סדר ב׳ - החוק והחופש העליון

1
אורות הקודשכרךג
למרן:
הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
מוסר הקודש
החוקוהחופש העליון
שיעורים באורות הקודש:נכתב בחבורת לומדים,ישיבת עכו.
לא עבר הגהה: מהדורה ראשונית.
להערות:
מייל:
Nerya.poper@gmail.com
פלא':
0587100979

2
תוכן
פסקהטו.אחדותהמוסרוהחכמה(עמודיט'-כ)'...................................................................3
פסקהטז.תעלומותהחקהמוסריוהחפש(עמודכא'-כב)'......................................................9
פסקהיז.הטבעהמוסריוהבחירההכמוסה(עמודכג)'.........................................................21
פסקהיח.רזהיושרוהעגולים(עמודכד'-כה)'....................................................................28
פסקהיט.טבעהעגוליםוהיושר(עמודכה)'........................................................................37
פסקהכ.ההכרחוהחופשהעליון(עמודכו)'.......................................................................41
פסקהכא.החיובוהאפשרות(עמודכז)'............................................................................49
פסקהכב.התאחדותהטבעוהנס(עמודכח'-כט)'...............................................................59
פסקהכג.ההכרחוהבחירה(עמודל)'..............................................................................76
פסקהכד.הרצוןוההכרח(עמודלא)'................................................................................81
פסקהכה.ההתאמהלרצוןהישות(עמודלב)'....................................................................89
פסקהכו.מערכותהטבעוהרצון(עמודלג'-לד)'................................................................95
פסקהכז.הבחירההכמוסה(עמודלד)'...........................................................................106
פסקהכח.הבחירהוהחרותבישראל(עמודלה'-לו)'..........................................................110

3
פסקה טו.אחדות המוסר והחכמה1
(עמוד יט'-כ')
האסכולית הפילוסופיא
המוסר את חושבת
לשני השכל ואת אורגנים מיוחדים, מובדלים זה מזה,
שהם מחוברים זה עם זה רק
חיבור מוכני. המדות הרעות מעכבות
את ההשגה הבהירה, אבל עיכוב זה הוא רק עיכוב תנאי.
לפעמים יוכל המשכיל להתגבר על
התוכן הרשעתי שלו, אף על פי
שלא יכבשנו, מכל מקום יעלה
בשכלו
להשיג אמתיות נשגבות,
אלא שיעלה לו הדבר בקושי יותר. ומזה התוכן, המפריד את
העולמים היסודיים של החיים והמציאות זה מזה, מתהוה אחר כך
פרץ גדול בכל תוכני המוסר והשכל, וגם
בכל
ערכי השקפות העולם יחד.
לא כן אומרת התורה , אור ישראל מופיע בגבורה
עליונה וישרה,
מכרת א
ת האחדות המלאה והמתאימה,
השכל והמוסר אינם אורגנים שונים, שרק על ידי אמצעיים
צריכים הם להיות מחוברים
זה עם זה, נשמה אחת, עצם אחד הוא,
ושמרתם ועשיתם כי הוא
חכמתכם ובינתכם.
ואותה האחדות של החכמה והמוסר מורה,
שכל החשכה מוסרית היא בעצמה החשכה שכלית,
לא תוכל לה
יות מושלמת בשום התגברות שכלית שבעולם.
באותה הפנה שהרשעה מונחת שמה שם האולת שוכנת,
ובאותם החיים שפגימה רוחנית שוכנת אין הזיו האלהי מתגלה
כל עיקר, שכינתא לא שריא באתר פגים.
על כן התשובה מכל חטא הוא תמיד תנאי עקרי
בתכונת חכמת
ישראל.
1מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ז' פסקה נ'.

4
נושא הפסקה-השקפת התורההמאחדת אתהמוסר והחכמה.
ביאור הפסקה-
המוסר את חושבת האסכולית הפילוסופיא
לשני השכל ואת אורגנים מיוחדים, מובדלים זה מזה-הרב מתאר את האסכולה, היינו
התפיסה הפילוסופית הנפוצה. הפילוסופים נתנו מקום לעבודה מוסרית.
הםשבחו את אנשי המוסר, אבל השבח הזה נובע מתוך תפיסה שיש שני
עניינים שונים. עבודה מוסרית ופיתוח שכלי.
לפישיטה זאת המוסר והשכלאלו שני אורגנים, היינו שני מערכות נפרדות
זו מזו. כל מערכה היא עומדת בפני עצמה.
היסוד העומד מאחורי סברת הפילוסופים, כיון שהמוסר הוא התעסקות
בסדרי העולם החומרי, לכןהמוסר לא קשור אל השכל. השכל מהותו
לעסוק בעניינים הרוחניים, לכן המערכה של השכל נפרדת ממערכת
החוקים של המוסר.
שהם מחוברים זה עם ז
ה,
רק חיבור מוכנ
י2
. המדות
הרעות
מעכבות
את ההשגה הבהירה, אבל עיכוב זה הוא רק עיכוב תנא
י-
אומנםהשיטההפילוסופיתשבחהאת העבודה של האדם,כדי שיהפוך את
עצמו להיות מוסרי. תפקידו של האדם לעבוד על תכונות הנפש שלו להיות
מוסרי ולא חומרי כדי להכין את עצמו ככלי לקבלת השכל הפועל. לשיטתם
איןקשר מהותי ביןשניחלקים אלו, כל הקשר הוא קשר טכני.
לשיטתם הצורך של האדם להיות מוסרי זה כדי שהמידות הרעות לא יעכבו
את האדם מלהשיג את ההשגה בצורה בהירה. השכל שהוא החכמה
תפקידו להבחין בין הפרטים צריך לקבל עזרה מן הנפש החומרית של
האדם, ברגע שאדם מוסרי הוא מרגיל עצמו לתת גבולות וזה נותן לו יכולת
ליצור גבולות, גדרים והבחנות בחכמה.
לפעמים יוכל המשכיל להתגבר על התוכן הרשעתי שלו, אף על
פי
אמתיות להשיג בשכלו יעלה מקום מכל יכבשנו, שלא
נשגבות,
אלא שיעלה לו הדבר בקושי יותר-פועל יוצא משיטה זאת
2לשון חיבור מכני, היינו חיבור טכני.

5
שיתכן אדם שישיג השגות אמיתיות והוא כלל לא תיקן את עבודתו
המוסרית.
לפי שיטה זאתההבדל בינו לבין מי שתיקןאת מעמדו המוסרי הואשאצל
מי שלא תיקן ההשגות יגיעו בקושי גדול. לשיטתם אין הכרח מוחלט להיות
מוסרי, זאת מעלה העוזרת לשכל, אבל הסיוע של המוסר הוא סיוע חיצוני.
לכן ישנם אנשים שיכולים להגיע לשכליות למרות שאינו מוסרי.
ומזה התוכן, המפריד את
העולמים היסודיים של החיים והמציאות זה מזה, מתהוה אחר כך
פרץ גדול בכל תוכני המוסר והשכל, וגם
בכל
ערכי השקפות העולם יח
ד-התפיסה הזאת מפרידה בין החיים
הוא השכל, לבין המציאותהוא ההתנהגות בתוך החיים זה המוסר. אם יש
הפרדה בין היסודות האלה נוצר פרץ גדול. יכול להיות שבר והתנגדות בין
הערכים השונים. ההשקפות לא מתואמות ולכן יכול להיות טעות יסודית.
דבר זה דומה למציאות שראינו בפסקאותבסוף פרק קודם, אם אין קשר
בין המוסר לאלוקות, המוסר יכול להיות מפלצת. כך גם כאן, כשהשכל לא
מחובר אל המוסר, נוצר שבר בין הערכים. השבר הוא לא רק בעצם הניתוק,
אלא התוצאה שתוכני המוסר והשכל לא מתקבלים בצורה נכונה.
החיבור בין השכל לבין מוסר, הוא דומה לדיון האםתלמוד קודם הוא
מעשה. האם העיקר הוא הלימוד הוא בפועל שהלימוד יתגלה במציאות.
ועייןלעיל בראש דבר פסקה יז' שהרחבנו בדיון על נקודה זאת.
לא כן אומרת התורה, אור ישראל מופיע בגבורה
עליונה וישרה, מכרת את האחדות המלאה והמתאימה-התורה היא מבטאת מצד
אחד אתהחכמה, היא מלאה שכל. מצד שני בתוך כל התורה יש הופעות
מוסריות. החיבור בין הדברים הוא האחדות המלאה של התורה.
היסוד שיש אחדות בין המוסר לחכמה, נובעת מתוך הכרה שנפש האדם
אחת היא, כמו שכתב הרמב"ם.
שמונה פרקים לרמב"ם פרק א
-
דע, כי נפש האדם נפש אחת, ולה
פעולות רבות חלוקות, ייקראו קצת
הפעולות ההן 'נפשות'. וייחשב בעבור זה, שיש לאדם נפשות רבות,
כמו שחושבים הרופאים

6
מצאנו שספר בראשית נקרא ספר הישר, הוא מלמד את המידות הראויות
לעם ישראל. אותם מידות הם הכנה לכל התורה כולה. וכך כותב הנצי"ב
בפתיחה לספר בראשית.
העמק
דבר בראשית פתיחה
-
זה הספר הנקרא ספר בראשית. נקרא בפי הנביאים ספר הישר.
כדאיתא ... ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם
ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. ... והענין דנתבאר
בשירת האזינו עה"פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח
ישר הוא נאמר ל
הצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן בית שני שהיה
דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך
לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את
זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי
ואפיקורס. ... וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה
ישר הוא ואינו סובל
צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר ... וזה היה
שבח
האבות
שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר
אפשר. עוד
היו ישרים
. היינו שהתנהגו עם אוה"ע אפי' עובדי
אלילים מכוערים. מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר
היא קיום הבריאה
. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו
להתפלל על סדום ...
אור ישראל הוא מחבר בין הכח העליון לבין השכל הישר. היינו מגיע אור
עליון הוא הכח הקדוש ולעומתו מופיע בישרות ביחד. כל עניינים אלו
מופיעים באחדות מלאה ומתאימה. אי אפשר לגבורה עליונה בלי הופעה
ישרה. איאפשר לקדושה ואלוקות בלי ישרות מוסרית.השכל והמוסר אינם אורגנים שונים, שרק על ידי אמצעיים
צריכים
אחד עצם אחת, נשמה זה, עם זה מחוברים להיות הם
הוא,
ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם-ישראל מכירים
את האחדות, שהנשמה של המוסר ושלהחכמה זאת אותה נשמה.
ישנו קשר מהותי בין הכוחות האלה. כלחכמה של התורה היא מתגלה
בהגדרות מוסריות מעשיות הקיימות בתוך המצוות, בתוך החכמה. כל
החכמה היא הופעת המוסר, וכל המוסר הוא הגילוי של האור האלוקי. כמו
שראינו כבר בפסקאות קודמות הרב, מבאר כיצד המוסר שורשי הוא לא
טכני סידורי, שורש המוסר הוא שורש עליון. לכן מוסר וחכמה יונקים

7
מאותו כח אלוקי.
הרב מבאר שמעלתם של ישראל באה לידי ביטוי דווקא על ידי המוסר, וכך
הרב מסביר את הפסוק בספר דברים.
דברים פרק ד פסוק ו
-֙
ּושְׁמַרְׁתֶּם ֘ וַעֲשִׂיתֶּם ֒ כִִּׂ֣י הִִׂ֤וא חָכְׁמַתְׁכֶּם
ּובִִּׂ֣ינַתְׁכֶֶּ֔ם לְׁעֵינֵֵ֖י הָעַמִִּׂ֑ים אֲשִֶּּ֣ר
יִׂשְׁמְׁעּ֗ון אֵֵ֚ת כָל־הַחֻקִִּׂ֣ים הָאֵֶ֔לֶּה וְׁאָמְׁר ּ֗ו רֵַ֚ק עַם־חָכִָּ֣ם וְׁנָבֶֹ֔ון הַגֹּ֥וי הַגָדֵֹ֖ול
הַזֶֶּּֽה:
הרב מבאר שהגויים יכירו את מעלתם של ישראל, דווקא כשישראל ישמרו
את הפן המעשי זה המוסר, ו'שמרתםועשיתם'. בייחוד עם הפן השכלי,
'חכמתכם ובינתכם'. אפשר להסביר שהסיבה לכן, כיון שהגויים קשה להם
לקלוט את החכמההישראלית, לכן דווקא דרך הפן המעשי ישראל יכירו
יותר את מעלתנו. מתוך העבודה המוסרית הישראלית, יגלו את מעלת
ישראל.החיבור בין הכוחות הוא פלא שהגויים מתפלאים לראותו.
ואותה האחדות של החכמה והמוסר מורה,
שכל החשכה מוסרית היא בעצמה החשכה שכלית,
לא תוכל להיות מושלמת בשום התגברות שכלית שבעול
ם-ההכרה הישראלית, מכירה שאין אפשרות
בשום צורה להפריד בין השכל לבין המצב המוסרי. כיון שהשכל נובע מכלל
מצבו של האדם, לכן שכל נקי וזך לא יכול להופיע באדם פגום. כלל מהותו
של האדם, משפיע על השכל.
אפשר להבין את זה יותר, על פי מה שכיום העולם מכיר, שאין מדע
אובייקטיבי. כיום המדע בעצמו טוען שבתוך כל ניסוי, טמון יכולת השפעה
של האדם. היינו אם האדם רוצה למצוא משהו בתוך ניסוי, כיון שישרצון
למצוא את הדבר הזה הסיכוי שהאדם ימצא את הדבר, הוא יותר גדול.
מתברר שהאדם משפיע על התוצאות והגילויים של השכל. כך מחקרים
מראים לגבי התופעה של הבנת האור כגלים או כקו היא תלויה ברצון
ובחיפוש של החוקר. עניין זה מבאר בצורה מסויימת את ההכרח שהשכל
יופיע ביחד עם מוסר. אם אדם לא מוסרי, השכל שלו יפעל לגלות דברים
שליליים, דברים שאינם מוסרים.

8
לכן כיום אנחנו יכולים לראות בעיקר במדע של נפש האדם כל מיני טענות
הנובעות מתוך השקפה מוטעית חומרית הנובעת מן היצר. כדי להכשיר את
היצר בונים תאוריות והם נראות נכונת.
באותה הפנה
שהרשעה מונחת שמה שם האולת שוכנת,
ובאותם החיים שפגימה רוחנית שוכנת אין הזיו האלהי מתגלה
כל עיקר,
שכינתא לא שריא באתר פגים-כעת הרב מבאר את העומק למה חכמה
לא מופיעהכשיש רשע מוסרי. חכמה היא גילוי של רוחניות. אילולי
רוחניות יש אולת, היינו טפשות. המידות הפגומות יוצרות עוות בהשקפת
העולם של המתבונן. לכן התוצאה מחייבת שהשכל יופיע בצורה מעוותת.
האור האלוקי המשפיע את השכל, לא יכול להופיע על מקום פגום. כדי
להופיע אור אלוקי, צריך להכין כלי נקי, כלי תקין. מקום פגום לא יכול
להכיל בתוכו אלוקות קדושה. הרב מחזק אתדבריו על פי מה שמבואר
בספר הזהר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רטז עמוד ב
-
אמר רבי יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר חסר
ולא באתר פגים ולא באתר עציב אלא באתר דאתכוון באתר חדו
על כן התשובה מכל חטא הוא תמיד תנאי עקרי
בתכונת חכמת
ישראל-לכן מובן למה כח התשובה הוא המקדים לקבלת החכמה. כדי
לקבל תורה צריך האדם לשוב בתשובה. החכמה היא מוכרחת להתקשר
אל המצב המוסרי והרוחני של האדם.
לקראת סיום הפסקה, יש להשאיר שאלה בצריך עיון. מה הקשר בין
הפסקה הזאת לכל הנושא של סדר זה. לכאורה כל הסדר הזה נעסוקביחס
בין חוק לחופש. לכאורה הפסקה הזאת עוסקת בדברים הקשורים יותר
לסדר הקודם. וצ"ב.

9
פסקה טז.תעלומות החק המוסרי והחפש3
(עמוד כא'-כב') הפילוסופיא שהשיגה את החק המוסרי הכללי
של העולם, וזהו כל
יסוד ידיעת האלהות
אצלה,
לא יכלה לבא עד העומק הפרטי, איך
כל האיכות והכמות המוסרית
שבנפש האדם היא מופעה מהחק העליון הזה, והם אחוזים
זה בזה, כקוי קרני אור השמש היוצאים מן השמש.
וחופש הרצון והבחירה וצדדי החיוב וההכרח
שיש בזה, בין באדם בין בעולם, כולם אחוזים בכונניות נפלאות,
שה
ן הולכות ומתגלות לפרטיהם ופרטי פרטיהם בסוד ד' ליראיו.
וחכמת יראת ד', החודרת עד כל מעמקי החיים,
והאור הגדול של הדבקות האלהית אשר לצדיקים כבירי כח
ועובדי ד' באמת, בגבורה ובקדושה, הוא מראה להם את
התעלומות הללו, בצורה חודרת במעמקי האמת, שאין דוגמתה
בכל התגלות
שכלית בעולם,
כי אם בסוד ד' ליראיו,
ואת ישרים סודו.
אמנם עניה היא דעת האדם, שכשהיא תופסת איזה חק,
חושבת
היא בחלוניות מחשבתה, שכבר עמדה על התיאור האלהי.
אלה האליליים הרוחניים, אשר בלב ערל ונפש אטומה באים,
באין בושה של יראה פנימית, לדרוך בהיכל הקודש,
ולא יד
עו ולא יבינו כי הם תופסים רק חק מלאכי קל וקטן,
מעלמא דפירודא, ולשוא
הם קוראים בשם ד'.
בהתגלות אשר האלהית האורה של המובן פי על רק כי
הקודש,
מוגבל הגיון וכל הגדרה וכל מתבטלת, דעה שכל מתבטל
בביטול אפסי בכל עת עלותו ברעיון, שם השראת השכינה חבויה,
ושם ההתגלות
האלהית מתנוצצת, כאור הנראה מבין החרסים,
רצוא ושוב כמראה הבזק.
3מקור פסקה זאת, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה רעח'.

10
נושא הפסקה-ההפכים, החופש והמוסר המגביל, הם מאוחדים בשורשם
וזה נתגלה על ידי הסוד.
ביאור הפסקה-
הפילוסופיא שהשיגה את החק המוסרי הכללי
של העולם, וזהו כל יסוד ידיעת האלהות אצלה,
לא יכלה לבא עד הע
ומק הפרטי-בכל
סדר זה הרב יבאר את העומק והיחס בין החופש של האדם, לבין החוק
המגביל את האדם.
בפסקה זאת הרב מתעסק כאן כמו שמבואר בכותרת של הפסקה תעלומת
החוק המוסרי והחופש. יש כאן איזה תעלומה פנימית בין החופש לבין
המוסר המגביל, בצורה החיצונית עניינים אלו נראים כסותרים אלו את
אלו, ועל כן כל עיסוק בחיבור בניהם הוא נקרא תעלומה.
התעלומות היסודיות בהבנתהופעת האלוקות בתוך העולם, מצד אחד
חופש של האלוקות מצד שני ההגבלה של בניין העולם, דבר זה מופיע
ברמב"ם בהלכות תשובה וכן ברמב"ם בשמונהפרקים, שם הרמב"ם כ'
שעניינים אלו עמוקים מאד4, ולכן כותרת הפסקה זה 'תעלומות' המופיע
בשני עניינים אלו הנראים כסותרים זה את זה.
הרב פונהאל התפיסה הפילוסופית, אותם פילוסופים מבטאים את הצד
המוסרי במציאות. הפילוסופים מעמיקים בתורת המוסר, מה המוסר
הנכון הקיים במציאות. אלא שהעומק הכי גדול של הפילוסופים הוא לא
יכול להיות מספיק עמוק.
הסיבה שהוא לא מספיק עמוק, כיון שיסוד הכי עמוק של הפילוספיה הוא
לא מכיר את האלוקות.האלוקות שהפילוסופים יכולים לקלוט היא
אלוקות על פי מה שגלוי בעולם.הפילוסופיםהכרתםנובעת מלמטה. מתוך
חקירת המציאות הם מגלים את הכוחות הרוחניים. כיון שכל התפיסה
4עניינים אלו על הבחירה החופשית של האדם, הבחירה החופשית מול האלוקות מופיע
באריכות בהלכות תשובה לרמב"ם פרק ה'-ו'. וכן בשמונה פרקים לרמב"ם פרק ח'.

11
שלהם באלוקות היא תפיסה לפי המוסר הקיים בעולם לכן הם לא יכולים
להגיע אל העומק הפנימי.
יש אלוקות הנמצאת מעל המציאות, ויש אלוקות המתגלה לאחר הצמצום.
לאחר בריאת העולם. הפילוסופים לא יכולים להכיר את השורש האלוקי
הנמצא מעל העולם. הם פועלים בתוך העולם כמו שהעולם גלוי לאחר
הצמצום. לאחר שהעולם נברא.
טעות זאת הובילה את הפילוסופית לסבור שהעולם הוא עולם קדמון.
מבחינת הפילוסופים, לא יכול להיות בורא שנמצא מעל העולם. כל הכרת
הבורא הוא רק לפי מה שהם רואים כעת בתוך המציאות. לכן לפי התפיסה
הפילוסופית ברגע שהאדם יהיה בעל שכל נקי, הוא בעצמו יהיה דבק
בבורא. הם מכניסים את הבורא לתוך המציאות5.
איך כל האיכות והכמות המוסרית
שבנפש האדם היא מופעה מהחק העליון הזה, והם אחוזים
זה בזה, כקוי קרני אור השמש היוצאים מן השמש-בצורה האמיתית הם צריכים להבין שכל האור
המצומצם הקיים בעולם הוא נובע ממקור עליון גדול יותר. אותו מקור
הוא נקרא החוק העליון. בהמשךהרב יבאר מה הוא אותו חוק עליון. אבל
החיבור בין העולם הזה לחוק עליון נעשה בצורה של צמצום ההשפעה.
הצמצום הזה הוא כמו הארה מועטה של השמש. השמש היא אור גדול
שאיננו יכול להתגלות במציאות אלא רק בצורה של קוי אור. צורה של
צמצום מהאור הגדול.
5כך מבאר הפילוסוף בספר הכוזרי.
ספר הכוזרי מאמר א
-
וישובו כליו, ר"ל איברי האיש ההוא, לא ישתמשו אלא במעשים היותר
שלמים
ובעתים היותר נכונים ובטוב שבענינים, וכאלו כל כליו הם כלים לשכל הפועל לא
לשכל ההיולי הנפעל שהיה בתחלה משתמש בהם, והיה מטיב פעם וחוטא פעמים
וזה מטיב תמיד, והמדרגה הזאת היא תכלית ההגעה המקווה לאדם השלם, אחרי
אשר תשוב נפשו מטוהרה מן הספיקות, מבינה החכמו
ת על אמתתם, ותשוב כאלו
היא מלאך ותשוב גם במדרגה המלאכותית התחתונה הנפרדת מן הגופות. והיא
מדרגת השכל הפועל, והוא מלאך מדרגתו למטה מן המלאך הממונה בגלגל הירח.
והם שכלים מפשטים מחמרים. קדומים עם הסבה הראשונה. ואינם יראים הכליון
לעולם. ותשוב נפש האדם השלם והשכ
ל ההוא הפועל דבר אחד, ולא יחוש לכליון
גופו ואבריו, מפני ששב הוא ואותו, דבר אחד. ונחה נפשו בחיים, מפני ששב בכת
הרמס ואסקלביוס וסקארט ואפלטון ואריסטו, כי הוא והם וכל מי שיעלה אל
מדרגתם והשכל הפועל, דבר אחד.

12
הפילוסופים הם משיגים את האור הנמצא במציאות, אבל הם לא מסוגלים
מתוך הכרת המציאות לחזור אל השורש. הם לא מסוגלים להעלות למקור,
אל אור השמש. הם לא מסוגלים להבין שיש אור יותר גדול שממנו נובע כל
העולם.
וחופש הרצון והבחירה וצדדי החיוב וההכרח
שיש בזה, בין באדם
בין בעולם, כולם אחוזים ב
כונניות נפלאות,
שהן הולכות ומתגלות
בסוד ד' ליראיו ופרטי פרטיהם לפרטיהם-בחק העליון הרצון
והבחירה וכנגדם החיוב וההכרח הם אחוזים זה בזה. יש כאן תעלומה
ופלא גדול כיצד הידיעה והבחירה מתאחדים. כיצד ההכרח שהקב"ה
מכריח את העולם לצעוד על פי כללים ולהגיע לתיקון מצדאחד. מצד שני
הקב"ה נותן בחירה חופשית לאדם ולעולם.
הפלא הגדול הזה מתגלה בחוק העליון. האלוקות האין סופית מסוגלת
לאחד בין הצדדים הנראים סותרים זה את זה. הסתירה הזאת מבוטאת
במשנה במסכת אבות.
משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו
-
הכל
צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה:
הבנת הפלא הזה קשורה לסוד ה' ליראיו, כלשון הפסוק בתהלים.
תהלים פרק כה פסוק יד
-
סִֹּ֣וד יְְׁ֭קֹוָק לִׂירֵאִָּ֑יו ּוּ֝בְׁרִׂית ֹ֗ו לְׁהֹודִׂיעֶָּֽם:
ההתגלות הזאת מופיע לא למי שחכם, אלא דווקא למי שירא ה'6. היינו מי
שישלו תיקון מוסרי לצד תיקון שכלי. וזה מה שמפרש הרד"ק על הפסוק.
6מצאנו בחז"ל שהיו מכנים אחד את חברו סודני. ואומנםיש מהראשונים שפירשו שהכוונה
היא לבעל שכר תמרים. אבל יש שפירשו שהכוונה לסוד ה' ליראיו. וכך כותב רש"י במנחות.
רש"י מסכת מנחות דף עא עמוד א
-
סודני
-
תלמידי חכמים על שם סוד ה' ליראיו (תהלים כה) ...

13
רד"ק תהלים פרק כה פסוק יד
-
סוד ה' ליראיו. סוד ה' לא יגלה כי אם ליראיו, כי המתעסקים
בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד
האל.
טעם הדבר שבחוק האלוקי הכלמאוחד. כיון שהמוסר היינו החיוב
וההכרח, הם כוחות לאחר הגילוי הקיים בתוך העולם. זה המציאות
הקיימת בהעלם לאחר הצמצום, לכן הדברים האלה מוגבלים. לעומת זאת
הרצון והחופש נביעתם מהאלוקות לפני הצמצום. לפני בריאת העולם,
במקור הזה אין הכרח לשום דבר יש רק חופש מוחלטורצון.
ישנו פער והוא נקרא החלל הפנוי היוצר את ההפרש בין הגילוי הנמצא
בעולם שהוא מוגבל לבין האלוקות שאינה מוגבלת והיא בתוך העולם. ישנו
קושי מובנה להבין את החיבור בין האלוקות המצומצמת לאלוקות שאינה
מצומצמת זה חלק מהשאלות שקשה להבין. וכך כותב ר' נחמן בליקוטי
מוהר"ן על המקור לפער הזה.
ליקוטי מוהר"ן תורה סד
-
וכאשר רצה השי"ת לברוא את העולם, לא היה מקום לבוראו מחמת
שהיה הכל א"ס. ע"כ צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה
נעשה חלל הפנוי. ובתוך החלל הפנוי הזה, נתהוו כל הימים והמדות,
שהם בריאת העולם (כמ"ש בע"ח בתחלת
ו), וזה החלל הפנוי, היה
מוכרח לבריאת העולם. כי בלתי החלל הפנוי, לא היה שום מקום
לבריאת העולם כנ"ל.
וזה הצמצום של החלל הפנוי, א"א להבין
ולהשיג, כ"א לעתיד לבא. כי צריך לומר בו שני הפכים, יש ואין
. כי
החלל הפנוי הוא ע"י הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם, ואין
שם
אלקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום
לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו, בוודאי אעפ"כ יש שם ג"כ
אלקות, כי בוודאי אין שום דבר בלעדי חיותו. וע"כ א"א להשיג כלל
בחי' חלל הפנוי, עד לעתיד לבא:
ר' נחמן כותב שרק לעתיד אפשר להשיג ולהבין לעומקאת החידוש של
החלל הפנוי. את הקישור בין ההפכים, בין יש לאין. אומנם הרב מבאר
שהאדם כשהוא מתעלה ומגיע לדרגת סוד ה' ליראיו, הוא זוכה להכיר את
אותו סדר עליון. הוא מגלה את הפרטים ופרטי הפרטים של המציאות.

14
ביטוי נוסף לאחדות בין החופש לבין הבחירה, אותה אחדות המופיע
באלוקות כותב הרב באורות התשובה.
אורות התשובה פרק טז' פסקה א*.
-
אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת
של האחריות
אמונת מתוך שבא מעשיו, על האדם
הבחירה
החפשית של האדם
... .
ואחרי הידיעה הבהירה,
שהשאלה על
-
דבר
שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה
יחסית
לנו, לגבי שכלנו המוגבל, ואינה שייכת כלל בחק בורא כל
, ... אך כל זמן שלא שב האדם מחטאו, לא סידר לו את ארחות
תשובתו, הרי הוא מונח תחת
הסבל של בחירתו ... אמנם אחרי הארת התשובה מיד נמסרים
למפרע כל המגרעות
שבחייו, וכל המעשים, שלגבי ערכו של האדם אינם טובים, ותוצ
אותיהן הן מרות לו,
לרשות הגבוה, וכולם נערכים
לרשות הם ומצטרפים ובחירתו, חופשו ליסוד מחוץ
ההנהגה העליונה, רשות הגבוה, אשר כל מעשינו פעלת ...
על פי ההכרה שאצל הקב"ה הבחירה היא עצמה בתוך ההסתכלות
האלוקית הרב מסביר כיצד התשובה פועלת. על ידי התשובה החטא עובר
מחטא שהאדם יצר בבחירתו לחטא שהקב"ה בעצמו הטביע שהוא יתרחש.
פלא זה נובע מתוך הכרה שהאלוקות בעצמה היא כוללת את כל המעשים
ויודעת את כל המעשים7.
וחכמת יראת ד', החודרת עד כל מעמקי החיים,
והאור הגדול של הדבקות האלהית אשר לצדיקים כבירי כח
ועובדי ד' באמת, בגבורה ובקדושה, הוא מראה להם את
התעלומות הללו-הרב מבאר
שחכמת יראת ה' היא המסוגלת לפתור את התעלומה הזאת. מדובר כאן
על חכמת יראת ה'. זה לא המוסרהמעשי אלא שורשי המוסר, החכמה
הנמצאת במוסר היא מסוגלת לגלות את הסוד המסוגל לחבר בין הדברים.
עניין זה מתגלה רק לצדיקים עובדי ה' באמת.
7כמובן זאת תפיסה עמוקה ומסוכנת. שבה קודם האדם צריך להכיר היטב את האחריות
לכל מעשיו.

15
ההתגלות הזאת היא איננה דבר שכלי, אלא זה התגלות, סוג של נבואה
ורוה"ק כיון שאיחוד זה איננו הגיוני בשכל לחבר בין ב' חלקים השונים זה
מזה. דבר זה מגיע למי שעובד ה' בדרגות גבוהות, באמת גבורה וקדושה.
הכח להגיע לזה הוא דרך חכמת יראת ה'. הסיבה שזה תלוי ביראת ה'
מבואר גם באורות הקודש חלק ד' וכך הרב כותב שם.
אורות הקודש
(ח"ד עמ' תלא)פסקה מח'
–
-
יראת ה' בהעדר הידיעה ובוודאותה
. יראת ד' היא
החכמה היותר עמוקה, ...
והחול עצמו, כשהוא דורש את העמקנות היסודית, הרי הוא
מוכרח לבוא למסקנה זו, שכל זמן
שאין יראת ד' מבססת את המדע,
הרי הוא כולו רק מרפרף על השטח החיצון של המושגים, ...
מקור יראת ד' הוא מצטייר בעומק הנשמה מפני ההרכבה
הנפלאה של שני ההפכים
א
שר בההשגה האלהית,
העדר
הידיעה וודאות האלוהות במהות המוחלטת הידיעה
במציאותה
השלמה, והתמזגות נפלאה של שני ערכים אדירים
הופכיים מאיימת
היא מאד. ...
שלילת הידיעה היא מוכרחת, מפני שכל ידיעה מטשטשת את
הידוע, כשם שהיא מבררת אותו, מפני
הטשטוש הנמצא במדע האדם
והוא
הדין בכל מדע של כל הויה
מוגבלת שיש לה ראשית. ועצם החיים
הרי הם היחש האלוהי של ההויה, וזה אצור בידיעה הנעלמת,
הנתפשת רק ברעותא דליבא היותר כמוסה. ואי אפשר לה להיות
מוגלמת בידיעה מובלטת, מפני שתטשטש ע"י ההגבלה, ובזה יבוטל
קשר המציאות.
על כן אי אפשר
לשום הויה
, שתתפוס את הידיעה האלהית, כדי
שלא תתבטל מציאותה, ותכלית הידיעה, ממשכת החיים וההויה
שאין בינה ובין
מקור חיי החיים והויית ההויה שום מסך מבדיל ושום
דבר חוצץ, הוא דוקא מה שלא נדע, כלומר לא הציור של העדר
ידיעתנו כ"א
העליון עצמות הידיעה, שבחשכה שלילת עצמותה של
הידיעה
האמיתית מונחת היא בלא שום מגע יד מוגבלה, הממעטת
את דיוקנה, כי את השמים ואת הארץ אני מלא אמר ד'.
לפי דברי הרב מבואר שדרגת היראה מבטאת מקום בו האדם לא משיג.
ככל שהאדם יכיר את האלוקות בצורה כזאת שהוא מכיר שהאלוקות
גדולה ומתוך גדלותה הוא לא משיגאותה זה מביא לו יותר יראת ה'.

16
ממילא לאחר העמקה באותה יראה האדם ישיג בצורה נבואית דברים.
אותם השגות יהיו דקות ועדינות, כיון שברגע שהאדם יגשים אותם ממילא
הוא יגשים ויצמצם את האלוקות. אם כן מתבאר שהסיבה לאותה
תעלומה, היא הגדלות האלוקית. אותה גדלות היא הכרחיתבשבילנו בתור
נבראים. אותו הכרח מוליד יראה גדולה מול הקב"ה.
החדירה של יראת ה' לכל המציאות, היא באה לידי ביטוי בדברי חז"ל על
החשיבות של יראת ה' למרות שהאדם מלא חכמה, כמו שמובא בגמ' מסכת
שבת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
-
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת
ודעת וגו'
-
אמונת
-
זה סדר זרעים, עתיך
-
זה סדר מועד, חסן
-זה
סדר נשים, ישועות
-
זה סדר נזיקין, חכמת
-
זה סדר קדשים, ודעת
-
זה סדר טהרות.
ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו
.
וכך הרב מסביר את מעלת היראה בצירוף את התורה היא החכמה.
עין איה שבת פ"ב פסקה קנט'.
וכל המחשבות היותר גדולות, הןרק גדולות לפי ערכו והשגתו של האדם
באשר הוא שם , ואינןבאמת כ"א רמזים שישנם דברים גדולים ומחשבות
אדירותשמתאצלות מאור האמת... אבלהיראה יסודה הוא ההכרה
השליליתשהיא יסוד האמת,המונחת על יסוד הערך האמיתי שיש
לכלחמדה מעשית ועיונית, בעומק ורום המדע האלהי והגבורההאמיתית
של אין סוף, שהוא אוצר חיים שכל הגנוז בו איננומשתנה לעד...ע"כ אחרי
כל חמדת התורה והרחבתה לכל צדדיה,המושג הכללי והמקיים איננו
הציור הפנימי של האדם המונחלפי המושג בכח ציורו העצמי, כ"א יראת
ד' היא אוצרו.והיראה הבאה מכח ההכרה שהטוב והאמת הוא שוכן עדי
עד עםמקור האמת והטוב, ואמתת ערכו של כל נשגב איננו נערך כללכ"א
לפי הדעה האלהית, שרק ביראה טהורה אפשר להגיש [ =לגשת, להגיע]
לקצה ציורה.
מעלת היראה כיון שהיא פועלת עלהשלילה לכן דווקא היא מסוגלת להכיר
את האלוקות, את פלא האלוקות בצורה נכונה ומדוייקת יותר. לכן גם
לאחר הגילוי שנמסר למי שהגיע ליראת ה', עדיין זה ההכרה הזאת נקראת
תעלומה.

17
בצורה חודרת במעמקי האמת, שאין דוגמתה
בכל התגלות שכלית בעולם, כי אם בסוד ד' ליראיו
,
ואת ישרים סודו-הבנת התעלומה
בצורה אמיתית לא תתגלה אלא רק על ידי יראת ה'. כמו שהסברנו לעיל,
יראת ה' היא העמדה של האדם מול הגודל האלוקי. ההכרה שיש כאן
מציאות שאני לא יכול להבין. אותה הבנה עדינה גורמת לאדם יכולת
להכיר את האמת בצורה שאין שום הכרה שכלית יכולה להכיר. כל הכרה
שכלית שתנסה להכיר את האלוקות היא מצמצמת את האלוקות. לכן
העמדה להכיר את הבורא היא דרך יראת ה'. ולכן הרב מביא את הפסוקים
להוכיח את הדבר הזה. את הפסוק שהבאנו לעיל ועוד פסוק המופיע בספר
משלי.
משלי פרק ג פסוק לב
-
כִִׂ֤י תֹועֲבִַּ֣ת יְׁקֹוָָ֧ק נָלִֹּ֑וז
וְֶּֽׁאֶּת־יְׁשָרִּׂ֥ים סֹודֶֹּֽו:
אמנם עניה היא דעת האדם, שכשהיא תופסת איזה חק,
חושבת
היא בחלוניות מחשבתה, שכבר עמדה על התיאור האלהי.
אלה האליליים הרוחניים, אשר בלב ערל ונפש אטומה באים-הרב מבאר
שדעת האדם כיון שהיא איננה מסוגלת להבין את החיבור בין חק לבין
חופש,ממילא הרבה פעמים האדם האנושי תופס איזה חוק בצורה
מוחלטת ולוקח את החוק הזה כאליל כשורש מוחלט.
נראה שכוונת הרב כיון שכל מוסר צריך למצוא איזה שורש יציב ממילא
המוסר החילוני בוחר איזה בסיס איזה חוק והופך אותו ליסוד גדול ועליו
בונה את כל הבניין. בסופו של דבר ההפיכה של אותו חוקליסוד קבוע,הוא
נחשבכעבודה זרה.זה סוג של המצאת אלוקות אישית שהאדם קובע
בעצמו וממילא הוא הופך את עצמו להיות מחויב לאותו חוק שהוא המציא
בעצמו.
כמשל ניתן להביא את המציאות כיום במדינת ישראל שלקחו חוק של
זכויות הפרט והפכו אותו לסוג של אליל. שזה יסוד לקחת פרט אחד ולקחת
אותו כיסוד לכל המציאות.
הצורך בקביעות עליה האדם יבסס את חייו מוסברת על פי דבריו של קאנט.
קאנט הסביר שיש להפוך את המוסר לחוק קבוע דווקא כשמתחילה לפני
שנהפך לחוק היה רצון. "עשה מעשיך רק עפ"י אותו הכלל אשר בקבלך
אותו תוכל לרצות גםכן כי יהיה לחק כללי". הבעיה שהשורש לאותה

18
החלטה היא תלויה באדם, כיון שהיא מתחילה מן עמדתו הפרטית של
האדם, היא עלולה להשתנות. היא לא יכולה להיות מוחלטת.
באין בושה של יראה פנימית, לדרוך בהיכל הקודש,
ולא ידעו ולא יבינו כי הם תופסים רק חק מלאכי קל וקטן,
מעלמא ד
פירודא,
ולשוא הם קוראים בשם ד'-הסיבה שהעולם החילוני הופך את החק
המסויים לאלוקות, כיון שאין להם יראת ה'. כשאין יראת ה' גורמים
צמצום לאלוקות. אותו צמצום הוא אליליות. האלילות הפכה את הקב"ה
למציאות מגושמת. זה מה שנוצר בתפיסה החילונית ההופכת את חק קטן
נפרד לאלוקות.
הבעיה בתפיסה הזאת שהיא כביכול מדברת על הקב"ה, אבל הופכת את
הקב"ה לקטן. הם כביכול דורכים בהיכל הקודש, הם משתמשים בלשונות
של קדושה, אבל בעומק זה בדיוק ההפך. אין להם שום יראה מהקב"ה,
אלא רק הקטנה וההפך מהקדושה. אין להם הבנה במה הם מדברים. הרב
משתמש בלשון הפסוק מספר תהילים.
תהלים פרק פב פסוק ה
-
לִ֤א יֶָָּֽֽדְׁעּ֨ו׀ וְׁלּ֥א יָבִׂ֗ינ ּו בַחֲשֵכָּ֥ה יִׂתְׁהַלִָּ֑כ ּו יִּׂ֝מֹ֗וט ּו כָל־מֹּ֥וסְׁדֵי אֶָּֽרֶּץ:
את התפיסה הזאת הרב מכנה בלשון המופיע בספר הזהר.
זוהר כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קנט עמוד ב
-
האי עלמא דאקרי
עלמא
דפירודא
וב"נ אשתכח ביה ולא אשתכח,
כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי
הזהר מתאר את העולמות. המצב בו העולם שלנו בלי תיקון הוא עלמא
דפירודא. היינו מציאות בה העולם הזה נראה מנותק מן האלוקות. הפירוד
הזה הוא גורם שבני האדם לא יוכלו להסתכל ולהכיר את האלוקות.
תפיסת הפירוד היא מבטאת את הרשעה. הרשעים חושבים שהקב"ה עזב
את הארץ, שאין השגחה. כל תפיסה שאינה מכירה את האלוקות בגדלותו,
יוצרת חוסר יראת ה'.כל תפיסה מקטינה יוצרת פירוד וחוסר קשר אל
הקב"ה. לכן הפרדה כזאת היא כמו עבודה זרה, שכחת הקב"ה. אם כן
תפיסה מוסרית כזאת, למרות שכביכול היא קוראת בשם המוסר, היא

19
כביכול קוראת בשם ה'. אבל באמת אין לה תפיסה אלוקית נכונה, להיפך
היא לקחה חוק והפכה אותו ליסוד אלוקי, למרות שהיסוד הזה לא אלוקי.
בהתגלות אשר האלהית האורה של המובן פי על רק כי
הקודש,
מוגבל הגיון וכל הגדרה וכל מתבטלת, דעה שכל מתבטל
בביטול אפסי בכל עת עלותו ברעיון-התפיסה הנכונה מבינה
שכל עומק שהאדם מכיר מהאור האלוקי, היא אומנת מקרבת את האדם
אל האלוקות. אבל דווקא ההגדרה הזאת היא מבטאת את גדלות ה' ולכן
גם ההכרה הזאת היא רק זיו מהאור האלוקי, אותו זיו הוא לא האלוקות
עצמה.
כל הגדרה ואפילו הגיון שזה מציאות יותר דקה מהגדרה, גם היא מתבטלת
מול האור האלוקי. אותו ביטול הוא ביטול מוחלט כמו שהרב מכנה ביטול
אפסי. שום הגדרה של נברא לא יכולה להגדיר משהו במציאות האלוקית.
שם השראת השכינה חבויה,
ושם ההתגלות האלהית מתנוצצת, כאור הנראה מבין החרסים,
רצוא ושוב כמראה הבזק-למרות שכל
הגדרה היא בטלה מול האלוקות, בכל זאת היא מגלה במשהו את
האלוקות.
הגילוי הקטן שההגדרה מגלה משום שבכל הגה ובכל רעיון טמון התנוצצות
אלוקית. הרב מתאר את הדבר הזה כמו אור הנובע מן החרסים, היינו
העולם הזה מצד אחד הוא מוגבל ואם כן הוא כביכול מלא הגדרות. מצד
שני שורשו הוא רוחני. כל הגדרה הקיימת בעולם הזה שורשה קיים
באלוקות. אומנם מה שנמצא באלוקות, הוא נמצא בגדלות מלאה. הכרת
האלוקות מופיע מתוך אור המתגלה מבין החרסים.
אותו גילוי אור הוא בלתי נתפס, לכן גם לאחר התפיסה זה נראה כמו ברק
של רצוא ושוב, היינו האדם לא ממש מכיל מה שהוא תפס. הגדרת השכינה
החבויה בעולם בביטוי של רצוא ושוב זה על פי מה שמופיע בספר יחזקאל,
לתיאור דרגת המלאכים, החיות. וכמו שהגמרא במסכת חגיגה מבארת
פסוק זה.
יחזקאל פרק א פסוק יד
-
וְׁהַחַיֵֹ֖ות רָצִֹּ֣וא וָשִֹּ֑וב כְׁמַרְׁאֵֵ֖ה הַבָזֶָּֽק:

20
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד ב
-
והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. מאי רצוא ושוב? אמר רב יהודה:
כאור היוצא מפי הכבשן. מאי כ
מראה הבזק? אמר רבי יוסי בר
חנינא: כאור היוצא מבין החרסים.

21
פסקה יז.הטבע המוסרי והבחירה הכמוסה8
(עמוד כג')המוסרי, היחס עם המקושרת האלהית, ההנהגה
באישים בין פרטיים בין בלאומים ובכללים, הכל
הוא המשך
מן הטבע של המוסר הכללי, הנמסך בעצמיותה של ההויה,
שבשם אלהים.
אמנם למעלה מזה עומדת היא הבחירה הכמוסה,
שאיננה על פי
התוכן המוסרי המתגלה, אלא על פי האידיאל העליון,
שעל פי
בהם נמצאת שההויה מהתנאים למעלה העליונה, הצפיה
כעת.
ההזרחות שבאות מתוכן זה הם אורות הנשמה הפנימית
של כל היש, והן כוללות את העבר ההוה והעתיד,
למעלה מסד
ר זמנים
וצורתם, וכל זה כלול בשם ההויה,
כסדרו ובכל אופני צירופיו.
נושא הפסקה-ההבדל בין ההנהגה האלוקית הקשורה למוסר, לבין
ההנהגה הנמצאת למעלה מזה הקשורה לבחירה.
ביאור הפסקה-
ההנהגה האלהית, המקושרת עם היחס המוסרי-בפסקה זאת הרב
מבאר שיש שתי צורותהנהגה שהקב"ה מנהיג את העולם. יש את ההנהגה
היורדת לתוך העולם וישנה הנהגה המנהיגה את העולם מהצד העליון. צד
הנמצא מעל הטבע.
המוסר תפקידו לגלות את ההתנהגה הקשורה אל העולם הזה. כיון
שהמוסר הוא קשור אל ההתנהגות הפועלת בתוך העולם, לכן על ידי
המוסר מתגלית ההנהגה האלוקית הקשורה לעולם הזה.בין באישים פרטיים בין בלאומים ובכללים, הכל הוא המשך
מן
הטבע של המוסר הכללי-אותה הנהגה הקשורה אל המוסר היא מופיעה
באדם הפרטי כשהוא מתנהג בצורה מוסרית. כמו כן היא מנהיגה את הכח
8מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ב' פסקה ה'.

22
המוסרי הנמצא בתוך הלאום היינו המסר והאידיאל המוסרי של כל אומה
ואומה.אותה הנהגה מוסרית נמצאת בכלקבוצה אפילו כשהיאאיננה
קבוצהלאומית. בסופו של דבר בכל דבר בין בפרט, בין בכלל הלאומי ובין
בכל קבוצה שהיא, נוצר איזה גילוי מוסרי הקיים בתוך אותה יישות.
הנמסך בעצמיותה של ההויה,
שבשם אלהים-כאן הרב מלמד מהיכן
נובע אותו כח מוסרי. הכח המוסרי הזה נובע משם אלוקים.
יש שני שמות המכנים את האלוקות. יש שם הויה שהוא השם הנמצא מעל
הטבע, ויש את שם ה' הנמצא בתוך ההויה זה שם אלוקים.
ישנה הנהגה אלוקית המקושרת אל המציאות המוסרית הנמצאת בתוך
העולם הזה. זאת הנהגה המקושרת אל שם אלוקים הנמצא בתוך הטבע.
אומנם גם שם אלוקים הנמצא בטבע שורשו הוא בשם הוייה. היינו שם
הויה הוא השם המחיה את שם אלוקים.
בחסידות מבואר ששם אלוקים הוא מעין מגן, מעין מסך המאפשר לנו
לקלוט דברים משם הויה. כיון שאנחנו בתור נבראים בעולם הזה לא
יכולים לתפוס את שם הויה לכן יש עליו מגן וכיסוי וזה שם אלוקים שהוא
מבטא את הטבע. לכן גימטריא של שם אלוקים זה הטבע. החילוק בין שני
השמות מבואר בהרחבה בספרי החסידות. וכך כותב הבעל שם טוב9.
בעל שם טוב בראשית פרשת בראשית
-
כו
. כתיב (תהלים פ"ד, י"ב) כי שמש ומגן ה' אלהים, פירוש כי שם
הוי"ה נקרא שמש, וזהו שאמר שמש ומגן פירוש כמו מחיצה המגין
בעד אור השמש, הוא הדמיון כמו ה' אלהים, רצה לומר כמו שאי
אפשר להסתכל בשמש, מגודל אור הבהירות שלו, אם לא על ידי מגן
ומסך המבדיל, שהוא המגין בעד
אור השמש, שיוכלו חלושי הראות
ליהנות מאורו, כך הוא שם הוי"ה ברוך הוא אורו רב מאוד, מגודל
אור בהירותו, לכך הוצרך לצמצמו ולהגבילו בתוך שם אלהים
גימטריא הטבע שהוא המגן
ההבדל בין השמות באים לידי ביטוי גם ששם הויה אי אפשר להגות אותו,
ומכנים אותו רק בשם באדנות.לעומת זאת,שם אלוקים מכנים אותו כמו
9עניין זה מופיע בהרחבה גם בתניא שער היחוד והאמונה פרק ד'.

23
שהוא נכתב, היינו מותר להגיד את המילה אלוהים ככינוי לאלוקות.ויותר
מזה הוא גם משמש ככינוי לדיינים שזה שם של חול ולכן ניתן כלפי דיינים
להגיד אלהים.
הרב מבאר ששם אלוקים הוא נמסך בתוך ההויה, היינו בתוך העולם, בתוך
המציאות.הרב משתמש במילה נמסך, משמעות מילה זאת היא כמו
מזיגה. שם אלוקים נמזג לתוך המציאות. משמעות המזיגה ששם הויה
בעצמו ממש נכנס לתוך העצמות של העולם הזה. כמו כן מילה זאת מבטאת
לשון מסך, היינו כדי ששם הויה יתגלה בתוך העולם צריך שם הויה לעבור
דרך מסך. המסך הוא מצמצםאת שם ה' כדי שיוכל להופיע בתוך העולם.
אמנם למעלה מזה עומדת היא הבחירה הכמוסה,
שאיננה על פי
התוכן המוסרי המתגלה, אלא על פי האידיאל העליון-יש הנהגה
הנובעת ממקור יותר עליון. הנהגה הזאת היא הנהגהשאיננה פועלת מתוך
המוסר המתגלה בעולם. זאת הנהגה הנובעת ממקור יותר גדול. אותה
הנהגה היא פועלת בעולם לפי האידיאל העליון.
הנהגת המוסר תלויה בהנהגה של האנשים, ככל שהאנשים יהיו יותר
מוסריים העולם יתקדם. אבל ישנה הנהגה התלויה לא לפי ההתנהגות
המוסרית של העולם. זאת הנהגה התלויה בהחלטה אלוקית, זאת הנהגה
שהקב"ה מנהיג את עולמו, לפי החלטתו מה שהוא רוצה להביא את העולם
לקראת האידיאל העליון.
שעל פי הצפיה העליונה, למעלה מהתנאים שההויה נמצאת בהם
כעת-אותה השפעה היא יכולה להביא את הגאולה ללא קשר להתנהגות
של ההויה באותו רגע.לכן מצאנו בחז"ל שהגאולה יכולה להגיע ללא קשר
למצבה הרוחני של ההויה. וכך מופיע בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
-
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב.
וכך כותב בעל הלשם, על הדרך שהעולם יגיע לתיקונו.
הקדמות ושערים לבעל
הלשם שבו ואחלמה. שער ו' פרק ח'

24
-
הנה הוא מובן על פי דברינו כי מאחר שתכלית הבריאה שהוא בשביל
התיקון דלעתיד אשר לימות המשיח ולחיי העולם הבא, הנה הוא
יעשה על כל פנים שיתוקן הכל על ידי העונשים גם כן, כי על ידי כל
התלאות שבהעולם הזה והעונשים אשר לאחר מיתה יתבטל ה
רע
כולו ויכלה כל הטומאה והזוהמא ויהיו כל העונשים גופה גם כן
לסיבה גדולה להתיקון העתיד ולהגילוי דטוב הצפון וכנ"ל, אם כן
שמא יאמר אדם שילך באיזה דרך שירצה כי אין רצונו של הקב"ה
בזה יותר מבזה מאחר שתכלית הכוונה הרי יעשה על כל פנים. לכן
אמרה התורה 'ובחרת בחיים
', כי רצונו של הקב"ה הוא רק שיעשה
התיקון אשר בתכלית כוונתו ית"ש על ידי קיום התורה והמצוה
דוקא
.
לפי מהלך זה מסביר בעל הלשם את הגמ' שבמסכת סנהדרין וכך כותב בעל
הלשם.
הקדמות ושערים לבעל הלשם שבו ואחלמה. שער ו' פרק ט'
-
וזהו שאמרו בסנהדרין (צ"ח א') "אין בן דוד ב
א אלא בדור שכולו
זכאי או בדור שכולו חייב". ע' בהגר"א בתיקונים (תיקון ס"ט קכ"ו
ע"א) מה שאמר, 'ודאי אופן השני'. והרי לנו דימות המשיח אינו תלוי
בזכות ומעשים כלל. וכן שם בסנהדרין (צ"ו סע"ב) בפלוגתא דר'
אליעזר ור' יהושע ואמר ר' יהושע חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו
לא בתשובה ולא במעשים טובים ושקלו וטרו בזה ר' אליעזר ור'
יהושע ולבסוף שתק ר' אליעזר כמו שמבואר שם והרי הודה ר'
אליעזר גם כן לר' יהושע שהגאולה העתידה אינו תלוי בתשובה
ובמעשים טובים כלל. וכן כתב רמב"ן בפ' האזינו שהבאת גאולה
העתידה אין בה תנאי בתשובה ועבודה אל
א שהיא מובטחת לבוא על
כל פנים ע"ש
.
הנהגה זאת מובילה בהכרח את העולם לתיקונו. אי אפשר להשאיר את כל
מהלך העולם רק לבחירתו של האדם, בסופו של דבר העולם צריך להגיע
לתיקון. כדי שהעולם יגיע לתכליתו, צריך הנהגה אלוקית עליונה שתנווט
את העולם לפי הצפיה והאידיאל העליון.
הרמח"ל מבאר בהרחבה הנהגות אלו. והרמח"ל כינה שתי הנהגות אלו
בשם של הנהגת המשפט והנהגת הייחוד. וכך כותב הרמח"ל בדעת תבונות.
דעת תבונות תקופת העלם יחוד ה' אות נ

25
-
נ) סיכום
אמר השכל: שתי מידות שם הקדוש ברוך הוא לנהג בם את
עולמו: אחת
-
מידת המשפט, ואחת
-
מידת
השליטה והממשלה
היחידית.
מידת המשפט היא מידת הטוב ורע, שבה תלויים כל עניני הטובות
והרעות בכל תולדותיהם; ומקור המידה הוא הסתר פני טובו,
והעלם שלימותו. מידת הממשלה היחידית היא מידת תיקון כל
הנבראים בכחו יתב', אף על פי שמצד עצמם לא היו ראויים לזה,
והיא הסובבת
והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו, לסבב כל
דבר אל השלימות לבד; ומקורה הוא חק טובו הפשוט ית', שאף על
פי שנתעלם, לא זז מלהשקיף עלינו לטובה. מידת המשפט היא
המגולית ונראית, מידת הממשלה היא המתעלמת ומסתתרת לפנים.
על פי הרמח"ל מתבאר ששני ההנהגות האלה פועלות בו זמנית, אומנם
ההנהגה הגלויה היא הנהגת המשפט, הנהגת שכר ועונש. לעומת זאת
הנהגת הייחוד היא הנהגה נסתרת. חילוק זה מתאים לחילוק בין שם
אלוקים, שהוא מתגלה בתוך ההויה, לכן אפשר להגיד אלוהים. לעומת שם
הויה שאפשר רק לכתוב אותו, אבל לקרוא בשם הויה הדבר אסור. כיון
ששם הויה הוא שם נסתר.ההזרחות שבאות מתוכן זה הם אורות הנשמה הפנימית
של כל היש, והן כוללות את העבר ההוה והעתיד,
למעלה מסדר זמנים
וצורתם-הרב מבאר שאותה הנהגה עליונה היא פועלת בכל הזמנים בבת
אחת. הנהגת המשפט היא ההנהגה הקשורה אל העולם, לכן היא רואה את
המציאות הגלויה. לעומת הנהגת הייחוד היא לוקחת בחשבון תיקונים
שהעולם עובר, תיקונים הקשורים לעבר הווה ועתיד. היא הנהגה הכוללת
בו זמנית את כל הזמנים. הכח של ההנהגה נובע כיון שהיא נמצאת מעל
המציאות.
ביסוד הזה עומד עומק התירוץ לכותרת של הפסקה. כל הפסקה הרב
מתבאר בהרחבה על שני ההנהגות. אבל לכאורה כיצד דיון זה מקושר אל
היחס בין הבחירה לבין המוסר. היינו יש את הטבע של האדם, היינו כיצד
בפועל האדם מתנהג בעולם. זה תלוי באדם. לעומת זאת יש הנגה אלוקית
ובחירה אלוקית שהעולם יגיע לתיקון. לכאורה החיבור בין ההנהגות הוא
חיבור בלתי מובן. שהרי אם נותנים לאנושות בחירה מוחלטת יכול להיות
שהעולם לא יגיע לתיקונו. יכול להיות שהעולם לא יתנהג לפי הבחירה
והתוכנית האלוקית.

26
על זה באה התשובה של הרב במהלך הפסקה. התשובה היא שהיכולת של
האדם כפי שהוא חי בפועל זה מתנהל לפי הטבע המוסרי הגלוי שהאדם
בכל רגע צריך להתנהג מתוך הכרח בתוך המציאות, מצד אחד. מצד שני יש
בחירה עליונה כמוסה שהיא קשורה אל החופש העליון. כביכול מצד
האלוקות הקב"ה הוא בכל רגע ורגע כולל בתוכו את כל הזמנים. כיון
שהאלוקות כוללת בבת אחת את כל הזמנים, כל בחירה של האנשים בעולם
היא לא יוצאת מתוך הבחירה האלוקית שהקב"ה בחר והנהיג.
מהות הבחירה הכמוסה זה המציאות הנמצאת מעל העולם. זה סוד הנמצא
מעל ההוייה. מעל ההגבלה של עוה"ז. זה בחינה של אור אינסוף. כלפי
האינסוף לא שייך להגיד שיש הגבלה ויש חופש מוחלט.
הסיבה למה נברא העולם, מה היה חסר העולם למה הוא נברא כך זהקשור
לבחירה הכמוסה. במציאות אינסופית כל מציאות הנבראת מאור כזה
הסיבה היא תמיד כמוסה. כיון שאנחנו בתור נבראים יכולים להבין את
ההתגלגלות של העולם רק עפ"י מה שאנחנו רואים בבחינה מוגבלת, כלפינו
תמיד האינסוף נחשב כמוס. אבל גם בדבר הכמוס יש בחירה, אומנם זאת
בחירה חופשית לגמרי שאין שום דבר שהכריח אותו, כיון שאם יש דבר
מכריח ממילא זה כבר לא אינסוף שהרי מהותו של האינסוף שהוא לא
מוגבל. למרות שהאינסוף לא מוגבל יש לו שייכות לבחירה. אלא שבחירה
זאת חייבת להיות כמוסה כלפינו.
הסיבה שזאת סיבה כמוסה כיון שהיא מעל ההגבלה של העוה"ז היא גם
למעלה מכל סדר הזמנים וצורתם, כיון שצורת העולם והזמן זה דבר שהוא
נברא, בחירה כמוסה זאת היא קשורה אל שם הוייה. שם הויה הוא נסתר,
איננו מתגלה בצורתו בעוה"ז רק שם אלוקים ניתן להבין.
וכל זה
כלול בשם ההויה,
כסדרו ובכל אופני צירופיו-הנהגת ה'
בעולם המופיע בצורה נסתרת דרך שם הויה. שם הויה יכול להשפיע
בצורות שונות. יש כל מיני צורות כיצד לכתוב את צירופי שם הויה.
דוגמא לצירופים אלו מצאנו בכוונות המופיעות אפילו בסידורי הפשט של
האשכנזים. בכל ראש חודש בתפילת מוסף כתוב שיש לכוון צירוף אחר שם
של הויה. אותו צירוף משפיע על צורת השפע כפי שהיא מופיעה בעולם.
לדוג' על פי הכוונות שם מבואר שצירוף הויה בחודש ניסן הוא יהוה, כמו
הצורה הרגילה. היינו שפע מלמעלה למטה. לעומת חודש תשרי ששם שם
הויה הוא צירוף כזה: והיה,צירוף זה מלמד שהשפע תלוי קודם באותיות

27
וה' שהם אותיות המבטאות את הצד התחתון של הנבראים. ואח"כ לאחר
העבודה של הנבראים מתגלה שם יה'. היינו הצד העליון שמוריד את השפע.
אם כן כל חודש הוא מגלה כח אחר וצורה אחרת של הורדת שפע לעולם.
אותם חילוקים אינם תלויים בעבודה של האנשים, הם תלויים בהחלטות
האלוקיות ההחלטות בעולם. יופיע האלוקי השפע כיצד אלוקויות
שנמצאות אצל הקב"ה הם תלויות בחופש הבחירה האלוקית.
אותו חופש בחירה אלוקית, הוא לקח בחשבון מתוך ידיעה את כל העתיד.
כביכול כל הבעיות והבחירות המוסריות שאנשים יפעלו בעולם,זה עדיין
נכלל בתוך הבחירה האלוקית הראשונית. היכולת של הקב"ה לבחור
ולכלול בתוכו את כל הבחירות של האנושות, זאת יכולת הקשורה בבחירה
הכמוסה. זאת יכולת הנובעת מעצם זה שהקב"ה בהנהגה זאת נמצא מעל
הטבע.10
לכן למרות שבשם אלוקים, נראה שההנהגה לא מתאימה למשפט, בסופו
של דבר שם הויה, הנהגה נסתרת היא כוללת בתוכה את כל המציאות.
העולם יגיע לתיקונו המוחלט כולל הנהגה של שכר ועונש.
10באגרות הראיה אגרת שעט' הרב מרחיב כיצד דווקא הנהגת הבחירה היא לטובת האדם
והיא עצמה מוציאה אל הפועל את הצפיה האלוקית שהקב"ה צפה בשביל להוביל את העולם
אל הטוב המוחלט.

28
פסקה יח.רז היושר והעגולים11
(עמוד כד'-כה')
היושר הוא הדבר היותר עיקרי בההויה
, העיגולים
הנם טפלים לו, כלומר חופש החיים, החופש המוחלט
מצד מקור ההויה, החופש
שבמושג האלהי, שיצירת ההויה באה
מצדו המוסרי, זהו הכל.
ומשם נמשך שהמוסר שבארחות החיים
הוא הצד המכריע את
החיים.
המוסר המוגבל האנושי איננו שלם, מפני
שבעצמו הוא צריך
המוסרי המושג אבל טהרתו, על להעמידו למוסר
שבהחלטת
שבההויה. פנימית היותר הצורה זוהי שבו המהות
היא זאת השכינה, המביאה לההכרה האלהית בתועפות עזה,
היא האם המשפלת עצמה עד תחתית המדרגה של העולל,
הצריך יניקה
וטיפ
ול ילדותי, ומקור שרשה הוא מרום ונשא,
יותר מכל חקי ההויה, המקיפים כל בעז הענקי של ההכרח
והקביעות שלהם.
בתוך העיגולים עצמם, בתוך חקי ההויה המוכרחים,
בתוך חקי הברזל האיתנים, שאינם משתנים בפעולתם על גוי
ועל אדם יחד, הפועלים את טובם על כל הרעים, ומקדיחים
בצד ה
בוער שלהם גם את הטובים והישרים, בתוכיות פנימיות
רק היושר הולך ופועל, הנם הולכים לתכונת היושר ובשבילו.
ההכרה המוסרית השלמה כשהיא מתגברת הרי היא
מפלשת את
נתיבה מבעד כל החקים החוצצים, והם מבריקים בתוך
העלטה ההכרחית המדומה את אור החופש המוסרי.
ופלאים גדולים
מתגלים לפי גדולת האמונה ויושר הלב,
ממעל לכל חקי ההכרח גם בחוג הטבע המועק ומוגבל,
וקל וחומר שעולה היא
ההויה הלך ועלה, ומקומה העקרי מתפשט
הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החקים העורים, החרשים,
ותופשת היא את כל המערכת
11מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ א' פסקה קמז'.

29
של החיים העצמיים, שהם מלאים
שכל ורצון, שנדיבות ו
יושר הם
ממלאים את כל חללם.
אשרי איש אשר לא עזב את עצמו בידי הסביבה המאפליה,
ועיניו פקוחות לחזות בנועם ד', המתגלה בעולמים היפים,
המתראים לעיני רוח טהורים.
נושא הפסקה-היחס בין הנהגת העיגולים להנהגת היושר.
ביאור הפסקה-
היושר הוא הדבר היותר עיקרי בההויה, העיגולים
הנם טפלים לו-
המושג עיגולים ויושר לקוח מדברים המובאים בקבלה. וכך מובא בכתבי
האר"י.
כתבי האר"י עץ חיים שער א' ענף ב'.
-ו
הנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית
ריקנית ההוא, באופן שמקום החלל ההוא היה עגו
ל מכל סביבותיו
בהשוואה גמורה
ו ...
הענין
הוא כי בהיות הנאצלים בתמונת העגולים
הנה אזי יהיו כולם קרובים ודבוקים באין סוף הסובב אותם
בהשוואה א' גמורה והאור והשפע הצריך להם יקבלום מן אין סוף
מכל צדדיהם בשיקול א'... הנה כל עולם ועולם יש בו י' ספירות
פרטית וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלול מ
י'
ספירות פרטי פרטית, וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה
לפנים מזה עד אין קץ ומספר
...
והרי נתבאר
בחינת העיגולים
של הי'
ספירות
:
לפי מקור זה מתבאר שהעיגולים הם ההופעה הראשונה של המציאות.
העיגול הוא מסמל את הסילוק שהקב"ה סילק את הארה מן העולם. אותו
סילוק הוא יוצר נקודת השפעה כללית על העולם. כביכול העיגול הוא
המקום עליו מתחיל להיווצר העולם.
היתרון של העיגול שכל המציאות כולה מקבלת את האור בצורה שווה. כל
עולם הוא דרגה אחרת של עיגול, ובכל העיגול יש הארה והסתר שווה ביחס
לאלוקות. כמו המשל שמביא האר"י שכלנקודה במעגל היא רחוקה ממרכז
העיגול בצורה שווה.

30
לעומת העיגולים יש את היושר. וכך מופיע בכתבי האר"י.
כתבי האר"י עץ חיים שער א' ענף ב'.
-
עתה נבאר בחינה הב' שיש בי' ספירות, הלא הוא בחינת
אור היושר
,
כדמיון ג' קוים כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל המתפשט
מלמעלה
למטה
(
אשר ממנו מתפשטים העיגולים הנ"ל
)
גם הקו
ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה מראש גג העליון של עיגול
העליון מכולם עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים
,
מטרת היושר שונה מן העיגולים. היא יוצרת הדרגה והבדל בין השלבים
והופעות האלוקות הקיימת בעולם. היושר יוצר מהלךשל צדדים מעלה
ומטה בתוך המציאות. בעומק היושר מבטא את העבודה של האדם. ככל
שהאדם יעבור כך הוא יתעלה ויקבל יותר שפע. בזה העבודה שונה מן
העיגולים שבעיגולים השפע הוא קיומי ותמידי בצורה שווה.
ומסיים האר"י את החשיבות של שני העניינים.
כתבי האר"י עץ חיים שער א' ענף
ב'.
-
הרי בזה יתקיימו ב' הסברות הנ"ל. כי יש שתי בחינות: דרך עיגולים
ודרך קוים
-
ושתיהם כאחד טובים, דברי אלהים חיים
.
בפסקה שלנו הרב לוקח את המושגים האלהה ומפרש אותם כחלק מן
השאלה הכללית של סדר זה. הרב מחבר את הנהגת העיגולים והיושר, אל
הדיון בין החופש וההכרח.
מדברי הרב מתבאר שהיושר הוא מבטא את ההתקדמות של ההוייה, הוא
מבטא את הבחירה והחופש של האדם ליצור בתוך ההוייה.לעומתזאת
העיגולים זה הכח שהוא מבטא את ההכרח והחוק. עיגול זה מעין סימן של
כלא סגור בו האדם מוכרח להתנהגות מסויימת. העיגול הוא מסמן את
גבולות הגזרה של העולם וממילא את גבולות הגזרה של העולם. העיגול
הוא מבטא את המוסר את החוק המנגד בבחינה מסויימת את החופש
המוחלט.
היושר הוא הכח האלוקי המצליח לחדור ולהתגלות בתוך המציאות. הרב
מבאר שהיושר הוא הדבר היותר עיקרי בהויה. מבואר בכתבי האר"י
שעיקר העיסוק שלנו הוא בבחינה של היושר. שם אנחנו עושים את

31
התיקונים ואת העבודה. העיגולים זה רק המסגרת זה דבר שבתוכו נולדנו
ועליו אנחנו כמעטולא יכולים להשפיע. לכן בכתבי האר"י כמעט ולא
מתעסקים בבחינה של היושר. וכך כותב האר"י.
כתבי האר"י, עץ חיים שער א' ענף ה'
-
עוד ראיתי לעוררך על ענין אחד, הלא צריך לדעת כי רוב מאמרי
הזוהר וכמעט כולם אינם מדברים מענין הי' ספירות של העיגולים
רק בבחינת יושר
כמראה אדם. וענין זה כולל בכל העולמות
על פי דברי האר"י ניתן להבין למה הרב מדגיש שעיקר ההויה הוא היושר.
עם היושר אנו מתעסקים. העיגול הוא רק המקום עליו אפשר ליצור את
העבודה.
כלומר חופש החיים, החופש המוחלט
מצד מקור ההויה, החופש שבמושג האלהי, שיצירת ההויה באה
מ
צדו המוסרי, זהו הכל-כאן
הרב מסביר את דבריו שהעיקר הוא היושר. הסיבה שהיושר הוא העיקרי
כיון שהיושר הוא מבטא את היכולת של האדם לעבוד בתוך העולם.
היכולת של האדם להיות חופשי ולבחור, הבחירה החופשית שהיא העבודה
העיקרית של האדם היא באה לידי ביטוי ביושר.
היושר נותן מקום לחופש, החופש הוא הגורם שיש שכר ועונש. אם כולם
מקבלים שפע שווה, אין כאן בחירה. אין הבדל בין אחר לחברו. מתוך שיש
יושר, שיש דרגות ממילא יש בחירה, יש הבדל בין דבר אחר למשנהו. מקור
החופש הזה הוא ההחלטה האלוקית שבניין העולמות, השפעת היושר
תלויה בעבודתו של האדם. הגילוי המוסרי של העולם תלוי בעבודה
שהעולם מתקדם.
ומשם נמשך שהמוסר שבארחות החיים
הוא הצד המכריע את
החיים-לפי זה מובן למה התנהגות האדם, היא הגורם העיקרי המשפיע
על האדם. יש החושבים שההחלטה האלוקית היא הפועלת על האדם. יש
הסוברים שהבחירה החופשית מאד מוגבלת, הם חושבים שבסופו של דבר
האדם כמעט ואין לו אפשרות להשפיע על צורת חייו. אבל הדגש הגדול
שהרב מדגיש שהצד העיקרי של החיים, הוא היושר. היינו העבודה של
האדם.

32
אפשר להביא דוגמא, אפשר שהעיגול הוא השורש ממנו האדם נולד. הבית
ומקום מגוריו. על גבי מקום הגידול ישהרבה מקום לבחירה ולהתקדמות.
יש אנשים הסוברים שאם הם נולדו במקום מסויים, כבר אין להם בחירה.
לשיטת מסלול חייהם הוא כבר לא ניתן לשינוי. אבל האמת שהאדם יכול
לבחור, כיצד יתגלה השפע של חייו. לפי ההתנהגות של האדם, הוא יוכל
להתקדם עם היושר. לאדם יש בחירה מוחלטת לאחר שהוא קיבל את
נקודת החיים שלו.
המוסר המוגבל האנושי איננו שלם, מפני
שבעצמו הוא צריך
המוסרי המושג אבל טהרתו, על להעמידו למוסר
שבהחלטת המהות שבו זוהי הצורה היותר פנימית שבההויה-לאחר שהרב
הסביר את החשיבות של ההנהגה המוסרית של האדם, הרב מבאר מההוא
המוסר היותר חופשי.
המוסר האנושי הוא מוגבל כיון שהוא נמצא בתוך הרבה עיגולים. כביכול
המוסר האנושי רואה את המציאות בצורה כובלת שאינה נותנת מספיק
מקום לבחירה. אבל אם האדם יכיר את המוסר העליון, המוסר האלוקי
שנותן לאדם מעוף ויכולת להתקדם. המוסר האלוקי הוא מוסראין סופי.
באמת מה שמשפיע במציאות הוא המוסר האלוקי, לא המוסר הטבעי של
החיים. המוסר האמיתי הוא המוסר המבין שאפשר לשנות את המציאות.
ההבנה הזאת היא נמצאת בתוך הפנימיות של ההויה. אומנם בצד החיצוני
נראה שהאדם כולו כבול בתוך כבלים המכריחים אותו לכל מיני הכרחים,
אבל בעומק כל ההכרחים האלה הם חיצוניים. האדם יכול לבחור
בחופשיות מלאה. על אותה הכרה פנימית כל ההויה בנויה ומתנהלת.זאת היא השכינה, המביאה לההכרה האלהית בתועפות עזה,
היא האם המשפלת עצמה עד תחתית המדרגה של העולל,
הצריך יניקה
וטיפול ילדותי-הרב מבאר את הפלא הגדול, כיצד היושר נכנס לתוך
הצמצום של העיגולים12. כביכול האור בעצמו, האור האלוקי בלי הצמצום
הוא נכנס ומשפיע בעיגול בצורה ישירה. ההשפעה הזאת היא מתעלמת
12הרבה ויכוחים ודיונים ישנם סביב השאלה כיצד פלא זה נוצר. כיצד האור האין סופי נכנס
לתוך העיגול המגביל. לכן יש שרצולהגיד שבאמת אין צמצום אמיתי וכדומה. לעניינו אין
הדבר משנה, מה שבעיקר עולה מדברים אלה, שהאלוקות כפשוטה נכנסת ומשפיעה כח של
בחירה בתוך העולם הגלוי.

33
מההגבלות של העיגול. לכן בתוך המציאות יש יכולת לבחירה חופשית.
הרב ממשיל את הכניסה הזאת לאם היורדת את הבן שלה. הירידה של
האמא הוא לצורך בנה. האם עצמה לא צריכה את הירידה, היא משפילה
את עצמה בשביל להוריד שפע. כך היושר, הוא האלוקות העליונה היא
נכנסת לתוך המציאות בשביל לתת חיות ושפע בתוך העיגול. העיגול צריך
שיפעלו פעולה לרומם ולהעלות אותו. הרוממות הזאת נעשית על ידי
ההשפעה של היושר, כמו ההנקה של האמא שיורדת ודואגת לבנה, הנמצא
במצב שהוא עצמו לא יכול לעזור לעצמו. אם כן היושר הוא כח המקדם
את העולם, אותו כח נובע מאלוקות מאד עליונה.
הכח המשפיע ונכנס לעולם מכונה בשם שכינה. משמעות מושג זה מלמדת
שהקב"ה שוכן בעולם. היינו החיות האלוקית נכנסת לעולם ופועלת בו, לפי
מעלת הנבראים. בשונה מהעיגולים שזה השפעה מרחוק, כאן זה כח הנכנס
ממש לתוך המציאות. נכנס למציאות ויוצר דרגות ויכולת להתעלות
ולהתקדם.
העבודה של האמא, של היושר, הוא מקדם את העולם. הרב משתמש בלשון
המקובלים מבארים שבכל שלב ושלב, האור המציאות מתחילה בצורה
קטנה ומצומצמת. האדם עובר להשפיע מן האמא, השפעה של יניקה.
יניקה-מושג שאדם שנולד צריך השלמה,האדם לא נולד שלם על ידי עזרת
האם האדם מתחיל להשתלם.
ומקור שרשה הוא מרום ונשא,
יותר מכל חקי ההויה, המקיפים כל בעז הענקי של ההכרח
והקביע
ות שלהם-היושר אומנם נמצא בתוך
המציאות, אבל הוא יכול לפעול נגד חוקי ההויה. הוא מעליהם, כיון
שהיושר הוא המשכה הנמצאת לפני העיגול. היושר הוא הכנסת אור
מהשורש העליון, אל המקום המוגבל והמצומצם.
על פי המשל, החוקים וההגבלות של הטבע, הם מבטאים את העיגול.
העיגול הוא ההגבלה, והאדם צריך להכיר שבאמת הוא לא מוגבל. כיון
שהעולם מחובר בצורה ישירה אל היושר, לכן היושר יותר חזק בהשפעתו
מאשר העיגול, מאשר חוקי הטבע. היושר הוא אור שלא עבר צמצום יש
העיגול.
בתוך העיגולים עצמם, בתוך חקי ההויה המוכרחים,
בתוך חקי
הברזל האיתנ
ים, שאינם משתנים בפעולתם על גוי
ועל אדם יחד,

34
הפועלים את טובם על כל הרעים, ומקדיחים
בצד הבוער שלהם
גם את הטובים והישרים-הרב מתחיל קודם בתיאור מצבם החיצוני של
העיגולים. כמו שביארנו העיגולים הוא הטבע. הוא הכח הגלוי במציאות.
הטבע בצורתו הגלויה פועל ללא קשר שלשכר ועונש. הטבע פועל בצורה
מכנית, לכן הטבע יכול לתת חיים ושפע גם לרשעים. ומצד שני החסרונות
של הטבע, הקשיים שבתוך המציאות הם פועלים בצורתם החיצונית גם על
הטובים והישרים.כיון שהם פועלים בצורה שוויונית על הטובים והרשעים
ממילא נוצר הקדחה ובעיה בהתעסקות השוויונית ברשעים ובישרים.
בתוכיות פנימיות
רק היושר הולך ופועל, הנם הולכים לתכונת היושר ובשבילו-למרות שהטבע עיוור, בפנימיות הטבע רוצה את הפעולה
של היושר. כל הטבע ממתין שיווצר עילוי של היושר. לכן הטבע בעצמו
בפעולתו העיוורת תורם בצורה עקיפה ומיוחדת בשביל פיתוח וקידום
נקודת היושר.
ההכרה המוסרית השלמה כשהיא מתגברת הרי היא
מפלשת את
נתיבה מבעד כל החקים החוצצים, והם מבריקים בתוך
העלטה ההכרחית המדומה את אור החופש המוסרי-כשאדם מכיר את הצד
המוסרי השלם שמתאים לשורש בריאת העולם, ממילא כל החוקים
המגבילים מתגלים ככח גדול של חופש מוחלט. כיון ששורש הבריאה
השורש ממנו נוצר העולם שהוא מעל העולם הוא נוצר כשעדיין לא הייתה
הגבלה אם כן כל החוקים כעת תפקידם להביא לידי ביטוי ולידי מימוש
את החופש המוחלט שהיה לפני שנברא העולם.
אנשים חושבים שהמוסר הוא הכח המגביל, דווקא המוסר היוצר הפרדה
בין דבר לדבר. היוצר דירוג בתוך המציאות, הוא גורם יכולת לאדם לבחור.
אם הכל שווה אין יכולת לבחור, אבל כשיש חוקים שהאדם נצרך להיאבק
בשביל לא לעבור על החוקים,במקום כזה של חוקים יש חופש.
הרב מבאר שהעולם בצורתו החיצונית נראה לוטה בערפל. העולם מלא
עלטה, העלטה היא המציאות בה האדם מרגיש שאין יכולת התקדמות
ובחירה בעולם. ההרגשה שעולם כמנהגו נוהג, שאין השגחה והתקדמות.
בשביל זה ההכרה המוסרית, באה ללמד שהדברים לא כך. להיפך העולם
צועד ומתקדם לפי עבודתם המוסרית של בני האדם.
ופלאים גדולים מתגלים לפי גדולת האמונה ויושר הלב,
ממעל לכל חקי ההכרח גם בחוג הטבע המועק ומוגבל-הרב מבאר ששלב ראשון

35
הפועל במציאות הוא ההכרה שאפשר לשנות את המציאות. כאן הרב מביא
לנו הדרכה מעשית, שלב ראשוןהאדם צריך להאמין שיש בכוחו לפעול
בתוך המציאות. להאמין שהמציאות המוגבלת היא מוגבלת רק בכלל
הטבע, אבל מעליה יש יכולות שאינם מוגבלות בטבע.
העקרי ומקומה ועלה, הלך ההויה היא שעולה וחומר וקל
מתפשט
העורים, החקים של הצרה לההגבלה מהלאה הוא
החרשים-עצם האמונה יכולהליצור פלא, היינו יצירה נגד הטבע. האמונה
בכח היושר השולט על הטבע, זאת אמונה המולידה ניסים. היא גורמת
שהצדיקים יכולים לפעול נגד הטבע.
אבל ישנו קל וחומר, אם היושר יכול ליצור פלאים. ודאי שהוא יכול לנווט
את ההויהבלי לשבור את הטבע. לא תמיד צריך לשבור את החוקים, אפשר
ליצור ניווט לחוקים. על ידי היושר העולם מתקדם בצורה קבועה, אותה
התעלות לא חייבת להיות דרך שבירת החוקים, אלא היא יכולה להעלות
ולרומם את החוקים. להגיע למצב שהחוקים העיוורים הקיימים בטבע
עוזרים לגלות את האלוקות.
ישנם שני סוגי ניסים, יש נס גלוי ויש נסנסתר. אם האדם מאמין בנס הגלוי
שהקב"ה יכול לשלוט על הטבע, ולהפוך את חוקיו. ממילא קל וחומר
שהקב"ה יכול לפעול בצורה של נס נסתר. שהקב"ה יכול להשפיע שפע
בצורה הפועלת בתוך הטבע העיוור.
שהם העצמיים, החיים של המערכת כל את היא ותופשת
מלאים
שכל ורצון, שנדיבות ויושר
הם ממלאים את כל חללם-
כשהאדם מכיר את ההשפעה של היושר, הוא מתמלא כוחות של חיים
עצמיים. כשהאדם מרגיש שהוא לא יכול להשפיע על המציאות, ממילא
הוא לא יפעל לגלות את העצמיות שלו. הוא יחשוב שאין אצלו שום דבר
מיוחד, הכל מעין מציאות מכני של טבע. מעין גלגלי שיניים שאין לנו יכולת
להשפיע. אבל כשהאדם מכיר את מעלת היושר, ממילא הוא מבין את
מעלתו האישית. האדם מכיר את העצמיות שלו, שאותה עצמיות היא באה
לקדם את העולם. לגלות מוסר יותר משוכלל בעולם.
לכן ההכרה הזאת ממלאה את האדם בשכל ורצונות חדשים. הרחבה של
חופש הבאה לידי ביטוי בנדיבות. אותה נדיבות נובעת מנקודת היושר.
אשרי איש אשר לא עזב את עצמו בידי הסביבה המאפליה-לכן הרב

36
מסיים את הפסקה במעלת האיש המצליח להכיר את היושר. איש המבין
שיש לו אפשרות להתקדם הוא המאושר. אדם המיואש מהיכולת לתקן,
אדם שחושב שאין לו בחירה הוא לא משאיר את עצמו לסביבה האפילה.
היינו לחושך וצמצום הנמצא בתוך הטבע.
בעולמים המתגלה ד', בנועם לחזות פקוחות ועיניו
היפים,
המתראים לעיני רוח טהורים-הרב מבאר שאדם המכיר את
היושר, הוא מגלה את נועם ה', זה לשון הפסוק בתהלים.
תהלים פרק כז פסוק ד
-
אַחִַ֤ת׀ שָאִַּ֣לְׁתִׂי מֵֶּֽאֵת־יְׁקֹוָק ֘ אֹות ָָּ֪ה אֲבַַ֫קֵּ֥ש שִׂבְׁתִִּׂ֣י בְׁבֵית־יְְׁ֭קֹוָק כָל־יְׁמִֵּ֣י חַיִַּ֑י
לַחֲזֹּ֥ות בְׁנֶּֽעַם־יְּׁ֝קֹוָ֗ק ּולְׁבַקֵּ֥ר בְׁהֵיכָלֶֹּֽו:
הראיה בנועם ה' היא היכולת לראות את היושר. כשהאדם רואה את היושר
הוא מבין שהעולם כולו נעים. ראיית הטבע בצורה עיוורת היא ראיה
מתסכלת כיון שהטבע בעצמו הוא לא תמיד מגלה בצורתו החיצונית את
הטוב. לעומת זאת ההכרה שיש כח מנהיג את כל העולם לטוב. שיש כח
המגלה את האלוקות בצורת יושר היא הראיה האמיתית. זאת ראיה של
עיניים פקוחות שהפסוק אומר שדוד מתפלל לחזות בנועםה'. נקודה זאת
מתגלית לאנשים שיש להם עיני רוח טהורים.

37
פסקה יט.טבע העגולים והיושר13
(עמוד כה')במה שהעצמות האלהית זורחת בקירוב גדול
אין לומר טבע כלל,
אפילו טבע רוחני מוחלט.
ולכן אין באוזן חוטם פה בחינות עיגולים, רק יושר לבד,
רק בההשפעות שנתרחקו הרבה, כמצח ועינים, יש גם עיגולים,
כלומר הטבע הרוחני, שהוא מגביל,לעומת החפץ החפשי העליון,
המבוע
של הרצון המוחלט.
נושא הפסקה-ההבדל בין השפעת היושר הגדולה, להשפעת העיגולים
המוגבלת.
ביאור הפסקה-
במה שהעצמות האלהית זורחת בקירוב גדול
אין לומר טבע כלל-
בפסקה זאת הרב ממשיך לבאר את היחס וההבדל בין יושר לעיגולים. הרב
מבאר שכדי להשפיע שפע גדול, מורידים שפע הנמצא מעל המציאות, שפע
יותר גדול מהכח הנמצא בטבע.
מהותו של הטבע הוא ההסתרה. טבע הוא מציאות בה כביכול האלוקות
נסתרת. לכן טבע זאת מציאות שהאלוקות מוטבעת בצורה נסתרת. הרבה
פעמים כשהאנשים לא יכולים למצוא סיבה הם אומרים שזאת תוצאה של
הטבע, במקום לתלות את המציאות בקב"ה, הם תולים את זה בטבע.
הטבע כביכול הוא עוור, היינו הוא מציאות שנראית כאילו היאמתנהלת
ללא השגחה, ללא חוקיות של שכר ועונש. לכן הטבע במהותו הוא מבטא
את הריחוק מהאלוקים.
13מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ב' פסקה קיז'.

38
מתוך כך הרב מגיע למסקנה שמבקומות בהם האור האלוקי מופיע בצורה
גדולה לא יכול להופיע טבע. במקומות בהם העצמות האלוקית זורחת
בקירוב גדול, היינו מקום בו כמעט אין מסך מול האור האלוקי ממילא שם
לא שייך טבע.
אפילו טבע רוחני מוחלט-הרב מבאר שבמקומות אלה, אפילו טבע
רוחני לא קיים.
טבע רוחני זה המקום ממנו מתחילים העולמות. כל עולמות אבי"ע, הם
נקראים עולמות על שם זה שהם מבטאים לשון העלמה. הם כביכול
מסתירים על האור האלוקי. העולמות העליונים הנמצאים מעל העולם
העשיה המעשי שלנו, ישנו טבע רוחני. משמעות הטבע הרוחני שכביכול
רואים כוחות רוחניים שהם נראים נפרדים מהאלוקות. אומנם הם כביכול
שליחים של האלוקות, אבל עצם זה שהם נבראים זה אומר שהם מבטאים
העלמה מסויימת. אותה העלמה נהפכת להיות מעין טבע רוחני. טבע כזה
לא שייך במקומות שנמצאים מעל עולמות אבי"ע. במקומות בהם האור
נמצאבקירוב יותר גדול, במקום בו כמעט אין מסך, אי אפשר לקרוא
למקום כזה אפילו בשם של עולם.
ולכן אין באוזן חוטם פה בחינות עיגולים, רק יושר לבד-הרב מביא
כאן מושג מעולם הקבלה, אוזן חוטםפה. ביטוי זה מופיע בעץ חיים.
וכך מובא בעץ חיים.
היכל א' היכל א"ק שער ד' שער אח"פ.
-
כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות י"ס
[י' ספירות], ולא
לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כך לשכך את האוזו, אנו צריכים
לדבר דרך משל ודמיון...
והנה נתחיל ונאמר, כי הלא הא"ס
ב"ה [האין סוף ברוך הוא], אין בו
שום ציור כלל ח"ו, כמבואר. ואמנם, כשעלה במחשבה לברוא
העולמות לי' מדרגות, ע"י סדר, האציל והמשיך ממנו התפשטות
אורות רבים להיותם שורשי האצילות, להתאצל האצילות אח"כ.
והנה כאשר נעריך נמשיל לענין זה, כבר ידעת היות ד' יסודות לכל
וה
ם: ראיה שמיעה ריחא דבור...
ונאמר כי האל נמשיל ונצייר

39
האזניים, כי יש בהם רוח דק בתוכם ... והבל היוצא מחוטם סוד
רוח, והבל היוצא מהפה סוד נפש ...
לפי דברי מהרח"ו בעץ חיים, המקור בו מדברים על אח"פ[=אוזן חוטם
פה], זה מקום עליון. מקום הנמצא מעל שורשי עולם האצילות14. זה מקום
שאיאפשר לדבר ולדמות שום דמיון. עיקר העיסוק והדיבור בעולם הקבלה
נמצא במקומות הנמצאים לאחר בריאת העולמות. אבל יש מימד שרומזים
ומדברים בדקות ובשורשים במשל גדול כדי להבין קצת מה התרחש
בעולמות העליונים. המקום הזה נקרא אח"פ.
הרב מבאר בפסקה שלנושבמקום המכונה אח"פ אין בו עיגולים. פירושו
של דבר אין בו העלמה, אין בו מציאות של עולם. לכן אין בו טבע. עיגולים
מבטאים מציאות שכבר יש עולם, לכן העולם תמיד הוא עגול, מעין
מציאות שבו רואים את החלל הריק ממנו התחיל העולם להווצר. במקום
עליון כזה, מקום האח"פ אפשרלדבר רק על יושר.
מהותו של היושר הוא לגלות את האלוקות בצורה גלויה. היושר מגלה את
הנהגת ה' היורדת לתוך המציאות. במקום עליון של אח"פ יש השפעה
ישירה של יושר. מקום כזה נמצא מעל מציאות העיגולים. השפע שמתגלה
על ידי היושר, הוא שפע המרומם מעל עולם הטבע.
רק בההשפע
ות שנתרחקו הרבה, כמצח ועינים, יש גם עיגולים-
הרב מבאר במקום בו אפשר להתחיל לדבר על עיגול הוא בשלבים יותר
מאוחרים של השתלשלות העולמות. מקומות אלו הם המקומות בהם יש
גילוי של מצח ועיניים.
בעץ חיים מבואר שיש שלב יותר מאוחר בהשתלשלות של אור העיניים
ואור המצח.השלב הזה הוא השלב של התיקון. המצח והעיניים הוא הכח
הנכנס לתוך המציאות המוגבלת ומתקן אותה15.
14בקול הנבואה (עמוד רכג') מבאר הרב הנזיר, שעיקר החיות הפנימית של העולמות היא
תלויה באח"פ. הם הנקודות הפנימיות הנובעות מן הבינה. אוזן הוא כח השמיעה העליונה
של הבינה. חוטם זה הריח, והריחו ביראת ה'. ופה הוא הדיבור הפנימי והחיצוני לפרטיו.
15וכך מביא הרמח"ל בקלח פתחי חכמה.
קלח פתחי חכמה, פתח נט'.

40
מבואר בפנימיות שהעיניים של נעשתה השבירה. השבירה היא חלק
מתהליך הצמצום, הכח היוצר את החיות של הטבע. המצח הוא הכח היוצר
את התיקון, כח זה נכנס לתוך המציאות המוגבלת ומתמודד עם הקשיים
הקיימים בתוך המציאות המוגבלת.
יש להדגיש שבמצח ובעיניים ישגםעיגולים, אבל ודאי שעיקר הארתם היא
גם היושר. אלא שבמקום הזה מתחילה ההשפעה גם של העיגולים.
החפשי החפץ מגביל,לעומת שהוא הרוחני, הטבע כלומר
העליון,
המבוע של הרצון המוחלט-מדרגת העיניים והמצח הם
נחשבים טבע רוחני, הם מוגבלים ביחס לחופש הנמצא מעליהם. הם
מוגבליםביחס לרצון העליון. הם נובעים מהרצון העליון, אבל הם עצמם
לא מקור המבוע של הרצון העליון.
-
עניין עולם התיקון. שורש התיקון חיבור מ"ה וב"ן. התיקון הוא שנקשרו שתי
ההארות
-
של מצח והעינים דא"ק ביחד, והם מ"ה וב"ן. ומיד נתעוררה האהבה בין
האורות, ואינם עוד בעוצב במו בתחלה, אלא רק עחד מראה פנים לחבירו. ונקשרים
אלה באל
... ה

41
פסקה כ.ההכרח והחופש העליון16
(עמוד כו')
אנו מדברים באלהות, על דבר ההכרח של המציאות,
כלומר אי אפשר כי אם שיהיה מקור אור אין סוף מצוי
בצורה של מציאות
עליונה, שאפילו צ
ורת האפס המחייבת בשלילתה
אין דומה לה, ועל דבר החופש של חידוש הויות.
בההויה עצמה לכל צורותיה נכרים בה סימני ההכרח, מצד
המקוריות העליונה של העצמות,
וסימני החופש, מצד שגופה של
המציאות הרי הוא חידוש רצוני, כלומר דבר שלול מההכרח.
אמנם גם הנחת ההכרה על המציאות מצד צורת ההכרח
ודאי בחופש גמור הוא, שהרי היא אחת מצורות החידוש.
אבל החופש בעצמו מדריך להיות חותם ההכרח ניכר בהויה,
ובתוכיותה חותם החופש, המתגלה ביסוד הרצוני
שבמציאות, שהוא מתפשט הרבה מאד. אנו פוגשים אותו
בחוש באנושיות הפרטית,
אבל אינו שלול
מהכלליות,
ומכלל ההויה וכל חלקיה.
יש ברצון עילוי, שהוא יסוד העולם כולו, ויש בהכרח עילוי,
שהנהו
חותם העליוניות, למעלה ממראה אדם, כי לא אדם הוא.
ואין ההכרח הכרח, כי אם ענין נעלה בכל מרצון.
נושא הפסקה-תיאור האלוקותכמוכרח המציאות, איננה סותרת את
החופש המוחלט הקיים שם.
ביאור הפסקה-
אנו מדברים באלהות-הרב בפסקה זאת מתעסק בנסיון להגדיר את
התפיסה שלנובאלוקות.
16מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ב' פסקה קיח'.

42
כל כינוי שאנחנו נכנה באלוקות הוא נחשב צמצום. בעיקר אנחנו יכולים
לתאר את הקב"ה דרך השלילה. כאן הרב מביא מעין הגדרה חיובית כלפי
הקב"ה, שהקב"ה מחוייב המציאות. אומנם גם הגדרה זאת היא מסוכנת
כיון שאסור שהגדרת מוכרח המציאות תסתור את החופש המוחלט הקיים
במציאות.
על דבר ההכרח של המציאות-הכרת הקב"ה נעשית מתוך העולם הזה.
מתוך המציאות אפשר להכיר את הקב"ה.
המציאות שלנו היא מציאות הנבראת,לכןמתוך התבוננות במציאות
האדם יכול להגיע להכרה שודאי יש בורא לעולם. הבורא הזה הוא נחשב
מוכרח המציאות.אומנםצריך שמעל העולם הנברא תהייה מציאות
מוחלטת שאיננה תלויה בעולם הזה.
מתוך זה שיש עולם, מתוך התפיסה שהעולם שלנו הוא עולם קיים, האדם
יכול להוכיח שיש אלוקות שהיא הכרחית. ממילא התבוננות זאת מובילה
את האדם להגדיר את האלוקות כמוכרח המציאות17.
היסוד שהקב"ה הוא מוכרחמופיע בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה,
וכך כותב הרמב"ם.
17התפיסה שהעולם הזה הנברא חייב להיות קשור למציאות של מוכרח האלוקות, הובילה
חלק מסויים של הפילוסופים לטעון שהעולם הזה הוא קדמון. היינו כדי שהעולם יקבל את
היציבות והחוקיות שלו, חייב להיות מציאות קבועה, אין סופית. לעומתם אנחנו טוענים
שהעולם הזה הוא נברא, וכיון שהוא נברא ממילא הוא איננו מוכרח במהותו. אומנם הקב"ה
הבורא את העולם הוא נחשב מוכרח המציאות.
הרמב"ם במורה נבוכים בדרכיו להוכיח את מציאות הקב"ה, מביא את הדיון אם העולם
קדמון או נברא. אומנם הרמב"ם בעצמו בסופו של דבר מוכיח שהעולם נברא, אבל מבחינתו
הטענה שהעולם קדמון לא סותרת את יסודות האמונה. וכך כותב הרמב"ם לגבי הדיון הזה.
ספר מורה הנבוכים חלק א פרק עא
-
אמנם דרכי זה הוא כמה שאגיד לך כללו עתה, וזה שאני אומר, שהעולם לא ימלט
מהיותו קדמון או מחודש, ואם הוא מחודש
יש לו מחדש בלא ספק, וזה מושכל
ראשון כי המחודש לא יחדש עצמו אבל מחדשו זולתו ומחדש העולם הוא השם, ואם
היה העולם קדמון, ראוי בהכרח במופת כך, שיש נמצא אחד מבלתי גשמי העולם
כלם, שאינו גשם ולא כח בגשם, והוא אחד תמיד נצחי אין עלה לו, ואי אפשר
השתנותו והוא השם.

43
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א
-
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא
ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא
נמצאו אלא מאמתת המצאו.
וכן חזר על יסוד זה בהרחבה בכמה מקומות במורה נבוכים, לדוגמא
במקור זה.
ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק יג
-
הדעת הראשון, והוא דעת כל מי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה הוא
שהעולם בכללו, ר"ל (כי) כל נמצא מלבד הבורא ית', השם המציאו
אחר ההעדר הגמור ושהשם ית' לבדו נמצא ולא דבר בלעדיו, לא
מלאך ולא גלגל ולא
מה שבתוך הגלגל, ואחר כן המציא כל אלה
הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו
אם כן היחס שלנו לאלוקות הוא יחס שהאלוקות הוא מעין הכרח יסודי
הקיים במציאות. המציאות שלנו איננה יכולה להתקיים בלי אלוקות
מצויה מוכרח הקיימת.
כלומר אי אפשר כי אם שיהיה מקור אור אין סוף מצו
י
בצורה של
מציאות עליונה-הרב מרחיב מה פירוש המושג שהאלוקות ההכרח של
המציאות. הכוונה שחייבת להיות מציאות שהיא המקור ממנו החיים
החולפים שלנו נובעים. חייבת להיות מציאות המולידה את העולם הנברא.
המציאות הזאת היא מציאות עליונה, היא חייבת להיות מעל החוקים
הקיימים בעולם הנברא.
הרב כלפי האלוקות משתמש בכינוי של אור אין סוף, בספרי הקבלה מכנים
את המציאות הגבוה ביותר שאנחנו מסוגלים לכנות בשם של 'אין סוף'. וכך
מובא בספר אוצרות חיים.
אוצרות חיים שער העיגולים דרוש אדם קדמון.
-
הקדמה אחת כוללת ... דע כי תחלת הכל היה כל המציאות אור
פשוט ונקרא איו סוף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי, אלא
הכל היה אור האין סוף.

44
התפיסה שלנו באלוקות היא תפיסה של דרך השלילה, אין לנו שום כינוי
חיובי כלפי הקב"ה, כיון שכל כינוי הוא צמצום והגשמה. דרך השלילה
אפשר לכנות את הקב"ה, לכן אחד ההשגות כלפי הקב"ה שהוא נקרא אור
אין סוף. אין סוף מבטא מציאות שהאדם איננו מסוגל לתפוס בחושיו.
גם בתנ"ך מצאנו רמז למושג אין סוף כלפי מעשיו של הקב"ה, וכך מופיע
בספר איוב.
איוב פרק ה פסוק ט
-ִּׂ֝
עשִֶּּ֣ה גְְׁ֭דלֹות וְׁאִֵּ֣ין חִֵּ֑קֶּר נ
פְׁלָאֹ֗ות
עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
שאפילו צורת האפס המחייבת בשלילתה
אין דומה לה-הרב מבאר
שהגדרת השלילה באלוקות, היא הגדרה שאיננה דומה למילה אפס. המושג
אפס מבטאת יחס למציאות אחרת. היינו כשיש מציאות מסויימת אפס
מבטא העדר של אותה מציאות. אם כן כשאנחנו אומרים שהקב"ה הוא
בלי סוף, כביכול אנחנו משייכים אותו לאיזה סקלה הקיימת בין סוף לאין
סוף, אם כן גם כינוי זה הוא מעין הגשמה.
ההגשמה הזאתנוצרתבגלל שהאמירתהשלילה יוצרת השוואה. לכן הרב
מסביר שהמושג אין סוף הוא מציאות עליונה שאין לה שום שייכות אל מה
שהיא מתייחסת, היינו אין לה שום שייכות אל המושגים שהעולם
משתמש.
המושג אפס כלפי הקב"ה בא לידי ביטוי במה שאנחנו אומרים בתפילת
עלינו לשבח. אומנם בתפילה המשמעות היא כביכול הפוכה. היינו כמו
שאנחנו מסתכלים על הקב"ה ומתארים אותו רק דרך השלילה. מצד שני
אנחנו כל כך בטלים כלפי הקב"ה, היינו אנחנו בטלים כלפיו. העולם הזה
כלפי האלוקות נחשב כמציאות שאין לה שום קיום ביחס לאלוקות. וכך
אנו אומרים בתפילת עלינו לשבח.
תפילת עלינו לשבח
-
הוא אלהינו אין עוד, אמת מלכנו, אפס זולתו. ככתוב בתורתו, וידעת
היום ...
תפילת עלינו לשבח מבססת את המושג הזה על הפסוק בספר דברים.

45
דברים פרק ד פסוק לט
-
וְׁיָדַעְׁת ִָּ֣ הַיֹ֗ום וַהֲשֵבת ָ֘ אֶּל־לְׁבָבֶּך ֒ כִִׂ֤י יְׁקֹוָק ֙ הִּּ֣וא הֶָּֽאֱֹלהִֶׂ֔ים בַשָמִַּ֣יִׂם מִׂמֶַ֔עַל
וְׁעַל־הָאֵָ֖רֶּץ מִׂתִָּ֑חַת
אֵ֖ין עָֹּֽוד
:
המהר"ל בגבורות ה' מרחיב על המושג אפס כלפי הקב"ה, היינו שכל
המציאות כלפי הקב"ה היא נחשבת אפס. וכך כותב המהר"ל.
גבורות ה' פרק סט
-
וכן בזה שכל הנמצאים שבים אליו ר"ל שהכל אפס זולתו כי
במדריגת רוממתו הנה הוא יתברך הכל ואינו
חסר דבר. ואל יעלה על
הדעת שהנמצאים הם דבר זולתו שאם היו נחשבים דבר זולתו אם
כן הוא יתברך ח"ו יחסר דבר שהנמצאים זולתו, אבל אין הדבר כך
כי כל הנמצאים שבים אליו באמתת מציאותו וכל הנמצאים אפס
זולתו
אומנם חס ושלום להבין שהיחס ביננו לבין האלוקות זה יחס שווה, כביכול
אנחנו בטלים אליו. היינו כביכול באותה דרגה, אלא ודאי שהכוונה שאפס
זה רק שם מושאל כלפי היחס ביננו לאלוקות.
ועל דבר החופש של חידוש הויות-הרב מבאר שאחד היסודות
הקיימים באלוקות, הוא חיוב החופש. היינו הקב"ה כלל לא מוכרח לברוא
עולם. אין הכרח לאלוקות להיות קיימת כלפינו. אם נגיד שאיזה מציאות
הכריחה את הקב"ה לברוא את העולם זה עצמו הגשמה.
יותר מזה, ברגע שהאדם יטען שיש מציאות מסויימת שהכריחה את
הבורא, ממילא יוצא שהקב"ה בעצמו הוא מוגבל(וח"ויותר מזה יש איזה
אלוקים אחרים השולטים על הקב"ה)כיון שכביכול היה לו חסרון שהיה
צריך להתמלא על ידי בריאת העולם. אם כן באותה הגדרה של האלוקות,
חייבים להסביר שהאלוקות עצמה היא חופשית לגמרי.
ההכרח, סימני בה נכרים צורותיה לכל עצמה בההויה
מצד
המקוריות העליונה
של העצמות-כיון שכלפי האלוקות יש מימד
של הכרח, שהקב"ה הוא מוכרח המציאות מצד אחד. מצד שני יש חופש
מוחלט באלוקות, לכן בגילוי בתוך העולם הזה נמצא את שני המימדים.

46
מצד אחד נמצא בהויהסימנים של הכרח. יש מציאות שהעולם הזה נראה
עולם מוכרח מעין עולם קדמון. בעולם הזה מתגלים חוקי טבע קבועים,
יציבות של חיות קבועה. כל הסימנים האלה הם תוצאה של האלוקות
המוכרחת, כביכול הבחינה שהקב"ה הוא מוכרח המציאות.
וסימני החופש, מצד שגופה של
המציאות הרי הוא
חידוש רצוני,
כלומר דבר שלול מההכרח-מצאנו סימנים בעולם הנובעים מהמימד
השני הקיים באלוקות. בעולם מצאנו בחינה מוחלטת של חופש, כביכול
העולם צועד בצורה שאיננה קבועה. בתוך העולם הנבראים מרגישים
תחושה של חופש, שהם יכולים להחליט. ההרגשה הזאת נובעת מהמימד
השני הקיים באלוקות. כמו שהאלוקות שום דבר לא הכריח אותה, כך אנו
מוצאים רמזים ותוצאות של מימד זה בתוך העולם הנברא.אמנם גם הנחת ההכרה על המציאות מצד צורת ההכרח
ודאי
בחופש גמור הוא-הרב חוזר ומדייק את המושג הכרח. אין הכוונה
שההכרח עומד בפני עצמו, אלא בתוך ההכרח קייםהחופש.
אי אפשר להגדיר כלפי הקב"ה שיש לו שתי תכונות כיון שהגדרה של שני
מימדים זה כבר עצמו צמצום. כמו שהרמב"ם מסביר שהקב"ה הוא אחד
באחדות מוחלטת. וכך כותב הרמב"ם ביסודי התורה.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א
הלכה ז
-
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים,
אלא אחד, שאין
כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל
אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא
יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם ...
אם כן ודאי שאותו מימד שהקב"ה הוא מוכרח המציאות, בתוך מימד זה
קיים מימד החופש המוחלט.
שהרי היא
אחת מצורות החידוש-הרב מסביר שהשורש הוא החופש.
המציאות שנראית לנו כמוכרחת בסופו של דבר היא עצמה מציאות
נבראית. היינו לאחד החידוש שהעולם נברא ממילא ישנו מימד בנקרא
מוכרח המציאות.
ניכר ההכרח חותם להיות מדריך בעצמו החופש אבל

47
בהויה,
ובתוכיותה חותם החופש-הרבמבאר שהכל התחיל מן החופש.
החופש רצה לברוא מציאות שההכרח יורגש בהויה. מצד ההכרה שהאדם
חי בעולם החופש יצר שהעולם יהיה מורגש בצורה של הכרח. ההויה נראית
יציבה וקבועה, אבל בתוכיות אותה הויה ישנו חופש מוחלט. בתוך הצורה
ההכרחית הנכרת עומד חותם של הכרח. חותם זה מבטא מציאות יציבה
שאי אפשר לבטל אותה. אם כן בתוך החופש יש פרדוכס קביעות יציבה
מעין חותם של חופש.
המתגלה ביסוד הרצוני
שבמציאות, שהוא מתפשט הרבה מאד-
אותו חופש מתגלה ברצון הקיים במציאות. כשאדם רוצה לבטא את
החופש שלו, האדם אומר שהוא רוצה. כששואלים אדם שאלות למההוא
עושה דברים התשובה היסודית שהאדם יענה כיון שכך הוא רוצה.
דוגמא: אדם ההולך לעבוד בחינוך אפשר לשאול אותו למה הוא בחר
בעבודה הזאת. בתחילה האדם יכול לענות תשובות כביכול חיצוניות,
שהוא בחר במקצוע הזה כיון שזה נח, כיון שזה מביא כסף, בגלל
אידיאלים. ואז ישאלואת האדם למה אתה רוצה אידיאלים, למה אתה
רוצה שיהיה נח וכדומה. בסופו של דבר האדם יגיד, כיון שכך אני רוצה.
היינו הרצון הוא שורש הבחירה של האדם. אם כן המקום בו מתגלה היסוד
של החופש הוא נמצא ברצון הקיים בעולם.
הרב מבאר שהרצון הוא כחהמתפשט בכל המציאות. כל המציאות כולה
קיים בה רצון, אותו רצון מתגלה בהתפשטותו בכל המציאות.
אנו פוגשים אותו
בחוש באנושיות הפרטית, אבל אינו שלול מהכלליות,
ומכלל ההויה וכל חלקיה-הכרת הרצון היא מתגלה בצורה
הפרטית אצל כל אדם ואדם. אבל דבר זה בא לידי ביטוי גם בכל ההויה
כולה. היינו גם בכללות ההויה, ישנם תהליכים התלויים ברצון של כלל
הבריאה. הבריאה בכללותה גם לה יש רצונות המובילים את העולם. הרצון
הכללי הזה בא לידי ביטוי בכל ההויה ובכל חלקיה.
יש ברצון עילוי, שהוא יסוד העולם כולו-הרב מבאר שההתקדמות
של העולם תלויה ברצון. הרצון הוא מוביל את העולם לעילוי. ישנו יתרון
הקיים בחופש, כיון שכשיש חופש אפשר לשאוף ולקדם את העולם.

48
ויש בהכרח עילוי,
שהנהו חותם העליוניות-הרב מבאר את היתרון
הקיים בהכרח, ההכרח הוא מבטא את הקביעות את היציבות. העולם צריך
חותם קבוע ויציב. אילולי אותו חותם העולם לא יכול להתקדם.
אפשר להביא משל לעניין לגבי האדם, כדי שהאדם יקבל את היציבות
הנפשית שלו, הוא צריך בסיס נפשי יציב. היינו הוא צריך בית איתן וחזק,
ועל גביו הוא יכול להתקדם ולהתפתח עם הרצונות שלו.
למעלה ממראה אדם, כי לא אדם הוא-ההכרח הזה מבטא אתמה
שהוא לא אדם, כיון שהאדם נברא. ההכרח הוא נמצא מעל האדם, כיון
שהאדם נברא ממילא הוא מתחת להכרח. החיבור להכרח מבטא מקור
הנמצא רק באלוקות, מקור הנמצא מעל האדם18.
ואין ההכרח הכרח, כי אם ענין נעלה בכל מרצון-הרב מבאר שההכרח
שאנו מדברים כאן הוא הכרח שנמצא אפילומעל הרצון. אומנם הרצון הוא
נחשב נזר האדם, נחשב מציאות הקיימת רק באלוקות, אבל ההכרח הוא
נמצא מעל האדם. הקביעות הקיימת בעולם היא נובעת מעל הרצון
המתגלה בעולם.
לסיכום על פי דברי הרב אפשר להביא מדרג בין הרצון ההכרח והחופש.
אנחנו חיים בתוך העולם בהרגשה של הכרח, מעליו נמצא כח של רצון
שהוא נובע מהחופש האלוקי, הכח הזה מבטא את הרצון. אומנם באלוקות
המדרג הפוך, החופש הוא מעל ההכרח. היינו החופש הוא יצר את ההרגשה
של ההכרח.
18הרב משה צוריאל בספרו אוצרות הראיה (ח"ד) כמקור לעניין זה מביא מספר הזהר (זוהר
חלק ג' עמוד קלט, אדרא רבא פרשת נשא) שההבדל בין דרגת זעיר אנפין שזה ההתגלות
האלוקית הקיימת בתוך המציאות, לבין דרגת אריך אנפין הנמצאת מעל המציאות. שדרגת
זעיר אנפין היא מעין אדם, היא תלויה בבחירה. לעומת דרגת אריך אנפין שהיא מעל דרגת אדם ולכן היא תלויה בהכרח.

49
פסקה כא.החיוב והאפשרות19
(עמוד כז')
מצד חיוב המציאות האלהית
אין בריאה כלל, ואין עוד מלבדו,
וכל הנמצא הוא רק מפני שהמשכת החפץ גורמת שימצא.
על כן אין שום צד חיוב כלל בכל דבר שבהויה,
וכל הנמנע הוא רק ביחש, אבל בעצם הכל אפשר.
והסיבוב שמחיוב המציאות לאפשרות אין
בו הדרגה, והוא מעין זריקה,
כשלג שתחת כסא הכבוד שזרקו ואמר ליה הוה ארץ.
וכיון שבאמת אין עוד מלבדו, אם כן הכל הוא מחויב,
כי כל האפשרי אינו באמת מצוי, והמחויב הוא ההפך
מהציור הניסי.
ובעומק טוב זה גנוז שורש השרשים של הרע,
הכופר בנסים, באפשרות, וטוען הכל חיוב וטבע,
כופר בחידוש ואומר קדמות,
מפני שרוח פנימי
גבוה מעל גב
וה מתנוצץ בו.
ובכל זמן של עליה גדולה, קודמת ירידה כזו,
הגורמת לשאוב ממבוע העליון מכל עליון, שממנו הכל נטהר,
וחוזרים אחר כך
הדברים למקומם בכל הדר קדשם. ויחש המציאות
בחלקיו הולך ומובן בשליטה העליונה המטרתית, המתעלה
מכל עילוי, ומתנשא
לכל לראש, ועין בעין יראו
בשוב ד' ציון,
וראו כל בשר יחדו כי פי
ד' דבר.
נושא הפסקה-העולםהואאפשרי המציאות, יצירת העולם כחיוב נעשה
על ידי דילוג. ביסוד הכפירה עומדת הנחת יסוד של מחוייב המציאות.
ביאור הפסקה-
19מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ א' פסקה תשפז'.

50
גם בפסקה זאת הרב ממשיך לעסוק ביחס בין העולם והאלוקות כמחוייבי
המציאות, או כאפשרי המציאות, היינו החופש המוחלט.מצד חיוב המציאות האלהית אין בריאה כלל, ואין עוד מלבדו-
בפסקה הקודמת הרב ביאר כיצד אנחנו כנבראים מסתכלים על האלוקות.
בפסקה זאת הרב הופך את המבט ומתחילמלמעלה למטה. היינו כיצד
האלוקות רואה את העולם שלנו20.
הרב מבאר את המבט שהאלוקות מתבוננת על העולם הנברא. העולם
הנברא הוא כביכול כלל אינו נמצא. גם לאחר שהעולם הזה כבר נברא ביחס
לאור הגדול של האלוקות כביכול העולם אינו קיים. כיון שהכל זה אלוקות
אז כלפי הקב"ה אפילו לאחר בריאת העולם עדיין הכל אין עוד מלבדו,
היינו גםהעולם הזה אינו הסתרה, וגם העולם שלנו עדיין כולו אלוקות.
זה מה שאנו אומרים בתפילת שחרית.
תפילת שחרית
-
אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה הוא
בעולם הזה ואתה הוא בעולם הבא.
משמעות האמירה הזאת היא, שכלפי הקב"ה אפילו לאחר בריאת העולם
האלוקות נשארה באותה אחדות. אין שום שינוי כלפי הקב"ה בין לפני
בריאת העולם בין לאחר בריאת העולם. כביכול כל השינוי הוא רק כלפי
הנבראים.
אפשר לתת לדבר זה משל רק כדי לשבר את האוזן. משל לאדם שחושב על
משהו, בזמן שהאדם חושב אותה מחשבה היא כל כך קטנה ביחס למהותו
שלהאדם. עצם זה האדם חושב על מציאות מסויימת כלפי המחשבה
כביכול רק כעת היא נוצרה. אבל כלפי האדם החושב, אין שום שינוי בעצם
המחשבה. האדם החושב הוא מבחינתו נשאר אותו אדם.
20בפסקה הקודמת בביאור המילה אפס, הבאנו בהערה את האפשרות לקרוא לקב"ה בצורת
שלילה כיון שאנחנו לא משיגים בו. מצד שני אפשר להסתכל הפוךשביחס לאלוקות העולם שלנו נקרא אפס. הכל אפס כלפיו.

51
אומנם משל זה רק לשבר את האוזן, כיון שבסופו של דבר כלפי האדם
החושב עצם זה שהתחיל לחשוב כברנוצר משהו חדש. בכל זאת משל זה
עוזר לנו קצת להבין כיצד יכולה להיות מציאות שכלפי המחשבה,
המציאות הנבראית יש כאן חידוש מוחלט, ואילו לגבי המחדש אפשר
להגיד כמעט שאין כאן שום שינוי.
דברי הרב על האלוקות בשם 'אין עוד מלבדו', מקורו מפסוק בספר דברים.
דברים פרק ד פס
וק לה
-
אַתָה ֙ הָרְׁאִֵּ֣ת ָ לָדֶַ֔עַת כִּׂ֥י יְׁקֹוֵָ֖ק הִּּ֣וא הָאֱֹלהִִּׂ֑ים
אֵ֥ין עֵֹ֖וד מִלְבַדָֹּֽו:
וכל הנמצא הוא רק מפני שהמשכת החפץ גורמת שימצא-כל בריאת
העולם זה נוצר רק על פי החפץ האלוקי. אילולי רצון הקב"ה שהעולם יברא
וימצא לא היה העולם קיים. העולם הואתוצאה של רצון הקב"ה. אין שום
סיבה חיובית המכריחה את העולם להיברא. כל הסיבה שהעולם נברא זה
רק לפי החפץ האלוקי שהעולם ימצא.גילוי הרצון האלוקי הוא מתבטא
בהמשכת החפץ, היינו הורדת אותו חפץ לגילוי מעשי של הרצון.
על כן אין שום צד חיוב כלל בכל דבר שבהויה-כיון שהמציאות של
העולם היא נובעת מהחופש של החפץ האלוקי, ממילא באמת האלוקית אין
שום דבר שהוא נמנע בעולם. כלפי אותו חפץ חופשי שום הגבלה לא קיימת.
אין שום הכרח או חיוב המכריח את החפץ האלוקי.
וכל הנמנע הוא רק ביחש, אבל בעצם הכל אפשר-לפי יסוד זה
מתבאר שצורת החיים שאנו מרגישים שיש מניעות והכרחיםבחיים, זה
לא מניעותבעצמות. אלו מניעות הקיימות רק בצורה יחסית.הם מניעות
שמצד האמת לאמיתה אין כאן מניעה.
מצד האמת האלוקית אין הבדל בין ליצור שהמים יזרמו למטה, לבין ליצור
שהמים ילכו למעלה. אומנם כלפי העולם הנברא אנו מרגישים בצורה
יחסית, מעין אמת כזאת בה המים זורמים למטה. אבל מצד הקב"ה אין
שום הבדל מבחינת החפץ והחופש האלוקי יכול בכל רגע ליצור מציאות
שהמים ילכו למעלה. לכן בעצם בריאת העולם, בשורש הבריאה עומד
היסוד שהכל הוא אפשרי.והסיבוב שמחיוב המציאות לאפשרות אין בו הדרגה, והוא מע
ין

52
זריקה-הרב נכנס כאן לעומק יותר גדול. לכאורה ישנו היפוך בין המציאות
הרוחנית שהיא נושאת בתורה אפשרי המציאות, היינו חופש מוחלט.
לעומת המציאות החומרית הקיימת בעולם הנברא בו העולם נראה בצורה
של הכרחי המציאות, עם גבולות של טבע.
הפער בין האלוקית האין סופית לבין העולם המוגבל. זה פער שאי אפשר
ליצור אותו על ידי הדרגה. זה פער שנוצר רק על ידי זריקה, מעין דילוג.
היחס בין האין סוף שאינו מוגבל לבין ההגבלה, זה לא פער כמותי שאפשר
ליצור אותו על ידי צמצום. זה פער שכדי ליצור אותו צריך מציאות של
זריקה. היינו שהעולם הזה כביכול יתנתק מהאור האין סופי ורק אז יוכל
להווצר בצורה של הגבלה, להיות בצורה של סוף ולא בצורה אין סופית.
הדילוג הזה בא לידי ביטוי במה שמופיע בכתבי האר"י בתחילת אוצרות
חיים, וכך כותב האר"י.
אוצרות חיים שער העיגולים דרוש אדם קדמון
-
הקדמה אחת כוללת ... דע כי תחלת
הכל היה כל המציאות אור
פשוט ונקרא אין סוף ...ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת
המרכז האמצעית שבו ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות
ונשאר חלל בנתיים.
על פי אוצרות חיים מבואר שכדי ליצור את העולם המוגבל צריך מציאות
של צמצום. התיאור של הצמצום חייב לעבור דרך חלל. חלל מבטא מקום
שכביכול ריק מאלוקות, אותו ריק מבטא את הזריקה. החלל מבטא מקום
בו כביכול אין חיבור והדרגה. מציאות בה יש איזה חלל ריק שאותו חלל
יוצר דילוג בין האין סוף להגבלה. דבר זה הכרחי כיון שהפער בין הסוף
לאין סוף זה פער מהותי איכותי ששום הגבלה לא יכולה ליצור אותו.
אפשר להביא משל לגבי הפער הזה. כשיש לנו מספרים על רצף אפשר להגיד
שצמצום של מספר מסויים יוצר מספר יותר קטן. אבל כשמדברים על אין
סוף, לא משנה כמה שנחלק את המספר האין סופי הוא תמיד ישאר אין
סוף.
אומנם מול האלוקות הפער הוא יותר משמעותי אפילו מעניין זה. לדוגמא
כשיש הרבה אור אפשר לעשות הקטנה שיהיה אור יותר קטן, אבל כמה
שנקטין את האור מעולם לא נוכל ליצור מציאות חדשה שאיננה קשורה

53
לאור. בסופו של דבר הערך של אור גדול הוא נמצא על אותה סקלה של אור
וחושך. לעומת זאת חושך ואור לא יכולים ליצור מציאות של קור וחום, זה
כביכול דיון ואיכות אחרת. העולם הזה ביחס לאלוקות הוא כל כך נפרד
שההפרדה שלו היא בחינת איכות אחרת. לכן כדי שאין סוף יצור מציאות
חדשה של הגבלה צריך מעבר למערכת כביכול אחרת. אותו מעבר בא לידי
ביטוי לא רק בצמצום, אלא ביצירת חלל. החלל היוצר דילוג, נותן כביכול
מקום למציאות חדשה שכלפי המציאות מעליה נחשבת כמציאות חדשה.
כשלג שתחת כסא הכבוד שזרקו ואמר ליה הוה ארץ-דברי הרב
מבוססים על פרקי דרביאליעזר, וכך מובא שם.
פרקי דרבי אליעזר פרק ג
-
אָרֶּץ מֵאֵיזֶּה מָקֹום נִׂבְׁרֵאת, מִׂשֶּלֶּג שֶּתַחַת כִׂסֵא הַכָבֹוד,
לקַח וְזרַק עַל
הַמַיִם
וְׁנִׂקְׁפְׁא ּו הַמַיִׂם וְׁנַעֲשָה עֲפַר הָאָרֶּץ, שֶּנֶּאֱמַר [איוב לז, ו] כִׂי לַשֶּלֶּג
יאמַר הֱוֵא אָרֶּץ.
יצירתהארץ, היינו היצירה של המקום של העולם הזה. על פי פרקי דר"א
נוצרה דווקא על ידי זריקה. אי אפשר ליצור מציאות מוגבלת של ארץ בלי
הזריקה הזאת.יצירת הארץ משמעותה יצירת המקום עליו כל הבריאה
המוגבלת מתבססת.
וכיון שבאמת אין עוד מלבדו, אם כן הכל הוא מחויב
,-אומנם הרב
מבאר לאחר שביארנו שהארץ נוצרה בצורה של חפץ אלוקי. בסופו של דבר
בעומק אותו חפץ יצר את המציאות המוגבלת. אם כן ההגבלה הזאת יש
לה שורש גם באלוקות. כיון שכך חפץ הקב"ה אם כן התברר שזה רצונו,
ממילא אם זה רצונו ממילא זה נהפך להיות מעין הכרח אלוקי. היינו כמו
שהקב"ה הוא מחוייב המציאות ממילא גם העולם הזה נהפך להיות מחוייב
המציאות עם כל הגבלותיו.
כמו שאדם רוצה ליצור מציאות מסויימת, לאחר שהאדם כביכול כך רצה
מבחינת האדם הרוצה הרצון הזה נהפך להיות מעין מציאות שהיא כבר
הכרחית.
כאן בעומק הרב מבאר למרות שמימד מסויים העולם הוא נזרק, אבל
בשורש יש לו חיבור של אין עוד מלבדו. המושג הזה מבטא שבכל רגע
העולם מחובר לאלוקות. ממילא המקור ממנו נוצר העולם המוגבל, העולם

54
שכביכול מחוייב המציאות. המקור הזה הוא גם נובע מהאלוקות. אם כן
אי אפשר להגיד שהזריקה היא מוחלטת. גם לאחר הזריקה מתגלה שיש
קשר אל האלוקות, אותו קשר גורם שהעולם בעצמוה או מחוייב המציאות
כביכול בדיוק כמו שהאלוקות היא מחוייבת המציאות.
נראה שכאן הרב מתעסק בעומק בדיון האם הצמצום האלוקי הוא כפשוטו
ממש, שהיה מקום בו אין אלוקות, או הצמצום הוא לא כפשוטו. היינו
בסופו של דברגם לאחר הזריקה והצמצום בכל רגע ורגע יש אור אלוקי
שהוא גורם את מחוייב המציאות. גם המציאות המוגבלת היא לא חידוש
הנמצא חוץ מהאלוקות, אלא זאת מציאות הקיימת בתוך האלוקות.
המציאות הזאת נולדה בזה שהקב"ה בעצמו הוא מחוייב המציאות.
ההבנה הזאת גורמת שקיימת זריקה אבלהיא רק כלפי חוץ, בעומק יש
קשר בכל רגע ורגע.
כדי להסביר את הקשר שהאלוקות תמיד קיימת הרב משתמש בלשום של
אין עוד מלבדו. מושג זה מקורו מספר דברים.
דברים פרק ד פסוק לה
-
אַתָה ֙ הָרְׁאִֵּ֣ת ָ לָדֶַ֔עַת כִּׂ֥י יְׁקֹוֵָ֖ק הִּּ֣וא הָאֱֹלהִִּׂ֑ים אֵּ֥ין עֵֹ֖וד מִׂלְׁבַדֶֹּֽו:
בחסידות הרחיבו את המושג הזה. והסבירו אין עוד מלבדו משמעותו שכל
המציאות כולה אלוקות. היינו בכל המציאות הקיימת היא כולה מחוברת
בכל רגע לאלוקות. כל מה שאנחנו רואים סביבנו הוא אלוקות. התפיסה
הזאת היא הפוכה לזריקה, היא מבטאת שכל דבר יש בו ממשות של
אלוקות. אותהממשות הופכת את העולם להיות מחוייב המציאות בגלל
האור האלוקי הנמצא בו.
כי כל האפשרי אינו באמת מצוי, והמחויב הוא ההפך מהציור
הניסי
-לאחר שהקב"ה הכריח ויצר מציאות את המציאות, ממילא לאחר
ההחלטה האלוקית כעת כל אפשרי הוא כבר אינו באמת מצוי. המחויב הוא
המציאות הגלויה ולכן כעת כל חריגה מאותה מציאות קבועה היא נהפכת
להיות נס. היינו אומנם בשורש כל בריאת העולם עומד הכח הניסי. כל
הטבע הוא נס. אבל כיון שהטבע הוא קיים בתוך המציאות ממילא הטבע
הפך להיות מוכרח המציאות. לעומת אפשרי המציאות שאינו קיים בתוך
הטבע שכעת אותו אפשרילאחר בריאת העולם נקרא אותו אפשרי
המציאות כנס. היינו חריגה מן ההכרח הקבוע בטבע.

55
ובעומק טוב זה גנוז שורש השרשים של הרע-הרב מבאר כיון
שההגבלות נוצרות מהאור האלוקי שהוא מחוייב המציאות. זאת מציאות
טובה, בכל זאת היא יוצרת את הרע. כאן יש יכולת של האדם להרגיש שכל
העולם הזה הוא קבוע ויציב. ההרגשה של האדם שהטבע הוא מספיק איתן
וחזק. ההרגשה הזאת לעצמה היא טובה, אבל היא מולידה שורש של רע.
וטב חיוב הכל וטוען באפשרות, בנסים, הכופר
ע-ההרגשה
שהמציאות קבועה יכולה לגרום רע. הרע הזה יבוא לידי ביטוי שהאדם לא
יאמין באפשרי המציאות. האדם כל כך ירגיש את הטבע בו המציאות
הכרחית שהמים יזרמו למטה, כך שהוא לא יכול להאמין בנס בו המים
יעלו למעלה. הוא כל כך שקוע בתפיסה הטבעית ההכרחית שלא יאמין בנס
של קריעת ים סוף.
כופר בחידוש ואומר קדמות-אותה הרגשה יציבה וקבועה היא גורמת
כפירה בעולם נברא. היא הופכת את העולם להיות הכרחי וקדמון. לפי
אותה מחשבה אין מציאות שהעולם נברא, כיון שעולם נברא מבטאת
הכרה שהמציאות איננה קבועה ויציבה. עולם נברא מלמדת שהטבע הוא
לא מוחלט. לכן ההרגשה שהטבע וההגבלה הם הכרחיים, התוצאה
שהעולם מעיקרו היה קיים תמיד, שהעולם הוא קדמון.
מפני שרוח פנימי
גבוה מעל גבוה מתנוצץ בו-הרב מבאר כיצד
הכפירה הזאת, שורשה בטוב. שורשה בהכרה שחייב להיות מציאות
הכרחית הקיימת בעולם. אומנם הטעות של הכפירה שהיא חושבת
שהמציאות ההכרחית היא קיימת בטבע שאנו רואים בתוך העולם. אבל
באמת ההכרחיות שלהמציאות רק קיימת רק בבורא ולא בטבע. אבל כיון
שהטבע הוא מבטא המשכה של האור האלוקי, ממילא אותה כפירה
שורשה הגבוה הוא בתפיסה של הקשר בין האלוקות לבין העולם. אם כן
שורש הכפירה נוצר מתפיסה בסיסית הנוצרת בעולם בזכות האלוקות,
הקבועה. לכן אפשר להגיד שגם בכפירה מתנוצץ אור גבוה ועליון.
ובכל זמן של עליה גדולה, קודמת ירידה כזו,
הגורמת לשאוב
ממבוע העליון מכל עליון
,
שממנו הכל נטהר-הרב מחבר את מהלך
הפסקה אל המציאות שלנו. בתהליך התקדמות העולם, לפני עליה צריך
ירידה.
מטרת הירידה היא לגרום שהאדם יבין שהמציאות שהייתה קיימת לפני
זה היא לא הכרחית. דווקא מתוך הכרה שהמציאות הראשונית היא יכולה

56
להתבטל, היא יכולה לרדת. על ידי אותה ירידה האדם מכין מקום וכלים
לעליה. כיון שהעליה היא יצירה חדשה, יצירה שהמבטלת את הקביעות
והיציבות.
אותה ירידה היא גורמת שהאדם חוזר לשאוב אור מהחופש. היינו האדם
מתחבר לאור העליון שהוא מעל ההגבלות. כיון שהעולם מתחבר לאותו
אור ממילא הכל נטהר. מתברר שהכפירה שהעולם קדמון, היא כבר לא
יכולה להתקיים.
אפשר לתת דוגמא למדע, כשהמדע חושב שהוא יודע הכל. שכל המדע הוא
יציב ויש לו תשובות. דווקא הירידה שהמדע מתמודד עם מציאות שאנחנו
לא יכולים להבין גורמת למדע ענווה. גורמת שהמדע יבין שיש כוחות אינם
יציבים, שאינם תלויים בטבע. אותה תפיסה גורמת ניפוץ של הרגשת
הקדמות. הניפוץ הזה גורמת לעולם לחזור אל האלוקות, לחזור אל המקור
הרוחני העליון. אותה חזרה גורמת טהרה לכל מחשבות הכפירה הקיימות
בעולם.
אפשר לתת משל למציאות שאנו נמצאים בזמן הזה, העולם מתמודד עם
מחלת הקורונה. מחלה זאת ניפצה הרבה מהגאווה של המדע. המדע בעצמו
מודה שהוא לא יודע כיצד המחלה משפיע, הוא צריך ללמוד על המחלה
והיא כביכול איננה צפויה. כיון שהיא איננה צפויה פתאום מתבאר שיש
טבע שהוא באמת לא משהו טבעי. מתבאר שיש מציאות שאין לנו תשובה,
זה שאין תשובה גורמת למדע לחזור אל הטהרה להגיד, שזה אצבע
אלוקים. כמו שאמרו חרטומי פרעה ברגע שראו שיש נס שהם לא יכולים
לעשות, דבר זה גרם להם יכולת לקבל את הקב"ה כשליט.
וחוזרים אחר כך הדברים למקומם בכל הדר קדשם-מטרת הירידה
לא להשאר בירידה. השינוי אין מטרתו אלא בשביל ליצור מדרגה חדשה.
יצירת המציאות החדשה בסופו של דבר תתקבע. העילוי והשינוי יהפכו
להיות מעין טבע, לכן מסביר הרב שהדברים יחזרו למקומם,היינו
לקביעות שלהם. אותה קביעות יתרונה שכעת כולם מבינים שהקביעות
נוצרה על ידי הקב"ה. התפיסה החדשה הזאת היא תהייה מלאת קדושה
והדר.
ויחש המציאות
בחלקיו הולך ומובן בשליטה העליונה המטרתית-
בשלב בו העולם עובר תהליך של עליה, מתגלה כיצד כל ההגבלות היחסיות
הם נובעים בגלל שכך החפץ העליון החליט. אדם מכיר שרצון ה' הוא עצמו
יצר את ההגבלה. הטבע בעצמו לא יצר שום הגבלה אילולי שיש שליטה

57
עליונה. אותה שליטה עליונה יש לה מטרות. ממילא האדם יתחיל לשאוף
ולהבין מה המטרות של החפץ העליון.
הבנת המטרה היא כמו משל למפעל המייצר בקבוקים בצורה מסויימת.
לכאורה היה אפשר לבנות מפעל שייצר בקבוקים אחרים. אבל דווקא מתוך
שהאדם יכיר את המטרה שהבקבוקים נוצרו בשביל מטרה מסויימת,
לדוגמא בקבוקים שיוכלו להכיל יין לכן דווקא הבקבוק מוכן מזכוכית ולא
חומר אחר. לאחר שמכירים את המטרה מבינים שזה הכרחי שהמפעל
יתנהל בצורה כזאת.
המתעלה
מכל עילוי, ומתנשא לכל לראש-דברי הרב מבוססים על
פסוק בספר דברי הימים.
דברי הימים א פרק כט פסוק יא
-
לְׁך ִּ֣ יְְׁ֠קֹוָק
הַגְׁדֻלָ֨ה וְׁהַגְׁבּורִָ֤ה וְׁהַתִׂפְׁאֶּ֙רֶּת ֙ וְׁהַנִֵּ֣צַח וְׁהַהֶֹ֔וד כִׂי־כֵ֖ל בַשָמִַּ֣יִׂם
ּובָאִָּ֑רֶּץ לְׁך ִ֤ יְׁקֹוָק ֙ הַמַמְׁלָכֶָ֔ה וְׁהַמִׂתְׁנַשֵֵ֖א לְׁכּ֥ל׀ לְׁרֶּֽאש:
פסוק זה מבטא את מלכות ה' המופיע בעולם. מלכות ה' היא מרוממת מעל
העולם. היא איננה מוגבלת בעולם אבל מובילה את העולם בצורה מסויימת
בדווקא. ההובלה היא בשביל מטרה מסויימת. אותה מטרה שאיננה
הכרחית ביוצר המטרה, לאחר גילוי המטרה יוצרת הכרח וטבע בעולם.
ועין בעין יראו בשוב ד' ציון,
וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר-הרב
מסיים בפסוקים המבטאים את הגאולה. פסוקים המבטאים את המטרה
של העולם, מטרה שכולנו נראה דרך העולם את האלוקות. וכך מובא בספר
ישעיה.
ישעיהו פרק נב פסוק ח
-
קֹּ֥ול צפַַ֛י ְִׂך נָּ֥שְׁא ּו קֵֹ֖ול יַחְׁדִָּ֣ו יְׁרַנִֵּ֑נ ּו כִִּׂ֣י עִַ֤יִׂן בְׁעַ֙יִׂן ֙ יִׂרְׁא ֶּ֔ו בְׁשּּ֥וב יְׁקֹוֵָ֖ק צִׂיֶֹּֽון:
ישעיהו פרק מ פסוק ה
-ֵָ֖
וְׁנִׂגְׁל
ה כְׁבִֹּ֣וד יְׁקֹוִָּ֑ק וְׁרָא ִּ֤ו כָל־בָשָר ֙ יַחְׁדֶָ֔ו כִַׂ֛י פִּׂ֥י יְׁקֹוֵָ֖ק דִׂבֵֶּֽר: ס

58
כל מטרת הבריאה היא לגלות את אור ה' הנמצא בתוך העולם. לכן התיקון
והעילוי של העולם יהיה בגילוי האלוקות בצורה הזאת.

59
פסקה כב.התאחדות הטבע והנס21
(עמוד כח'-כט')
מהו הטבע, אחיזת הסבות במסובבים, האופנים של אלו
האחיזות
ומסודרות, עומדות הנן רבות בתכניות הם, שונים
שוטפות והולכות. ודאי החופש העליון כביר ונעלם,
רם ונשא הוא, מתנשא
מעל כל, והמון עולמים לאין תכלית אצורים
ביכולת העליונה,
במציאות היותר נבחרה,
יותר פאורה, יותר חזקה
ויותר אמיתית. ומהם הוזרח האור המציאותי הסיבתי,
שהננו כולנו, בכל הויתנו,
והכללית, הפרטית והחמרית, הרוחנית,
והעולמית, האישית
אחוזים ומעורים בו.
קדורים הם מקטיני הטבע ומצמצמיו, בגבולים קצרים
ומצרים דחוקים. מבית עבדים הננו מוצאים, לחרות
עולם נגאלנו,
זיכך
לעולם גאולה להכין במצרים, אשר הברזל כור אותנו
כולו
בגאולתנו. והטבע התעלה בעילויינו, זרח עליו הוד נשמת
הנס.
הרוחני, והזוהר המוסר והמדע, והתורה, והחק, והנס,
הצדקה
והמשרים, הדבקות האלהית, וסדרי הקדושה כולם הם הם
גילויי הטבע היותר חטיביים.
והטבע, בעומק רומו, במקור חיות הויתו, פועל בכל,
חותם אלהי
עולם בכל נוצר, בכל יש, והוה, בכל עולם ובכללות עולמים.
ועומק
היראה, משטר האהבה, רוממות הקדושה, ואורח החיים
הזורע צדקות ועז, הוא מכונן תהלוכות לחקות עולמים,
את חקותי תשמרו. והנס והטבע מתאחדים. מימינו א
ש דת למו.
הטבע בעצמו צריך שיתקדש על ידי מחשבתן של ישראל,
כל מה
שחדירת הבינה, המוארה באור האלהי, חודרת יותר אל
הבנת
והרוחניים, חחומריים במעמדיו תכונותיו, וכל העולם
וכל
21מקור הפסקה, שתי פסקאות זו אחר זו בשמונה קבצים, קובץ ז' פסקאות לג-לד'.

60
שלשלותיהם, מזדרחת אורה של שמש צדקה, וההכרה,
איך יד אל ב הכל מובילה וארץ שמים קונה עליון
ובתבונה, עצה
בחסד וברחמים, בגבורה ובמלכות מלאתי צדק, היא מתגברת.
והאדם מתעלה, והעולם מתעלה עמו, העולם מזדקק על ידי
מחשבת קודש זאת, עד שהוא מקבל הכשר של חידור לאור
היותר עליון. וההופעה של הנסים והנפלאות הגדולות
נעשית מותאמת לתכונתו.
וכל מה שיותר יופיע האור
של הנסים העליונים,
כה יגדל העז של
החשיבות הפנימית של הטבע,
היונקת מחכמה של מעלה.
וזאת תורת האדם תמיד, להעיר את נפשו, לרוממה
ולשגבה, לזככה ולהאירה, עד שהאור העליון של הנשמה העליונה
יהיה חודר בכל חגויה. וכן היא תורת העולם, לחדור
במעמקי הנפש העולמית,
במסתרי
החיים של היצור,
בתחבולות ויצרי לב האדם אל האדם, אותו האור העליון,
אותם הגוונים הנאים, של הקשת העליונה, ברית עולם
בין ד' ובין כל נפש חיה, להכיר ולהבין, כי אלהי הרוחות לכל בשר
ואלהי כל בשר הוא, יוצרנו יוצר בראשית, וכל מעשינו
פעלת לנו.
נושא הפסקה-בתוך חוקי הטבע נמצא חופש עליון, עם ישראל מגלה את
החופש הנמצא בטבע.
ביאור הפסקה-
מהו הטבע, אחיזת הסבות במסובבים-הרב מגדיר מה הוא טבע.
הגדרת טבע הוא כל דבר שהוא מוכרח בעקבות סיבה שהמולידה אותו.
הטבע הוא נוצר על תכונתו בצורה מסויימת בדווקא בעקבות הסיבה
המולידה אותו. אומנם חוקים אלו מוגבלים על פי ההגבלה הקיימת בסיבה
המסובבת אותם. וכך כותב הרב העולם ראיה.
עולת ראיה חל
ק א' עמוד מט'.

61
-
אם (בצירי
)
כל סדרי הטבע מוגבלים הם, אם השלשלאות שהן
טבועות כטבעות אחוזות זו בזו, באופן קבוע ובלי נהרס ונדלג, הנן
לפעמים מפילות זועה על גורל האדם.
אחיזת הטבע בסיבה הוא הכרחי. כמו מפעל לפי הגדרת הפעולה של
המכונה תהייה תוצאה. כמו מחשב רק לפימה שהכניסו לו בתוכנה הוא
יכול לפעול. אין שום תוצאה שהמחשב יפעל בלי המתכנת תיכנן. כך הטבע
לא יכול לפעול וליצור מציאות שאיננה תלויה בסיבה המולידה את
המסובב.
האופנים של אלו
האחיזות שונים הם, בתכניות רבות הנן עומדות ומסודרות,
שוטפות והולכות-אומנם הטבע הוא קבוע ותלוי בסיבות
ובכל זאת הטבע הוא משוכלל ומשתנה. בטבע יש גיוון גדול, הסיבה שיש
גיוון כיון שהטבע בעצמו תלוי באחיזות שונות. היינו יש לכל תופעה בטבע
סיבה אחיזה אחרת המסובבת אותו.
שהתלויים סיבובים אלו מסתובב שהטבע שהסיבובים מבאר הרב
בתוכניות רבות. בתוך הטבע ישמערכת שלמה של תוכניות. אותם תוכניות
אומנם רבות אבל יש סדר בין כל התוכניות. יש חוקים שונים בתוך הטבע,
ובתוך כל החוקים יש סדר הכולל את כל החוקים. סדר הקובע כיצד
החוקים יפגשו זה את זה. הסדר של הסיבות הוא גורם לשטיפה גדולה
והולכת של תוצאות רבות.
ודאי החופש הע
ליון כביר ונעלם,
רם ונשא הוא, מתנשא מעל כל-
אומנם בתוך המציאות יש חוקים קבועים. חוקים המולידים את הטבע
בצורה מוחלטת, אבל מעל כל זה ישנו חופש עליון. החופש הזה הוא נעלם
כיון שבתוך המציאות קשה לראות את החופש. האדם נמצא בתוך מערכת
החוקים הארציים, כדי שיכיר אתהחופש העליון הוא צריך להתחבר
לאלוקות הנמצאת מעל המציאות.
הרב מסביר שהחופש הזה הוא נעלם, אבל גם כביר. היינו לחופש הזה יש
כח לפרוץ לתוך הטבע. יש לו כח גדול, הביטוי של כוחו שהוא יותר חזק
מחוקי הטבע. כמה שהחוקיות קבועה, בכל זאת החופש יש לו כבירות יותר
גדולה.

62
הרב מבאר עוד תכונה שיש בחופש, החופש הוא מתנשא מעל המציאות.
הוא כח עליון שאינו נכנס לגבולי הטבע. דברי הרב מזכירים את הפסוק
שהבאנו בפסקה קודמת.
דברי הימים א פרק כט פסוק יא
-
לְׁך ִּ֣ יְְׁ֠קֹוָק
הַגְׁדֻלָ֨ה וְׁהַגְׁבּורִָ֤ה וְׁהַתִׂפְׁאֶּ֙רֶּת ֙ וְׁהַנִֵּ֣צַח וְׁהַהֶֹ֔וד כִׂי־כֵ֖ל בַשָמִַּ֣יִׂם
ּובָאִָּ֑רֶּץ לְׁך ִ֤ יְׁקֹוָק ֙ הַמַמְׁלָכֶָ֔ה וְׁהַמִׂתְׁנַשֵֵ֖א לְׁכּ֥ל׀ לְׁרֶּֽאש:
והמון עולמים לאין תכלית אצורים
ביכולת העליונה-כשעולים
למקום החופש, יש המון עולמים. כיוןשזה מקום הנמצא מעל ההגבלה לכן
באותו מקום אצורה יכולת שאיננה מוגבלת. יכולת עליונה המלאה עולמים
לאין תכלית, היינו יכולת אין סופית.
במציאות היותר נבחרה, יותר פאורה, יותר חזקה
ויותר אמיתית-
הרב מבאר שאותו חופש הוא מציאות יותר נבחרת. זה מצב בו הגילוי
האלוקי יותר עליון, לכן זה דבר יותר נבחר. זה מצב בו יש יותר פאר, היינו
יותר יופי. הסיבה שיש יותר יופי כיון שהאור האלוקי יותר מתגלה. כמו כן
המצב הזה יותר חזק ויותר אמיתי. המצב בו החופש מתגלה הוא יותר
מבטא את האמת האלוקית.
ומהם הוזרח האור המציאותי הסיבתי,
שהננו כולנ
ו, בכל הויתנו-
הרב מבאר שכל המציאות כולה היא תוצאה של אותו חופש. הזרחת אור
זה מבטא לא את עצם האור, אלא את התוצאה הרחוקה היוצאת מן האור.
מאותו חופש עליון חזק,מתגלה הצמצום הסיבתי, זה הטבע. אנחנו כולנו
נמצאים בתוך אותו טבע. הננו בכל הויתנו תלויים ונמצאים בתוך
הסיבתיות הזאת.
והכללית, הפרטית והחמרית, הרוחנית,
והעולמית, האישית
אחוזים ומעורים בו-הרב מבאר כיצד הטבע, התוצאה ההכרחית של
הסיבה, היא מקיפה את כלל המציאות. כדי לבטא את גודל ההקפה הרב
מסביר שהטבע הזה לא מופיע רק בצד החומרי, אלא גם עולם הרוח תלוי
בטבע. בסופו של דבר יש כללים רוחניים שמהם העולם נברא. גם העולם
הרוחני הוא נקרא עולם, כיון שהוא נקרא עולם ממילא הוא מבטא העלמה
והסתר. ההסתרה היא ביטוי של תוצאה קבועה, של חוק. העלם נוצר בזה
שהאלוקות לא מתגלה ישירות אלא יש סיבה המולידה את התוצאה.

63
אפשר להסביר כיצד הצדהרוחני גם תלוי בטבע, לדוגמא בזה שיש כללים
כיצד צריך להניח תפילין, הביטוי הוא תוצאה חומרית. אי אפשר להוריד
את האור האלוקי בלי הסיבה החיצונית כיצד צריך להניח תפילין. או
לדוגמא החגים תלויים בסיבה ותוצאה היינו רק כשיש את הזמנים בהם
המועדים יכולים להופיע, רק אזיכול להגיע האור של אותו חג. אם כן גם
הצד הרוחני תלוי בסיבה ותוצאה, החוקית והקבועה.
ההקפה של הטבע בא לידי ביטוי גם באדם הפרטי, אם אדם אוכל אוכל
מסויים בסופו של דבר על פי מה שהוא אוכל יהיה לו כוחות. אם אדם עושה
פעולה מסויימת היא משפיעה עליו תוצאה מסויימת אבל זה בא לידי ביטוי
גם בכלל, היינו גם בכללות האומות יש סיבות קבועות. התנהגות והנהגה
מסויימת של אומה משפיע תוצאה קבועה על פי חוקים מסויימים.
הטבע משפיע על האישיות, האישי הוא מבטא את התוצאה של צורת אדם
פרטי. מקודם הרב דיבר שהטבע משפיע על הפרט והכלל, הכוונה לפרט
והתנהגות קטנה מסויימת. במושג אישי הרב מדבר על האדם בכללותו
כפרט. כל אדם יש לו מכלול של אישיות. אותה אישיות גם נכנסת לכללים
של החוקים הקבועים הקיימים בטבע. אותה חוקיות גם מופיע בצורה
עולמית, היינו השפעה עולמית כללית כרצף של חוקים.
ההשפעה של הטבע היא מופיע גם בצורה קטנה של אחיזה, היינו מעין
סיבה ותוצאה. אבל הקשר הוא גם בצורה מעורה, היינו דבקות יותר
משמעותית. היינו ערבוב וחיבור חזק בין הסיבה לתוצאה.
קדורים הם מקטיני הטבע ומצמצמיו, בגבולים קצרים
ומצרים
דחוקים-הרב מסביר שאותם אנשים הרואים את הטבע רק בצמצוםשלו
זה נחשב כהחשכה של הטבע. המילה קדור מבטאת החשכה. היינו מי
שרואה את הטבע רק בצורתו הקבועה הוא מחשיך את המציאות. הוא לא
מסוגל לראות שיש אור אלוקי הנמצא המשפיע על הטבע.
התפיסה הזאת היא תפיסה של חלק מהמדע, הטוען שמה שיש במציאות
זה רק הטבע. אותה תפיסה טוענתשאין שום דבר הנמצא מעל המציאות.
אותה תפיסה הטוענת שלא יכול להיות אור אלוקי, שלא יכול להיות נס.
תפיסה זאת היא נמצאת במעגל קבוע ויציב שלא יכול להתקדם, ולקדם
את העולם.
מבית עבדים הננו מוצאים, לחרות עולם נגאלנו-הרב מסביר

64
שהחידוש שיש חופש בעולם. שיש רצון המתגלה בעולם, שיש הנהגה
הנמצאת מעל הטבע. זה מה שעם ישראל חווה ביציאת מצרים. יציאת
מצרים לא רק יצרה יציאה טכנית מהעבדות, יציאת מצרים מסמלת חירות
מן הטבע. היציאה מבית עבדים היא יציאה עולמית. נגאלנו גאולה רוחנית.
האמונה שלנותלויה לא בבריאת העולם, אלא ביציאת מצרים. הבסיס עליו
אנחנו מבססים את חיינו תלויה ביציאה לחירות. זה מה שהדיבר הראשון
העשרת הדברות פותח.
שמות פרק כ פסוק ב
-
אֶָּֽנכִֵׂ֖י ֙ יְׁקֹוִָּ֣ק אֱֹלהִֶֶּּ֑֔יך
אֲשֶָּ֧ר הֹוצֵאתִַׂ֛יך מֵאֶּּ֥רֶּץ מִׂצְׁרֵַ֖יִׂם מִׂבִֵֵּּּ֣֥֥֣ית עֲבָדִִֵֶּּּֽׂ֑֥֣ים לִֶּּֽ֣א
יִׂהְׁיֵֶֶּּּּֽ֥֥֣ה־לְׁך ַָ֛֛֩ אֱֹלהִּׂ֥֨ים אֲחֵרִִֵׂ֖֖֜ים עַל־פָנֶָּֽ֗י:
האמונה בקב"ה תלויה ביציאת מצרים. ביכולת להכיר שיש מציאות
הנמצאת מעל הטבע.
עניין זה מופיע גם בספר הכוזרי, וכך מובא שם.
ספר הכוזרי מאמ
ר א
-
יא. אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב
המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, ...
החבר בספר הכוזרי מסביר שאמונת ישראל תלויה ביציאת מצרים. דברי
החבר היו קשים על מלך כוזר. ובאמת מלך כוזר מקשה על דברי החבר כך.
ספר הכוזרי מאמר
א
-
יב. אמר הכוזרי: מסכים הייתי שלא אשאל יהודי מפני שידעתי
אבוד זכרם וחסרון עצתם, כי השפלות והדלות לא עזבו להם מדה
טובה.
והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם
,
ומסדרו ומנהיגו, ובמי שבראך והטריפך והדומה לספורים האלה,
אשר הם טענת כל מי שיש לו דת, ו
בעבורה הוא רודף האמת, להדמות לבורא בצדקו ובחכמתו:

65
מלך כוזר טוען שעיקר חשיבות הדת תלוי בבריאה. והנה בא החבר היהודי
ומסביר לו שהעיקר תלוי ביציאת מצרים.
לפי דברי הרב יש משמעות נוספת באמונה היהודית שתולה את האמונה
ביציאת מצרים. לא מספיקה ההכרה שהעולם נברא עלידי בורא. הכרה
שהעולם נברא עדיין לא מולידה תוצאה של חופש. יכול להיות בריאה
שהיא כעת קבועה בחוקים שאינה יכולה להשתנות. בדיוק בשביל זה באה
יציאת מצרים ולימדה את העולם שיכולים להיות ניסים בתוך העולם
הטבעי. הנס החופש יותר חזק מחוקי הטבע הנבראים. החופש הזה מתגלה
ביציאת מצרים של עם ישראל.
זיכך אותנו כור הברזל אשר במצרים-יציאת מצרים מוכיחה שהטבע
לא תמידי. עבד הוא נמצא במציאות קבועה ויציבה. מעולם לא יצא עבד
ממצרים. עם ישראל היה משועבד במצרים בתוך כור הברזל. כמו שנאמר
בפסוק.
דברים פרק ד פסוק כ
-ְׁ
וְׁאֶּתְׁכֶּם ֙ לָקִַּ֣ח י
קֹוֶָ֔ק וַיֹוצִּׂ֥א אֶּתְׁכֶַּ֛ם מִׂכּּ֥ור הַבַרְׁזֵֶּ֖ל מִׂמִׂצְׁרִָּ֑יִׂם לִׂהְׁיֹּ֥ות ל ַֹ֛ו לְׁעַּ֥ם נַחֲלֵָ֖ה כַיֹּ֥ום הַזֶֶּּֽה:
היכולת שלנו לצאת מהשעבוד של מצרים משפיע לא רק על עם ישראל אלא
על כל העולם כולו.
במאמרי הראיה הרב מביא על כל חודש פתגם, וכך כותב הרב לגבי חודש
ניסן.
מאמרי הראיה עמ'
501
.
-
ניסן
-
יציאת ישראל ממצרים תשאר לעד האביב של כל העולם כולו.
משמעות הפתגם, שהיכולת להתחדש היכולת המופיעה באביב תלויה בעם
ישראל. ההשפעה של יציאת מצרים היא לא השפעה נקודתית רק על עם
ישראל. כל העולם כולו הבין ולמד כיצד יכול להיות שהעולם יתקדם. כיצד
יכולה להופיע אומה בתוך כל מיצרי הטבע.

66
להכין גאולה לעולם כולו
בגאולתנ
ו-גאולת עם ישראל היא צריכה
לההפך להיות גאולה עולמית. עם ישראל מטרתו לגאול את כל העולם.
אמונת ישראל, האמונה המסוגלת לקדם את העולם צריכה להתפשט על
כלל העולם כדי לגאול את כולו. גם שאר האומות יגיעו להכרה שיש מעל
העולם חופש עליון הנכנס ומשפיע על העולם.
והטבע ה
תעלה בעילויינו, זרח עליו הוד נשמת הנס-כיון שהטבע
הוא לא מספיק עליון, צריך להגיע הנס כדי לרומם את הטבע. הטבע יוצר
מציאות שהיכולה להוריד את העולם, להגיע למצב בו הטבע משתלט
היציבות הקבועה פועלת. בשביל זה צריך נס שיוכיח לנו שיש אור עליון של
חופש אלוקי. מטרת הנס לא לשבור את הטבע, אלא לרומם את הטבע
שיכיר שהקב"ה מנהל ומשפיע על הטבע.
הרב בעולת ראיה מסביר את יתרונו של הנס, וכך כותב הרב.
עולת ראיה חלק א' עמוד מט'.
-
והוא נסי ומנוס לי ... ומובן הנס שהוא הכח המנצח את כל מסבות
הטבע ... ואור ד' המתעלה מעל כל מסגרת של כח ט
בע מצומצם ...
הנה ד' נסי, מתעלה מכל חק מדה .. הוא מנוס לי, בלא שעבוד לשום
הדרגה ... כל היחוסים של סבה ומסובב נמוגים ביחש להתפרצות של
האור האלהי ...
הרוחני, והזוהר המוסר והמדע, והתורה, והחק, והנס,
הצדקה
והמשרים, הדבקות האלהית, וסדרי הקדושה כולם הם הם
גילוי
י הטבע היותר חטיביים-הרב מביא כאן זוגות זוגות של דברים
מקבילים. מחדש הרב למרות שאלו הפכים, כל ההפכים האלה בסופו של
דבר מבטאים טבע קבוע. הרב מוסיף כאן חידוש שאפילו הנס שמטרתו
בסופו של דבר לגלות את החופש, גם הנס מתגלה בתוך מערכות הטבע.
הנס והחוק, ודאי שהחוק הוא מציאות קבועה התלויה בטבע. אבל גם הנס
הקשור אל החופש הוא נכנס ומתקשר בתוך גילוי הטבע. הוא משפיע על
הטבע. זה מה שהבאנו לעיל שמטרת הנס לרומם את הטבע22.
22אפשר שדברי הרב המכניס את הנס לתוך הטבע קשור לדברי המהר"ל המסביר שגם
לניסים ישנו סדר וחוק. וכך כותב המהר"ל.

67
התורה והמדע הם הפכים, שניהם באים לבטא את החכמה הנמצאת
בעולם. אלא שהמדע הוא מגלה את הטבע החומרי, ואילוהתורה מגלה את
החכמה האלוקית. גם לחכמה האלוקית יש גילוי טבעי.
המוסר והזוהר הרוחני, הם הפכים. המוסר הוא הגילוי המעשי ההתנהגות
היום יומית. הצד ההפוך של אותו מוסר הוא החויה הרוחנית, קבלת
המציאות הרוחנית הנמצאת בעולם. התנהגות של האדם כדי לחוות
חוויות. גם החוויה הרוחנית היא חוויה התלויה בתוך גדרי הטבע.
המוסר תלוי בהפכים של צדקה ומשרים. ההתנהגות של האדם לפי צדקה,
היינו לפנים משורת הדין. נתינת צדקה לעומת ההתנהגות הישרה הקבועה.
המשרים זאת ההתנהגות הישרה. גם שני הפכים אלו תלויים בגילוי הטבע.
הדבקות האלוקית וסדרי הקדושה הם הפכים נוספים. סדרי הקדושה זה
המעשה, היינו צריך מעשה פיזי של קדושה. יש את עצם המצוה, ובנוסף יש
את הצד ההפוך שזה הדבקות האלוקית. הדבקות היא ההרגשה החוויה,
כביכול שהיא נמצאת בתוך המעשים אבל היא עצמה לא המעשה. גם שני
הפכים אלו תלויים בגילויי הטבע.
כל הפכים אלו תלויים בגילוי הטבע. אבל הרב מבאר שזה לא סתם גילוי
של טבע, זה גילוי החטיבה שבטבע. חטיבה משמעותה אחדות. האחדות
הקיימת בטבע מסוגלת לאחד בין ההפכים השונים הקיימים במציאות. לכן
אחדות הפכים נובעת מגילוי חטיבתו ואחדותו של הטבע.
והטבע, בעומק רומו, במקור ח
יות הויתו, פועל בכ
ל-הטבע הוא
אומנם הצורה הגלויה. אבל בתוכו הוא משפיע על כל המציאות. כיון
שלטבע יש עומק חיות אלוקי, ממילא העומק הזה יכול לפעול על כל
המציאות.
חותם אלהי עולם בכל נוצר, בכל יש, והוה, בכל עולם ובכללות
עולמים-אומנם הטבע הוא נראה ככח מסתיר, אבל בתוכו יש חותם
גבורות ה' הקדמות הקדמה
ב
-
אבל כמו שיש לעולם הטבע סדר מסודר נוהג על פי טבעו כך יש לנסים סדר גם כן.
כי הנסים בעולם, במה שיש לעולם קשור וחבור והתאחדות עם העולם הנבדל, ויש
לזה סדר מסודר כי אין הדבוק ההוא רק בסדר מסודר, ומפני זה לא יתחדשו הנסים
רק בזמן מן הזמנים ואינם תמידים.

68
אלוקי. כיון שיש חותם אלוקי ממילא כל מקום שהטבע קיים הוא בעצם
מביא אלוקות לאותו מקום. בעומק הטבע הוא גורם שיתגלה האור
האלוקי בכל מקום ומקום.
בכל העולם ובכללות עולמים, הטבע משפיע אלוקות בשורשו גם בעולמים
העליונים. כמו שהבאנו לעיל גם עולם עליון יש לו טבע, ואותוטבע מגלה
בשורשו אלוקות.
ואורח הקדושה, רוממות האהבה, משטר היראה, ועומק
החיים
הזורע צדקות ועז-הרב מסביר כיצד אפשר שהאדם יגלה את
האור האלוקי בתוך העולם. הגילוי הזה נעשה על ידי שהאדם ירא שמיים
ביחד עם האהבה. הרב מביא מושג של משטר אהבה. בדרך כלל אהבה זאת
מציאות ספונטנית. מציאות שאיננה קבועה, אבל כאן הרב מגלה שיש
חוקיות גם לאהבה. יש משטר קבוע כדי לגלות את האהבה. המשטר הזה
הוא יכול להביא לטבע את העומק הרוחני של הכרת האלוקות.
גם ההפכים של רוממות הקדושה, היינו המציאות הרוחנית שלכאורה מעל
סדרי החיים, היא מתחברת עם סדרי החיים, עם אורח החיים, עם
ההתנהגות היום יומית של האדם. כשיש חיבור בין הדברים מתגלה האור
הנמצא בתוך המציאות.
הוא מכונן תהלוכות לחקות עולמים,
את חקותי תשמרו-חיבור בין
ההפכים, הכנסת המציאות שאינה מוגבלת לתוך הגבלה ומשטר היא
בעצמה מכינה ומרגילה את המציאות להכיר כיצד בתוך תהלוכות עולמים
העולם את מרגילה הזאת התפיסה מוגבל. שאיננו אלוקי אור יש
לתהלוכות, היינו להילוך והכרה אלוקית בתוך החוק הנמצא בעולם. כדי
להבין את החשיבותשל החק, הרב מביא את הפסוק בספר ויקרא.
ויקרא פרק יח פסוק ד
-
אֶּת־מִׂשְׁפָטַָ֧י תַעֲש ַּ֛ו וֵּ֖ו
ְאֶת־חֻקֹּתֵַ֥י תִשְמְר
לָלִֶּּ֣כֶּת בָהִֶּּ֑ם אֲנִֵׂ֖י יְׁקֹוָּ֥ק אֱֹלהֵיכֶֶּּֽם:
והנס והטבע מתאחדים. מימינו אש דת למו-חיבור ההפכים נוצר על
ידי התרגלות שהאדם מרגיל את עצמו לחיבור בין הרוח לחוק הקבוע. נס
מבטא את המציאות שאיננה מוגבלת והטבע מבטא את ההגבלה. המטרה
לחבר בין הכוחות האלה. למרות שהם שונים שניהם יש להם מטרה אחת.
לגלות את אור ה', על ידי אור ה' מתאחדים כוחות אלה.

69
הרב מסיייםחלק זה של הפסקהבפסוק מספק דברים.
דברים פרק לג פס
וק ב
-
וַיאמַ֗ר יְׁקֹוָָ֞ק
מִׂסִׂינַּ֥י בָא ֙ וְׁזָרִַ֤ח מִׂשֵעִׂיר ֙ לֶָ֔מ ֹו הֹופִׂ֙יע ַ֙ מֵהִַּ֣ר פָארֶָ֔ן וְׁאָתֵָ֖ה
מֵרִׂבְׁבִּ֣ת קִּ֑דֶּש מִֶּֽׂימִׂינ ֹ֕ו אשדת
אֵ֥ש דֵ֖ת לָּֽמֹו:
אש דת משמעותו החיבור בין האש הנמאת בשורש, היינו החוויה הרוחנית.
המציאות של הנס. לצד החוק, הוא הדת הקבוע. עם ישראל יש לו יכולת
להיות עם אש מצד אחד. ומצד שני לגלות חוק קבוע.
הטבע בעצמו צריך שיתקדש על ידי מחשבתן של ישראל-חלק זה
של הפסקה מופיע בשמונה קבצים כפסקה נוספת מיד לאחר הפסקה
הקודמת. החלק הזה של הפסקה מביא הוראות מעשיות של מה שעסקנו
בחלק הראשון של הפסקה.
מטרת הטבע לגלות את האלוקות, את החופש העליון, את הנס. לכן יש כאן
הוראה מעשית, מי שיכול לגלות את זה הוא עם ישראל. הרב לא כותב סתם
עם ישראל אלא מחשבתן של ישראל. המושג מחשבתן של ישראל מופיע
במדרש.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה א סימן ד
-
ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמוא
ל בר ר' יצחק אמרו,
מחשבתן של
ישראל קדמה לכל דבר
, משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת, ולא
היה לו ממנה בן, פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר טלו מילנין
וקלמין זו לבני, והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו מילנין
וקלמין זו לבני, חזרו ואמרו המלך אסטרולוגוס גדול
הוא, אלולי
שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן, לא היה אומר טלו מילנין
וקלמין לבני, כך אילולי שצפה הקדוש ברוך הוא שאחר כ"ו דורות
ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני
ישראל, דבר אל בני ישראל
לפי דברי המדרש המחשבה ליצור את עם ישראל היא השורש הקודם
לעולם. כיון שזה השורש העומד לפני בריאת העולם ממילא מחשבתן של
ישראל מקושרת עם האלוקות החופשית. האלוקות הנמצאת מעל העולם.
אותה אלוקות באה לידי ביטוי בעצם החשיבה ליצור את עם ישראל.

70
אומנם בפסקה שלנו נראה שהרב לא מתייחס כאן בסתם למושג הרוחני
המופשט, מחשבתן של ישראל. אלא הרב נותן כאן הוראה מעשית, לכאורה
כל מחשבה של יהודי, עצם הבנת תפיסת האמונה היהודית היא מקדמת
את העולם. הטבע ממתין שהאמונה הישראלית תתפשט ותקדם את
העולם.
כל מה שחדירת הבינה, המוארה באור האלהי, חודרת יותר
אל
הבנת העולם וכל תכונותיו-בינהזה הפירוט של החכמה. החכמה
היא היא שורשית, נקודת החיות. הבינה היא הפירוט של אותה חכמה.
הבינה זה התכנון המגיע אל העולם. ברגע שהתכנון יהיה מואר מהאור של
החכמה, מהאור האלוקי הוא חודר את תכונות העולם ומאיר אותם.
במעמדיו חחומריים והרוחניים,
וכל שלשלותיהם, מזדרח
ת אורה
של שמש צדקה-כשיש אור אלוקי החודר לעולם דרך הבינה. דרך התכנון
האלוקי הנמצא בבינה. אותה הזרחה גורמת הכרת אלוקות במציאות
החומרית והרוחנית של העולם. האור הזה משפיע על השלשלת. שלשלת
היא מבטאת רצף של סיבה ותוצאה. כמו שרשרת היורדת מלמעלה למטה.
על ידי השלשלת אפשר לגלות את האור הנמצא למעלה. הרב מכנה את
האור הזה כהזרחה של שמש23.
וההכרה,
איך יד אל עליון קונה שמים וארץ מובילה הכל-עיקר
קידוש הטבע נוצר על ידי שהטבע יכיר את קניין הקב"ה בעולם. כיצד
הקב"ה הוא בעלים המנווט את העולם. הרב משתמש בלשון הפסוק
בבראשית.
בראשית פרק יד פסוק כב
23הרב משתמש בלשון הפסוק.
מלאכי פרק ג פסוק כ
-
וְׁזָרְׁחָ֨ה לָכִֶּ֖֜ם יִׂרְׁאִֵ֤י שְׁמִׂי ֙ שִֶּּ֣מֶּש צְׁדָקֶָ֔ה ּומַרְׁפֵֵ֖א בִׂכְׁנָפִֶּּ֑יה ָ וִֶּֽׂיצָאתֶּּ֥ם ּופִׂשְׁתֵֶּ֖ם כְׁעֶּגְׁלֵּ֥י מַרְׁבֵֶּֽק
:
השמש היא מקור האור והיא מזריחה את האור כלפי מטה.

71
-
וַיּ֥אמֶּר אַבְׁרֵָ֖ם אֶּל־מִֶּּ֣ל ְֶּך סְׁדִּ֑ם הֲרִׂמ֨תִׂי יָדִִׂ֤י אֶּל־יְׁקֹוָק ֙ אִֵּ֣ל עֶּלְׁיֶֹ֔ון קנֵֵ֖ה שָמַּ֥יִׂם
וָאֶָּֽרֶּץ:
בעצה ובתבונה,
בחסד וברחמים, בגבורה ובמלכות מלאתי צדק, היא מתגברת-ההשפעה של ההכרה על המציאות היא משפיעהבכמה
צורות של השפעה. השפעה של עצה ותבונה, היינו המקור העליון השייך
לשכל, לעצה ותבונה. השפעה של מידות שילוב של חסד ורחמים אלוקיים,
הקיים בעולם. ותוצרה מעשית של גבורה מלכות וצדק. היינו מתגלה כיצד
העולם כולו מחובר אל ההשפעה האלוקית, הן בצד השכלי, הן בצד
המידותי, והן בצד המעשי.
על מזדקק העולם עמו, מתעלה והעולם מתעלה, והאדם
ידי
מחשבת קודש זאת-השפעת מחשבת ישראל מרוממת את בני האדם.
האדם מכיר כיצד העולם מלא בקדושה. בתוכו יש קדושה אלוקית.
התעלות העולם מרימה גם את כל העולם כולו.
עד שהוא מקבל הכשר של חידור לאור
היותר עליון-כל השלבים
האלה מטרתם לגלות את הקדושה בתוך הטבע. זה הכנה למעלה יותר
גדולה. הטבע צריך להכיר את החידור של האלוקות, להכיר כיצד האלוקות
חודרת לתוך הטבע.מטרת הכרת האור האלוקי המופיע בתוך הטבע
מטרתו להוביל את העולם למקום יותר עליון.
הגדולות והנפלאות הנסים של וההופעה
נעש
מותאמת ית
לתכונתו-ברגע שהאדם מחדיר לתוך הטבע את החופש האלוקי. החידור
הזה גורם שהאדם מוכן לקבל ניסים. מתגלה כיצד הנס והטבע מאוחדים
במציאות הזאת האדם יכול לפעול בעצמו נס.
זה מה שמצאנו אצל צדיקים שהם שולטים על הטבע, כיון שהצדיקים
הכירו כיצד כל הטבע כולו מלאאור אלוקי. כיון שהם הכירו כיצד הטבע
בעצמו מלא חופש אלוקי, ממילא אין הבדל מבחינתם בין טבע לנס. לכן יש
להם יכולת להשפיע דברים ממציאות הנמצאת מעל הטבע.
וכל מה שיותר יופיע האור של הנסים העליונים,
כה יגדל העז של החשיבות הפנימית של הטבע,
היונקת מחכמה של מעלה-כמו
שהסברנו לעיל, הניסים הם מאירים את הטבע. על ידי הניסים מתגלה
שבטבע יש עוז אלוקי. העוז הזה הוא לא סותר את האלוקות להיפך הוא

72
מרומם את האלוקות. הוא מגלה כיצד האלוקות יצרה עולם מלא חוקים.
הנס מגלה שיש השגחה אלוקית, הנמצאת מעל הטבע, ופועלת בתוך הטבע.
אפשר להביא משל לעניין מאדם גדול שיכול לשבור דברים, עצם זה שיש
לו יכולת לשבור דברים ובכל זאת הוא פועל בצורה עדינה. זה מוכיח את
הפלא הגדול כיצד למרות גדלותו הוא מצליח לרדת ולהכניס את עצמו
לגבולות קבועים. הפלא הגדול שהגדלות מכופפת את עצמה לתוך גבולות.
פלא זה הוא מרומם את גדלות הבורא מצד אחד. מצד שני מרומם את
הטבע בעצמו, מרומם את ההגבלות להבין למה הגבלות הטבע יש להם
חשיבות וחיות פנימית. אותה הגבלה שייכת לחכמה של מעלה. החכמה
הזאת היא בעצמה יכולה להוביל ולגלות ניסים, ובכל זאת היא הגבילה את
עצמה לחוקי הטבע.
הרב בעולת ראיהמסביר כך את נקודת ההבדל בין ההנהגה הקיימת כיום
להנהגת עולם הבא.
עולת ראיה עמ' רע' (הגדה של פסח)
-
ולולא יציאת מצרים שהכינה אותנו בקדושה ... לא היה דרך לגאולה
העתידה ... והנה בעיקר ההבדל שבין הנהגת ההוה להנהגה העתידה
הוא, שכ"ז שהדעת
קצרה והחושך גובר בעולם,
ומצד קוטן הדעת מתעלמת נקודת האמונה, עד שיש
ליצה"ר שליטה להעביר את
האדם על רצון קונו, צריך לגלות כח השגחת השי"ת
ע"י ניסים
ושינוי המנהגים הטבעיים, אבל לעתיד לבוא כשתמלא הארץ דעה
את ד'
והשי"ת ישפוך רוחו על כל בשר,
א"צ שוב לניסים ושינויי
המנהג התדירי, כי
אדרבא
המנהג התדירי בהשגחה התמידית מספר כבוד אל
, וקרבתו ב"ה אל
יצוריו. אמנם כעת צריך שיהיו
ניסים לפרקים כדי ליתן מקום לבחירה, ...
אם כן בזמן הגאולה מתגלה האור האלוקי דרך הטבע. כל הטבע כלו מבטא
את הדרגה היותר גבוהה. דרגה תמידית של נס הקיים בתוך המציאות.
וזאת
תורת האדם תמיד, להעיר את נפשו, לרוממה
ולשגבה, לזככה
ולהאיר
ה-העבודה של האדם היא תמידית. עיקר עבודתו של האדם להגיע
למצב שבכל רגע הוא יעיר את נפשו. יעיר ויגלה כיצד הטבעיות שלו שייכת
לרוממות האלוקית. לזכך, היינו לגלות את האור הנמצא בתוך המציאות

73
הטבעית.
עד שה
אור העליון של הנשמה העליונה
יהיה חודר בכל חגויה-ישנה
נשמה עליונה, אותה נשמה נמצאת מעל גופו של האדם. האדם צריך
להתעלות לשאוף לקבל כוחות ולהתחבר לאותה נשמה עליונה.
הרב בשמונה קבצים מתאר את השפע של הנשמה העליונה וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ג' פסקה רנו.
-
הולכת היא שפעתה של הנשמה העליונה, תמציתה המזהירה של
הישות המושכלת, מלאת החיל והחוסן, ומתגברת בחיים, בחיי הרוח
ובחיי הנפש והבשר.
המטרה שהאדם יחיה את הנשמה העליונה, אותה נשמה שנמצאת מעל
הטבע. הנשמה המרגישה בקרבה בכל רגע את קרבת ה', את אור ה'
המתגלה בעולם. כשאדם יחיה את אותה נשמה בתמידיות אותה נשמה
תחדור לתוך חייו לתוך כל חגויה של הנשמה.
וכן היא תורת העולם, לחדור
במעמקי הנפש העולמית-כמו שיש
נשמה עליונה לאדם, כך יש נשמה עליונה לכלל העולם. מטרת העולם שהוא
יכיר את אותה נשמה עולמית רוחנית. המטרה שהמגמה המשפיעה על
העולם תהייה מגמה הנובעת משורש הנפש העליונה המתאימה לכלל
העולם.
במסתרי החיים של היצור-אותה נשמה נמצאת בתוך מסתרי החיים של
היצורים הנבראים. מתחת להופעה הגלויה של הנבראים קיימת נשמה
עליונה.
בתחבולות ויצרי לב האדם אל האדם-ההסתרה של אותה נשמה
נוצרת בגלל התחבולות שהאדם נופל בעצמו. הרב מזכיר את הפסוק בספר
בראשית על יצר לבו של האדם.
בראשית פרק ח פסוק כא

74
-ַ
וַיִָָּֽ֣רַח יְׁקֹוָק ֘ אֶּת־רִֵּ֣יח ַ ה
נִׂיחח ַ֒ וַי֨אמֶּר יְׁקֹוִָ֖֜ק אֶּל־לִׂב ֹ֗ו לֶּֽא־אְ֠סִׂף לְׁקַלֵ֨ל עִֹ֤וד
אֶּת־הֶָּֽאֲדָמָה ֙ בַעֲבִּּ֣ור הֶָּֽאָדֶָ֔ם כ
ִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב האדָ֛ם רֵַ֖ע מִנְעֻרָ֑יו
וְׁלֶּֽא־אסִּׂ֥ף עַֹ֛וד
לְׁהַכֹּ֥ות אֶּת־כָל־חֵַ֖י כֶַּֽאֲשֶּּ֥ר עָשִֶּֽׂיתִׂי:
עצם זה שהאדם הוא אדם, בגילויי החייםשלו נמצא היכולת לתחבולות,
היכולות ליפול בתוך רע.
אותו האור העליון,
אותם הגוונים הנאים, של הקשת העליונה, ברית עולם
בין ד' ובין כל נפש חיה-הרב מבאר שהנפילה של האדם
יכולה להסתיר אל האור האלוקי. המטרה לגלות את האור האלוקי. הרב
ממשיל את האור האלוקי לקשת עליונה. אותה קשת היא באה לידי ביטוי
בברית שהקב"ה עצר בנתינת הקשת. הברית הזאת מצד אחד מכירה
שהאדם מסוגל לחטוא ולכן הקב"ה מבטיח לא להוסיף מבול. בכל זאת
המטרה של אותה ברית שהקשת תזכיר לנו את האלוקות הנמצאת בעולם.
עניינה של הקשת מופיע בספר בראשית.
בראשית פרק ט פסוק
טז
-
וְׁהָיְׁתָּ֥ה הַקֵֶּ֖שֶּת בֶֶּּֽעָנִָָּֽ֑ן ּורְׁאִׂיתִׂ֗יה ָ לִׂזְׁכר ֙ בְׁרִִּׂ֣ית עֹולֶָ֔ם בִֵּ֣ין אֱֹלהִֶׂ֔ים ּובֵין ֙ כָל־
נִֶּּ֣פֶּש חַיֶָ֔ה בְׁכָל־בָשֵָ֖ר אֲשֶּּ֥ר עַל־הָאֶָּֽרֶּץ:
הקשת היא מבטאת את האור האלוקי ולכן מובא בגמ' שאסור להסתכל
על הקשת, ומי שמסתכל על הקשת סימןשלא חס על כבוד קונו.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א
-
כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא? רבי אבא
אמר: זה המסתכל בקשת ... מסתכל בקשת
-
דכתיב כמראה הקשת
אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות
כבוד ה'.
הרב מתייחס כאן לקשתבצורה חיובית, לא כסיבה לזכור את העונש.
ההכרה שהקשת מבטאת דבר טוב באה לידי ביטוי בלשון הרב שמדובר על
הקשת העליונה. כמו כן הרב מגלה שאותה קשת מבטאת גונים נאים. מקור
לדברי הרב הוא מהזוהר, שם מבואר שיש קשת מאירה המסמלת את
הגאולה ולעומתה יש קשת חשוכה, שהיא כדישלא יבוא מבול. וכך מופיע
בזוהר.

75
זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף עב עמוד ב
-
לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא (ד"א ל"ג
בעננא) מתקשטא בגווני נהירין ויתנהיר לעלמא, וכדין צפי ליה
למשיח, מנלן, דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם והשתא דאתחזיא
בגוונין חשוכין
מתחזיא לדוכרנא (והיא לזכור) דלא ייתי מבול אבל
בההיא זמנא אתחזייא בגוונין נהירין ומתקשטא בתקונא ככלה
דמתקשטא לבעלה
להכיר ולהבין, כי אלהי הרוחות לכל בשר
ואלהי כל בשר הוא,
יוצרנו יוצר בראשית, וכל מעשינו פעלת לנו-מטרת אותה קשת
עליונה להראות שיש הרבה גוונים.יש בטבע גילוי אלוקות בצורות מרובות.
אותם צורות רבות מבטאות את כל סוגי האנשים. אותם צורות רבות
מבטאות את החופש הקיים באור האלוקי העליון. כדי לבטא את גודל
ורוחב אותו אור אלוקי הרב משתמש בפסוקים.
במדבר פרק טז פסוק כב
-ֶּ֔ו
וַיִׂפְׁל ִּ֤ו עַל־פְׁנֵיהֶּם ֙ וַיִּ֣אמְׁר
אֵ֕ל
אֱֹלהֵ֥י הרּוחֵֹּ֖ת לְכל־בשָ֑ר
הָאִִׂ֤יש אֶּחָד ֙ יֶּחֱטֶָ֔א
וְׁעַּ֥ל כָל־הָעֵדֵָ֖ה תִׂקְׁצֶּֽף: פ
ירמיהו פרק לב פסוק כז
-
הִׂנֵה ֙ אֲנִִּׂ֣י יְׁקֹוֶָ֔ק
אֱֹלהֵ֖י כל־בשָ֑ר
הֲֽמִׂמֶֶּ֔נִׂי יִׂפָלֵֵ֖א כָל־דָבֶָּֽר: ישעיהו פרק כו פסוק יב
-
יְׁקֹוָ֕ק
תִׂשְׁפּ֥ת שָלֵֹ֖ום לִָּ֑נ ּו כִַׂ֛י גַּ֥ם
כָּֽל־מַעֲשֵ֖ינ ּו פעֵַ֥לְת לָּֽנּו:

76
פסקה כג.ההכרח והבחירה24
(עמוד ל')
ההכרח הוא מצד העליוניות המוחלטה
,
האמת כשהיא לעצמה, והרצון מצד היחש של תואר הויה,
ומצד ערכי ההויה זה אל זה חוזר ההכרח, ומצד יחושם
למקור ההויה מופיע הרצון.
הנשמות הנן מהתוכיות, והרצון שולט בהן,
ויש בהן רז הבחירה. וההויה כולה, ורוחניותה בכלל,
כמלאכים, וכהנה, הנם מסובבים ביחש לערכי ההויה ז
ה אל זה,
והם מוצקי ההכרח.
עילוי כל ההכרח התחתון לבא לידי התכלית האחרון של
ההכרח העליון, לאשתאבא בגופא דמלכא, הוא על ידי
השתתפות הנשמות ברצונם. שהצנור הוא, ביחוד נשמות ישראל,
שיסוד הרצון האלהי וחופש הבחירה מונח בהכרתם
ונטית לבם התכונית,
נושא הפסקה-ההכרחבא מצד עליונית הבריאה, ואילו הרצון הוא
האפשרות להתחבר למקור ההויה.
ביאור הפסקה-
ההכרח הוא מצד העליוניות המוחלטה,
האמת כשהיא לעצמה-הרב
מעמיק בפסקה זאת ביחס בין בחירה והכרח. לאחר שבפסקאות הקודמות
הרב התעסק בבחירה ובהכרח ביחס לאלוקות, כאן הרב מתמקד בעיקר
בהבנת ההכרח והבחירה בתוך העולם שלנו.
ההכרח בשורשו מופיע מצד העליוניות המוחלטה, האלוקות שהיא שורש
הבריאה. האלוקות הוודאית. יש נקודת אמת כשהיא לעצמה ודאית, היא
לעצמה מוכרחת. מציאות הבורא זאת מציאות הכרחית. המציאות הזאת
היא אמת ללא קשר כמה העולם יכיר את האמת הזאת. ישנה מציאות
24מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' פסקה תשפח' (ראוי לציין שבשמונה קבצים זאת
פסקה המופיעה לאחר הפסקה שראינו לעיל בפסקה כא')

77
שהאמת מתבררת לפי הבירור שהאנשים פועלים כלפי אותה אמת. כאן
הרב מדבר על אמת אלוקית, זאת אמת מוחלטה שהיא לעצמה איננה
זקוקה ולא תלויה במציאות מסביב.
והרצון מצד היחש של תואר הויה-הרב מסביר היכן נכנס נקודת
הרצון.
הרצון מבטא את הבחירה. הבחירה היא באה לידי ביטוי בהבנת היחס בין
הבריאה לבין האלוקות. בהבנת הקשר בין האדם הנברא לבין הבורא.
לאדם יש יכולת לבחור, לאדם יש יכולת לגילוי רצון. היכולת הזאת היא
היכולת של האדם לגלות את הבורא בתוך העולם, או להתעלם מהיחס בין
הבורא לבריאה.
הרב מסביר שהיחס הזה הוא היחס של תואר ההויה,משמעות הדבר שזה
תלוי ברצון האדם כיצד ההויה תתואר. כיצד האדם יתפוס את המציאות.
הרצון הזה איננו מגדיר את המציאות בצורה אובייקטיבית. הבחירה היא
מחליטה כיצד לתאר את המציאות, מבחינה סובייקטיבית.
ומצד ערכי ההוי
ה זה אל זה חוזר ההכרח-מצד היחס בין חלקי ההויה,
המציאות היא אובייקטיבית. שם ההכרח הוא קיים תמיד. הקשר בין
הבריאה לבורא, זה שאנחנו נמצאים מתחת לבורא מבחינה עצמית לא
תלויה בבחירה. זאת מציאות מוחלטה שאינה תלויה בהחלטה של האדם,
זה מעין הכרח. אבל הרב לא מתעסק כאן רק ביחס בין הבריאה לבורא,
אלא גם ביחס בתוך חלקי הבריאה עצמה. המציאות היא קבועה, ההבדל
בין האדם לבעלי חיים זה הבדל של הכרח. אי אפשר לשנות את המציאות
בהכרח שבהמה תשאר בהמה. בהכרח שיש יחס ופער מסויים בין יהודי
לגוי וכדומה. תפיסה זאת מדגישה שיש דרגות במציאות.
ומצד יחושם
למקור ההויה מופיע הרצון-אבל כשהאדם ירצה לבחון
כיצד הוא מתמודד עם הבדלים אלו, זה תלוי ברצון. לאחר שישנן הכרח,
שאינו תלוי בבחירה של האדם. ישנו רצון שהוא כביכול מגדיר מה לעשות
עם אותו הבדל. האם ההבדל בין הנברא לבורא, גורם ריחוק או דווקא
אפשר ליצרו קירוב. עבודת הרצון והבחירה של האדם היא הכרת הבורא,
עד כמה האדם ייחס את העולם למקור ההויה, לבורא.
דבר זה משפיע לא רק על היחס בין הבורא לנברא, אלא גם בתוך חלקי
הבריאה עצמה. יכולה להיות מציאות שהאדם יחליט למרות שיש פער בין

78
גוי ליהודי, האדם בבחירתו יחליטלהתעלם מהסגולה היהודית הקיימת
בו. הבחירה להתעלם מאותה סגולה היא בחירה של האדם התלויה ברצון,
ועדיין בתוכו מבחינה מעשית הכרחית יהיה קיים ההכרח להיות יהודי.
כמו שהאדם יכול להחליט להתנהג כמו בהמה, ובכל זאת מבחינה פנימית
הוא תמיד ישאר בהכרח בדרגת אדם.
הנשמות הנ
ן מהתוכיות, והרצון שולט בהן,
ויש בהן רז הבחיר
ה-
הרב מבאר מהיכן מגיע נקודת הרצון. נקודת הרצון נובעת מהנשמה.
הנשמה יש לה יכולת ליצור את הגשר בין האלוקות לבין הנברא. בין נקודת
ההכרח הקיימת בעולם העליון, לבין נקודת ההכרח הקיימת בתוך
המציאות. הרב מבאר ששורש הרצון הוא נולד מהתוכיות, המשמעות
שהרצון מקורו מהרצון האלוקי. גם בתוך ההכרח האלוקי יש נקודת
בחירה הבוחרת לברוא את העולם. אותה נקודה היא נחשבת נקודת
התוכיות.
הרב מבאר שנקודת הבחירה היא שייכת לרז, הסיבה כיון שבאמת נקודת
בחירה זה פלא עצום. יש פלא כיצד נתנו לאדםיכולת לבחור25. כל הבריאה
היא כביכול שייכת למעגל של ההכרח, והאדם יכול לבחור ולהחליט כיצד
לפעול. דבר זה הוא פלא, גם מצד גדלותו. וגם מהצד הפילוסופי, כמו
שהרמב"ם מבאר באריכות ששאלת הידיעה והבחירה היא שאלה עמוקה.
שאלה זאת נובעת רק בגלל שיש פלא ורז של בחירה26.
25פלא הבחירה כיצד הוא נכנס ומשתלב בתוך המעגל ההכרחי של המציאות מבואר באגרות
הראיה אגרת רפג'.וכך כותב הרב
אגרות הראיה חלק א' עמ' שיט'.
-
אמנם כשאנו באים למוד את הבחירה החופשית, כמו שהיא נמצאת בפועל בחיים
המתגלים לפנינו, לעולם לא נמצא אותה במילואה, בכל תנועה חפשית נמצא המון
הכרחים, המעכבים את חופשה והסוללים לה בעל כרחה את נתיבתה. ההשקפה על
פני הטוב האלהי .. תדרכינו להכיר שיש במציאות חופש נעל
ם ... זה החופש הנעלם
הוא המסגל את העצמיות שבחיים ... והחופש הגלוי הנראה בפועל איננו כי אם גילוי
קלוש מכללותו
26
רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה
-
שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה
צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדי
ק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם
תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע

79
וההויה כולה, ורוחניותה בכלל,
כמלאכים, וכהנה, הנם מסובבים ביחש לערכי ההויה זה אל זה,
והם מוצקי ההכרח-כל שאר ההויה
חוץ מהנשמה הם הכרחיים. לכל המציאות אין בחירה האם לעשות את
הדבר. אפילו מלאך הוא מוכרח בשליחותו אין לו נשמה להחליט על דרגתו.
לעומת הנשמה. כל הטבע, הוא תוצאה של ההכרח. אין מציאות בטבע
שאינה תלויה בהכרח. אפילו העולמות הרוחניים, לא תלויים בבחירה אלא
בהכרח.עילוי כל ההכרח התחתון לבא לידי התכלית האחרון של
ההכרח
העליון-המטרה שהאדם בבחירתו יחבר בין הבריאה שהיא מציאות
מוכרחת תחתונה. אל ההכרח העליון, היינו האלוקות שהוא מציאות
מוחלטת. שהאדם יגלה אלוקות בתוך העולם, וממילא יהפוך את העולם
מאפשרי המציאות למכרח המציאות.
העובדה הזאת היא פועלת שכל דבר בעולם מקבל את המילוי הנכון שלו.
העבודה היא להצליח לחיות גם את הסובייקטיבי בצורה נכונה שמתאימה
למציאות הרוחנית האוביקטיבית. ברגע שכל דבר במציאות יקבל את
המקום ואת המזון המתאים לו, היחס לכל נברא יהיה נכון. זה נחשב
כעילוי של הבריאה התחתונה.
לאשתאבא בגופא דמלכא-כינוי זה לקוח לספר הזהר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף ריז עמוד ב
-
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ואי לא אשתכ
ח זכאה ווי
לההוא רוחא דבעי לאסתחאה בנורא דדליק ולאתתקנא בגין
לאשתאבא בגופא דמלכא
ואי לא אתתקנת
לפי הזוהר מבואר שתכלית האדם שנברא בריחוק מן הבורא, לחזור אל
הבורא. לחזור אל האלוקות. הרב מבאר שזה התיקון והעילוי של הבריאה.
הבריאה היא התרחקה מהקב"ה, התרחקה מן הכרח העליון. היא נבראה
בצורה של הכרח תחתון, ברגע שאדם בבחירתו ורצונו חוזר אל המציאות
שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים
רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר ...

80
הרוחנית העליונה, הוא מתחבר אל ההכרח העליון. במצב כזה הוא מגלה
את ההשתאבות בשורש העליון.
הוא על ידי
השתתפות הנשמות ברצונם-הדרך להתחבר להכרח
העליון, הוא נעשה על ידי הבחירה של הנשמות. כשיש גילוי רצון של
הנשמות, גילוי הרצון בצורה נכונה האדם מגלה את ההכרח העליון.
שהצנור הוא, ביחוד נשמות ישראל,
שיסוד הרצון האלהי וחופש הבחירה מונח בהכרתם
ונטית לבם התכונית-הרב מבאר שהרצון
הוא מעין צנור, זה אותם אותיות. הצנורמופיע דווקא אצל נשמות ישראל.
עם ישראל יכול לגלות את החופש ואת בחירה בצורה נכונה. הנשמות של
ישראל פועלות על פי נטיה טבעית להכיר את רצון ה'. כיון שיש להם קשר
להכרח העליון לכן הם יכולים לפעול את הקשר. לכן עילוי העולם תלוי
דווקא בנשמות ישראל.
אם כן נסכם: יששלשדרגות. ישנו את ההכרח העליון מצד האלוקות. יש
את השלב המחבר והוא הרצון, היינו הבחירה. אותו רצון שייך לאין סוף
ונמצא בתוך הנשמות. ומתחתיו יש את ההכרח הטבעי. מטרת האדם
ובעיקר מטרתם של ישראל, להעלות את הטבע אל הרצון העליון. העילוי
הזה יעשה על ידי הנשמה הבחירה שהוא הרצון.

81
פסקה כד.הרצון וההכרח27
(עמוד לא')בכל מה שיש איזה צד הגבלה יש לחלק בו בין רצון
והכרח. כל רצון
חפשי סופו לטוב, וכל הכרח
סופו לרע, עד שיחזירנו הרצון לטוב.
בכל מצוי,
כיון שיש בו צד הגבלה יש בו צד הכרח, וזהו צד הרע שבו.
השתלמותו תלויה היא בחפשיותו, בצאתו מכבלי ההכרח
לחירות.
הטבע המעשי הוא מלא
הכרח, וכמדתו הוא מלא רע.
הצד הטוב
שיש בו הוא מה שבעלי הרצון יכולים להטביע ברצון
עליו צורה מיוחדה, ובעומק החבוי האמוני צדיקים שולטים
ברצונם החפשי
על חוקי הבריאה.
ועומק עמקי הטוב, הממתיק את כל הרע, הוא מפני
שאין ההכרח הכרח גמור, אלא הוא רצון עליון חפשי,
שמ
תגלם בחיצוניותו
לצורה מוכרחת, ונמצא שפנימיות הכל הוא טוב,
והרע הוא רק
חיצוני.
ממוצא דבר למדנו, שאין כל השפעה שהטבע בחיצוניותו
משפיע שלא יהיה ספוג מן הרע של ההכרח שבו, ואפילו היופי
והשירה
שבטבע גם כן היא געולה מן הרע המוכרח שבו. אבל הכל
נגאל
ממאסרו המוכרח
על ידי אור הפנימיות המופיע, אור הרצון,
שזהו הזורח בתורה, שמתיחש האדם והעולם אל רצון ד',
יוצר כל ברצונו. נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני,
לשם מי שאמר והיה
העולם.
נושא הפסקה-הטבע שייך להכרח ולכן קשור לרע, לעומת הבחירה
השייכת לטוב.
27מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץה' פסקה קע'.

82
ביאור הפסקה-
בכל מה
שיש איזה צד הגבלה יש לחלק בו בין רצון
והכרח-הרב
מבאר שהמציאות מלאה הגבלות.בכל צד הקיים במציאות נמצאת הגבלה.
אלא שהאדםצריך להכיר מצד מה נובעת ההגבלה, האם הגבול נוצר בגלל
הכרח או בגלל בחירה.
ישנה מציאות שהגבול נוצר בעל כורחו של האדם. לעומת זאת ישנה
מציאות בה האדם בעצמו מחליט לעשות את הגבול. הגבול נוצר בגלל רצון.
כשרואים גבול, צריך לברר האם הגבול הזה הוא הכרחי, או שזה גבול
שנוצר בגלל בחירה ורצון.
כל רצון חפשי סופו לטוב, וכל הכרח
סופו לרע-הרב מחדש כאן
חידוש מעשי. כדי לברר האם ההגבלה הזאת תוביל למקום טוב, על האדם
לברר האם ההגבלה הזאת היא הכרחית או הגבלה של בחירה. אם זה
הגבלה הכרחית, סופה לרע. לעומת הגבלה בחירית סופה לטוב.
כדי להבין את זה אפשר לתת דוגמא מחינוך ילד. תינוק וילד קטן עושים
להם הרבה הגבלות. ההגבלות האלה אומנם הם טובות, אבל הסוף שלהם
רע. היינו אם ההגבלה תשאר בדרגה של הכרח, סופה לרע. האדם יכפור
באותה הגבלה. דווקא ברגע שהאדם בעצמו יבין שההגבלה ההיא לטובתו,
כביכול שהאדם יבחור בגבול. הבחירה הזאת תוביל אותו לטוב. אילולי
שהאדם יכיר בבחירתו את ההגבלה, הוא לא יצליח. הרב מסביר שהבעיה
בהכרח היא בסופו, היינו יש שלבים בהם ההכרח הגבולי בלי בחירה הוא
טוב, אבל בסופו של דבר זאת לא המטרה. אם הגבול ישאר רק מהכרח זה
יהפך לרע בסופו.
עד שיחזירנו הרצון לטוב. בכל מצוי,
כיון שיש בו צד הגבלה יש בו צד הכרח, וזהו צד הרע שבו-הדרך לתקן את המציאות שהרצון הטוב
ירצה את ההגבלה.
הגבלה שאין בה רצון היא הגבלה חיצונית. כיון שזה חיצוני לאדם ממילא
זה רע. אבל ברגע שהאדם יבחר ברצונות הטוב בגבול אז יהיה תיקון.
העולם צריך לשאוף לקבל את ההגבלה על ידי הרצון. הרב מבאר שהרצון
נמצא בכל מצוי,כל המציאות יכולה לרצות את ההגבלה. אילולי הרצון
לבחור בהגלה יש כאן צד של רע, כיון שזה לא עצמותי לעולם.

83
כדי להבין כיצד אפשר לרצות את ההגבלה, אפשר לחזור למשל לגבי ילד.
יש שלב בו הילד מבין כיצד הגבולות שההורים נותנים לו הם לטובתו. הילד
מעצמו ירצה לשים גבולות להתנהגות שלו. לדוגמא גבול של זמן ללכת
לישון זה גבול שמתחיל בהכרח, אבל יש שלב בו הילד בעצמו בוחר לשים
את הגבול הזה. מתוך הכרתו הוא בוחר להכריח את עצמו לקבוע שעה מתי
ללכת לישון.
אפשר לתת דוגמא נוספת כיצד יש רצון המוליד הכרח. אדם המחליט
לבנות משחק ילדים. לאחרהתבוננות וחשיבה כדי שהמשחק יצליח הוא
מגדיר גבולות למשחק. אותם גבולות הם נראים טכניים חיצוניים, אבל מי
שהכין את המשחק מבין את הרצון והבחירה הנמצאת בהכרח הזה. יוצר
המשחק נמצא במקום בו כל הכרח מקבל את משמעותו הפנימית. לכל
הכרח יש הסבר למה בדיוק הוא יוצר את התענוג והחוויה של המשחק.
כך גם כלפי כלל העולם, אצל הקב"ה יש רצון המוליד כלפי הנבראים
הכרח. היינו הקב"ה ברא את העולם מעין משחק על פי כללים של הכרח.
אילולי הכללים וההכרח הקיים בעולם לא היה יכול להתגלות התענוג
האלוקי. רק הקב"ה מכיר את הרצון הקיים בכל הכרח והכרח. האדם
הנברא צריך לשאוף להתחבר לרצון הקיים בהכרח. לא להשאר רק בדרגה
של הכרח טכני חיצוני. העלאת העולם תעשה על ידי שהאדם יכיר את
הרצון הנמצא בתוך ההכרח.השתלמותו תלויה היא בחפשיותו, בצאתו מכבלי ההכרח לחירות-
החירות של האדם ברגע שתהייה לו בחירה חופשית. הבחירה היא להחליט
מה הוא עושה בעצמו. האדם לא יפעל מתוך הכרח.
עבד הוא לא חירותי אין לו בחירה חופשית. מעלתו של האדם שהוא בוחר
בעצמו. מי שלא נותנים לו נקודת בחירה הוא נשאר קטן. יש מעלה גדולה
בבחירה, היא מובילה את האדם לחירות. מעלת עם ישראל שיוצא ממצרים
שהוא קונהלעצמו את החירות. על ידי יציאת מצרים התברר שכל אדם
הוא יכול להיות חירותי. גם עבדים יכולים לצאת לחירות. על ידי יציאת
מצרים כל העולם כולו מכיר שיש מציאות של בחירה וחירות.הטבע המעשי הוא מלא הכרח, וכמדתו הוא מלא רע-בצרוה
החיצונית הטבע מתנהל לפי סיבה ותוצאה.הטבע הוא מעין מציאות עוורת
שאין אפשר לשנות אותה. מציאות זאת מבטאת הכרח גדול. ההכרח הזה
הוא רע, כיון שבהגדרה הכרח זה דבר שאיננו טוב. הוא לא מתאים למעלה
האלוקית של הבחירה. לכן באופן טבעי ראשוני הטבע מתנגד לטוב, בעומקו

84
של הטבע קיים רע.
מה הוא בו שיש הטוב הצד
להטביע יכולים הרצון שבעלי
ברצון
עליו צורה מיוחדה-המעלה של הטבע תלויה באנשים, בבעלי
הרצון. בני האדם תפקידם לרומם את הטבע. להעלות את הטבע מן ההכרח
אל הרצון. ככל שהאדם לא יכנע לטבע. ככל שהאדם לא יזרום עם הטבע
אלא יברר ויעלה אותו. כך הטבע יכיר שהוא שייך לנקודת הבחירה. יתגלה
כיצד ההכרחים הקיימים בטבע, הם מתאימים לרצון והבחירה החופשית
האלוקית.
הבחירה של האדם להכיר שיש שורש רוחני הנמצא בתוך הטבע, ההכרה
הזאת מרוממת את העולם לקראת הבנה שיש רצון אלוקי בתוך המציאות.
אותו רצון אלוקי מוביל את התהליך, מכיר שיש מנהל למשחק. אותו מנהל
משגיח ומוביל את המשחק לטוב בצורה הכי בחירית, והכי טובה שיכולה
להיות. כלפי יוצר העולם אין שום הכרח.
ובעומק החבוי האמוני צדיקים שולטים
ברצונם החפשי על חוקי
הבריאה-כיון שהחופש תלוי ברצון האלוקי. כיון שכל הטבע למרות
שנראה שהוא הכרחי, בשורשו הוא גילוי של הרצון האלוקי. לכן צדיקים
יכולים לשלוט על הטבע.
הדרך של הצדיקים השולטים, כיון שהצדיקים מכירים בצורה הכי טובה
את הרצון של יוצר העולם. כמשל שהבאנו לגבי המשחק, מי שמכירטוב
את רצונו של יוצר המשחק הוא יכול להגדיר את הוראות המשחק בצורה
הכי טובה, לפי רצון היצרן. הצדיק שולט על הטבע יכון שהוא מכיר כיצד
רצון ה' מתגלה בתוך המציאות. לכן אצל צדיקים כשהמציאות והטבע
נוגדים את הרצון האלוקי, ממילא הם יכולים לשנות את הטבע כדי
שיתאים בצורה יותר ברורה אל הרצון האלוקי. כל זה נובע מההכרה
שהטבע אומנם הכרחי, אבל כל מטרתו תחת הרצון והבחירה האלוקית.
לכן מי שנמצא בשורש של הרצון יכול להפעיל ולגלות את הרצון, כל פעם
שנראה סתירה מצד חוקי הטבע לאותו רצון.
אחת הדוגמאות המפורסמות ליכולת של הצדיק לשלוטעל הטבע, הוא
סיפורו של ר' חנינא שצווה על החומץ לדלוק. וכך מובא בגמ' במסכת
תענית.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א

85
-
חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה: בתי למאי
עציבת?
-
אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן,
והדלקתי ממנו אור לשבת.
-
אמר לה:
בתי, מאי אכפת לך?
מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק
. תנא: היה דולק והולך כל
היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.
ועומק עמקי הטוב, הממתיק את כל הרע, הוא מפני
שאין ההכרח הכרח גמור, אלא הוא רצון עליון חפשי-הדרך למתק את ההכרח,
להכיר שאומנם יש הכרח,אבל הכרח זה נובע מהרצון העליון.
הרצון החופשי של הקב"ה של יוצר העולם הוא שיצר את ההכרחים. כמשל
שהבאנו לעיל, ברגע שהילד מכיר שזה לטובתו. מכיר שההגבלה היא מגיע
בגלל רצון טוב ממילא יש המתקה של ההכרח. האדם מרגיש הזדהות
והסכמה בטוב הקיים בהכרח. אין מטרת הבחירההחופשית לנפץ את חוקי
הטבע. מטרת הבחירה היא להכיר כיצד חוקי הטבע בתוכם מלאים טוב
אלוקי. ההבנה הזאת כיצד התוך ההכרח שרוי טוב, זאת הבנה הממתיקה
את הרע.
תיקון העולם השלם אין מטרתו להרוס את הרע, אלא להמתיקו. יש הבדל
בין ביטול לבין המתקה. ביטול זה הריסת מה שמפריע. שלב הביטול הוא
לפעמים נצרך אבל זה לא השלב הסופי. שלב התיקון המלא שהאדם יקח
את הרע וימתיק אותו. שהאדם יכיר מה החלקים הטובים הקיימים בתוך
הרע וימתק על ידי זה את כל הרע. אם כן התיקון השלם, הוא לא להתנגד
להכרח, אלא להכיר את נקודות הטוב הקיימים בתוך הרע. נקודות הטוב
הקיימים בהכרח ברע, אלו הנקודות שבסופו של דבר ההכרח הוא גם גילוי
רצון ה' החופשי.
שמתגלם בחיצוניותו לצורה מוכרחת, ונמצא שפנימיות הכל הוא
טוב,
והרע הוא רק חיצוני-העבודה של ההמתקה מגלה כיצד באמת אין
רע. ישנו פסוק בספר תהילים שבחסידות דורשים אותו בדומה לדברי הרב.
וכך מובא בתהילים.
תהלים פרק לז פסוק י
-
וְׁעִֹּ֣וד מְְׁ֭עַט וְׁאִֵּ֣ין רָשִָּ֑ע וְׁהִׂתְׁבֹונֵַ֖נְׁת ָ עַל־מְׁקֹומ ִֹּ֣ו וְׁאֵינֶֶּּֽנּו:

86
בליקוטי מוהר"ןמסביר ר' נחמן, ביטול הרע נעשה במקומו של הרע. היינו
להתבונן על הטוב הקיים בתוך הרע. ההתבוננות הזאת מגלה שאמת
בעומק אין רע. רק בצורה החיצונית זה נראה כרע. וכך מופעי בליקוטי
מוהר"ן.
ליקוטי מוהר"ן תורה רפב
-
דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רש
ע גמור,
צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל
ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, עי"ז מעלה אותו
באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחי' (תהלים לז) ועוד
מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו היינו שהפסוק מזהיר לדון
את הכל
לכף זכות, ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אעפ"כ
צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו
ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו
עדיין, ששם אינו רשע
ר' נחמן מדבר על עבודה מעשית של לימוד זכות. כאן הרב מסביר בצורה
קצת שונה,עבודה לגלות את העומק של הטוב הקיים במציאות. זאת
התבוננות כלפי התהליך שהקב"ה יצר הכרחים ורע בעולם. בתוך כל הרע
יש נקודת טוב. רק בגילוי החיצוני הרע נקרא רע.ממוצא דבר למדנו, שאין כל השפעה שהטבע בחיצוניותו
משפיע שלא יהיה ספוג מן הרע של ההכרח שבו-הרב מסכם אתהמסקנה
המעשית מפסקה זאת. המסקנה שכל דבר המחובר אל הטבע מיד הוא
בצורתו הגלויה קשור אל הרע. כל עיסוק בטבע הוא קשור אל ההכרח, וכיון
שכך יש לו השפעה של רע הכרחי.
ואפילו היופי
והשירה שבטבע גם כן היא געולה מן הרע המוכרח שבו-הרב מבאר אפי' הצדדים היפים הקיימים בטבע. לכאורה יופי ושירה
אלו דברים המרוממים את הנפש, בכל זאת כיון שהם מחוברים לטבע יש
להם קשר אל הרע. גם אדם המרומם את עצמו ביופי ושירה צריך להזהר,
הוא צריך להבין שיש בדברים אלו קשר אל רע טבעי.
אבל הכל
נגאל ממאסרו המוכרח על ידי אור הפנימיות המופיע,
אור הרצון-הדרך לגאול את העולם על ידי גילוי הרצון. הגילוי הזה הוא
להכיר את רצון ה' המופיע בכל הטבע. שירה ויופי כדי שירוממו את האדם

87
צריכים להיות מחוברים אל הרצון האלוקי. יש ערך לשירה ויופי בתנאי
שהם מצליחים להתרומם מהחסרון הטבעי ההכרחי הנמצא בהם.
שזהו הזורח בתורה, שמ
תיחש האדם והעולם אל רצון ד',
יוצר כל
ברצונו-התורה היא גילוי רצון ה'. התורה היא הדרך בה הקב"ה ברא את
העולם. השלב בו יוצר המשחק קובע את הכללים. כיון שהתורה היא השלב
של יצירת הועלם ממילא היא משייכת את כל הטבע אל הרצון העליון.
הקישור הזה נעשה בזריחת אור התורה.
לכן על התורה נאמר שהקב"ה כשרצה לברוא את העולם הוא הסתכל
בתורה, התורה היא מעין התוכנית האלוקית לבריאת העולם. וכך מובא
בספר הזוהר.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסא עמוד א
-
זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא, ובגין דכד ברא קודשא
בריך הוא עלמא
אסתכל בה
באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא
נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני,
לשם מי שאמר והיה העולם-
דברי הרב מבוססים על הספרי, וכך מובא בספרי.
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמג
-
אשה
ריח ניחוח לה', נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני.
היינו הקרבת הקורבנות זה מילוי רצון ה'. זה החוק האלוקי כיצד להשפיע
שפע לעולם. לכן צריך האדם בעבודתו, ובעיקר בעבודת הקרבנות לעבוד
לשם הקב"ה. כמו שמובא בגמ' בזבחים.
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף מו עמוד ב
-
דאמר רב יה
ודה אמר רב: ... ניחוח
-
לשם הנחת רוח; לה'
-
לשם מי
שאמר והיה העולם.

88
המטרה של העולם ליצור נחת רוח כלפי הקב"ה יצירת הנחת רוח נעשית
על ידי הכרת רצון ה' המתגלה בעולם. ההכרה הזאת נעשית על ידי הזרחת
אור הרצון הנמצא בתורה.

89
פסקה כה.ההתאמה לרצון הישות28
(עמוד לב')כל המדע הוא כדי להתאים אותנו אל היש האמיתי,
וכיון שיסוד
היש
הוא רצון הישות, ממילא ההתאמה אל רצון הישות
הוא
יהיו חיינו נטיות שכל הדבר, ומוכרח עליון. היותר הגובה
מכוונות
להסתגלות זו. והננו באים לשמח בשמחת תורה ומצוה
יותר מרב כל.
אמנם הדעה העליונה מוכרחת להתרומם עוד יותר,
ובענות צדק תאמר, שתואר הרצון הוא אחד מהתוארי
ם של הגודל,
שאנו מבקשים, והוא רק אצילות צמצומית מאור אין סוף.
וכתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח אור מצוחצח,
אוכם הוא לגבי עילת כל העילות, לא בחנופה, כי אם
בטהרה ובגבורה אנו אומרים אומר מלא זה, כליל חכמת אמת
.
שכל לומר, קרואים הננו ברצון, הכל את נתאר אם גם
החזיונות
שהם חוץ מהרצון הנם כלולים, וכל התוכן של החיים
בשביל הוא
נשגב ויותר כללי היותר הרצון אל ההתאמה מכל,
היא וזאת בפועל. עשויות הנן נטיותיו שכל הרצון
באמת
אחת מההבנות, שהרצון המוסרי של יסוד הקודש מתגלה
על ידן
.
28מקור הפסקה, פסקה זאת מכילה שלש פסקאות המופיעות זו אחר זה בשמונה קבצים.
אלא שהרב הנזיר סידר את הפסקאות לא לפי הסדר של שמונה קבצים.2חלקים ראשונים לקוחים משמונה קבצים, קובץ א' תתמ-תתמא. סוף הפסקה מופיע בפסקה לפניהם פסקה תתלט'.

90
נושא הפסקה-ההכרה שכל המציאות מתאימה לרצון העליון, והרצון
העליון בטל כלפי האלוקות.
ביאור הפסקה-
כל המדע הוא כדי להתאים אותנו אל היש האמיתי-המדע הוא חוקר
את המציאות. רוב האנשים תופסים שתפקידו של המדע, להכיר את העולם
בשביל לשכללו. אבל בעומק זה לא תפקידו של המדע. המדע מנסה להכיר
את התפיסההפנימית של העולם. להכיר מה עומק בשורש המציאות.
שכלולו של המדע הוא נבחן לפי עומק הסיבה. היינו תאוריה מדעית נחשבת
טובה על פי עד כמה התאוריה הזאת כוללת את כלל המציאות. ככל
שהתאוריה תכלול יותר דברים מתוך המציאות, זה יוכיח שהתאוריה זאת
היא נכונה.
לכן ככל שהמדע ישתכלל הוא יכיר יותר את השורש הקיים במציאות.
הכרת השורש הוא ההכרה של האור האלוקי הנמצא בתוך המציאות.
המדע יתקדם עד מקום בו יכיר שישנו יש אמיתי, אותו יש אמיתי הוא
האלוקות שהיא האמת המוחלטת29.
נראה שכוונת הרב רומזת למקום בו המדע צריך להכיר שהוא מבוסס על
הנחות יסוד. היינו מקום בו אי אפשר לחקור אלא להניח שזאת המציאות
בו המדע מתחבר אל הישות מקום הוא המקום המוחלטת. אותו
והמציאות האלוקית.
וכיון שיסוד היש הוא רצון הישות, ממילא ההתאמה אל רצון
הישות
הוא הגובה היותר עליון-לא מספיק שהמדע יכיר שיש מציאות
29התפיסה שתפקיד המדע לקרב את האדם לתיקונו המוסרי מופיע גם בשמונה קבצים. וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ח' פסקה קפו.
-
הישרות הטהורה אומרת,
שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי
,
לתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים הראויים לו, לעדן את הרצון, לאמצו,
לקדשו, לטה
רו, להרגילו בחינוכים שונים שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה.
יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכח אל הפועל את כל הפרטים, שהרצונות
הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם, ...
ואוי לה לאנושיות כולה
כשהיא סרה מדרך הישרה
... ,

91
מוחלטת. בתוך אותה מציאות אלוקיתהגלויהיש רצון אלוקי. אם כן
המקום הגבוה ביותר אליו המדע יכול להגיע הוא להכיר את רצון ה'.
לא מספיק להכיר שיש בורא, אלא להכיר את הסיבה למה נברא העולם,
להכיר את רצון ה' למה המציאות פועלת לפי חוקים וסדרים מסויימים.
אותה הכרה תוביל את העולם לשכלולו הכי גבוה.
המקום הזה הוא הכי גבוה כיון שמאותו מקום התחיל הצמצום של בריאת
העולם. מעל אותו מקום של רצון ה' אנו לא יכולים לתפוס כיון שאנו
נבראנו אחרי הצמצום.
כמשל אפשר להביא דוגמא אחד היסודות של רצון ה' הוא הרצון לעשות
טוב לנבראיו. אותו רצון הוא הוליד את סיבת בריאת העולם. אם המדע
ישתכלל הוא יכיר שזה כח המניע את העולם בצורה משמעותית.
האדם לא יכול לשאול למההרצון לטוב זה רצון הקב"ה. הוא יכול להכיר
שזה רצון ה' אבל אינו יכול לשאול למה זה הרצון, כיון שהשאלה הזאת
היא כביכול שואלת על המציאות הנמצאת מעל הצמצום. לאחר שאנו
נבראנו אנו יכולים להבין למה המעלה של גילוי הטוב זאת מעלה משוכללת
וחשובה. לשאול למה נוצרנו בצורהשזאת מעלה חשובה, זאת שאלה
הנמצאת מעל הצמצום, וזה אנו לא יכולים לתפוס30.
ומוכרח הדבר, שכל נטיות חיינו יהיו מכוונות
להסתגלות זו-מטרתו
של האדם לכוון את דרכיו על פי רצון ה'. היינו שהאדם יכוון את טבעו ואת
מידותיו לפי הרצון העליון. שהאדם בטבעו בכל רגע יפעל כדי לממש את
הרצון העליון שבשבילו הקב"ה ברא את העולם.והננו באים לשמח בשמחת תורה ומצוה יותר מרב כל-כיון
שהשאיפה של האדם היא לגלות רצון הבורא. ממילא המקום בו מגלים את
רצון ה' בצורה הכי טובה זה בתורה ובמצוות. אם כן המדע בסופו של דבר
יוביל את האדם לידי קיום תורה ומצוות.
השאיפה להכיר כיצד כל המציאות מתנהלת לפני רצון ה'. דבר זה נעשה על
30בליקוטי מוהר"ן (מובא באריכות בתורה סד) מבאר שישנם שאלות הנובעות מהחלל
הפנוי. היינו מהמציאות שנמצאת לפני הצמצום, שאלות אלו הם שאלות השייכות לכפירה.
כיון שאנו בתור נבראים הנוצרנו לאחר הצמצום לא יכולים להבין.

92
ידי תורה ומצוות. התורה והמצוות הם הדרך בו העולם מגיע לתכליתו, כמו
שביארנו בפסקה קודמת שהקב"ה תכנן את העולם על פי התורה. כמו
שאמרו חז"ל אסתכל באורייתא וברא עלמא.
אמנם הדעה העליונה מוכרחת להתרומם עוד יותר,
ובענות צדק
תאמר, שתואר הרצון הוא אחד מהתוארים של הגודל,
שאנו
מבקשים-עד כאן הרב חזר וחיזק את מה שראינו בפסקה קודמת. כעת
הרב מוליך אותנו לעומק נוסף.
בעומק הזה מתגלה שגם הכרת הרצון האלוקי היא לא המקור של האמת
המוחלטת. הרצון שאנו מכירים הוא רק הגודל הכי גדול שאנו מסוגלים
להכיל. זה העומק אותו אנו מבקשים לחיות ולחוות בתור נבראים.
כדי להגיע להכרה הזאת שזה רק כלפינו צריך ענוה, כיון שהענוה היא
ההכרה שהשלמות היא לא קיימת אצל האדם. היא קיימת רק אצל הבורא,
ולכן אנו הנבראיםמעולם לא נכיר את שורש הרצון בצורה מלאה. אנו
יכולים להכיר רק את התוצאות של הרצון האלוקי. זה הגודל ההכי גדול
שאנו יכולים לשאוף ולהכיר.
והוא רק אצילות צמצומית מאור אין סוף-הכרת הרצון כלפי
הנבראים אפשר לקרוא לזה אצילות. היינו המקור הכי קרוב אל האלוקות.
עולם האצילות הוא הנאצל ישירות, אין לו כמעט מסכים וצמצומים. בכל
זאת כלפי האור אין סוף הוא נקרא צמצום. ההכרה הזאת היא עצמה
איננה תפיסה באור אין סוף. כמו שהבאנו לעיל כלפי אין סוף אין לנו שום
תפיסה. לכן גם הכרת הרצון איננה יכולה להיות באמת מוחלטת כלפי האין
סוף. המקום העליון שאנו תופסים הוא צמצום אצילי ביחס לאין סוף.
וכתר עליון, אף על גב דאיהו אור צח אור מצוחצח,
אוכם הוא לגבי
עילת כל העילות-דברי הרב לקוחים מתיקוני הזהר.
תיקוני זוהר תקונא שבעין דף קלה עמוד ב
-
ועוד כתר עלאה אף על גב דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח
אי
הו אוכם קדם עלת העלות וכל חיילין דתליין מניה
משמעות משפט זה הוא: כתב מבטא את הספירה העליונה ביותר. הספירה
שאיננה נכנסת למציאות, אלא נמצאת ככתר מעל המציאות. ספירת הכתר

93
היא נחשבת כאור קדמון, השורש העליון. אור צח ומצוחצח, היינו שאין
באור הזה הסתרה וצמצום. בכלזאת אפילו ספירת הכתר הגבוהה היא
נחשבת אור שחור כלפי עילת העילות, כלפי האין סוף.
אם כן המדע וההכרה של האדם גם לאחר ההשגה הגבוהה שהאדם משיג,
הוא יגיד בענווה שזאת ח"ו לא השגה בעצמות. כל ההשגה היא רק צמצום
ואור אוכם, כלפי עילת העילות.
לא בחנופה, כי אם
בטהרה
ובגבורה אנו אומרים אומר מלא זה, כליל חכמת אמת-ההכרה של האדם שהאלוקות היא עליונה ממנו. שאין
לנו שום תפיסה באלוקות. זאת תפיסה שהיא איננה חנופה. חנופה מבטאת
שקר, כשאדם אומר שיש מציאות גבוהה ממנו הרבה פעמים זה טריק
חיצוני של חנופה.
אבל באמת אנחנו מכירים בטהרה בענווה, שהאלוקות מעלינו. אותה הכרה
מלאה בגבורה, היא לא הכרה המזלזלת בכח שלנו. להיפך היא מכירה
למרות שבעולם הזה יש כוחות, בכל זאת כוחות אלו הם מכירים שיש
אלוקות שאנו לא יכולים לתפוס. דווקא ההכרה שהאלוקות נמצאת מעל
כל השגה, היא עצמה מוסיפה לנו גבורה.
שכל לומר, קרואים הננו ברצון, הכל את נתאר אם גם
החזיונות
שהם חוץ מהרצון הנם כלולים-כיון שהרצון הוא שורש כל
המציאות, ממילא אנו צריכים להבין כיצד אפשר לכלול גם דברים שנראים
כנוגדים את הרצון.
יש חזיונות שנראים כחוץ לרצון, הכוונה היא לגילוי הרע. בתוך העולם ישנו
רע שהוא לכאורה נוגד את הרצון האלוקי. אבל אנחנו צריכים להאמין, גם
מה שעל פי התיאור הפשוט נראה שנמצא חוץ מהרצון האלוקי. בכל זאת
הרצון העליון מסוגל לכלול את כל המציאות. הגדלות האלוקית האין
סופית היא כוללת את כל המציאות כולה.
ההבנה כיצד הרצון כולל הכל, נובע מהכרה שהאלוקות היא אין סופית.
אומנם אנו בהבנה שלנו לא מסוגלים להבין מעל הרצון, אנו נמצאים מתחת
לרצון. בכל זאת אנו צריכים להכיר שכל המציאות כלולה גם מה שנראה
שלא כלול ברצון בכל זאת הוא נכנס לרצון.
וכל התוכן של החיים הוא בשביל
ההתאמה אל הרצון היותר כללי

94
ו
יותר נשגב מכל,
הרצון שכל נטיותיו הנן עשויות בפועל-אומנם
ההבנה הזאת היא תלויה ברצון יותר עליון. ברמה הפשוטה אנו אומרים
שהקב"ה אל רוצה את הרע. בסופו של דבר הרע הוא נוגד את הרצון
האלוקי הפשוט והגלוי. אבל יש תוכן של חיים הנמצא ומקושר אל הרצון
היותר כללי. הרצון הזה מסוגל לתקן גם את הרע. אין שום דבר במציאות
אפילו נקודות הרע שאין להם תפקיד. אומנם צריך האדם לברר לעצמו
למה הקב"ה רצה את קיום הרע31, אבל ברור באמונה שגם לרע יש מקור
של טוב אלוקי.
ההבדל בין הרצון העליון הכללי לבין הרצון הנמוך. הוא ההבדל בין הצד
המעשי לצד העליון. הרצון הפשוט הוא הרצון המעשי, בצד הגלוי. הצד
המעשי הוא רוצה בכליון של הרע. הרע בגילוי נוגד את הרצון המעשי, אבל
בשורש יש הכרה שכל המציאות כולה, כולל הרע נכלל ברצון ה'.
וזאת הי
א באמת
אחת מההבנות, שהרצון המוסרי של יסוד הקודש מתגלה על יד-ישנו מוסר הנמצא מעל המציאות. במציאות האדם פועל
לכילוי הרע. אבל ישנו יסוד קודש. בקדושה מתגלה שיש תיקון עליון לכל
המציאות. הקדושה שואפת לתיקון של כל המציאות. השאיפה לתיקון של
כל המציאות נובע מהרצוןהכללי הנמצא מעל המציאות.
31דבר זה מתברר בספרי חסידות וספרי הקבלה. מטרת הרע בשביל ליצור בחירה חופשית
וכו'. עניין זה דורש הרחבה בפני עצמו.

95
פסקה כו.מערכות הטבע והרצון32
(עמוד לג'-לד')בגסותו, הטבע שולט מוזער, הקודש כשאור
הסמויים חוקיו הולכים ומלפפים את החיים, והאדם נמשך
אחרי צדו הבהמי,
קיבוץ כן גם הם שהם מערכותיו, אחרי והעולם
החוקיות
הכוכביית, הזרמים והכחות הפו
עלים בפגישתם
הסידורית על פי משטרם. וכשהשכל התוכי מתגבר,
כשהרצון הטוב בחיקויו העליון מתרומם להנהגה, הכל מתעלה,
וכבאדם כן בעולם אין שליטה חוקית סמויה, כי אם
הנהגה שכלית מדויקה.
נתונים הם כל הגויים תחת היד החזקה של משטרי
המערכות של כחות הטבע וזרמיהם, אין להם שאיפה
יותר גבוהה מהמילוי של חפצם הטבעי, זהו מלחמת קיומם.
כל השכל איננו כי אם משמש
ונמצא שאין העור, הרצון לאותו
אם עצמית, כי התרוממות
התקשטות חיצונית, והתעלות חלקית
בחוג הנשפל,
חירות שטחית בתוך עמקה של ההשתעבדות הפנימית.
לא כאלה חלק יעקב, החפץ התוכי הוא לנצח את עצמו,
הסקירה הנשמתית היא לרומם את חיי הכלל וחיי העולמים,
את חיי הפרט
וחיי כל מפעל ותנועה, אל אותו המובן של החיים
אשר להעדן
העליון של
ה
חכמה היצירתית,
ששם המגמה המציאותית
שרויה,
והדבקות האלהית הולכת ופועמת
באומה ביסוד נשמתה וחפץ קיומה. הרצון העליון הזה
מתגבר הוא על כל המערכות, אין הזרמים הטבעיים
דוחפים אותו, כי חזק הוא מהם.
אמנם בהשפלת האורה, בשליטת ראשים שאינם הגונים,
מיסוד ערב רב, נכנס רוח זר ותוכן גויי, עד כדי השלטה של
המערכה
הטבעית, עד בוא אור הגאולה
.
32מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ז' פסקה לט'.

96
נושא הפסקה-הגויים שייכים לטבע, לעומת ישראל השייכים לרצון
העליון.
ביאור הפסקה-
בפסקאות הקודמות הרב ביאר, כיצד מערכת הטבע מוטבעת בהכרח,
לעומת הצד האלוקי המבטא את הרצון, את הבחירה. בפסקה זאת הרב
מבאר כיצד ההבדל בין הטבע לאלוקות, בא לידי ביטוי בהבדל בין ישראל
לאומות העולם.
בגסותו, הטבע שולט מוזער, הקודש כשאור
הסמויים חוקיו
הולכים ומלפפים את החיים-ישנו אור אלוקי בכל הבריאה כולה. ישנו
מצב בו האור האלוקי נמצא במצב של הקטנה. במצב מוזער, מצב זה הוא
מצב בו הגילוי העיקרי המציאותהוא הטבע. השאיפה שאור הקודש
הנמצא בטבע יגדל. שהקודש לא יהיה במצד של קטנות33.
כשהקודש נמצא בקטנות, מה ששולט במציאות הוא הטבע. הטבע אילולי
הקודש השולט עליו מופיע בצורה גסה ושלילית. המאבק בין הקדושה
המופיע במציאות לבין הטבע אפשר שזה המאבק בין עשיולישראל. זה מה
שמופיע בגמ' מסכת מגילה.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א
-
חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי
-
תאמן.
שנאמר אמלאה החרבה: אם מליאה זו
-
חרבה זו. אם מליאה זו
חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: ולאם מלאם יאמץ.
קיסרי מבטאת את ענייני הגוף, ענייני הטבע. כשהקדושה יורדת ממילא
עולה הצד הגופני הגס. לכן כשירושלים יורדת לעומתה עולה קיסרי.
33על פי הפנימיות מבואר שזעיר אנפין והנוקבא, הם הכוחות המבטאים את האלוקות
הנמצאת בעולם. אותם כוחות הם בכל יום מתקטנים וצריכים לעבור תהליך של הגדלה.
ביטוי של קטנות זה ביטוי בו האלוקות לא משפיע בצורה חזקה. כל ההשפעה היא בצורה
של העלם והסתר. העבודה של האדם בתפילה ובמצוות להגדיל את זעיר אנפין ונוקבא.
העבודה הזאת תוצאתה שהאלוקות תתגלה בעולם בצורה יותר משמעותית.

97
לטבע יש חוקים סמויים, החוקים הסמויים של הטבע מבטאים עולם
כמנהגו נוהג. עולם בו אין סדר, אלא הגסות מנצחת. בעולם הזה מי שיותר
חזק, מי שמבטא רוע בדרך כלל הוא יותר יצליח. מצב כזה נקרא שיש
חוקים סמויים, כיון שבמצב כזה לא מצליחים לגלות את השורש האמיתי
המוביל את המציאות. במצב כזה נראה כאילו הטבע פועל בצורה סמויה
אוטומטית.
והאדם נמשך
אחרי צדו הבהמ
י-אצל האדם יש כוחות המתאימים
לקדושה לנשמה ויש כוחות הקשורים אל הצדדים הבהמיים. כשהטבע
מופיע במציאות בצורה חזקה בלי קדושה האדם מטבעו ממשיך את הצד
הבהמי34.
בעל התניא מסביר באריכות שיש לאדם שתי נשמות, נפש אלוקית ונפש
בהמית וכך כותב בעל התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק א
-
אך ביאור הענין על פי מ"ש הרח"ו ז"ל בשער הקדושה [ובע"ח שער
נ' פ"ב] דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות
דכתיב ונשמות אני עשיתי שהן שתי נפשות נפש אחת מצד הקליפה
וסטרא אחרא.
ו
קיבוץ כן גם הם שהם מערכותיו, אחרי העולם
החוקיות
הכוכביית-כשאין אלוקות הטבע מתגלה בכלל העולם. המצב בו העולם
פועל על פי החוקים של הכוכבים. לכוכבים יש השפעה, ההשפעה הזאת
היא מנווטת את העולם הטבעי. כוחם של הכוכבים ככוחות הפועלים מופיע
גם ברמח"ל בספרו דרך ה'.
34הבנת שני הכוחות האלה, מובא גם בהמשך הכרך ב'דרך הקודש' וכך כותב הרב.
אורות הקודש (ח"ג עמ' רלה')
פסקה ה' שתי הנפשות
-
הלימוד שהאדם הוא יציר מורכב
ברוחניותו, משתי נפשות,
נפש טובה אלהית, ונפש
רעה בהמית, הוא אחד מהיסודות
היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית
במהות הנפש,
והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים...

98
דרך ה' חלק ב פרק ז
-
בענין השפעת הכוכבים
א. הנה ביארנו בחלק ראשון, שכל עניני הגשמים
-
שרשם הוא בכחות
הנבדלים ... והנה לצורך זה הוכנו הגלגלים וכוכביהם, שבהם
ובסיבוביהם נמשכים ונעתקים כל אותם הענינים ... והנה
נשפע מן הכוכבים כח הקיום אל העצמים הגשמיים
שתחתיהם ...
אומנם הרמח"ל מוסיף ומסביר שאותם כוכבים משועבדים למצב הרוחני
של הנבראים. כשאדם מגלה קדושה, בטלים הסדרים של הכוכבים.
השפעת הכוכב רק כשהאלוקות נסתרת ומופיע המצב הטבעי. כשהמצב
האלוקי מתגלה כח הכוכבים יורד. וכך כותב הרמח"ל.
דרך ה' חלק ב פרק ז
-
ג. והנה נשתעבדו
לזה הסדר כל בני אדם גם כן להתחדש בהם, כפי
מה שיימשך להם מן המערכה.
אמנם, כבר אפשר שתבוטל תולדת
הכוכבים מכח חזק עליון מהם
, ועל יסוד זה אמרו (שבת קנו א):
"אין מזל לישראל", כי כח גזרתו, יתברך שמו, והשפעתו גוברים על
הכח המוטבע בהשפעת המערכה, ותהיה התולדה לפי
ההשפעה
העליונה, ולא לפי השפעת המערכה.
הזרמים והכחות הפועלים בפגישתם
הסידורית על פי משטרם-יש
בטבע משטר וסדר קבוע. הסדר הזה מתגלה בצורה טבעית כשאין אלוקות
המשנה את הסדר הטבעי. כשאין פעולות קדושות גלויות הסדרים ברורים,
כביכול עולם טבעי כמנהגו נוהג. אין שינויבזרמים ובכוחות, כל הכוחות
הם מגלים רק מציאות טבעית חומרית.
וכשהשכל התוכי מתגבר,
כשהרצון הטוב בחיקויו העליון מתרומם להנהגה, הכל מתעלה-השכל התוכי הוא הקדושה שנמצאת בעולם.
כשהעולם נותן מקום להשפעה של הקדושה, שהרצון האלוקי גודל, ממילא
הרצון הטוב פועל יותר בעולם. בשלב זה ההנהגה האלוקית פועלת בצורה
יותר ישירה. על הצדיקים ישנה השגחה אלוקית יותר צמודה, כיון שהם
מגלים את הטוב ואת הקדושה שבעולם.

99
מצאנו מבחינה מעשית שככל שהאדם יותר בוטח בה', ככל שהאדם יותר
קרוב אל הקב"ה ממילא יש לו אפשרות לבטוח בקב"ה בצורה יותר
משמעותית. יש לו יכולת לשלוט על הטבע. מצאנו ביטוי לעניין זה בדברי
נפש החיים. וכך כותב נפש החיים.
נפש החיים שער ג פרק יב
-
כידוע שכל כח ועולם קבע בו הבורא יתברך כח ויכולת להנהיג
ולהטות את הכח והעולם שתחתיו לכל אשר יהיה שמה הרוח וכו'.
... ובאמת הוא ענין גדול וסגולה
נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין
ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל.
כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד
מלבדו
יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק
אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על
שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד
ב"ה. כן יספיק הוא יתב' בידו
שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות
והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל
.
אם כן גילוי תוכיות השכל מתגלה ממילא הרצון האלוקי המלא טוב
מתגלה. הגילוי הזה מעלה את כל העולם.
וכבאדם כן בעולם אין שליטה חוקית סמויה, כי אם
הנהגה שכלית
מדויקה-בגילוי ההשגחה האלוקית, מתגלה שהטבע לא פועל בצורה
סמויה נעלמת. גילוי אלוקות מגלה השגחה ברורה ומדוייקת.
אפשר שדברי הרב לא רק על ההנהגה האלוקית אלא גם כלפי ההתנהגות
של האדם והעולם עצמו. היינו ככל שהאדם יצא מהטבע החומרי שלו. ככל
שהאדם יחליט על החיים שלו בצורה מעשית, שכלית זה בגלל האלוקות
המתגלה באדם. גם בעולם בכללותו יש מצב בו העולם פועל על פי מערכת
טבעית, אבל יש מציאות בה העולם פועל בצורה של החלטה שכלית. היינו
האדם מצליח להוביל את העולם לפי חשיבה שכלית. כשהשכל התוכי
מתגלה בעולם, יש שכלול כללי לעולם, העבודה של האדם היא משתכללת
לגלות אלוקות ושכל של טוב.
נתונים הם כל הגויים תחת היד החזקה של משטרי
המערכות של
כחות הטבע וזרמיהם-כאן הרב מסביר את ההבדל בין הנהגות אומות
העולם להנהגת עם ישראל. הגויים נתונים תחת המערכת של כוחות הטבע.

100
זה מה שהבאנו לעיל בשם הרמח"ל ומופיע בגמ' במסכת שבת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב
-
ומדשמואל נמי, אין מזל לישראל.
לפי גמרא זאת מתבאר שיש הבדל מהותי בין ישראל לשאר האומות. כל
האומות הם נמצאים תחת השליטה של הטבע, של מערכות המזל
והכוכבים. אבל היהודים הם מעל המזל. היניקה של ישראל מעל הטבע
החומרי.
אין להם שאיפה
יותר גבוהה מהמילוי של חפצם הטבעי, זהו מלחמת קיומם-אצל הגויים משטר הטבע הוא העיקרי. התוצאה של
שהנהגה זאת, שהגויים אין להם שאיפות גבוהות. הם לא יכולים להתחבר
אל הרצון האלוקי. מילוי טבעיותם זה המצב הטבעי והשלם בשבילם. כדי
שהאדם יקבל את המילוי שלו הוא צריך להתחבר לשורש ממנו הוא יונק.
אצל הישראלי, היניקה היא מהאלוקות לכן המילוי יעשה רקעל ידי חיבור
לקדושה. אבל הגויים ששורשם הוא טבעי לכן המילוי שלהם הוא מילוי
טבעי. ברגע שהנפש הטבעית הבהמית שלהם מתמלאת הם מרגישים מילוי.
אין להם אפשרות ורצון לשאוף למילוי יותר גבוהה.
ונמצא העור, הרצון לאותו משמש אם כי איננו השכל כל
שאין
התרוממות עצמית, כי א
ם התקשטות חיצונית-אצל הגויים
יש שימוש בשכל. אבל השימוש השכלי הוא לא משמש בשביל מעלת האדם.
כל מטרת השכל אצל הגויים משועבד למלא את הרצון העור.
המושג רצון העוור, לקוח מטענה פילוסופית של שפנהאואר. פילוספים אלו
טוענים שהכח שמניע את העולם זה הרצון הנמוך. לפי שיטתו יש כח טבעי
עוור חומרי שמניע את גלגל העולם. הרב בשמונה קבצים מקשר תפיסה
זאת אל בלעם הרשע. וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ד' פסקה קכד'.
-
אותה ההסתכלות הרשעה, הפיסימיסתית, הקיצונה, שנתבטאה
בפילוסופיא החדשה על ידי כפרנים כשופנהויר
וחבריו ... הרשעה
והשקר
שיש כאן הוא רק העורון השלילי
...
השיעבוד הפנימי אל הרצון העור, כששולט בעולם
, הרי הוא מגביר את כחו של תנין עור

101
זה, והעולם סובל ממנו, מרוב רשע וכסל מבלי הכיל... תלמידיו של
בלעם הרשע, שהשתקע בעומק הרצון הגס בכל מלא כח חייו, בכל
שיעור ה
קומה של השכלתו, חכמתו, שאיפתו וברק חזיונותיו.
וספיחי הספיחים של תלמידי תלמידיו ...
אצל אומות העולם, כל המטרה רק לגלות את הרצון הנמוך. השכל נהפך
להיות קישוט חיצוני בשביל למלא את התאוות של האדם. למרות שהשכל
הוא מציאות רוחנית, אומות העולם משתמשים בשכל בצורה שלילית
שאינה מבטאת קדושה, אלא קישוט חיצוני.
כמו אדם שעושה מערכה שכלית נפלאה כשכל המטרה של אותו שכל
בשביל לגלות שקר. המצב הזה הוא מצב בו השכל מגלה קישוט חיצוני שלא
מתאים לתכונה הפנימית של השכל.
והתעלות חלקית
בחוג הנשפל, חירות שטחית בתוך עמקה של
ההשתעבדות הפנימית-הרב מבאר שאומנם יש מימד מסויים של בחירה
אצל הגויים. יש מימד של דיון שכלי אצל אומות העולם. אבל הבחירה
והמימד השכלי אצל הגויים הוא תחת השיעבוד.
כמו אדם שמשועבד לתאוות האכילה, הוא משועבד לאותה תאווה. אומנם
יש לו בחירה מה לאכול, הוא יכול להחליט בין סוג מאכל אחד לסוג השני.
אומנם בשני צדדי הבחירה של האדם הוא עדיין יגלה שיעבוד. כביכול זה
נראית בחירה, אבל זאת בחירה טכנית שהיא רק קישוט זה לא חירות
אמיתית. לכן אצל הגויים אפילו כשהם עושים מצוות זה לא יציאה
לחירות. אפילו עשיית מצווה אצל הגויים זה המשך פיתוח האגו האישי
שלהם. כמו שהגמ' מביאה לגבי מצוות שגויים עושים, שמטרת עשיית
המצוות אצל הגויים לגרמייהו, היינו לעצמם.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
-
תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב
צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת? נענה
רבי אליעזר ואמר:
צדקה תרומם גוי
-
אלו ישראל, דכתיב: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ,
וחסד לאומים חטאת
-
כל צדקה וחסד שאומות עובדי
כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו
, כמו
שנאמר: די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא ומצליין לחיי
מלכא ובנוהי.

102
לא
כאלה חלק יעקב, החפץ התוכי הוא לנצח את עצמו-הישראלי
מטרתו הפוכה מן הגויים. כמו שהבאנו לעיל, כל מטרת הגויים להגדיל את
הישות של עצמם. חלק יעקב הפוך, הוא מנצח את עצמו. היינו מבטל את
היישות והגאווה האישית שלו. מטרת הישראלי, שלא יהיה חפץ פרטי אישי
וקטן, אלא בשביל כלל המציאות.
עניין זה מופיע בהמשך הפסקה בשמונה קבצים.
שמונה קבצים קובץ ד' פסקה קכד'.
-
אבל בני החורין שבעולם, צדיקי הדורות, חכמי האמת, המשכילים
המזהירים כזוהר הרקיע, הם משחררים את עצמם ואת העולם כולו
מסבל עול הרשעה של רצון עור פרוע זה ... בהגברת החופש הט
הור
על הכח העז של העבדות הרשעה, העולם וכל מלואו מתעדן ומתעלה,
ורצונו של האדם מתעשר בעומק וחוטב אמיץ
עם ישראל שונה משאר האומות. יש לעם ישראל יכולת להתעלות מהרצון
העוור, להגיע למצב בו החופש הטהור מתעלה ומתגלה. אנחנו מתעלים
למצב בו אין צורך להשתעבד לרצון העוור. בזה אנו שונים משאר האומות,
ביכולת שלנו לנצח את אותו רצון נמוך35.הסקירה הנשמתית היא לרומם את חיי הכלל וחיי העולמים,
את
חיי הפרט וחיי כל מפעל ותנועה-אצל הישראלים הנשמה היא משפיע.
ההשפעה של הנשמה, היא על ידי רוממות חיי הכלל. גם חיי הכלל צריכים
רוממות, להוביל אותם לקישור אל הקדושה. יש צורך לרומם את חיי
הפרט ואת כל הפעולות, את כל חיי המפעל והתנועה. ישראלי מצליח לקשר
את כל תנועותיו אל האלוקות.
אל אותו המובן של החיים
אשר להעדן העליון של
ה
חכמה
היצירתית,
\-רוממות המציאות הוא מגיע עד העדן העליון. העדןהעליון
זה המקור בו מטרת הבריאה נראית בצורה בהירה. זאת המציאות
העליונה, השלב של האדם לפני חטאו. המצב בו האידיאל מופיע בצורה
ברורה. כשאדם מרומם את המציאות הפרטית שלו ואת המציאות של כלל
35ההבדל בין ישראלי לגוי, מופיע באריכות באורות ישראל. שם הרב מקדיש פרק שלם, פרק
ה' לעניין ההבדל בין ישראל לאומות. מומלץ לעיין של באריכות.

103
העולם למובן הפנימי של החיים הרוחניים.
והדבקות שרויה, המציאותית המגמה ששם
הולכת האלהית
ופועמת
באומה ביסוד נשמתה וחפץ קיומה-דווקא מתוך הביטול
למגמה האלוקית, מתגלה שורש המציאות. שורש המציאות הוא מביא
לאדם קיום. ביסוד האומה הישראלית נמצאת הדבקות האלוקית. דווקא
הקיום של האומה הישראלית, נובע מהדבקות. הביטול לאלוקות מוביל
לשורש קיוםעמוק.
הרצון העליון הזה
מתגבר הוא על כל המערכות, אין הזרמים הטבעיים
דוחפים אותו, כי חזק הוא מהם-ישראל הם מעל המזל.
הכח של ישראלי לעלות מעל הזרמים הטבעיים. הטבע העוור הדחפים
פועלים על אומות העולם. ישראל מסוגל להתעלות מעל הצרכים הטבעיים.
ישראלי יכול ברח בחירתו להשתמש ברצון העליון. השימוש ברצון העליון
מנווט את הכח העוור.אמנם בהשפלת האורה, בשליטת ראשים שאינם הגונים,
מיסוד
ערב רב, נכנס רוח זר ותוכן גויי-הרב מבאר שגם אצל ישראל יכולה
להיות מציאות המבטאת חסרון. אותה מציאות יכולה להכנע לאותו כח
עוור. עם ישראל יכול בצורתו הגלויה לרדת ממדרגתו. הירידה נובעת
מחסרון האורה.
אותו חסרון נוצר על ידי כח הערב רב. המצב הזה הוא מצב של מעין גלות.
עם ישראל שנמצא תחת שליטה של כוחות טבעיים חומריים.
המושג ערב רב מופיע בפסוק בספר שמות.
שמות פרק יב פסוק לח
-
וְׁגַם־עֵּ֥רֶּב רֵַ֖ב עָלִָּ֣ה אִׂתִָּ֑ם וְׁצִּ֣אן ּובָקֶָ֔ר מִׂקְׁנֵֶּ֖ה כָבֵּ֥ד מְׁאֶּֽד:
וכך מסביר רש"י.
רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק לח
-
(לח) ערב רב
-
תערובות אומות של גרים:

104
אם כן בזמן יציאת מצרים התערבו תערובת של אומות גרים בתוך עם
ישראל. אומנם לכאורה גרים זה דברטוב. אבל כאן הגרים האלה לא
התקבלו בדרך הרגילה. אותם גרים הכניסו בתוך עם ישראל אפשרות
לחטא. אותם גרים מכניסים לתוך העם כוחות שליליים. לכן בחטא העגל
נאמר.
שמות פרק לב פסוק ז
-
וַיְׁדַבֵּ֥ר יְׁקֹוֵָ֖ק אֶּל־משִֶּּ֑ה לְֶּך־רֵ֕ד כִֵׂ֚י
שִחֵ֣ת עַמְךָ
אֲשֶּּ֥ר הֶּעֱלֵֵ֖ית
מֵאֶּּ֥רֶּץ מִׂצְׁרֶָּֽיִׂם:
חז"ל דורשים כך.
רש"י שמות פרק לב פסוק ז
-
שחת עמך
-
שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך
וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם
שחתו והשחיתו:
אם כן אותם ערב רב, הוא פועל להחדרת הרעיונות והתכונות של אומות
העולם, בתוך עם ישראל. אותו ערב רב ממשיך עם עם ישראל לדורות. וכך
נאמר בגמ' במסכת ביצה.
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף לב עמוד ב
-
ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל יורדי גיהנם הם. כי הא
דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא
-
ולא יהבו ליה.
מזוני מיזן
-
נמי לא זינוהו
, אמר:
הני מערב רב קא אתו
, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות
-
בידוע שהוא מזרעו של
אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות
-
בידוע שאינו מזרעו
של אברהם אבינו.
על פי גמרא זאת מתבאר שהערב רב, אלו היהודים שיש להם תכונות
שאינם מתאימים לזרעו של אברהם. אם כן הרב מבאר בפסקה שלנו
שהחסרונות נולדים מנתינת השליטה לאותו ערב רב. ערב רב הנמצא בתוך
האומה יכול להשאר כל עוד אותו ערב רב לא שולט. הסכנה והחסרון ברגע
בו הערב רב נהפך להיות מנהיג ושולט.

105
עד כדי השלטה של
המערכה הטבעית, עד בוא אור הגאולה-הרב
מבאר שהיכולת שהטבע ישלוט היא קיימת עד הגאולה. בזמן הגאולה
הקדושה תנצח בוודאות את הטבע. הטבע יונהג על פי הצד הרוחני העליון.
כל עוד לא הגיע הגאולה לא הסתיים הבירור שקיים בערב רב, כיון
שהבירור לא הסתיים עדיין יש מציאות של ירידת הקדושה, ועליית ערב
רב, עליית הטבע.

106
פסקה כז.הבחירה הכמוסה36
(עמוד לד')
שמה והיא ומשפט, חק כל יסוד היא הצפונה הבחירה
את המערכות לפי מדרגוהיהן, מגדולי המציאות עד קטניהם.
והבחירה הגלויה, המתגלמת בבני אדם, שהמשפט
המורגש מתראה על ידה, הוא רק כנטף מן הים לגבי הבחירה
הכמוסה, שכל מערכת
המשפט של כ
ל היש מתנהגת על ידה.
נושא הפסקה-הבחירה הכמוסה לעומת הבחירה הגלויה.
ביאור הפסקה-
הבחירה הצפונה היא יסוד כל חק ומשפט-לאחר שבפסקאות
הקודמות עסקנו ביחס בין ההכרח והבחירה. כעת הרב פותח העמקה
ביסודות של הבחירה עצמה.
הרב מבאר שיש שתי כוחות בחירה. יש כח בחירה הנמצא בשורש העליון.
אותו כח בחירה הוא נמצא בעולם העליון. הכח הזה הוא מוליד את
התכונות של הנבראים.
אותה בחירה צפונהמגדירה את המציאות. החלטה איזה כח אלוקי הופך
לחלק מן היהודים, ואיזה כח הופך להיות חלק מנשמת הגוי. איזה כח חלק
מן הבהמה וכדומה. אותו כח מוליד את המשפט, היינו הוא היסוד להחליט
כל כח מה התפקיד שלו. לפי הגדרת התפקיד מצפים מאותו כח למלא את
היעוד שלו.
והיא שמה
את
המערכות לפי מדרגוהיהן, מגדולי המציאות עד קטניהם-ההחלטה האלוקית לחלק את המציאות לחלקים שונים. לתת
מקום לכח בהמי וכח אלוקי, החלוקה הזאת היא כוללת את כל המציאות.
36מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ח' פסקה מב'.

107
היא פועלת לחילוק בין הכוחות הגדולים ביותר, עד הכוחות הקטנים
ביותר.
בחירה זאת אי אפשר להבין אותה, זאת מציאות כמוסה ועליונה. מצאנו
דיון כזה בגמ' במסכת תענית.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א
-
רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא. עבד מלתא ולא הוה
ליה מידי למטעם, שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה, חלש לביה
ונים. אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך,
ונפק צוציתא
דנורא מאפותיה. כי אתער אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת?
-
אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא, ואמרי ליה: עד מתי
אצטער בהאי עלמא? ואמר לי: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא
מרישא? אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני. אמרי לקמיה: כולי האי,
ואפשר?
לפי גמראזאת מתבאר שר' אלעזר היה עני גדול. ומרוב דוחק הוא נרדם
וראה חזיון אלוקי. באותו חזיון הוא שאל עד מתי הוא יצטער. וענו לו שאם
נוח לך כדי שלא תצטער צריך לברוא את העולם מחדש. ואז אולי תוכל
להיברא במצב אחר. ועל זה דייק ר' אלעזר משמע שאפילו אם העולם יברא
שוב, רק'אולי' יהיה מצבו שונה.
אם כן רואים שישנה מציאות רוחנית גבוהה המשפיע על בני האדם. זה לא
תלוי בבחירתו של האדם, זה יצירת חילוקי מדרגות ושינויי הנהגה בין
הנבראים השונים. החילוקים האלה הם כמוסים ונעלמים. אומנם בפועל
הם משפיעים חק ומשפט על כל הנבראים. בסופו שלדבר הנהגת המשפט
תתחשב באותה החלטה אלוקית כמוסה.
אותה הנהגה אפשר שהיא קשורה גם לשאלה הגדולה של צדיק ורע לו.
מצאנו ביטוי לשאלה הזאת במפגש כשמשה רבינו ראה מה התרחש עם רבי
עקיבא. וכך מובא בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב
-
אמר לפניו: [=משה רבינו] רבונו
של עולם, הראיתני תורתו, הראני
שכרו, אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו

108
במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל:
שתוק, כך
עלה במחשבה לפני.
על פי גמרא זאת מתבאר שהבנת המשפט וההבדל בין שכרו של רבי עקיבא
לשאר האנשים, זאת מציאות שאפילו משה רבינו לא קיבל תשובה. זאת
מציאות המבטאת את השתיקה האלוקית. היא צפונה וכמוסה מבני
האדם.
והבחירה הגלויה, המתגלמת בבני אדם, שהמשפט
המורגש מתראה
על ידה-כנגד הבחירה האלוקית שאיננו יכולים להבין, ישנה בחירה גלויה.
אותה בחירה גלויה היא הבחירה שהאמת אחראי על מעשיו. הבחירה
הזאת היא בחירה מעשית. אותה בחירה עליה האדם יקבל את המשפט
האישי שלו. אומנם לפעמים נראה שיש סתירה בין הבחירה האלוקית
לבחירה המעשית. אבל האדם משפטו ועונשו יהיה על הבחירה הגלויה. וכך
כותב הרמב"ם לגבי התפיסה של הבחירה החופשית.
רמב"ם הלכות תשובה
פרק ה הלכה ד
-
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם
דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן
המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים
מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים
עשה כך ואל תעשה כ
ך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא
מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי
אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין
ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ
לא יעשה משפט, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עו
שה כל מה
שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות
קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ,
דע שהכל כחפצו יעשה
... ככה חפץ
להיות האדם רשותו בידו
וכל
מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ...
לפיכך דנין אותו לפי
מעשיו
אם עשה טו
בה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו, ...
הוא רק כנטף מן הים לגבי הבחירה
הכמוסה, שכל מערכת המשפט של כל היש מתנהגת על ידה-יש קשר בין הבחירה החופשית הגלויה
לבחירה הנסתרת. היכולת של האדם לבחור תלויה בהחלטה האלוקית.
עצם זה שאצל הקב"ה יש בחירה חופשית ממילא גם הגילוי הבחירי של

109
האדם תלוי בבחירה חופשית. היכולת של האדם לבחור זה מעין המשכה
ונטף מן הים הגדול של הבחירה העליונה הנסתרת. אדם הבוחר הוא אומנם
מרגיש שבכוחו לבחור בצורה גלויה. אבל אותה בחירה יש לה קשר פנימי
אל הבחירה העליונה הכמוסה.
אפשר להביא משל לעניין, לדוגמא אדם שבוחר צבע מסויים. במימד
מסויים נראה מבחינה גלויה שהוא בוחר באותו צבע בגלל רצונו הגלוי.
ובאמת על אותו דבר האדם יקבל משפט. ובכל זאת יש בחינה שאותה
בחירה יש לה קשר אל השורש העליון. האדם בעצמו לא יכול לנמק לגמרי
למה הוא רוצה את אותו צבע. הסיבה שהוא בוחראת אותו צבע זה קשור
אל הבחירה הכמוסה. זה קשר לבחירה העליונה בצורה של מעין נטף.
הרב באגרת שעט' מרחיב ומסביר כיצד למרות שהבחירה של האדם היא
תלויה בבחירה האלוקית הכמוסה בכל זאת אין זה סותר אפילו במעט את
היכולת לבחור בצורה חופשית גמורה37.
37
אגרות הראיה ח"א אגרת שעט' עמ' מב.
-
ומעתה כמדומה, שיכולים אנחנו עוד הפעם לומר ... שעצם המהותיות שלנו היא
הבחירה החפשית הגמורה. כלומק: העצמיות שלנו, שהיא בתוכן
הפנימי שלה,
במהלך נטיתה ברצונה החפשי, משוחררת מכל דבר מעיק, שהוא תמיד מתלווה עמה
במציאות המעשית. אשר על כן המציאות של אופי הרצון המתגלם בבחירה המעשית
הגלויה היא רק צל ורושם מאותה העצמיות המוחלטה של עומק הרצון ביסודו
הגנוז. שעיקר עולם הבחירה והחופש תלוי על
יו. ואין אותו התוכן של הבחירה
הגנוזה דבר שהוא חוץ ממנו, כי אם המיטב העיקרי שבהוויתינו ... כלל ההויה
המוגבלת
-
גם הוא הנהו צל מוגבל מהשגתנו מההויה החפשית העליונה, כמשפט
הבחירה החפשית הנערכת לעומת הבחירה הגנוזה.

110
פסקה כח.הבחירה והחרות בישראל38
(עמוד לה'-לו')
הבחירה במילואה לישראל היא נתונה.
מראשית היצירה, מתחתית מדרגותיה עד רומה, הולכים האופיים
ומתבדלים זה מזה בהתוכן
של חופש עצמותם, שהוא חופש רצונם,
מפלאות תמים דעים הוא,
שכל בריה הרי היא נגאלת ממאסר העבדות,
כלומר מכבלי
ההכרח
והעדר החופש הבחירי,
לפי ערך השיווי הפנימי שלו, בחוג האנושי,
נתרחבה אותה התכונה
של החופש ביותר, אבל לא בכל מילואה.
עדיין אין חירות אמיתית
בעולם, אין העולם גאול עדיין מכבליו העבדותיים,
אבל מדרגות מדרגות יש, עד כמה כל אישיות קונה לה
בטוב נטייתה,
במעשיה
ושאיפותיה, את בחירתה וחופשה העליון.
בעמים הדבר יותר אופי, העמים במושגם הכללי הנם יותר
כבולים
בכבלי ההכרח מאישים יחידים, והצירוף העבדותי של כל
יחיד
הולך ונעשה עול ברזל בקיבוצים.
נתנשאו ישראל
חירות היא זאת מצרים. ביציאת לחירות עליונה,
שחרור הרצון, חופש האופי. והיא היא התכונה היותר עליונה,
הראויה להיות מתממת את כל העולם באור החירות העליון,
שהוא צריך להיות הולך ונקנה, עד שבאה התכונה העליונה מכל
בהעבדות המבוטאה היא שהיא שבחירות, שאיפה
האלהית
של ד
' אלהי ישראל, עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים,
לא ימכרו ממכרת עבד.
המצה היא לחם עוני ולחם חירות. באותו הזמן שנגלה
עלינו מלך
מלכי המלכים וגאלנו גאולת עולמים, נוצרה בנשמתנו
תכונת החופש, חירות הרצון, המוכשר לשעבוד מלכות שמים
בצורתו
האידיאלית. ורז עולם הוא
שיש בסגולת המצה, לתן כח
חפשי בחירות הקודש. וכשהוא בא בפרק זה, שהנשמה הכללית
והאישית
שבה עוד הפעם להתחדש, כל נקודה ונקודה מעצמיות
חייה אין
38מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ה' פסקה ק'.

111
שיעור לערכה, החמץ עושה כח צביוני מיוחד, משולל
כבר החופש
הגמור, והאוכל חמץ בזה הפרק של התחדשות נשמתו
ונשמת
נ ישראל כנסת
הנפש תכרת הכרת מהעולם, חייו הוא וטל ההוא.
הנשמה רפואת דאסותא, נהמא היא והמצה
המשוחררת,
חירות עליון, בגאולה שלמה.
נושא הפסקה-עם ישראל קשור לבחירה, ואילו העמים תלויים באופיים.
ביאור הפסקה-
הבחירה במילואה לישראל היא נתונה-הרב פותח את הפסקה ביסוד
שראינו כבר בפסקאות קודמות. לעם ישראל יש את היכולת המלאה
לבחור. מילוי הבחירה נמצא רק אצל הישראלים. ע
צם בריאתנו בשורש הבריאה, ישראל שקדמו לעולם גורמת שאנו יכולים
לבחור בצורה מלאה. עם ישראל נמצא מעל הטבע, הוא שולט על הטבע
ובעקבות כך, כח הבחירה שלנו גדול.
ראוי לציין שבדברי הרב מובן שגם אצל אומות העולם יש בחירה. המיוחד
אצל האומה הישראלית שאצלנו הבחירה היא מלאה. אצל האומות ישנה
בחירה, אבל היא יותר מצומצמת.
הולכים רומה, עד מדרגותיה מתחתית היצירה, מראשית
האופיים
ומתבדלים זה מזה בהתוכן של חופש עצמותם-כל הבריאה
עוברת תהליך של שכלול הבחירה החופשית. אותו שכלול של הבחירה
החופשית הוא התחיל מתחילת היצירה. אפשר לתאר את הבריאה כנקודה
מכונסת הנובעת ממקור האחדות, מהאור האלוקי. וככל שעובר הזמן
היכולת של האנושות לבחור גודל. לאט לאט, כביכול אנחנו מתרחקים
מנקודת ההתחלה. נקודת ההתחלה היא הייתה יצירה אלוקית, יצירה בה
אנחנו לא בחרנו, ולאט לאט אנחנו מגלים את הבחירות שלנו. ככל שעובר
הזמן כל אומה וכל קבוצה מגלה בבחירה שלה אופי שונה.
הרב מסביר שהבדל בין המדרגות השונות בעולם, מושפע בעיקר מכמות
הבחירה שאותה אומה מגלה. במהלך יצירת האומותכל אומה קיבלה אופי
שונה. אומנם ההבדל המהותי בין האופיים, הוא תלוי בכמות היכולת של

112
אותה אומה לבחור. ישנם אומות שהם כמעט לא בוחרים הם כביכול
נשארים בדרגה הקרובה אל הבהמות שלהם אין בחירה. ישנם אומות יותר
משוכללות בהם יש אופי יותר משוכלל הם מסוגלים יותר לבחורויותר
לגלות רצונות חדשים.
כיום אנו מוצאים הבדלים בין האומות. ישנם אומות בהם יש מהפכות, יש
אומות שיש להם תכונה של התקדמות ויצירה. לעומת זאת מצאנו אומות
שהם כמעט ולא מתקדמות. נוח לאותם אומות להישאר באותה דרגה
ואותה תכונה איתה הם נולדו. אותם אומות פחות נוטותלפיתוח של
העולם. נראה שזה הבדל טכני של אופי הקיים בכל אומה ואומה. אבל הרב
שבעומק ההבדל נוצר עד כמה כל אומה שואלת מחדש בפסקה שלנו
ובוחרת לעצמה את צורת החיים. לפי יסוד זה נוכל להסביר, כשרואים
אומה שהיא יוצרת ומפתחת סימן שיש לה יכולת יותר גדול לבחירה.
שהוא
חופש רצונם,
מפלאות תמים דעים הוא, שכל בריה הרי היא
נגאלת ממאסר העבדות-הרב מבאר שבכללות כל העולם מתקדם אל
החופש. כשהעולם מתבגר הוא מרגיש שיש לו יותר יכולת לשלוט על הטבע.
ישנו מהלך אלוקי, הקיים בכל העולם. אותו מהלך מוביל את כלל העולם
לשאוף לבחור. המהלך הזהמוביל את העולם לגאולה, אותה גאולה גורמת
שהאדם לא יפעל לפי הכרחים עבדותיים.
כלומר מכבלי ההכרח והעדר החופש הבחירי-הרב מסביר שהביטוי
של אותה גאולה מעבדות נותר שהאדם פחות פועל בגלל הכרח. האדם יותר
פועל על פי בחירה.
אולי אפשר להביא דוגמא לעניין, בזמן קדום לאדםכמעט לא הייתה
בחירה. הוא נולד בכפר שלו, כמעט לא הייתה לו בחירה האם ללכת לכפר
אחר. כיום שהעולם גלובלי יש לאדם בחירה כמעט חופשית היכן לגור.
בעבר אדם כמעט לא היה לו זמן פנוי בשביל לבחור, הוא נאלץ להשקיע את
רוב זמנו בשביל לפרנס את בני ביתו. כיום לאדם יש הרבהזמן פנוי, לכל
אדם יש יחסית הרבה זמן לבחור בחירה חופשית מה לעשות עם הזמן
הפנוי.
בעבר לא הייתה כל כך אפשרות לסוגים שונים של מאכלים. לכן האדם
אכל בהכרח, לפי הצרכים והדחפים הטבעיים שלו. כיום שיש שפע, האדם
צריך ויכול לבחור בדעתו איזה מזון ואיזה איכות מזון הוארוצה לאכול.

113
כל ההתקדמות הזאת היא מוציאה את האדם מההכרח, אותו הכרח הוא
ביטוי של בהמיות. ההכרח לא מבטא את מעלתו של האדם הבוחר. לכן
כשהעולם בכללותו צועד ליכולת לבחור זה מבטא גאולה של כלל העולם.
לפי ערך השיווי הפנימי שלו, בחוג האנושי, נתרחבה אותה
התכונה
של ה
חופש ביותר-יכולת הבחירה משתנה מאומה לאומה.
ההחלטה מה כמות הבחירה שיתנו לאדםתלויה בערך הפנימי של אותה
אומה. אומה שיש לה שיווי פנימי, אומה שיש לה שורש והבנה פנימית טובה
אפשר לתת לה יותר בחירה.
כדי להבין למה הבחירה תלויה בשיווי הפנימי אפשר לתת משל מחייו
הפרטיים של האדם. כשתינוק נולד אין לו דעת, כיון שאין לו הרבה דעת
לכן כמעט אין לו בחירה חופשית. לתינוק אין יכולת לבחור מה לאכול,
התינוק חי בעיקר לפי הדחפים וההכרחים הטבעיים הקיימים בו. ככל
שהאדם גודל, ככל שנכנסת דעת באדם, הוא מקבל אחריות ואפשרות
לבחור. אדם בוגר נמדד ביכולת שלו לבחור. היכולת של האדם לבחור
תלויה בדעתו. אם אדם לא יקנה את המעלה הפנימית של חוכמה ושיווי
פנימי לא נוכל לתת לאותו אדם יכולת לבחור.
אם כן אומה שנותנים לה בחירה הכל תלוי בשיווי הפנימי של אותה אומה.
כללות האנושות מתקדמת בצד הפנימי שלה. כיון ששי התקדמות לכלל
האנושות לכן מרחיבים את תכונות החופש של האנושות. אם האנושות
תקבל יכול לבחור ללא התאמה לצד הפנימי יכול להיות סכנה לאנושות.
לדוגמא היכולת לייצר פצצות, אם היכולת הזאת הייתה מתגלה מוקדם
מידי היה סכנה שהגילוי הזה ישמיד את העולם. גם כיום עדיין יש סכנות
שהאדם בבחירתו יכול ח"ו להשמיד את העולם. בכל זאת יש מנגנונים
מוסריים שעוזרים ומונעים מהשמדת העולם. אם כן אותה יכולת לבחור
בכוחות ההרס הם מתגלים לפי המצב הפנימי של העולם.
אבל לא בכל מילואה-גם כשעולם מתקדם עדיין הוא לא מסוגל לגלות
את הבחירה בצורה מלאה. כמו שהרב כתב בתחילת הפסקה, הבחירה
המלאה שייכת רק אצל האומה הישראלית. אין בחירה מלאה אצל שאר
אומות העולם.
עדיין אין חירות אמיתית
בעולם, אין העולם גאול עדיין מכבליו העבדותיים,
אבל מדרגות מדרגות יש-חירות מוחלטת לא יכולה

114
להופיע בעולם. רק בגאולה השלמה העולם בכללותו יעבור ממצב של הכרח
למצב של גאולה. אומנם יש תהליך, למרות שהעולם עדיין לא גאול יש
מדרגות ושלבים שוניםבגאולה. ככל שמתקרבים אל הגאולה העולם
מתקדם לקראת החירות.
עד כמה כל אישיות קונה לה בטוב נטייתה,
במעשיה ושאיפותיה, את בחירתה וחופשה העליון-הדרך לקנות את הגאולה תלויה בעבודה
של האדם. העבודה של האדם תלויה בנטיה של אותה אישיות. כל אישיות
צריכה לפעול בשביל שהנטייה הטבעית שלה תהייה נטייה לרוחנית. נטייה
שאיננה תלויה רק במילוי הצרכים הטבעיים.
האדם צריך להרגיל את עצמו לחשוב ולשאוף למילוי רוחני ולא למילוי
חומרי הכרחי טבעי. הגאולה תלויה בשאיפה במחשבה של האדם מצד
אחד. מצד שני גם בתיקון המעשי, כדי שהאדם ירגיל את עצמולקנות את
מימד החירות הוא צריך לעשות מעשים המובילים את האדם להרגשת
החירות.
אדם שבמעשים שלו נכנע לטבע החומרי, אדם שאין לו יכולת להתמודד
ולהתאפק מול הטבע הוא נהפך היות עבדותי. ככל שהאדם במעשיו יתגבר
על תכונת הטבע, הוא יוכל לההפך לחירותי.
הרב מדגיש שהדרך לחירות תלויה במצב האישי של כל אישיות. כל אחד
ואחד יכול להוביל את האישיות שלו לקראת אותה חירות. כל אישיות
מצווה ומחוייבת לפעול בעצמה כדי לקנות את החירות הזאת.בעמים הדבר יותר אופי, העמים במושגם הכללי הנם יותר
כבולים
בכבלי ההכרח מאישים יחידים-אצל האומות יש יותר גילוי של אופי.
אופי יוצר תכונות המשפיעות על האדם. אצל האומות התכונות בהם
האומה מתגלה. האופי של האומה בכללותה מגלה את ההכרח. אומנם לכל
אדם פרטי בתוך האומה יש יכולת לבחור. אבל האומה בכללותה יש לה
קישור משמעותי להכרח. האופי של האומה בכללותה משפיע בצורה
משמעותית על כל האומה. ההשפעה הזאת משפיע על אותה אומה שהיא
כביכול איננה יכולה לבחור. היא תלויה באופי שניתן לה. אותו אופי הוא
הופך להיות הכרח כלפי אותה אומה.
והצירוף העבדותי של כל
יחיד הולך ונעשה עול ברזל בקיבוצים-
הסיבה שאצל האומות ההכרח מתגלה בצורה משמעותית. כיון שהיחידים

115
של האומות הם כבולים בעבדות. כיון שהם כבולים בעבדות כל פרט וכל
אישיות נותנת לאומה עוד הכרח עבדותי. ממילא התוצאה שהאומה היא
מעין אוסף של הכרחים. כיון שהאומה היא אוסף של הכרחים, ממילא
אופי האומה מלא הכרח.
בעל ספר העיקרים39מסביר את ההבדל בין דתנימוסית השייכת לכל
האומות לבין הדת האלוקית. הדת האלוקית השייכת לאומה הישראלית
נובעת מהמקור העליון. לכן ישנו יתרון גדול לדת אלוקית, על פני דת
נימוסית. בסופו של דבר הדת הנמוסית תלויה באנשים, ממילא היא תלויה
בחסרונות של אותם אנשים. כל איש מביא אל אותה דת את החסרון
וההכרח הקיים בו. ואילו הדת האלוקית הישראלית היא מעל אותם
חסרונות.
אם כן אצל אומות העולם צירוף היחידים פועל כבלים של עבדות. אותם
כבלים נוצרים כיון שהצטרפות גדולה של אנשים המתנהלים בצורה
עבדותית מחזקים את כבלי העבדות. אותו חיזוק יוצר עול ברזל של
קיבוצים.
חירות היא זאת מצרים. ביציאת לחירות נתנשאו ישראל
עליונה,
שחרור הרצון, חופש האופ
י-מעלת ישראל שאנו נוצרנו
ביציאת מצרים. עצם יצירת מצרים מסמלת את היכולת לצאת לחירות.
אומנם יציאת מצרים הייתה חירות גשמית, אבל היא הובילה לחירות
רוחנית. כל מטרתה של יציאתמצרים בשביל לעמוד בהר סיני, כמו
שנאמר.
שמות פרק ג פסוק יב
39עיין באריכות בענייין זה בספר העיקרים מאמר א' פרק ז'-ח'.
ספר העיקרים מאמר א פרק ח
-
הדת הנימוסית תקצר מן האלהית בפנים רבים. הא' הוא מה שאמרנו, כי הנימוסית
תתקן פעולות האנשים באופן שיתוקן הקבוץ המדיני, אבל לא תספיק לתת שלמות
בדעות ... עוד הדת הנימוסית תקצר מן ה
אלהית, בשהיא לא תוכל להפריד הנאה מן
המגונה בכל הדברים ... ויתבאר מזה שאי אפשר לשום מסדר נימוס אנושי שלא יטה
בטבעו לצד איזה פחיתות, וישפוט על הנאה שהוא מגונה ועל המגונה שהוא נאה,
ולזה לא יהיה עדותו על הנאה והמגונה אמת.

116
-
וַי֙אמֶּר ֙ כִֶּֽׂי־אֶֶּּֽהְׁיִֶּּ֣ה עִׂמ ְֶָ֔ך וְׁזֶּה־לְׁך ִּ֣ הָאֶֹ֔ות כִּׂ֥י אָנכִֵׂ֖י שְׁלַחְׁתִִּׂ֑יך בְׁהֹוצִֶּֽׂיאֲך ִ֤ אֶּת־
הָעָם ֙ מִׂמִׂצְׁרֶַ֔יִׂם תֶַּֽעַבְׁדּון ֙ אֶּת־הִָּ֣אֱֹלהִֶׂ֔ים עֵַ֖ל הָהָּ֥ר הַזֶֶּּֽה:
על פי פסוק זה מתבאר שכבר כשמשה רבינו מקבל את הציווי להוציא את
ישראל ממצרים, מטרת היציאה בשביל לקבל את התורה. וכאן מתגלה
שהתורה היא החירות האמיתית. חז"ל דורשים שהתורה היא חירות.
משנה מסכת אבות פרק ו משנה ב
-
אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב
ומכרזת ואומ
רת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ... ואומר
והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על
הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות
שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה
...
היכולת של האדם להתרומם מעל ההכרח הקיים בטבעו של האדם תלויה
בדת האלוקית. התורה מגלהאת הרצון האלוקי בעולם. הרצון האלוקי
הוא משוחרר מההגבלות של הטבע. על ידי יציאת מצרים קנינו את החירות
הרוחנית.
עם ישראל שחרר את הרצון שלו, שחרור הרצון של הישראלים מוביל שכעת
רצוננו מחובר אל הקדושה. לא רק הרצון השתחרר אלא גם האופי. האופי
זה המקור השייך יותראל התכונות הטבעיות. ההשפעה של אותו שחרור
לא רק שהרצון השכלי משוחרר אלא גם האופי הטבעי. הטבע הישראלי
שונה, הוא טבע המשוחרר מההגבלות של הטבע.
ההבנה שנשמת יהודי מבטאת את החופש, מובאת גם בדברי הרב בעולת
ראיה, וכך כותב הרב.
עולת ראיה ח,א עמ' עא
'-
בא"י, אמ"ה, שלא עשני עבד.
-
כשם שגדולה היא ההודאה, על אשר לא
נתתני להיות יוצא מחוץ
לאותו החוג הקדוש, של אור ישראל ותפארת הדרת
קדשו במעמקי
נשמתי,
נשמה לי נתת אשר על ההודאה היא גדולה ככה עצמית,
נשמה תכליתית שחפצה החפשי נתון בידה
, שהיא עצמה
יש לה מטרה בחיים
ובמציאות, שהיא
נשמת החופש והחירות המפעמת בי בקדושתה, ולא נשפלתי
להיות נוצר בתכונה של עבדות,

117
שאין לה חיים עצמיים ורצון מקורי ...
הישראלי כל בוקר מודה על יכולתו להיות חופשי, על יכולתו להיות חופשי
ולא להיות עבד. עבד אין לו בחירה, הוא תלוי בהכרחים. אנו בשורש
יצירתנו יכולים לבחור, ועל זה אנו מודים בכל בוקר.
והיא היא התכונה היותר עליונה,
הראויה להיות מתממת את כל העולם באור החירות העליון-יציאת מצרים, מעלתם של ישראל, היא
גורמת עילוי לכל העולם כולו. כל העולם כולו יהיה מותמם, משתלם באותו
אור חירותי. זאת התכונה היכולה שתוביל את העולם כולו לגאולה.
המטרה של העולם לצאת מן ההכרח אל הבחירה. להגיע מן ההכרח אל
הרצון האלוקי אל החירות. כיון שעם ישראל קנה את התכונה הזאת
ביציאת מצרים הוא משפיע ומתמם את העולם לקראת אותה חירות.
שהוא צריך להיות הולך ונקנה-הרב מבאר שהעולם עובר תהליך. זה
לוקח זמן עד שכל העולם יקנה את התכונה הזאת. מי שמוביל את קניין
החירות זה עם ישראל.
עד שבאה התכונה העליונה מכל
שאיפה שבחירות, שהיא היא המבוטאה בהעבדות האלהית
של ד' אלהי ישראל-הגילוי של אותו
חופש מופיע דווקא בעבדות האלוקית. כשאדם נכנס לעבודת ה' הוא מגלה
את החופש העליון. כשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים, הוא יוצא
מהמיצרים וההכרח של הגוף, לקראת החירות העליונה.
ישנו פיוט ידוע של ריה"ל.
-
עבדי הזמן עבדים הם.
עבד אדני הוא לבד חופשי.
על כן בבקש כל אנוש חלקו,
חלקי אדני אמרה נפשי.
עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים,
לא ימכרו ממכרת עבד-

118
הרב מסיים את החלק הזה של הפסקה, בפסוק המופיע בספר ויקרא.
ויקרא פרק כה פסוק מב
-ְׁ
כִֶּֽׂי־עֲבָדִַּ֣י הֵֶ֔ם אֲשֶּר־הֹוצֵּ֥אתִׂי אתֵָ֖ם מֵאִֶּּ֣רֶּץ מִׂצְׁרִָּ֑יִׂם לּ֥א יִׂמָכ
ר ֵּ֖ו מִׂמְׁכֶּּ֥רֶּת
עֶָּֽבֶּד:
פסוק זה בא בנימוק למה התורה אינה מרוצה כשיהודי רוצה להשתעבד
בתור עבד. מטרתו של היהודי להיות עבד של הקב"ה. אלא שהרב בפסקה
מוסיף הסבר שאותו שיעבוד לקב"ה, הוא שעבוד המבטא את שיא החירות.
המצה היא לחם עוני ולחם חירות-כדי להבין את אותהחירות, הרב
חוזר אל הסמל של יציאת מצרים, אל המצה. המצה היא לכאורה מבטאת
כפילות הפוכה. מצד אחד מבטאת את העוני של עם ישראל. לכאורה זה
ביטוי של השיעבוד. מצד שני המצה היא לחם הגאולה, היא לחם של
החירות40.
נראה שהרב בא להסביר שאין סתירה בין הדברים. דווקא היכולתשל
האדם להיות עני כלפי השעבוד להבלי העולם הזה. היכולת של האדם לאבד
את החומריות. היא מובילה את האדם אל לחם החירות. החירות נובעת
ברגע שאנו משתחררים מהכבלים השייכים אל החומריות. העני במימד
מסויים הוא משוחרר מכל הכללים של העולם הזה. אין לו שעבוד להבלי
העולם.
שנגלה הזמן באותו
גאולת וגאלנו המלכים מלכי מלך עלינו
בנשמתנו נוצרה עולמים,
הרצון חירות החופש, תכונת-בזמן
הגאולה הקב"ה התגלה לכל אחד ואחד מעם ישראל. זה מה שחז"ל
אומרים.
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח
-
מסכתא דשירה פרשה ג
40בעולת ראיה ח"ב עמוד רסב'. הרב מסביראת אותה כפילות בצורה שונה. הרב מסביר
שכדי לגלות כוחות חיים צריך את כח ההרחבה ואת הכח העוצר והמונע. דווקא כשיש
עצירה, כמו חורף אז יכולה להיות פריחה של האביב. לפי זה מובן דווקא העוני מוביל את
הפריחה של החירות. עיי"ש באריכות, נראה שזה הסבר אחר.

119
-
זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה
שפחה על הים מה
שלא ראו ישעיה ויחזקאל
בזמן הגאולה בדייקא הקב"ה הראה לכל פרט מישראל את האלוקות.
כולנו קיבלנו את דרגת הנבואה. היכולת שלנו להגיע לדרגת נבואה הכניסה
בנשמתנו את התכונה של החופש. את התכונה להתעלות מעל מההגבלות
וההכרחים של הטבע.
מלכו לשעבוד המוכשר
שמים ת
האידיאלית בצורתו-מעלתנו
הרוחנית שקנינו בגאולת מצרים היא הכשירה אותנו להשתעבד לקב"ה
בצורה מוחלטת. אילולי השעבוד ממיצרי החומר האדם לא יכול לעבוד את
הקב"ה לגמרי. השחרור מההגבלות של החומר, גורמות שהאדם יכול
להשתעבד ברצונו החופשי לקב"ה. לגלות שהחופש העיקרי הוא השעבוד
והחיבור אל הקדושה.
ורז עולם הוא שיש בסגולת המצה, לתן כח
חפשי בחירות הקודש
-
הרב מבאר שלמצה יש סגולה. בכל שנה חוזרת הסגולה האלוקית. הסגולה
הזאתמובילה את האדם לקבל לתוך נפשו הכנה נפשית להתרחק מן
החומר. אותה סגוהל נמצאת בתוך האכילה שהאדם אוכל את המצה.
וכשהוא בא בפרק זה, שהנשמה הכללית
והאישית שבה עוד הפעם
להתחדש-בכל שנה סגולת הזמן של חג הפסח יוצר חידוש של הנשמה
הישראלית. בכל שנה כביכול חוזר זמן ההולדה של עם ישראל מחדש.
כוחותיה של האומה הישראלים חוזרים ומתחדשים בזמן הפסח. לכן כל
שנה בזמן הזה מופיע המצה ונותנת לנו מהחויה של אותה סגולה. אומנם
אנו בכל שנה בפועל לא יוצאים ממצרים, אבל על ידי אכילת המצה אנו
מתחברים לאותה חירות.
כל נקודה ונקודה מעצמיות
חייה אין שיעור לערכה-החידוש שנעשה
בנשמה הישראלית, גורם שכל חלק וחלק מהנשמה הישראלית הוא מסוגל
להתחבר לאותה חירות. כמו שאפילו שפחה ראתה את האלוקות, אפילו
המקומות הנמוכים היו מסוגלים לראות את השכינה. אפילו המקום הנמוך
מצליח לקבל את אותה חירות.
אם כן כל נקודה ונקודה היא בעצמהיכולה להשתחרר להגיע למעלת אותה
חירות. אין תחום בו עם ישראל לא יכול לגלות את החירות העליונה.

120
תפקידנו הוא לשחרר את מכלול חיינו מההכרח אל החירות. ששום נקודה
בחיינו לא תעשה בצורה של הכרח. אפילו האכילה והדברים הנמוכים
יכולים לעבור תהליך של גאולה.
החמץ עושה כח צ
ביוני מיוחד, משולל
כבר החופש הגמור-החמץ
הוא כבר נותן גוון מסויים. כיון שהחמץ הוא תוספת על הבסיס, לכן הוא
לא חירותי. החירות היא מציאות בה האדם חוזר לשורש. החמץ הוא מגלה
בתוכו את התוספות הנובעות מההכרח והעושר שהאדם מוסיף לחיים שלו.
אותם הוספות גורמות שהאדםמשועבד לאותם תוספות. ברגע שיש תוספת
כבר אין חופש גמור.
והאוכל חמץ בזה הפרק של התחדשות נשמתו
ונשמת כנסת
ישראל נוטל הוא חייו מהעולם-כשיש אכילת חמץ בזמן האסור, בזמן
היום הולדת האדם מפסיד את שורש חייו. ההתחדשות היא מופיעה בכל
אדם פרטי ומופיעה גם בכלל כנסת ישראל. בזמן הזה צריך לגלות את
החירות.
כדי להבין למה דווקא בזמן ההתחלה צריך לבטא את החירות, אפשר
להביא משל לגבי חינוך הילד. ידוע שלגבי חינוך מקפידים לעשות את
הדברים בצורה מדוייקת. דווקא בזמן ההתחלה צריך לעשות את הדברים
מדוייק.
אם ההתחלה היא לא מדוייקת ודאי שההמשך יהיה פחות טוב. לכן לפחות
בהתחלה האדם צריך להתעלות ולסמן מה המטרה שלו. הסימון והיצירה
הזאת נעשית על ידי אכילת מצה. אם בשלב הזה האדם יאכל חמץ, הוא
יאבד את הסימון של המטרה. הוא יאבד הייחוד של האומה הישראלית.
הכרת תכרת הנפש
ההוא-הרב מביא פסוק המקשר את אכילת מצה אל
חיוב כרת. אומנם הרב צוריאל בספרו אוצרות הראיה כותב שמקור פסוק
זה הוא לא על חמץ. פסוק זה מופיע בספר במדבר.
במדבר פרק טו פסוק לא
-
כִִׂ֤י דְׁבַר־יְׁקֹוָק ֙ בָזֶָ֔ה וְׁאֶּת־מִׂצְׁוָת ֵֹ֖ו הֵפִַּ֑ר הִׂכָרֵָ֧ת׀ תִׂכָרֵַ֛ת הַנֶּּ֥פֶּש
הַהִֵׂ֖וא עֲֹונָּ֥ה
בֶָּּֽה: פ
וכנראה הרב התכוון להביא פסוק אחר המופעי בספר שמות.

121
שמות פרק יב פסוק טו
-
שִׂבְׁעִַ֤ת יָמִׂים ֙ מַצִֹּ֣ות תאכֵֶ֔ל ּו א ְֵַ֚ך בַיִֹּ֣ום הָרִׂאשֶֹ֔ון תַשְׁבִּׂ֥ית ּו שְׁאֵ֖ר מִׂבָתֵיכִֶּּ֑ם
כִִּׂ֣י׀ כָל־אכִֵּ֣ל חָמֵ֗ץ וְׁנִׂכְׁרְׁתָָ֞ה הַנִֶּ֤פֶּש הַהִׂו
א ֙ מִׂיִׂשְׁרָאֵֶ֔ל מִׂיֹּ֥ום הָרִׂאשֵ֖ן עַד־יֹּ֥ום
הַשְׁבִׂעִֶּֽׂי:
העולה מפסוקים אלו, ההזהרה הגדולה של ישראלי מאכילת חמץ בזמן
ההולדה וחידוש הכוחות הישראלים.והמצה היא נהמא דאסותא, רפואת הנשמה המשוחררת,
חירות
עליון, בגאולה שלמה-הרב מביא את השם בו הזהר מכנה את המצה.
וכך כותב הזהר.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת תצוה דף קפג עמוד ב
-
אלא למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש, יומא חד הוה תאיב למיכל,
אמרו ייכול בריה דמלכא (ס"א
מיכלא דאסוותא
) אסוותא דא ועד
דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא, עבדו הכי, כיון
דאכל ההוא אסוותא אמ
ר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב
ולא יכיל לנזקא ליה, כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי עקרא
ורזא דמהימנותא אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא
ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו
מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא,
אמר קודשא
בריך הוא מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכיל
לנזקא לון
הזהר ממשיל את אכילת המצה, לבן של מלך שהיה חולה. כל עוד הוא חולה
צריך לתת לו רפואה. כל עוד יש צורך ברפואה אסור שיהיה בבית דבר אחר
חוץ מאותו מאכל של רפואה. רק לאחר שבן המלך התרפא, רק לאחר שעם
ישראל הכיר את האלוקות, אז אפשר לתת לו מאכל של חמץ.
אם כן מאכל המצה הוא רפואה, הוא מגלה את המעלה של נשמת ישראל.
נשמת ישראל היא היכולת להתחבר אל החירות העליונה אותה חירות
עתידה להופיעה בשלמות בגאולה העליונה. יציאת מצרים היא הבסיס
המוביל את העולם לקראת גאולתו העליונה.

122
לסיום הפסקה ראוי לציין שעניין זה מבואר בהרחבה גם בעולת ראיה
בענייני פסח. ונצטט חלק קטן.
עולת ראיה ח"ב עמוד רמד
-
רמה. חירותנו וביעור חמץ.
-
שתנאי הגאולה שנים המה :
החירות העצמית, חירות הגוף
מכל
שיעבוד זר,
מכל שיעבוד הכופה את צלם אלהים אשר באדם להיות
משועבד לכל כח אשר הוא
מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו,
והחירות הזאת אינה נקנית
כי-
אם על
-
ידי חירותה של הנשמה,
חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה
הישרה והאיתנה
היצוקה במהותו העצמית,
...
ההבדל שבין העבד לבן
-
החורין איננו
רק הבדל מעמדי
... החירות הצביונית היא
אותו הרוח הנשאה,
נאמן להיות ידה על מתרומם בכלל העם וכן שהאדם
להעצמיות
הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר
בקרבו, ובתכונה כזאת
אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם
שוים את ערכם. מה שאין
כן בבעל הרוח של
העבדות, שלעולם אין תכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו
הנפשית
העצמית, כי
-
אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזה שליטה
שהיא ...