סדר ז׳ - מגמת העדן והטוב העליון

1

2
אורות הקודשחלק ג
למרן:
הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
מוסר הקודש
מגמת העדןוהטוב העליון
שיעורים באורות הקודש:נכתב בחבורת לומדים,ישיבת עכו.
לא עבר הגהה: מהדורה ראשונית.
להערות:
מייל:
Nerya.poper@gmail.com
פלא':
0587100979

3
תוכן
פסקהקיד.התענוגוהטובהעליון(עמודקסז-קסט)'...............................................................4
פסקהקטו.תענוגהדבקות(עמודקע)'..............................................................................23
פסקהקטז.התענוגהנשגב(עמודקעא)'...........................................................................29
פסקהקיז.העדןהעליון(עמודקעב)'................................................................................35
פסקהקיח.הזרחותהאשר(עמודקעג)'............................................................................43
פסקהקיט.הנעםהרוחני(עמודקעד)'.....................................................................................50
פסקהקכ.המעברלטובהעליון(עמודקעה)'......................................................................54
פסקהקכא.אורעולםהבא(עמודקעו)'.............................................................................64
פסקהקכב.אורעולםהבאבעולםהזה(עמודקעז'-קעח)'...................................................72
פסקהקכג.אהבתעולםהזהועולםהבא(עמודקעח)'.........................................................80
פסקהקכד.הנצחיותוהתקוןהחברותי(עמודקעט)'.............................................................84
פסקהקכה.תקוןהעולםוהחייםהנצחיים(עמודקפ)'...........................................................91
פסקהקכו.שכלולהעולםהפנימיוהחיצוני(עמודקפא)'........................................................98
פסקהקכז.תקוןהחמץהעולמי(עמודקפב)'....................................................................106
פסקהקכח.צפיתהטובוהשלוםפסקה(עמודקפג)'..........................................................115
פסקהקכט.העלאתניצוצותהקדושה(עמודקפד)'............................................................124
פסקהקל.השקיקהלטובהכללי(עמודקפה)'...................................................................131
פסקהקלא.הענגהכללי(עמודקפו)'..............................................................................136
פסקהקלב.חדותעולמים(עמודקפו)'............................................................................143
פסקהקלג.יסודהענגוהשמחה(עמודקפז)'....................................................................147
פסקהקלד.ארץהשמחהוהתענוג(עמודקפז)'................................................................152
פסקהקלה.המגמההשעשועיתהפנימית(עמודקפח'-קצ)'.................................................157
פסקהקלו.אשרהמדינההאידיאלית(עמודקצא)'.............................................................177
פסקהקלז.תראשרהחיים(עמודקצב)'.........................................................................184
פסקהקלח(עמודקצב)'..............................................................................................188

4
פסקה קיד.התענוג והטוב העליון1
(עמוד קסז-קסט')
כשאנו מתחילים במסילת ישרים ללמוד, שיסוד
החסידות הוא
שהאדם לא נברא אלא להתענג
על ד' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי
והעידון הנצחי, נסלד החוש המוסרי שלנו מפני האיגואיסמוס,
ואהבת התענוג, שביסוד זה, ותובעים אנחנו יסוד יותר טהור
ונקי מ
שום תערובת הנאה.
בראשית כבר שירד והאדם, העולם גורל זהו אמנם
יצירתו
מהתכונה הטהורה אשר להאידיאליות העליונה,
והושבתה אצלו הטהרה האצילית, ומלמטה הוא צריך לטפס
למעלה למעלה. יתברר לו אמנם אחר כך שמושג תענוג זה
של התענגות על ד' הוא התוכן הטהור שבאידיאליות
היותר
טהורה, שאי אפשר לבטאה בשום הגה אנושי.
מורגשת היא הרגשה מועטת בשאיפת הלב הטהור בהתעלותו
מעל כל המצרים המצמצמים אותו, וזהו רק צל של צל צללה
של השאיפה העליונה, הנקיה מכל עירוב גס.
ביותר עוד שכשתעמיק אנו, רואים להלן, אנו באים
תראה,
שהתכלית האמיתית היא הדבקות
בשם יתברך,
כי רק זה הוא
הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו
בני אדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה. ואנו תובעים
את עצמנו, אחת, שהדבקות האלהית הזאת
משוערת תהיה בעצמה
שמץ מכל הטהורה בצורתה בקרבנו
איגואיסמוס נשפל. ושנית,
הדבקות האלהית במובנה העליון, אוצר הטוב המקורי, צר
יך
שיעלה את כל מה שחשבוהו בני אדם לטוב שיהיה באמת טוב,
ולא עוד אלא גם כל מה שיחשבוהו בני אדם לרע צריך שיהיה
נודע שהוא טוב, מפני שבאמת אין רע כי אם טוב,
מפני נתעה, ושוא כוזב דמיון אלא אינו והרע
שאיננו
במציאות.
אמנם הקדמה כזאת אי אפשר לה להיות יסוד לספר מו
סר
מעשי כי אם אחרי עיבוד מרובה במעמקי התיאוריה, עד כדי
ההסברה הברורה, שכדי להגיע אל האור העליון של השלמות
הנשאפת, הטוב המוחלט של הדבקות האלהית, צריכים
להקדים את המוסר המעשי, המפריד את הטוב מן הרע,
ושיש עסק עם היסוד הרע כעם
1מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה רב'.

5
דבר של מציאות. ומזה באים
לאור העל
יון של הדבקות האלהית העליונה, שהוא תכלית הטוב,
שרואים על ידי אספקלריא מאירה זו את כליון הרע במציאות
ואפסותו המוחלטה למפרע.
וכשקוראים אנו להלן, כי האמצעי אל הדבקות הוא
יידבק בו בכח מעשים שתולדתם זה הענין, שהם
המצות, חסרים אנו חוליא גדולה של השלשלת ההיסטורי
ת
הרוחנית, שהיא חוזרת כימי עולם בכל אדם בכל שעה ובכל מקום.
הדבקות האלהית יסודה הוא הדבקות בעצמה, תשוקת
הטוהר,
חופש הגיון, עומק מחשבה, טהרת ידי על המתעלה
רוחני,
והסתכלות בהירה, ההתהלכות את האלהים של דורות
הראשונים,
אמנם ההסתכלות הזאת בעצמה פוגעת במעצורים ש
נתרבו ביותר
במשך הזמנים, ויש מניעות גדולות בתכונת הנפש, וקל וחומר
בתכונת הגוף, וישנן הברקות עליונות הצריכות לסיוע של
תכסיס מעשי.
השלמות מתוך האדירה, התשוקה מתוך כולם ועל
העליונה
בעצמה, מתוך ההתגלות של הדבקות האלהית מתגלה רז עליון,
שסכם המאירה, אספקלריא של
הדרך את לנו
הסלולה,
לאחד את כל התוכן המעשי שבחיים עם היסוד
של
התשוקה האידיאלית, אשר היא יסוד הכל,
חשק הטוב העליון של הדבקות האלהית, העולה בטובו
מכל שנקלט אצלנו במושג של תענוג ועידון, והם הם המ
צו
ת ,
אשר יעשה אותם האדם וחי
בהם.
ואנו צריכים ללמוד מעתה, ב
בת אחת, את החזיונות הרוחניים
של
הרוחנית המגמה של המכון אל העולים התיאורי, המהלך
הנקיה,
מגמת הדבקות האלהית, ואת הדרכים המעשיים העוזרים לה,
המשכללים את צורתה, המרחיבים את אורה, והמסירים את כל
אבני המכשול מכל נתיבותיה, דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה
שלום.
נושא הפסקה-בירור התכלית שהאדם נברא להתענג.
ביאור הפסקה-
פסקה זאת פותחת את הסדר השביעי במוסר הקודש. סדר העוסק במגמת
העדן והטוב העליון.

6
כלל בדרך בדרכה. מיוחדת היא אבל ארוכה, אומנם זאת פסקה
בפסקאותיו של הרב קוק, קשה להבחין מה החידוש המיוחד בפסקה.
הפסקה הזאתשונה, בזה שהיא בנויה בצורה של שאלה ותשובה. יש
בפסקה מהלך די ברור.
כשאנו מתחילים במסילת ישרים ללמוד-הרב פותח את דבריו מציטוט
יסודי בפתיחה של המסילת ישרים. הספר מסילת ישרים הוא ספרו של
הרמח"ל. ספר זה נחשב כספר יסודי של המוסר היהודי. בפתיחה לספר
הרמח"ל שואלמה תכלית העולם.הרמח"ל נוקט שלפני שהאדם מתחיל
את העבודה המוסרית עליו לברר לעצמו מה המטרה והתכלית של העולם2.
שיסוד
להתענג אלא נברא לא שהאדם הוא החסידות
ד' על וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי
והעידון הנצח
י-הרב
כאן מצטט במדויק את דברי הרמח"ל וכךכותב הרמח"ל.
ספר מסילת ישרים פרק א
-
יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל
האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר
הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא,
שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו
3
שזהו
התענוג האמיתי והעידון הגדו
ל מכל העידונים שיכולים להמצא
4
.
יש להעיר שהרמח"ל בעצמומביא הסבר זה רק בתחילת ספרו בפתיחה.
אבל בהמשך הספר הרמח"ל נותן מקום לדבקות ועבודת ה' בלי עניין
התענוג שהאדם מקבל. וכך כותב הרמח"ל.
2יסוד זה שהאדם לפני שהוא מתחיל לעבוד עבודה מוסרית צריך לברר לעצמו מה המטרה,
מאפיינת הרבה מספרי המוסר. כמו כן מצאנו יסוד זה גם בהרבה מספרי המקובלים,
לשיטתם תחילת ההתבוננות בבריאה, ביצירה ובהשתלשלות העולמית מצריכה קודם להבין
מה המטרה.
3מקור דבריו של הרמח"למובארים בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א
-
העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה
ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם
ונהנים מזיו
השכינה
, שנאמר: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.
4יש להעיר שהרב ציטט את הרמח"ל רק בסוך דבריו לגבי העידון הוא קיצר וכתבוהעידון
הנצחי. נראה שהרב קיצר כדי לרמוז על המשך דברי הרמח"ל שודאי שעידון נצחי כזה אינו
יכול להופיע בעוה"ז, הוא יכול להופיע רק בעוה"ב.

7
ספר מסילת ישרים פרק יח
-
והנה דבר זה אנחנו רואים אותו בעינינו שיולד בכל
עת ובכל שעה בין
כל אוהב וריע, בין איש לאשתו, בין אב ובנו, כללו של דבר בין כל מי
שהאהבה ביניהם עזה באמת. שלא יאמר לא נצטויתי יותר, די לי
במה שנצטויתי בפירוש, אלא ממה שנצטוה ידון על דעת המצוה
וישתדל לעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לו לנחת. והנה כמקרה הזה
יקרה
למי שאוהב את בוראו ג"כ אהבה נאמנת, כי גם הוא מסוג
האוהבים ותהיינה לו המצות אשר צוויים גלוי ומפורסם לגילוי דעת
לבד לדעת שאל הענין ההוא נוטה רצונו וחפצו ית"ש
ספר מסילת ישרים פרק יט
-
והשתדלו טרחו אשר בחסידים המצויה האמתית הכונה אך
להשיגה,
הוא שיהיה האדם עובד ר
ק למען אשר כבודו של האדון
ב"ה יגדל וירבה
, וזה יהיה אחר שהתגבר באהבה אליו יתברך, ויהיה
חומד ומתאוה אל הגדלת כבודו ...
נסלד החוש המוסרי שלנו מפני האיגואיסמוס,
ואהבת התענוג,
שביסוד זה-הרב מבאר קושי העולה מדבריו של הרמח"ל. כיצד יתכן
שהשורש של העולם בנוי על הצד האגואיסטי של האדם. לפיפשטדברי
הרמח"ל האדם בא לעולם בשביל לדאוג לעצמו. עניין זה מעלה קושי
מוסרי.
הרב מוסיף קושי נוסף על המושג תענוג. לכאורה תענוג זאת תכונה שלילית,
אנשים מכיריםבזה שמי שמחפש תענוגות הוא אדם נמוך המחפש תאוות
נמוכות. אצל האנשים ישנה הקבלה מסויימת בין המילה תענוג לתאוות.5
הקושי בדברי הרמח"ל מתעצם גם על פי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה,
וכך כתב הרמב"ם.
רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה א
-
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה וע
וסק בחכמתה כדי
שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא,
... אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא
עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים
ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן
לעבוד מיראה ע
ד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
5התפיסה הזאת בהסתכלות הראשונית מזכירה את דבריו של פרויד, שהוא טוען שהאדם
הוא אגואיסטי שדואג לעצמו והאדם נדחף בתוכו בתת מודע תאוותני.

8
ותובעים אנחנו יסוד יותר טהור
ונקי משום תערובת הנאה-
בעקבות הקושי בדברי הרמח"ל הרב מבאר שאנחנו רוצים ייסוד יותר
טהור עליו נבסס את מטרת העולם. הרב מבאר שבתוך האדם ישנה תביעה
ליסוד נקי מהנאה נמוכה ומהנאה פרטית.
גורל זהו אמנם
בראשית כבר שירד והאדם, העולם יצירתו
מהתכונה הטהורה אשר להאידיאליות העליונה-הרב מבאר
את הסיבה למה האדם לא יכול להגיע לדרגה שהוא יוצא מן האגואיסטיות
שלו בצורה מוחלטת. עצם יצירתנו בנבראים הקנתה לנו את התכונה
הטבעית שאנחנו צריכים לקבל לעצמנו. אין לנו אפשרות להשתחרר
מהיותנו נבראים. מהותו של נברא שהוא מקבל מן הבורא. הבורא הוא
מבטא את התכונה של נתינה, ואילו נברא מבטא את התכונה של צורך
לקבל לעצמו.
הרב מדגיש שישנו אידיאל גדול שהאדם מצליח להתרומם מהתכונה
הזאת, הסיבה שזה אידיאל גדול כיון שבזה האדם מתקרב אל בוראו. בכל
זאת למרות שהאדם מכיר שזה האידיאל הגדול, האדם עצמו לא יכול
להגיע לדרגה כזאת.
יש כאן הגדרה בסיסית שורשית שאין אפשרות לאדם להגיע לאידיאל הזה
בצורה נקיה ומוחלטת. כמו שהאדם והעולם תמיד ישארו נבראים לעומת
הבורא, כך בשורש אנחנו תמיד נשאר בפער מסויים מן האידיאלהגדול.
תמיד ישאר משהו הקשור אל האגואיסטיות הקיימת בטבעו של הנברא.
והושבתה אצלו הטהרה האצילית-הרב מבאר שהאדם עצם היותו
נברא, הוא יצא מן האצילות הטהורה. האצילות הטהורה זאת היכולת שיש
לבורא להעניק אור ללא צורך אגואיסטי. אבל האדם עצם בריאתו
השביתה ממנו את אותה טהרה אצילית.
ומלמטה הוא צריך לטפס
למעלה למעל
ה-מטרתו של האדם לאט לאט
להרגיל את עצמו לצאת מן האגואיסטיות הפרטית. האדם בקטנותו רק
מקבל בשביל עצמו, הוא מלא רצון למלא את צרכיו. לאט לאט כשהאדם
מתבגר, האדם מכיר את הצורך שלו לצאת מן הצד האגואיסטי שלו. ככל
שהאדםיצא מן האגואסטיות שלו הוא ידמה לבוראו ועל ידי זה הוא יגיע
לתכלית יצירת האדם שהיא הדבקות בה'6.
יתברר לו אמנם אחר כך שמושג תענוג זה
של התענגות על ד' הוא התוכן הטהור שבאידיאליות
היותר טהורה-עד כאן הרב ביאר למה
תחילת דרכו של האדם מבוססת על האגו האישי של האדם. בצורה כזאת
6בעל הסולם בהקדמתו לספר הזוהר מסביר באריכות כיצד האדם עובר את השלבים מרצון
לקבל, אל רצון לקבל על מנת להשפיע.

9
הרב יישב במקצת את הקושי הראשון כיצד אפשר לבסס את התכלית על
האגו.
כעת הרב מיישב את הקושי השני, כיצד אפשר לבסס את התכלית על אהבת
תענוג. כאן הרב מסביר שאהבת התענוג איננה אהבה נמוכה. זה תענוג
עליון. ההתענגות על הקב"ה היא התענגות המכילה בתוכה טהרה.
כדי להבין את הדברים אפשר לתת משל, לאב הרוצה בטובת בנו וקונה לבנו
צעצוע. יצירת תענוג לאב יכולה להווצר רק במקרה בו הבן יתענג במשחק
שקנו לו. אם כן לפי היסוד הזה התענוג שהבן מתענג בצעצוע זה תענוג
המכיל בתוכו את הטהרה העליונה כיון שתענוג זה גורם למימוש הרצון של
האב.
לפי יסוד זה ניתן להבין כיצד התענוג שבצורה הגלויה שלו הוא רצון נמוך
של הילד. בסופו של דבר אותו תענוג נושא בשורשו שורש טהור השייך לעונג
הגדול של האבא7.
בצורה כזאת הסבירו בחסידות כיצד מעשיו של האדם בעולם הזה השפל
הם יוצרים תענוג אצל הקב"ה. כיצד התאווה שהקב"ה התאווה שתהייה
דירה בתחתונים נוצר דווקא על ידי המעשים הגשמיים שהאדם עושה
בעולם הזה.
וכך כותב בספר קדושת לוי.
קדושת לוי קדושות לפורים קדושה
שלישית
-
וזה חיוב על כל אדם,
שיהיה לו שמחה במה שהאל הקדוש משמח בו ומשעשע בעבודתו
. והנה אם אדם יהיה עניו ויאמר מה אני ומה
חיי שאגרום שמחה להבורא ברוך הוא, אזי יבין בלבבו ויאמר
בלבבו: באמת הוא אחת מחסדי ה' ומנפלאותיו הבורא ברוך הוא
שאדם קרוץ מחומר יגרום שמחה ו
תענוג וחדוה באלהי האלהים
ואדוני האדונים אשר הוא גבוה על כל גבוהים ורם על כל רמים, כמו
7בספר יצירה פרק ב' משנה ד' נאמר'אין בטוב למעלה מעונג'.
אם כן רואים שהתענוג הוא הטוב היותר משוכלל.נראה להסביר את היתרון של התענוג על
פני הטוב. כיון שהטוב לפעמים נראה לא מתוק. לדוג' אדם שעושה ניתוח זה טוב אבל זה
אינו מרגיש בצורה טובה. אבל תענוג אמיתי הוא שילוב של טוב שמופיע בצורה מתוקה.
בעתיד לבוא האנשים ירגישו כיצד קרבת ה' היא הטוב המוחלט, אבל הטוב הזהלא יתגלה
בצורה שהאדם לא מתחבר אליה, אלא יתגלה שהטוב של קרבת ה' הוא עצמו מתוק ומענג.
(לכן בראש השנה מברכים 'שנה טובה ומתוקה'. היינו יכול להיות טוב שאינו מתוק ומצד
שני יכול להיות מתוק שהוא איננו טוב. הרבה פעמים דווקא מה שמתוק הוא לא טוב. לכן
הברכה היא שיהיה גם מתוק וגם טוב. השילוב בין הטוב למתוק הוא התענוג.)

10
שאמר המשורר (תהלים קד, לא) 'ישמח ה' במעשיו', ובמעשיו הוא
עולם העשיה עולם התחתון, הוא עושה נחת רוח להבורא ברוך הוא
.
לפי דברי הקדושת לוי, המטרה העיקרית של האדם ליצור שעשועלקב"ה.
כל שמחה שהאדם עושה למטה היא בעולם הזה, הוא גורם שעשוע למעלה,
אצל המלך. אם כן התענוג של האדם, איננו רק תענוג בשביל האדם עצמו
אלא הוא עצם השעשוע שהקב"ה רוצה. קיום העונג הזה יוצר שמחה
כביכול אצל הקב"ה שנתקיים מה שהוא רצה שיווצר בעולם הנברא.
שאי אפשר לב
טאה בשום הגה אנוש
י-הרב מבאר שאת אותו תענוג
אין שום מילה היכולה לתאר את התענוג. כיון שהתענוג הזה שייך למה
שנמצא מעל העולם, ממילא תענוג זה אינו יכול להתבטא במילים.
הרב בערפילי טוהר מסביר כיצד החוויה וההכרה האלוקית איננה ניתנת
לביטוי, וכך כותב הרב.
ערפילי טו
הר עמ' נח'
- -
מרגישים אנו את האילמות הרוחנית. הוי כמה יש לנו לדבר,
כמה
גדולה היא מידת האור
של הצדק והחכמה שאנו מוארים בה בתהום נשמתנו,
אבל איך נגלה זה
, איך נבהר איך נהגה, איך נבליט גם קצהו
של זיו עליון זה, על זה סגורים השערים לפנינו...
גם ר' נחמןבשיחות הר"ן כותב בצורה דומה וכך כותב הרב.
שיחות הר"ן שיחה א'.
-
כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים. דוד המע"ה אמר: כי
אני ידעתי. אני דייקא, כי אי אפשר לומר לחבור, ואפי' לעצמו אי
אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום,
אינו יכול לס
פר לעצמו ליום שני הזריחה והתנוצצות של גדלתו ... כי
כונתו באלו הדברים
כי אני ידעתי אי אפשר לספר כלל
והוא גבוה
מאד מאד, גבוה מעל גבוה, מה שאי אפשר לפה לספר רק אני ידעתי
דיקא כנ"ל וכמו שכתוב בזהר: נודע בשערים בעלה, כל חד לפופ מה
שמשער בלבו
לפי ר' נחמן מבוארשהידיעה היא רק הבנה פנימית של הלב, אי אפשר
לספר בפה את התובנה הזאת. כל הדברים הם מעל היכולת של האדם
לבטא בדיבור של הגה אנושי.
מורגשת היא הרגשה מועטת בשאיפת הלב הטהור בהתעלותו
מעל
כל המצרים המצמצמים אותו-את אותה הרגשה שאי אפשר לבטאה
במילים אפשר להרגיש בצורה מוקטנת רק כשהאדם מתרומם אל הרצון
שקיים בשאיפת הלב.

11
היינו כשהאדם מתחבר לרצון הפנימי האלוקי הקיים בלב, האדם מכין
לעצמו כלי כדי לקבל קצת מהעונג הרוחני הזה. כדי להרגיש את העונג
הטהור הזה האדם צריך להתרומם מעל המצרים, נראה שההתרוממות
הזאת באה לידי ביטוי ביכולת של האדם להתרחק מן החומריות. מי
שמחובר לחומר הוא קשור למיצר, לכן הוא לא יכול לקבל את התענוג.
וזהו רק צל של צל צללה
של השאיפה העליונה, הנקיה מכל עירוב
גס-גם מה שהאדם מקבל לאחר טהרתו, זה לא ממש עצם התענוג אלא רק
צמצום וצל של אותו עונג.
כעין מה שאומרים ששבת היא מעין עולם הבא, משמעות הדבר שישנו איזה
צל מאותו עונג עליון שיכול האדם הטהור להרגיש בשבת. אבל כמובן זה
רק הקטנה וצל רחוק של אותו עונג עליון. הסיבה שזה רק צל צללה של
אותו תענוג כיון שהתענוג האמיתי הוא תענוג שנקי לגמרי מעירוב גס.
מצאנו בגמ' שתלמידי חכמים היו מברכים זה את זה, שיזכו לקבל את קצת
מאותו עונג כבר בעולם הזה. וכך מובא בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א
-
כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי, ואמרי לה מבי רבי חנינא, אמרי
ליה הכי:
עולמך תראה בחייך
, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך
לדור דורים
מגמ' זאת שהאמוראים ברכו זה את זה עולמך תראה בחייך, משמע שישנה
אפשרות לחוות מעין עולם הבא בעולם הזה. ישנה מעלה רוחנית שהאדם
שואף אליה, המעלה הזאת היא היכולת להרגיש מעין עונג רוחני עליון כבר
בעולם הזה.
ביותר עוד שכשתעמיק אנו, רואים להלן, אנו באים
תראה,
שהתכל
ית האמיתית היא הדבקות בשם יתברך-כעת הרב ממשיך
לעסוק בהמשך דבריו של המסילת ישרים. בתחילה הרב עסק בבעיה
המוסרית, בזה שהמסילת ישרים הניח את תענוגו של האדם במרכז. כעת
הרב ממשיך לעסוק בתשובתו של המסילת ישרים. הרב מעמיק כדי להבין
מה מיוחד בדבקות שהיא התכלית והתענוג.
היסוד שהדבקות היא התכלית של האדם גורמת שהאדם לא יכול לחיות
את חייו ללא דבקות. כיון שזה התכלית הקב"ה הטביע את הרצון לדבקות
בתוך נפשו של האדם. וכך כותב הרב באורות.
אורות, זרעונים פרק ח. ערך התחיה
-
הדבקות בד' היא התשוקה היותר טבעית לאדם.
מה שהיא בכל
המצוי כולו
בצורה אלמת וחרשת, בצורה כחנית, נתפתחה באדם
בצורה מושכלת והרגשית.
אין התשוקה של הדבקות המוחלטת

12
באלהים חיים, באור אין סוף, דבר שאפשר
להיות חלופו בטבע
ההויה.
כשם שאנו מוכרחים לחיות, להיות נזונים ומתגדלים,
כך מוכרחים
בד דבקים להיות אגו
מלא בכל ממנו הנתבעת הדבקות .' נשמתנו
הולכת בנו, ומתפתחת הולכת להיות היא מוכרחת
ומתעמקת בהרגש, הולכת
ומתחורת בהכרה ותבונה. בשום אופן לא
תוכל האנושיות וגם כל ההויה לחיות בלא
הזרם של תשוקת
הדבקות האלהית, החי תמיד בקרבה אף על פי שהוא באופן
סתום
ונעלם.
בפסקה הזאת המובאת בזרעונים, הרב מבאר עד כמה התשוקה לדבקות
בה' היא טבעית אצל האדם. זאת תשוקה שהיא מלווה את האדם בכל
מהלך חייו. היא מכריחה את האדם לשאוף לדבקות הזאת.
כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו
בני אדם לטוב אינו
אלא הבל ושוא נתעה-כאן הרב מצטט בשינוי קלאת דברי הרמח"ל.
וכך מובא במסילת ישרים8.
ספר מסילת ישרים פרק א
-
וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו
יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג): ואני קרבת
אלקים לי טוב. ואומר (שם כז): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש
שבתי בבית
-
ה' כל
-
ימי
חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה
שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה.
לאחר שביארנו שעיקר התשוקה הטבעית היא הדבקות, הרמח"ל מתמודד
עם המציאות בה נראים אנשים שהם חושבים דברים אחרים לטובים.
הרמח"ל מגלה לנו, שכל הדברים האחרים שנחשוב שהם טוביםזאת טעות.
הטעות הזאת היא הבל ושוא נתעה.
ואנו תובעים
את עצמנו-כיון שהמסילת ישרים מניח כאן את שהתכלית
היא הדבקות וזה הטוב היחיד, אנחנו נתבעים להעמיק בשני אופנים בעניין
זה.
אחת, שהדבקות האלהית הזאת בעצמה תהיה משוערת
בקרבנו בצורתה הטהורה מכל שמץ איגואיסמוס נ
שפל-כאן הרב חוזר ליסוד
שממנו הוא התחיל את הפסקה. כיון שכאן מדובר על התכלית, ממילא
מדובר על השלב של התיקון הסופי. כיון שזה השלב האחרון, התיקון
8יש מקום לעיין בשינויים שהרב שינה מלשונו של הרמח"ל יש כאן גם קיצור של דבריו, וגם
קצת שינוי. לדוגמא הרמח"ל השתמש בלשון כשתסתכל, ואילו הרב כתב כשתעמיק. ונר'
שהרב שינה את הלשון כדי להסביר בצורה יותר משמעותית.

13
והתכלית האחרונה ממילא חייבת אותה דבקות להיות בצורה שאיננה
אגואיסטית. בתחילת הפסקה אפשר היה להסביר שחלק מהתהליך עובר
דרך האגו, אבל כאן שמדבר על התכלית ודאי שצריך להכיר את הדבקות
בצורה נקיה מאגו.
ושנית,
הדבקות האלהית במובנה העליון, אוצר הטוב המקורי, צריך
שיעלה את כל מה שחשבוהו בני אדם לטוב שיהיה באמת טוב-הרב מחדש כאן יסוד, בעתיד יתגלה כיצד הטוב האלוקי מנצח את
כל הטובהקיים בעולם. ניצחון הטוב נעשה בצורה הכי טובה על ידי זה
שמגלים כיצד הטוב של הדבקות כולל בתוכו את כל הטוב הראשוני.
כמשל אפשר להביא שני אנשים שמתווכחים מה נחשב דבר טוב, האם טוב
לאדם ללכת למקום לירושלים כיון ששם יש טוב, או ללכת לתל אביב ששם
יש טוב אחר. בסופו של דבר לאחר סיום הויכוח איזה צד ניצח את חברו
ושיכנע אותו שמקום מסויים, כגון ירושלים הוא הטוב. אומנם יש כאן
הכרעה מוחלטת, אבל יש חסרון בהכרעה הזאת. החסרון בהכרעה הזאת
כיון שעדיין הטענות של הצד השני עדיין קיימות. ההכרעה שמקום מסויים
הוא טוב, זאת הכרעה שלא ביטלה בצורה מוחלטת את הטענות של הטוב
הקיים במקום השני.
אבל ישנו ניצחון והכרעה יותר משמעותיים. ישנה הכרעה שלא מבטלת את
הטוב הקיים במקום השני. ישנה הכרעה המסבירה כיצד הטוב הקיים
במקום האחר, זה טוב הנובע ומקושר עם הטוב של המקום הראשון.
בצורה כזאת מתברר שלא היהכאן באמת ויכוח, בצורה כזאת מתבאר
כיצד כל כוחות הטוב מצטרפים לטוב שבמקום השני.
הרב מחדש שהשאיפה העתידית היא שהתכלית של הטוב, שהדבקות תגלה
כיצד כל נושאי הטוב הקיימים בעולם, הם טוב המקושר אל הטוב של
הדבקות. בהבנה כזאת כל מי שהיה מקושר לטוב שכבר קיים בעולם, יוכל
להתחבר אל הטוב העליון אל הדבקות לפי דרגתו. אין כאן תופעה שבא טוב
שגורם ביטול של שאר הטובות.
ולא עוד אלא גם כל מה שיחשבוהו בני אדם לרע צריך שיהיה
נודע שהוא טוב, מפני שבאמת אין רע כי אם טוב-הרב מוסיף רובד נוסף
בהבנת התכלית. הכרת התכלית גורמת לא רק שהטוב כולו יצטרף לטוב
התכליתי. אלא יתברר כיצד כל הרע הוא גם פעל בשירותו של הטוב. יתבאר
שהרע הוא באמת לא מציאות העומדת בפני עצמה. יתבאר כיצד אפשר
לגלות תיקונית שהרע עשה.
עומק התפיסה הזאת היא ההבנהשכל העולם כולו יכול להגיע לתיקון. אין
מציאות בבריאה שאין לה אפשרות להגיע לתכלית.

14
והרע אינו אלא דמיון כוזב ושוא נתעה, מפני
שאיננו במציאות-
כדי להוכיח את היסוד הזה הרב מסביר את משתמש בלשון הרמח"ל.
הרמח"ל כ' שכל מה שיחשבו בני אדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה.
כאן הרב מכנה את הרע בלשון של דמיון (היינו הבל)ושוא נתעה. היינו
מציאות הרע מתגלה כאינה מציאות. הרע מתגלה כדמיון. ההבנה הזאת
מתאימה לתפיסה שבסופו של דבר,שורש הרע הואגילויטוב. רק בצורה
החיצונית הרע מתגלה כרע, כיון שזה רק הגילוי החיצוני לכן הדבר נחשב
כמעין דמיון, אבל בשורשהרע נובע מן הטוב.
ההבנה שיצר הרע תפקידו לשרת את הטוב מוסברת בספרי החסידות
במשל. וכך מובא בשם הרב המגיד.
משל למלך שהיה לו בן, המלך רצה לבדוק את טיבו ומידותיו של בנו.
בשביל זה הוא לוקח אשה ומבקש ממנה שתתחפש לזונה ותפתה את בנו.
אותה אשהמנסה את כל כוחה בשביל להכשיל את הבן. מבחינה חיצונית
האשה נראה שהאשה רוצה להצליח להכשיל את הבן. אבל בעומק גם
האשה רוצה שבן המלך יעמוד בניסיון, גם האשה רוצה בהצלחתו של
המלך.
במשל זה הסבירו בספרי החסידות את הפרדוקס הקיים בתוך היצר הרע.
מבחינה מעשיתחיצונית יצר הרע נראה מציאות הפועלת רע. אבל בתוכו
הוא רוצה שהטוב ינצח אותו. הרע הוא רק דמיון בשורשו הוא שליח של
המלך בשביל לבדוק ולקדם את האדם הנמצא בעולם הזה.
לפי יסוד זה אפשר להבין את דברי הרב. בשלמות העתידית בתכלית,
יתבאר כיצד הרע הוא לא מציאות שבאמת רוצה רע. להיפך, הרע רוצה
בשורשו את הטוב. אלא שכלפי חוץ הוא צריך להתגלות בצורה של רע.
אמנם הקדמה כזאת אי אפשר לה להיות יסוד לספר מוסר
מעש
י-
ההבנה שכל הטוב הקיים הוא יכול להתקשר אל התכלית. ההבנה שגם הרע
יכול לעזור לתכלית, זאת הבנה מסוכנת.
ההבנה הזאת יכולה לטשטש את היכולת של האדם להתמודד עם הרע. כדי
לעמוד באתגרים המוסריים האדם צריך להכיר את הרע בצורה הכי
קיצונית. ברגע שהאדם מתחיל להכניס לעצמו תאוריה בה יש מקום לרע
יכול להווצר בלבול שהאדם חושב שאפשר שהוא יעשה רע וזה יעזור
לקידום העולם.
בעיה זאת היא אחת הסיבות להתנגדות לשי' החסידות. החסידות חידשה
שישנה אלוקות בכל מקום בעולם. לפי יסוד זה מתבאר שגם ברע יש שורש
אלוקי. לפי הבנה זאת האדם יכול לטעות, האדם יכול לקבל חלישות
במאבק מול הרע. אם יש שורש רוחני גם ברע ממילא אולי אפשר לקדם
את העולם ח"ו על ידי חטאים ועל ידי עשייתרע. ההבנה הזאת אומנם
נכונה אבל היא יכולה לגרום לאדם חלישות במאבקו המוסרי.

15
לכן תפיסה כזאת משוכללת היא לא יכולה להיות כהקדמה לספר מוסר.
כי אם אחרי עיבוד מרובה במעמקי התיאוריה, עד כדי
ההסברה
הברורה-כיון שהתפיסה המקשרת את כלל המציאות אל הטוב, זאת
תפיסה המצריכה המון הכנה, והמון עיבוד. כדי להגיע לתפיסה הזאת צריך
הרבה הכנות אמוניות ונפשיות. צריך הכנה אמונית להכיר את הנהגת ה'
בעולם, דרך מסכים. הכרה שיש הנהגה שורשית הכוללת את כלל
המציאות, ויש את ההנהגה הקיימת בעולם שבה הקב"ה רוצה שאנחנו
נפעל. בצורה כזאת האדם יכול להכיר שבסופו של דבר בצורה הגלויה ישנו
רע וטוב גמורים.
הבנה זאת היא דורשת גם הכנה נפשית. רק ברגע שאדם מרגיש בצורה
נפשית את הרע כרע, הנפש שלו מצליחה להבחין בין הטוב לרע. רק לאחר
הכנה ואיזון נפשי אפשר להגיע לשלב השני שמסוגל להכיל את תיקונו של
הרע.
השלמות של העליון האור אל להגיע שכדי
הטוב הנשאפת, צריכים האלהית, הדבקות של המוחלט
המוסר את להקדים
המעשי-חלק יסודי בהסברה, היא ההבנה שאי אפשר להגיע לתכלית בלי
הקדמה מוסרית מעשית.
ההקדמה המוסרית המעשית, היאההבנה שבפועל למרות בשורשים
העליונים הרוחניים יש מקום לרע, בכל זאת בצורה המעשית הרע הוא רע
מוחלט. כיון שבצורה המעשית הרע הוא רע, לכן צריך להאבק ולהלחם בו.
המלחמה ברע היא צריכה להיות מושרשת בשורש עשייתו של האדם.
האדם צריך להכיר שמבחינה מעשית הרע הוא רע מוחלט מבחינה מעשית,
רק כשהאדם יחיה כך הוא יוכל להגיע אל התכלית המתקנת את הרע.
המפריד את הטוב מן הרע,
ושיש עסק עם היסוד הרע כעם דבר של מציאות-אדם בחייו צריך לחיות בהפרדה מוחלטת בין טוב לרע. אי
אפשר בחיים המעשיים לתפוס טשטוש מושגים בה שורש הרע הוא טוב.
מבחינהמוסרית מעשית האדם צריך לראות את הרע כמציאות ממשית,
שאיננה דמיון. צריך להכיר שהרע הוא כח מעשי שיש לו יסוד וקיום בעומק
במציאות בפני עצמו. רק כשהאדם חדור בהכרה הזאת האדם יצליח
מוסרית להאבק עם הרע, מלחמה מלאה.
כך גם מסביר הרב בעין איה.
עין איה שבת פרק ב' פסקה
פד.
-
שכללות הרע והטומאה הוא דבר שבצירוף
היותר עליון אין להכיר בו ענין הגיעול וההפסד, מפני שהוא
ג"כ עולה להמגמה התכליתית
של הטוב ...
אמנם הוא הדבר אשר
דברנו, כי
לעולם צריך שיהיה הרושם המוסרי מובלט בתוך
הרושם המדעי
, להראות ש"ראשית

16
חכמה יראת ד'", כלשון
חכמים
ז"ל' "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים". ע"כ כיון
שאותו הרושם של שלילת הגיעול לעצם המושג שאנו משיגים
אותו כעת בתור רע וטומאה, אם יחלש יוכל לפגע עכ"פ במקצת
את אותו הרגש הקדוש המטה לדרכי חיים שבא מהציור השלם
של
שנאת הרע הגמור
, ע"כ צריך שלא יופגם כחה של
אותה
השנ
אה להרע כלל.
לפי פסקה זאת מתברר היסוד הגדול שבסופו של דבר בשלמות של התיקון
יהיה תיקון גם לרע, גם הגיעול יועיל ויעלה למגמה התכליתית. אבל
בראשית היראה, האדם נצרך לשנוא את הרע לגמרי. האדם צריך להזהר
שהתכלית העתידית לא תפגע כעת בשנאת הרע. כדי להלחם ברע, צריך
לשנוא אותו שנאה גמורה.
גם באורות הקודש חלק א' הרב מסביר את הסכנה בהכרה האלוקית
המחברת את כל העולם אל הקדושה וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"א עמ' רעח' פסקה קא' 'מדת אספקלריא מאירה'.
-
ההתעמקות הרוחנית בענינים נשגבים היא מושכת את האדם
מהכרה ברורה בעולם
הממשי, וזהו הפגם שיש ביסוד הנבואה,
שממנו המחשכים נמשכים לכל משיג רוחני ...
וצריך כל חכם
מישראל לעמוד בכל כחו נגד פרצה זאת, להשתדל ללכת בעקבותיו
של הרועה הנאמן, משה רבינו ע"ה, שהבהירות העליונה לא כהכתה
את עינו הרוחנית מלראות באספקלריא המאירה גם את העולם
המע
שי וכל מכשיריו.
הרב מבאר באורות הקודש חלק א', את הדרך הרוחנית. הדרך הרוחנית
היא מסוגלת לראות את העניינים הרוחניים הנשגבים. עניינים רוחניים
הכוללים את הכל, ולמרות זאת להתנהג כמו משה רבינו למרות הכרתו
הרוחנית העליונה זה לא הכהה את עינו הרוחנית מלראות את הצורה
המעשית של העולם. הצורה המצריכה הבדל בין טוב לרע.
ומזה באים
לאור העליון של הדבקות האלהית העליונה, שהוא
תכלית הטוב-כדי להגיע לטוב, להגיע למציאות שהיא התכלית שהיא
הדבקות חייבים לעבור דרך שנאה והכרה מוחלטת של הרע.לאחר שנאת
הרע אפשר יהיה להגיע לתכלית הטובשהיא הדבקות האלוקית הכוללת
את הכל.הרע כליון את זו מאירה אספקלריא ידי על שרואים
במציאות
ואפסותו המוחלטה למפרע-על ידי ההתקדמות המוסרית,
תהליך שבו האדם שונא את הרע לגמרי. בסופו של דבר דווקא שנאה זאת
תגרום שהאדם יוכל לקבל את ההשקפה העתידית. ההשקפה האמיתית
היא השקפה שהרב מכנה אותה כאספקלריא מאירה. מושג זה חז"ל אמרו
כלפי משה רבינו.

17
וכך מסביר הרמח"ל בדרך ה' על מעלת נבואת משה9.
דרך ה' חלק ג פרק ה
-
ה. אך נבואתו של משה רבינו, עליו השלום, היא בדרך יותר עליון
מכל זה, והוא, לראשונה, שלא היה צריך לצאת מחושיו והרגשותיו
ולא לחלום כלל, אלא היתה הנבואה מגעת לו עודו במצבו התמידי,
וזהו שנאמר בו (במדבר יב ח): "פה אל פה אדבר בו", והיה מתגלה
לו הענין כמי שרואה מתו
ך
אספקלריא אחת לבד, והיא עצמה
מצוחצחת
.
אם כן תפיסת המציאות מתוך אספקלריא המאירה זאת הסתכלות נקיה
מתערובת. זאת התסכלות אידיאלית. הרב מסביר שההסתכלות הזאת היא
גורמת לביטול מוחלט של הרע. ההסתכלות הזאת מגלה כיצד הרע הוא
באמת לא היה קיים. מתברר שהרע הוא רק דמיון שאינו נמצא במציאות.
כדי להסביר את כליון הרע, הרב מדגיש את אפסותו המוחלטה של הרע,
כמו כן הביטול יחול למפרע. היינו יתברר שכל התהליך של הרע, גם בשלבי
המאבק זה באמת לא היה מאבק אמיתי. רק בגילוי החיצוני הוא נראה
כאילו יש מאבק.
וכשקוראים אנו להלן, כי האמצעי אל
הדבקות הוא
יידבק בו בכח מעשים שתולדתם זה הענין, שהם
המצות-הרב ממשיך להסביר את
דברי המסילת ישרים. וכך כותב המסילת ישרים בהמשך דבריו.
ספר מסילת ישרים פרק א
-
והנה אחר שידענו זה, נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר
העבודה אשר בידינו, כי הנה אלה הם האמצעים המב
יאים אותנו אל
השלמות האמיתי
9הרמח"ל משווה בין נבואת כל הנביאים אל מעלת נבואת משה, וכך כותב הרמח"ל לגבי
שאר הנביאים.
דרך ה' חלק ג פרק ה
-
ד. ואמנם ראייתם של הנביאים אינה כמי שרואה את חבירו לפניו, אלא כמי שרואהו
מאספקלריא, ולא מאחת, אלא כמי שרואה מתוך אספקלריות רבות, שנעתק בהן
הצ
יור מזו לזו, אך הנראה הוא אחד ודאי, ותנועותיו נראות מתוך האספקלריות, אף
על פי שאין מביטים אליו באורח מישור. ולא עוד, אלא שאין ראייתם אלא כמי
שרואה מתוך אספקלריא בלתי מצוחצחת, שאי אפשר לו לראות הנושא בברור גמור,
כך אי אפשר להם לראות הכבוד, אפילו אחר כל העתק
י הציורים הללו, בברור, אף
על פי שמה שרואים באמת הוא כבודו, יתברך, ואין בזה ספק אצלם כלל...

18
הרב מתמצת את דברי המסילת ישרים, הדרך האמצעית להגיע אל
הדבקות דווקא על ידי המצוות. היינו על ידי עשיית המצוות אפשר להגיע
אל התכלית.
חסרים אנו חוליא גדולה של השלשלת ההיסטורית
הרוחנית,
שהיא חוזרת כימי עולם בכל אדם בכל שעה ובכל מקום-המצוות
הם מבטאים את השלב בו מתגלה החילוק בין טוב לרע. המצוות הם השלב
הקודם לדבקות. לכן גם בקיום המצוות האדם צריך להכיר שישנה חוליא
נוספת, ישנו רובד נוסף הקשור אל הדבקות. הכח הקשור אל הדבקות הוא
הנמצא מעל הטוב והרע. זה כח המסוגל לגלות שכלל אין רע10.
הרב מסביר שהכח הזה הוא חוליא החוזרת כימי עולם, לפי הבנתי הרב
בעצם מכוון שכח זה אומנם שייך אל האידיאל שהוא הדבקות, אבל הוא
מסוגל לחזור ולתקן את המציאות כולה. כמו שהדבקות נמצאת מעל טוב
והרע, כך הדבקות היא נמצאת מעל מושגי הזמן.
לכן הדבקות היא חוליא השייכת בכל אדם ובכל זמן ובכל מקום. זאת
מציאות רוחנית שבסופו של תהליך תגלה כיצד כלל המציאות תפקידה
לגלות בכל משך חייה דבקות אלוקית.
הדבקות האלהית יסודה הוא הדבקות בעצמה, תשוקת
הטוהר, המתעלה על ידי טהרת מחשבה, עומק הגיון-הרב מסביר שעיקר
הדבקות בא לידי ביטוי לא דוקא בפן המעשי. עצם הרצון לדבקות היא
עצמה הדבקות. תשוקת הטהרה של האדם, כשהאדם מטהר את מחשבתו.
כשהאדם מעמיק את מחשבתו בעניינה של הדבקות היא עצמה ביטוי
ומימוש של הדבקות.
10אומנם נר' שגם בתוך המצוות אפשר לראות בשורשם את העתיד לבוא, היינו את הדבקות
שהיא נמצאת בשורש המצוות. ביטוי לעניין זה אפשר לראות בדברי הרב בעולת ראיה, וכך
כותב הרב.
עולת ראיה ח"א עמ' תיב'
-
חיינו וארך ימינו. -
ב' מיני המעלות שבמצוות התוה"ק נכללים הם בב'
התארים שנשתבחו בהם : חיינו ואורך ימינו. תאר החיים הוא על חלק ההרגשה
מקדושה, שמרגיש שנעשה לבבו יותר קרוב אל השי"ת, ומדותיו יותר מזוקקות
וצרופות. ותאר ארך הימים הוא
התועלת המגיעה בשלמות הנשמה במה שנעלם ואינו
נרגש כלל אבל הוא מקנה לה
קנין נשגב.
לפי דברי הרב מתבאר שבמצוות יש את המוסר שהאדם מרגיש. היינו כשאדם מקיים מצוות
הוא מרגיש את העילוי הרוחני. אבל בתוך זה קיים אריכות חיים, היינו תועלת פנימית
שהאדם איננו מרגיש. זאתתועלת השייכת אל הנשמה, היינו תועלת הקשורה אל הדבקות.

19
כמשל אפשר להביא בעל האוהב את אשתו, ישנו פן מעשי שהוא קונה לה
חפצים וכדומה. אבל בסופו של דבר עיקר החיבור הוא עניין פנימי נפשי.
עצם זה שהאדם חושב על אשתו זה עצמו ביטוי של הדבקות. וזה מה
שהרמב"ם המשיל את אהבת ה' לאהבת בעל לאשתו.
המשלת אהבת ה' לאהבה של חושק באהובתו מובאת בספר החינוך.
ספר החינוך פרשת ואתחנן מצוה תיח
-
...
והענין על דרך משל שיהא נזכר באהבת השם תמיד כזכרון
החושק תכלית החשק בחשוקתו היום שישיג להביאה אל ביתו.
אם כן חלק מהותי באהבת ה' הוא החשיקה, הזכרון המחשבה לקראת
האהבה.
חופש רוחני-הדבקות בתוכה נושאת חופש רוחני. אדם האוהב את אשתו
בסופו של דבר הוא יבחר לקנות מתנה מסויימת. אבל בזמן לפני שהוא
קונה את המתנה, הוא יכול להרגיש חופשיות בעצם החיבור והדבקות. הוא
מרגיש שהדבקות היא מעל המעשים המצומצמים. לכן הדבקות היא ביטוי
של חופש הנמצא מעל המציאות.
(הדגש שהרב מדגיש על החופש מסמל את היחס בין עצם הדבקות לבין
הצמצום המעשיהקיים במצוות, היינו אומנם המצווה היא צמצום מאד
מוגדר של מצווה, אבל זה נובע מחופש בחירתי, לבחור בקב"ה, בדבקות בו)
והסתכלות בהירה-המושג הסתכלות הוא נמצא מעל הראיה. ראיה זה
משהו חיצוני. ואילו הסתכלות זה משהו פנימי. ההסתכלות מסוגלת לחדור
לתוך הדבר בעצמו. הסתכלות בהירה זאת התבוננות שמרגישה בצורה
מוחשית את הדבקות. האדם מרגיש כאילו הדבקות בהירה וברורה אצלו.
ההתהלכות את האלהים של דורות הראשונים-הרב מתאר שהיו
דורות שהלכו בדבקות עם הקב"ה בלי מצוות. הדורות שהיו לפני מתן תורה
הם חוו את השורש הרוחני החופשי. אומנם יכול להיות ל'מעשה'שהאבות
קיימו את התורה, אבל קיום התורה שלהם נעשה בצורה בה הדבקות היא
המציאות המוחשית. אצל האבות לפי חלק מן השיטות היה קיום מצוות,
אבל הוא לא סתר את ההרגשה המוחשית של הדבקות.שנתרבו במעצורים פוגעת בעצמה הזאת ההסתכלות אמנם
ביותר
במשך הזמנים-הרגשת הדבקות כיום היא מוגבלת. בעקבות
מעצורים הנמצאים בטבע האדם איבד את הרגשת הדבקות. כיון שהעולם
בטבעו איבד את הדבקות הטבעית לכן ניתנה התורה. מטרת התורה היא
להחזיר לאדם מבחינה חיצונית את הדרך להביא לדבקות. המצוות הם
הכלי החיצוני דרכו אחר כך אפשר יהיה לחוות דבקות.

20
כמשל אדם האוהב את אשתו, יש לו דבקות טבעית. אלא יכול להיות שכיון
שהאדם לא ידע איך להתנהג, האדם לא ידע מה מתאים לתכונת הנפש של
אשתו, האדם לא ידע כיצד לממש את הדבקות. בעקבות כך נוצרו מעצורים
בזוגיות שלהם. הדבקות נפגמה, לכן במקרה כזה צריך להביא לאדם
כללים. בית כזה שלב ראשון יוצר כללים כביכול חיצוניים. רק לאחר שיש
כללים אפשר להתחיל להחזיר את החוויה הפנימית של הדבקות. כך
המצוות כיון שישנם מניעות ומעצורים צריכים הדורות האחרונים את
התורה.
ויש מניעות גדולות בתכונת הנפש, וקל וחומר
בתכונת הגוף-הרב
מסביר ודאי שהמניעות נולדו ונוצרו מצד תכונת הגוף. תכונה זאת מציאות
שהאדם רוכש במהלך חייו, במקרים כאל האדם יכול לאבד את הטבעיות
שלו. ודאי שהגוף בקלות יכול לרכוש תכונה הסותרת את הדבקות. אותו
דבר נעשה גם כלפי הנפש, ה'נפש' היא נקודת החיות הבסיסית של האדם
מבחינה רוחנית. הנפש יכולה במהלך הזמן לקנות תכונה הסותרת את
הדבקות.
וישנן הברקות עליונות הצריכות לסיוע של
תכסיס מעשי-כדי
שהאדם יוכל לחוות חוויה של דבקות הוא צריך צמצום מעשי. הצמצום
המעשי הוא המצוות. המצות הם מעין כלי לאור האלוקי. האור האלוקי
הוא הברקה שהאדם גם כשהוא נמצא בעולם הוא יכול לחוות חווית
דבקות, אלא שכדי שיחווה את זה הוא צריך מצווה מעשית.
כמשל אפשר להביא את עונג שבת. בשבת ישנו תענוג רוחני, אלא שכדי
שהאדם יוכל לחוות את התענוג הזה הוא צריך להשתמש בכח גשמי. עונג
שבת הרוחני תלוי בעונג שבת חומרי. אדם צריך לאכול סעודות שבת ולענג
את השבת. רק על ידי התכסיס המעשי האדם פתאום יכול להגיע אל
החוויה הרוחנית, ההברקה העליונה.השלמות מתוך האדירה, התשוקה מתוך כולם ועל
העליונה
בעצמה, מתוך ההתגלות של הדבקות האלהית-כשהאדם
מצליח לממש את הדבקות בקרבו. הוא מצליח להגיע לשלמות מעשית,
היינו מעשיו מכוונים מתוך רצון להגיע לשלמות מעשית עליונה. השלמות
הזאת יכולה להוביללגילוי דבקות במעשיו. מתוך הגדלות הזאת מגיע
השלב המכיל בתוכו את התכלית של הדבקות, התכלית הזאת היא מעין רז
שאי אפשר לגלותו.
מתגלה רז עליון,
של אספקלריא המאירה-כאן הרב מתאר את
התוצאה העליונה של התהליך המעשי. כשהאדם פועל לגלות את הדבקות
במהלך חייו, מתוך בירורבין טוב לרע. פתאום מופיע רז עליון של דבקות,
הרז הזה נמצא מעל הכרת הטוב והרע. הרז הזה מכיל בתוכו את כל
המציאות. כיון שזה רז כל כך עליון הוא שייך להכרתו של משה רבינו. משה

21
רבינו הגיע לדבקות והכרה אלהית בצורה הכי מוחשית והכי מעשית. לכן
הדבקות הזאת מכונה בשם אספקלריה המאירה.
שסכם לנו את הדרך הסלולה,
לאחד את כל התוכן המעשי שבחיים
עם היסוד
של התשוקה האידיאלית-בשלב בו מתגלה הרז, האדם
מגלה למרות שבמהלך שלבי ההתקדמות היה שלבים שצריך לכלות את
הרע. שלבים בהם נראה כאילו אין גילוי של דבקות, אבל דווקא בסופו של
תהליך מתגלה כיצד כל התהליך כולו, הוא מעין מסלול שכל תפקידו
להופיע את הדבקות.
בשלב הזה מתגלה כיצד הפעולה המעשית המפרידה בין טוב לרע, היא
בעצמה יכולה להתעלות ולהתחבר אל האידיאל העליון המכיל בתוכו
תשוקה אידיאלית. התשוקה הזאת מסוגלת לתקן את הרע למפרע, להכיר
שכלל אין כאן רע.
בעין איה הרב מתאר את מעלת האספקלריא המאירה, שהיא נמצאת מעל
החיים. היא מבחינה מעשית אינה מופיעה בתוך החיים, אבל דווקא מתוך
זה שהיא מעל החיים היא יכולה לתת מקום לכל מכלול החיים. ההופעה
הזאת היא הופעתו של משה רבינו. וכך כותב הרב בעין איה.
עין איה שבת
פ"ט פסקה טז -
השפעה האלהית העליונה של אספקלריא המאירה, נבואתו של משה
רבינו ע"ה שהיא מקור התורה ועתצמותה, מקור ההויה של כל
העולמים כולם ... השפעה זו אינה מקבלת שום רושם מהחיים
והסביבה, היא מתוה להחיים את דרכם ... ודוקא מפני נקיונו מכל
השפעה של חיים מוגבלים, י
פכה בכח עליונותו, להחיות את החיים
.
אשר היא יסוד הכל-המטרה העליונה הזאת היא מטרת כל הבריאה.
הרמח"ל בפתיחה לספר מסילת ישרים כשהוא מדבר על מטרת הבריאה
כדבקות. כוונתו הסופית היא הדבקות הזאת, דבקות המסוגלת לעמוד מעל
המושגים של טוב ורע. לכן הדבקות הזאת היאהיחידה שנחשבת כיסוד
הכל.
חשק הטוב העליון של הדבקות האלהית, העולה בטובו
מכל
שנקלט אצלנו במושג של תענוג ועידון-כאן הרב חוזר להסביר שאותו
תענוג אינו תענוג שאנו יכולים להשיג. כל התענוג שאנו משיגים זה תענוג
קטן שאנו משיגים בתור נבראים. התענוג הזה הוא תענוג קטןואגואיסטי
התלוי דווקא בטוב שהאדם מרגיש. אבל תענוג הדבקות הוא נמצא מעל
מושגי תענוג ועידון שאנו מכירים. לכן הוא בעצמו לא יכול להיות
אגואיסטי כיון שהדבקות הזאת היא דבקות מוחלטת הנדבקת בה'.
והם הם המצות ,
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם-הרב חוזר
ומדגיש למרות כלהתיאור העליון של אותה דבקות, בסופו של דבר הדרך

22
להגיע לדבקות היא נעשית רק על ידי המצוות. המצוות בעצמם הם
המימוש של אותה דבקות. הטעם של המצות כי כך הקב"ה רצה, עצם רצון
ה' שהוא כך ציווה זה עצמו הדרך לדבקות.
כמו אדם שרוצה לדבוק בחברו, והחבר אומר לו דווקא מה הוא אוהב,
אומנםהדבקות נמצאת מעל הפרטים שהחבר אוהב. אבל בסופו של דבר
הדרך היחידה לממש את אותה דבקות יכול להעשות רק על ידי מילוי רצונו
של חברו. כך המצוות בסופו של דבר זה רצונו של הקב"ה ממילא זאת
הדרך שבה הקב"ה רוצה שנממש את הדבקות.
דברי הרב מבוססים על הפסוקבספר ויקרא המסביר את מעלתם של
המצוות.
ויקרא פרק יח פסוק ה
-
ּושְׁמַרְׁתֶֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי ֙ וְׁאֶת־מִשְׁפָּטַַ֔י אֲשֶֶׁ֨ר יַעֲשֶֶׂ֥ה אֹּתָָּ֛ם הָּאָּדָָּ֖ם וָּחַַ֣י בָּהֶֶ֑ם
אֲנִָ֖י יְׁקוָָּֽק:
ואנו צריכים ללמוד מעתה, בבת אחת, את החזיונות הרוחניים
של
ה אל העולים התיאורי, המהלך
הרוחנית המגמה של מכון
הנקיה,
מגמת הדבקות האלהית, ואת הדרכים המעשיים העוזרים לה,
המשכללים את צורתה, המרחיבים את אורה-כאן הרב מסכם
את המהלך הגדול של הפסקה.
בסופו של דבר כדי להגיע לדבקות צריך לאחוז את החבל משני הקצוות.
מצד אחד צריך להכיר את הדבקות בצורה הנקיה והמשוכללת, ההכרה
הזאת היא מסוגלת לבטל את הרע, היא הכרה הנמצאת מעל המציאות.
מצד שני האדם צריך באותה נשימה, בבת אחת, הוא צריך לחזק לעצמו
מבחינה מעשית את ההבנה שאי אפשר להגיע לדבקות הזאת בלי תיקון
מעשי של המצוות.
הרב מדגיש כמה מעשה המצוות חשוב, הדרך המעשית היא עוזרת לאותה
דבקות. היא משכללת את הדבקות, היא מסוגלת להרחיב את הדבקות.
והמסירים את כל
אבני המכשול מכל נתיבותיה, דרכיה דרכי נעם
וכל נתיבותיה שלום-הרב ממשיך לתאר את היתרון הגדול של הדרך
המעשית. דווקא מתוך הדרך המעשית האדם יכול להכיר את המכשולים
היוצרים בלבול. הדרך להגיע אל השלום הגדול, הוא מתוך הקפדה על
הדרך. לא לטשטש בדרך את ההכרה של הטוב והרע. לכן הרב מסיים את
דבריו בפסוק המדבר על השלום ועל הדרך והנתיב.
משלי פרק ג פסוק יז
-
דְׁרָּכֶֶׂ֥יה ָּ דַרְׁכֵי־נֶֹּ֑עַם וְָֽׁכָּל־נְׁתִָ֖יבֹּתֶַ֣יה ָּ שָּלָֽום:

23
פסקה קטו.תענוג הדבקות11
(עמוד קע')הדבקות האלהית האמיתית, כשהיא משפעת את שפעה
על העובד האמיתי, היא ממלאת אותו זיו תענוג והרחבת הדעת,
וכל הכחות וכל החושים שלו מאירים ושמחים, והעולם וכל מלואו
שמח עמו.
ההשגה המביאה את הדבקות האמיתית, ובאה עמה
ביחד,
היא ההארה של העושר של הישות האלהית, שהיא משבעת
מטובת את
כל הקשורים עמה. ניצול הוא בזה מהעוני הגדול של
העולמ
ות הנפרדים, שכולם הם חשכים ודלים, לגבי האור והעושר
העליון של מלך הכבוד ב"ה, ד' אלהים אמת, המצוי האמת,
אשר אין עוד מלבדו ואפס זולתו. כי אשב בחשך
ד' אור לי,
אל ד' ויאר לנו, ד'אורי וישעי ממי אירא, ד' מעוז חיי ממי אפחד,
ואבואה אל מזבח
אלהים, אל אל שמחת גילי.
נושא הפסקה-הדבקות יוצרת תענוג הנובע מהארה של הישות האלוקית.
ביאור הפסקה-
הדבקות האלהית האמיתית-הפיסקה מתארת את העונג שיש לאדם
הדבק. הרבפותח ומדייק שמדובר כאן דווקא על אדם שיש לו דבקות
אמיתית. ההבדל בין דבקות סתם לדבקות אמיתית, היא בתמידיות של
הדבקות. דבקות שהיא לפרקים אינה נחשבת דבקות אמיתית12.
הרמ"א בתחילת השו"ע מגדיר מה הצורה של הדבקות. וכך כותב הרמ"א.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת
אדם בבקר סימן א
11מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ו' פסקה יח'.
12בשמונה קבצים הרב מביא תיאור של האדם הדבק. וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ז' פסקה קיח'
-
... המגלה בנשמה את חשקת הדבקות האלהית, כלות הנפש ועריגה בלתי פוסקת,
הה
ולכת ומתגברת בכל עת תוסיף ההכרה להתעמק בתהומות הנפשיים. מדי דברי
בכבודך הומה לבי אל דודיך.

24
-
הגה
: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה
ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים,
13
דווקא נוצר הקב"ה אל הקשר שמהות מודגש הרמ"א דברי לפי
מהתמידיות. היינו קיום הפסוק בתהילים שויתי ה' לנגדי תמיד. מציאות
בה האדם הוגה וחושב תמיד על הקב"ה. זאת נחשבת דבקות אמיתית.
כמו כן אפשר להסביר שדבקות אמיתית, היא דבקות שאין מטרתה רווחים
אישיים של האדם הפרטי, אלא כל מטרתה זה התכללות בקב"ה, בלי רווח
אישי. וכך נראה מהמשך הפסקה.
כשהיא משפעת את שפעה
על העובד האמיתי-אותה דבקות מולידה
תוצאות אצל האדם הדבק.
הרב מסביר שההשפעה הזאת תלויה האם הדבק הוא עובד אמיתי. הגדרת
עובד אמיתי נראה שהכוונה מי שעובד את הקב"ה לשמה. מי שאינו עובד
לשמה, מי שמחפש בדבקות את הפרס והתועלת האישית שלו, הוא איננו
נקרא עבד. כיון שהוא לא באמת דבק. עובד אמיתי זה הדבק ששוכח את
מהותו, כל רצונו לעשות נחת רוח בלי שום קבלת שכר.
תפיסה זאת שעובד ה' הוא העובד לשמה, מסביר הרצי"ה עפ"י דברי הגמ'
בהבדל בין מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת שדווקא השונה
פרקו מאה ואחת נקרא עובד אלקים.
וכך כותב הרב צבי יהודה.
אור לנתיבתי עמ' כד'
-
למעלה עבודת אלהים, והעוסק בתורה במעלה כזו הריהו בשנותו
יותר על מאה פעמים כראוי לשלמת למוד התורה, עובד אלהים,
שהוא עוסק בה לא לה
שלמתו הרוחנית במצות לימוד התורה ... אלא
מתוך עצם תכונת טבעיותו ושאיפת רוחו התמידית
להשלמת רצון
עליון וצורך גבוה
...
היא ממלאת אותו זיו תענוג והרחבת הדעת-כשאדם נמצא בדבקות
תמידית, הוא זוכה לאור היוצר תענוג. הסיבה שנוצר תענוג כיון שהאדם
13
וכך ממשיך הרמ"א שם.
-
כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו
והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו
וקרוביו,
כדבורו במושב המלך. כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא,
אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש
במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה
בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה
נבוכים ח"ג פ' נ"ב), ולא יתבייש מפני בני
אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי
הוא שוכב, ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).

25
מחובר לכחהאלוקי המחיה את המציאות. כיון שיש לאדם דבקות קבועה
ממילא קל לו להרגיש את הצד הרוחני הקיים במציאות. הכרת הצד
הרוחני, הכח לדבוק בצד הרוחני זה גורם מילוי פנימי רוחני לאדם. אחת
התוצאות של הרגשת התענוג, היא הרחבת הדעת. אדם המלא בעונג פנימי
הוא יכול להרחיב את דעתו14.
וכל הכחות וכל החושים שלו מאירים ושמחים-הדבקות משפיעה על
כוחותיו של האדם ועל חושיו.ההבדל בין כוח לחוש, כוח הוא הדבר הפנימי
כוחותיו של האדם. הגילוי של אותם כוחות של הנפש באים לידי ביטוי
בחושיו של האדם. גילוי כוחות הנפש באים לידי ביטוי בלבוש, הלבוש הוא
הגוף שמתגלה על ידי חמשת חושיו של האדם.
כל הדברים האלה הם מאירים ומשמחים את האדם הדבק בפועל. משוםשהדבק מחובר אל האלוקות לכן הנשמה שלו מאירה ושמחה.
והעולם וכל מלואו
שמח עמו-כיון שישנו אדם שכוחותיו מלאים
דבקות ושמחה, ממילא הוא משפיע על כל הסובבים אותו.לשמחהיש
יכולת להדביק את הסביבה, לשמחה יש יכולת לפרוץ את גבולות המקום.
זאת תכונה היכולה להשפיע למרחוק.(לכן אומרים 'שמחה פורצת גבולות15).'
בעין איה הרב מרחיב ומסביר כיצד פועל האדם הקשור אל כלל המציאות,
וכך כותב הרב.
עין איה ברכת פ"ט פסקה סז'.
-הכחהמדמה יכול להיות קשור בהמציאות הכללית רק באיש אשר
כלמעשיו והגיוני לבבו הם ערוכים להאושרהכללי של כלהמציאות
כולה, והוא העובד ד' היותר נשגב. וכיון שכלדיעותיו ומעשיו
קשורים הם להמטרה הכללית של השלמת כלהיקום כולו, מעשה ד'
והצלחתם ...
ההשגה המביאה את הדבקות האמיתית, ובאה עמה ביחד,
היא
ההארה של העושר של הישות האלהית-היכולת של האדם להגיע
14הגמרא במסכת ברכות מרמזת על הקשר בין ההרחבה הנפשית לבין הדעת. וכך מובא בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב
-
שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול ומראה וריח. שלשה מרחיבין דעתו של
אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים.
15בחסידות חב"ד מסבירים שהפתגם הזה מקורו מדברי האדמ"ו"ר הרש"ב במאמרו 'המשך
שמח תשמח תרנז'-שם ביאר את העניין של שמחה פורצת גדר. טעמו כיון שהאדם השמח
הוא עולה מעל גדריו הרגילים ממילא הוא יכול לקבל כוחות ממקום יותר עליון.

26
לדבקותהיא נובעת מהעושר הגדול. משמעות אותו אושר היא היכולת
לראות את כל המציאות ככלי המכשיר את הדבקות.
כיון שמדובר כאן על דבקות קבועה ממילא כשיש לאדם עושר של הכרת
הפרטים, הוא מסוגל לגלות דבקות בכל שלב ושלב בחיים.ככל שהחיים שלו יהיו עם יותר פקטים, הוא יוכל לגלותיותר נקודות דרכם אפשר
להתחבר ודבוק בקב"ה. כשאדם חסר בידיעת פרטים הוא לא יכול לשכלל
את הדבקות שלו, כיון שכביכול אין לו נקודות אחיזה במציאות דרכם הוא
יוכל לגלות נקודות דבקות בה'.
שהיא משבעת
מטובת את כל הקשורים עמה-העושר הזה גורם
שהאדם מבין כיצד כל פרט מקבלהארה מן האלוקות. ישנו שובע רוחני
הקיים בעולם, הוא מתגלה על ידי שהאדם פועל לגלות את האלוקות
הנמצאת בכל חלק וחלק של המציאות הקיימת בעולם.
ניצול הוא בזה מהעוני הגדול של
העולמ
ו
ת הנפרדים, שכולם הם
חשכים ודלים-הרב מבאר כשאין לאדם עושר של פרטים, כשאין לאדם
דבקות הוא מגיע לעניות של פרטים. העניות באה לידי ביטוי במציאות בהם
העולמות נפרדים. אחדההבדל בין צדיק לרשע, שצדיק הוא כח מאחד,
ואילו רשע הוא כח מפריד.
השורש ממנו נוצר כח הרע, הוא שבירת העולמות. היה בעולמות עליונים
שלב בו היה היו מלכים וכל מלך לא נתן מקום לחברו.כל מלך עמד בפני
עצמו, עצם זה שכל מלך לא שיתף את חברו זה גרם לירידה ושבירה
נוראית. השבירה הזאת היא השורש הרוחני ממנו כל הטומאה והרוע
מתקיים בעולם.
ההבנה הזאת משפיעה לא רק על העולמות העליונים, אלא היא מופיעה גם
בעבודת ה' הנמצאת באדם הפרטי. אדם צריך לבחון אתעצמו, אדם
שרואה את אחדות העולם, הוא מתקשר אל הקדושה. לעומת זאת אדם
שרואה את הפירוד בעולם, הוא מתחבר אל הטומאה והרוע.
דוד המלך בספר תהילים מדבר על הרשעים וכך מקלל אותם.
תהלים פרק צב פסוק י
-
כִֶּ֤י הִנֵֵּ֢ה אֹּיְׁבֶֶ֡יָך׀ יְָֽׁקוָָּ֗ק כִָֽי־הִנֵַ֣ה
אֹּיְׁבֶַ֣י ָך יֹּאבֵֶ֑ד ּו יִִ֝תְׁפָּרְׁד ָּ֗ו כָּל־פֶֹּׂ֥עֲלֵי אָָּֽוֶן:
מהותם של הרשעים הוא הפירוד.
הרב באורות התשובה מביא גם את העניין של עלמא דפירודא, וכך כותב
הרב.
אורות התשובה פ"יב פסקה ה.
-
בשעה שהאדם
חוטא הוא בעלמא דפירודא
, ואז כל פרט ופרט עומד

27
בפני
עצמו, והרע
הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא
שב מאהבה מיד מתנוצץ
עליו אור ההויה של עלמא דיחודא, שהכל
מתארגן בו לחטיבה אחת, ...
הרב מכנה את הרשע כפירוד, וכעוני. עני הוא לא מסוגל לראות את העושר
הגדול הקיים בעולם. לעני יש כמה חפצים בודדים.הצדיק לעומתו מאחד
את כל העולם, אצל הצדיק יש קשר בכל הבריאה כולה. כל הבריאה כלי
ודרך לדבקות, לכן הכל מתקשר לאחדות אחת.
לגבי האור והעושר
העליון של מלך הכבוד ב"ה
-לעומת הפירוד,
הדבקות מביאה אור. הפירוד וההרחבה מהאור האלוקי גורמת שיש חושך,
בחושך האדם לא רואה את המכלול. הצדיקים הדבקים בקב"ה מסוגלים
לראות את העולם בצורה שלמה, כיון שיש להם את האור של הקב"ה,
האור הגורם אחדות בכל הבריאה
.
הרב מסיים את הפסקה בפסוקים המבטאים את הגדולה של החיבור אל
הקב"ה
.
ד' אלהים אמת, המצוי האמת,
אשר אין עוד מלבדו ואפס זולתו-
הרב מכנה את האלוקות על פיהפסוק כנקודת אמת. נקודת אמת אפשר
לראות רק כשמתחברים אל האור הגדול. בחושך האדם יכול לטעות, אבל
כשיש אור רואים את האמת בצורה ברורה.
דברי הרב מבוססים על פסוק בספר ירמיהו ובספר דברים, ומה שאנחנו
אומרים בתפילת עלינו לשבח. פסוקים אלו מבטאים את האחדות
האלוקית המופיע בעולם הנברא, כיצד כל העולם כולו בטל כלפי הקב"ה.
ירמיהו פרק י פסוק י
-
וַָֽיקוֶָּּ֤ק אֱֹלהִים ֙ אֱמֶַ֔ת הָּֽוא־אֱֹלהִֶׂ֥ים חַיִָ֖ים ּומֶַ֣ל ְֶך עולֶָּ֑ם מִקִצְׁפו ֙ תִרְׁעַַ֣ש
הָּאַָּ֔רֶץ וְׁלָֹּֽא־יָּכִֶׂ֥ל ּו גויִָ֖ם זַעְׁמָֽו: ס
דברים פרק ד פסוק לה
-ַ
אַתָּה ֙ הָּרְׁאֵַ֣ת ָּ לָּדַַ֔ע
ת כִֶׂ֥י יְׁקוָָּ֖ק הַּ֣וא הָּאֱֹלהִֶ֑ים אֵֶׂ֥ין עָ֖וד מִלְׁבַדָֽו:
תפילת עלינו לשבח
- -
ושכינת עוזו בגבהי מרומים, הוא אלהינו אין עוד. אמת מלכנו, אפס
זולתו, ככתוב בתורתו: וידעת היום והשבת אל לבבך, כי ...
כי אשב בחשך ד' אור לי,
אל ד' ויאר לנו, ד' אורי וישעי ממי
אירא,
ד' מעוז חיי ממי אפחד,
ואבואה אל מזבח אלהים, אל אל שמחת

28
גילי-הרב מסיים את הפסקה, ברצף של פסוקים. פסוקים אלו מבטאים
את האור הנמצא בתוך הקדושה האלוקית. מי שמתקרב אל הקב"ה, הדבק
בה' נמצא באור גדול. האור הזה יכול להאיר את החושך, נותן כח להתמודד
מול הפחד.בסופו של דבר האור הזה מביא לקרבת ה' להגיע אל מזבח ה'
וממילא להגיע לשמחה גדולה.
ואלו הפסוקים שהרב מביא בסיום הפסקה.
מיכה פרק ז פסוק ח
-
אַָֽל־תִשְׁמְׁחִֶּ֤י אֹּיַ֙בְׁתִי ֙ לִַ֔י כִֶׂ֥י נָּפַָ֖לְׁתִי קֶָּ֑מְׁתִי
כִּֽי־אֵשֵֵׁ֣ב בַּחֹ֔ש ְֶׁך יְקוָ֖ק א֥ור לִּֽי
: ס
תהלים פרק קיח פסוק כז
-
אֵֵ֤ל׀ יְקוק ֘ וַּיָּ֪אֶׁר ל֥נו
אִסְׁרּו־חֶַׂ֥ג בַעֲבֹּתִֶ֑ים עַד־קִַ֝רְׁנָ֗ות הַמִזְׁבֵָֽחַ:
תהלים פרק כז פסוק א
-
לְׁדָּוִֶׁ֨ד׀
יְק
וֵ֤ק׀ אורֵׁ֣י וְְ֭ישְעי ממֵׁ֣י אירָ֑א יְקו֥ק מִּֽעוז־חַַּ֝יַַּּ֗י ממ֥י אֶׁפְחִּֽד
:
תהלים פרק מג פסוק ד
-
וְאבֵ֤ואה׀ אֶׁל־מזְבַַּּ֬ח אֱֹלהַּ֗ים אֶׁל־אֵל ֘ שמְחַָּּ֪ת גִּ֫יל֥י
וְׁאוד ְָׁךֶׂ֥ בְׁכִנָ֗ור אֱֹלהִֶׂ֥ים
אֱֹלהָָּֽי:

29
פסקה קטז.התענוג הנשגב16
(עמודקעא')ההשתקעות העמוקה בדעת אלהים, מתוך דעה שלמה,
המתלבשת בהרגש נאה ולבוש מזהיר של דמיון מבוסם ,
אין לשער את יפיה ותענוגיה. כל חוזי חזיונות וכל משוררי
אהבה בתענוגים ילאו לצייר גם חלק קטן משביעת הנשמה
ונחלי עדניה, במעמדה הנשא,
כשהיא עומדת כולה בעולמה האלהי,
ולבד התענוג הנשגב באין חקר, הצורה הרוחנית,
שהנשמה לובשת על ידי מעמדה הנעלה הזה, היא מלאה הוד
מלכות, וכל הדרת המדות הטובות, עד שהיאמתבסמת בבסמי עדן
של המוסר היותר זך ונאור, בתכונה כל כך שלמה ומאירה,
שאין ערוך לה בכל הטבעה מוסרית שבעולם, שיכולה לבא
על ידי
איזה לימוד והכרה אחרת.
ביסומה של הנשמה בעידונה העליון חודר הוא
כל כך בכל כחותיה ושרשי הויתה, עד שהיא מבסמת בחילה
גם את כל הסובב אותה ונגיעה בסיבוב בה הנוגע וכל
וכשנשמה ומציאותית. הויתית מאירה ומתעדנת על ד'
וענג הכרת האלהות ומשושה מצויה בתבל, כל הנשמות כול
ן,
וגם כל נפש חיה, וכל שיח וצמח, גם כל כח חיים צפון בכל יסוד
ודומם שואב עדנה והתעלות,
ידי על היא קנויה שתכליתה הזאת, הבהירה וההשקפה
רוח הקודש, המוכשר להופיע בישראל ועל ידו בעולם כולו,
היא
גם
עכשיו המקור הראשי של כל התענוגים כולם.
נושא הפסקה-השפעות הדבקותעל נשמת הדבק,ממילאעל כוחותיו ועל
הסביבה.
ביאור הפסקה-
ההשתקעות העמוקה בדעת אלהים, מתוך דעה שלמה,
המתלבשת בהרגש נאה ולבוש מזהיר של דמיון מבוסם-הרב מתאר כאן אתצורת
הדבקות בצורה מלאה. מדובר כאן על אדם שמשתמש בכל כוחותיו כדי
להתקרב אל הקב"ה. יש כאן השתמשות בכוחות הדעת (במח) וברגשות
ודמיון.
הרב מסביר כיצד צריך להיות התהליך, קודם צריך השתקעות שכלית.
להשתמש בכח של דעת. הרב בכוונה מכנה את ההשתמשות בשכל, בשם
דעת. מהות שלדעת שונה מחכמה, חכמה זה השורש. אבל הדעת היא
16מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' פסקהנח'.

30
לוקחת את החכמה ואת ההשכלה ומקשרת בין השכל לבין החויה והפעולה
של האדם. לכן דבר ראשון צריך העמקה בדעת.
האדם המשקיע את עצמו בדעת עמוקה, ממילא יש לו דעה שלמה.דעה
שלמה מבטאתיותר שלמות של שכל, שמשפיע על שאר כוחותיו.
לאחר השלמת הדעה רק אז יכול לבוא שלב שני, שלב הלבושים. שלב בו
הוא אותה השכלה מתלבשת בכלים שונים של האדם. הלבוש הראשון
הרגש. האדם לוקח את ההשכלה שהוא חווה, ומלביש אותה בחוויה
רגשית. האדם מתחיל להתפעל מהדבקות ומהקשר אל הקב"ה.
לאחר שהאדם הלביש את דעתו ברגש, מעליו נמצא שלב הדמיון. גם הדמיון
הואנקרא לבוש. אבל דמיון הוא השלב היותר אחרון כיון שהוא מסוכן.
דמיון יכול ללכת למקומות שליליים, לכן זה הלבוש האחרון.
גם בעין איה הרב מרחיב את החשיבות לכח הדמיון וכך כותב הרב.
עין איה ברכות פ"ט פסקה קיב.
-
החיים של
ההרגש שהם
הבסיס לחיי השכל
נמצאם מוגדרים
בחמש תכונות
כוללות, צער, עונג, מנוחה, הפסק ההרגשה כדי שתהי'
ג"כ היא ההפסקה נמצאת בהתחדשה יותר מורגשת אחת
המביא הדמיון הוא המשלים החמש החיים, ממכשירי את
שבחיי הריקנות כל את וממלא הנפש לעומק ההרגשות
הרגש,
במלאותו המון התרגשות ב
תוך עמקי חדרי הנפש הדקים,
כדרך
שהלב מכניס בכחו בצירוף הריאה את הדם לכל עורקי הגוף
והגידים הדקים
.
כוחו של הדמיון הא שלב חשוב בהכנה לנבואה. הנביא הוא נזקק לדמיון
כדי לקבל את הנבואה. אומנם הדמיון צריך זהירות וזיקוק כדי שהאדם
והנביא לא יבואו לידי טעויות17.
וכך מרחיב הרב גם באורות הקודש חלק א'.
אורות הקודש חלק א' פסקה סט' עמ' רמב', התנוצצות הדמיון והשכל
-
בשני אדירה תנועה מתחלת מתגברת, כשהקדושה
העולמות הגדולים, שאין חקר לגדלם. עזוזם והוד תפארתם,
עולם השכל ועולם הדמיון. השכל מלא הצחצחות
העליונות, שאין קץ לבירור
ם
ואין תכלית לזוהר פליאתם, והדמיון.
האספקלריא שאינה מאירה. המלאה הדר. תבנית כל צורה
מפוארה, כל חזון לב מרומם ומתעלה. השכל ממעל ישלח את קויו,
שהם יאירו ויחממו את הדמיון מתחת,
17האדמו"ר בפיאסצנה בספריו מרחיב את החשיבות לפיתוח כוחות הדמיון. האדמו"ר גם
מביא דוגמאות כיצד על האדם להכניס ציורים לתוך עצמו לחוויה האלוקית.

31
והדמיון ממקומו ישלח
מלמטה למעלה את קרני הודו, ותמיד קרן בקו יפגש,
וקו בקרן יתנוצץ
...
אין לשער את יפיה ותענוגיה. כל חוזי חזיונות וכל משוררי
אהבה בתענוגים ילאו לצייר גם חלק קטן משביעת הנשמה
ונחלי עדניה-
הרב מסביר עד גדלותו של התענוג. היופי של התענוג הוא דבר שאינו ניתן
להסבר. כדי להבין את גדלות התענוג, הרב מסביר ששום מציאות גשמית
לאיכולה לתאר אפילו לא מקצתו של אותו תענוג.
הרב מכנה את התענוג הזה כשביעהשל הנשמה, את הרגשת העונג הגוף
החומרי לא יכול להרגיש. רק הנשמה היא מוכנה להרגשת התענוג.
במעמדה הנשא, כשהיא עומדת כולה בעולמה האלהי-היכולת של
הנשמה לחוות את התענוג תלוי האם הנשמה עדייןנקיה. רק נשמה שהיא
נמצאת בעמדה מרוממת נשאה, היא מסוגלת לחוש את התענוג הזה.
ולבד התענוג הנשגב באין חקר, הצורה הרוחנית,
שהנשמה לובשת
על ידי מעמדה הנעלה הזה-עד כאן הרב דיבר על התענוג השייך אל
הנשמה, מכאןוהילךהרב מרחיב ומסביר שלתכונה הזאת יש תוצאות
נוספות.תוצאות שהם משפיעות על הנשמה, על הגוף ועל הסביבה.
ההשפעות האלה לאו דווקא מופיעות כתענוג אלא בצורות אחרות.
הוד מלאה היא
הטובות המדות הדרת וכל מלכות,-התוצאה
הראשוניתכשיש כאלה הרגשות, שהנשמה מצליחה למלוך. מלכות הנשמה
זה נצחונו של היצר הטוב18. מלכות הנשמה, זה היכולת של הנשמה לנווט
בצורה נכונה את כל הכוחות של האדם. לכן נשמה מלכותית כזאת היא
מופיע את המדות הטובות הקיימים אצל האדם.
עד שהיא מתבסמת בבסמי עדן
של המוסר היותר זך ונאור, בתכונה כל כך שלמה ומאירה-הארת התענוג הזה גורמת השפעה מוסרית על
האדם. ההשפעה המוסרית הזאת היא מעלה את האדם לדרגה מוסרית
18חז"ל ממשילים את יצר הטוב ויצר הרע כשני מלכים הנלחמים על עיר קטנה לכובשה.
ברגע שיצר טוב מנצח האדם מקיים מצוות, ברגע שיצר הרע מנצח הוא מקבל את המלכות
והאדם נופל בעבירות. דברי חז"ל לעניין מלחמה זאת מבוססים על הפסוקים במגילת
קהלת.
קהלת פרק ט
-
(יג) גַם־זָֹּ֛ה רָּאִֶׂ֥יתִי חָּכְׁמָָּ֖ה תַַ֣חַת הַשֶָּ֑מֶש ּוגְׁדולֶָּׂ֥ה הִָ֖יא אֵלָָּֽי:
(יד) עִַ֣יר קְׁטַנַָּ֔הָָּּ֖ה
וַאֲנָּשִֶׂ֥ים ב מְׁעֶָּ֑ט ּובָָּֽא־אֵלֶֶ֜יה ָּ מֶֶּ֤ל ְֶך גָּדול ֙ וְׁסָּבַַ֣ב אֹּת ַָּּ֔ה ּובָּנֶָּׂ֥ה עָּלֶָ֖יה ָּ מְׁצודִֶׂ֥ים גְׁדֹּלִָֽים:
(טו) ּומַָּ֣צָּא ב ָָּּ֗ה אִֶּ֤ישָּֽו
מִסְׁכֵן ֙ חָּכַָּ֔ם ּומִלַט־הֶּׂ֥וא אֶת־הָּעִָ֖יר בְׁחָּכְׁמָּתֶ֑ו וְׁאָּדָּם ֙ לַֹּ֣א זָּכַַ֔ר אֶת־הָּאִֶׂ֥יש הַמִסְׁכֵָ֖ן הַה
א:
(טז) וְׁאָּמַַ֣רְׁתִי אַָּ֔נִי טובֶָּׂ֥ה חָּכְׁמָָּ֖ה מִגְׁבּורֶָּ֑ה וְׁחָּכְׁמֶַּ֤ת הַמִסְׁכֵן ֙ בְׁזּויַָּ֔ה ּודְׁבָּרָָּ֖יו אֵינֶָּׂ֥ם נִשְׁמָּעִָֽים:

32
שלמה. על ידי הדבקות האדם יכול להכיר בצורה שלמה את המציאות, כיון
שכך הוא יכול לראות את העולם בצורה מוסרית שלמה.
שאין ערוך לה בכל הטבעה מוסרית שבעולם, שיכולה לבא
על ידי
איזה לימוד והכרה אחר
ת-ההשפעה המוסרית של העונג הגדול הזה,
היא השפעה ששום מוסר לא יכול להשתוות עליה. הדבק בה' מתרומם
במעמדו המוסרי התרוממות שכל לימוד אחר לא יכול לרומם את האדם.
כיון שהאדם מרגיש את התענוג האלוקי, ממילא הוא משוייך אל הפסגה
האנושית, אל תכלית הבריאה. כיון שהאדם מקושר אל תכליתהבריאה,
לכן יש לו השקפה מוסרית שלמה. שאר הלימודים, אפילו לימודי מוסר הם
רק לימודים חלקיים, שאינם יכולים להשתוות לחווית הדבקות.
הרב בספרו אורות (זרעונים)מסביר את הקשר בין דבקות למוסר וכך כותב
הרב.
אורות זרעונים פרק ח'
-
ערך התחיה (עמ' קלו') -
המוסר איננו מתר
כז רק
במעשים טובים של המובן החברתי בלבד.
המוסר הוא ראשית הכל תכונה פנימית
עדינה, שוכנת בנשמה לבקש
את הטוב, את הטוב המוחלט, להיות בעצמו טוב,
להיות דבק אל
הדבקות בתכן אם כי לנו נמצא אינו זה קודש רוח הטוב.
האלהית
הבאה לנו מתוך אמונת ישראל, המעשית והעיונית.
לפי דברי הרב המוסר הרגיל מתמקד בתיקון המעשי, ואילו המוסר
המוחלט הוא המוסר הקשור אל הטוב המוחלט. היינו הרצון של האדם
לדבוק בטוב בלי לתלות את עשיית הטוב דווקא בגילוי המעשי.
לפי דברים אלו ניתן להבין את דברי הרב שהסביר שהמוסר הנובע מן
הדבקות זה מוסר שאיננו יכוללהגיע משום לימוד אחר. כיון שכל
הלימודים וההכרות האחרות, הם הכרות שנובעות מהצד המעשי.
ביסומה של הנשמה בעידונה העליון חודר הוא
כל כך בכל כחותיה
ושרשי הויתה-הרב מבאר שהשפעת העונג הזה, נוגעת לא רק בצד
החיצוני של הנשמה, אלא גם בכל כוחותיה, וגם בשורשהויה. השפעת הביסום הזה משפיע על שורשי חיותה של הנשמה.
עד שהיא מבסמת בחילה
גם את כל הסובב אותה וכל הנוגע בה בסיבוב ונגיעה
הויתית ומציאותית-כיון שהעונג הזה מגיע לשורשי
הנשמה, לכן אור הנשמה הוא מאחד גם את הסביבה. היכולת של האדם
הדבק להשפיע מהשורש אל האנשיםמסביב.לכן בחילה, בכוחה של נשמה כזאת לבסם גם את כל הסובבים.
ההשפעה היא בכמה דרגות, יכולה להיות פגישההויתית, היינו שהאדם
הדבק פוגש אדם אחר שהם מחוברים בהויה. היינו יש להם אידיאל ודברים
מהותיים משותפים. ויש מפגש יותר נמוך, מפגשמציאותי, זה מפגש טכני.

33
הרב מוסיף שאפי' מפגש טכני מציאותי הוא משפיע על מי שנפגש עם האדם
הדבק.
וכשנשמה מאירה ומתעדנת על ד'
וענג הכרת האלהות ומשושה מצויה בתבל, כל הנשמות כולן-הרב מוסיף שכדי שהאדם הדבק ישפיע
אפילומפגש טכני לא צריך. עצם זה שישנה בעולם נשמה כזאת גדולה, היא משפיע על כל הנשמות. היינו עצם זה שיש גילוי של תענוג כזה בעולם אצל
נשמה אחת, היא גורמת שכל הנשמות יכולות להתחבר בתענוג הזה.וגם כל נפש חיה, וכל שיח וצמח, גם כל כח חיים צפון בכל
יסוד
ודומם שואב עדנה והתעלות-הרב מוסיף שההשפעה היא לא רק
על הנשמות, זאת השפעה על כל העולם. זאת השפעה שמגיע אל נפש חיה,
היינו לבעלי חיים. זאת השפעה שמגיע לצמחים. זאת השפעה שמגיע יותר
נמוך אפילו לדומם. ליסודות של העולם ולכל פרט ופרט בעולם19. כל העולם
כולו יכול להרגיש קישור אל התענוג הגדול שהנשמה של האדם הדבק
מקבלת. זה מובן רק מתוך הכרה שהדבקות היאמגיעה עד שורשי הנשמה,
כיון ששורשי הנשמה היא יכולה לכלול את כל העולם20.
ידי על היא קנויה שתכליתה הזאת, הבהירה וההשקפה
רוח
הקודש-הרב מסביר שההשפעה כל העולם מטוב הדבקות היא חלק מן
רוח הקודש. עניין זה מופיע גם בשמונה קבצים וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תקסב.
-
כשמדת הטוב העליונה מתגברת בתוך הלב, ...
מרגעי אורה אלו רוח
הקודש מתפשטת בעולם
, ומהטוב המוחלט המוזרח בנשמה אחת
במדה גדולה, הנשמות כולן, הקטנות עם הגדולות, הרחוקות
והקרובות, מתמתקות.
כל המציאות מקבלת השפעה מאותו תענוג. ההשפעההזאת היא חלק מן
רוח הקודש המופיעה בעולם.
ישנה עוד פסקה בשמונה קבצים בה הרב מסביר עד כמה הדבקות
המוסרית הזאת היא מקושרת אל רוח הקודש וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תקסב'.
-
המוסר הוא ראשית הכל תכונה פנימית עדינה, שוכנת בנשמה לבקש
את הטוב, את הטוב המ
וחלט, להיות בעצמו טוב,
להיות דבק אל
19בחלק הקודם של הספר ('יסוד הכלליות')הרב התעסק בהשפעה שיש לנשמות הכוללת.
ושם הרב הרחיב את ההשפעה שהצדיק משפיע כל העולם.
20זה גם מוסבר על פי מה שראינו בפסקה הקודמת שדבקות היא כוללת בתוכה עושר וחיבור
גדול של כל הפרטים. כיון שהדבקות היא חיבור כל הפרטים, ממילא האדם הדבק משפיע
דבקות לכל העולם.

34
הטוב. רוח קודש זה
, אינו נמצא לנו כי אם בתוכן הדבקות האלהית,
הבאה לנו מתוך אמונת ישראל, המעשית והעיונית...
המוכשר להופיע בישראל ועל ידו בעולם כולו-רק עם ישראל יכול
להגיע לדבקות הזאת. זאת תכונה מיוחדת של עם ישראל. אלא שמטרת
התכונה הזאת שעם ישראל קיבל, היא לא בשביל שאנחנו נשמור את זה
לעצמנו, אלא המטרה שנוכל להפיץ את זה לכלל העולם. כיון שאנחנו
מחוברים לאותה דבקות ממילא כל העולם כולו מקבל תענוג מאותה
דבקות.
היא
גם עכשיו המקור הראשי של כל התענוגים כולם-לפי זה הרב
מוסיף לחדש,כל היכולת לקבל תענוג הוא מקושר אל התענוג העליון.
אומנם אין ערך בין התענוג המוחלט לבין העונג הקיים בתוך העולם.
למרות שאין ערך בכל זאת יש השפעה. עצם זה שהאדם שואף לעונג, עצם
זה שהאדם רוצה עונג זה מופיע בזכות התענוג המוחלט של הדבקות בטוב
המוחלט, בקב"ה.

35
פסקה קיז.העדן העליון21
(עמוד קעב')
הצדיקים העליונים חוש הרוחני המקודש בעליוניותו
כל כך מפותח אצלם, עד שאינם מוצאים בעצמם מנוחה,
כי אם בקשר מחשבתם וכל חושיהם בהאורה האלהית,
וההכרה האלהית והרגשתה היא מלאה אצלם תענוג ועדנים,
ממולאים מכל מיני ענוגים שבעולם,מעונג של כל נעימה ושירה,
מכל מיני טעמים וריחי נחוחים של
בשמים, נרד וכרכם קנה וקנמון
עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים.
וכל הידיעות, וכל המעשים הטובים וכל המדות הטובות,
כל התורה וכל החכמה, כל החריצות, וכל היושר והצדק, כל
גבורה וכל אור
חיים, הכל
ממולא אצלם בהדבקות האלהית,
השכלית וההרגשית, הממלאה את כל הויתם עדנת עדן עולמים.
אומללים הם מרגישים את עצמם, כשעוברת שעה קלה
שאין העדן האלהי ממלא את כל מלא חייהם. ואחרי שעה
כזאת הרי הם
מתעלים בעילוי של צניעות ונשיקות קודש לאור
חי העולמים,
בשפלות רוח, בשכל
טהור, בקדושת עם, ובאמונת אומן.
ונחלי עדן עליונים זורמים ושוטפים דרך נשמתם,
וכל הברכות אצורות בה,
חיים ונחת, שלום וריעות, דשן ורעננות
לכל העולם כולו, לכל
המעשים ולכל הבריות.
כל התורה והמוסר כולו, כל החכמה והדרך ארץ כולו,
כל ההויה
היא הדרכה לבא למדה עליונה
זו, ולצד העליון שבה.
נושא הפסקה-הצדיקיםמלאים דבקות תמידית, ברגע שנופלים מהדבקות
מרגישים אומללות.
ביאור הפסקה-
הצדיקים העליונים חוש הרוחני המקודש בעליוניותו
כל כך מפותח
אצלם-בפסקה זאת הרב עדיין מבאר את מעלתם של הצדיקים. הצדיקות
יוצרת חוש נוסף אצלהאדם, החוש הזה נקרא חוש רוחני מקודש.
הרב מבאר שאצל הצדיק ישממש חוש נוסף,חוש רוחני. משמעות חוש
שזה משהו חדש המתגלה אצל האדם. כמו שבכל אדם יש את חמשת
החושים, חמשת החושים מלווים את האדם בצורה טבעית קבועה. כשאדם
21מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' פסקה תתצה'.

36
נכנס למקום, מיד הוא משתמש בכל חושיו. החושים של האדם מלווים
אותו בהכרה הטבעית של אותו מקום.
אצל הצדיקים מתגלה חוש נוסף, הוא חוש רוחני. חוש רוחני זה היכולת
לראות את הדברים לא בצורה הגלויה שלהם. חוש רוחני זה היכולת לראות
בכל דבר את האלוקות שבו. אדם רגיל הוא רק מאמין שבכל דבר יש חיות
אלוקית, אבל צדיק מצליח לראות את הרוחניות שנמצאת בכל דבר. לכן
אצל צדיק יש דבקות תמידית, כיון שבכל מקום שצדיק מסתכל הוא רואה
את האלוקות, לכן כל מקום ומקום בשביל הצדיק נחשב הרחבה של גילוי
אלוקות.
הרב מסביר שהצדיק פיתח את החוש הרוחני. כאן הרב מעמיד יסוד,
שבעצם אצל כל אדם יש את השורש הפנימי של החוש הרוחני, אלא אצל
אדם רגיל חוש זה לא מפותח. החידוש שנוצר אצל הצדיקים, שהם
מצליחים לפתח את החוש הזה.
כמשל אפשר להביא את חוש השמיעה, שאצל אדם עוור חוש השמיעה יותר
מפותח ולכן עוור 'רואה' את המציאות לפי חוש השמיעה, היינו המציאות
מתגלה על פיהפיתוח השמיעתי שהעוור פיתח. כך גם הצדיק, אצלו העולם
וההתגלות של המציאות מופיע על פי החוש הרוחני. הצדיק לוקח את החוש
הרוחני הקיים אצל כל אחד, הצדיק רק מפתח את החוש הזה.
עד שאינם מוצאים בעצמם מנוחה,
כי אם בקשר מחשבתם וכל חושיהם בהאורה האלהית-אצל כל אדם ברגע שהוא פיתח חוש מסויים,
הוא צריך מילוי של אותו חוש.
לדוגמא אדם שפיתח את חוש הטעם, הוא צריך לקבל מילוי של אוכל טוב.
אוכל שאיננו משובח לא ממלא את אותו חוש. או לדוגמא אדם שפיתח את
חוש המוזיקלי, הוא צריך מילוי של החוש, הוא מקבל מנוחה ותענוג רק
ברגע שהוא שומעמוזיקה איכותית.
כך אצל הצדיקים, כיון שהחוש שלהם מפותח הם חייבים לקשר את
מחשבתם באות אורה אלוקית. כל עיקר ההרגשה של הצדיקים והתענוג
של הצדיקים תלוי במילויו של החוש הרוחני.
הרב בשמונה קבצים מתאר כיצד אותה הכרה גורמת לצדיקים חוסר
מנוחה, וכמיהה לגלות את הדבקות במציאות. וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה קסח.
-
כשהאדם מסתכל בעצמו ...
ומכיר הוא בהכרה פנימית את העילוי
הרוחני
... מיד כל כחותיו
מתחילים להיות כמהים
לאותה האורה
.
וההכרה האלהית והרגשתה היא מלאה אצלם תענוג ועדנים-
המילוי של החוש הרוחני נעשה בדווקא על ידי ההכרה האלקית. רק כשיש
מילוי של הכרה אלוקית, היינו ראיית האלוקות הנמצאת בעולם הזה, היא

37
ממלאת את הצדיקים תענוג ועדן.
הקישור בין העונג לבין ההכרה האלוקית, מופיע גם לעיל בפסקה קח. וכך
כותב הרב.
אורות הקודש ח"ג פסקה ק
ח.
-
התכונה של ההכרה האלהית היא מרכזה הפנימי של יראת שמים ...
היא בעצמה היא מקור העונג האצילי, שנשמת כל העולמים היא
אליה שואפת... הצדיק העליון, המלא גילת יה, המרוה עז קודש ...
הוא כולו אך התגלות יפעת אור החיים האלהיים שבכל היש.
שבעול ענוגים מיני מכל ממולאים
נעימה כל של מעונג ם,
ושירה,
מכל מיני טעמים וריחי נחוחים של בשמים, נרד וכרכם קנה וקנמון
עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים-כדי
להבין את מעלתו של אותו עונג, הרב מביא דוגמאות של חושים המתענגים.
חוש השירה, השמיעה, וחוש הריח. נראה שהרב נקט דווקא חושים אלו כיון שחוש השמיעה והריח הם החושים היותר רוחניים22. חוש השמיעה
והריח הם חושים שכביכול אינם פיזיים, אלא חושים הנמצאת בצד הרוחני
של האדם.
הרב מסביר שאצל הצדיקים העונג הרוחני מלא משאר עינוגי העולם.
אומנם יש כאן חידוש נוסף, לא רק שהצד הרוחני הוא עונג יותר עליון, אלא
הצד הרוחני הוא עונג הכולל את שאר העינוגים. היינו הצד הרוחני בתוכו
יש את התענוגים הטבעיים.
כמשל אפשר להסביר, אדם שנהנה מאשתו, העונג מתחיל מהצד הרוחני,
אלא שהגילוי של אותו עונג מופיע גם עם שאר החושים. היינו שאר החושים
עוזרים לגלות את החוש הרוחני.
או כמשל אפשר להביא דוגמא מעונג שבת. אומנם עונג שבת, זאת מציאות
רוחנית, אבל המציאות הרוחנית הזאת מתמלאה ומתגלה בזכות הצד
הגשמי, כגון האכילה והכבוד של שבת.
כך להבדיל אצל הצדיקים, אומנם העונג שלהם הוא החוש הרוחני, אבל יש
כאן גם מימד שהחושים הנמוכים, מצטרפיםלאותו חוש רוחני.
כדי לתת דוגמא לריח טוב הרב משתמש בלשון הפסוק בשיר השירים.
שיר השירים פרק ד פסוק יד
22ודאי שחוש הטעם וחוש המישוש הם יותר נמוכים, אבל נראה שגם חוש הראיה בסופו של
דבר הוא יותר נמוך. כיון שחוש הראיה היא יותר פיזית מאשר שמיעה. לכן בדווקא המשיח
פיתח את החוש הרוחני שלו, ועליו נאמר 'והריחו ביראת ה'.

38
-
נֵֵַ֣֣רְׁדְׁ׀ וְׁכַרְׁכָֹּ֗ם קָּנֶה ֙ וְׁקִנָּמַ֔ון עִָ֖ם כָּל־עֲצֵַ֣י לְׁבונֶָּ֑ה מֹֹּ֚ר וַאֲהָּלַ֔ות עִָ֖ם כָּל־רָּאשֵֶׂ֥י
בְׁשָּמִָֽים:
וכל הידיעות, וכל המעשים הטובים וכל המד
ות הטובות,
כל התורה וכל החכמה, כל החריצות, וכל היושר והצדק, כל
גבורה וכל אור
חיים-הרב מתאר כאן את מכלול נקודות המפגש שהצדיקים פוגשים
בעולם.
ברשימה שהרב רושם כאן, הרב מתאר אתדברים שהצדיק פוגש בצידו
הרוחני, ודברים הקשורים יותר אל עולם הטבע.
המעשים הטוביםהם המצוות, המידות הטובות זה גם קשור אל הקדושה
אל קניית המידות הטובות שהצדיק משתמש איתם. התורה והחכמה
הקשורה אל התורה, כל עניינים אלו קשורים לקדושה באופן ברור.
בחלק השני של הרשימה הרב מתייחס לדברים כלליים הקשורים אל עניני
הטבע, היינו לא רק עניינים שהם מובהקים כקדושים משוייכים אל
הדבקות האלוקית, אלא גם ענינים טבעיים נוספים.
החריצות זה הכח המפתח את העולם, הכח שמניע את העולם לשכלולו.
יושר וצדק זה המוסר הטבעי הקיים בעולם. ובנוסף תיאור גם של גבורה
ואור חיים, נראה שגם כאן זה תיאור של הצד היותר גשמי של המציאות.
הגבורה זה הוצאת הדברים אל הפועל, ואור חיים, זה העונג והאור הקיים
בעולם.
האלהית, בהדבקות אצלם ממולא הכל
וההרגשית, השכלית
הממלאה את כל הויתם עדנת עדן עולמים-אצל הצדיקים, כל
הרשימה שהרב הביא לעיל, בין הצד הרוחני ובין הצד הגשמי הכל מלא
בדבקות בה'.
הדבקות הזאת מתגלה בתוך חייו של הצדיק בצורה גלויה. כיון שמדובר
כאן על חוש רוחני המסוגל להרגיש דבקות, ממילא הדבקות הזאת היא
מתגלה בשכל וברגש23.
כמו שכל חושיו של האדם, כגון חוש השמיעה זה יכול להופיע בצורה
שכלית, שהאדם יכול לנתח בשכלו מה הוא שמע, או מה שהוא ראה. מצד
שני האדם יכול גם להתרגש ממה שהוא שמע או ראה,כך גם החוש הרוחני.
ההשגותהרוחניותשהחושהרוחני קולט, בצורה גלויה הם מופיעות ברגש
23דבקות אמיתית צריכה גם שכל וגם רגש. יכולה להיות התלהבות ודבקות של רגש, הבעיה
שדבקות כזאת לאיכולה להחזיק מעמד היא קצרה ותלויה במצב רוח. לכן צריך את השכל,
את השכל אפשר להפעיל בכל מצב. הבעיה ששכל בלי רגש הוא גם לא מביא לדבקות, כיון
שדבקות צריכה לרדת למידות של האדם, להשפיע על מידותיו של האדם. לכן כדי לממש
את הדבקות, לעשות את הדבקות בתמידיות צריך שכל ורגש. (בין סוגי החסידויות השונים,
ישנם הבדלים שונים, האם עיקר הדבקות היא השכל או הרגש. אבל בסופו של דבר כל
החסידויות מסכימים שצריך את שני ביחד)

39
ובשכל של הצדיק.
כיון שאצל הצדיק החוש הזה מתגלה בצורה מפותחת ממילא החוש הזה
גורם לצדיק מילוי של עדן עולמי. העדן הוא עולמי כיון שהוא מעל
התענוגים הקיימים בעולם מצד אחד, ומצד שני הוא עולמי כיון שהחוש
נמצא תמיד עם החוש הרוחני, וכיון שהחוש הוא קיים תמיד אצל הצדיק
לכן הוא תמידי (עולמי).
אומללים הם מרגישים את עצמם, כשעוברת שעה קלה
שאין העדן
האלהי ממלא את כל מלא חייהם-כיון שאצל הצדיקים החוש קיים,
לכן כשהחוש לא מקבל את מילויו הצדיק מרגיש אומלל. כמו אדם שהתרגל
לאוכל טעים, או התרגל למוזיקה טובה, ברגע שהוא לא מקבל את המילוי
שהוא התרגל האדם מרגיש אומלל. האדם מרגיש שהחוש רעב לקבל את
מילויו.
כמו כל חוש אחר של האדם, אי אפשר תמיד לגלות את החוש בפועל. גם
אדם שפיתח את כח השמיעה, לפעמים יש זמן שהוא עסוק בדברים אחרים,
בזמן הזה הוא לא מצליח להמשיך לגלות את חוש השמיעה. כך גם אצל
הצדיקים, ישנם זמנים שהם צריכים להתעסק בדברים אחרים, אותם
דברים גורמים שהחוש הרוחני לא מתגלה. לקמן ב'דרך הקדש' הרב מביא
דוג' לזמן האכילה, בזמן זה הצדיק מרגיש ירידה. בזמן האכילה היכולת
לגלות את הדבקות יורדת. וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"ג עמ' רצ' פסקה כז
-
קרבא דמיכלא
-
כשמזדמן הדבר וצדיק עובד, ... אם להט הרצון, המקושר באיזה
קשר עדנה
עם הבהמות הטבעית, נטה מדרכו הסלולה, והנטיה
הגופית נצחה
בעת התעסקו בפעלה הגופני,
ביחוד בשעתא דמיכלא
,
שהיא
שעתא דקרבא, עת אשר מתנגשים כחות החיים הרוחניים
עם
הכחות הבהמיים, בהתגלות פעולותיהם,
מיד אחרי הסעודה, שב
הוא ומתקדש למפרע, מרים את הנטיה אשר
הושפלה, וזרמי החיים,
אשר נטו אל ארץ תחתית, והתקשרו עם
יחושיהם, מתרוממים בשובם
לשמי רומם, בעוד רכוש גדול, של ערכי חיים, עמוקים מני ים.
בפסקה זאת הרב מתאר כיצד על ידי האכילה כח הבהמי מתחזק, ובעקבות
כךהצדיק מרגיש ירידה. אלא שהרב מוסיף ומסביר שאפשר לרומם את
הירידה לאחר הסעודה.
ואחרי שעה
כזאת הרי הם מתעלים בעילוי של צניעות ונשיקות קודש לאור
חי העולמים, בשפלות רוח, בשכל טהור, בקדושת עם,
ובאמונת אומן-הרב מבאר שהירידה של הצדיק, בסופו של תהליך גורמת
עילוי.היינו יש כאן מציאות שהיא מעין ירידה לצורך עליה. עניין זה הובא
גם בפסקה שציטטנו לעיל מ'דרך הקודש', שם היה מבואר שלאחר האכילה
הצדיק מעלה את הירידה שיצרו הכוחות הבהמיים.

40
העליה הזאת נוצרת בשלב ראשון בעצם הצער שהאדם מרגיש רחוק. היינו
עצם החסרון יוצר תענוג. זה כלל טבעי בבריאה כשלאדם חסר משהו, הוא
מתחיל להתגעגע למילוי החסרון.
אם כן עצם ההעדר הוא קודם להוויה ולעונג. לא יכול להיות עונג בלי
חסרון. אדם שיש לו מים כל הזמן הוא לא מרגיש תענוג במים. אבל אדם
שהיה צמא למים, הוא יכול להרגיש את התענוג המיוחד שנמצא במים. וכך
כותב הרב באורות הקודש חלק א'.
אורות הקודש חלק א' עמ' קצו' פסקה ל'
-
שכל הצער הגדול והחבלים של הלדה הרוחנית מתהפכים על ידם
למקורות של עונג נעים ונפלא
.
וכן כותב הרב בשמונה קבצים קובץ ו' פסקה צ'
-
הדבקות האלהית היא נשמת החיים של צדיקים יסודי העולם, והם
תמיד מלאים צער ובושה על אי האפשרות להלום את הרעיון האנושי
עם האורה האלהית, עם הגודל והשיגוב האלהי, והם מתמלאים
תמיד בושת פנים פנימית, ...
והצער והבושה הללו הם הם מעלים
אותם תמיד
.
העילוי שנוצר לאחר הירידה יוצר אצל הצדיק צניעות ונשיקות קודש, מצד
אחד הוא יוצר ענוה שהצדיק מקבל יותר צניעות בעצם זה שמכיר שהוא
לא מסוגל תמיד לממש את הדבקות. מצד שני זה יוצר גם נשיקות קודש,
היינו רצון לדבוק יותר לקודש. זה יוצר יכולת להבין שיש צורך לנצל
ולממש כמה שיותר את הדבקותהקדושה הזאת.
העליה הזאת גורמת שפלות רוח, בשכל טהור, נראה שהרב מכנה כאן
בצורה נוספת את הענוה שהצדיק מקבל מהירידה מצד אחד. מצד שני
הצדיק מצליח להתבונן בשכל על הירידה, הצדיק בזכות הירידה מצליח
להכיר כיצד אפשר לרכוש בשכל את הדבקות.
בקדושת עם היינו בזכות הירידה הצדיק מכיר שעיקר קישורו אל הקדושה
הוא לא תלוי רק בעצמו, אלא הוא תלוי בכללות העם. היינו בקדושה
הקיימת בכללות עם ישראל. הוא מכיר שהקדושה הקיימת בכללות העם
היא קדושה תמידית, לכן הוא בתור פרט יש לו ירידה, אבל אצל העם יש
תמידיות של דבקות.
באמונת אומן,לשון זה מופיע בפסוק בישעיהו.
ישעיהו פרק כה פסוק א
-
יְׁקוֶָּּ֤ק אֱֹלהַי ֙ אַתַָּ֔ה אֲרָֽומִמ ְָׁך֙ אודֶַ֣ה שִמ ְָׁךַ֔ כִֶׂ֥י עָּשִָ֖ית ָּ פֶֶ֑לֶא עֵצֶׂ֥ות מֵָֽרָּחָ֖וק
אֱמ֥ונה אִּֽמֶׁן
:
וכך מבאר רש"י את הפסוק.

41
רש"י ישעיהו פרק כה פסוק א
-
אמונה אומן
-
אמונה נאמנת אומן כמו אוהל
אוכל ואינו ל' פועל אלא ל' מפעל אבויי"רמינט בלע"ז:
היינו האמונה שהיא מופיע בצורה נאמנה ונכונה. או כמו שפירש הרד"ק,
האמונה בצורתה החזקה והקיימת.
רד"ק ישעיהו פרק כה פסוק א
-
עצות מרחוק אמונה אומן
-
העצות שאמרת מזמן רחוק על ידי
נביאיך התקיימו קיום חזק, זהו אמו
נ' אומן, כמו רעים ונאמנים
שפירושו חזקים וקיימים, וכן במקום נאמן חזק וקיים:
לפי זה הרב מבאר כיצד הצדיק לאחר הירידה, הוא מבטא את האמונה
בצורה נאמנת, נכונה מצד אחד, ומצד שני גם קבועה וקיימת. היינו הוא
מכיר שהדבקות הזאת למרות הירידה היא אמיתית וקבועה אצלו24.
ונחלי עדן עליונים זורמים ושוטפים דרך נשמתם,
וכל הברכות
אצורות בה-העדן זה התענוג העליון. תענוג זה מעל העונג הרגיל. וכך
מובא בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
-
מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו
מששת ימי בראשית; רבי שמואל בר נחמני אמר: זה
עדן שלא
שלטה בו עין כל בריה
. שמא תאמר, אדם הראשון היכן היה?
-
בגן.
ושמא תאמר: הוא גן, הוא עדן
-
תלמוד לומר: ונהר יצא מעדן להשקות את הגן, גן לחוד ועדן לח
וד.
לפי גמרא זאת מבואר שהעדן הוא נמצא במקום כל כך עליון שעין אדם לא
הגיע לשם מעולם. אומנם עין אדם לא ראתה את המקום הזה, אבל מקום
זה הוא המקור לכל התענוגים, הוא השורש המשקה את הגן ואת כל מה
שיצא ממנו.
הרב בעין איה מסביר מה כל כך מענג בעדן.
24במאמרי הראיה מאמר הישיבה המרכזית העולמית הרב מבאר מה יכולתו של תלמיד
בישיבה וכך כותב הרב.
מאמרי הראיה
-
הישיבה המרכזית העולמית.
וחשוב לנו גם הסגנון הספרותי, להרגיל ולחנך את תלמידינו אשר יתעתדו להיות רועי ישראל
ומדריכיו למשוך בקשת סופרים בסגנון יפה ובהיר, לבאר ולברר אמתתה של תורה, קדושת
האומה וכל דבר הנוגע לחכמת ישראל בשפה ברורה, וברוח קדושה וטה
רה,
באמונת אומן
עמוקה ומשאת נפש עדינה ...

42
עין איה ברכת פ"ה פסקה
קכג.
-
והיינו העדן האמיתי, שא"צ
טעם על תכלית מציאותו, כי הוא ראוי להמצא מצד שלימות
עצמו במציאות ... אמנם מעלת השלימות של העדן, היינו
קורת
הרוח הגמורה שאין צריך עמה שלימות אחרת
כי
היא מספיקה
לכל
.
העדן הוא השורש הרוחני שממנו נוצר הכל. כיון שאין שום דבר מכריח
אותו לכן הוא עונג מושלם. הצדיק דבק בשורש הרוחני בו אין שום הגבלה.
היכולת להגיע למקום גבוה כזה, היא נחשבת כנחל היוצא מעדן.
חיים ונחת, שלום וריעות, דשן ורעננות
לכל העולם כולו, לכל
המעשים ולכל הברי
ות-הרב מתאר את התוצאות הטובות היוצאות מן
נחלי העדן. התוצאות האלה הם הופכות את העולם ליותר נעים. התוצאות
משפיעות מבחינה רוחנית על כללות העולם מצד אחד, מצד שני גם בפועל
על המעשים ועל כל הבריות.
כל התורה והמוסר כולו, כל החכמה והדרך ארץ כולו-הרב מבאר
כיצד הצדיק הגיע למעלתו. כללות התורה והמוסר, היינו כל הצד המרומם
במציאות תפקידו להביא את האדם לידי הדבקות. הדרך לדבקות עוברת
דרך הדברים האלה. הרב מביא כאן מעין מקבילה בין תורה וחכמה,
ולעומת זאת מוסר ודרך ארץ. היינו הצד הרוחני האלוקי, והצד העליון
הטבעי, המוסרי.
כ
ל ההויה היא הדרכה לבא למדה עליונה זו, ולצד העליון שבה-כיון
שהדבקות היא מעין נחל המחיה את כללות העולם, ממילא גם דרך העולם,
דרך ההויה אפשר להגיע לעדן הזה. כיון שהשורש הוא העדן דרך תוצאות
העולם הצדיק מכיר את הדבקות הקיימת במציאות.

43
פסקה קיח.הזרחותהאשר25
(עמוד קעג')כל ההזרחות הרוחניות מאירות את המהותיות הפנימית
העצמית
שלנו, ומעמידות אותנו ברום מעלה בעצם הקיום והאושר.
וכפי ה הללו ההזרחות של שעצמותו הערך אותו
ן
מיושרות
עמוקות,
ההזרחה מדת תהיה ככה ואיתנות, נאות אמיתיות
החיונית המאושרה,
שהננו סופגים אל
תוכנו, ולא עוד אלא שכל
הזרחה רוחנית
הבאה אלינו פנימה היא נותנת לנו את אשרה הויתה, ממקור
אצילות מראשית בשרשיה חיים שואבת היא
ההויה, שעל ידה
הומשכו אורותיה, שעל פיהם נתגלמה אותה
ההזרחה בתיאוריה,
עד שבאה אלינו, והננו רואים אותה פנים אל
פנים, שבעים מטובה
ומתע
נגים מזיוה.
ממילא נדע, שנערכות ה
ן
ההזרחות יותר מהערך המגולה
שבהן
ההזרחות, ואותן מקוריותן. של הערך ידי על עצמן
שההויה
המאושרה שלהן היא באה משפעת עליוניות יותר כוללת,
יותר נשגבה,
יותר מקפת את הכל, הרי היא יותר ספוגת חיים, יותר מאשרת,
ויותר משגבת לעד ולעולמי
עולמים את המוזרחים על
ידה.
ומעתה היפלאו לנו כל אותם דברי האמת הנאמרים בשפעה
של רוח הקודש מאהבתה ושבחה של תורה, מהאושר העליון
הנצחי והחי בחיים מלאים עדי עד, שמתאשרים ההוגים בה,
הד כל דברי תורה בכלל ובפרט, בפרטיהם ובפרטי פרטיהם,
הרי הם מרווים
ממקור אותה הא
ורה העליונה, הקדומה לכל,
שקדמה לכל יציר האלהיים השעשועים יסוד שהיא נברא,
גדלה ומה במקורם, שפעתם עלינו כשאנו מזדרחים מהם.
נושא הפסקה-לאדם ישנה הארה מועטת הנקראת הזרחה, מהזרחה נוכל
ללמד על המידה המרובה של מקור האור.
ביאור הפסקה-
כל ההזרחות
הרוחניות מאירות את המהותיות הפנימית
העצמית
שלנו-לאדם ישנו שורש פנימי. השורש הזה הוא הנשמה המחיה את
25מקור הפסקה קובץ ז' פסקה ז'.

44
האדם. הנשמה היא המקום בו האדם יכול לקבל הארה מן ההזרחה
הרוחנית.
היינו: ישנו כח רוחני עליון שאיננו יכול להופיע אצל האדם, אבל הכח הזה
יכול להופיע בצורה מועטת, בצורה שהיא נקראת הזרחה. ההזרחה הזאת
משפיע על המהות הפנימית של האדם, היינו על הנשמה של האדם.
הרב מתאר כאן את הנקודה הפנימית במהות עצמית, הדגש שהרב מחדד
שהצד העצמי הוא צד שאיננו תלוי בסיבות חיצוניות. זאת המציאות שבה
האדם מרגיש שהוא מגלה את האישיות שלו בליהכרחים חיצוניים.
הרב בעולת ראיה בדבריו על החירות שהאדם חווה בפסח, מבאר כיצד
האדם מגלה את עצמיות שהיא החירות. וכך כותב הרב.
עולת ראיה ח"ב עמ' רמה'
–
חירותינו וביעור חמץ
-
שתנאי הגאולה שנים המה :
החירות העצמית
, חירות הגוף מכל
שיעבוד זר,
מכל שיעבוד הכופה את צלם אלהים אשר באדם להיות
משועבד לכל כח אשר הוא
מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו
והדרת קדשו, והחירות הזאת אינה נקנית
כי-
אם על
-
ידי חירותה של
הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה
הישרה
והאיתנה היצוקה
במה
ותו העצמית.
במהלך הפסקה הרב משתמש במושג הזרחה, הזרחה היא מעין אור מועט
מהאור הגדול והעליון. כמו שיש שמש שהיא אור גדול, והיא יורדת לעולם
שלנו ומאירה אותו. ההארה היורדת לעולם, היא לא עצם האור הנמצא
בתוך השמש, אלא רק הזרחה שזה מעין מיעוט אור מהאור הגדול. אומנם
מצד שני האור הזה הוא מחובר בצורה מהותית אל השורש העליון.
הרב בעין איה מסביר את מהותו של הציץ וכך כותב הרב.
עין איה שבת פרק ו' פסקה עב.
-
תניא, ציץ כמין טס של זהב, ורחבו שתי אצבעות, מוקף מאוזן לאוזן.
העושר הרוחני
היותר עליון, כשהוא מתחיל להגלות מתוכיותה
של
הנשמה העליונה, על יסוד הדר הפנים, באור
הרצון הנעלה להטוב
היותר נשגב, המתגלה בטהרת המצח של איש קדוש עליון, הוא
מתפשט
באורו למדת השיעור היותר קטן המתגלה בשיעורים, מדת
האצבע, כי אין העולם המוחשי יכול
לשאת שיעור גדול מהמגמות העליונות הגנוזות באור הנשמה (ה)
פנימה כשהן מתגלות...
הרב מבאר בפסקה זאת שהציץ נחשב מעין הצצה, היינו מעין הזרחה
רוחנית שמגיע אל העולם שלנו מהאור הגדול. אלא שהאור המוזרח, חייב
להיות אור מוקטן, כיון שאור יותר גדול הוא למעלה מהיכולת של האדם
לקלוט אותו. עניין זה מרומז בציץ, ששיעורו תלוי באצבע, היינו השיעור
הכי קטן שאפשר לצייר.

45
אם כן תפקיד ההזרחה להיות מעין חוט מקשר, בין האור העליון לבין
המציאות. כדי שיהיה אפשר ליצור קשר צריך לעשות מעין הקטנה של
האור, כמו שנאי של חשמל שתפקידו להוריד את עוצמת הזרם. אומנם מצד
אחד ההורדה היא הקטנה, אבל דווקא מתוךההקטנה הזאת הנבראים
יכולים לקבל את האור בצורה ישירה. זה מעין המשכה של קו ישיר אל
האור הגדול.
ומעמידות אותנו ברום מעלה בעצם הקיום והאושר-כשאדם מצליח
לגלות בתוך העצמיות שלו את ההזרחה הרוחנית, האדם מתמלא בהרגשת
קיום. היינו הוא מרגיש שהוא הוביל את עצמותו אלהסיבה לשמה הוא
קיים. ההרגשה הזאת היא מלאה אושר, אדם מרגיש אושר ברגע שהוא
מרגיש שיש לו ייעוד ותכלית. ההזרחה הרוחנית נותנת לאדם יעוד המוביל
לאושר.
וכפי אותו הערך שעצמותו של ההזרחות הללו ה
ן
מיושרות
עמוקות,
ואיתנות נאות אמיתיות-ההזרחה שבתוך מבאר הרב
הרוחנית יש רמות לגובה ההזרחה.
יכולה להיות הזרחה שהיא אומנם מבטאת קדושה אבל היא לא מספיק
חזקה. אולי אפשר לתת דוג' אדם שמקיים מצוה לא לשמה, במצב כזה
אומנם ישנה הזרחה, היינו ישנו אור רוחני, אבל האור הזה לא מספיק
מיושר ולא מספיק מאיר. האור הזה או אומנם אור אבל הוא לא אמיתי,
לכן הוא לא נאה,ולא איתן.
כדי שהאדם ירגיש את ההשפעה של ההזרחה הוא צריך שהנקודה שהוא
עושה, תהייה אמיתית ועמוקה. רק כשנקודת הטוב שהאדם עושה, היא
תהייה עמוקה אז האדם מרגיש עונג. רק בצורה כזאת האדם ירגיש את
ההזרחה.
ככה תהיה מדת ההזרחה החיונית המאושרה,
שהננו סופגים אל
תוכנו
-אומנם תמיד הנשמה מרגישה בפנים את ההזרחה, אבל כדי
שההזרחה תוכל להשפיע ולהופיע בחוץ צריך שהמצווה תכיל בתוכה אור
גדול. האור הזה תלוי באיכות של אותה עשיה.המטרה שההזרחה תהייה
ספוגה בתוכנו, תתגלה בתוך מהלך חיינו.
ולא עוד אלא שכל הזרחה רוחנית
הבאה אלינו פנימה ה
יא נותנת
לנו את אשרה ממקור הויתה-הרב מבאר שהכח המיוחד הקיים
בהזרחה הוא משום שההזרחה היא לוקחת את אורותיה ממקור הויתה.
ההזרחה היא מעין שמש, כמו ששמש היא אומנם מגיע לעולם הזה, אבל
שורשה הוא למעלה. כך גם ההזרחה הרוחנית, היא מופיעה ומתגלה כאן
בנפשו של האדם, אבל השורש והכח שלה לרדת ולהאיר את האדם נוצר
בגלל שאור השמש שיורד מקבל את כוחו מהשורש העליון, היינו מהמקור
בו השמש נמצאת.

46
שעל ההויה, אצילות מראשית בשרשיה חיים שואבת היא
ידה
הומשכו אורותיה-ההזרחה היא כח ששואב אור ממקום עליון.
ההזרחה היא מציאות המסוגלת לרדתלמטה, אבל כל רגע ורגע ההזרחה
חייבת לקבל כוחות ואור מהשרש הרוחני. ההזרחה היא מעין צינור
הממשיך את האורות כלפי מטה.ממש כמו אור השמש, אם ברגע אחד
יהיה מסך המפריד בין אור השמש למציאות, יתרחש חושך והאור לא יוכל
להופיע. האדם תמיד צריך להיות כלי להמשכת האור באופן תמידי.
שעל פיהם נתגלמה אותה ההזרחה בתיאוריה,
עד שבאה אלינ
ו-
ההזרחה היא לא רק המשכה, אלא תוצאה משמעותית של השורש הרוחני.
כמו השמש, מטרת השמש להאיר לעולם, במקום בו השמש נמצאת אי
אפשר לסבול את האור, הוא גדול מידי. מימוש התיאוריה, מימוש המטרה
של השמש, מתגלהדווקא במימוש ההזרחה. בזכות שהשמש מאירה על
הארץ מתגלית התאוריה שבשבילה נוצרה השמש.
כך גם בעולמות הרוחניים, מטרת הקדושה, מטרת בריאת העולם בשביל
העולם שלנו. כדי שהעולם הגשמי יוכל להתקשר אל הקדושה, אם כן
המימוש שמתגלה על ידי ההזרחה, הוא מגלה מה הייתה התאוריה
הרוחנית שבשבילה נברא העולם.
והננו רואים אותה פנים אל פנים, שבעים מטובה
ומתענגים מזיוה-
מציאות של פנים בפנים, היא חיבור איכותי.
ישנם כמה רמות וקשרים בין אנשים, בין משפיע למקבל. לפעמים המקבל
הוא לא מסוגל לקבל את השפע ישירות, ולכן המקבל מתרחק. הריחוק הזה
יכולנקרא השפעה שהיא בצורה של אחור באחור, היינו מציאות שהאור
הוא לא מגיע בצורה ברורה וישירה.
משה רבינו קיבל נבואה פנים בפנים, המציאות של קבלת נבואה בצורה הכי
טובה. ההגעה אל פנים בפנים, תלויה באיכות של המקבל מצד אחד, ומצד
שני באיכות של הנותן, שהנותן ירד ויתן למקבל את השפע בצורה מדודה.
אם השפע לא יהיה מדוד, המקבל יצטרך להתרחק.
ההזרחה כשהיא יורדת לעולם, הירידה היא מעין הכנה וקישור בין המקבל
לנותן. בזכות ההזרחה המקבל יכול להרגיש את העונג. אם המקבל ינסה
לקבל את האור בצורה ישירה בלי הזרחה הוא יצטרך להתרחק, המקבל
יתסנוור. מציאות של פנים בפנים, זה קשר בצורה בריאה ומתוקנת. צורה
כזאת יכולה להווצר דווקא על ידי הצמצום של ההזרחה.
בשלב בו האדם מקבל את האור בצורת פנים בפנים, המציאות הזאת
נכנסת אל עצמות המקבל. ההכנסה הזאת גורמת למקבל שביעה ותענוג.
יש למקבל יכולת להרגיש את מהשהוא מקבל מן האור.
ממילא נדע, שנערכות ה
ן
ההזרחות יותר מהערך המגולה
שבהן
עצמן על ידי הערך של מקוריותן-כיון שהאדם מקבל רק הזרחה,

47
ממילא הוא מכיר שהאור הרבה יותר גדול מההזרחה.
כמו אדם שרואה את התוצאה של השמש, דווקא מתוך ההבנה שהשמש
מאירה כאן בצורה מדודה ומתאימה, מתוך זה האדם יכול להכיר את כוחה
של השמש. האדם מכיר שהשמש מאירה כאן בצורה מדודה בזכות המרחק
של השמש מכדור הארץ. ההבנה הזאת גורמת שהאדם מכיר שהשמש
במקוריותה היא הרבה יותרגדולה והרבה יותר חזקה.
כך גם בענייני הקדושה, ברגע שהאדם מכיר את הנעימות של ההזרחה,
מתוך זה האדם יכיר שהנעימות שנמצאת במקור היא נעימות הרבה יותר
משמעותית. בעצם זה שהמקור מסוגל להגיע עד כאן, זה מוכיח שעצמות
האור במקור הוא יותר מאשר הערך הגלוי.
ההכרה שהאור יותר גדול ממה שרואים כאן, זאת הכרה המביאה חיות
וכח פנימי. ההכרה שיש לנו אור גדול אין סופי, יוצרת לאדם הרגשה של
בטחון רוחני, בטחון של קדושה. בטחון שהקדושה בסופו של דבר תופיע
ותתגלה בתוך המציאות כולה.
ואותן ההזרחות, שההויה
המאושרה שלהן היא באה משפעת
עליוניות
יותר כוללת, יותר נשגבה,
יותר מקפת את הכל-הרב מנסה
לתאר את המקור ממנו מתחילה ההזרחה. המקור ממנו ההזרחה גורמת
אושר להויה, היא מציאות שבמעלתה, יותר נשגבה ויותר מקיפה.
במקור שממנו מגיעה ההזרחה יש עילוי גם בעצם האיכות, שזה יותר נשגב.
וגם בכמות, היא מצליחה לכלול את כלל המציאות.
הרי היא יותר ספוגת חיים, יותר מאשרת,
ויותר משגבת לעד ולעולמי עולמים את המוזרחים על ידה-מקור ההזרחה שם יש יותר
כוחות של חיים. ככל שאדם יהיה לו יותר עונג ואושר, האדם ירגיש יותר
כוחות חיים.
כך גם בצד הרוחני, במקור ממנו נובעת ההזרחה שם יש הרבה יותר כוחות
חיים. כיון שיש שם ספיגה של כוחות חיים. כיון שבמקור יש הרבה יותר
כוחות חיים לכן כל מי שמתקרב בצורה נכונה למקור הוא האדם המקבל
את ההזרחה, יקבל יותר כוחות חיים, יותר אושר ויותר שיגוב.
ומעתה היפלאו לנו כל אותם דברי האמת הנאמרים בשפעה
של
רוח ה
קודש מאהבתה ושבחה של תורה-הרב כאן מתייחס על מעלת
האושר הקיים בתורה. חז"ל הפליגו והרחיבו בעונג הקיים למי שלומד
תורה. כל מי שמקושר אל התורה מחובר לעושר עליון.
לכאורה כיצד אפשר להבין את האושר הזה?מסביר הרב דווקא מתוך חוויה שהאדם חווה מן ההזרחה הרגילה, האדם יכול להבין שמי שמקושר
לתורה הוא מתקרב לשורש של ההזרחה. כיון שעל ידי לימוד תורה האדם
מתקרב אל השורש של ההזרחה, ממילא אפשר להבין את כל התיאורים
המופלאים המתארים את העונג והאושר העליון.

48
דברי חז"ל שהפליגו במעלת האושר הקיים בתורה, הם נובעים מקישור אל
רוח הקודש. הרוח הזאת היא הכח המסוגל לראות את המציאות בצורה
מרוממת.
ההבדל בין רוח הקודש לנבואה, שרוח הקודש זה אור המגלה בתוכו של
מקבל הרוח. רוח הקדש מקושר יותר אל התענוג. נבואה זאת מציאות
אומנםיותר עליונה, אבל המציאות הזאת היא מגלה דיבור. לעומת זאת
רוח הקודש זה השפע הרוחני המענג הגורם תענוג. לכן חז"ל תיארו את
התורה כשפע המלא רוח הקודש, כיון שעל ידי רוח הקודש אפשר להבין
את האושר הגדול הנמצא בתוך התורה.
מהאושר העליון
הנצחי והחי בחיים מלאים עדי עד
, שמתאשרים
ההוגים בה-האושר הקיים בתורה הוא מעין האושר העתידי. ההזרחה
העליונה הזאת מגלה את האושר אליו האדם שואף. בסופו של דבר בגןעדן האושר הוא תמידי, האושר הזה יתגלה על ידי התורה.
אושר רגיל הוא אושר שיש לו גבול וסוף. אבל האושר של דברי תורה הוא
יוצר מציאות של אושר אין סופי. אושר שדומה לאושר הקיים בעולם הבא.
הד כל דברי תורה בכלל ובפרט, בפרטיהם ובפרטי פרטיהם,
הרי
הם מרווים ממקור אותה האורה העליונה-היכולת להתקשר אל
המקור העליון, הוא נעשה בכל התורה כולה. הקישור אל האור העליון,
איננו תלוי איזה לימוד האדם לומד,אלאכללימוד, כל פרט מקושר אל העונג העליון.
הקדומה לכל,
שקדמה לכל יציר נברא-הסיבה שהתורה מכילה בתוכה
אור עליון, כיון שהתורה בעצמה היא קדומה לכל נציר נברא. היא שייכת
אל האלוקות הקדומה לבריאת העולמות. דווקא דרך התורה נברא העולם
שהרי תורה קדמה לעולם26.
שהיא יסוד השעשועים האלהיים
במקורם, ומה גדלה שפעתם עלינו כשאנו מזדרחים מהם-כיון שהתורה קדמה לכל, היא השורש
ממנו התחיל העולם, לכן היא שייכת אל השעשוע הקיים בעולם. הקב"ה
ברא את העולם בשביל לגלות את השעשוע העליון. השעשוע הזה נוצר
דווקא על ידי התורה.
חז"ל בגמ' מסכת שבת מזכירים שהתורה היא שעשוע של הקב"ה וכך מובא
26עניין זה שהתורה קדמה למציאות, מופיעה בכמה מקומות בדברי חז"ל.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד א
-
והא תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן,
וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה
-
דכתיב ה' קנני ראשית דרכו.

49
בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א
-
הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא?
אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו
הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה?
-
אמר לפניו:
רבונו של
עולם, חמודה גנוזה יש לך
שאתה משתעשע בה בכל יום
. אני אחזיק
טובה לעצמי?
-
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך
-
תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'.
השעשוע האלקי זאת המציאות הכי מענגת וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה תקפה
- -
וכמה אושר שימלא מהסתכלותו החפשית, כששחוק הדמיון הטוב
ילוה אותה, עדיין לא יגיע לחלק אחד מרבבות אין קץ של העדן
האמיתי השרוי בכל היש, שכולו הוא התגלות שעשוע עליון, ועדן צור
כל עולמי עד.

50
פסקה קיט. הנעם הרוחני27
(עמוד קעד')
נבה והנפש ורצוץ, שבור כשהגוף אפילו
ופצועה לה
במכאובים
רבים רוחניים וגשמיים, אין הנועם הרוחני חדל מתת את דובשו
ומתק שפעו, המרגיע ונותן עונג פנימי לנפש גם בתוך מחשכיה.
וזה הנועם נשאב הוא אצל כל אחד ואחד משפעת התורה
והמצות שלו, מפעולתם וכונתם.
וכשם שהוא נוהג בכל יחיד, ככה הוא נוהג
בכללות האומה,
שהיא יונקת תמיד ממתק טוב הקודש הפנימי של נועם ד',
הממתיק את
החיים ומשפיע צורה כבודה ומתוקנה, וחיים מלאים תוכן
של קורת רוח פנימית בעומק הנשמה הכללית של כנסת ישראל,
שקויה
וניצוצי אורה משתלחים הם אל כל יחיד ויחיד, לפי ערך הכנתו,
לפי
זוהר נשמתו,
ולפי רוב קישורו העצמי אל הכלל .
נושא הפסקה-הנועם האלוקי ממתיק את החיים של היחיד ושל האומה.
ביאור הפסקה-
אפילו כשהגוף שבור ורצוץ-בפסקה זאת הרב מבאר שאין קשר בין
המצב של האדם לבין העונג והנועם הרוחני. העונג הרוחני זה הוא חוש
שאיננו קשור במצבו הטוב שלהאדם, העונג הוא מציאות שיכולה להשפיע
על האדם בכל מצב.
הרב מבאר שהנועם הרוחני יכול להשפיע גם כשהגוף שבור ורצוץ. שבור
היינו שהגוף עצמו חולה וכדומה, ורצוץ יותר מבחינה פיזית שחסר לאדם
דברים שגורמים רציצה גופנית לאדם (כגון אדם שאין לו אוכל וכדומה,
במקרה כזה האדם רעב והוא נקרא רצוץ).
והנפש נבהלה ופצועה במכאובים
רבים רוחניים וגשמיים-גם אדם
שהנפש שלו נבהלה ופצועה, כאן הרב מבאר שגם אדם שיש לו קושי
מבחינה נפשית הוא יכול עדיין להרגיש את העונג. פציעה ומכאובים
נפשיים, יכולים להיות או בצד הגשמי היינו כגון בעיות פסיכולוגיות,
שנפשו של האדם מסובכת. או בצד הרוחני שהנפש שלו פצועה וכאובה
מהעוונות של האדם.
אין הנועם הרוחני חדל מתת את דובשו
ומתק שפעו, המרגיע ונותן עונג פנימי לנפש גם בתוך מחשכיה-הרב מחדש שהנועם הוא כח
27מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ה' פסקה קיא'.

51
הנמצא תמיד במציאות. גם אדם שהוא נמוך בכל בחינותיו הוא יכוללקבל
שפע מהמתק הרוחני.
נראה שהנועם הזה הוא לא רק דמיון, היינו בסופו של דבר האדם מרגיש
מכאוב. אבל נראה שהרב מתכוון כאן על בטחון פנימי בתהליך. היינו גם
אדם שמסתכל על המציאות ונראה שבאמת רע לו, עדיין יש לו איזה בטחון
בחיים שלו. האדם עדיין מאמין באמונה שיש איזה נועם פנימי שיכול לעזור
לכן הרב מכנה את העונג הזה כעונג פנימי. היינו מבחינה חיצונית לו.
האדם יכול להרגיש רע בנפשו, אבל עדיין יש לו בטחון פנימי, איזה רוגע
פנימי ועמוק שמקשר אותו לכוחות החיים.
וזה הנועם נשאב הוא אצל כל אחד ואחד משפעת התורה
והמצות
שלו, מפע
ולתם וכונתם-הרב מבאר שהנועם הזה שואב כוחות ממקור
עליון. כדי להבין מה היא השאיבה הרוחנית הזאת אפשר להביא את דברי
הרב באורות הקודש ב', וכך כותב הרב.
אורות הקודש חלק ב' עמ' רפד'
-
אמנם מקום השאיבה המקורית, ששם היש המוחלט שוכן בחביונו,
איננו כי אם ברום הקודש, האידיאליות שממעל למדת כל חרות ...
ממקור החיים שהוא למעלה מן החיים שואב ישראל את רוחו,
וממעל לכל ערכי עולמות מרחף הוא לתפקידו.
בפסקה זאת הרב מבאר כיצד יכולה להיות מציאות שהאדםעצמו בחייו
האישיים סובל ואעפ"כ הוא מרגיש את הנועם האלוקי. הסיבה כיון
ששורש הנועם הוא נמצא מעל העולם. זה מעין יכולת של האדם להתרומם
למקום שאיננו תלוי במציאות הקיימת בתוך העולם הזה.לכן מקום זה
מלא באידיאל שנמצא אפילו יותר גבוה מן החירות.
ההבנה שהנועם נמצא בשורש כל המציאות מובאגם במקום נוסף באורות
הקודש חלק ב'..
אורות הקודש חלק ב' עמ' תקה'. (פסקה כז)
-
הנועם הטוב, שהוא קודם לכל, ומלא כל, מגמת כל ואחרית כל, כמה
הוא חודר ומתפלש בכל היש. וכל מה שהאדם מסתכל יותר... הרי
הוא מתמלא בכל מילוי הטוב ...
הרב מסביר שחיזוקהנועם נפעל על ידי הנועם הקיים בתורה ובמצוות, ככל
שהאדם יקיים יותר את התורה והמצווה הוא יתחבר לאותו נועם. החיבור
לאותו נועם נוצר על ידי המצוה בפועל, והכוונה בתוך המצוה.
ישנו נועם רוחני, שאפילו אדם חילוני, אדם שרחוק מתורה ומצוות יכול
להרגיש נועם כשהוא לומדתורה. הנועם הזה פועל בכל עשיית מצוה או
לימוד תורה, בלי קשר למצב הרוחני של האדם המקיים את המצוה.

52
הרגשה קטנה וטובה לאחר קיום מצוה היא מוכיחה ומלמדת אותנו על
אותו עונג תמידי הקיים בתוך המציאות.
וכשם שהוא נוהג בכל יחיד, ככה הוא נוהג בכללות האומה,
שהיא
יונקת ת
מיד ממתק טוב הקודש הפנימי של נועם ד'-גם האומה
חוץ האומה שכלפי למרות ביסוד חייה. בטחון לה הישראלית יש
הישראלית נראית שבורה, בכל זאת יש לה כח פנימי וחיות פנימית. החיות
הזאת היא נובעת מהנועם האלוקי הקיים בשורש חייה של האומה.
הממתיק את החיים ומשפיע צורה כבוד
ה ומתוקנה-הנועם הזה יכול
לכלול גם את החיים עצמם. תפיסתו של הרב קוק שאנחנו לא באים לבטל
את החיים, להיפך הקדושה והנועם האלוקי, באים להמתיק את החיים.
לתת משמעות לקושי שקיים בעולם.
הרב בשמונה קבצים מבאר כיצד ראוי שהאדם ינהג עם החסרונות וכך
כותב הרב.
שמונה קב
צים קובץ ה' פסקה רעד. -
אם יבקש האדם להפך את הבשר לרוח, לחדש לו טבע שאינו הולמו,
לא יעלה בידו מאומה. אותם החסרונות שכשחזותיהם באים כלפי
הרוח, הם מעוררים בנו פלצות וזועה, כשהם שרויים בבשר, הרי הם
כמלח הממתיק את הכל, וכחמרא על דורדיא. על כן לא יתחכם
האדם על יוצרו אשר יצרו בחומר, מל
א נטיות חומריות, אף שנראים
לו שהם הם עוכריו. הוא יעלה אל מרומי הדעת, מאור החכמה,
מיסוד התורה,
יקח לו ציורים עדינים, ובמשך הזמן גם נגע הבשר ירפא
... שהמעמיק יתבונן שאין ספק שכולם הם הכשרות לעליות
רבות וגדולות, המשכללות בסופן את פאר העולמים כולם. והם הם
המעמ
ידים את העולם ואת האדם על צביונם ...
הרב בפסקה זאת מתעסק בתכונות הרעות הקיימות אצל האדם. הרב
מבאר שגם את התכונות הרעות חשוב שהאדם לא ימחק, אלא האדם צריך
להכיר וללמוד כיצד אפשר להשתמש בכוחות האלה לטובה. השימוש
לטובה הוא התיקון שנקרא המתקה. ההמתקה נוצרת כמומלח שנמצא על
הבשר. בזכות המלח מרגישים את הטעם הטוב של הבשר, למרות שהמלח
בפני עצמו הוא שלילי.
כך גם הקושי והשבירה שמתרחשת אצל האדם הפרטי וכן בכללות האומה,
על ידי הנועם נעשית המתקה של הקושי. ההמתקה היא לקיחת הקושי
דווקא לטוב, לנועם ונתינת טעם.
וחיים מלאים
תוכן
של קורת רוח פנימית בעומק הנשמה הכללית של כנסת ישראל-הרב מבאר שבאומה הישראלית יש כוחות חיים
שאומנם בצד הגלוי נראה שיש קושי, אבל בתוך כל זה יש גילוי כוחות

53
חיים. בתוך חיי האומה ישנו עונג וקורת רוח פנימית. העונג הזה הוא עצם
החיים של האומה הישראלית. העונג הזה גורם יכולת לאומה להחזיק
מעמד ולהמשיך לבנות את עצמה בכל הקשיים.
שקויה וניצוצי אורה משתלחים הם אל כל יחיד ויחיד-כאן הרב
חוזר ומסביר את העבודה של האדם הפרטי. האדם יכול לקבל שפע ומתק
מהנועם הזה על ידי קישורו אל האומה. כיון שהאומה בכללה כוללת את
הפרטים לכן היא דואגת ליצור שליחת קווים כלפי כל פרט ופרט באומה
הישראלית. לכן אדם שרוצה להתחבר אל המתק הזה יכול להתחבר אל
כנסת ישראל.
לפי ערך הכנתו,
לפי זוהר נשמתו, ולפי רוב קישורו העצמי אל הכלל-היכולת של האדם לקבל הרגשה ממשית מאותו נועם תמידי, תלויה
או בהכנההנפשית שהאדם הכין בעצמו. או שזה תלוי בטבע של נשמתו,
היינו אם שורש נשמתו רוחני הוא יכול להשפיע על הרגשת העונג. או שזה
תלוי בקישורו של האדם אל הכלל, ככל שיהיה קשור אל הכלל יוכל להרגיש
יותר את הנועם בצורה גלויה.
באורות ישראל הרב חוזר ומבאר שכדי שהאדם יחייה אתחייו בצורה
אמיתית, צריך להיות קשור לכנסת ישראל וכך כותב הרב.
אורות ישראל (פרק ג' פסקה ו'
28
.)
-
אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא
שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו, בכל חושיו
וכחותיו הגשמיים והרוחניים. שישים את מגמת חייו לקנות
לו, לפי
היכולת שבידו, את המדות הישראליות, ואת הידיעות המיוחדות
לישראל, שראש לכולם היא התורה ...
ההבנה שכל מציאות הקדושה, היינו שהיכולת של האדם לקבל רוח הקודש
נובעת מהחיבור לכנסת ישראל מבוארת גם בשמונה קבצים.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תיח.
-
בשעה
שרוח הקודש
הנובע מכנסת ישראל
שורה על האדם ...
28המקור הוא בקובץ א' פסקה שכ'.

54
פסקה קכ.המעבר לטוב העליון29
(עמוד קעה')היותר העולם, תוכן על ממארת היותר ההשקפה גם
עצובהומחשכת, פועלת היא רק על השלילות של חיי עולם הזה,
שהיא באמת מרימה את הערך של החיים המוחלטים, שהם
חיי עולם
הבא. וממילא על ידי
השקפה יותר עמוקה מתהפכים
חיי עולם הזה גם כן לעושר גדול, כי הרי הם המיסדים את
המעבר להטוב הגדול ומנוחת עולמים של חיי עולם הבא,
של התוכן הוא ונעלה נאור יותר גדול, יותר אמנם
האספקלריא
המאירה בישראל, היודעת להרים את הערך של חיי העולם הזה,
ואת הערך של כל העולמ
ים וכל היצורים, מראש כל
דרגין עד
סוף כל דרגין, מאופי של נדידה, והעברה, למצב של
עילוי
תדירי, ומעמד נצח והוד.
וזאת היא עבודת הקדושים שבישראל, שהם מחייבים
את החיים
וממלאים אותם זוהר קודש, המשפיע חיים וברכה לכל,
והם ממולאים על ידי זה שפעת ברכה וחדות ד', שכל ה
עדינות
והמירוק שאפשר להעלות על הרעיון האידיאלי, מכל נוי של
יסורין והקרבתעצמו, הרי הם מונחים כלולים ואצורים באותו
העדן העליון. ממתים ידך ד' ממתים מחלד חלקם בחיים,
וצפונך תמלא בטנם, לעולליהם, יתרם והניחו ישבעו בנים
פניך בצדק אחזה ואני אשבעה בהקיץ תמונתך.
נושא הפסקה-השקפה עליונה,מרימה את ערך חיי העולם הזה.
ביאור הפסקה-
היותר העולם, תוכן על ממארת היותר ההשקפה גם
עצובה
ומחשכת
-גם ההשקפה היותר ממאת כל תוכן העולם, היותר עצובה
ומחשכת-הרב בפסקה זאת מבאר לעומק כיצד להשקיף בצורה נכונה על
העולם הזה.
אחת הבעיות הפיסלופסיות והאמוניות הגדולות, היא כיצד להשקיף על
העולם הזה. לכאורה העולם הזה מלא מארה וקללה. יש הרבה רוע בעולם
הזה. יש בעולם הזה הרבה עצב וחושך. בעולם הזה הקושי הוא לא רק קושי
פיזי גשמי, אלא ישנו קושי רוחני.
29מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ה' פסקה קח'

55
עולם העשיה העולם בו אנחנו נמצאים זהעולם שרובו רע30. אם כן לפי זה
עולה שאלה נוקבת מה כיצד יתכן שהקב"ה ברא את העולם הזה, הרי
אנחנו נמצאים במקום שרובו רע.
התשובה הפשוטה שמבוארת בספרי המוסר, היא שהעולם הזה הוא רק
פרוזדור. המטרה של כל הקושי הוא בשביל לרומם את העונג הנמצא
בעולם הבא. לפי הסבר זהכל קושי הוא רק הכנה לקראת העתיד. וכך כותב
הרמח"ל בפתיחה למסילת ישרים.
ספר מסילת ישרים פרק א
-
והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא
אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי
והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידו
ן הזה
באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר
הזה.
אך הדרך
כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה,
הוא זה העולם
.
דברי הרמח"ל מבוססים על המשנה באבות, וכך כותבת המשנה באבות.
משנה מסכת אבות פרק ד משנה טז
-
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא הת
קן
עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
לפי דברים אלו אין עניין לפאר את העולם. להיפך ישנה אפשרות לראות
את העולם בצורה שלילית. ההבנה הזאת תופסת את העולם בצורה שלילית
וקשה.
פועלת היא רק על השלילות של חיי עולם הזה,
שהיא באמת
מרימה את הערך של החיים
המוחלטים
,
שהם
חיי עולם הבא-הרב
מבאר שההכרה המקללת את העולם הזה גורמת עילוי לעולם הבא.
ההסתכלות השלילית על העולם הזה, היא מעין כיתרון האור מן החושך.
היינו ככל שאנחנו מכירים יותר טוב את החסרון והחושך הקיים בעולם,
כך נוכל להעריך בצורה יותר טובה את הטוב המוחלט הקיים בעולם הבא.
הרמת ערך החיים של העולם הבא, זאת מטרה חשובה. כיון שעל ידי זה
האדם יכול לחיות את העולם הזה בצורה נכונה. בצורה כמו שמוצג במשנה
באבות, שעל ידי הכרה זאת האדם יכיר שהעולם הזה הוא רק הכנה. האדם
יכוון את עצמו כבר בעולם הזה כהכנה לעולם הבא.
הרבמכנה את העולם הבא כחיים מוחלטים, זה המקום בו אפשר לחיות
באמת. עולם הבא הוא לא מקום של עולם הנשמות, זה העולם העתידי.
30ישנה חלוקה על פי הקבלה לפי דרגת העולמות. עולם האצילות שכולו נאצל כולו טוב.
עולם הבריאה שזה עולם מתחת הוא עולם שרובו טוב. עולם מתחתיו עולם היצירה הוא
עולם שחציו טוב חציו רע. ואילו עולם העשיה רובו רע ורק מיעוטו טוב.

56
עולם הבא זה כינוי לזמן שיגיע לאחר תחיית המתים. עולם הבא זה זמן בו
האלוקות תופיע בעולם הזה בצורה גלויה. כמו שמובא בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת
ברכות דף לד עמוד ב
31
-
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו
אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא
-
עין לא ראתה אלהים
זולתך.
32
היסוד שעולם הבא הוא עולם הבא לאחר תחיית המתים, מבואר גם בדברי
המהר"ל על המשנה במסכת אבות, וכך כותב המהר"ל.
דרך ח
יים על אבות פרק ד משנה טז
-
ופי' עוה"ב הוא העולם שיהיה אחר התחיה וזה נקרא עולם הבא לא
זולת זה, ולא יהא לך בדבר זה שום ספק וערעור כי נקרא עולם הבא
העולם שהוא בא אחר התחיה
33
...
31גמ' זאת מופיעה גם במסכת שבת סג. וסנהדרין צט.
32הרב בעין איה מסביר את מעלת עולם הבא, יותר מאשר ימות המשיח. וכך כותב הרב.
עין איה שבת פ"ז פסקה מז.
מסייע לי' לר' חייא בר אבא, דאר"ח ב"א, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות
המשיח,
אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך.
-
אפשרות עלייתן של ישראל מידי עומק
השפלות של הגלות עד מרום המעלה הראויה להם היא מצויירת בשני אופנים.
האופן האחד
הוא
ע"י עלייתן העצמית, מבלע
די הקשר שיש להם עם כל העולם כולו, עם כל האנושיות כולה.
כשתהי' העלי' ע"ז
הדרך, אז
העולם יהי' כמנהגו
, העמים יחיו את חייהם הם, וישראל ישב על
אדמתו
...
לא כן הוא
האופן השני
, היותר נשגב.
כשיתרומם ישראל
ע"פ סגולתו האמיתית
הפנימית, ע"פ כח אלהי שיש
בקרבו, לתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז
לא ישראל בלבד יתרומם כ"א כל העולם
כולו.
אז תחל תקופה של יו"ט וששון
אלהים בעולם
...
אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע
,
...
לפי דברים אלו מבואר שהמציאות של עולם הבא, היא המציאות המתוקנת. מציאות בה
כבר אין רוע בעולם. אומנם מציאות זאת מתגלה בתוך העולם הזה. מציאות של עולם הזה
בצורה מושלמת. זאת המציאות שיגיע העולם לתיקונו, לאחר השלב של ימות המשיח.
33וכך המהר"ל מוכיח את דבריו.
דרך חיים על אבות פרק ד משנה
טז

57
וממילא על ידי השקפה יותר עמוקה מתהפכים
חיי עולם הזה גם
כן לעושר גדול-ברגע שהאדם מבין שהעולם הזה הוא הדרך, האדם
מתמלא כוחות. ברגע שהאדם מקבל תשובה לקושי ולקללה הנמצאת
בעולם, הוא מסוגל לראות את העושר הגדול הנמצא בעולם.
ההבנה היא שהעולם הזה הוא הזדמנות גדולה, להכין את עצמו לקראת
העולם הבא. הידיעה הזאת גורמת לאדם רצון לפעול ולהשאר בתוך העולם
הקשה. כמו פועל שיודע שבסוף היום הוא יקבל שכר לפי עבודתו, ממילא
ככל שיבין יותר את מעלת שכרו, כך הוא יעבוד וינצל את הזמן יותר טוב.
כך כלפי עוה"ב, ככל שנבין את השכר הגדול המובטח לנו בעולם הבא, את
העושר הגדול כך יהיה לנו יותר חשק לפעול ולנצל את העולם הזה לטוב.
ישנו סיפור על הגר"א שלקראת פטירתו אחז בציציות ובכה. בכיו היה על
זה שכאן בעוה"ז בקלות אפשר לקנות מצוות, בכמה פרוטות אפשר לקיים
מצוותציצית. אבל הבכי הוא על זה שבעולם הבא כבר אי אפשר לקנות
ציצית, אי אפשר לקיים מצוות. ההכרה הזאת גורמת לרצון להפוך את
העולם הזה למקום בו יש עושר גדול, כדי שיהיה אפשר להתכונן לקראת
העולם הבא בצורה יותר איכותית.
כי הרי הם המיסדים את
המעבר להטוב הגדול ומנוחת ע
ולמים של
חיי עולם הבא-כמו שביארנו לעיל, הסיבה של חיזוק העולם הזה נובעת
מההכרה שהעולם הוא מעבר לעולם השלם.
המהר"ל בדרך חיים מסביר, שעולם הזה הוא הכנה לעולם הבא לא רק
בגלל שעולם הזה הוא זמן העבודה. אלא גם מצידו של עולם הבא, כדי
שהעולם הבא יהיה יותר שלם, צריך שיקדם לו חסרון. לכן העולם הזה
שיש בו חסרון הוא קודם לעולם השלם, לעולם הבא. וכך כותב המהר"ל.
דרך חיים על אבות פרק ד משנה טז
-
וכמו שטרקלין עיקר והפרוזדור אינו רק לפני הטרקלין טפל לו, כך
עולם הזה טפל אצל עולם הבא. ואל יקשה לך למה צריך אל עולם
-
ובפרק חלק (סנהדרין צ', א') כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואלו שאין להם
חלק לעולם הבא הכופר בתחית המתים ומפרש בגמרא טעמא מפני שכפר בתחית
המתים אל יהי לו חלק בתחית המתים, ושם מפורש כי מדבר מן התחיה כאשר יקומו
המתים וכך איתא התם, הרי בפירוש כי העולם שיהיה
אחר התחיה ואחר שיהיה דן
את שיחיו בתחית המתים ואז יהיו אלה לחיי עולם הבא ואלה לדראון עולם, הרי לך
כי העולם הבא הוא שיהיה אחר תחית המתים. ולפיכך אמר הוא כפר בתחית המתים
ולכך אל יהא לו חלק בתחית המתים והוא עולם הבא, ובפרק בתרא דחולין (קמ"ב)
תניא ר' עקיבא אומ
ר אין לך מצוה בתורה שמתן שכרה כתובה בצדה שאין תחית
המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך ובשלוח
הקן כתיב למען יטב לך והארכת ימים הרי שאמר אביו עלה לי לבירה והבא לי
גוזלות ועלה ושלח האם ולקח הגוזלות ובחזרתו נפל ומת היכן הוא אריכת י
מיו של
זה והיכן הוא טובותיו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען יטב
לך בעולם שכולו טוב, הרי כי שכר מצות הוא לאחר התחיה.

58
הזה יברא העולם
הבא בלבד, כי דבר זה אינו קשיא כי חסרון העלול
הוא נראה בעולם הזה שהוא התחלה ואחר כך יושלם, כי אף שראוי
מצד הפועל שתהיה הפעולה מתיחסת בשלימתה אל הפועל דבר זה
מצד הפועל שכל פעולה ראויה שתהיה מתיחסת אל הפועל, אבל מצד
הפעולה עצמה שהיא עלולה הרי מצד עצמה ראוי ל
ה ההעדר שהרי
היא נמצאת אחר שלא היתה, ולפיכך תחילת יציאתה אל הפועל הוא
בחסרון והיא עולם הזה, עד שיש לפעולה התקרבות אל ההעדר
שהוא ראוי אל הפעולה מצד עצמה.
של התוכן הוא ונעלה נאור יותר גדול, יותר אמנם
האספקלריא
המאירה בישראל
-הרב כאן מוסיף דרגה יותר גבוה. הרב
מבאר שישנה ראיה הרואה את היחס בין העולמות בצורה אחרת.
ההבנה הזאת היא איננה הראיה הפשוטה, היא נובעת מראיה עליונה. הרב
מכנה את הראיה הזאת אספקלריא מאירה. כינוי זה נאמר על נבואתו של
משה רבינו, וכך כותבת הגמ'.34
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מט עמוד ב
-
כדתניא: כל
הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה
רבינו נסתכל באספקלריא המאירה.
אם כן הרב מכוון אותנו לדרגת הסתכלות מאד עליונה. ההסתכלות הזאת,
היא נוצרת רק על ידי התבוננות וראיה נקיה מתערובות.
היודעת להרים את הערך של חיי העולם הזה-ההסתכלות העליונה
היא הסתכלות ששואפת לראות את העולם הזה במציאות חיובית, לא רק
בגלל נקודת המעבר לקראת עולם הבא, לא רק נקודה של יתרון אור מן החושך. ההסתכלות המאירה מסוגלת לראות את האלוקות גם בתוך
העולם הזה.
הרב בשמונה קבצים מבאר את מעלת האספקלריא המאירה וכך כותב
הרב.
שמונה קבצים קובץ ז' פסקה קעא'.
-
על כן דוקא ממקור הקודש אשר
לאספקלריא המאירה נובעים הם כל הליכות עולם
אשר לישראל, והם הם הליכות עולמים, אשר יתנו
ערובתם לכל היש, לכל אשר נשמה באפו, ולכל אשר תחייהו רוח
חיים, לכל יצור נוצר, ולכל מעשה, מפעל ותכנית, לבוא למכון
ה
קודש,
להתאשר באושר הישות המוחלטה
, שאין עמה העדר
וכליון...
34ביטוי זה 'אספקלריא המאירה' הופיע גם לעיל בפסקה קיד' ושם גם הרחבנו בביאור מושג
זה.

59
לפי דברי הרב מתבאר שהאספקלריא המאירה מסוגלת לרומם את כל
המציאות. היא מסוגלת לתת לכל היש את המשמעות להם הם נוצרו.
התפיסה הזאת לא רוצה לכלות את העולם הזה, להיפך היא רוצה לתת
משמעות ויישות לכל המציאות.לגלות את הקדושה בתוך כל המציאות.
נראה שדברי הרב מבוססים על שיטתהחסידות, לפי החסידות בתוך
העולם הזה ישנה אלוקות. כיון שיש אלוקות בתוך העולם הזה, אפשר
להפוך את העולם הזה למעין מטרה בפני עצמה.
בחסידות מבואר שהקב"ה התאווה לעשות דירה בתחתונים. וכך כותב בעל
התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק לו
-
והנה מודעת זאת מארז"ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה
הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
לפי יסוד זה מתבאר כיצד כל העולם הזה מטרתו לגלות אלוקות דווקא
כאן. דווקא בתוך ההסתר של החומר צריך לגלות את הקדושה. ההבנה
הזאת היא דורשת ראיה נקיה, לכן זה מתקשר אל האספקלריא המאירה,
כיון שבראיה רגילה לא מצליחים לראות את האלוקות הנמצאת בעולם.
הראיה הזאת היאמרוממת את הערך של חיי העולם הזה, היא יוצרת מצב
שהאדם נותן משמעות גם למצבו החומרי שנמצא בעולם.
הסתכלות זאת משנה את הנחת היסוד של היהדות. לפי התפיסה
הראשונה, אין עניין להשקיע בעולם הזה. להיפך כל השקעה בפיתוח חומרי
בעולם זה, היא נחשבת השקעה מיותרת. כמו שבפרוזדור לא משקיעים,
אלא רק בטרקלין. כך אין שום עניין להשקיע בעולם הזה, אלא רק בעולם
הבא.
ישנו סיפור ידוע על החפץ חיים, שפעם פגש אותו אדם עשיר, שהתפלא
כיצד החפץ חיים חי בצניעות ובעוני. העשיר שאל את החפץ חיים, כיצד
הוא יכול להסתדר. למה הוא לא משקיע בקניית חפציםוריהוט. ענה לו
החפץ חיים בשאלה. האם שכבודו העשיר נוסע למסחרו, האם יש לו את
הספה והמיטה הנוחה, האם הוא לוקח לעצמו את כל מה שיש לו בבית.
העשיר צחק וענה ודאי שלא, הרי זה קר דרך. בסופו של דבר כשנגיע לסוף
המסע נגיע למקום המנוחה שם יש את כל הדברים הטובים. ענה לו החפץ
חיים, בשבילי כל העולם הזה הוא רק דרך. המנוחה היא נמצאת רק בעולם
הבא. שם אני צובר נכסים, כאן אין עניין לצבור ממון ונכסים.
דברי החפץ חיים, ודאי נכונים, אבל אפשר שהם רק דרגה ראשונה. הם
ההסתכלות הראשונה ההסתכלות היוצרת זלזול וחוסר יכולת, וחוסר רצון
לפיתוח העולם הזה.

60
כאן הרב מציג תפיסה הנובעת משיטתהחסידות. לפי תפיסה זאת כל
פיתוח חומרי של העולם הזה, הוא מבטא גילוי שורש רוחני. כיון שבכל דבר
חומרי יש אלוקות. לכן הקב"ה ברא את העולם הזה כדי שנפתח אותו.
אומנם ודאי שעדיין עולם הזה הוא רק פרוזדור, ואעפ"כ הקב"ה רוצה
שהפרוזדור יהיה מפותח. התפיסה הזאת נותנת ערך ממשי לעולם הזה, לא
רק כנקודת מעבר.
ואת הערך של כל העולמים וכל היצורים, מראש כל דרגין עד
סוף
כל דרגין-ההבנה הזאת משנה את ההתייחסות שלנו לא רק כלפי העולם
בכללו, אלא גם כלפי הנבראים. פתאום אפשר לראות את הקדושה
הנמצאת בכל נברא ונברא. מתגלה כיצד הטוב והקדושה נמצאת בכל מקום
בעולם. אפי' במקום הכי נמוך סוף כל דרגין, עד המקום הגבוה ראש כל
דרגין. כל מקום ומקום נמצא בשורשו אלוקות.
אפשר לקשר את ב' ההשקפות האלה, לדיון ביחס בין המטרה לדרך
והאמצעי. בתוכנית המקורית הארץ, הייתה צריכה לעשות עץ פרי, ואילו
הארץ עשתה עץ עושה פרי. היינו המטרה המקורית השייכת אל ההשקפה
האידיאלית, היא רואה את הדרך אל הפרי כחלק מהתיקון. היינו גם
התהליך הוא חלק שצריך לרומם אותו. הדרך היא לא רק שלב מעבר. ואילו
בפועל הארץ עשתה רק פרי, היינו העץ עצמו התגלה שהוא בלי חיות
מעשית, אלא רק צורה של מעבר. אם כן האידיאל והתיקון המוחלט יהיה
רק לעתיד לבוא.
אפשר להביא עוד דוגמא לעניין זה מהדיון לגבי היחס בין המצווה עצמה
לבין הכשר מצווה. ישנה מח' בין הבבלי לירושלמי האם אפשר לברך על
הכשר מצווה. לפי הבבלי אין שום אפשרות לברך על הכשר מצווה. ואילו
לפי הירושלמי במקרים מסויימים אפשר לברך על הכשר מצווה35.
התפיסה שאפשר לברך על הכשר מצווה, היא התפיסה השייכת אל
ההשקפה העליונה. ההשקפה השייכת אל האספקלריא המאירה, הרואה
את הדרך של העולם הזה כחלק מן התכלית. היינו גם ההכשר של המצווה,
נהפך להיות בעצמו מעין תכלית. לכן לפי הירושלמי אפשר לברך על הכשר
מצווה, משא"כ לי שי' הבבלי. אפשר שתפיסה זאת היא מבטאת את ההבדל
בין גלות לארץ ישראל.בגלות אנחנו נמצאים במצב לא מתוקן, מצב בו אי
אפשר לרומם את החומר. ואילו בחזרה לארץ ישראל אפשר שוב לדבר על
קדושת הטבע, קדושת הארץ והחומריות, כחלק מן התכלית.
35
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת
ברכות פרק ט הלכה ג
-
העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה. לאחרים
לעשות לו סוכה לשמו. נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב
בסוכה.

61
מאופי של נדידה, והעברה, למצב של
עילוי תדירי, ומעמד נצח
והוד-הרב מבאר את עומק ההבדל בין ההשקפה הראשונה להשקפה
העמוקה הנובעת מהאספקלריא המאירה. ההשקפה הראשונה רואה את
העולם רק כשלב של נדידה והעברה. לעומת זאת ההשקפה של אספקלריא
המאירה היא מובילה את עצמות העולם לידי עילוי. בתוך ההשקפה הזאת
ישנה שאיפה פנימית לרומם את העולם. ישנה שאיפה שהעולם יכול
להתעלות, שיווצר תיקון בעצם העולם.
ההשקפה הזאת יוצרת בעולם מעמד של נצח והוד, מידות אלו הם כנגד
רגליו של האדם. כביכול ההסתכלות הזאת מצד אחד מכירה שהעולם הבא
הוא העיקר, אבל מצד שני היא מבינה שהעיקר לא יוכל בלי רגליים.
האספקלריא המאירה מכירה שהעולם הזה הוא מעין רגליים לעולם הבא.
הוא לא רק טפל שצריך לעבור דרכו, אלא עולם הזה הוא מקיים בכל רגע
את העולם הבא. בסופו של דבר נצח והוד שהם רגליו של האדם, הם חלק
מן האדם. כך עולם הזה בסופו של דבר הוא שייך בצורה משמעותית לעולם
הבא.36
דברי הרב הרואים בעולם הזה חלק מן התכלית, נראה שיסודם הוא במח'
רמב"ם ראב"ד ועוד מחכמי ישראל. הרמב"ם בהלכות תשובה כ' כך.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ח
הלכה ב
-
העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף
כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה
ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכי
ן להן בעולם הזה, ולא
יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה
לפי דברי הרמב"ם מתבאר שהתיקון והאידיאל הוא עולם הנשמות. השכר
והטוב של העולם הבא כלל לא קשור אל העולם הזה. עולם הבא הוא עולם
רוחני של הנשמות.
בעקבות דברי הרמב"ם כ' הראב"ד על דבריו השגהחריפה וכך כתב
הראב"ד.
ראב"ד הלכות תשובה פרק ח
-
+/השגת הראב"ד/ העוה"ב אין בו גוף. א"א דברי האיש הזה בעיני
קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד,
וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א)
עתידין צדיקים שיעמדו
בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין
לבניהם (שבת קי"ד) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא
36דברי הרב הרואים בעולם הזה חלק מן התכלית. נראה שיסודם הוא במח' רמב"ם רמב"ן
ועוד. הרמב"ם

62
אזכה, וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא
עומדין בגוייתם, וכן אמרו (שם /סנהדרין/ צ"א) במומם עומדין
ומתרפאין, וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חי
ים, אבל
אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים
וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה
משל.+
הראב"ד מוכיח מדברי חז"ל שהעולם הבא כולל גם את הגופים של בני
האדם. עניינה של תחיית המתים כחלק מן העולם הבא. לפי דברי הראב"ד
מטרת עולם הבא לתת תענוג גם לגופים. וכן כתב הרמב"ן באריכות בשער
הגמול. ושיטה זאת חוזרת ברוב דברי חז"ל ובעיקר בשי' המקובלים.
אם כן לפי שי' הרמב"ן והמקובלים מטרת עולם הבא לתת גם מעין שכר
השייך לגוף. אם כן העולם הזה יתברר שהוא מקום התענוג המתגלה בזמן
עולם הבא. היינוהעולם הזה בגופו החיצוני יתעלה ויהפך להיות חלק מן
העולם הבא. אם כן אפשר להבין את דברי הרב שסובר שאי צורך להפוך
את העולם זה למשהו שהוא רק מעין מעבר. בסופו של דבר העולם הזה
הוא חלק מן העולם הבא העתידי.
וזאת היא עבודת הקדושים שבישראל, שהם מחייבים
את החיים
וממ
לאים אותם זוהר קודש, המשפיע חיים וברכה לכל-הרב מבאר
שההבנה הזאת היא שייכת לצדיקים. הבנה זאת היא עומדת בעומק גדול
המכיר שיש צורך להשפיע שפע קדוש בתוך העולם הזה. זאת עבודת
הקדושה, מהותה של הקדושה שהיא יכולה להתגלות גם בתוך העולם הזה.
ההכרה הזאת מחייבת את החיים, היינו היא הופכת את העולם הזה ואת
החיים בעולם הזה להיות מחוייבי המציאות.העולם הזה בעצמו יש בו
קדושה ללא קשר האם בסופו של דבר האדם מגיע לעולם הבא. יש מימד
של קדושה עצמית הקיימת בתוך העולם הזה.שכל ד', וחדות ברכה שפעת זה ידי על ממולאים והם
העדינות
והמ
ירוק שאפשר להעלות על הרעיון האידיאלי-כיון
שהצדיקים שייכים אל המעלה העליונה הזאת הם מסוגלים להשפיע ברכה
בעולם הזה. הברכה היא יצירת עדינות ומירוק, היינו תיקון של עצמות
העולם הזה. התיקון הזה הוא יהיה הכנה וקישור אל האידיאל העליון.
אותו אידיאל עליון שאי אפשרלהעלות על הדעת. מעין קישור אל מה
ששייך לעולם הבא, שאפי' נביאים לא יכלו לראות.
מכל נוי של
יסורין והקרבת עצמו-בהשקפה הראשונה האידיאל הוא
היסורים ומסירות נפש. ההשקפה הראשונה רואה ערך הכי עליון והכי
לראות המצליחים הקדושים אבל הנפש. מסירות בעצם מקדש
באספקלריאהמאירה, הם מגלים תענוג שיכול להמצא בתוך העולם. הם
מגלים שיכולה להיות קדושה עליונה, שהיא תופיע ותענג גם בלי מסירות
נפש ויסורים היוצאים מן העולם הזה.

63
הרי הם מונחים כלולים ואצורים באותו
העדן העליון-העדן הוא
המקום השייך אל העולם הבא, וכך מובא בגמ' מסכת ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
-
מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו
מששת ימי בראשית; רבי שמואל בר נחמני אמר: זה עדן שלא שלטה
בו עין כל בריה. שמא תאמר, אדם הראשון היכן היה?
-
בגן. ושמא
תאמר: הוא גן, הוא עדן
-
תלמוד לומר:
ונהר יצא מעדן להשקות את הגן, גן לחוד ועדן לחוד.
אם כן עבודת הקדושים מסוגלת לקשר ולכלול את העולם הזה אל העדן
העליון. מקום השייך אל הקדושה העתידים הקיימת בעולם הבא.
ממתים ידך ד' ממתים מחלד חלקם בחיים,
וצפונך תמלא בטנם, לעולליהם, יתרם והניחו ישבעו בנים
ב ואני
פניך צדק אחזה
אשבעה בהקיץ תמונתך-הרב מסיים את הפסקה בפסוקים מספר
תהילים.
תהלים פרק יז
-ְָׁך֘
יד) מִָֽמְׁתִֶׂ֥ים יָּדְָׁךֶׁ֨׀ יְׁקוֶָּ֡ק מִָֽמְׁתִִ֬ים מֵחֶָ֗לֶד חֶלְׁקֶָּׂ֥ם בַָֽחַיִים ֘ וצפינך ּוָֽצְׁפּונְׁ
תְׁמַלֵֵּ֢א בִִ֫טְׁנֶָּׂ֥ם יִשְׁבְׁע ֶּׂ֥ו בָּנִֶ֑ים וְׁהִנִֶׂ֥יח ּו יִִ֝תְׁרָָּ֗ם לְׁעול
לֵיהֶָֽם: טו)
אֲנִָ֗י בְְּׁ֭צֶדֶק
אֶחֱזֶַ֣ה פָּנֶֶ֑י ָך אֶשְׁבְׁעֶָּׂ֥ה בְִׁ֝הָּקִָ֗יץ תְׁמּונָּתֶָָֽך:
הרב מבאר שפסוקים אלו מדברים על העונג הקיים לאחר תחיית המתים.
דוד המלך מתפלל להיות מהמתים שמתו בידיו של הקב"ה, ממילא צפוי
למת כזה עונג גדול. העונג הזה מתגלה לאחר שאחזה פניך בהקיץ, היינו
העונג שיהיה לאחר תחיית המתים. היינו עיקר העונג השייך לעולם הבא
הוא יהיה בתוך העולם הזה לאחר ההקצה של תחיית המתים. עניין זה
מתאים למה שהסברנו לעיל שדברי הרב מבוססים על שי' הרמב"ן שעיקר
התענוג של עולם הבא יהיה לאחר תחיית המתים בחזרה שהגוף יקום
לתחיה.

64
פסקה קכא.אור עולם הבא37
(עמוד קעו')העולם הבא וכל חמודותיו, אורו ושפעו, שכלו ותפארתו,
גבורתו
וחסדו, אור חייו והדר יפעתו, כולו עומד בכליל יפיו וטובו.
ומה שהוא בכחה של הנשמה להתאחד באור מתוק זה,
בפאר קדושתו, הרי הוא דבר של מציאות, שעושר הויה
גדול יש בה.
ומתוך קדושתם של צדיקים, שעולם הבא והארתו האלהית
היא תשוקת חייהם, מאיר אור עולם הבא בכל העולם כולו,
וחסד של
נועם ד' נעשה פרוש על הכל.
ושמחת המצות, שהן הן הצנורות, שטל הקודש
של נועם עליון
ויפעת אלהים חיים מתהלך בהן בחן זרמיו החביבים,
באהבה
בתענו
גים, מתגדלת בגדולה רעננה, ההולכת ומתגברת
מחיל אל
חיל.
מגן עדן מקבלים את הטיפין העליונים, המלאים
טל של חיים קדושים וטהורים, מסולקים מכל שיקוע חמרי,
מכל פחד שוא, מכל רפיון נשמתי, הגבורה והקדושה והתפארת,
במסגרת גדולת הדעת.
נושא הפסקה-דרכיםלקליטת אור עולם הבא בעולם הזה.
ביאור הפסקה-
העולם הבא וכל חמודותיו-הרב פותח את הפסקה בתיאור היופי של
העולם הבא.
ישנו שורש רוחני הנמצא בעולם הבא, השורש הזה יוצר תוצאה של יופי.
חמודותיו כוונת הרב לתוצאה שהעולם הבא יוצר מציאות שכביכול היא
יותר ממשית ומוחשית. מעין לבוש לאור הגדול הנמצא בעולם הבא38.
37מקור הפסקה משתי פסקאות בשמונה קבצים, קובץ ג' פסקה ריג', וקובץ ג' פסקה שטז'.
38נראה שזה מתקשר לפסוק בספר בראשית.
בראשית פרק כז
-֙
(טו) וַתִקַַ֣ח רִִ֠בְׁקָּה אֶת־בִגְׁדֵֶׁ֨י עֵשֶָּ֜ו בְׁנ ֶָּּּ֤ה הַגָּדֹּל
הַּחֲמֻדֹ֔תֶָֽ
אֲשֶֶׂ֥ר אִת ָָּּ֖ה בַבֶָּ֑יִת וַתַלְׁבֵֶׂ֥ש א
ת־יַעֲקָֹּ֖ב
בְׁנ ֶָּּׂ֥ה הַקָּטָָּֽן:

65
אורו ושפעו, שכלו ותפארתו,
גבורתו וחסדו-הרב מתאר כאן את
המיוחדות של עולם הבא. היופי של עולם הבאמופיעמשני צדדיו מהשורש
ומהתוצאה. יש כאן רשימה של זוגות המבטאים שורש ותוצאה.
אורו ושפעו, היינו הצד המאיר השורש והתוצאה שזה השפע היוצא מן
האור.
שכלו ותפארתו, היינו השורש השכלי שהוא משכיל מה צריך להיות.
והתוצאה של אותו שכל שזה תפארתו.
גבורתו וחסדו אפשר שגם כאןזה שורש ותוצאה. אומנם גבורה וחסד נראה
שאלו ב' הפכים, אבל יש צד שהגבורה היא ההתחלה שבתוכה אפשר לגלות
את האור של החסד. היינו החסד הוא מעין תוצאה של גבורה, אילולי
הצמצום לא יכול להיות כלי לחסד. החסד הוא תוצאה ישירה של יופי
הצמצום.
אור חייו והדר יפעתו, כולו עו
מד בכליל יפיו וטובו-היינו שורש
החיים והתוצאה שזה היופי של החיים. זה אומנם דומה למה שהרב כתב
בתחילה שכלו ותפארתו, אבל כאן הרב מתייחס למציאות החיים המעשית.
אפשר שבתחילה הרב התייחס לצד היותר עליון, השכל והיופי שהשכל
יוצר. כאן הרב מתייחס יותר למציאות הגלויה,הקשורה אל החיים. לכן
הרב קורא לזה אור החיים שזה שורש החיים ותוצאת החיים בפועל שזה
נראה יפעה.
כל דברים אלו עומדים בעולם הבא בצורה מושלמת של יופי וטוב. בעולם
הבא כל הצדדים נמצאים בצורה מתוקנת. זה השלב בו העולם הגיע לגמר
תיקונו. השלב הזה הוא גילוי אלוקות מוחלט. בשלב זה האדם יכיר כיצד
האלוקות מתגלית בתוך המציאות. כביכול האדם יראה מאכל, כגון תפוח,
מיד כשהאדם יראה את הפרי הזה, האדם יראה את האלוקות המחיה את
הפרי. ראיית האלוקות בתוך העולם זה גמר התיקון.39
ומה שהוא בכחה של הנשמה להתאחד באור מתוק זה,
בפאר
קדושתו, הר
י הוא דבר של מציאות, שעושר הויה גדול יש בה-כעת
הרב מבאר את הקשר של הנשמה לעולם הבא. לנשמה יש קישור פנימי אל
העושר של העולם הבא. הקישור הזה הוא קישור ממשי, הקשר הזה נקרא
ממש כמציאות קיימת.
החידוש הגדול, שהנשמה יכולה להתקשר אל העולם הבא למרות שהיא
נמצאת בתוך העולם הזה. הקישור אל העולם הבא, לא יתרחש רק לעתיד
לבוא. יש לנשמה כח לקישור ממשי מציאותי כבר בזמן שהאדם חי בעולם
39אומנם עולם הבא, שיש בו ראיית אלוקות עדיין נקרא עולם, כיון שעדיין יש העלם כיון
שרואים חומריות, לכן זה נקרא עולם לשון העלם. אלא שבעולם הבא, ההעלם אין מטרתו
להסתיר אלא ההעלם מטרתו לגלות אלוקות בתוכו.

66
הזה.
היכולת לחוות את העולם הבא תוך כדי החיים של עולם הזה, מצאנו בגמ'
ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א
-
כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי
אמי, ואמרי לה מבי רבי חנינא, אמרי
ליה הכי: עולמך תראה בחייך ...
דוגמא נוספת אפשר לראות לגבי שבת. אומנם שבת היא מציאות הקיימת
בתוך העולם הזה, בכל זאת מבואר ששבת היא מעין עולם הבא. היינו ישנה
יכולת לחיות את החיים הרגילים של עוה"ז ובתוכן יש כוח רוחני השייך
אלהעולם הבא. זה תענוג שבא לידי ביטוי במעשים הקשורים אל העולם
הזה. העונג של השבת מצריך את האדם לאכול אכילה גשמית, אבל בתוך
האכילה והעיסוק בענייני עולם הזה, יש אפשרות והכנה לקלוט את העולם
הבא.
הרב מדגיש שהקשר הזה הוא קשר מציאותי, יש כאן חידוש כיון שכביכול
צריך לשכנע את האדם בתוקף הממשי שיש לחיים הרוחניים. רוב האנשים
מרגישים בצורה ממשית את העולם הזה, אבל את החיים הרוחניים, את
החיים הקשורים לעולם הרוחני, האנשים לא חושבים שזה דבר ממשי. על
זה הרב מדגיש שזה לא כך, אלא העולם הרוחני, הוא ממשי ומציאותי
בדיוק כמו העולםהטבעי הקיים כעת.
ומתוך קדושתם של צדיקים, שעולם הבא והארתו האלהית
היא
תשוקת חייהם-הצדיקים יש להם קישור קבוע לעולם הבא. לכן מובא
בזהר שתלמיד חכם נקרא שבת. כמו ששבת היא מעין עולם הבא, כך
תלמיד חכם החי בתוך העולם הזה הוא נקרא כמו שבת.
זוהר
-
רעיא מהימנא כרך
ג (ויקרא) פרשת צו דף כט עמוד א -
ונפש דת"ח
[דתלמיד חכם]
אתקריאת שבת
מלכתא נפש יתירה
דשבת, ועונג דיליה נשמת חיים ורוח שכלי ואינון נשמה יתירה רוח
יתירה על נשמה ורוחא ונפשא דאינון עבדין דשלטין בגופא דיומין
דחול נשמה יתירה נשמת כל חי (רמב ב) כתר בראש צדיק דאיהו
יום
שבת
הרב מסביר שמעלתו של הצדיק שיש לו תשוקה קבועה לעולם הבא. הדרך
להגיע להיות ת"ח הקשור אל הקדושה, נעשה ע"י התשוקה הקבועה
הגורמת לתלמיד חכם רצון להארה האלוקית. (זה בפשטות קיום דברי
הרמ"א בתחילת השו"ע שויתי ה' לנגדי תמיד'.)
בשמונה קבצים הרב מתאר את הקרבה הרוחנית שיש לתלמידי חכמים.
וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תשל.

67
-
לפעמים הנשמה עולה בעצמה במעלותיה, ... ואחר כך הנשמה
מתענגת על גורלה הטוב, ושואבת טל אורות ומנוחה עליונה,
כקדושת עונג שבת מעין עולם הבא, שהוא מתגלה לצדיקים
וישרי
לב בכל יום...
מאיר אור עולם הבא בכל העולם כולו,
וחסד של נועם ד' נעשה
פרוש על הכל-כאן הרב מתאר דרך אחתשל קבלת אור עולם הבא בעולם
הזה. אור זה יורד על ידי הצדיקים.
הצדיקים יוצרים מעין צינור לקבלת קדושה והארה בעולם הזה. הצדיקים
יש להם כח לפרוש הארה על כל העולם הזה. זאת השפעה על כל העולם, כמו שמצאנו 'צדיק יסוד עולם'.
ההשפעה של הצדיק, זה מעין השפעה כמו בית מקדש. כשיש בית מקדש
בעולם, גם מי שלא נמצא בבית המקדש הוא מושפע מהאור של בית
המקדש. עצם זה שיש צדיק שיש בית מקדש בעולם, כל העולם כולו מושפע
ומתרומם. לכן מאז בניין בית המקדש, נקבע שהקשר הפתח של השמיים
הוא בבית המקדש. לכן גם בזמן הזה אנחנו ממשיכים להתפלל לכוון בית
המקדש. ודאי כשבית המקדש קיים, כל העולם כולו מתרומם ומתקשר אל
עולם הבא.
השאיפה של הצדיקים היא שחסד ה' יתגלה. צדיקים שואפים לדבקות
תמידית, הכרה כיצד העולם הזה קשור תמיד אל העולם העליון. תיקון
עולם שלם יווצר ברגע שביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. היינו, ששם
ה' שהוא נקרא בשם אדנות, יתגלה בצורה מחוברת אל הוא, היינו השורש
הרוחני שם הויה כמו שהוא נכתב40.
ושמחת המצות, שהן הן הצנורות, שטל הקודש
של נועם עליון
ויפעת אלהים חיים
מתהלך בהן בחן זרמיו החביבים-הרב מביא כאן
דרך נוספת ליצור קישור של העולם הזה אל עולם הבא. הדרך הנוספת היא
דרך המצוות.
אומנם הרב מדגיש כאן לא את עצמות המצווה, אלא בעיקר את שמחת
המצווה. המצוה עצמה היא הכלי, היינו הצינור. אבל בתוך הצנור זורם
שפע הנועם העליון. נראה ששמחת המצווה היא מעין השפע הנמצא בתוך
הצינור של המצוה עצמה. לכן קיום מצוה בשמחה הוא מכיל בתוכו את
40המאבק עם עמלק על נקודהזאת, עמלק רצו למחוק את האלוקות הנמצאת בעולם. עמלק
הפרידו בין השורש לבין העולם הזה, לכן כי יד על כס יה', היינו חסר את האור א' שזה
השורש, הכסא נמצא למטה בלי האות א'. ומצד שני חסר את החיבור של יה' אל וה'. שבשם
הויה יש אותיות הקשורות לעולם העליון זה יה' ומתחתיש את וה'. עמלק כפר בקישור זה.
לכן ההשלמה, נעשית על ידי חיבור של אותיות שחסרות. היינו האות א' ואותיות וה', זה
ההשלמה של 'הוא'. ברגע שתהייה השלמה העולם יכיר את הדבקות והאלוקות התמידית
הנמצאת בעולם הזה. זה גם מרומז בפסוק בתהילים (קלב' יג') 'כי בחר ה' בציוןאוהלמושב לו'.

68
אור עולם הבא.
המצוה מהותה זה להעשות צוותא ביחד עם הקב"ה. זה החיבור בין
העולמות. החיבור הזה הוא הצינור שנוצר על ידי המצוות. כשיש צינור
מגלים כיצד עולםהחומר והרוח לא נפרדים.
המושג שמחה של מצוה מופיע בגמ' בברכות, כשהגמרא מבארת את הצורה
כיצד להכנס לתפילה. וכך הגמ' כותבת.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
-
תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות,
ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא
מתוך קלות ראש, ולא מתוך
דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה.
לפי גמ' זאת מבואר שהדרך לחיבור בין האדם לקב"ה שזה נעשה על ידי
התפילה, הוא דווקא על ידי שמחה של מצוה. השמחה היא משרה על האדם
יכולת להתקשר למקור העליון הקדוש. התפילה היא מעין קישור לעולם
העתידי, התפילה היא היכולת של האדם להתקדם לקראת תיקונו. לכן כדי
להצליח בתפילה מתקשרים אל שמחת המצוה.
הרב בעין איה מסביר מה מבטאת שמחה של מצוה וכך כותב הרב.
עין איה ברכות פ"ה פסקה י'
-
אלא מתוך שמחה של מצוה.
המצוה היא יוצאת ג"כ לפועל לחוץ לנפש העושה, אמנם
השמחה היא השלימ
ות הפנימית שנפש הישר
מרגשת בהיותה
משגת שהיא הולכת בדרך ישרה וטובה, וההשלמה הפנימית
היא תכלית לתפילה.
היסוד שהעולם הבא מתקשר על ידי המצווה ושמחתה, מבואר בנפש
החיים. שם ר' חיים מוואלזין מבאר שעולם הבא הוא עולם שנוצר על ידי
המעשים שלנו. היינו המצוה היא הכח היוצר את העולם הבא. לכן מובנים
דברי הרב שסובר שהדרך לחיות עולם הבא כבר בעולם הזה נעשה דווקא
על ידי המצוה ושמחתה41.
41וכך כותב נפש החיים.
נפש החיים שער א פרק יב
-
וזשרז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ולא אמרו בעה"ב שמשמעו הי' שהעה"ב
הוא מוכן מעת הבריאה ענין ודבר לעצמו ואם יצדק האדם יתנו לו בשכרו חלק ממנו.
אבל האמת שהעה"ב הוא הוא מעשה ידי האדם עצמו
שהרחיב והוסיף והתקין חלק
לעצמו במעשיו לכ"א שכל ישראל יש להם לכל א' חלק הקדושה והאורות והצחצחות
שהתקין והוסיף לעה"ב ממעשיו הטובים

69
כדי להבין יותר טוב כיצד מצוה יוצרת את העולם הבא, אפשר להביא את
הגמ' במסכת ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א
-
אמרו ליה רבנן לרב המנונא ז
וטי בהלולא דמר בריה דרבינא: לישרי
לן מר!
-
אמר להו: ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן! אמרי ליה: אנן מה
נעני בתרך?
-
אמר להו: הי תורה והי מצוה דמגנו עלן?
על פי גמ' זאת מבואר שבזמן החתונה נעשה בירור מה הטעם של החיים
בעולם הזה. בשביל מה ההילולא והשמחה הגדולה. ועלזה בהתחלה ר'
המנונא אמר להם באמת אין תכלית לעולם הזה, כיון שבסופו של דבר
נמות. אבל אח"כ ר' המנונא הסביר להם שצריך האדם לרצות את העולם
הזה, כיון שעל ידי תורה ומצוות הוא יכול להיות מוגן. ההגנה היא יצירה
ובניה של עולם הבא בתוך העולם הזה. על ידי המצווה מתבררתפקידנו
בעולם הזה. למרות המוות והעצד הקיים בעולם אפשר לקבל עונג בעולם
הזה על ידי מצוות.ההולכת רעננה, בגדולה מתגדלת בתענוגים, באהבה
ומתגברת
מחיל אל חיל-על ידי המצוות האדם מרגיש עילוי תמידי של
עולם הבא. הרב מתאר את העילוי הזה בהגדרה של מחיל את חיל. ביטוי
זה נאמר לגבי הצדיקים, וכך כותבת הגמ'.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד עמוד א
-
אמר רבי לוי בר חייא: היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש
ועוסק בתורה
-
זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל
יראה אל אלהים בציון. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי
חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר
ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים ב
ציון.
על פי הגמ' מבואר שהצדיקים מתהלכים מעולם לעולם. חיל אל חיל זה
התקדמות תמידית בין בעולם הזה ובין בעולם הבא.
וכך הרב כותב בעין איה.
עין איה ברכות פ"ט פסקה שס'.
-
אמנם ת"ח, המושפעים מכח
עצמם ועומדים להשפיע ולנהל את
זולתם, זאת היא עצם תכונת
נפשם להיות פוע
לים. ע"כ עינוגם
והשלמתם היא רק הפעולה
התדירה והמתקיימת, שאינה נחדלת לעולם בכל הגונים שיש
להחיים. ע"כ תכלית עידונם היא התנועה המתמדת והפעולה
שאינה פוסקת, ילכו מחיל אל חיל.
לפי הרב מבואר שהתענוג אצל הצדיקים הוא המשכת ההליכה, ההתעלות
ההולכת ומתגברת.

70
מגן
עדן מקבלים את הטיפין העליונים-חלק זה של הפסקה הוא לקוח
ממקום אחר בשמונה קבצים. בחלק הזה של הפסקה הרב חוזר לתחילת
הפסקה, הרב חוזר לתאר את העונג וההשפעה המתוקה שיש לגן עדן
ולעולם הבא.
הרב מכנה את ההשפעה מגן עדן בשם טיפין עליונים, כיון שההשפעה היא
מעין טיפות מצומצמות שהאדם יכול לקלוט. זה לא כל השפע הגדול, אבל
מעין עולם הבא, היינו מה שבכל זאת יכול להכנס לתוך חיי העולם הזה.
המלאים
טל של חיים קדושים וטהורים, מסולקים מכל שיקוע חמרי-קבלת העונג מגן עדן, קבלת הטיפה גורמת שהאדם כבר לא נצרך
להגרר אחר החומריות. האדםמגלה את המתיקות הקיימת בעולם העליון,
כך ששוב אינו נצרך לשקיעה חומרית נמוכה.והקדושה הגבורה נשמתי, רפיון מכל שוא, פחד מכל
והתפארת,
במסגרת גדולת הדעת-כאן הרב מתייחס לעילוי הרוחני
שנוצר על ידי הקישור לגן עדן. הקישור לגן עדן העליון לא משפיע רק על
הנפש הבהמיתלהחלישה, אלא הוא משפיע גם על הנשמה. על ידי קבלת
טיפי גן עדן הנשמה מקבלת כוחות. האדם עוזב את החולשה שיש לו, את
הפחדים שמלווים אותו. כשהאדם מתחבר לגדלות כזאת הוא מגלה שאין
מקום לפחדים. הפחד הוא מקום של דמיון שאיננו אמיתי, מתוך קישור
לנקודת האמת של גן עדן מתגלה העולם בצורה ברורה, בצורה שאין מקום לדמיון מטעה.
הרב משתמש כאן בביטוי של גדלות הדעת, מהות הביטוי שזה זמן בו הדעת
מצליחה להופיע ולהשפיע על האדם. ישנם זמנים שהאדם מרגיש קטנות
דעת, זמנים אלו האדם כביכול מאבד את הדעת שלו. בזמנים אלו מה
שמכוון ומנווט את האדם,אלו הצדדים הנמוכים הקשורים אל הגוף
והמידות הטבעיות שלו. אבל בזמן גדלות הדעת האדם האדם מתנהל לפי
האמת שהשכל והדעת מכוונים.
אפשר להביא משל להבדל בין גדלות לקטנות. למשלאדם שעומד להתחתן,
מצד גדלות הדעת מטרת החתונה ליצור קשר טוב ועמוק עם אשתו, לגלות
את האהבהשיש לו לאשתו. אבל כדי להגיע לחתונה צריך להתעסק בהרבה
פרטים קטנים, כגון צלם להקה אולם וכדומה. לפעמים זוגות מתחילים
לריב על פרטים קטנים אלו. בזמן העיסוק בקטנות הזוג מתחיל להתמקד
יותר מידי בקטנות, ובגלל זה הזוג מאבד את הגדלות. הזוג לא מצליח
לגלות את הקשר המהותי שבשבילו הם רוצים להתחתן. בשלב הזה של
הקטנות האדם מאבד את היכולת לנווט למטרה לשמה הוא מתחתן. לכן
אדם צריך תוך כדי ההכנות לחתונה, מידי פעם לחזור לגדלות הדעת.
להזכר במטרה הגדולה לשמה הוא טורח בפרטים.

71
אומנם לפעמים יש מאבק מסויים בין הפרטים לבין הגדלות. לפעמים
הגדלות היא מטשטשת את הפרטים42. אומנם המציאות היותר נפוצה
שהקטנות מסלקת את הגודל. בגלל פרטי הפרטים הקיימים במצוות האדם
שוכח את המטרה לשמה הוא מקיים מצוות. הוא שוכח את הגדלות
האלוקית הנמצאת בתוך המצוות. השלמות של האדם מופיע בגדלות שהיא
מכוונת גם את הפרטים43.
הרב באורות הקודש חלק א' מתעסק גם ביחס בין הפרט לכלל, במציאות
שהכלל יכול לבטל את הפרט, או לרומם את הפרט. וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"א עמ' נד'
-
מהמקוריות אל הפרטים
פסקה לט
-
לפעמים אפשר למשוך אור חיים ורעננות מתוך
המקוריות העליונה
אל הפרטים, עד
שאפילו כח של
מרץ והזדרזות אפשר לחזק בכל הפרטיים הסעיפים התפשטות
... תורה, מגופי
לפעמים אבל ההתגברות המקורית היא גם כן מבליעה עוד
יותר את הפרטים,
ונוטלת היא את האפשרות להתעסק בהם ע"י ריבוי
שפעתה, נעשים
הם כשרגא בטיהרא.
אמנם בליעה זו אינה כי אם לשעה, ...
והכ
ל צופה לעת הכושר, שעוד פעם יזרח האור המקורי
הגדול, ויתעלו הפרטים אל מעלות ההכללה הרוממה ...
42ישנו מימרא בשם ר' לוי יצחק מבדיטשב' שהוא שאל על הפסוק שנאמר לאחר הצווי
בהעלותך את הנרות (במדבר ח' ב') התורה מלמדת 'ויעש כן אהרן' (במדבר ח' ג') וכתב שם רש"י. 'ויעש כן אהרן-להגיד שבחו שלה אהרן שלא שינה:'
מקשה ר' לוי יצחק, לכאורה לא ברור מה מיוחד בזה שאהרן לא שינה, הרי אם אנחנו היינו
מקבלים צווי ישיר מהקב"ה וכי היינו משנים. על זה מתרץ ר' לוי יצחק, שאם הקב"ה היה
מצווה אותו הוא מרוב התרגשות של הגודל הוא לא היה מצליח לעשות את הפרטים, הוא
לא היה מצליח בכלל למצוא לא את המנורה ולא את הנרות. אם כן השבח של אהרן, בזה
שהוא רואה את הגודל ולמרות הגודל הוא לא מאבד את הפרטים. אהרן מצליח להכניס את
הגודל לתוך הקטנות ולנווט אותה בצורה נכונה.
43הרב בהמשך הספר באורות הקודש עמ' שכב' מבאר הרב את מצב הגדלות ומצב הקטנות
והקושי הקיים בכל מצב. וכך כותב הרב.
אורות הקודש חלק ג' עמוד שכא'.
-
והקישור
הפנימי לפרטיות הדיקנות של ארחות החיים המעשיים, שהוא
עומד הכן
על בסיסו בימי הקטנות , ישאר על
עמדו,
ועוד ביותר הידור וחמדת קודש בימי
הגדלות, בעת ביכור
המחשבה האצילית העליונה, אשר האמת של שכר ועונש לא יהיה
עוד הגורם העיקרי בדחיפת החיים המוסריים, כי אם התשוקה
האידיאלית,
לחיים שיש בהם תוכן מדעי ומוסרי במלא מובנו.

72
פסקה קכב.אור עולם הבא בעולם הזה44
(עמוד קעז'-קעח') לפי אותו הערך שאור עולם הבא זורח בעולם הזה,
באיש היחידי, בכללות העולם ובמציאות בכללותה, הכל מתעלה.
באדם זורח
ת היא האורה של עולם הבא לפי טהרתו קדושתו
וגבורתו הרוחנית, בהופעת קודש, בשכל, ברגש, בציור, בדמיון,
בטבע, במזג הגופניות. וכפי אותו הערך, שהשליטה על ארחות
החיים כולם ועל עצם החיים וכחותיהם באה מכח ההתכוונות
אל חיי עולם הבא, כה הם מאירים יותר, כה הם עדינים יות
ר,
יותר מלאים גבורה ותפארת, יותר מיוסדים ביסוד חיים קבועים,
אהל בל יצעד בל יסע יתדותיו ינצח, וכל חבליו בל ינתקו.
כשאור עולם הבא זורח בפילוש גדול, מרומם הוא
את כל ערכי החיים כולם, מאיר הוא בספרות ובשירה, בחיי
החברה והמדינה, באישיות היחידה ובמשפחה, בממלכה וב
משטריה,
בעולם היופי
והגבורה, באהבה ובסידור הצרכים כולם לכל סעיפיהם,
הקטנים
עם הגדולים.
החותם העליון של חיים עליונים ממלא את כל חלל העולם,
וזיו
שמים הליכות וחוקיו, והטבע בכל, פורח השכינה
וארץ
התקוות בעולם, הנראים והמות החיים ומשטריהם,
והתלאות,
הכל מואר באו
ר חיי עד, באור חיים, שכוס התענוגים העדינים,
המרוממים כל נשמה, ומצחצחים כל רוח ונפש, ממלאים הם
את כל מהותם.
זו, למדה חייהם את הם שמעלים היחידים, והאישים
מתברכת
הכרה של בעטרה מתעטרת אצלם, האמונה מדת עליונה.
ברוחם מתיצבים ושטפיהם הזמנים ומלואו, העולםבמערכה
בהירה,
מלואת כבוד, גודל נצח והוד, וזיו אור עליון, הממלא את כל
השמות , את כל האותיות , את כל ההגיונות, כל המחשבות,
כל משאות הנפשות אשר מעולם ועד עולם, שוטף
עליהם תמיד,
בעוזו ועטרת חינו. והם מלאים אהבה לכל היקום, לכל הבריות,
שקועים באור החסד העליון, האומר לע
ולם חסד
יבנה,
ודעת ד' במשפט ובצדקה ממלאה את כל אחד מהם.
נושא הפסקה-השפעת עולם הבא בעולם הזה, מרומם את כל העולם הזה.
44מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ה' קנז'.

73
ביאור הפסקה-
לפי אותו הערך שאור עולם הבא זורח בעולם הזה,
באיש היחידי, בכללות העולם ובמציאות בכללותה, הכל מתעלה-בפסקה זאת,הרב
ממשיךלהעמיק ביסוד שביאר כבר בפסקאות קודמות. הדרך לרומם את
העולם הזה, האו דווקא על ידי הזרחת אור עולם הבא. ככל שהאדם יהיה
מחובר לחיי עולם הבא, הוא יצליח לרומם יותר את העולם הזה.
הסיבה שעולם הבא מרומם את העולם הזה, משום שעולם הבא הוא מבטא
את הקישור ואת הדבקות בקב"ה. וכך כותב הרמב"ן בתיאור מעלת
הדבקות.
רמב"ן דברים פרק יא פסוק כב
-
ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא
תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ... ויתכן באנשי
המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם
בעצמם מעון
לשכינה, כאשר רמז בעל ספר הכוזרי ... ולכן יזהירם
יהושע שגם עתה בארץ בהסתלק מהם המעשים הנפלאים ההם
תהיה מחשבתם בהם תמיד לדבקה בשם הנכבד והנורא ולא תפרד
כוונתם מן השם:
לפי דברי הרמב"ן מבואר שכשאדם נמצא בדביקות הוא נהפך להיות מעון
לשכינה, לכן כל מפגש שאדם כזהפוגש במציאות הוא מרומם את
המציאות הגשמית. וכן כתב הכוזרי.
ספר הכוזרי מאמר ג
-
א. אמר החבר: מנהג העובד אצלנו, איננו נגזר מן העולם, שלא יהיה
למשא עלינו ויהיה למשא עליו וימאס החיים שהם מטובות הבורא,
וזוכר טובתו עליו בהם, כמו שנאמר: "את מספר ימיך אמלא"
+שמות כ"ג
כ"ו+ "והארכת ימים" +דברים כ"ב ז'+ אבל אוהב
העולם ואריכות הימים מפני שהוא מקנה אותו העולם הבא, וכל
אשר יוסיף טובה יעלה מדרגה לעולם הבא, אך הוא מתאוה זה אלו
היה מגיע למדרגת חנוך שנאמר בו: "ויתהלך חנוך את האלהים"
+בראשית ה' כ"ד+ או למדרגת אליהו זכור לטוב, ול
הפנות עד
שיתיחד לחברת המלאכים, ולא יהיה משתומם ביחידות ובבדידות,
אבל הם צותו.
לפי דברי הכוזרי מבואר יותר בעומקעניים הדבקות,אין מטרת הדבקות
להתנתק מן העולם. מטרת הדבק לחיות את העולם הזה ולקשר אותו אל
האלוקות. לגלות כיצד העולם הזה הוא מעון לשכינה. לממש את רצון ה'
שהעולם הזה יהיה דירה בתחתונים. לכן התוצאה שהדבק בהקב"ה, בעולם
הבא הוא איננו מואס בעולם הזה.

74
לפי זה מובן למה הקישור בין עולם הבא לעולם הזה מרוממת את העולם
הזה. הרוממות הזאת יכולה להעשות באיש היחידי או בעולם כולו, היינו
בצד החומרי של העולם הזה, או גם במציאות בכללה, היינו רוממות של
המציאות הנפשית הרוחנית הקיימת בעולם הזה.טהרתו לפי הבא עולם של האורה היא זורחת באדם
קדושתו
וגבורתו הרוחנית,
בהופעת קודש-מצאנו בגמ' ברכות שחז"ל
היו מברכים אחד את השני שכל אחד יזכה לראות את זכות עולם הבא
בעולם הזה. וכך כותבת הגמ' במסכת ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א
-
כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי, ואמרי לה מבי רבי חנינא, אמרי
ליה הכי: עולמך תראה בחייך,
ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך
לדור דורים.
לפי גמרא זאת מבואר שאפשר לראות את האור של עולם הבא גם בתוך
העולם הזה. וכך מסביר השיטה מקובצת על הגמ' הזאת.
שיטה מקובצת מסכת ברכות דף יז עמוד א
-
כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי וכו' אמרי הכי עולמך תראה בחייך.
פירוש כאש
ר יגיע האדם לתכלית החכמה דומה לעולם הנשמות
שהם שכל נבדל ומגיע לקצת עולם הנשמות בחייו. והברכות האלה
מברכין כל אחד לחברו:
לפי דברי השיטה מקובצת מבואר שהדרך להרגיש חיי עולם הבא בעולם
הזה, הוא נעשה על ידי קניית החכמה. כשהאדם קונה את החכמה, ממילא
הוא מרגיש קצתמעולם הנשמות הרוחני כבר בעולם הזה. וכך כותב גם ר'
צדוק, בספרו ישראל קדושים.
ר' צדוק הכהן מלובלין
-
ישראל קדושים אות ח -
כי נראה דחלוקת שלושה זמנים אלו הם גם כן נגד כלל שלוש
קדושות הנזכרות לעיל עד בן עשרים במעלליו יתנכר בקדושה שבו
בתולדה מאבותיו. ואחר כך עד ב
ן ששים קונה קדושה מצד עצמו
בהשתדלותו ואחר כך הוא מה שהשם יתברך משפיע לו קדושה
מלמעלה כל אחד כפי מה שראוי לו ולהרגילו בקדושה עליונה כדי
שיוכל אחר מיתה ליכנס לעולמות העליונים ולאדם שטוב שמטעימין
לו
מפרי מעשיו בעולם הזה זוכה לברכת עולמך תראה בחייך
להרגיש אז ק
דושה מעין עולם הבא ממש שזהו עיקר מה שמקדשין
אותו מלמעלה
. וכמו קדושת שבת שהוא מעין עולם הבא ואחד
מששים בו. והצדיקים לזקנתם יוכלו להרגיש הרבה יותר ויותר אלא
שכל זמן שהם חיים בעולם הזה אינו בקנין אלא בראיה בעלמא

75
כלשון עולמך תראה והוא רק כדי להרגילו כנ"ל שיוכל
לזכות אחר
מיתתו לזה בקנין:
לפי דברי ר' צדוק מתבאר שככל שהאדם מתרומם במהלך חייו, הוא יכול
להרגיש יותר טוב את עונג עולם הבא. כביכול לאט לאט מרגילים אותו
בטעם של עולם הבא כבר בעולם הזה כדי שיוכל להתכונן בצורה נכונה
לטעם של עולם הבא שיזכה לאחר פטירתו.
אםכן מתבאר שככל שהאדם ישאף לחיי עולם הבא, חיי עולם הזה יקבלו
טעם והזרחה יותר משמעותית.
בשכל, ברגש, בציור, בדמיון,
בטבע, במזג הגופניות-הרב מתאר כאן
כיצד הזרחת עולם הבא יכולה להופיע בעולם הזה. ההזרחה הזאת יכולה
להתגלות בשכל של האדם, או ברגש של האדם.
כל אחד יש לו תכונות נפש שונות, לכן הרגשת העונג וגילוי עולם הבא יכול
להופיע בצורות שונות באדם. זה יכול להופיע בציור או בדמיון, הכח
המדמה יכול לגלות את הצד הרוחני העליון. נראה שהדמיון הוא יותר
מופשט מאשר כח הציור. אומנם גם ציור הוא מעין כח דמיוני, אלא
שהציור הוא דמיון מעשי מצומצם, לעומת הדמיון עצמו שהוא מעל הציור.
הופעת העולם הבא והזרחתו בעולם הזה יכולה להופיע בצורות שונות, או
בציור או בדמיון. הופעת העולם הבא יכולה להופיע בטבע של המציאות,
היינו מכירים כיצד המציאות יותר מאירה ויותר מתוקנת, או במזג הגופני,
נראה שהכוונהכאן למשהו יותר נפשי בתוך גופו של האדם. היינו האדם
מרגיש שמידותיו ונפשו מאירה בזכות אור עולם הבא.
וכפי אותו הערך, שהשליטה על ארחות
החיים כולם ועל עצם החיים וכחותיהם באה מכח ההתכוונות
אל חיי עולם הבא-גודל
ההזרחה תלויה עד כמה האדם מצליח להשליט את חיי העולםהבא כל כלל
הכוחות של העולם הזה. ככל שהאדם ירגיש בצורה יותר משמעותית את
החיבור אל העולם הבא, כל העולם הזה יותר יזרח.
ישנם אנשים שאצלם הדבקות היא מאד חלשה, היא רגעית ולפרקים
רחוקים, לכן במקרה כזה ההשפעה של העולם הבא היא לא חזקה. אבל
ככל שעולם הבא יהיה יותרמשמעותי, יותר שולט על הכוחות הקיימים
בעולם הזה, כך יותר יתגלה אור עולם הבא.
כה הם מאירים יותר, כה הם עדינים יותר,
יותר מלאים גבורה
ותפארת, יותר מיוסדים ביסוד חיים קבועים-הרב מתאר את
ההשפעה של עולם הבא, בצורה כזאת שעולם הבא גורם שיש יותר הארה
בעולם.
יש יותר עדינות מצד אחד וגבורה מצד שני. כל זה בגלל שעל ידי אור עולם
הבא, מתגלה כיצד העולם הזה הוא עולם של קבע. אדםהמחבר את אור עולם הבא, מגלה שהעולם הזה הוא לא עולם זמני שעתיד להחרב, אלא
העולם הזה יש לו קישור לתכלית הסופית. לכן הצורה הזאת מחברת את

76
העולם הזה ליסוד החיים הקבועים.
התוצאה של חיבור העולם הזמני אל הנצחיות גומרת גבורה שיכולה
להופיע בעולם הזה מצד אחד, אבל מצד שני החיבור הזה יוצר עדינות, כיון
שצריך להוביל את העולם לתיקונו, זה יעשה על ידי העדינות.
אהל בל יצעד בל יסע יתדותיו ינצח, וכל חבליו בל ינתקו-הרב
מסיים חלק זה של הפסקה בפסוק המופיע בספר ישעיה.
ישעיהו פרק לג פסוק כ
-ַ
חֲזֵַ֣ה צִיַ֔ון קִרְׁיַָ֖ת מָֽועֲדֵֶ֑נ ּו עֵינֶי ָךָ֩ תִרְׁאֶֶׁ֨ינָּה יְׁרּושָּלִֶַ֜ם נָּוֶַ֣ה שַאֲנָָּ֗ן אֶֹּּ֤הֶל ב֙
ל־יִצְׁעָּן
בַל־יִסֶַּ֤ע יְׁתֵָֽדֹּתָּיו ֙ לָּנֶַ֔צַח וְׁכָּל־חֲבָּלָָּ֖יו בַל־יִנָּתֵָֽקּו:
לפי פסוק זה מתבאר כיצד לעתיד לבוא ירושלים שהיא משולה לאהל תהפך
להיות חזקה וקבועה,מתגלה שאפילו אהל שהוא דבר עראי יכול להיות
קבוע ויציב. הרב הכניס פסוק זה כדי לתאר, כיצדאפשר לקחת את העולם
הזה, שלכאורה הוא עראי כמו אהל, ובכל זאת אפשר יהיה לחבר את הדבר
העראי אל העולם הבא היציב והקבוע.
כשאור עולם הבא זורח בפילוש גדול, מרומם הוא
את כל ערכי
החיים כולם-ההשפעה של עולם הבא תלויה בגודל החור והחלון. ככל
שהעולם הבא יופיע בצורה יותרגדולה ויותר מפולשת כך העולם הזה
יתרומם. על ידי הפילוש הרחב כל הערכים הקיימים בעולם הזה יכולים
יגדלו, ערכי העולם מבטא את הצד המוביל את העולם. העולם צועד
בעקבות הערכים, היינו הצדדים האידיאלים הנמצאים ומנחים את מהלכו
של העולם.
מאיר הוא בספרות ובשירה, בחיי
ה
חברה והמדינה, באישיות
היחידה ובמשפחה, בממלכה ובמשטריה,
בעולם היופי והגבורה,
סעיפיהם, לכל כולם הצרכים ובסידור באהבה
עם הקטנים
הגדולים-כדי להסביר את גודל ההשפעה שעולם הבא יכול להשפיע על
העולם הזה, הרב מביא דוגמאות מהכוחות השונים הקיימים בעולם הזה.
כדי לתאראת גודל ההשפעה, הרב לוקח זוגות והפכים הקיימים בעולם
הזה. יכולת ההשפעה על הזוגות ועל ההפכים מראה כיצד אור עולם הבא
יכול לרומם את כל המציאות כולה, את כל הערכים הקיימים בעולם הזה.
יש השפעה על השירה והספרות, היינו על כוחות היצירה.
ישנה השפעה על החברה והמדינה,היינו החברה זאת ההתנהלות הטבעית
הקיימת בתוך קבוצת אנשים. וכן גם על המדינה, היינו מערכת החוקים
והמנהלת את החברה.
ההשפעה היא גם על האדם היחיד והשפחה, היינו היחידות היותר קטנות
הקיימות במציאות. לא רק על החברה והמדינה, אלא גם אדם פרטי הוא
ומשפחתו מקבלים השפעה מהזירוח של עולם הבא.
בממלכה ומשטריה, כאן הרב מתאר את ההשפעה על עצמות השלטון, היינו

77
סדרי השלטון מקבלים זירוח והשפעה לפי הקישור לעולם הבא.הממלכה
זה הכח המלוכתי, ואילו המשטר זה הכח המוציא את רצון הממלכה
לפועל.
גם ההפכים היופי והגבורה שהם דברים שונים, שניהם יכולים להיות מושפעים מהקישור אל העולם הבא.
גם גילוי האהבה הקיימת בעולם, גם סידור צרכיו של העולם הם מושפעים
מהאור והדבקות לעולם הבא.החותם העליון של חיים עליונים ממלא את כל חלל העולם-
משמעות עולם הבא הואקישורואל העולם העליון. הקישור הזה הוא קישור אל החותם.
משמעות חותם הוא כח הרוחני המחיה ויוצר את העולם הזה. היחס בין
עולם הבא לעולם הזה, הוא יחס של חותם ונחתם.
וכך כותב בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר ספירות את היחס בין
והירידה בין העולמות.
הקדמה לתלמוד עשר ספירות אות קמד'.
-
ד' העולמות הנקראים בחוכמת הקבלה אצילות בריאה יצירה עשיה,
בעת שנשתלשלו ויצאו הנה יצאו זה מזה בבחינת חותם ונחתם.
כלומר כמו שכל מה שנמצא רשום בחותם מתגלה בהכרח ויותר
בדבר הנחתם ממנו לא פחות ולא יותר.
אם כן חותם העליון מבטא את ההכרה שיש השפעה של מציאות רוחנית
עליונה שהיא נכנסת ומתגלה בתוך העולם הזה. כמו חותמת שהיא יוצרת
את החתימה, והיא חודרת ויוצרת צורה ובליטה בתוך החתימה. כך הצורה
הרוחנית השייכת אל הדבקות של עולם הבא, היא משפיע על כל ערכי עולם
הזה.
בכל פורח השכינה וזיו
,
שמים הליכות וחוקיו, והטבע
וארץ
ומשטריהם
התקוות בעולם, הנראים והמות החיים , והתלאות,
הכל מואר באור חיי עד-כיון היחס בין העולמות הוא חותם
ונחתם, ממילא אין שום דבר שיכול להיות בנתחם שלא קיים בחותם. לכן
כל דבר הקיים במציאות אפשר להאיר אותו עם האור של החותם.
הרב מבאר שאפי' הדברים הנראים שלילי, כמו המות והחסרונות התלאות
הנמצאים בעולם הזה, גם אותם אפשר לרומם והלכניס לתוכם את האור
של החותם העליון.
התקוות ודאי משוייכים אל אור השכינה המופיע בעולם, אבל לא רק
התקוות, אלא גם הדברים הקשים. גם התלאות שלכאורה הם מנוגדיםאל
האידיאל וההתקדמות הרוחנית, גם הם שייכים אל אור השכינה הנמצא
בעולם.

78
העדינים, התענוגים חיים, שכוס באור
נשמה, המרוממים כל ומצחצחים כל רוח ונפש, ממלאים הם
את כל מהותם-האור
והקישור אל עולם הבא מכניס תענוג בתוך העולם הזה. התענוג הזה מתגלה
ברוממות של הנשמה,הצד היותר רוחני של העולם. ומצד שני הוא משפיע
על צחצוח וניקוי רוחני של הכוחות הנפשיים היותר טבעיים השייכים לרוח
והנפש של האדם.זו, למדה חייהם את הם שמעלים היחידים, והאישים
מתברכת
מדת האמונה אצלם, מתעטרת בעטרה של הכרה עליונה-
כאן הרב עובר לדבר על מעלת הצדיקים. מעלת הצדיקים שהצליחו לחיות את הדבקות בעולם הבא.
צורת החיים הזאת נובעת מאמונה, כיון שהאדם לא ממש רואה בצורה
פיזית ממשית את הדבקות. זאת אמונה עמוקה הקיימת אצל היחידים.
המידה הזאת היא מעין עטרה, היינו מעין כתר הנמצא מעל המציאות. כיון
שזאת מעלה גדולה לכןהיא נמצאת מעל המציאות ומכוונת את החיים של
אותם יחידים, יוצרת ליחידים הכרה עליונה.העולם ומלואו, הזמנים ושטפיהם מתיצבים ברוחם במערכה
בהירה,
מלואת כבוד, גודל נצח והוד-האמונה הזאת יוצרת עטרה
המשפיע בצורה ממשית ברוחם של היחידים. הם מרגישים בצורה בהירה
וממשיתכיצד חיי הדבקות מרוממים אתכל העיסוק מעשי שלהם.
אצל אותם יחידים כל השטפים וכל הזמנים מתחברים לדבקות בחותם
העליון. ההשפעה היא נהפכת להיות בסיס בחייו של הצדיק, הבסיס הזה
מכונה בשם של נצח והוד, היינו הספירות המבטאות את הרגלים,
וההרגלים הטבעייםהבסיסיים הקיימת בעולם. אצל הצדיקים הקישור
לדבקות, לעולם הבא לא מופיע רק בזמנים רוחניים עליונים אלא גם
בזמנים השייכים למעמד נצח והוד, מקרים השייכים לטבעיות הנמוכה של
העולם הזה.
וזיו אור עליון, הממלא את כל
השמות , את כל האותיות-ההארה
של הדבקות היא גורמת להכנסת האור העליון בתוך השמות שמעליהם יש
את האותיות. הדרך בה השפע נכנס לעולם הזה נעשה על ידי שמות הויה
שעליהם מולבשים האותיות. ישנו אור רוחני הקיים בעולם שכדי לצמצם
אותו משתמשים בשמות אלוקיים, היינו שם הויה. ומעל השמות שהם
מעין מוחין של העולם ישנו לבוש של אותיות. היינו כמו שבתוך המוח של
האדם יש חיות פנימית, ומעל גבי המוח של את אבריו של האדם שתפקידם
להלביש ולגלות את רצונותיו של המח. כך יש את האותיות שהם מגלות
ומלבישות את תכונת השמות.
את כל ההגיונות, כל המחשבות,
כל משאות הנפשות אשר מעולם ועד עולם, שוטף עליהם תמי
ד,
בעוזו ועטרת חינו-ההגיון הוא
מחשבה יותר ראשונית מאשר המחשבה. מחשבה היא הצד המפותח והגלוי
של ההגיון. הגיון הוא משהו יותר פנימי ויותר רוחני מאשר המחשבה.

79
בנוסף יש משאות, היינו רצונות מעשיים שהאנושות רוצה לעשות ולממש.
מעל כל הדברים האלה יש שטףרוחני של עולםהבא שהוא נותן חן מיוחד לכל הדברים האלה.
והם מלאים אהבה לכל היקום, לכל הבריות,
שקועים באור החסד
העליון-כמו שראינו לעיל בשם הכוזרי, הצדיקים אינם שונאים ואינם
מואסים בעולם הזה. להיפך הצדיקים מגלים בתוך העולם הזה אהבה לכל
המציאות.
הצדיקים אוהבים את העולם ואת הבריות הנמצאות בעולם כיון שהם
מכירים כיצד בתוך כל המציאות ישנו אור פנימי של עולם הבא.
האומר לעולם חסד יבנה,
ודעת ד' במשפט ובצדקה ממלאה את כל אחד מהם-הרב מסביר על פי הפסוק בספר תהילים
תהלים פרק פט פסוק ג
-ַ
כִָֽי־אָּמַָ֗רְׁתִי עְּ֭ולָּם חֶַ֣סֶד יִבָּנֶֶ֑ה שָּמ
יִם׀ תָּכִָ֖ן אֱמּונָּת ְָׁךַ֣ בָּהֶָֽם:
לפי דברי הרב מתבאר שהצדיקים מביאים לעולם את אור החסד. החסד
זה הכח הטוב שהקב"ה הנחיל בעולם. לכן יש לאותם יחידים רצון של
משפט וצדקה לכלל המציאות.

80
פסקה קכג.אהבת עולם הזה ועולם הבא45
(עמוד קעח')
כדי לאהוב יפה את
העולם הזה, צריכים להשתקע
מאד באהבת עולם הבא, ולעשות את כל השכלולים של
עולם הזה בתכלית הרחבתם, הכנות רחבות, בשביל הפרטים,
ובשביל הכלל כולו, לחיי עולם הבא. רק אז תצעד התרבות את
דרכה בטח.
חכמה גדולה זו יודעת היא האמונה, ומתוך גדלה סופה
לכבוש את
כל העולם כולו
. ובעת אשר היאוש ימלא את כל נשמה
וחיי העולם הזה יעשו כל כך מזולזלים, תבא אהבת עולם הבא
ותתן טל של
חיים להחיות בו את חיי עולם הזה, וזקנים וצעירים
יחדיו יביטו אליו וינהרו, ומלכים ושרים, ולוחמים וגבורים,
ימצאו בו מקור
לשד טל חייהן.
נושא הפסקה-שיקוע בעולם הבא גורם אהבה לעולם הזה, גם בזמן ייאוש.
ביאור הפסקה-
כדי לאהוב יפה את העולם הזה, צריכים להשתקע
מאד באהבת
עולם הבא-הפסקה הזאת מסיימת את רצף הפסקאות בהם הרב מחבר
בין העולם הבא לעולם הזה. בפסקה זאת הרב קובע בצורה נחרצת,
שדווקא העיסוק סביב עולם הבא יגרום אהבהלעולם הזה.
תפיסת הרב נובעת משי' הרמב"ן והראב"ד הסוברים שעולם הבא הוא
איננו עולם נפרד מן העולם הזה. לשיטתם העולם הבא הוא מעין המשך של
עולם הזה. היינו עולם הבא הוא מציאות שלאחר תחיית המתים, זמן שבו
הנשמות עם הגופים יקבלו תענוג בתוך עולם הזה.
יש להעיר שהראשונים נחלקו בדבר, ושי' הרמב"ם שעולם הבא הוא עולם
רוחני שאיננו קשור לעולם הזה, ושם במקום הראב"ד חלק על הרמב"ם
וכך הם כותבים.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ב
-
העולם הבא אין בו גוף וגויה
אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף
כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גו
יות אין בו לא אכילה ולא שתייה
ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא
יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה
ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים
45מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' פסקה תנה.

81
הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמ
יש
אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה,
הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזה שאמרו
צדיקים יושבין דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא
עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת
שידעו שבגללה זכו לחיי הע
ולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה
שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומר
ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך
עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה, ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו
שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם
יודעי
ם והם בגוף האפל השפל.
+/השגת הראב"ד/
-
העוה"ב אין בו גוף.
א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר
אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי לא היה
דעת חז"ל על זה
שהרי אמרו כתובות (דף קי"א) עתידין צדיקים
שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין
לבניהם (שבת קי"ד)
אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה, וכן אמרו
(סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם, וכן
אמרו (שם /סנהדרין/ צ"א) במומם עומדין ומתרפאין, וכל אלה
מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים
גוייתם חזקות
ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב
ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל.+
אומנם עניין זה הוא מחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד, אבל נראה למעשה
שרוב הראשונים והאחרונים סברו דלא כרמב"ם. לכן דברי הרב הסוברים
שעולם הבא יתקיים בצורה מסויימת בתוך העולם הזהמבוססים על שיטת
רוב חכמי ישראל.
ההכרה שעולם הבא הוא לא נפרד מן העולם הזה, היא יוצרת חיבור מיוחד
בין שתי העולמות. החיבורהזה נותן משמעות לרצון להמשיך לפתח את
העולם הזה. דווקא מתוך אהבת העולם הבא האדם רוצה לפעול ולהוביל
את העולם הזה לקראת המטרה שהיא העולםהבא. החיבור בין העולמות
מניח שהעולם הזה הוא עולם שאפשר לתקן אותו, לכן תפקידו של האדם
להוביל את העולם הזה לקראת תיקון. לכן כל דבר שאפשר לקדם את
העולם זה קידום לקראת השאיפה הגדולה שהיא העולם הבא.
הדרך לאהוב את העולם הבא, היא להתבונן מה השאיפה של הבריאה, מה
המטרה. להתבונן בשפע ובתיקון הגדול שיווצר בזמן של עולם הבא. ככל
שהאדם יעמיק יותר בהכרת השאיפה והתיקון, כך הוא יוכל יותר לאהוב
את העולם הזה. הרב מסביר שאהבת עולם הזה הנובעת מתוך עולם הבא,

82
היא אהבה יפה, היינו שהאדם מצליח לאהוב בעולם הזה את הדברים
היפים והנכונים.
ולעשות את כל השכלולים של
עולם הזה בתכלית הרחבתם, הכנות רחבות, בשביל הפרטים,
ובשביל הכלל כולו, לחיי עולם הבא-
ההכרה שעולם הבא משפיע על אהבת עולם הזה יוצרת מרץ ורצון לקידום
העולם הזה. האדם מגלה את האושר הקיים בקידום העולם ולכן האדם
מכוון לתיקונים גדולים.על ידי ההכרה הזאת האדם מרגיש כיצד כל עשיה
שהוא פועל, היא מקרבת את העולם לעולם הבא, הצפוי להתגלות כאן
בעולם הזה. לכן ההכנות וקידומי העולם הם נעשים בצורה גדולה
ומשמעותית.
עניין זה מופיע גם בדברי הרב לעיל בעמ' קלו'
אורות הקודש חלק ג' פסקה צד' (עמ' קלו')
-
חכמי לב מכירים באמת את האפסיות של עולם הזה
מצד עצמו, והם
מעלים את מחשבתם וציור עולמם למעלת עולם הבא
ואשרו.
ומתוך שהם מסתכלים, שכל ההויה המשך אחד יש לה,
ממילא נעשה
עולם הזה גם הוא מפואר אצלם
, ומתוך כך
הם דורשים לתקנו
ולשכללו
התיקון הוא נעשה גם בשבילהאדם הפרטי, שגם האדם צריך להגיע
לתכלית והעונג של העולם הבא, וגם בשביל הכלל כולו. היינו כלל העולם
יגיע לפיתוח של עולם הבא.
רק אז תצעד התרבות את
דרכה בטח-מתוך ההכרה הזאת התרבות
תקבל כוחות ובטחון. כשאדם מפתח משהו תרבותי, כל עוד הפיתוח הוא
מסתכל רק על עולם הזה, ממילא הפיתוח הזה חלש. כיון שבסופו של דבר
האדם מתמודד עם ההרגשה וחוסר ידיעה האם העולם יגיע לתיקון.
דווקא מתוך בטחון שעולם הבא הוא צפוי להגיע כאן ממילא יש בטחון
וכוח להביא פיתוח תרבותי. אבל נראה שיש כאן עוד יסוד, הבטחון של
התרבות הוא בזה שעל ידי החיבור לעולם הבא אפשר לבחון האם התרבות
שהעולם מפתח היא תרבות המובילה לקראת עולם הבא או לא. היינו עולם
הבא הוא מעין נקודת מבחן בשביל גילוי התרבות המתגלים בעולם.
חכמה גדולה זו יודעת היא האמונה, ומתוך גדלה סופה
לכבוש את
כל העולם כולו-התפיסה הזאת היא מלאת אמונה, היאמאמינה בחיי
העולם הזה. אומנם הרבה אנשים בעולם חושבים שהעולם הזה הוא עולם
שלא יכול להגיע לתיקון, יש הרבה ייאוש הקיים בתוך העולם הזה. אבל
הרב מסביר שהחכמה הזאת היא מסוגלת לכבוש את העולם. הסיבה שהיא
תכבוש את העולם, כיון שהיא נותנת חיות לעולם. היא מכוונת את העולם לקראת תכלית, ממילא היא נותנת לעולם חוסן וקיום.
ובעת אשר היאוש ימלא את כל נשמה
וחיי העולם הזה יעשו כל

83
כך מזולזלים, תבא אהבת עולם הבא
ותתן טל של חיים להחיות בו
את חיי עולם הז
ה-היאוש הוא כח הנמצא בעולם. הסיבה שיש ייאוש
כיון שבעולם יש חסרונות שעדיין לאתוקנו. ברגע שהאדם רואה את הקושי
והחסרון הקיים בעולם ממילא הוא מתמלא ייאוש וזלזול בחיי העולם
הזה.
הרב מבאר שהדרך לתקן את הייאוש הוא להביא את הטל המחיה את
העולם הבא לתוך העולם הזה. ההסתכלות קדימה היא מסוגלת להחיות
את האדם גם ברגעי משבר וייאוש.
ההסתכלות עלהעולם הבא תביא טל חיים, טל חיים זה הטל שדרכו תווצר תחיית המתים46. ההכרה שהעולם יגיע לתיקונו על ידי טל שמחיה את
המתים, היא הכרה שהעולם משתכלל לקראת תיקון שלם.
וזקנים וצעירים
יחדיו יביטו אליו וינהרו, ומלכים ושרים, ולוחמים וגבורים,
ימצאו בו מקור לשד טל
חייהן-הרב מבאר שאותו טל מסוגל
לפעול על כל סוגי האנשים. יש אנשים צעירים שמיואשים וישנם אנשים
זקנים שמיואשים. לא משנה מה הסיבה לייאוש, תמיד הטל הנמצא
בתחיית המתים של עולם הבא הוא מרומם את האדם. הכח הזה יכול
להשפיע גם על אנשים גדולים, אנשים שאחראים על ממלכהגדולה, כגון
מלכים שרים, או גיבורים. כל אלה יכולים לקבל כוחות חיים מאותו טל
עליון השייך לתחיית המתים.
46בכמה מקומות הרב מבאר שתחיית המתים תווצר דווקא על ידי הטל, ואותו טל נוצר
מאותיות מילוי שם הויה, וכן כותב הרב בשמונה קבצים קובץ ז' פסקה קמו'.
שמונה קבצים קובץ ז' פסקה קמו'
-
... הא סימנא אית לך, שראשי נמלא טל, או
תיות המילוי של השם של שלשת
האותיות המנהלות ומשפיעות, מחיות ומחדשות, לא ירד מהן שפעת חיים עד יותן
צבי בארץ חיים.

84
פסקה קכד.הנצחיות והתקון החברותי47
(עמוד קעט')
ההסתכלות הרוחנית השלמה,
שהיא ההסתכלות האלהית,
היא מחוללת את התיקון החברותי היותר נעלה ,
אחרי
המון סבות וצינורות, של שדרות אנשים, וסדרי חיים שונים.
התעופה העליונה, המתעלה מעולם המעשה וגבוליו,
הוא המעמד של הרוח הגדול אשר לנשמת האדם, מתאחד הוא
האדם בשיא
רוחו עם המהות הרוחנית העומדת למעלה מכל ערכיו,
מתעלה הוא מגבולי הזמן והמקום, והנצחיות הבהירה
היא נחלתו,
בעזוז
חסנה וקדושת ערכה.
החיים המעשיים נפעלים מאליהם לטובה, אבל לא יוכלו
לפשט את עצמם בכל פרטי פרטיהם. מוכרחת היא התעופה
העליונה לשועלים, ראש נעשית היא ברדתה לרדת,
ודוחף רודה כח לעולמים מוגבלים, כח מישר נתיבות מעשה,
עיון ושירה גבולית.
ירידה היא
לאור העליון, בירידה זו מפלג הוא
שטפי אורות לכל
הפועלות, ולשאיפות המעשיות, לשדרות הגבולים,
טרף תתן
לביתה וחק לנערותיה.
בהיות החק מלא, והפלגים כבר יכולים להשקות דים,
עולה היא
שטיפת האורה, מתיחדת במקורה, מתרפקת על דודה,
ונשמת הבריאה כולה מתעלה למקור האצילות
האלהית.
ורוח האדם לעומתה עולה ממעל לכל סדרי חיים מעשיים,
והוגה ישרות
מוחלטות, בזיו האמת לאמתו.
נושא הפסקה-ההסתכלות העליונה מרוממת את פרטי החיים המוגבלים.
ביאור הפסקה-
ההסתכלות הרוחנית השלמה,
שהיא ההסתכלות האלהית-הרב כאן
מחדד נושא נוסף. בפסקאותהקודמות הרב קישר בין שאיפת התיקון של
עולם הבא, לבין העולם הזה החומרי. כאן הרב מתייחס לקשר בין העולם
האלוקי שאיננו מוגבל לבין העולם שלנו המוגבל.
ישנה הסתכלות הקשורה אל ההשקפה האלוקית. המיוחד בהסתכלות
הזאת, שהיא מתבוננת על המציאות בצורה שלמה. ברגע שהאדם רואהאת
47מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' קצח'.

85
המציאות בצורה שלמה, הוא קונה לעצמו צורת הסתכלות המתקשרת אל
הצד האלוקי. וכך כותב הרב לעיל באורות הקודש חלק א'.
אורות הקודש ח"א עמ' מא
-
ההסתכלות הכללית
כו
-
תכונתה של ההסתכלות הרוחנית היא סקירת
הכל ביחד. וזאת היא טבעה המיוחד לה, שמבדילה
מהסתכלות
שכלית פשוטה, שהיא
עסוקה תמיד בפרטים מיוחדים, שבקושי מקבצת
היא אותם למדת
כלל מאוחד...
לפי פסקה זאת מתבאר שהצד הרוחני רואה את הכלליות שבמציאות, הוא
רואה את האחדות והיחד הקיים במציאות. נקודת ההבדל בין הסתכלות
רוחנית להסתכלות רגילה, הוא ההתבוננות בכלל מול ההתבוננות בפרטים.
היא מחוללת את התיקון החברותי היותר נעלה-לאחר שהבנו שישנה
הסתכלות רוחנית, כעת הרב מסביר את ההשפעה שיש להסתכלות הרוחנית.
הצורה הרוחנית היא יוצרת את התיקון העתידי. המטרה הכללית של
העולם להגיע לתיקון חברתי, מהותו של התיקון החברתי שהעולם יכיר את הקשר בין כל הפרטים.
בחסידות מבואר על פי ספרי המקובלים שההבדל בין עולם השבירה, עולם
התוהו לבין עולם התיקון בזה שהשבירה נוצרה בגלל שכל פרט אמר אנא
אמלוך. היינו כל פרט רמה לעמוד בפני עצמו, הצורה שהעולם צריך להתקן
זה נעשה על ידי האיחוד והכרת השיתוף בין הפרטים.
הרב באורות הקודש חלק ב' מסביר את המטרה של תיקון העולם, וכך
כותב הרב.
אורות הקודש חלק ב' עמ' תקע'
-
התקון העליון
לט
-
עולם תוהו עומד הוא לפנינו, כל זמן שאין אנחנו מגיעים
לידי התיקון העליון של אחדותם של כל זרמי החיים וכל
הנטיות השונות
אשר להם. כ
ל זמן שכל אחד מתנשא לומר, אני
אמלך ואני ואפסי עוד, אין שלום בעצמנו, ואין שם ד' מופיע עלינו,
שמא גופיה דאקריה שלום, אשר אור האמת רק ממנו
ועל ידו מופיע.
כל עמל החיים, ביחוד העמל הרוחני
של כל המחשבה, מוכרח
להיות
פונה
רק כדי לגלות את אור השלום הכללי
העליון,
היוצא לא מתוךדחיה של איזה כח, של איזה רעיון, של איזה זרם,
של איזה נטיה,
אלא מתוך הכנסתו של כל אתד מאלה לתוך הים הגדול
של אור אין סוף, ששם הכל מתאחד, הכל מתעלה, הכל
מתרומם, והכל מתקדש.
בפסקה זאת הרב מבאר את הצורה הרוחנית בה העולם צריך לצעוד. הדרך
היא להכניס את כל כוחות החיים בצורה הרמונית. לתת לכל כח את מקומו
בצורה של שלמות. היינו מתוך איזון ויכולת לתת לכל כח את מקומות
הנכון, בלי לדחות שום כח החוצה.

86
אחרי
המון סבות וצינורות, של שדרות אנשים, וסדרי חיים שונים-
התהליך של תיקון העולם עובר המון שלבים. המשכת התיקון של העולם
נעשית על ידי סיבות וצינורות, היינו צמצומים והתגלגלות של סיבות שונות
שהעולם חווה.
סדרי החיים השונים הקיימים בעולם, הם צריכים להכלל בתוך התיקון
הכללי, הצורה של התיקון תעשה על ידי זה שכל סדר חיים יקבל את מקומו
הראוי לו.
גם בעין איה עלמסכת ברכות הרב מסביר כיצד יעשה תיקון העולם, וכך
כותב הרב.
עין איה ברכות פ"ט פסקה
רלד.
-י
צאת ב"ק ואמרה אשריך רע"ק שיצתה נשמתך
באחד ואתה מזומן
לחיי העוה"ב.
האושר הפרטי והכללי
מחוברים זה בזה. תכלית הטוב והיושר הפרטי בנוי בערך
הכרעתו על הכללי. ...
מושג האחדות ירחיב
את
דעתינו
על ערך המוסר מצד הצירוף אל הכלל, ד' אחד יוצר כל,
... והטוב הפרטי הנעשה
בחוגו של האדם הפרטי יש לו ודאי ערך נערך עם כל הנמצא,
כיון שהכל הוא
מעשה ד' אחד ואין דבר נפרד
עומד לעצמו חוץ
מקשר האחדות. שאם אמנם עין האדם תקצר מלצייר משאת
נפש זאת, אבל הננו מתכנסים תחת הדגל של שם ד', ד' אחד.
בפסקה זאת מתבאר שהחיבור בין הפרט לכלל מרומם את הפרט. מטרת
הכלל הוא לקשר ולרומם את הפרט. אומנם אחדות זאת היא כל כךעליונה
כך שקשה לנו להבין את משאת נפש זאת. היסוד הזה מתאים למה שהרב
מסביר בפסקה שלנו, שההבנה הזאת היא שייכת להסתכלות האלוקית.
האדם בצורתו הפרטית לא יכול להבין הסתכלות זאת.
כדי להבין כיצד הפרט מתעלה על ידי הכלל, אפשר להבין מחלקי הגוף של
האדם. לכל חלק בגוף יש ייחוד ומציאות פרטית, המציאות הפרטית היא
מקבלת משמעות שונה ומיוחדת בזכות הייחוד בין כלל הגוף לכל הפרטים.
הגוף פועל בצורה הרמונית בה כל פרט משתלב מקבל מקום בתוך כל הגוף
הכללי. הדרך הנכונה שכל פרט מביא את היכולות שלו לכלל בצורה
הרמונית, שכל חלק בגוף פועל מתוך הבנה שהוא בתוך כלל, שלא תווצר
מציאות של מלחמה שהפרטים ינגדו זה לזה.
ההבנה שהעולם צריך להגיע לאיזון בין הכוחות, מובא במוסר אביך,
כעבודה מוסרית אישית של האדם. וכך כותב הרב במוסר אביך
מוסר אביך פרק ב' פסקה ג'.

87
-
יסוד תיקון העבודה הוא לסדר כל דבר וכל כח
, בין
בנפש ובין בעולם,
ביושר על מכונו, ולא להפך הסדרים ולמנוע בזה השפעת הכחות...
והמבטל את הסדר הנמשך מהנהגתו ית' הרי הוא מחריב ומהרס
. התעופה העליונה, המתעלה מעולם המעשה וגבוליו,
הוא המעמד של הרוח הגדול אשר לנשמת האדם-הרב מכנה את ההסתכלות
הרוחנית בשם של תעופה עליונה. הסיבה שהיא תעופה עליונה כיון שזה
האור הנמצא לפני הצמצום. ברגע שהאדם יוצא מן הצמצום הוא יכול
לאחד את כל הפרטים. דווקא הצמצום יוצר התנגשות בין הפרטים. שורש
נשמת האדם יונק מהכח הנמצא מעל צמצומי הפרטים.
התעופה העליונה יש לה יכולת לכלול את כל הכוחות הקיימים במציאות.
בדרך כלל הסיבה שיש מאבק בין הכוחות כיון שכל כח משתלט על השני.
הסיבה שיש השתלטות היא בגלל שאין מספיק מקום לכולם. במקום
ובמציאות שאין הגבלה, מציאות של אין סוף, יש יכולת לכלול את כל
הכוחות. לכן ברגע שאדם חוזר ולוקח שוב כוחות מהתעופה העליונה שהיא
מעל ההגבלה, האדם יכול לחזור אל הגבול ולגלות שהכוחות לא סותרים
זה את זה.
כמשל אפשר להביא דוגמא לאדם שחולם מה האפשרויות שהוא יעשה
בחיים, אם הוא יחלום בלי גבול הוא יכול לחשוב על כל האפשרויות
השונות, יהיו לו רצונות ולא תהייה שום סתירה בין הרצונות כיון
שהמציאות של החלום לא מוגבלת. השלב בו צריך להגביל ולהחליט מה
המקום של כל כח, זה נעשה בירידה למציאות המוגבלת.
אם כן בעומק מתברר שרוח האדם בשורש היא יונקת ממקום שאיננו
מוגבל. לכן אצל האדם יש שאיפות אין סופיות. הרוח הזה מרומם ומקדם
את השאיפות של האדם. אם האדםלא יחשוב 'מחוץ לקופסא' העולם לא
יתקדם. כל ההתקדמות נובעת מהתעופה שבשלב הראשון איננה מגבילה
את עצמה.
מתאחד הוא
האדם בשיא רוחו עם המהות הרוחנית העומדת
למעלה מכל ערכיו,
מתעלה הוא מגבולי הזמן והמקום-כדי שאפשר
יהיה לקדם את המציאות הגשמית המוגבלת, האדםצריך לקבל כוחות
מההשקפה העליונה שאיננה מוגבלת. האדם צריך לרומם את רוחו למקום
שנמצא מעל הערכים, היינו למקום בו נמצא השורש שמביא את הערכים.
בסופו של דבר כל הערכים הקיימים בעולם, הם גילוי מעשי של השורש
הרוחני. השורש הרוחני הוא נמצא מעל הערכים, הערכים הם רק כלי
לגילוי השורש. לכן חיבור לשורש מועיל שהחיבור הזה יכול לגלות לאדם
שהערכים הם לא העיקר, לכן אפשר להגיע אל השורש דרך ערכים נוספים.
היכולת הזאת קשורה ליכולת של האדם להתבונן על העולם בלי הגבלה
חומרית של זמן ומקום.
נחלתו, היא הבהירה והנצחיות
ע וקדושת חסנה בעזוז
רכה-

88
כשהאדם נמצא בשיא רוחו, הוא מצליח לחיות את המימד הנצחי. היינו
את הצד שנמצא מעל המציאות בצורה בהירה, היינו הוא מרגיש בצורה
ברורה שהצד הנצחי מחיה אותו.
החיים המעשיים נפעלים מאליהם לטובה, אבל לא יוכלו
לפשט
את עצמם בכל פרטי פרטיהם-הצורה המעשית של החיים,היא
מולבשת בלבוש המצמצם את הצד הרוחני העליון. הצמצום הזה גורם
שהצד העליון לא יכול לרדת לכל פרטי הפרטים. אי אפשר להפשיט
מהפרטים את הצמצומים.בסופו של דבר העולם הזה מתגלה בצורת לבוש מצומצם.
מוכרחת היא התעופה
העליונה לרדת, ברדתה היא נעשית ראש לשועלים-לכן כדילרומם ולהפשיט את העולם מצמצומו, צריך שהתעופה
העליונה תרד. כיון שהחיים המעשיים קשורים לעולם החומר, והצורה
המעשית לא תוכל להתנתק מהלבוש החומרי המצמצם. הצד האין סופי
תפקידו לרדת לעולם הזה במעין ירידה שמטרתה לרומם את הצד המעשי.
ירידה זאת הופכת את הצד הרוחני העליון להיות מעין ראש לשועלים48.
משמעות הדבר להיות ראש לשועלים, היינו לתת את המגמה והכוון הכללי
של העולם. לכוון את הפן המעשי המצומצם למקום עליון.
כח רודה ודוחף לעולמים מוגבלים, כח מישר נתיבות מעשה,
עיון
ושירה גבולית-הרב מסביר כיצד בא לידי ביטוי הכח הרוחניככח שהוא
ראש לשועלים. זה יבוא לידי ביטוי שהכח הרוחני דוחף את העולם המוגבל,
הדחיפה נעשיתעל ידישעולם המעשה יהיה יותר ישר מצידו המעשי. ומצידוהרוחני יהיה לו יותר עומק עיוני,היינו יש מרחב שכלי עיוני שאיננו
מוגבל הוא יצליח לדחוף את כח השירה המוגבל.
השירה תפקידה לגלות את התובנות השכליות המרוממות, ואומנם השירה
היא מוגבלתלכן צריךאת הכחהעליוןשידחף אפילו את השירה הגבולית49.
ירידה היא לאור העליון, בירידה זו מפלג הוא
שטפי אורות לכל
הפועלות, ולשאיפות המעשיות, לשדרות הגבולים,
טרף תתן
48הביטוי ראש לשועלים מופיע במשנה במסכת אבות.
משנה מסכת אבות פרק ד משנה טו
-
רבי ינאי אומר אין בידינו לא מש
לות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים רבי מתיא
בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים:
49בדרך כלל השירה היא מבטאת צד יותר עליון ויותר רחב. ביחס לאור העליון גם השירה,
היא נחשבת מוגבלת. לכן צריך תעופה עליונה שתרד ותשכלל את השירה הגבולית. שתוכל השירה לפרוץ את ההגבלה.

89
לביתה וחק לנערותיה-הרב מכנה את הקשר בהעולם העליון משפיע על
העולם הזה בשם של ירידה. אומנם הירידה הזאת תפקידה לתת כוחות
ופרנסה רוחנית לעולם הזה, לשטוף בעוז את כל המציאות הגבולים.
נתינת הכח לעולם המוגבל הרב מכנה כנתינת טרף לנערותיה. זה על פי
הפסוק בספר משלי.
משלי פרק לא
-
(טו)
וַתֶָּּ֤קָּם׀ בְׁעִ֬וד לַָ֗יְׁלָּה וַתִתֵַ֣ן טֶַ֣רֶף לְׁבֵית ֶָּּ֑ה וְִׁ֝חָֹּ֗ק לְׁנַעֲרֹּתֶָֽיהָּ:
נראה שהכינוי נערות הוא מבטא את הכוחות המוגבלים הקיימים בעולם.
יש מידות שונות שנמצאים בעולם, וצריך לתת לכל מידה ומידה את המזון
והטרף הרוחני השייך לאותה מידה. לכן מידות אלו נקראים בשם נערות.
דברים אלו מזכירים את דברי בעל התניא על הנשמה שיורדת לעולם,
שאומנם זאת ירידה אבל ירידה זאת היא צורך העליה. וכך כותב בעל
התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק לז
-
והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא
גילוי אור א"ס ב"ה בעו"הז הגשמי תל
וי במעשינו ועבודתנו כל זמן
משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה
ממשיך האדם
גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה
להתלבש
בגשמיות עוה"ז ... כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל כו' ולא
הוצרכה להתלבש בעוה"ז וכו' רק להמשיך אור לתקנם כו' והוא
ממש דוגמת
סוד גלות השכינה לברר ניצוצין וכו'.
לפי בעל התניא, כל התכלית של העולם הזה, הוא לגלות את אור ה' דווקא
כאן בעולם הגשמי המצומצם. לכן קיום מצוות נעשה דווקא בעולם
החומרי המעשי. רצון ה' שגילוי כבודו יתגלה בעולם הזה. לכן הירידה
הזאת איננה חסרון אלא היא עצמה המטרהוהתכלית.
בעין איה הרב מסביר כיצד השבת היא מבטאת את האור העליון המרומם
את המציאות. וכך כותב הרב.
עין איה שבת פרק ט' פסקה נב.
-
הארת השבת העליונה היא יסוד ההכרה האלוקית הקודמת לכל יש
... והחיים העליונים ההולכים ע"פ הכרה עליונה זו, המתעלה הרבה
מהכרת המשטר
שבהויה ... אחרי שכבר קדמה שבת במרה, והחיים
שע"פ הכרת הבורא, והעולם בתור הופעה לגמרי מחודשת מיוצר כל
כל אמנם התורה. לקבלת לסיני לבא ישראל הוכרו ב"ה,
הסתעפותיהן הרבות של ההלכות שבת, הנן חיקויים עצמיים
וחידורים פנימיים להופעת הקודש של האמת העליונה ...

90
הרב מבאר שהשבת מבטאת את הרוח העליון הנמצא מעל המציאות. אותה
רוח היא קודמת לפרטי המצוות הנמצאים בתורה. לכן שבת קדמה וניתנה
במרה, לפני נתינת תורה בסיני. וכדי שהאדם יוכל לתפוס את האור הגדול
של ההסתכלות האלוקית הזאת, בשביל זה בא הצמצום המצוותי של פרטי
מצוות השבת.
אם כן רואים שהרב לקח את מצוות השבת, כדוגמא כיצד אור אלוקי עליון
יורד לתוך הפרטים המעשיים של מעשה המצוות.
בהיות החק מלא, והפלגים כבר יכולים להשקות דים,
עולה היא שטיפת האורה, מתיחדת במקורה, מתרפקת על דודה-כשהחק מלא,
היינו הקישור בין האור העליון לבין האור הגלוי הוא נמצא בצורה מלאה
ממילא זה משקה כל על הפלגים. כמשל כמו נביעה שיש לה צינורות, אם
יש נביעה חזקה, ממילא יש יכולת של לחץ חזק שהוא ישפיע על הפלגים
האחרונים הנמצאים רחוק ממקור הנביעה. ככל שהלחץ יהיה יותר מלא
כך אפשר יהיה להשפיע יותר רחוק.
הקישור אל מקור הפלג הוא קישור חזק היוצר רצון להתרפק על הדוד,
הנחשב מקור האור.
ונשמת הבריאה כולה מתעלה למקור האצילות האלהית-במציאות
הזאת הקישור אל הקדושה הוא ניכר, כיון שהאדם מרגיש בצורה חזקה
את מקור הנביעה.
ורוח האדם לעומתה עולה ממעל לכל סדרי חיים מעשיים,
והוגה
ישרו
ת מוחלטות, בזיו האמת לאמתו-כשיש הכרה של מקור האצילות
האלוקית, ממילא יש יכולת לסדר את החיים המעשיים. מתגלה כיצד כל
כח מוגבל יש לו מקום בתוך כל המכלול. נתינת סדר ומקום לכל כח מעשי,
הוא נובע מישרות הקיימת באור האלוקי. הישרות הזאת היא נחשבת
באמת לאמיתו, כיוןשהיא מתקנת את העולם בצורה מוחלטת וסופית.

91
פסקה קכה.תקון העולם והחיים הנצחיים50
(עמוד קפ')אין המחשבה האצילית שלמה באדם, כשהוא מתנשא
לצייר את
הטוב הכללי, ולהתאמץ לחשוק בו לעצמו, ולעולם כולו,
אלא אם כך היא מחפשת אפשרות לצורת חיים כזאת, שתבסם
את
העולם,
במה שתתקן את תכונתו החברתית, ותכריע גם כן לטובה
את
ותעמיד בפנימיותם, בין בחיצוניותם, בין הפרטיים, החיים
את
שהחיים כזה, באופן החיים מעמד את לבסס היסוד
הנצחיים,
שהם קשורים בזיכוך הנשמות, ואימוצן הרוחני המוחלט, יהיו הם
המסודר מהתיקון והולכים נמשכים
המעמדים של
החברתיים והפרטיים,
ומאוצר המחשבות, שהמחשבה הראשית
גורמת להריק על החיים.
כל מחשבה שהיא מפקרת את תיקון העולם
וסדרי המדינות ופורחת באויר רוחני לבדה, ומתפארת בתיקון
נשמות והצלחתן, הרי היא מיוסדת בשקר שאין לו רגלים.
וכל מחשבה שדבר אין לה
עם הרוממות
הנצחיות,
ומתעסקת רק עם סדרי החיים החמריים
ותיקוניהם, אפילו אם יהיו
בה תוכנים מוסריים וארחות צדק ומישרים, סופה להתעכר,
מפני קטנותה, ומפני הזוהמא והסרחוןשהחיים החמריים לקויים
בהם בטבעם, כשהם מנותקים מיסוד חיים נצחיים ותשוקתם.
ביחוד תוכר חולשה של מחשבה קיבו
צית כזאת, במה שתשים
את
לפניהם משחקים החומריים שהחיים בצעירים, רק מרכזה
בכל
מהתלותיהם ושגיוניהם, וזקנים לא יוכלו לקחת בה חלק
אמיץ,
המדה היא וכך מיואש. ובלב עשוי ברצון אם כיהיונית,
אריסטו, כדברי בוז, במבט הזקנים על להביט
בריטוריקה.
ציבור מחשבה היא לקויה ומה
יכולה שאינה ית,
להתפשט יפה על כל
חלקיה, ונאמר, כי מלך ד' בהר ציון ובירושלם, ונגד זקניו כבוד.
נושא הפסקה-מחשבה עליונה צריכה לפעול גם על התיקון המעשי של חיי
העולם הזה.
ביאור הפסקה-
50מקור הפסקה קובץ א' פסקה תרסח'.

92
אין המחשבה האצילית שלמה באדם-הרב מתעסק כאן במחשבה
השואפת לשלמות אצילית. המילה אצילית היא מילה שלכאורה נמצאת
מעל העולם שלנו, בכל זאת הרב מחדש בפסקה זאת שגם מחשבה אצילית,
צריכה מעין רגלים בקרקע.גם מחשבה כזאת מרוממת צריכה להשפיע על חיי העולם הזה.
כשהוא מתנשא
לצייר את הטוב הכללי, ולהתאמץ לחשוק בו
לעצמו, ולעולם כולו-המחשבההאצילית הזאת היא מחשבה הנובעת
מהטוב הכללי, האצילות היא המקום בו נמצא שורש הטוב51. הטוב הזה הוא כללי ומשפיע על העולם. כיון שהאצילות, המקום בו נמצאת המחשבה האצילית, הוא מקום שיונקמשורש הטוב,לכןהוא משפיע על האדם הפרטי ועל העולם כולו.
מחשבת הטוב משפיע על כלהעולם, משום שתכלית הבריאה, ומטרת
הבריאה בשביל לגלות את מידת טובו של הקב"ה. לכן מחשבה אצילית
רוצה לשכלל את הטוב הכללי בעולם.אלא אם כך היא מחפשת אפשרות לצורת חיים כזאת, שתבסם
את
העולם-המחשבה העליונה הזאת, היא אפשרית רק במקום בו היא
משפיע על החיים עצמם.המחשבה הזאתרוצה לבסם את העולם.
הרב משתמשבמושג רוחניהנקראבישום. בישום זה כינוי לחוש הריח,
החוש הזה הוא החוש של המשיח. חוש המשיח הוא חוש רוחני המסמל את
תיקון העולם. הבישום הוא מעין ריח רוחני של גן עדן. המחשבה האצילית
היא רוצה להשפיע החיי העולם הזה בישוםומעלה מיוחדת. ממילא
ההשפעה הזאת צריכה להופיע בתוך צורת החיים המעשית.
במה שתתקן את תכונתו החברתית, ותכריע גם כן לטובה
את
החיים הפרטיים-הרב מבאר שההשפעה האצילית היא יורדת לחיים
החברתיים של האדם. לא רק חייו החברתיים של האדם מושפעים
מהמחשבה האצילית, אלא גםחייו הפרטיים של האדם מושפעים לטובה מאותה מחשבה אצילית.
מעלתה של המחשבה האצילית שהיא דואגת למצב החברתי,מצד אחד
ליצור חברה מתוקנת, מצד שני היא גם דואגת לרווחתו של הפרט.בצורה
שאינה אצילית ישנה סתירה בין שתי המגמות, בין החברה לבין הפרט.
במחשבה האצילית אפשרלשכלל גם את התכונה החברתית, וגם את
התכונה הפרטית.
51על פי הפנימיות מבואר שישנם ד' עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה. אחד החילוקים
העיקריים בין העולמות, בכמות הטוב הנמצא בכל עולם ועולם. בפנימיות מבואר שבעולם
האצילות הכל טוב. לכן כשהרב מדבר על המחשבה האצילית, ממילא הוא מכנה את
המחשבה הזאת כמחשבה המלאה טוב כללי.

93
הסיבה שהמחשבה האצילית צריכה להשפיע על הכלל ועל הפרט לטובה,
משום שעיקר הטוב מהותו הוא להטיב. הטוב בהגדרתו הוא השפעת הטוב
לסביבה. זה הסיבה של בריאת העולם, כדי להשפיע טוב לנבראיו. כמו
שכתב הרמח"ל52תכלית הטוב להטיב לזולתו.
בין בחיצוניותם, בין בפנימיותם-התיקון שהמחשבה האצילית שואפת
זה תיקון חיצוני ופנימי.
תיקון חיצוני היינו שכלול העולם מבחינה גשמית. כגון המצאות המקילות
על חיי העולם, כגון חשמל וכדומה.
תיקון פנימי היינו שכלול הצד המוסרי הנפשי של האדם ושל העולם. כגון עזרה לאדם שתהייה לו נפש בריאה וכדומה.
ותעמיד את
היסוד לבסס את מעמד החיים באופן כזה, שהחיים הנצחיים,
שהם קשורים בזיכוך הנשמות, ואימוצן הרוחני המוחלט, יהיו הם
המעמדים של המסודר מהתיקון והולכים נמשכים
החברתיים והפרטיי
ם-עיקר החלק הזה של הפסקה הרב מבאר שעיקר
מעמד החיים הוא יצירת קשר בין החיים הנצחיים לבין תיקון המעמד
החברתי והפרטי.
הרב פותח בהבנה היותר פשוטה, שלכאורה החיים הנצחיים, הם יותר
קשורים אל תיקון הנשמות, וחיזוק הצד הרוחני, אבל החידוש שכעת נוסף הוא,שאותו אימוץ חייב להיות קשור בתיקוןהמעמדים הגשמיים הקיימים בעולם.
כל פיתוח רוחני טומן בצידו גם פיתוח גשמי. בכללות רואים את בכלל
העולם, חז"ל מבארים לנו שבזמן הגאולה בעולם ישרור תיקון ומילוי
גשמי. השפע הגשמי הוא מעין כלי הנצרך דווקא בזמן בו רוצים לגלות יותר
את הצד הרוחני. לכן הזמן שלנו, זמןשהעולם מתפתח טכנולוגית בצורה
משמעותית, זה זמן בו פעמי הגאולה כבר מגיעים. עם ישראל שב לארצו
בזמן בו שערי החכמה הטבעית מתפתחים בעולם.ומאוצר המחשבות, שהמחשבה הראשית גורמת להריק על החיים-
אותה מחשבה אצילית היא שורש המחשבות, כיון שהמקום הזה כל כך
עליון, ממילאהוא משפיע שפע, לא רק רוחני אלא גם שפע גשמי. תוך כדי
הופעת המחשבה האצילית כל העולם כולו גם בבחינתו הגשמית מתעלה
כיון שמתגלה שפע חדש.
כל מחשבה שהיא מפקרת את תיקון העולם
וסדרי המדינות
52
דרך ה' חלק א פרק ב
-
הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו
שהוא בו, יתברך שמו, מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי.

94
ופורחת באויר רוחני לבדה-הרב מתארטענות ומחשבות דתיות,
הסוברות שאין ענייןבפיתוח ותיקון סדרי העולם. אותם אידיאלוגיות
דתיות טוענות שהעיקר הוא תיקון הצד הרוחני. ישנם שיטות הסוברות
שכלל שהעולם החומרי יתפתח הוא יסתור במהות את העולם הרוחני, לכן
לא רק שאין קשר בין הרוח לחומר, אלא להיפך צריך לשאוף לפחות שכלול
חומרי. צריך להתרגל למעין פרישות, כדי שהעולם הרוחני יוכל להופיע.
יש כאן גם התייחסות לא רק לביטול הפיתוח החומרי, אלא גם לפיתוח
המוסרי של עולם המעשה. ישנם סוברים שהעולם הרוחני לא צריך לשאוף
לתיקון מוסרי של עולם המעשה. אותם שיטות סוברות שהעיקר זאת
העבודה הרוחנית הפנימית, גם אם היא מנותקת מהתיקון המעשי.
בצורה קיצונית מצאנו את זה בעולם הנוצרי, שהעיקר זה המחשבה
הרוחנית, ולא משנה בצד המעשי. אבל נראה שהרב גם מתווכח כאן עם
שיטות הקיימות בתוך העולם הדתי. אותם מחשבות הרואות את פיתוח
העולם בצורה שלילית. אותם מחשבות הדוגלות שיש לזלזל בתיקון העולם. מחשבות הרואות את פיתוח העולם כמעין אויב של הצד הרוחני.
ומתפארת בתיקון
נשמות והצלחתן, הרי היא מיוסדת בשקר שאין לו רגלים-המחשבה שאפשר רק לתקן נשמות בלי עיסוק בתיקון העולם
הגשמי זה שקר. הרב מכנה את השקר הזה כשקרשאין לו רגלים53.כל התעלות צריכה בסיס,הרגלים הם הבסיס המחזיק את האדם. מי שחושב
שאפשר לעסוק רק בנשמה, בלי להתעסק בצד הנמוך, ברגליים, שהם מעין
המעמד הבסיסי של האדם הוא משקר.
עניין זה מובא גם בספרו של הרב סולובייציק וכך כותב הרב סולביצייק.
איש ההלכה עמ'
55 -
אין דתיות סובייקטיבית קיימת וכל אלה השאיפות הנוטות אחרי
הסובייטיפיקיציה של המעשה הדתי,
השוללת מוחשיות וגשמיות
של חיי הדת
, ומכניסות את האדם ועולם מופשט וזך, שאין בו לא
אכילה ולא שתיה, אלא אנשי הדת יושבים ועטרו
ת
יהם בראשים
ונהנים מחווייתם הפנימית, מסערת רוחם השואף אל על ...
-
סופן
להיבטל. כוחה
ה
סטיכי של הדת התוק
ף
על האדם, ומשעבדו וכובשו,
53מקור משפט זה הוא על פי הגמרא במסכת שבת. הגמ' שם דורשת למה אותיות שקר אין
להם בסיס איתן אלא רק מעין רגל אחת. בשונה מאותיות אמת. ומסבירה הגמ' כיון שהשקר
לא יכול לעמוד משא"כ האמת. וכך כותבת הגמ'
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד א
-
ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה?
-
קושטא
-
קאי, שיקרא
-
לא קאי.

95
שולט רק כשהדת היא דת ממשית, דת של חיים מוחשיים, שיש בהם
מראה, ריח ומישוש, דת ...
הרב סובייציק מכנה דתהמנותקת מהתיקון המעשי, כדתסובייטיבית.
זאת דת היוצרת חוויה סובייקטיבית אישית לאדם, ללא שאיפה כללית
לתקן את כלל העולם54.
וכל מחשבה שדבר אין לה עם הרוממות הנצחיות,
ומתעסקת רק עם סדרי החיים החמריים ותיקוניהם-כאן הרב הולך להתעסק עם
תפיסה הפוכה. התפיסה הסוברת שאפשר לסדר עולם בלי תכליתרוממה.
בלי קישור למעמד הנצחי. התפיסה הזאת הייתה נפוצה תחת השלטון
הקומניסטי. זאת תפיסה שאפשר ליצור חברה מתוקנת ללא קשר לדת,
החברה הקומניסטית נקטה בצורה כזאת בצורה קיצונית, עד כדי כך שהם
נלחמו בדת. הרב הולך להסביר שתפיסה כזאת היא לא יכולה להחזיק
מעמד.
הרב באגרות ראיה כותב גם נגד התפיסה הזאת, וכך כותב הרב
אגרות הראיה ח"א אגרת מד' (עמ' מה)
-
ואם יחפוץ אדם לבנות ג"כ את הבנין הקוסמולוגי הכללי בלא שום
הכרחים של בחשבונות כ"א רוחנית, השפעה הצטרפות
מטריליסטיים, הננו עומדים במנוחת לבב ומסתכלים על בנין ילדים
זה, שהוא בונ
ה את קליפת החיים בשעה שאינו יודע לבנות את
החיים בעצמם, והננו מתקרבים ומתאמצים עי"ז יותר בקשר
האורה והקדושה הפנימית ... העולם החיצוני צריך שיבנה בהכרותיו
בתרבויותיו ברום עזו, אמנם אחרי כל אלה יחסר לו הכל כ"ז שחסר
לו העם ד' ואור אלהי יעקב, חסרים לו החיים הנע
ימים האדירים
הקדושים והנצחיים שאותם הוא מבקש, מבקש ולא ימצא כ"א
באוצר החיים ...
הרב אומר שהתפיסה שהעולם יכול להגיע לאושר והשלמה רק מתוך
הסתכלות סדרנית, זאת תפיסה ילדותית. אין שום אפשרות שהעולם יגיע
לתיקונו ואושרו דרך תפיסה מינימלית הרואה כתכלית רק את סדרי
העולם. כדי להגיע לאושר והשלמה צריך אור והכרה פנימית.
כך גם כותב הרב באורות התשובה.
54עניין זה מובא גם בהמשך דבריו בעמ'207.
... קדושת גופושל האדם, זיקוק החיים הבהמיים על כל שפעת תאוותיהם ויצריהם והעלתם
למדרגת עבודת האלוקים-היא מטרת ההלכה. אולן זיקוק זה אינו מתקיים בכור של שלילה
וסגפנות, כי אם על ידי הטבעת כיוון ותכלתיות על החיים הטבעיים...

96
אורות התשובה פרק ד' פסקה ג.
-
וכן
כל אותם תקוני התרבות, שעל ידם העולם יוצא מחורבנו, סדרי
החיים החברתיים
והכלכליים, ההולכים ומשתכללים עם תקוני כל
חטא ועון מחמורים שבחמורים עד
דקדוקי סופרים ומדות חסידות
היותר מופלגות, כולם עושים חטיבה אחת, ואינם
מנותקים זה
מזה,
"וכולהו לחד אתר סליקין".
אפילו אם יהיו
בה תוכנים מוסריים וארחות צדק ומישרים, סופה להתעכר,
מפני קטנותה-התפיסה המסדרת את העולם בצורה חיצונית,
למרות שיש בה עניינים מוסריים, בסופו של דבר היא לא תחזיק מעמד.
הסיבה כיון שזאת תפיסה קטנה מידי בשביל להחיות את העולם.כמו שהרב כותב באגרת לעיל, זאת תפיסה ילדותית.
ומפני הזוהמא והסרחון שהחיים החמריים לקויים
בהם בטבעם, כשהם מנותקים מיסוד חיים נצחיים ותשוקתם-הרב מסביר שבחיים
החמריים כשהם לבדם יש סירחון בטבע. החיים החומרים הם בעצמם
נוטים אל העדר. כיון שהנטיה לחסרון היא מוטבעת בתוך הטבע, לכן כדי
לתת כח חיים לטבע צריך לחבר את החיים אל יסוד נצחי.
החיבור אל היסוד הנצחי יכול להעשות גם על ידי תשוקה ורצון ליסוד
נצחי. היינו קישור בין העולם המוגבל אל המקום הנצחי האלוקי האין
סופי.
ביחוד תוכר חולשה של מחשבה קיבוצית כזאת, במה שתשים
את
לפניהם משחקים החומריים שהחיים בצעירים, רק מרכזה
בכל
ושגיוניהם מהתלותיהם-הרב מבאר את המקום המרכזי בו
החסרון יופיע. התפיסהשל הצעיריםהסוברת שהעיקר זה חייו של הפרט,
מעין דגש על זכויות הפרט. הדגש הזה שם במרכז את כוחות היצירה של
הצעירים. הכוחות האלה מעריכים את התאוות, מימוש כוחות החיים
מופיע דווקא אצל הצעירים.
האדם הצעיר יש לו מרץ לחיות את חיי העולם הזה, לעומת האדם המבוגר
הזקן. התפיסה המרוממתרק את הצעירים, היא מבטאת את הזלזול
הקיים בכל דבר שבקדושה. כיון שהאנשים הזקנים הם מבטאים את
השאיפה לקישור לחיים נצחיים. חברה צעירה היא חושבת שהיא תצליח
לתקן את העולם, על ידי ניתוק מן הקדושה. הרב מבאר שתפיסה זאת
הרווחת אצל הצעירים אין לא אפשרות להתקיים.
הרבמדגיש את הטעות בתפיסה הזאת של הצעירים, כיון שתפיסה זאת
היא הייתה נפוצה אצל התנועה הציונית. התנועה הציונית הייתה מבוססת
על נערים צעירים, נערים בעלי כוחות חיים. החסרון שלא אותם צעירים
שהם התנתקו לגמרי מן המבוגרים. זלזלו בעולם הרוחני ממנו הם הגיעו.
הם חשבו שהם יצליחו ליצור חברה ועולם מתוקנים.
וזקנים לא יוכלו לקחת בה חלק אמיץ,
כי אם ברצון עשוי ובלב

97
מיואש-הרב מתאר את הבעיה בחברה של הצעירים. החברה הזאת לא
נותנת מקום לזקנים, גם זקנים שירצו להצטרף, הם לא ירגישו שייכים.
הם ירגישו כפיה עישוי חיצוני, וייאוש.
זאת לאבעיה פרטית של הזקנים, זה בעיה של הצעירים שהם לא מצליחים
לבנות חברה שתתרום לכל הציבור. חברה שלא נותנת מקום לזקנים היא
לא מחוברת לשורש פנימי, הבא לידי ביטוי בזקנים.
וכך היא המדה היונית,
להביט על הזקנים במבט בוז, כדברי אריסטו, בריטוריק
ה-הרב מבאר שהמידה המבטלת את ההקשבה
לזקנים זאת תפיסה יוונית. תפיסה זאת מופיעה בדברי אריסטו בספרו
ריטוריקה.ומה לקויה היא מחשבה ציבורית, שאינה יכולה להתפשט יפה על
כל
חלקי
ה-עצם זה שהצעירים לא יכולים לצרף אליהם את הזקנים, זאת
ההוכחה שאין כאן מחשבה שלמה. שלמות של הטוב חייבת להופיע על כל
חלקי העולם.
ונאמר, כי מלך ד' בהר ציון ובירושלם, ונגד זקניו כבוד-הרב מסיים
בפסוק המופיע בספר ישעיהו בתיאור הגאולה
ישעיהו פרק כד
-ָּ
(כג) וְׁחָָּֽפְׁר֙
ה ֙ הַלְׁבָּנַָּ֔ה ּובושָָּ֖ה הַָֽחַמֶָּ֑ה כִָֽי־מָּל ְַַ֞ך יְׁקוַָּ֣ק צְׁבָּאָ֗ות בְׁהֶַּ֤ר צִיון
ּובִירַּ֣ושָּלִַַ֔ם וְׁנֵֶֶׂ֥֣גֶד זְׁקֵנָָּ֖יו כָּבָֽוד: פ
תיקון של גאולה לא יכול להיות בלי צירוף של כבוד לזקנים. השאיפה של
הצעירים הרוצים להביא גאולה חייבת להופיע תוך נתינת כבודמקום
וצירוף לזקנים.
בשמונה קבצים הרב מוסיף תכונה נוספת ויתרון הקיים בחיבור אל
הזקנים, וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ו' פסקה רסה
-
והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. רוח הנעורים הסוער,
המתעורר בעז ובגבורה, עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש
וזהירות, י
חד מתאגדים לאגודה, לפעול פעולתם בחיים הרוחניים והגשמיים
ישנו יתרון בזקנה כשהיא מצטרפת אל הצעירים. הצירוף הזה יוצר יותר
איזון בין הכוחות של הנערים שהם סוערים לבין הסדר והעידון שהזקנים
יוצרים. האיזון הזה מביא את הכוחות בצורה מאוזנת ומאוחדת.

98
פסקה קכו.שכלול העולם הפנימי והחיצוני55
(עמוד קפא')
הדעה העליונה, המיוחדה להוגי הדעות היותר נשגבים,
עסוקה ביסוד בעור הרע, ושכלול העולם כולו.
כל התיקונים הפרטיים
שבעולם ובחיים אינם כי אם ניצוצות קטנים
מאבוקת עולמים זו.
פנימיות העולמות הולכת ומתתקנת על ידי
ההשפעה
הרוחנית, שהיסוד המרכזי בה הוא אורך של ישראל ,
והחיצוניות שבהם באה המעשית, ההכרה ידי על לשכלול
החברותית, התרבות, וכל האסתתית והאומנתית, רוח האדם
ילך ויגדל, אור היצירה האלהית תתרומם בקרבו, עד לכדי אותה
המדה של ההתאחדות הגמורה של הפנימי השכלול
והשכלול
והמחשבות העולם. של החיצוני וההרגשות כולן,
המתפשטות בכל הנפשות באימוץ רצון והרחבה
סוערת לשכלולו
הן הן שיהיו מעוררות העולם, החיצוני של ומפשטות גם כן
את השכלול הפנימי של גדולת הדעת, קדושת
הרצון, עילוי החיים,
הנצח וההוד, הקדושה והתפארת המלכותית שבכל נשמה.
וכמ
ו כן ההתרחבות החיה והמאירה של השכלול הפנימי,
של קודש העליון, של החפץ הבהיר בעליוניות מגמתו, שכולו
אומר כבוד אל, היא היא העתידה ומוכנת להיות רוח החיה היסודי
בשכלול העולם
כולו בחיצוניותו, בתיקוני החברה, בשיפור החיים,
בכונניותן של
כל חמדה ועונג לבב, ביום חבש
ד' את שבר עמו
ומחץ מכתו ירפא. והמים העליונים עם המים התחתונים
לא יחצו עוד לשתי מערכות, שהללו שמחים והללו בוכים,
אלא על הכל אור שמחת צדיקים
יהיה זורח, ועז וחדוה במקומו.
55מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ג' פסקה סד'.

99
נושא הפסקה-ישנה שאיפה עליונה לתיקון העולם מאחדת בין הצד
הפנימי לצד החיצוני.
ביאור הפסקה-
הדעה העליונה, המיוחדה להוגי הדעות היותר נשגבים-הרב מדבר
כאן על שאיפה עליונה,על הזמן העתידי. שאיפה זאת היא מאד רחוקה,
לכן רק הוגי דעות נשגבים יכולים להגיע למעלה כזאת. במציאות הקיימת
כיום הדעה שהרב מבאר בפסקה הזאת היא תפיסה שאנשים רגילים לא
יכולים להכיל אותה. לכן היא דעה נשגבה רוחנית עליונה.
עסוקה ביסוד בעור הרע, ושכלול העולם כולו-השאיפה העליונה
שהרע לא יתקיים. אומנם בדברי הרב נראה שביעור הרע המדובר כאן, הוא
לא ביעור רק במימד של השמדת כל הרע. אלא מהותו עילוי הרע. לכן הרב
מסביר שיש כאן ביעור הרע ביחד עם שכלול כל העולם כולו.
יש ביעור הרע בפן הגלוי והפשטני, הביעור הזה של הרע, הוא מאבק
המשמיד את הרע. אומנם בהשמדת כוחו של הרע, מתגלה שיש איזה כח
מיותר בעולם. אותו כח צריך להשמיד אותו. אומנם עילוי העולם כולו,
נראה שיש כאן משמעות יותר עמוקה. משמעות שגם הרע ישלו תפקיד.
אפשר לבער את הרע על ידי שמרוממים את הנקודות הטובות של הרע. לכן
בפסקה זאת שמדברת על השאיפה המיוחדת להוגי דעות הנשגבים, כאן
מדברים על ביעור הרע בדרגה גבוהה. ביעור בצורה כזאת שמשכללים את
כל העולם כולו.
התפיסה שאפשר לגלות את הטוב בנמצא בתוך הרע מופיעבכמה מקומות
בדברי הרב. המקור המרכזי הוא בדברי הרב במידות הראיה, וכך כותב
הרב56.
56מקור נוסף לדוגמא אפשר לראות בעין איה.
עין איה שבת פרק ב' פסקה
פד.
-
מדקאמר קרן אחת היתה לו כמצחו ש"מ טהור
היה. אם היה ראוי שיכנס בציורינו,
נשגב היותר באופן גם
דבר הוא והטומאה הרע שכללות לעתיד, ומוסגר
שבצירוף
היותר
עליון אין להכיר בו ענין הגיעול וההפסד, מפני שהוא
ג"כ עולה להמגמה התכליתית של הטוב, ... אבל מ"מ המושג הכללי של הרע
שהוא נמצא במציאותו, ומציאותו היא מידי ד' הטוב כדי לעקרו
ולמגרו ולהעמיד את יסוד
המציאות על הטוב והטוהר היותר
נשגב. ע"כ "מלחמה לד' בעמלק מדור ד
ור" ,

100
מידות הראיה מידת אהבה
-
פסקה ו. -
מדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים
כולם, ואינה
מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון, ואפילו עמלק
אינו נמחה כי
-אם
מתחת
השמים, אבל ע"י הזיכוך מתעלה הוא
לשורש הטוב, אשר הוא מעל לשמים,
ונכלל הכל באהבה העליונה,
אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה.
לפי פסקה זאת מתבאר שהצדיקים מסוגלים לראות את הטוב הנמצא
אפילו בעמלק. כמו שמצאנו שיש כוחות של עמלק שנכנסו לתוך האומה
הישראלית. ולכן מבני בניו של המן (עמלק)למדו תורה בבני ברק. יש תיקון
וכח מסויים שאפשר להעלות מן הרע. אם כן ביעור הרע משמעותו להוביל
את הרע לשורשו שהוא תיקון והעלאת הרע.
לקיחת התיקון של הרע, הוא עצמו פועל בשביל לשכלל את כל העולם כולו.
כל התיקונים הפרטיים שבע
ולם ובחיים אינם כי אם ניצוצות
קטנים
מאבוקת עולמים זו-כעת הרב מבאר כיצד השורש העליון מופיע
במציאות. כל המציאות היא תוצאה מאותה אבוקה עליונה. האבוקה
העליונה היא מולידה המון הופעות של תיקונים קטנים בתוך המציאות.
כשאנו רואים את המציאות המתקדמת. אנו צריכים להכיר כיצד בתוך
המציאות יש ניצוצות מהאור הגדול. כיון שזה רק ניצוצים לא תמיד
מצליחים לראות את הטוב הנמצא בתוך גילויי החיים המעשיים.
פנימיות העולמות הולכת ומתתקנת על ידי ההשפעה
הרוחנית, שהיסוד המרכזי בה הוא אורך של ישרא
ל-כיון שבכל גילוי החיים יש
שורש רוחני, ממילא השלבים שהעולם צריך לעבור, הוא לגלות את פנימיות
העולמות. ככל שהעולם יתקדם ההתקדמות תגלה את הפנימיות הנמצאת
בתוך העולמות.
כח לעולם וצריך
ומאותה ולהזיק. לחבל המכוין הרע מהצד כללית הגנה השנאה
המצומצמת של הרע, יצאו הענפים כפי מה שהם חייבים
להתרחב ע"פ
הנהגתם הקבועה במדה ובמשקל הראוי, באופן
שלא יפגם דרך הקודש אף בכל דהוא
ממגע טמאים, לא יעברנהו
ערל וטמא, והיה שם מסלול ודרך, ו
דרך הקודש יקרא
לה והלכו
גאולים.

101
מי שמוביל את ההשפעה הפנימית של העולם, הם ישראל. מעלת ישראל
שהם מבטאים פנימיות. חייהם של ישראל, הם חיים פנימיים. כיון שחיינו
הם פנימיים, לכן אנו נשכלל את העולם על ידי גילוי הפנימיות.
הרב מסביר שהכח הפועל, הוא לא עם ישראל בעצמו אלא אורן של
ישראל57,היינו השורש הרוחני המאיר את ישראל. הרב בשמונה קבצים
מבאר מה מעלת אורן של ישראל.
שמונה קבצים קובץ ה' פסקה רלג'.
-
... כל יסוד האמת העליונה,
כל אורן של ישראל
, קשור הוא בהארה עליונה זו, של הכרה החודרת הזאת,
המהפכת חשוכא לנהורא
,
ועושה מיצרא דעבודה זרה עצמו מטע
מים לקודש העליון, הם הם
לימודי האצילות והצמצומים, שהם עומדים תמיד ברב עוזם.
לפי פסקה זאת מעלת עם ישראל שהוא מסוגל לרומם את כל העולם כולו.
אפילו דברים שליליים כמו ע"ז גם את זה עם ישראל יכול לרומם ולהפוך
לקדושה. כח עם ישראל לגלות את האמת השורשים, האמת העליונה
המתקנת את כל העולם כולו, על ידי אור האמת הפנימי.והחיצוניות שבהם באה לשכלול על ידי ההכרה המעשית,
וכל התרבות, החברותית, האסתתית והאומנתית-על ידי אור ישראל
אפשר לשכלל את כל העולם. השכלול הוא נעשה על ישי ההכרה המעשית.
משמעות אותה הכרה שכל מעשיו של האדם עומד בתוכן אור אלוקי של
פנימיות העולמות.
האדם פועל בשביל להכיר את אותו אור. הכרת האור הזה בא לידי ביטוי
בתרבות של העולם58. אותה תרבות מתגלית בצורה החברתית של העולם,
57מקור מושג זה הוא מפרקי דרבי אליעזר.
פרקי דרבי אליעזר (היגר)
-
"חורב" פרק כז -
תדע לך שהוא כן בא וראה כשהחמה נוטה במערב שתי ידות תשש אורו ואין נוגה לו,
וכן עד שלא יבא העורב ישמח אורן של ישראל, שנ' והיה לעת ערב יהיה אור
58תרבות מוציאה מהכח אל הפועל את השלמת היסודות הטבעיים הקיימים באדם. (כך
מובא ב'לנתיבות ישראל ח"א עמ' ו'-ז')

102
או בצורה האסטטית והאומנות הנמצאת בעולם. דברים שהם מבטאים
דברים ממש חיצוניים, בכל זאת מתגלה ששורשם הוא מלא אור פנימי.
רוח האדם
ילך ויגדל, אור היצירה האלהית תתרומם בקרבו, עד
אותה לכדי
השכלול של הגמורה ההתאחדות של המדה הפנימי
והשכלול החיצוני של העולם-המטרה והמגמה אליה העולם
שואף, היא המגמה בה לא יהיה פער הצד הפנימי לצד החיצוני הגלוי. בזמן
הזה, כל עוד העולם לא נמצא בתיקון שלם, יש פער גדול בין הצד הפנימי
לצד הגלוי.
יש אנשים שהם מבטאים בעיקר את הכח הפנימי, אנשי הרוח. לעומתם יש
את האנשים המעשיים, אנשי החומר. בדרך כלל יש סתירה בין הכוחות
האלה. האנשים השואפים למקום פנימי הם מנותקים מן העולם החיצוני,
והם מרגישים כיצד העולם החיצוני מפריע לגילוי הפנימי. לעומת זאת
האנשים העוסקים בצד החיצוני, ביופי בתרבות וכדומה, הם אנשים
המתרחקים מהעולם הפנימי.
בשאיפה המגמה שהעולם צועד, הוא לחבר בין הסוגים השונים. שלא
תהייה מלחמה בין העולמות. שכל עולם יקבל כוחות מחברו. שאיפת שכלול
שני העולמות תלויה בהתאחדות של שני העולמות. האיחוד יתרום לשכלול
חברו.
והמחשבות וההרגשות כולן,
המתפשטות בכל הנפשות באימוץ רצון והרחבה סוערת
לשכלולו
החיצוני של העולם-בעולם החיצוני
יש גילויי סערה. עולם המעשה הוא בעצמו עולם סוער הרוצה לפרוח
ולהתקדם. רוב האנשים משקיעים את מחשבותיהם ואת רגשותיהם כדי
לשכלל את העולם.
כל הפיתוח הטכנולוגי, כל פיתוח התרבות תקשורת וכדומה, כל אלה
נובעים מאנשים סוערים האוהבים את העולם החיצוני. אנשים המניחים
במרכז חייהם, את הרצון לשכלל את חיי העולם הגלוי. יש אימוץ גדול
והרחבה חיצונית הבאה לידי ביטוי בכוחות חיים שהרב מכנה אותם בשם
סערה. היינו כח גדול ועצום לקדם ולפתח את העולם.
הן הן שיהיו מעוררות ומפשטות גם כן
את השכלול הפנ
ימי של גדולת הדעת, קדושת הרצון, עילוי החיים,
הנצח וההוד, הקדושה והתפארת המלכותית שבכל נשמה-החיבור בין הצד החיצון הגלוי לצד

103
הפנימי יגרום, שהעילוי החיצוני ישפיע על הכוחות הפנימיים. מתוך עולם
העשיה יתגלה גם השכלול הפנימי.
הרב מתאר מה כולל בתוכו הצד הפנימי,בתוך הצד הפנימי יש גדולת דעת.
דעת מבטאת את השכל, כאן השכל בעצמו יגדל. הדעת תתגלה לא בצורה
מצומצמת, אלא בצורה גדולה, בזכות העשיה החיצונית. כמו כן בתוך הצד
הפנימי יתגלה קדושת הרצון, הרצון יתרומם לרצות דברים קדושים,
דברים הקשורים אל העולם הפנימי. כל המהלך הזהמעלה את החיים.
האדם יגלה כיצד יש תכלית לחייו של האדם. הנצח וההוד הקדושה
והתפארת המלכותית כל אלה מבטאים את כוחות הרגש כשהם מתחברים
אל הקדושה. הרב מכניס כאן בדרך אגב כמעט את כל עשר הספירות, הרב
מבאר כיצד גילוי פנימי מחבר בין הספירות הרוחניות לבין העולם המעשי.
הגילוי הזה יתגלה בתוך הנשמה. כל נשמה תגלה כיצד בתוכה יש כוחות
פנימיים. גם נשמה העוסקת בהרחבת העולם החיצוני, תגלה כיצד בתוכה
יש נקודה פנימית קדושה.
וכמו כן ההתרחבות החיה והמאירה של השכלול הפנימי,
של קודש העליון, של החפץ הבהיר בעליוניות מגמתו, שכולו
אומר
כבוד אל-
לאחר שלעיל הרב ביאר כיצד החלק החיצון משפיע על הצד הפנימי ומפשט
אותו. כעת הרב מבאר כיצד הצד הפנימי מאיר את הצד החיצוני.
בתיאור ההרחבה של הצד הרוחני, הרב לא משתמש בתיאורים של סערה
וכדומה. אלא בתיאורים המבטאים אור ועומק פנימי. הצד הפנימי הוא
מתרחב בהארה יש לו חיות. החיות של העולם הפנימי מקשרת את העולם
אל המטרה העליונה. קישור אל קדושה הנמצאת מעל המציאות. אותה
קדושה באה לידי ביטוי בחפץ בהיר, היינו הצד הרוחני מתגלה בצורה
ממשית בהירה.
סיכום המטרה הפנימית הוא גילוי כבוד אל. גילוי כבוד ה' בעולם. הרב
משתמשבנוסח הדומה ללשון הפסוק בתהילים.
תהלים פרק כט פסוק ט
-
קֶּ֤ול יְׁקוֶָּׁ֨ק׀ יְׁחולֵַ֣ל אַיָּלות ֘ וֵַָֽ֣יֶחֱשֵֹּּ֢ף יְׁעִָּ֫רֶׂ֥ות ּובְׁהֵיכָּלֶ֑ו כִֻ֝לָ֗ו אֹּמֵֶׂ֥ר כָּבָֽוד:
היא היא העתידה ומוכנת להיות רוח החיה היסודי
בשכלול העולם כולו בחיצוניותו, בתיקוני החברה, בשיפור החי
ים,
בכונניותן של

104
כל חמדה ועונג לבב-הצד הפנימי הוא מכין את העתיד. בתוך העתיד
גנוז הכח להחיות את שכלול העולם. לגלות מרץ למה כדאי להחיות את
העולם החיצוני. החיות של העולם החיצוני מובילה שיש רצון לתקן את
החברה מצידה החברתי. לשפר את החיים מצידם הגשמי המעשי. ובכוננות
של כל חמדה, היינו שהעולם בעצמו יהיה נעים. עולם בו מרגישים כיצד יש
בו גילוי והכנה לעונג לבבי וחמדה נעימה.
ביום חבש ד' את שבר עמו
ומחץ מכתו ירפא-הרב מגדיר מתי
השאיפה הזאת תתגלה. השאיפה העליונה הזאת תלויה בגאולת עם
ישראל. בשלב בו אפשר יהיה לגלות את אורן של ישראל. גילוי האור יתגלה
בזמן בו שבר עם ישראל יתרפא. הרב מבסס את דבריו על לשון הפסוק
בישעיה.
ישעיהו פרק ל פסוק כו
-
וְׁהָּיֶָּּ֤ה אור־הַלְׁבָּנָּה ֙ כְׁאַ֣ור הַָֽחַמַָּ֔ה וְׁאֶּ֤ור הַָֽחַמָּה ֙ יִהְׁיֶַ֣ה שִבְׁעָּתַַ֔יִם כְׁאָ֖ור
שִבְׁעַַ֣ת הַיָּמִֶ֑ים בְׁיָ֗ום חֲבֶֹּּ֤ש יְׁק
וָּק ֙ אֶת־שֶַ֣בֶר עַמַ֔ו ּומֶַׂ֥חַץ מַכָּתָ֖ו יִרְׁפָָּֽא: ס
אולי הבאת הפסוק הזה באה לבטא שיש חיבור בין השמש והירח, חיבור
בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. האיחוד בין השמש והירח הוא גורם
שגם השמש וגם הירח מאירים בצורה יותר משמעותית. כל זה מתרחש
בזמן בו עם ישראלנחבש ממחלתו.
והמים העליונים עם המים התחתונים
לא יחצו עוד לשתי מערכות, שהללו שמחים והללו בוכים,
אלא על הכל אור שמחת צדיקים
יהיה זורח, ועז וחדוה במקומ
ו-הרב מביא מקור נוסף לבטא את
האחדות בין העולם הפנימי לחיצוני. הרב מבסס את דבריו על מדרש
הדורש את מעשה בראשית. וכך מופיע בפסוק.
בראשית פרק א פסוק ז
-
וַיַַ֣עַש אֱֹלהִים ֘ אֶת־הָּרָּקִיע ַַ֒ וַיַבְׁדֵָ֗ל בֵֶּ֤ין הַמַ֙יִם ֙ אֲשֶר ֙ מִתַַ֣חַת לָּרָּקִַ֔יע ַ ּובֵַ֣ין
הַמַַ֔יִם אֲשֶָ֖ר מֵעַַ֣ל לָּרָּקִֶ֑יע ַ וֵַָֽ֣יְׁהִי־כֵָֽן:
בפסוק זה מתואר שהקב"ה הבדיל בין מים למים. היינו ישנם מיםשעלו
למעלה וישנם מים שירדו למטה. מה שמבדיל בין העליונים לתחתונים הוא
הרקיע.

105
המדרש בבראשית רבה דורש.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ה
-
אמר רבי ברכיה לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא
בבכיה הה"ד (איוב כח) מבכי נהרות חבש, ר' תנחום מייתי לה מן
הכא
עושה ארץ בכחו וגו', לקול תתו המון מים וגו', ואין לקול אלא
בכי היך מה דאת אמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע.
על פי המדרש מבואר שההבדל בין המים העליונים והתחתונים, זה הבדל
שיצר בכי. המים התחתונים לא רצו לרדת. הסיבה לבכי כיון שנוצר הפסק
בין הכוחות.
הרב מבאר שבתיקון יווצר חיבור, לא יהיה סיבה לבכי. כיון שהכוחות
יעבדו בהרמוניה זה עם זה. ואז יווצר בעולם כח גדול של שמחה. אותה
שמחה מופיע בזכות האור הנמצא אצל הצדיקים. אותם צדיקים מגלים
את התיקון העתידי. בשלב הזה יהיה עז וחדוה. כמו שמופיע בפסוק בדברי
הימים.
דברי הימים א
פרק טז פסוק כז -
הֶּ֤וד וְׁהָּדָּר ֙ לְׁפָּנַָּ֔יו עֶֹּׂ֥ז וְׁחֶדְׁוָָּ֖ה בִמְׁקֹּמָֽו:
בעצם מקומו של הקב"ה, הוא כל העולם כולו. יתגלה העוז הפנימי הקיים
באלוקות במקום הקב"ה, היינו בעולם הגלוי והחיצוני.

106
פסקה קכז.תקון החמץ העולמי59
(עמוד קפב')
עילוי העולם בנקודת הרצון הפנימ
ית הוא תלוי,
בהעדינות של
המבוקש הכללי המגמתי של החיים המעשים והעלילות,
שהם
של החיצוני השטח את ממלאים הם לחיים, האמצעיים
החיים.
ויכולים הם לבא מתוך רצון עכור ומזוהם, ואז הם בתכלית
הקלקול
והתיעוב, והם מאבדים את העולם, מרבים בו רשעה
ומשטמה,
והע ופרעות, מלחמות
בעניותו ומתמוגג הולך ולם הרוחנית והחמרית.
והם יכולים גם כן לבא מתוך רצון עדין, קדוש וטהור, ואז הם
מכובדים ומפוארים, וגוררים אחריהם תיקון עולם
מלא, ומצב נשמתי
מרומם ונשגב.
כל האור העתיד, הופעת כבוד ד' בעולם, תגלה
את העוז לשבר את
הנקודה המבלת בין עומק
רע
לעומק טוב, תכניס תחת החפץ הרע והשפל, חפץ טוב ומרומם,
והחמץ העולמי יהפך למצה.
ואותו
הקנה, של חית קנה, המשתמש בכחו
הספרותי לרועץ, להמס את
החברה, ולבצר את מקלטי הרשעה,
יכרת ממנו חלקו הירוד, המשתפל לאותן התהומות האפלים,
ויתקדש להראות בכחו את מה שראוי להראות
בעולם, שהאדם
העשוי בצלם אלהים חי בו. ואותו הקנה שהעלה שרטון
וכרך גדול שברומי עליו הוא בנוי, שלקח עוצם כחו
מפני הירידה הישראלית, אשר באה מאז הוגלם
החפץ לנטיה החצונית
של ההתהדרות הגויית, ביום שנשא שלמה את בת פרעה,
גער חית קנה, ויאמר,
הנה, ראשון לציון הנה הנ
ם
ולירושלם מבשר אתן.
נושא הפסקה-תיקון העולם תלוי בחיבור של עולם המעשי הגלוי, אל
הרצון הפנימי הטהור.
59מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ז' פסקה מג'.

107
ביאור הפסקה-
עילוי העולם בנקודת הרצון הפנימית הוא תלוי,
בהעדינות של
המבוקש הכללי המגמתי של החיים המעשים והעלילות-בפסקה
זאת הרב מבאר את החשיבותלבדוק כיצד מחברים את המעשה החיצוני
אל הרצון הפנימי. על פי יסוד זה הרב מבאר את הדרך להעלות את העולם.
בתחילת הפסקה הרב מסביר את ההגיון בדרך של העלאת העולם, בחלק
השני של הפסקה הרב מבסס את דבריו על פי דרשה שבעיקרה מופיעה
בספר הזהר.
הרב מדבר כאן על נקודת רצון פנימית, נקודת רצון פנימית משמעות הדבר
שהאדם מעמיק את השקפת העולם שלו לרצות ולבקש דברים פנימיים.
דברים העומדים בעומק העולם.
הדרך לרומם את העולם הוא על ידי גילוי עדינות. העדינות היא מבטאת
נקודה פנימית הנובעת מן הרצון הפנימי. אותה עדינות היא נוצרת על ידי
ההכרהשל המגמה הפנימית של המעשית והעלילות. כשהאדם מחובר אל
השורש הפנימי אז המעשים עצמם מקבלים עדינות.
שהם האמצעיים לחיים, הם ממלאים את השטח החיצוני של
החיים-הרב מבאר את המקום שהמעשים האמצעים תופסים בחיים.
החיצוניים המעשים הם והמורגש הגלוי הצד רוב העולם במהלך
האמצעים. יש קושי הקיים במבנה העולם. אומנם שורש העולם הוא פנימי,
אבל רוב הזמן האדם דואג ופוגש את הדברים החיצוניים.
הפער בין האמצעי לבין המטרה, הוא לא רק מתבטא רק בקשר של פנים
וחוץ. דבר זה בא לידי ביטוי גם בעולם הגשמי. אדם הולך לעבודה בשביל
התכלית שיהיו לוכסף לחיות את חייו בטוב. בסופו של דבר רוב הזמן
האדם משקיע באמצעי, היינו טורח הרבה בעבודה למרות שהרבה פעמים
הוא רואה את העבודה רק כאמצעי לקראת התכלית. זה מה שמדגיש הרב
בפסקתנו שהאמצעיים האמורים להוביל את האדם לחיים, הם ממלאים

108
את המציאות. הם ממלאים את המציאותבכמות של זמן, וכן הם כביכול
תופסים את העין של האדם, כיון שהם יותר גלויים.60
ויכולים הם לבא מתוך רצון עכור ומזוהם, ואז הם בתכלית
הקלקול
והתיעוב, והם מאבדים את העולם, מרבים בו רשעה
ומשטמה,
מלחמות ופרעות-יש רצון פנימי, לעומתו יש רצון עכור
ומזוהם. משמעות רצון זה היינו שהאדם מניח כתכלית לחייו מציאות
המגלה רצון נמוך. רצון המגלה אגואיסטיות. מציאות של חיים המגלים
רצון נמוך, היא גורמת ירידה לכולם. היא גורמת קלקול ותיעוב. כיון
שהאדם מניח בשורש חייו רצון עכור, אז כוחות החיים ממלאים את העולם
בצורה של מלחמה ופרעות.
ו
העולם הולך ומתמוגג בעניותו הרוחנית והחמרית-בגלל הרצון
הנמוך העולם יורד ממעלתו. ירידת העולם משפיעה על הצד הרוחני, אבל
גם על הצד החמרי. אי אפשר חומריות מפותחת וחזקה כשיש רצון קטן
ומזוהם. כל העולם נהפך להיות עני, בלי חיות והרחבה.
והם יכולים גם כן לבא
מתוך רצון עדין, קדוש וטהור-לעומת החיבור
אל הרצון המזוהם והעכור, אפשר להתחבר אל הרצון המלא עדינות, רצון
שבתוכו יש קדושה וטהרה. כשיש חיבור לרצון עמוק כזה אז העולם יכול
להשתכלל. הרצון העדין מסוגל לכלול בתוכו גם את העולם החומרי, גם
את האמצעים החיצוניים. הקדושה לא מתנגדת לצד החיצוני, להיפך היא
בעצמה יכולה לרומם ולהעלות גם את החומריות, וקל וחומר את הרוחנית.
ואז הם
מכובדים ומפוארים, וגוררים אחריהם תיקון עולם מלא,
ומצב נשמתי
מרומם ונשגב-כשהרצון הוא עמוק וקדוש אז הוא פועל
תיקון לכל העולם. היכולת לתקן עולם תלויה רק בקדושת הרצון, הרב
מכנה תיקון זה כתיקון עולם מלא. המצב הזה מוכיח שהאדם נמצא במצב
נשמתי מרומם, כשאדם יש לו נביעה נקיה אז נשמתו מרוממת אותו.
כל האור העתיד, הופעת כבוד ד' בעולם, תגלה
את העוז לשבר את הנקודה המבלת בין עומק רע
לעומק טוב-המטרה הפנימית של
העולםלגלות את נקודת האלוקות הקיימת בעולם. זאת תפילתו של דוד
60יתכן שהרב מרמז כאן גם על חסרון נוסף, בו האמצעי בעצמו נהפך להיות כמטרה
עצמאית. הבעיה שהאמצעי נהפך למטרה, היא גורמת ירידה של העולם. נגרם מציאות בה
אנשים שמים במרכז את החיים הגשמיים במטרה, ממילא העולם יורד ונעכר.

109
המלך.
תהלים פרק קד
-
(לא) יְׁהִֶּ֤י כְׁבַ֣וד יְׁקוַָּ֣ק לְׁעולֶָּ֑ם יִשְׁמַָ֖ח יְׁקוַָּ֣ק בְׁמַעֲשָָּֽיו:
אנו רוצים שהעולם יתוקן בגילוי כבוד ה'. הגילוי הזה יתממש בזמן הארת
העתיד. אתה הארה תשבר את הנקודה המבדלת ביןהרע לבין הטוב. כאן
הרב מכניס את החידוש העיקרי של הפסקה.
נקודת הרע היא בתוכה קרובה מאד לנקודת הטוב. שורש הרע הוא קרוב
מאד לשורש הטוב. כיון שכל המציאות התחילה מנקודה אחדותית של
האלוקות. דברי הרב שיש נקודה העומדת בשורש של הרע והטוב מבוססים
על הדברים המובאיםבספר יצירה.
ספר יצירה פרק א' משנה ה'
-
עשר ספירות בלי מה, מדתן עשר שאין להם סוף, עומק ראשי"ת
ועומק אחרי"ת,
עומק טו"ב ועומק ר"ע,
עומק רו"ם ועומק תח"ת,
עומק מזר"ח ועומק מער"ב, עומק צפו"ן ועומק דרו"ם. אדון יחיד
א"ל מל"ך נאמן מושל בכולם, ממעון קדשו ועד עדי עד
:
כל הספירות התחילו משורש אחד פנימי. ממנו נובעת החלוקה למידות
ותכונות שונות. גם הרע הוא נובע מאותו מקום ממנו נובע הרע. הבעיה של
הרע שהוא שכח את מקור נביעתו. רק דבר שמחובר אל מקורו הוא חוזר
אל הטוב.
כשאור כבוד ה' יתגלה בעולם, העולם כולו יתגלה כיצד הכל מחובראל
הטוב. יתברר שהמציאות כולה רוצה לגלות כבוד ה', אפילו לרע יש תפקיד
בגילוי כבוד ה'. ההכרה הזאת היא משברת את נקודת ההבדל בין הרע
לטוב. מתבאר שהנקודה המפרידה בין הטוב לרע, היא באמת לא קיימת.
אפשר לתקן אפילו את הרע.
תכניס תחת החפץ הרע והשפל, חפץ טוב ומרומם,
והחמץ העולמי
יהפך למצה-עילוי העולם נעשה על ידי הכנסת הרצון הרע אל רצון טוב.
הדרך היא לגלות שגם הרע רוצה בשורשו את הטוב. הרב מכנה עניין זה
כהפיכת החמץ למצה.

110
חמץ ומצה הם אותם אותיות ההבדל בניהם הוא באות ה' והאות ח'. חמץ
הוא מסמל את האות ח'. האות ח' כשמה כן היא, לשון חטא. לעומת זאת
האות ה' היא התיקון של החטא. וכך הגמרא במסכת מנחות דורשת.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב
-
כשהוא אומר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי
בהבראם אלא בה"י בראם, [הוי אומר: העולם הזה בה"י, והעולם
הבא ביו"ד]. ומפני מה נברא העול
ם הזה בה"י? מפני שדומה
לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא; ומ"ט תליא כרעיה? דאי הדר
בתשובה מעיילי ליה. וליעייל בהך! לא מסתייעא מילתא; כדריש
לקיש, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים
יתן חן? בא לטהר מסייעין אותו, בא לטמא פותחין לו.
לפי גמרא זאתמבאר שהאות ה' מבטאת את העולם הזה. עולם התשובה.
ההבדל בין ח' שיש לה רק פתח כלפי מטה, לכן האדם רק יכול לרדת.
לעומת זאת האות ה' מבטאת את התיקון, את בעלי התשובה. אומנם יש
לאדם יכולת לרדת, אבל יש לה פתח מן הצד, אותו פתח הוא המקום דרכו
יכולים לחזור בעלי התשובה.החזרה בתשובה היא התיקון לקלקול הקיים
בעולם.
ההבדל בין חמץ למצה הוא משהו, כשהאדם קצת משאיר את הבצק הוא
נהפך לחמץ. גם באותיות, כשהאדם יוסיף משהו על האות ה' היא נהפכת
לחטא. מצד שני גם התיקון הוא באותה נקודה קטנה, זה מובן על פי מה
שהביא הרב לעיל בספר יצירה, נקודת ההבדל בין הטוב לרע זאת נקודה
מאד קטנה.
ואותו הקנה, של חית קנה, המשתמש בכחו
הספרותי לרועץ, להמס את החברה, ולבצר את מקלטי הרשעה,
יכרת ממנו חלקו הירוד, המשתפל לאותן התהומות האפלים-הרב נותן דוגמא נוספת
של תיקון של רע. ישנו רע המופיע בספרות בכתיבה, הרע הזה הוא מבטא
את הקנה, שהוא הכלי כתיבה. היכולת לכתוב דברים שליליים, כיון
הסופרים, הכוללים בתוכם את התקשורת יש להם כח גדול של רע. אותו
קנה שאיתו כותבים אפשר לרומם אותו לתקן את חלקו הרע.

111
התיקון של הקנה בא לידי ביטוי על פי הגמ' המצריכה לכתוב סת"ם דווקא
בקנה. ובאותה גמרא מבואר שהקנה הוא הקללה שאחיה קילל את ישראל,
ודווקא בתוך אותה קללה יש טוב גדול. וכך מובא בגמ'.תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א (מובא גם בגמ' סנהדרין קו.)
-
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב נאמנים
פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא
-
טובה
קללה שקילל אחיה
השילוני את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע; אחיה השילוני
קללן בקנה, אמר להם לישראל והכה ה' את ישראל כאשר ינוד
הקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין,
ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו
-
אין מזיזות אותו
ממקומו, אלא
הולך ובא עמהן. דממו הרוחות
-
עמד הקנה במקומו.
... ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה
נביאים וכתובים.
אם כן הקנה יכול לשמש כמציאות של ספרות רעה, אבל יכול לחזור לטוב.
בעולם, להראות שראוי מה את בכחו להראות ויתקדש
שהאדם
העשוי בצלם אלהים
חי בו-המעלה של האדם כשהוא מכיר
את צלם האלוקים הקיים בו. האדם בצורתו החיצונית הוא מגלה כוחות
חומריים אבל בתוכו יש אלוקות. נקודת האלוקות היא מתגלה ברגע שיש
רצון מקודש. אומנם האדם בצורתו החיצונית יכול להראות כמו בהמה,
הוא כביכול אוכל ישן וכדומה. אבל בתוך האדם יש קדושה, היא הצלם
אלוקים. אפשר שהקנה יתוקן ויגלה קדושה, על ידי התורה שהיא מגלה
את החיות האלוקית הנמצאת בעולם. זה אותו קנה שיכול לההפך לטוב.
ואותו הקנה שהעלה שרטון
וכרך גדול שברומי עליו הוא בנוי, שלקח עוצם כחו
מפני הירידה הישראלית, אשר באה מאז הוגלם החפץ
לנטיה החצונית
של ההתהדרות הגויית, ביום שנשא שלמה את בת פרעה-הרב מבסס את דבריו על מדרש נוסף וכך מובא בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב
-
אמר רבי יצחק: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ
קנה בים, והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי.

112
הרבמבאר שהנישואין עם בת פרעה יצרו מציאות של הגדלת הכח החומרי.
הנישואים עם בת פרעה גילוי נקודה המשתמשת בהידור של הגויים. אותה
נקודה היא התחילה את התהליך של חורבן הבית. על אותה נקודה נוצרה
רומי הרשעה. כאן מובן למה הקנה הוא כח שיכול כולו לההפך לרעה. הוא
יכול לממש את הצדדים השליליים של המציאות.
כדי לתקן ולהפך את הקנה, צריך להתקשר אל הנקודה הפנימית. בעצם
במהלך הפסקה מתבאר שיש מאבק בין הכח החיצוני הנובע מרצון עכור,
לבין כח פנימי הרוצה לקדש ולתת עומק לכל המציאות. כשהאדם מחובר
אל העומק הפנימי הוא יכול לתת חיות ולרומם גם את הדברים החומריים.
הרב בשמונה קבצים גם מרחיב על המאבק בין חוץ לפנים, ועל הכח של
רומי לבטא את הצד החיצוני, וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ז' פסקה מ'
-
.... כל אופן שההגברה החיצונית באה על האור הפנימי, הרי הוא
אוטמו. ואפילו הברה קולנית ריקה, הגבהת קול יו
תר מערך המטרה
שהרוח, הרצון, והעריגה המקודשה תובעת, הרי היא מאפילה את
אור הרגש, וסותמת את חרכי הנשמה מהופיע את מאורותיה.
הגסה הבהמות של הרשעה, של ההומה התנועה ובעולם,
האנושית, קול המונה של רומי, משתקת קול גלגל חמה
, עד אשר הרשעה תקפץ פיה, וקול מבשר ישמע, האו
מר לציון מלך אלהיך.
גער חית קנה, ויאמר
,
הנה-הרב מבאר שצריך תיקון לקנה. הקנה צריך
גערה. מי זה אותו קנה הצריך גערה ? הקנה הזה מובא בפסוק בספר
תהילים.
תהלים פרק סח פסוק לא
-
גְׁעֶַׁ֨ר חַיֵַּ֢ת קָּנֶֶ֡ה עֲדֶַּ֤ת אַבִירִֶׁ֨ים׀ בְׁעֶגְׁלִֵ֬י עַמִָ֗ים
מִתְׁרַפֵֶׂ֥ס בְׁרַצֵי־כֶָּ֑סֶף בִזֶַׂ֥ר עִַ֝מִָ֗ים
קְׁרָּבֶׂ֥ות יֶחְׁפָָּֽצּו:
בחלק זה של הפרק הנביא מדבר על האומות שיבואו ויקריבו קורבנות
בבית המקדש. אותם אומות הבאות אל הקדוש מבטאים את היכולת של

113
הקדושה לנצח את הרע. אבל מי זה האומה המבטאת את הקנה. בזוהר
מבואר עניין זה, וכך מובא בזהר.
זוהר
-
רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנא:
-
רנב.
-
רבי שמעון פתח ואמר גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים גער
חית קנה דא קנה דאתאחד ביה עשו דאיהי קרתא דרומי רבתא דנעץ
גבריאל קנה בימא רבא ובנו עליה כרך גדול דרומי קנה דחמץ וכד
ייתי
פורקנא לישראל יתבר ליה, הדא הוא דכתיב גער חית קנה עדת,
ומתעבד מיד חמץ מעלמא, מחמצת דיליה רומי, ויתגליא מצה
בעלמא דאיהי בי מקדשא דבית ראשון ובית שני
בדברי הזהר מבואר שהאומה המבטאת את הקנה זה רומי. כדי לגאול את
עם ישראל צריך לשבר את הקנה. זאת הגערה המתוארת בספר תהילים.
הזהר מקשר את הגערה הזאת להבדל בין החמץ למצה, בזכות הגערה
החמץ נהפך למצה. האות ח' נשברת ונוצרת מצה.
התיקון השלם הוא לתקן אפילו את קליפת אדום. זאת הקליפה שהיא
עומדת בנקודת הבדל בין הרע לטוב, אותה קליפה צריך להכניס אל
הקדושה61. וכך מובא במדרש לגבי התיקון של אדום.
ויקרא רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יג
-
ואת החזיר זו אדום והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה
ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה הדא הוא דכתיב
(עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה'
המלוכה.
הזהר מרחיב את התיקון הנוצר על ידי הגערה וכך כותב הזהר.
זוהר
-
רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנב עמוד א
-
דעתיד קודשא בריך הוא לתברא ליה, גער חית קנה גער חיה בישא
ח' מן חמץ ואתבר רגליה מן מחמצת דאתמר בה (משלי ה) רגליה
61בחסידות מבארים שזאת קליפת נוגה שהיא קליפה קשה שמעורבבת טוב ורע שצריך
לתקנה.

114
יורדות מות ועוד גער חית קנה יתבר רגל קוף מן קנה וישתאר ה
נה
מיד הנה יי' אלהים בחזק יבא (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם
ולירושלם מבשר אתן,
לפי הזהר כמו ששוברים את הרגל של האות ח' ונוצרת האות ה'. כך אפשר
לשבור את הרגל של האות ק' ותיווצר האות ה'. התיקון הוא באותה נקודה.
כשמורידים את הנקודה היורדת כלפי מטה נוצרת האותה'62.
לאות ה' יש שתי אותיות דומות, האות ק' והאות ח'. שתי האותיות האלה
הם דומות לאות ה' אלא שיש להם תוספת. לאות ח' יש תוספת מעל הרגל
ואז הרגל השמאלית מתחברת ללמעלה. ואילו לאות ק' יש תוספת ברגל
כלפי מטה. התיקון של שתי האותיות הוא לשבור את התוספת, את אותה
נקודה שנוספה.
השבירה הזאת יוצאת שבמקום המילה קנה, תופיע המילה הנה. משמעות
המילה הנה שהאדם כביכול מצביע על המציאות הקדושה הנעלמת בעולם.
זאת הצבעה הנה ה' אלוקים בחוזק יבוא.
ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן-הרב מסיים את הפסקה
בפסוק המופיע בספרישעיה.
ישעיהו פרק מא פסוק כז
-
רִאשֶׂ֥ון לְׁצִיָ֖ון הִנֵַ֣ה הִנֶָּ֑ם וְׁלִירּושָּלִִַַָ֖֖ם מְׁבַשֵֶׂ֥ר אֶתֵָֽן:
62בספר בני יששכר על חודש אדר הרחיב על האות ק' שהיא מבטאת את הסיטרא אחרא,
שהיא מחכה את הקדושה. לכן האות ק' היא ממש דומה לאות ה', היא ממש כקוף אחרי בן
אדם. לכן כאן אנו מדברים על התיקון של אותה נקודה פנימית בה יש חיבור בין הטוב לרע.
בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר א
-
מהות החודש
-
בזוהר תרומה (דף קמ"ח ע"ב) אשת חיל ההוא רשימו ואת ד
יליה הוא אות ה', והכי
איתחזי לה, אשת זנונים ההוא רשימא ואת דילה איהו כההוא גוונא ולא איתתקן
למהוי הכי, ואת דילה ק' את דילה איתתקנא בתיקונא דאת ה', כגוונא דקופא אצל
בני נשא דאזלא בתר בני נשא ולא אתתקן למעבד הכי, עכ"ל, הנה תתבונן לפי זה,
מלכות שמים מלכותא קד
ישא נרמזת באות ה', ומלכותא דס"א נרמזת באות ק', וכל המוסיף גורע

115
החיבור בין הפסוק אל תיקונו של הקנה, מבוארים בהרחבה בספר הזהר
שהבאנו לעיל, כמו שהזהר בעצמו מביא את הפסוק הזה63.
פסקה קכח.צפית הטוב והשלום פסקה64
(עמוד קפג')
כל זמן שישנם הפכים מרגיזים בעולם הדעות,
ציורים שאין חטיבה
ציורית אחרת סובלתם, אף על פי שאי הסבל
בא מתוך נקודת עומק הטוב, שאי אפשר לה לסבול את הרע
ואת סרחונו, מכל מקום סוף כל סוף קוצר כח ורוגזה יש כאן,
מדת הדין עדיין שולטת,
ומדת החסד לא
נתפשטה ברב גדלה.
הצפיה המאושרה היא להתגלות הטוב, האור של
החסד הנאמן, מקור החיים והשלום, האמת והצדק,
שכל ההפכים יושלמו אליו, ברצות ד' דרכי איש גם אויביו
ישלים אתו, יאמר בראשונה על
עולם הרעיון, על המון התיאורים,
על הצעת המחשבות. ויסוד הכל, שאין שום רע נמצא,
לא בעולם הגולמי, ולא בעולם האידיאלי התיאורי, כי אם לפי
אותה המדה, שהטוב כנוף ומסוגר ואינו
מושיט את זהרי אורו
אל כל האפסים, אבל בהתחפשות הטוב מכבליו,
אז אין שום דבר רע במציאות, וכל התוכנים מתהפכים בטיבם
האמת חכמת את קונים השקרים כל לטוב, וטבעם
בעצמיותם,
ומ
תלבנים מכתמי מחשכיהם. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור,
אור שכבר היה. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה,
לאמת יוציא משפט.
ועליוני הדעה, קדושי הרוח, שאיפת שלום ואמת עליונה
זו חיה בלבבם, ועל כן, עם עומק קנאתם לד', הם הם העומדים
על הפסגה
63מומלץ לעיין בהרחבה בספר הזהר, כל מהלך הפסקה מקורו מספר הזהר. כמו כן גם
בליקוטי מוהר"ן מביא את המהלך המדבר על הקנה ועל תיקונו עי' בליקוטי מוהר"ן תורה
לה'. כמו כן גם האדמו"ר הזקן בתורה אור בפרשת ויצא בדף כא עמודה ג' מתייחס לעניינים אלו ולתיקון הראוי לחמץ.
64מקור פסקה זאת בשמונה קבצים קובץ ז' פסקה קעג'.

116
העליונה של הנני נותן
לו את בריתי שלום.
נושא הפסקה-הטוב צופה לאיחוד ועשיית שלום בין ההפכים.
ביאור הפסקה-
כל זמן שישנם הפכים מרגיזים בעולם הדעות-הרב בפסקה זאת
מבאר את הקושי של האדם להכיל בתוכו מגוון דעות. בעולם ישנם דעות
שונות היוצרות הפכים בהשקפת עולם. אותם הפכים הם מרגיזים, ברגע
שאדם שומע דעה שמבחינתו היא טעות, ממילא האדם מלא רוגז על האדם
הטוען את הדעה האחרת.
ראוי לציין שהרב בפסקה מתייחס בעיקר לניגודים והפכים הבאים לידי
ביטוי בדעות, ישנם ניגודים הבאים לידי ביטוי במעשה. היינו ישנו ניגוד
מעשי כיצד ראוי להתנהג בתוך המציאות, כאן הרב בעיקר מתמקד בעולם
הדעות. נראה שבדעות יותר קל להבין כיצד ליצור את האחדות בין הדעות,
מצד שני בדעות זה יותר מרגיז. בעולם המעשה כשאין מאחורי המעשה
האידואלוגיה האדם לפעמים יכול להגיד לעצמו, שאין כאן הבדל מהותי.
אבל כשיש ניגוד בדעות בדרך כלל זה יוצר יותררוגז, וקושי לאחדות בין
ההפכים.
המושג רוגז המבטא את ההבדל בין ההפכים מזכיר את הגמ' במסכת
ברכות הדורשת מן האדם ליצור רוגז ומלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע
וכך כותבת הגמרא.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א
-
אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש:
לעולם
ירגיז אדם
יצר טוב על יצר הרע
, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו
-
מוטב,
ואם לאו
-
יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו
-
מוטב,
ואם לאו
-
יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו
-
מוטב, ואם לאו
-
יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה.
ציורים שאין חטיבה ציור
ית אחרת סובלתם-הרב מבאר את הסיבה
לאותו רוגז, הסיבה שיש רוגז כיון שהאדם המתנגד יש לו ציור מסויים על

117
המציאות. אותו ציור כולל בתוכו חטיבה מסויימת על העולם, אותה
חטיבה לא מסוגלת לכלול בתוכה ציור הנוגד את הצורה שהאדם צייר את
העולם.
כל אדם יוצר לעצמו חטיבה, היינו השקפת עולם המציירת את העולם.
בתוך אותה חטיבה נכנסים עניינים שונים, ברגע שיש דבר הפוך מאותו
ציור, הדבר הזה יוצר ניגוד ואיום על הציור שהאדם צייר לעצמו. כיון שיש
כאן ניגוד לציור אז האדם מתמלא רוגז כלפי אותה דעה.
אף על פי שאי הסבל
בא מתוך נקודת עומק הטוב,
שאי אפשר לה
לסבול את הרע
ואת סרחונו, מכל מקום סוף כל סוף קוצר כח ורוגזה יש כאן-הרב קודם מבאר את היתרון של הרוגז, ואז מסביר את
החסרון ברוגז הזה. המקור לרוגז הוא הרצון לטוב. הסיבה שהאדם לא
סובל דעות אחרות, כיון שמבחינתו אותם דעות הם מבטאים טעות ורשע.
לכן האדם יוצא מנקודת הנחה שהוא צריך להלחם על הטוב. לכן השורש
של חוסר ההסכמה להפכים הוא מקור טוב ונקי.
אומנם הרב מציג למרות שהמקור טוב, בסופו של דבר בתוך הטוב הזה יש
קישור אל מידת הצמצום. מידת הרוגזה, כשהאדם משתמש במידה רעה,
גם כשהאי נצרכת בסופו של דבר הוא מושפעמאותו כח. כיון שהאדם
מושפע מהכח הזה ודאי שהכח הזה לא יכול להיות התיקון השלם.מדת הדין עדיין שולטת, ומדת החסד לא נתפשטה ברב גדל
ה-
התיקון השלם הוא השפעת הטוב בעולם. כשהאדם נמצא במציאות של
רוגז הוא נמצא במידת הדין. מידת הדין היא המידה ההפוכה מהתכלית
שהעולםכולו שואף אליו. התכלית לגילוי הטוב והחסד האלוקי.
מידת החסד היא הרצון לתת שפע לכולם, נתינת השפע היא מסוגלת לתקן
את כל המציאות. וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה תקסג.
-
מדת הטוב והחסד, כשמתגברת בלבו של צדיק יסוד עולם, היא
מגיעה באורה עד עומק העתיד
היותר רחוק, עד עולם התיקון היותר
עליון, שכל מר יומתק, וכל רע יהפך לטוב, וכל חשך לאור ....

118
המטרה היא גילוי מידת החסד, אומנם כדי להגיד למידה זאת צריך דרגה
גדולה של צדקות.
הצדיק מסוגלת להכיר כיצד ההפכים הם לא מנגדים את הטוב, אלא להיפך
הם משכללים את הטוב, וכךכותב הרב.
קובץ ב' פסקה ער.
-
אין להבהל מקיבוץ הפכים גדולים כפי המפורסם, כי כל הנראה
לרבים כדברים חלוקים והפוכים הוא רק מפני קטנות שכלם
וצמצום השקפתם, שאינם רואים כי אם חלק קטן מאד של
השלימות העליונה, וגם זה החלק בצורה מקולקלת מאד. אבל בעלי
הדעה המחוורת, מח
שבתם מתפשטת למקומות שונים ומרחבים
גדולים, ותופשים את אוצרות הטוב שבכל מקום, ומאחדים את הכל
ביחד ביחודא שלים.
הבהלה מהפכים היא מבטאתאתקטנות של האדם. כשהאדם קטן אז הוא
מרגיש איום ולכן הוא צריך לצאת למלחמה, לעומת זאת כשהאדם נמצא
בגדלות הוא מסוגל להכיר את השורש הנמצא בתוך הרע.
בהמשך הפסקה נבאר שדרגה זאת היא לא סתם קבלה פושרת של הצד
האחר, אלא זאת דרגה המתאימה דווקא לצדיקים שמתוך הקנאות שלהם
הם בסופו של דבר מסוגלים לקבל את השורש הטוב שנמצא ברע.
הצפיה המאושרה היא להתגלות הטוב, האור של
החסד הנאמן, מקור החיים והשלום, האמת והצדק,
שכל ההפכים יושלמו אליו-
הרב מכוון לאן האדם צריך לצפותולשאוף. גם אם בשלבים הראשונים
האדם נמצא ברוגז, ורוגז זה הוא הכרחי בשביל תיקון העולם, בסופו של
דבר ישנה צפיה הנמצאת מעל עולם המעשה. אותה צפיה היא מכירה
שהעולם כולו מלא בטוב וחסד. כשהאדם מכיר את המידה הזאת הוא
רוצה ליצור חיים ושלום בכל המציאות. אומנם הכרת החיים והשלום היא
לא סותרת את האמת והצדק. היינו האדם מכיר כיצד אפשרלתת חיים
וחסד לכל המציאות ביחד עם הכרת האמת והצדק. זאת הכרה המבינה
שבאחדות האלוקית כל ההפכים צריכים להגיע להשלמה פנימית בניהם.
הדרך לעשות את זה היא הכרה בפנימיות של הדעות. כשהאדם רואה את
הצורה החיצונית של הדעות, הוא מתחיל מלחמה. אבל כשהאדם מוכן

119
לשמוע מהעומד מאחורי אותה דעה, הוא יכול להמשיך לא להסכים עם
התוצאה המעשית של הדעה הזאת אבל הוא יכול להסכים שיש נקודה
פנימית הקיימת בתוך אותה דעה. גם דעה המגלה כוחות חיים שליליים
בתוכה יש רצון לטוב.
עניין זה דורש העמקה פנימית במציאות, וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ
ב' פסקה רמ.
-
אנו רואים, שכשמביטים על העולם לשופטו מצד ההשפעה של
הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור
ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מדת הדין, שנאת הבריות,
ויאוש מכל צד. ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור
שפרצות רבות מזדמנות בו
, כי אם בהצטרפות של הדייקנות העולה
מהשפעתה של התורה הנגלית, עם חסדה ואור פניה של התורה
הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי
מיתוק.
לפי פסקה זאת הדרך להמתיק את הרוע בעולם הוא דווקא על ידי תורת
הסוד. היא נקראת תורת חסד. לעומת תורת הנגלה. בצורה המעשית האדם
צריך להכריע מה טוב ומה רע, הוא צריך להחליט ולצאת נגד מעשה שלילי,
אבל בדעות אפשר להעמיק ולגלות מה עומד בשורש הפנימי. היכולת להכיר
בנקודת הפנימית זאת יכולת הנובעת מתוך תורת הסוד, תורה פנימית.
ברצות ד' דרכי איש גם אויביו
ישלים אתו, יאמר בראשונה
על
עולם הרעיון, על המון התיאורים,
על הצעת המחשבות-היכולת
להשלים בין הניגודים זה בא לידי ביטוי בפסוק שהרב מצטט מספר משלי.
משלי פרק טז פסוק ז
-
בִרְׁצַ֣ות יְְּׁ֭קוָּק דַרְׁכֵי־אִֶ֑יש גַם־אִ֝ויְׁבָָּ֗יו יַשְׁלִֶׂ֥ם אִתָֽו:
התיקון השלם הוא היכולת שהאויבים בעצמם ישלימו עם הטוב. כעת הרב
מסביר שהדרך שהאויבים ישלימו, זה קודם יתחיל מן הדעות. כשהאדם
נותן מקום לשורש הטוב הנמצא אצל האויב אז זה גורם התחלה של תיקון.
יותר קל לתת מקום בדעות להכיר את השורש הטוב לפני הגילוי המעשי.
בסופו של דבר בצורה המעשית האדם צריך להתנגד את הגילוי המעשי

120
הרע, אבל בשורש הוא יכול להכיר מניין הרע נובע. להכיר את הטוב העומד
בשורש הדעה הרעה. לכן הדרך שהאויבים ישלימו זה בדווקא על עולם
הרעיון על המחשבות.
ויסוד הכל, שאין שום רע נמצא,
לא בעולם הגולמי, ולא בעולם האידיאלי התיאורי-האדם צריך להכיר שבאמת הרע הוא לא אמיתי.
אין רע במציאות אלא הוא רק מעין דמיון בשלב האמצעי. אין רע בעולם
הגולמי, היינו בשורש ממנו העולם נוצר. היינו המקור ממנו העולם התחיל
להווצר אין בו גילוי של רע. כמו כן גם באידיאל היינו המקום אליו העולם
צועד הוא חזרה של העולם כולו לטוב. היינו מעין סוף מעשה במחשבה
תחילה. העולם התחיל מטוב וצועד לטוב מוחלט. לכן הרב מבאר שהרע
הוא באמת לא קיים במציאות, הוא קיים רק בשלב אמצע בתוך שלב
ביניים.
כי אם לפי
אותה המדה, שהטוב כנוף ומסוגר ואינו מושיט את זהרי אורו
אל כל האפסים-הסיבה שהרע נראה רע, כיון שהאדם לא מוכן
לתת את גילוי נקודת הטוב בתוך הרע. כשהטוב הוא מכונס וסגור אז הרע
נראה רע וריק. הרב משתמש במילה אפסים, נראה שהכוונה היא למקום
ריק. כמו 'אפס כסף' היינו אין כסף. אם כן כשהטוב לא מוכן להתפשט על
כל המציאות, אז נראה הרע כאילו הוא ריק מאור ואז הוא נראה כולו כרע.
א
בל בהתחפשות הטוב מכבליו,
אז אין שום דבר רע במציאות, וכל התוכנים מתהפכים בטיבם
וטבעם לטוב, כל השקרים קונים את חכמת האמת בעצמיותם,
ומתלבנים מכתמי מחשכיהם-כשהטוב
מתרחב, כשהטוב מגלה שיש גילוי טוב בכל המציאות. אז מתגלה שכל
העולם כולו טוב. התיקון של העולם הוא להלבין את הרע, הדרך לתקן את
הרע נעשה על ידי גילוי נקודת הטוב בכל המציאות. הטוב בתחילתו הוא
נמצא בצמצום, כביכול נראה שיש טוב מאד מצומצם בעולם, אבל זה טוב
הנמצא תחת כבלים. השאיפה לתת הרחבות לטוב. נתינת רחבות לטוב
גורמת שמתגלה כיצד העולם כולו מלא בטוב. פתאום מגלים את הטוב
הנמצא בתוך כל המציאות כולה, אפילו בתוך הטוב.
כמשל, כשהטוב מצומצם, הוא מרגיש במלחמה לכן כל דעה שהעולם
החילוני אומר מיד האדם הדתי מרגיש צורך להלחם באותו דבר. הוא מיד
צריך לשלול את הדבר. לדוגמא אינטרנט וכדומה, מיד יש כאן דבר שלילי.
אבל כשהטוב מבין שהוא צריך להתפשט, אז אפשר לגלות יתרונות
הקיימים בחכמה החילונית. אומנם כמובן זה מצריך איזה זיכוך והכוונה,

121
אבל זאת יכולת שהטוב אומר לעצמו אני לא שולל את הכל. הטוב מסוגל
להכנס לתוך המקום הרע ולגלות בו טוב.
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור,
אור שכבר היה-הרב מבסס את
דבריו על הפסוק בספר בראשית.
בראשית פרק א פסוק ג
-
וַיֶֹּׂ֥אמֶר אֱֹלהִָ֖ים יְׁהִַ֣י אֶ֑ור וֵַָֽ֣יְׁהִי־אָֽור:
הרב מסביר שמשמעות הפסוק שהאור הוא כבר קיים צריך רק לגלות
אותו. היינו בכל המציאות יש אור אלוקי והאדם טורח לגלות את האור
בתוך המציאות. אפשר שהרב מרמז עלהמדרש שמביא רש"י.
רש"י בראשית פרק א
-
(ד) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל
-
אף בזה אנו צריכים לדברי
אגדה ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים
לעתיד לבא.
היינו ישנו אור אלוקי הנמצא בתוך כל המציאות, כולל הרע. אלא כחלק
מהתהליך הקב"ה לקח את האור והבדיל אותו מן הרע ושמר אותו
לצדיקים. אותה שמירה לצדיקים זה לעתיד אז יוכלו לגלות את האור
הנמצא בתוך כל המציאות. האור הזה הוא היכולת להפוך את הרע לטוב.
היכולת הזאת תלויה בצדיקים כך הרב יבאר בסוף הפסקה שלנו, וכך
מופיע בשמונה קבצים על מעלת הצדיקים.
קובץ א' פסקה תקעה.
-
הצדיק הקדוש האמיתי הוא מאחד בתוכו את כל ההפכים, וכל הטוב
המפוזר בעולם, שבמצב הקטנות כל אחד סותר את חבירו, כשהם
באים בפגישה במעמד אחד, בכלי אחד, הוא מאחדם ב
כחו הגדול,
המקיף והרחב, כי הוא מתעלה תמיד במחשבתו ורצונו לעולם העליון
הרוחני, שבו אין מצרים, והכל יכול להכנס שם, וממילא יוכל כל
הטוב להתקבץ ביחד. והוא פועל בכחו העליון, שהטוב המפוזר בכל
היחידים בישראל, ובכל העולם, ובעולמים כולם, יתאסף יחד...

122
קנה רצוץ לא יש
בור ופשתה כהה לא יכבנה,
לאמת יוציא משפט-
פסוק זה מופעי בספר ישעיהו.
ישעיהו פרק מב פסוק ג
-
קָּנֶֶּ֤ה רָּצּוץ ֙ לַֹּ֣א יִשְׁבַ֔ור ּופִשְׁתֶָּׂ֥ה כֵהָָּ֖ה לַֹּ֣א יְׁכַבֶֶ֑נָּה לֶאֱמֶָ֖ת יוצִֶׂ֥יא מִשְׁפָָּֽט:
פסוק זה מתאר את מעלתו של המשיח. משמעות הפסוק, שהמשיח יכול
לתת מקוםאפילו לדברים חלשים. אפילו לקנה רצוץ הוא לא ישבור אותו.
כמו כן פשתן שהוא כהה שכמעט ולא דולק הוא אל יכבה אותו אלא יתן לו
את מקומו. היינו גם דברים שהם לא כל כך טובים המשיח מסוגל לתת
להם את מקומם.ועליוני הדעה, קדושי הרוח, שאיפת שלום ואמת עליונה
זו חיה
בלבבם-כמו שהבאנו לעיל משמונה קבצים, זאת דרגה של צדיקי האמת.
זאת מעלה עליונה שהאדם מסוגל להחיות את נקודת השלום על כל העולם
כולו.
ועל כן, עם עומק קנאתם לד', הם הם העומדים
על הפסגה העליונה של הנני נותן לו את בריתי שלום-הרב מבאר את המעלה הזאת, זאת
לא מעלה שהאדם אדיש כלפי הסביבה ולכן הוא מוכן לכלול את כל הרע.
להיפך, דווקא זה מעלה של הקנאי. דווקא מי שאכפת לו מהדעות האחרות,
מי שמקנא כלפי הדעות האחרות, הוא הנלחם נגדם דווקא הוא יכול לקבל
את מעלת השלום. זאת מעלתו של פנחס ואליהו הם הקנאים הגדולים והם
מבשרי השלום. הם קיבלו את ברכת השלום מתוך קנאותם.
כמו שמצאנו אצל רשב"י ובנו שיצאו מהמערה ושרפו את כל העולם, וכן
רשב"י הקנאי, דווקא הוא מגלה את תורת הסוד. הוא מוביל את העולם
אל הגאולה העתידית.
ההבנה שדווקא הקנאות יכולה להעלות את הרע ממקומו מופיע בשמונה
קבצים וכך כותב הרב.
שמונ
ה קבצים קובץ ו' פסקה יב.
-
אותן ניצוצות הקודש שהם משוקעים עדיין במעמקי תהום הרע,
גורמים את ההכרח של הצעקה, שהיא מורגשת בכלי הגוף... אמנם

123
כל זמן שמצטרך הוא להעלות ניצוציו ממעמקים, יפה צעקה לאדם.
וישנם צדיקים צועקים לד' מפני צרת העולם, מפני הירידה הכללית.
צעק
ה זו נוהגת עד שימלא העולם כולו תיקון ואורה, ויקויים אין
יוצאת ואין צוחה ברחובותנו.
הרב בפסקה זאת מבאר שדווקא הצעקה עצמה היא פועלת לתקן את הרע.
מתוך קנאה אפשר לתקן את הרע.

124
פסקה קכט.העלאת ניצוצות הקדושה65
(עמוד קפד')
את ניצוצות הקדושה אנו שואפים תמיד
להעלות.
יודעים אנו שבפועל לא נתגלה עדיין בההויה הסובבת אותנו
אותו הכח האיתן התפארת, כל האלהית, האידיאליות של
שביסוד ההוד כל
המציאות, אבל התנועה כולה האיתנה של היש
הולכת היא לקראת
האידיאליות הגמורה.
הערך אותו לפי ברוחנו, האידיאליות היא מתבשלת
שאנו
מתרוממים
, משאנו באים לידי הכרת שיטת האידיאליות הכללית,
שלמעלה החיים מאוצר אותה שואבים שאנו מתוך
מההויה המוגבלת,
הננו מחיים ומשיבים את כל הקטעים שאנו
לוקטים מתוך החיים
וההויה כולה, מכל תנועה, מכל כח, מכל שיח מכל שיג, מכל רגש,
מכל תוכן קל וקטן עד נשגב וגדול, את האור
הפזור שמגמגם הוא
בכללות, מוציא הוא הברות בודדות לצרפם לפרק שירה איתן,
ומזליף זליפה זרמית של אור חיים, אציליים
גבוריים ומלאים עז וקודש,
עז קודש, קודש הקדשים, קודש קדשי הקדשים.
את הניצוצות הפזורים אנחנו מעלים לכלל שיטות שלמות,
כלומר
בב מבונים מלאים, עולמות
ברוחנו, יבנו שלם, נין
יתכוננו
בכליותינו, יבוצרו בחיינו הפרטיים ובחיי חברתנו כולה,
יתערו וינטעו, ילכו מהם פלגים יבלי מים, ישלחו שרשיהם
להעשות ארזים אדירים, ישבעו עצי ד' ארזי לבנון אשר נטע.
איש כפי ניצוציו אשר העלה חייו מתעשרים, הכל לפי
רוב המעשה,
לפי גודל
השאיפה תגדל הפעולה, ולפי רוב הבינה
תגדל השאיפה,
ולפי רוב הפעלים יתאדר הבנין
65מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ו' פסקה קסז'.

125
נושא הפסקה-העלאת הניצוצות נעשה על ידי חיבור לכלליות שבבריאה.
ביאור הפסקה-
את ניצוצות הקדושה אנו שואפים תמיד להעלות-הרב מתעסק כאן
באחד היסודות המבוארים בהרחבה בתורת הקבלה. לפי הפנימיות מבואר
שהתהליך שהעולם עובר, וכן התהליך שעם ישראל עובר זה תהליך
שמטרתו להעלות את הניצוצות שנפלו. יש ניצוצות שנפלו בבריאת
העולמות, הגילגולים שעם ישראל עובר מטרתם בשביל להעלות את
הניצוצות מכל מקום אליו הם נפלו. וכך מובא בכתבי האר"י.
ספר הליקוטים לאר"י ו
ישלח פרק לז'. -
והנה כשנפלו המלכים, נפלו בכל הבחינות. יש מהם שנפלו בבחינת
דומם .. וזהו שגם הדומם הוא גדול מפני הניצוצות של הקדושה
שבתוכו. וכן נפלו הניצוצות בצומח, ולכן יש כמה בחינות במיני
האילונת, וכן נפלו בבחינת השבעים אומות, ולהיות עיקר אחיזתם
כשהטיל
הנחש זוהמא בחוה על ידי היסוד שלו, לכן במצרים שהיא
ערות הארץ שם נתערבו הרבה מן הניצוצות. וע"כ גלו ישראל שם
למצרים. ושכינה גלתה עמהם להעלות אותם הניצוצות אשר שם ...
וע"כ נגזר על ישראל שישתעבדו בהם השבעים אוצות כולם, להוציא
כל הניצוצות שנפלו בכל אומה ואומה ..
. ועל זה הוצרכו ישראל
להתפזר בארבע רוחות העולם, להעלות כל חלקי הניצוצות כמדובר.
והנה כל הבירור שאדם עושה בחייו הוא המעשה המצות ובאכילתו
...
לפי זה מבוארים דברי הרב למה העלאת הניצוצות זאת שאיפה תמידית,
שזאת שאיפה המלווה את החיים של כל יהודי ויהודי. כל יהודיהנפגש עם
המציאות גורם לעילוי של ניצוצות, אומנם לא כל יהודי מודע לתהליך הזה.
לא כל אחד מכיר כיצד זה נעשה, לא כל אחד שואף בצורה רצונית לאותה
עליה. אבל כל יהודי בפועל הוא יוצר עליה מתמדת של עליית ניצוצות על
ידי עשיית המצוות וכדומה.
יודעים אנו שבפועל לא נתגלה
עדיין בההויה הסובבת אותנו
אותו
הכח האיתן של האידיאליות האלהית-הסיבה שעדיין לא סיימנו את

126
התהליך של עליית הניצוצות כיון שהאור האלוקי האיתן עדיין לא נמצא
בגלוי במציאות. כשהאור האלוקי האידיאלי יהיה ניכר בכל המציאות
ממילא יתברר כיצד כל ניצוצי הקדושה הקיימים בעולם מתגלים. כל עוד
התהליך הזה לא נתגלה בפועל אז אנו צריכים להמשיך לגלות עוד ניצוצות
נסתרים.
אומנם בעומק ב'כח' ולא ב'פועל' הכח האלוקי הוא אידיאלי ומחיה את
המציאות. אבל בצורה גלויה עדיין האידיאל הזה לא מתגלה במציאות.
כל התפארת,
כל ההוד שביסוד המציאות-אותואור אידיאלי מביא
למציאות תפארת והוד. משמעות הדבר שמתגלה כיצד הקדושה מחיה
ומפארת את המציאות כולה. דבר זה עדיין לא גלוי בפועל.
היש של האיתנה כולה התנועה אבל
לקראת היא הולכת
האידיאליות הגמורה-הרב נותן אמון מלא בתהליך שהעולם צועד. ברור
לרב שהעולם בכח רגע מתקדם לקראת המימוש של אותו אידיאל. כל הזמן
העולם מתשכלל ומגלה יותר אלוקות. אותו גילוי הוא נקרא בהעלאת
ניצוצות, כיון שלאט לאט מתגלה כיצד האלוקות מגיע למקומות נוספים.
העלאת ניצוצות יוצרת חיבור של חלקים נוספים לקדושה. זה תהליך
המגלה את האלוקות בעוד מקומות. לכן המציאות כולה פועלת בכח איתן,
כח שאי אפשר לעצור אותו לקראת המימוש של אותו אידיאל.
הערך אותו לפי ברוחנו, האידיאליות היא מתבשלת
שאנו
מתרוממים-היכולת לקדם את העולם לקראת האידיאל שלו,
תלויה ברוח של האדם. אומנם העולם בכללו מתקדם לקראת אותו
אידיאל, התקדמות העולם היא הכרחית. אבל המהירות והקצב שהעולם
מתקדם תלויה בהכרה של האדם. ככל שהאדם יתבשל בעצמו את אותו
רוח, ככל שהאדם יכיר את האידיאל אליו העולם צועד כך ההתקדמות
תהייה יותר מהירה וגדולה.
משאנו באים לידי הכרת שיטת האידיאליות הכללית,
מתוך שאנו
שואבים אותה מאוצר החיים
שלמעלה מההויה המוגבלת-אותו
אידיאל אליו אנו שואפים, זה אידיאל המבטא כלליות. העולם צועד
לקראת הכרה כללית כיצד כל העולם נמצא בחיבור אחדותי גדול. החיבור
האחדותי הגדול הוא מגלה כיצד הקדושה היא מאוחדת בתוך העולם.

127
האידיאל הזה תלוי באור הנמצא מעל העולם. היכולת ליצור כלליות תלוי
באור הנמצא מעל העולם. כשאדם רוצה לאחד קבוצה הוא צריך למצוא
מציאות עליונה המאחדת את הקבוצה מבחוץ לקבוצה. כשהאדם נמצא
בתוך הפרטים הוא לא יכול לגלות את האחדות. כשיש רוח גדול מבחוץ
אפשר ליצור אחדות כללית. לכן הכח האידיאלי המאחד את המציאות,
הואכח שבהכרח נובע מכח הנמצא מעל ההויה המוגבלת.
מתוך לוקטים שאנו הקטעים כל את ומשיבים מחיים הננו
החיים
וההויה כולה, מכל תנועה, מכל כח, מכל שיח מכל שיג, מכל רגש,
מכל תוכן קל וקטן עד נשגב וגדול-כיון שהאידיאל הוא יצר
אחדות בתוך ההויה לכן אנו מסוגלים לאחד את כלהמציאות. האחדות
הזאת היא לוקחת את הקטעים, הבעיה של הרע שהוא מגלה רק קטע קטן
בתוך המציאות. היכולת ליצור סדר ואחדות בתוך המציאות היא התיקון
של הרע, היא היכולת לאחד את הניצוצות הפזורים בתוך המציאות.
הרב מבטא את האחדות הזאת שהיא נובעת מתוך כל סוגיהקטעים
הנמצאים בתוך ההויה, זאת אחדות הנובעת מכל שיח, שיח זאת מילה
המבטאת שיחה סתמים. שיחה משמעותה מעין דיבור סתמי. אחדות זאת
מאחדת גם את השיג, שזה פחות משיח. היינו מעין תנועה קטנה של שיג
קטן. האחדות הזאת מחברת גם דבר הנמצא בדרגה פחות מדיבור,
הכלליות מחברתגם רגשות. כל רגש קטן מצטרף לכלל הגדול.
האחדות הזאת מבטאת חיבור בין הדבר הקטן ביותר עד הדבר הגדול
ביותר. גם הדבר הנשגב הוא מתחבר לאותה כלליות. היכולת לאחד את
הקצוות הכי רחוקות זה מבטא את הכלליות הכי גדולה.
היכולת לאחד בין הכוחות על ידי הכלליות הגדולה מופיעבאורות הקודש
ח"ב. וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"ב עמ' תנה', פסקה ג' האידיאל העליון
-
זורח הוא באספקלריא של קודש האידיאל המלא של
העולם, לא אותו האידיאל המוזער, הנופל בההויה המצומצמה,
אלא האידיאל המרומם האלהי במלא מילואו, והוא יסוד
העולם היותר עתיק, מציאות העולם היותר ממשית. המציאות
הזעירה רק מיניקת לשדו ומתברכת. מתקימת היא העליון
האידיאליות במהות מתגלה המרוממה שאין הפכים במציאות,
אין טוב שלעומתו יש רע, אבל יש

128
מדרגות במציאות, יש
טוב שלעומתו יש טוב יותר עליון, חיים וחיין דחיין.
שהתיאור מתגלה אורו ומזיו
מתארים שאנו רע, של
במציאות
המוגבלה, הוא רק תיאור עראי, לפי הגבלתה של הכרתנו, ובאמת
כל שחרות היא רק לבנונית מוקטנה, וכל רשע הוא
צדק
מוזער.
ומעומק הטוב מתגלה יסוד הרחמים העליונים, ...
בפסקה זאת הרב מוסיף עומק לאותו אידיאל. אותו אידיאל מסוגל לאחד
אפילו את הרע עם הטוב. מתגלה לא רק שדבר קטן מצטרף, אלא גם דבר
הנראה הפוך גם דבר הנוגד את הרע הוא בתוכו מכיל טוב.
את האור הפזור שמגמגם הוא
בכללות, מוציא הוא הברות בודדות לצרפם לפרק שירה איתן,
ומזליף זליפה זרמית של אור חיים-
הכללות הזאת נותנת כח שלא יכול להופיע בפרט. הפרט הבודד לא יכול
להיכל בתוכו כח איתן אילולי שנותנים לו את הכללות.
הכח של הכללות אפשר לראות אותו בכללות האומה, כשאדם נמצא בודד
בתוך המציאות אין לו כח, אבל כשהוא מתחבר אל הכח של האומה האדם
מקבל כח איתן.
הרב מכנה את החיבור הזה לשירה, משמעות שירה הוא חיבורשכל פרט
הוא חשוב לשירה. בשירה כל פרט מוסיף משהו אחר למציאות. אם יחסר
פרט אז כל השירה כולה תפגע. משמעות שירה הוא הרצף האיכותי של
כללות התווים. לכן הזרמת החיים הנובעת מן הכלל זאת הזרמה המבטאת
איכות חדשה לגמרי. כלליות זה לא רק כמות יותר גדולה, אלא איכות
חדשהלגמרי.
אציליים גבוריים ומלאים עז וקודש,
עז קודש, קודש הקדשים,
קודש קדשי הקדשי
ם-המילוי שהכלל יוצר בשלב הראשון הוא מעיקר
מגלה עוז. אבל אותו עז המחבר את הקטעים הוא לאט לאט הופך את אותו
עז לקראת הקדושה. הרב בדבריו מכנה כיצד נוצרת ההתקדמות לקראת
הקדושה, זה מתחיל בתחילה מעז וקודש, אבל אחר כך הדבר מתגלה כבר
בלי ו' החיבור, אלא רק עז קודש. ומתוך זה מתקדמים לקראת קודש
הקדשים ובסוף החיבור הזה יוצר חיבור אל קודש קדשי הקדשים.
ככל שהחיבור והכלליות מהותיים ואיכותיים מתגלה כיצד הקדושה מופיע
בתוך המציאות המקוטעת. עד כדי כךשאפשר להגיד שכל חלק הוא בעצמו
חלק מן הקודש קדשים. כמו אדם שיש בו הרמוניה בכל אבריו ממילא

129
חשוב לו אפילו צפורני רגליו. בעומק יש חיבור בין החלקים הפחות חשובים
בגוף האדם אל הלב שהוא עיקרו של האדם.את הניצוצות הפזורים אנחנו מעלים לכלל שיטות שלמות,
כלומר
עולמו
ברוחנו, יבנו שלם, בבנין מבונים מלאים, ת
יתכוננו
בכליותינו-העלאת אותם ניצוצות יוצרים חיבור אל שיטה כללית מלאה.
אותו חיבור הוא נחשב כמו בניין. בניין כולל בתוכו המון תחומים והמון
כוחות. הבניין הזה נובע מן הרוח והכוחות הנמצאים בהכרה שלנו.
יבוצרו בחיינו הפרטיי
ם ובחיי חברתנו כולה,
יתערו וינטעו, ילכו מהם פלגים יבלי מים, ישלחו שרשיהם
להעשות ארזים אדירים, ישבעו עצי ד' ארזי לבנון אשר נטע-אותה אחדות היא תתחיל
מהאחדות הקיימת ברוחו של האדם הפרטי, אבל בסוף היא תתגלה בחיי
החברה. כל החברה תתקדם לקראת הגילוי כיצד כל החייםשלנו משוייכים
אל הקדושה. כל החברה כולה תכיר ותחייה סביב אותו אידיאל של גילוי
הקדושה בעולם. כשהחברה כולה תכיר את המציאות הזאת אז תהייה
זרימה גדולה של כוחות החיים.
הרב מחזק את דבריו על פסוקים בישעיה ובתהילים, לפי המשמעות שהרב
נותן כאן אותם פסוקים מתארים אתהזרימה של האידיאל הכללי אל
הפרטים.
ישעיהו פרק ל פסוק כה
-
וְׁהָּיַָּ֣ה׀ עַל־כָּל־הַַ֣ר גָּב ָֹּּ֗הַ וְׁעַל ֙ כָּל־גִבְׁעַָּ֣ה נִשָּאַָּ֔ה פְׁלָּגִָ֖ים יִבְׁלֵי־מֶָּ֑יִם בְׁיום ֙ הֶַ֣רֶג
רַָּ֔ב בִנְׁפָֹּ֖ל מִגְׁדָּלִָֽים:
תהלים פרק קד פסוק טז
-
יְִּ֭שְׁבְׁע ּו עֲצֵַ֣י יְׁקוֶָּ֑ק
אַָֽרְׁזֵֶׂ֥י לְִׁ֝בָּנָ֗ון אֲשֶַ֣ר נָּטָָּֽע:
אותם פסוקים מתארים את החיזוק שהפרטים מקבלים מהמקור העליון
המביא להם את מקור המים ואת החיות הפנימית.
איש כפי ניצוציו אשר העלה חייו מתעשרים, הכל לפי
רוב המעשה, לפי גודל השאיפה תגדל הפעולה, ולפי רוב הבינה
תגדל השאיפה,

130
ולפי
רוב הפעלים יתאדר הבנין-הרב מבאר מה המקום ממנו אפשר
למצוא את אותם ניצוצות. איסוף הניצוצות תלוי במעשה של האדם. כל
מקום שאדם נפגש עם מעשה אז נוצרת לאדם תוספת חיות. אותה תוספת
חיות היא תלויה במעשה. דברי הרב מבוססים על המשנה באבות.
משנה מסכת אבות פרק ג משנה
טו -
הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה:
אומנם המעשה הוא לא מספיק, צריך שמאחורי המעשה תעמוד שאיפה
רוחנית. יש כאן פעולת שרשרת ככל שהאדם ישאף יותר ממילא הוא יוכל
לפעול יותר במעשה. אדם שאין לו שאיפות הוא מצמצם את מפגשו עם
עולם המעשה. אומנם הדרך להגדיל את השאיפה תלוי בבינה. משמעות
בינה הוא הכח להתבונן. התבוננות היא מעשירה את הפרטים. הבינה
מבטאת את כח האמא, המפתחת את הזרע. היא בונה את הוולד, מרחיבה
את הפרטים. הגדלת השאיפה לפרטיה תלויה בהתבוננות.
לאחר שיש הרבה שאיפות האדם יכול לפעול יותר. עלידי ריבוי מעשים
הנובע בשורשו משאיפה נוספת, אז הבניין גדל. הבניין מבטא את הריבוי
של הפעולות. הגדלת הבניין הוא קשור אל הבינה, אותה בינה היא מגדילה
את הבניין, לכן בינה זאת מילה המרמזת על המילה בניין.
הרב בשמונה קבצים מחזק את היסוד הזה ומסביר בעקבות יסוד זה את
העבודה של התלמידי חכמים. וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תרכו.
-
את הרוחניות אין מתקנים בדורנו כי אם במילוי הגשמיות. הכחות
הגשמיים של תלמידי חכמים, שנקלט יפה אור הקודש בלבבם,
מוכרחים לחזק.
לפי יסוד זה מתבאר שתלמיד חכם חייב חיזוק גשמי.

131
פסקה קל.השקיקה לטוב הכללי66
(עמוד קפה')
אין צער בעולם שידמה לצער השקיקה אל הטוב המוחלט,
אל הצמאון הנורא, המענה את הנשמה, להיות מוצא את עצמו
מאושר באושר רוחני, מלוי בתוכיותו זוהר של יושר, של תמימות,
של צדק,
ושל הדבקות האלהית, המחוברת עם טהרה מכל חטא ועון.
לב
נשבר ונדכה
אלהים לא תבזה.
כל הצדקות וכל הרשעות, כל האמתיות וכל השקרים,
כל הטובות
וכל הרעות, מצטרפות הכל לאגודה אחת, גדולה ונפלאה,
שהטוב
העליון של היצירה זורח על גבי כולם.
אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות ,
הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר,
צדק בכל
רשע, ויכוף את כל רע וכל רשע, כל שקר וכל כיעור,
להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב.
על הפרטים של כללים גדולים הללו כל תורת המוסר
העליונה
מיוסדת היא.
והצורך של התגלות האלהות בדרכי החיים הוא בא בעיקרו
מפני הסתר המפליא שהטובה המסולאה גנוזה בתוכו,
אשר
רק ברצון ד' וומתגלה תוכל דרך אורה זו להגלות, ולהסתמן
בכל מפעל בחיים, נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי.
66פסקה זאת מורכבת משתי פסקאות בשמונה קבצים. חלק א' מקובץ ג' פסקה רפט'. חלק
ב' מקובץ ג' פסקה רלה'.

132
נושא הפסקה-האדם יכול ליצור אחדות של כל העולם לקראת הטוב.
ביאור הפסקה-אין צער בעולם שידמה לצער השקיקה אל הטוב המוחלט,
אל
הצמאון הנורא, המענה את הנשמה-הנשמהבמהותה היא רוצה
לראות את החיים בצורתם השלמה. כשהנשמה יורדת אל העולם היא
מרגיש מחנק מעין שבי בתוך ההגבלה הקיימת בעולם. עולם המעשה
בצורתו הגלויה לא מסוגל לגלות את הטוב, לכן הנשמה מלאה בצמאון
פנימי. אותו צמאון נובע משקיקה מעשית אל טוב אלוקי, זה הטוב
המוחלט.
הרב בשמונה קבצים בכמה מקומות מתאר את אותו צמאון, נביא כאן
מקור אחד.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה קיד.
-
הננו חשים במלא נשמתנו את ההכרח של הטוב המוחלט, את האי
אפשרות של אי הוייתו, ואת העריגה הבלתי פוסקת במעמקי לבבנו
להתעלות אליו, להתקרב אל מרומיו, לחזות
בנועמו...
בשמונה קבצים הרב מסביר שאותו צמאון ותוגה משתנה מאדם לאדם,
וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה קפט.
-
מדת התוגה אינה מורגשת לכל בשוה, כי אם לפי אותה המדה
שהנשמה צמאה לאור רחב בלתי מוגבל...
ההבדל בין אדם לאדם תלוי בהרחבה אליה האדם שואף, ככל שהאדם
יותר מקושר אל האור הבלתי מוגבל הוא מרגיש יותר צער בשקיקתו אל
גילוי הטוב.
להיות מוצא את עצמו
מאושר באושר רוחני, מלוי בתוכיותו זוהר
של יושר, של תמימות,
של צדק, ושל הדבקות האלהית-הצורה
הגלויה של אותו טוב הוא מגלה לאדם את אושרו. האושר הזה נותר
כשהאדם מרגיש שהעולם הולך בישרות. ישרות מבטאת שלמות, זאת

133
שלמות הקשורה אל התמימות, תמימות זאת אחדות. אותה אחדות מכירה
כיצד יש צדק מוחלט, הכרת הצדק הקיים בעולם היא מגלה כיצד העולם
כולו מונהג בצורה אלוקית. ההכרה הזאת היא מגלה כיצד יש דבקות
אלוקית בתוך העולם.
המחוברת עם טהרה
מכל חטא ועון.
לב נשבר ונדכה אלהים לא
תבזה-כשהאדם יכיר את הצמאון הזה יתרחק מן החטאים. החטא הוא
ההפרדה מן אותה דבקות. הלב הנשבר הוא מבטא את הצמאון, היינו
כשהאדם מרגיש קושי בגלל החטאים שהוא נפל אליהם.
דברי הרב מבוססים על לשון הפסוק בתהילים.
תהלים פרק נא
פסוק יט -
זִָֽבְׁחֵַ֣י אֱֹלהִים ֘ רֵּּ֢וח ַ נִשְׁבִָּ֫רֶָּׂ֥ה לֵב־נִשְׁבֶָּׂ֥ר וְׁנִדְׁכֶֶ֑ה אֱִֹ֝להִָ֗ים לַֹּ֣א תִבְׁזֶָֽה:
כל הצדקות וכל הרשעות, כל האמתיות וכל השקרים,
כל הטובות
וכל הרעות, מצטרפות הכל לאגודה אחת, גדולה ונפלאה-היכולת
לגלות את הטוב לא מסתיימת רק ביכולת לחבר אתכל המציאות אל הטוב.
אלא הרב מרחיב שהשקיקה לטוב הזה היא מאחדת אפילו את הדברים
הנראים נוגדים את אותו טוב. היכולת להפוך את הרע לטוב.
היסוד שהאחדות מתקנת גם את הרע מסבירה יסוד למה מכניסים חלבונה
לתוך הקטורת, למרות שהחלבנה היא הצד הרע. בכל זאת כשיוצרים
אחדות גם הדברים הרעים מצטרפים ועוזרים לגילוי הטוב.
וכך כותב הרב בעולת ראיה.
עולת ראיה ח"א עמ' קלו'
-
נטף ושחלת וחלבנה -
... החלבונה
שריחה רע, שנכנסה בסמני הקטרת, להודיע שאין רע
מוחלט בעולם. והחלבנה
בהתחברה לנטף ושחלת, ודאי הנטף, שהוא
הראשון בסגולתו, יש בו תכונה כז
את
של סלוק הרע והכעור מהדבר
הרע, ומסיר בכח זה את הריח הרע של החלבנה,
אבל לא די בסלוק
של הריח הרע עד כדי להיות נמנה בסמני הקטרת, אלא שיש
עוד כח
המהפך את כל הרע לטובה, וזאת היא בודאי סגולת השחלת. נטף
ושחלת
וחלבנה.

134
שהטוב העליון של היצירה זורח על גבי כולם-בתוך כל המציאות יש
טוב עליון המאיר את כלל המציאות. המשלת הטוב לאור מסבירה כיצד
האור יכול להכנס לכל מקום. אפילו מקומות הנראים רעים יש בתוכם אור
של טוב. זה אור הנמצא בשורש של בריאת העולם, מעל הצורה הגלויה של
ההויה.
אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות ,
הוא
ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר,
צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע וכל רשע, כל שקר וכל כיעור,
להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב-תהליך תיקון הרע הוא על ידי חיבור הכלל אל הרע.
כשהאדם יכיר את הכללות הרע יתבטל. היכולת להכיר את הנועם שנמצא
בתוךטוב זאת עבודה הגורמת שהרע יעלם. יסוד זה מופיע גם בספרי
חסידות וכך כותב ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן.
ליקוטי מוהר"ן תורה רפב
-
דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור,
צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל
ידי זה שמוצא בו מ
עט טוב, ודן אותו לכף זכות, עי"ז מעלה אותו
באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה ... כי אף על פי שהוא רשע,
איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין
לפי ר' נחמן האדם מצווה לדון לכף זכות, היכולת לדון לכף זכות תלויה
באדם המתסכל על כללותו של הרשע. בכללות מגלים שחייבת להיות
נקודת טוב באיזה פינה. אין רשע מוחלט.
ההיפוך של הרע גורם שמתברר כיצד כל המציאות כולה מגלה אופי של
טוב. אופי משמעותו זה הגילוי החיצוני הקיים במציאות.
ההיפוך והחיבור בין הרע לטוב מופיע גם באורות הקודש חלק ב'. וכך כותב
הרב.
אורות הקודש ח"ב עמ' תנד' פסקה ב' הט
וב הכללי העצמי
-
בכללות העולם, המעשי והרוחני, אין כל רע נמצא כי
אם בערכו
הבודד, אבל
מ
קיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש, לא מפני
בטול ברוב, כפי החשבון הצנום. אלא מצד הערך העצמי
האידיאלי.
ומובן מזה

135
שכל מה שהקירוב אל כל נעשה יותר גדול התכונה,
הרע מתמעט,
והטוב מתגלה.
ולא עוד אלא שקיבוץ הרע בכל חלקיו
מופיע לעומק
טוב גדול מאד, והוא מתחבר בעומק רתיחות שקיקתו
אל הטוב המוחלט, שלא יגורהו רע, כלו הפך לבן טהור...
על הפרטים של כללים גדולים הללו כל תורת המוסר
העליונה
מיוסדת היא-היכולת להכניס גם את הרע אל הקדושה היא מבטאתמוסר
עליון. יש מוסר תחתון, זה מוסר מעשי הנלחם ברע. לעומתו י שמוסר עליון
המוסגל לתקן את הרע בשורשו. זה מוסר המרומם את כל המציאות כולה.
ההכרה כיצד כל המציאות כולה מבטאת טוב.והצורך של התגלות האלהות בדרכי החיים הוא בא בעיקרו
מפני
הסתר המפליא שהטובה המסולאה גנ
וזה בתוכו-הכרת האידיאל
שיש טוב בכל המציאות היא גורמת רצון לאדם לגלות את אותו טוב.
ההכרה כיצד יש חיות אלוקית בתוך כל המציאות. אומנם חיות זאת
נמצאת גנוזה, אבל הגניזה הזאת היא מלאה בטוב.
להגלות, זו אורה דרך תוכל וומתגלה ד' ברצון רק אשר
ולהסתמן
בכל מפעל בחיים
, נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי-האור
המתקן את כל המציאות, האור ההופך מר למתוק תלוי רק באור ה'
המתגלה במציאות. אור זה צריך להסתמן בכל מפעל, היינו להיות הסימן
הפנימי המחיה את כל מפעל החיים. כל נקודת חיים בצורה המתוקנת
תגלה כיצד היא מסמנת את הקדושה.
הרב מסייםבלשון הפסוק בתהילים, פסוק המבטא שהאור האלוקי נכנס
ומאיר את המציאות.
תהלים פרק קיט פסוק קה
-
נֵר־לְׁרַגְׁלִֶׂ֥י דְׁבָּר ֶֶָ֑ך וְִׁ֝אָ֗ור לִנְׁתִיבָּתִָֽי:

136
פסקה קלא.הענג הכללי67
(עמוד קפו')צריך לעשות את כל המצות כולן בשמחה, מפני שהן
מפתחות את
החוש של הנועם, ושל
האהבה האלהית,
המסותרת בעצם טבע הנשמה. והפרישות מכל חטא גם היא נאה
להיות מקושרת למטרה
קדושה זו, מפני שהחטא מעביב הוא את
הארת הנשמה על ידי
העכירות המעשית, ההולכת ומערבבת את
הצלילות הרוחנית,
ובזה ההתגדלות של אור הנעימות האלהית
מתעכבת. והדעה
צריכה להתגדל בין ב
ערכיה המעשיים ובין בערכיה
הרוחניים, עד שהכח הנשמתי יגדל כל כך, באופן שימצא און
לו לסדר את החיים בצורה הגונה, והפרטיים, כולם, הכלליים
העליון של שהפרח החיים, שהוא העונג הכללי,
הכולל את כל העינוגים הנצחיים, שכל העינוגים הזמניים
נשפעים גם כך ממנו, שהוא העונג ש
ל נועם ד',
יהיה הולך
ופורח בהצלחה וגדולה.
נושא הפסקה-עשיית מצוות בשמחה מולידה עונג ונועם ה'.
ביאור הפסקה-
צריך לעשות את כל המצות כולן בשמחה-בפסקה זאת הרב פותח את
החלק האחרון של הספר בביאור החשיבות והמעלה של התענוג והשמחה.
אפשר שזה המטרה הכללית אליההעולם צועד. האדם שואף למציאות בה
יש לו תענוג ושמחה אותה מציאות היא מטרה עליונה לכן הרב מסיים את
החלק של הספר ביסוד זה.
דברי הרב שצריך לעשות את המצוות בשמחה מבוססים על הפסוק בספר
דברים.
דברים פרק כח פסוק מז
67מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' תקו'.

137
-ָּ֙
תַָ֗חַת אֲשֶֶּ֤ר לֹּא־עָּבַ֙דְׁת
אֶת־יְׁקוַָּ֣ק אֱֹלהֶַ֔י ָך בְׁשִמְׁחָָּ֖ה ּובְׁטַּ֣וב לֵבֶָּ֑ב מֵרָֹּ֖ב כָֹּֽל:
אומנם פשט פסוק ניתן לפרש שהכוונה שהתורה מזהירה שכיון שלא עבדנו
ולא עשינו מצוות בזמן שהיה לנו טוב, תחת זה העונש שמגיעים ימי צער
ועונש. אבל יש מן הפרשנים שלמדו מכאן את החיוב לקיים את כל המצוות
בשמחה. וכך כותב רבינו בחיי.
רבינו בחיי (כח' מז')
-
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה. יאשימנו הכתוב בעבדו
השי"ת ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה
בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה מצוה בפני עצמה
פירושו של ר' בחיי מובאים גם ברמב"ם.
רמב"ם הלכ
ות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה טו
-
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן,
עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו
שנאמר +דברים כ"ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה
ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו
במקומו
ת אלו חוטא ושוטה
מפני שהן
מפתחות את החוש של הנועם, ושל האהבה האלהית-
הרב לא מסתפק בחובה שהאדם ישמח בקיום מצות. הרב מבאר את
החשיבות של העבודה הזאת. היתרון של עבודה זאת כיון שעל ידי עבודה
זאת האדם מפתח בחושיו את הנועם ואהבת ה'. וכך כותב הרמח"ל
במסילת ישרים.
ספר מסילת ישרים פרק יט
-
ונבאר עתה ענפי האהבה, הם הג' שזכרתי: הדביקות, השמחה,
והקנאה. הדביקות ... הב' הוא השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה,
והוא מה שדוד מזהיר, ואומר (תהלים ק'): עבדו את ה' בשמחה בואו
לפניו ברננה. ואומר (שם ס"ח): וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים
וי
שישו בשמחה, וארז"ל (שבת ל'): אין השכינה שורה אלא מתוך
שמחה של מצוה

138
גם בדברי הרמח"ל רואים את הקשר בין שמחה לאהבת ה'. לפי דברי
הרמח"ל אפשר להבין למה השמחה היא כל כך חשובה שהיא גורמת לאדם
דבקות וקשר אל הקב"ה. חז"ל מבארים את החשיבות לשמחה ולכן הם
אומרם ששכינהשורה דווקא מתוך שמחה. וכך מסביר מהרח"ו בשער רוח
הקודש.
שער רוח הקודש (דף ו: בדפוס חדש דף לג)
-
הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה ומצוה, או בהתעסקו בתורה
או כשמתפלל התפלה להיות שמח וטוב לב, יותר מכאשר מרויח או
מוצא אלף אלפים דינרי זהב... גם מדת העצבות בעצמה הי
א מדה
מגונה ובפרט הרוצה להשיג חכמה ורוח הקדש, ואין דבר גורם
מניעת השגה אפי' אם יהיה ראוי אליה כמו מדה של העצבות.
וידוע בשם האר"י שאמר שכל השגותיו היו בזכות השמחה שהייתה לו.
הסיבה שהשמחה מקשרת את האדם להשגה ולשכינה, כיון שהשמחה
מוכיחה שיש קשר פנימי של האדםאל המהות.
הרב מלמד אותנו את הדרך כיצד אפשר להגיע לאהבה, זה נעשה על ידי
שמחה. השמחה היא עשיה חיצונית, כמו שכתב הרמב"ם לא להתבייש
בשמחתו. הבושה היא נוצרת בגלל ששמחה היא דבר הגלוי בצורה חיצונית.
אבל הרב מבאר שדווקא מתוך השמחה החיצונית נוצר קשר פנימי של
אהבתה'.
המסותרת בעצם טבע הנשמה-הרב מנמק שהטעם שהעשיה החיצונית
יכולה לעורר את האהבה, כיון שלכל אדם יש אהבה פנימית אל הקב"ה.
הרב בשמונה קבצים מתאר עד כמה אהבת ה' היא טבעית לאדם. וכך כותב
הרב.
קובץ א' פסקה תרצו.
-
אי אפשר כלל שלא לאהוב את ד', ואי אפשר כלל שלא יצמ
יח כח
אהבה מתוקה מוכרחת זאת צמח מעשי, לאהוב לפעול בפועל
ובמעשה כל המתיחש לטוב ביחש להשגת אור ד'...

139
כיון שהאדם בטבעו מלא אהבת ה' צריך איזה התחלה שתעורר אותו.
ההתחלה הזאת מתגלית על ידי פעולת השמחה שהאדם שמח במצוות.
יש לאדם הרבה טבע של אהבה, כמו שמצאנו לדוגמא יש טבע לאדם לאהוב
נשים, חברים, ילדים. כמו כן יש טבע לאדם לאהוב את ה', רק-זה תלוי
אם יש קרקע לפתח את האהבה הזו.
כמו אדם שלא ראה את ילדיו לאורך זמן, ושכח מהאהבה הזו,והנה,
כשיראה ילד קטן, תחזור אותה אהבה.זה חלקמהטבע הרצון להתחבר
לה', ושמחת המצווה מעוררת את אותו אהבה מוסתרת. ומה מקשר אותי
לעבודת ה'? לא המצווה, אלא השמחה במצווה. היא תעורר! זה תפיסה,
שיש צדיק שמקיים את כל המצוות אבל מפספס את החוויה,"שלא בירכו
בתורה תחילה".עלינו להכיר מה שיש לך.
והפרישות מכל חטא ג
ם היא נאה
להיות מקושרת למטרה קדושה זו, מפני שהחטא מעביב הוא את
הארת הנשמה על ידי העכירות
המעשית-הסיבה שהאדם לא מרגיש את האהבה האלוקית הטבעית
משום שהחטא גורם עביבות. היינו יש מעין עב ענן המסתיר את האור
האלוקי הטבעי. לכן כדי שהאדם ירגיש את אותה אהבה לא מספיק רק
שמחה הוא צריך לפרוש מן החטא. אומנם הפרישה הזאת היא נאה, היא
גורמת לאדם להכיר את צורתו הטבעית והטובה הקיימת בו.
הרי ברור שאם האדם לא שומר על העיניים, אז נפגמת לו אהבה טבעית
לאשתו. חוץ מהפגם בחטא, קרה משהו בינו לבין אשתו,פחות שמחה.
וברגע שמנקה את עצמו,הוא מרוויח את אותה אהבה טבעית לאשתו-
מתגלה שוב.
בעת עשיית חטאים יש חיות במקום אחר. במקום שהאדם יהנה מן
הקדושה, שהאדם יהנה מהפלא של הגמרא והסוגיא היפה האדם נהנה מן
ההבלים והתרבות הרעה. והכוחות של האדם, מתגלים מהחטא ולא
מהעונג האלוקי. לכן ברגע שהאדם נמנעמן החטא אז באה לו שמחה
בדבקות האלוקית.
יסוד זה מכיר שהפרישה מן החטא, תהליך התשובה הוא דבר נעים. זאת
מציאות המחזירה את הטבע הנמצא באדם. וכך כותב הרב באורות
התשובה.

140
אורות התשובה טז' ו' (מקורו מקובץ ז' פסקה רו.)
-
התשובה אינה באה למרר את החיים כי אם
להנעימם. ונעימות
החיים הבאה על ידי התשובה
אפשר להביא משל כדי להסביר את זה. אדם בטבעו הוא אוהב את האוכל
הבריא. מתוך החטאים שעשה בענייני אכילה הוא מאבד את הטבעיות שלו.
כעת הוא אוהב את הדברים שאינם בריאים. לאחר שהאדם יחזור בתשובה
לאחר שיהיה לו זמן בו יהיה לוכביכול קשה לעזוב את הדברים שאינם
בריאים, הוא יחזור להנות מהדברים הבריאים. אם כן החזרה בתשובה
בסופו של תהליך גורמת עונג והחזרת החיים לטבעיות הטובה שלהם.
ההולכת ומערבבת את
הצלילות הרוחנית, ובזה ההתגדלות של אור האלהית הנעימות
מתעכבת-החטא הוא פוגם במהות הקשראל
הקב"ה. הטבעיות הצלולה, אותה טבעיות האוהבת את האור האלוקי
נעכרת ומתעלמת בעקבות החטא. לכן כל ההרגשה הטובה המתגדלת
בעשיית המצוות היא מתעכבת בעקבות החטאים.
ובין המעשיים בערכיה בין להתגדל צריכה והדעה
בערכיה
הרוחניים, עד שהכח הנשמתי יגדל כל כך-האדם צריך לפעול
לנקות את עצמו מאותו ערבוב מסתיר. כדי להתמודד עם הערבוב המסתיר
מהאור המענג של אהבת ה', האדם צריך פעול בדעה גדולה. הדעה היא הכח
המחבר בין מה שהאדם מכיר בשכלו לבין מה שהוא חי בפועל. עצם זה
שהאדם מוריד את ההשגות השכליות שלו לתוך המציאות זה גורם חיבור
אל אותו עונג. החיבור הזה הוא צריך להופיע גם בזמן עשיית המצוות וגם
בזמן שהאדם חושב על ערכיו הרוחניים. הרב בעין איה מבאר את החשיבות
של הדעה הנכונה, וכך כותב הרב.
עין איה ברכות פרק ה' פסקה
צו. -
ואר"א, כ"א שיש בו דעה כאלו נבנה כיהמ"ק בימיו,
דעה נתנה בין
שתי אותיות,
ביהמ"ק ניתן בין שתי אותיות.
גדר הדעה האמיתית הוא להשתכל איך לכונן את כל מעשיו
וציורי רגשותיו ע"פ השכל והשלימות האמיתי שהוא רצון
השם ית'...
הדעה האמיתית מקשרת את כל מהלך חייו של האדם אל השלמות
האמיתית. אותו קישור גורם תענוג ושמחה באהבת ה'.

141
באופן שימצא און
ל
ו לסדר את החיים כולם, הכלליים והפרטיים, בצורה הגונה,
שהפרח העליון של החיים-הדעה הנכונה גורמת
שהאדם מחבר את כל מהלך חייו אל האידיאל העליון של התענגות בה'.
אותה סידור פעל לחבר את כל חייו של האדם בין החיים הפרטיים ובין
החיים והפעולות הכלליות. מתגלה כיצד כל החלקים מחוברים אל
האדיאל העליון.
הרב מסביר שהחיבור הזה מלא און, היינו כח. האדם מקבל כח לסדר את
כל מהלך חייו, על פי אותה דעה נכונה.
החיבור המלא גורם שיש איזה פרח עליון, יש כוח חיים שהרב מכנה כפרח
עליון. היינו צמיחת כוחות יפה המביאה כוחות לחייו של האדם.
הכללי, העונג שהוא
שכל הנצחיים, העינוגים כל את הכולל העינוגים הזמניים
נשפעים גם כך ממנו-הפרח העליון משפיע על
החיים כיון שהוא גורם שהאדם יכיר שהעולם כולו צועד לקראת עונג כללי.
העונג הוא מטרה שאנו שואפים אליה.
הרב מוסיף ומחדש שאפי' העונג שכבר אנו חווים כיוםהוא חלק מן העונג
הגדול הכללי. עונג פרטי זמני הוא חלקיק של השפע העליון. לכן חווית
העונג זה דבר שיש בו יכולת וקשר אל הטוב. לפי דברי הרב מתבאר שאין
אפשרות להציב אידיאל מוחלט המסלק את העונג. יש הסוברים שעונג הוא
דבר שלילי, לפי הרב מתבאר ששורש העונג הוא טוב. אפילו עונג פרטי זמני
יש לו קישור פנימי אל העונג העליון הגדול.
שהוא העונג של נועם ד', יהיה הולך
ופורח בהצלחה וגדולה-הרב
מסיים בתכלית. התכלית היא ההתענגות על ה'. להרגיש את נועם ה'
הנמצא בעולם. אותו נועם הוא המקום אליו העולם צועד.
הרב בשמונה קבצים לאחר שהביאאת הפסקה הזאת ממשיך לפסקה
נוספת ומסביר שחווית העונג, ולקיחת העולם לעונג הזה הוא המטרה של
הצדיקים וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תקז.

142
-
הצדיקים אינם צריכים לחדול מהמשכה זו, של נעימות זיו עונג
אהבה של נועם ד', על כל הנשמות כולן. למרכז חסד עליון זה, הם
צריכים לקש
ר את כל חייהם הרוחניים והגשמיים.

143
פסקה קלב.חדות עולמים68
(עמוד קפו')מי שרוחו מלא מהופעת אור אין סוף, כל הרעיונות
הקצובים הם
לוחצים את לבבו, ואינו מוצא בהם קורת רוח, על כך
צריך לענג את נשמתו בעונג העליון החפשי, של עלמא דחירו,
שהוא אור
התענוג
העליון של חדות ד' העליונה, חדות עולמים,
של זיו אור
חיי העולמים.
נושא הפסקה-מי שנשמתו מהאין סוף צריך להתענג באור החירות הקיים
בעולם.
ביאור הפסקה-
מי שרוחו מלא מהופעת אור אין סוף, כל הרעיונות
הקצובים הם לוחצים את לבבו, ואינו מוצא בהם קורת רוח-הרבמתאר בפסקה
הזאת תהליך הפוך מפסקה קודמת. בפסקה הקודמת הרב עסק באדם שלא
מרגיש שמחה, לא מרגיש את התענוג האלוקי הקיים במציאות. כאן הרב
מדבר על אדם שהוא כולו נמצא באין סוף. הוא מרגיש חיות בעצם קישורו
אל הקב"ה. מרוב שהאדם נמצא מקושר אל החיות הזאת הוא מרגיש שכל
המצוות הם מצמצמות את החיות שלו. אדם כזה מרגיש שכל ההקצבה
היא לא מדברת אליו.
ההקצבה היא אינה נותנת לו קורת רוח, כיון שהוא חי בדרגה אחרת של
קורת רוח. מתוך אותו קושי למצוא את קורת הרוח האדם מרגיש מועקה.
אותה מועקה מפריע לו להרגיש את העונג האין סופי. כאןמתבאר שדווקא
גדלות האדם היא מפריע לו בקיום המצוות ובהרגשת העונג.
הרב בזרעונים מתאר את הנשמות הגדולות האלה, וכך כותב הרב.
68מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ח' פסקה רלח'.

144
קובץ א' פסקה קלה. (מובא גם בזרעונים ב')
-
הנשמות של עולם התוהו הנן גדולות, גדולות מאד. הן מבקשות
הרבה מן המציאות, מבקשות הן מה שאין הכלים
שלהן יכולים
לסבול, מבקשות אור גדול מאד. כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך,
אינן יכולות לשאתו.
בשמונה קבצים הרב מתאר את הקושי של אותם נשמות גדולות.
קובץ ח' פסקה רכט.
-
אותם הגדולים שהיו מטבע נפשותם בעלי אגדה ושירה, והצד הפיוטי
שבנפשם היה גדול ועצום מאד, לא היו
יכולים למצא קורת רוח
בתלמוד ההלכות מצד עצמן, אלא מצד המקוריות שלהן, שכולן
שבתורה, האלהית האורה של חיים מים ממקור הן נובעות
שהדבקות האלהית היא עיקר יסודה. על כן דרשו תמיד שעסק
התורה יהיה בדבקות, וחייבו להתבונן, ולהניח זמנים רבים מגופי
תורה, גם באמצע הלימוד,
כדי לפנות את הלב לרעיון הדבקות
האלהית, כל אחד ואחד לפי כשרונו וטהרת רוחו ועומק הדעת שלו.
על כך
צריך לענג את נשמתו בעונג העליון החפשי, של עלמא דחירו-הרב נותן פתרון לאותם נשמות. הפתרון קשור לאדם המצליח
לחיות את חייו לפי עולם החירות. מה זה עולם החירות ? בשערי אורה69
מבאר שמקום זה הוא מקום של ספירת הבינה. זה המקום בו נמצא היובל.
עניין זה מופיע גם בדברי הרב בשמונה קבצים.
69שערי אורה שער שמיני (ספירת הבינה)
-
לפעמים נקראת הספירה הזאת יובל, וכבר הודענוך כי כל מיני חירות וגאולה תלויה
בספירה זו. והטעם, כי כל שבע הספירות התהתונות לפעמים נמצאה בהם ל
פי
קלקול התחתונים חלילה וחס .. אבל כשמתאחזות הספירות התחתונות בספירת
היובל וממשיכות שפע ברכותיה למטה, אזי כל מיני חירות וגאולה נמצאים בכל
הספירות ובכל המתפרנסים על ידי ספירת המלכות המקבלת שפע הברכה מהם. ודע
כי יש זמן שעתיד להיות, שהצדיקים יתעלו עד שיתאחזו
בספירת הבינ"ה שהיא סוד
העולם הבא, ואז יצאו לחירות ויהיו נגאלין מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות,
... ונקראת יובל לפי שבה יוצאין משיעבוד לגאולה, ומאבל ליום טוב, ומאפילה לאור
גדול ... הטעם, כי כל הזוכה להידבק בה לעולם לא יראה דאגה ולא שום חסרון, לפי
שהיא דב
קה בספירות העליונות בבתי גואי, שאין שם דאגה ולא מחסור כל דבר,
והנדבק ביובל הרי הוא נגאל לפי שאין סביב היובל שום דבר שיוכל להזיק, ...

145
קובץ ג' פסקה יא.
-
מצד הבינה התשובה באה, וברום מעלתה הזדונות הווים לזכיות,
ועליהם חיה יחיה. אמנם תשובה, בכל אופן וצורה שהיא, סובלת
בתחילתה מחל
ישות הרצון של החרטה הקודמת, אלא שאחר כך
היא מתהפכת לשמחה ורוחב דעת של ההכרה העליונה, של ההיפוך
של הזדונות לזכיות...
כדי להבין את המעלה של ספירת הבינה נעיין מה ההבדל בין הבינה לבין
החכמה. הרב באורות הקודש חלק ב' מבאר בהרחבה כך70. החכמה היא
נמצאת מעל המציאות, החכמה קשורה אל האין סוף. אל המקום הפורץ
את הגבול. לעומת זאת ספירת הבינה היא חודרת לתוך המציאות. היא
מקבלת את ההגבלות של העולם. אלא המיוחדות של הבינה למרות שהיא
נמצאת בתוך העולם היא מרגישה את ההרחבה ואת החופש הגדול. לכן
ספירת הבינה היא נקראת עלמא דחירותא, היינו זאת מציאות הקיימת
בתוך העולם בצורה של חופש וחירות גדולה.
אם כן הפתרון שהרב מציג לאותם אנשים גדולים, הוא לגלות את החירות
הנמצאת בתוך המציאות. הרבה פעמים אדם, בעיקר אנשים גדולים רוצים
לגלות דברים חדשים. הם רוצים לפרוץ מסגרות כיון שהם מרגישים מחנק.
אבל בעומק יש עבודה יותר עמוקה שהיא מגלה כיצד אפשר לגלות את
הרחבות בתוך הצמצום הקיים בעולם. דווקא מתוך המסגרות אפשר לגלות
חירות אמיתית. זה הכח של עולם החירות עולם הבינה.
פעמים שאדם תולה את הכשלונות שלו בסביבה, אבל בעומק אפשר
להצליח בכל מקום. אם אדם יגלה אתהרחבות הקיימת במציאות אז הוא
ילך בחירות אמיתית בתוך העולם הזה.
70הרב באורות הקודש חלק ב' מרחיב בעניין ונביא מקצת דבריו (מומלץ לעיין שם באריכות)
אורות הקודש חלק ב' עמ' רפג'
-
החכמה ברוממות קדשה היא למעלה מהחרות, נשגבה מעלמא דחירו, דכל חופש
וחירות אשר בעולמים מינה תליא... שם בעולם החרות, בעדן הציורים וביצירת
האידיאלים באופ
ן הראוי לרדת לתפיסת הוית אידיאלים מוגבלים יוצרי עולמים ...
מכח הופעתה של תכונת החרות של בינת חיי כל העולמים, בצורתה העליונה, מתגלה
הוד הדינה, שהיא דוגמתה של ההכרה הטהורה ...

146
הכרת החופש הנמצא בתוך המציאות היא נותנת תשובה גם לאנשים
המקבלים את חיותם מאור אין סוף. בסופו של דבר הפלא של אור אין סוף
שהוא מסוגל לרדת ולהופיע גם בתוך הגבולות. לכן גם בגבול הקיים בעולם
יכול להופיע אור אלוקי אין סופי.
הבינה זה הכנסת השמחה בתוך התנאים החיצוניים. החוכמה זה להביא
דברים אינסופיים חדשים,ולשם אנשי האינסוף שואפים.אומנםזה יכול
להביא לשבירה,ולכן בתוך המצוות הקצובות, הצמצום,תגלה את עולם
החירות. וזה יותר קשה,לחוות חוויה אינסופית בתוךמציאות מוגבלת.
עולם החירות בעולם הזה.שהוא אור התענוג העליון של חדות ד' העליונה, חדות עולמים,
של
זיו אור חיי העולמים-הכנסת החירות לתוך המציאות היא גורמת את
התענוג האלוקי. מטרת האור האלוקי להופיע בתוך המציאות. לכן
הכותרת של הפסקה חדות עולמים, היינו השמחההנמצאת בתוך העולם.
ההכרה שהעולם כולו כמו שהוא מצומצם הוא בעצמו מופיע עם כוחות
רוחניים של חדוה ושמחה.

147
פסקה קלג.יסוד הענג והשמחה71
(עמוד קפז')הענוה והיראה בהתגלותן הן מולידות את העונג ואת
השמחה, אמנם בא העונג העדין מיסוד הענוה, והשמחה
הטהורה
מיסוד
היראה. והתגלות פרצופיהם של אלה החזיונות המוארים באה
על
ידי הופעת אורותיהם מזה על זה, קורא אני אליהם יעמדו
יחדו.
וממיזוג הקדוש של אלה הענפים באה הגבורה העליונה, רבת
החיל,
הפועלת את כל צביוני החיים, באדרת קודש.
נושא הפסקה-יראה מולידה שמחה, וענוה מולידה עונג.
ביאור הפסקה-
הענוה והיראה בהתגלותן הן מולידות את העונג ואת
השמחה,
אמנם בא העונג העדין מיסוד הענוה, והשמחה הטהורה
מיסוד
היראה-בפסקה זאת הרב מבאר את השורש ממנו נובע העונג והשמחה
הקשורים אל הקדושה. כדי להבין את הקשר של עונג ושמחה ליראה וענוה,
ראוי להקדים את החשיבות של עונג ושמחה בעבודת ה'. וכך כותב הרב
בעקבי הצאן.
מאמר העונג והשמחה (עקבי הצאן)
-
הענג והשמחה, הם דברים מוכרחים להיות מתלוים אל כל עסק
רוחני
; רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר, אז יהיה
חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם ולהוסיף
עליהם מדי יום ביומו
;
רק אז יהיה חל רוח השכינה וזיו כבודה על האדם, כי עז וחדוה
במקומו , ויעזר לו להיות נעטר בחוט של חן וחסד, ...
71מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ז' פסקה ל'

148
לפי מאמר זה תבאר החשיבות של עונג ושמחה. רק על ידי עונג ושמחה
עבודת ה' יכולה להגיע לשיא תפארתה.
כדי להבין את הקשר ראוי גם להקדים מה ההבדל בין עונג לשמחה. בעניין
זה כותב הרב בעין איה.
שבת פרק א' פסקה עז.
-
א"ל אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה.
חילוק גדול יש בין שמחה לעונג. התענוג לא יתפשט כ"א על
הגוף מקבל התענוג, ואי אפשר להנהיג כל אדם פרטי לתכלית
הקדושה והמעלה. אמנם
השמחה היא
יוצאת לפעלה דוקא
בהמון, אותה ראוי לשמור שתהי'
בתכלית הטהרה. ... אמנם באמת
רחוקים המה המושגים, ויש ביד הציבור בכלל להתנשא
למדרגה כזאת שלא לשמח אל גיל בעמים בהמון ופומבי, כ"א
בטהרה במקום שיש לזה תכלית נשגבה, שמחה של מצוה, מה
שא"כ בתענוג, וכן אמרו חז"ל שמחה ה
וא דאסור
תענוג שריא.
והשמחה שהיא כח נפשי, כשתתיישר באדם יפה שתהי' רק לצד
המעלה והקדושה בטהרה, תרומם את האדם כולו עד
שמעצמו
יבור לו דרכו להיות גם כל ענוגיו קודש לד', וימסוק בטהרה
בנדבת לבו וחשק נפשו.
לפי פסקה זאת מתבאר שהשמחה היא יסוד כללי הנמצא בכלל הציבור.
לעומת זאת העונג הוא נמצא בתוך הגוף הפרטי המקבל את העונג. העונג
הוא יותר פנימי אבל השמחה יותר ציבורית ויותר כללי. לכן בשמחה יש
יותר חשש לקלקול מה שאין כן בעונג. לכן לאחר החורבן גזרו דווקא איסור
דווקא על שמחה ולא על עונג72.
אם כן באופן יסודי מתבאר שהעונג בוא במעלה רוחנית יותר עליונה
מהשמחה.
כעת יש צורך להבין למה יראה וענוה קשורים לשמחה ועונג. היתרון ביראה
וענוה ששתיהן גורמות לאדם ביטול. כשהאדם מרגיש יראה הוא מתבטל
מול הגודל העומק מולו. הביטול הזה מכשיר את האדם שהוא מכין לעצמו
72
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סב עמוד ב
-
אלא:
כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה
-
גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה
תענוג ולית ביה שמחה
-
לא גזרו רבנן

149
כלי לקבל אור עליון. אותו אור הוא מתגלה בצורה של שמחה. כשהאדם
נמצאבעמדה כזאת הוא יכול להכיל בתוכו אור גדול הכולל הרגשה רוחנית
עליונה. וכך כותב הרב בשמונה קבצים73.
קובץ ז' פסקה כט.
-
ההשגות האלהיות הן זורחות ומתנוצצות באמתתן, לפי אותה המדה
של תכונת יראת שמים ומדת הענוה הפנימית המתהלכת בת
וכיותם.
ועצמיות התכונה של ענוה ויראה, היא היא הנושא התוכי של תכונת
ההשגות בצחצחותן, שבעקרן הן המאירות את ארחות היחש שבין
האדם לאלהים, שבין העולמים ליוצרם. על כן אי אפשר כלל להכנס
בשום פתח מפתחי הדעת לאמתתה, כי אם בהקדמתה של יראה
והעטרתה של ענוה.
הסיבה שישיכולת לקבל את ההשגות העליונות כיון שכשהאדם מבטל את
עצמו הוא כביכול מסלק את העביות ואת האגואסטיות המעכבת אותו
מלראות את ההשגה כמו שהיא.
אומנם יש כאן דירוג, השמחה היא קשורה אל היראה שזה השלב הראשון.
מעליה נמצאת הענוה שהיא הביטול היותר מוחלט, ביטול זה מכין את
האדם לקראת העונג.
היראה היא מעין התרחקות ופחד הגורם לאדם ביטול אישיותו, לעומת
הענוה שהיא גורמת ביטול אבל כביכול מצד העשה טוב. האדם מבטל את
עצמו בשביל לדבוק באור האלוקי העליון.
73הרב חוזר על יסוד זה בפסקה נוספת בשמונה קבצים.
קובץ ז' פסקה קיח.
-
התגלות היראה הצורתית, האידיאלית, היא באה מאותה ההברקה המזרחת בהשגת
השלמות האלהית הכו
ללת כל, המנצחת את כל ההפכים, שהם כולם מתכללים
בצורה עליונה של תפארת מלאה וקדושה. מופיעה היא נהרה זו יראה רוממה על
הנשמה המסתכלת, והיא מדתו של יעקב, ביראתך, זה יעקב שאמר מה נורא המקום
הזה. והיראה הזאת בעצמה, בעזוז רוממותה, מחשפת היא את האהבה הרוממה
בטהרתה,
המגלה בנשמה את חשקת הדבקות האלהית, כלות הנפש ועריגה בלתי
פוסקת, ההולכת ומתגברת בכל עת תוסיף ההכרה להתעמק בתהומות הנפשיים. מדי
דברי בכבודך הומה לבי אל דודיך.

150
והתגלות פרצופיהם של אלה החזיונות המוארים באה
על ידי
הופעת אורותיהם מזה על זה,
קורא אני אליהם יעמדו יחדו-הרב
מבאר שיש צורך בשני העניינים, גם ענוה וגם יראה. אומנם זה מעל זה כמו
שהירושלמי דורש.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק א
-
א"ר יצחק בר אלעזר מה שעשת חכמה עטרה לראשה. עשת ענוה
עקב לסולייסה דכתיב [תהילים קיא י] ראשית חכמה
יראת ה'.
וכתיב [משלי כב ד] עקב ענוה יראת ה'.
לפיהירושלמי מתבאר שהחלק התחתון של הענוה הוא נמצא מעל החלק
העליון של היראה. וזה מה שהרב מבאר שאורתיהם עומדים זה מעל זה.
יסוד זה מבואר בהרחבה במוסר אביך74, שם הרב מבאר שהענוה היא
המטרה כיון שהענוה היא הביטול המוחלט לעונג האלוקי. לעומת יראה,
היא החכמה שהיא נמצאת מתחת לענוה. היראה קשורה אל החכמה
לעומת הענוה שהיא קשורה אל הרצון העליון.
74מוסר אביך פ"ב פסקה ה.
המשך שלמות העבודה, בשבח הענוה ובהשגת אמתת המציאות והחיים
-
והנה מכלל
הדברים האלה אנו למדים שבחה של מדת הענוה ואיך היא תכלית כל
הטוב האמיתי. כי כל מערכי הבריאה והמציאות בכלל סדר השי"ת ע"פ האופן
שנמלא
רצונו בהנהגותינו ע"פ חוקיו האמיתיים, שהם חיי עולם. וטעם זה הדבר
שסדר אשרנו
במילוי רצונו, כדי שיגיענו השלמות היותר נכבד ונשגב ו
קדוש שכל
חפציו לא ישוו בו,
שהוא עשיית נחת
-
רוח לפניו ית', והנה כ"ז שהאדם מדמה בעצמו
שמצד עצמו יש בו
חשיבות. יש לו איזו המשכה שעכ"פ יעשה הטוב שהוא התורה
והמצווה בשביל שיגיע
לו טוב, ואינו יכול כ"כ להבין שכיון שיש בזה הדכר מילוי
רצון הבורא נמצא שזה נשגב
ונכבד
ויקר מכל יקר ועילוי שבעולמות כולם, לאין קץ ותכלית, וא"כ אין מקום בשכל
ופחיתות גדול הוא שיהי' נערך טוב המגיע לו מצד
עצמו. אבל כשיבין האדם, שכל עילוי
שיכול לחשוב על עצמו אין זה בחק עצמו כלל,
שגם עילוי המציאות היותר שפל רק מיד
הבורא ית' הוא לו, ושפעו הקדוש הו
א
שמנשאו וכמש"כ "וענותך תרבני", א"כ הכל
שלו ית'. ומצד עצמו אינו כלום, ...
א"כ
יסוד הבריאה ושלמותה תלוי בשלמות הענוה, ... ונמצא שיראה היא מצד חכמה
וענוה מצד רצון,
ורצון הוא יותר נשגב בענינו מחכמה, שהחכמה היא כלי
-
תשמיש
שהרצון השלם מתגלה
על ידו. א"כ מה גדול ע
: רך המרגלית הטובה שכפי חז"ל
"מה שעשתה חכמה עטרה
לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה", כי מצד חכמה
ושלמות אין הכרה לשלמות האמיתי,
שהוא יסוד התורה, אלא מצד רצון הטוב
שהוא החיים האמיתיים. והתבונן בדברים.
..

151
וממיזוג הקדוש של אלה הענפים באה הגבורה העליונה, רבת
החיל,
הפועלת את כל צביוני החיים, באדרת קודש-אומנם התכונות
עומדות זו מעל זו, בכלזאת החיבור בניהם הוא המיזוג הקשור המביא
גבורה. הסיבה שיש כאן גבורה כיון שהאדם מבטל את עצמו ומתחבר אל
הגבורה האלוקית. החיבור אל הגבורה העליונה הוא יוצר צביון וגוון לקבל
את האור הגדול. אותו אור משפיע שמחה ועונג.

152
פסקה קלד.ארץ השמחה והתענוג75
(עמוד קפז')
בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה דקדושה גם ממקוםהשמחה
שמחה, להמשיך אפשר אי לארץ בחוץ אבל בעצמה,
מפניהקטיגוריא והחרון של כחות הדין שבחוץ לארץ, כי אם על
ידישאיבה של שמחה ממקור העונג, ששם אין שום מניעה ופגע
מגיע.שמ החורבן צער משום אפילו הכי ומשוםהוא חה
דאסור,הא תענוג שרי.
וכשמתענגים באהבה בתענוגים ממקור הקודש, יורדת היאלמטה
שמחה טהורה מדושנת עונג, שהיא ממשכת את אויראדארץ
ישראל קצת גם בחוץ לארץ, להשיב נפש המיחליםלחסדי השם
ית', המצפים לראותה ולשמוח בשמחתה,זכרני ד' ברצון עמך
פקדני בישועתך, לשמחבשמחת גויךלהתהלל עם נחלתך.
נושא הפסקה-בארץ ישראל אפשר לשאוב כוחות מהשמחה, אבל בחוץ
לארץ אפשר לקבל רק עונג.
ביאור הפסקה-
בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה דקדושה גם ממקוםהשמחה
שמחה, להמשיך אפשר אי לארץ בחוץ אבל בעצמה,
מפניהקטיגוריא והחרון של כחות הדין שבחוץ לארץ-בפסקה זאת
הרב ממשיך לעסוק בשמחה לעומת העונג. הרב מבאר את ההבדל הקיים
בעבודת האדם בין חוץ לארץ לארץ ישראל. הרב מבאר שישנו הבדל עקרוני
בעניין השמחה בין א"י לחו"ל.
בחו"ל אי אפשר לגלות את השמחה. כוחות השמחה הם באים לידי ביטוי
בצורה חיצונית לכן בחו"ל ישחשש שהכוחות האלה ילכו למקום של
75מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה קעג'.

153
קטגוריא וחרון. כיון שבחו"ל יש שליטה של כוחות שאינם קדושים לכן הם
לוקחים את כוחות השמחה לעצמם.
ביטוי לחוסר השמחה בקיים בחו"ל מצאנו בפסוק בספר דברים.
דברים (כח' סה)
-ַ
ּובַגויִֶּ֤ם הָּהֵם ֙ לַֹּ֣א תַרְׁגִַ֔יע֙
וְׁלֹּא־יִהְׁיֶֶׂ֥ה מָּנָ֖וח ַ לְׁכַף־רַגְׁל ֶֶָ֑ך וְׁנָּתַן ָ֩ יְׁקוֶָּׁ֨ק ל ְָׁךֶׂ֥ שָּם
לֵַ֣ב רַגַָּ֔ז וְׁכִלְׁיֶׂ֥ון עֵינֵַָ֖֣יִם וְׁדַָֽאֲבֶׂ֥ון נָָּֽפֶש:
ביטוי הלכתי להבדל הזה מצאנו בדברי הרמ"א, כשהוא מסביר למה לא
אומרים ברכת כהנים בחו"ל וכך מסביר הרמ"א.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן
קכח
-
ואני אומר כי הטעם שחשבו הם לטפל הוא העיקר כי מחמת ביטול
מלאכה לעם שבאלו הארצות שהכהנים והעם טרודין במחייתן
בגלותן ואין להם לפרנס בני ביתם כי אם הלחם אשר ילקטו בזיעת
אפם דבר יום ביומו והם טרודין למחייתן ואינם שרויים בשמחה לכן
אין נושאים כפיהם ביום שיש
בו ביטול מלאכה לעם ואף בשבת אינן
נושאים כפיהם מפני שטרודים במחשבתם והרהורים על מעשה
ידיהם שעברו ושעתידים להיות וינוח גופם קצת מעמלם ואינם
שרויים כל כך בשמחה כמו ביום טוב שנאמר בו (דברים טז יד)
ושמחת בחגך ולכן נשתרבב המנהג שלא לישא כפים כי אם בימים
טובים כן
נראה לי:
על פי הרמ"א מתבאר שבחו"ל אנו טרודים אין לנו יכולת אמיתית לשמוח.
השמחה בחו"ל היא רק בימים טובים, אבל בימי חו"ל אנו טרודים ללא
שמחה.
הרב מבאר שזה הבדל עקרוני בין חו"ל לא"י. בא"י הטבעיות יותר טהורה,
לכן אפשר לגלות שמחה בלי לחשוש שהשמחה תלך למקומותשליליים.
כיון שבא"י המקום יותר נקי לכן אפשר בא"י לגלות את השמחה במקורה
הטבעי.
היסוד שבחו"ל קשה לקבל שמחה מופיע גם בדברי השם משמואל וכך הוא
כותב.

154
שם משמואל בראשית פרשת וישלח
-
ובדוגמא זו הוא ההפרש בין א"י לחו"ל, שבא"י העבודה באהבה
ודביקות כענין שבת,
ובחו"ל העבודה בסור מרע רוגז על עצמו
וביטוש כחות נפשו להכניעם להקדושה על כרחם שלא בטובתם:
כי אם על ידישאיבה של שמחה ממקור העונג, ששם אין שום
מניעה ופגע מגיע.ומשום הכי אפילו משום צער החורבן שמחה
הוא דאסור,הא תענוג שרי-הדרך לקבל שמחה בחו"ל לא יכול להעשות
דרך השמחה. השמחה היא מקום שאיננו מתאים לחו"ל. אומנם העונג
שהוא שורש יותר עליון שם הקטגוריא לא יכולה לפגוע, לכן עונג שייך
בחו"ל. כיון שעונג שייך בחו"ל לכן השורש ממנו מגיעה השמחה הוא נמצא
בתוך העונג. הרב מחזק את דבריו לפי הגמ' במסכת שבת.
ת
למוד בבלי מסכת שבת
דף סב עמוד ב -
אלא: כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה
-
גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה
-
לא גזרו רבנן
לפי גמרא זאת מתבאר שחז"ל כשהם גזרו גזירות זכר לחורבן הם גזרו לא
לשמוח, אבל דברים המביאים לידי עונג חז"ל לא גזרו. הרב מבאר שסיבת
הדבר כיון ששמחה הוא דבר שיש חשש שהקטגוריא תפגע ותיקח משם
כוחות. לכן בגלות אסור לשמוח. אבל עונג זה דבר פנימי אותו אין אפשרות
לפגום, לכן תענוג מותר גם לאחר החורבן.
וכשמתענגים באהבה בתענוגים ממקור הקודש, יורדת היאלמטה
שמחה טהורה מדושנת עונג, שהיא ממשכת את אויראדארץ
ישראל קצת גם בחוץ לארץ-הרב מחדש כיון שהתענוג מותר בחו"ל
ממילא על ידי התענוג אפשר לקבל קצת שמחה. בדרך כלל השמחה היא
חיצונית והיא יכולה להחדיר לאדם את התענוג. בחו"ל המציאות הפוכה
אם נתחיל מהשמחה זה יכול להיות שלילי, לכן צריך קודם להתחיל מן
התענוג.כשיש חווית תענוג פנימית יש יכולת מתוך התענוג לעבור אל
השמחה.
אומנם גם המשכת השמחה בחו"ל שנובעת מן התענוג זאת לא שמחה
שלמה, זאת רק המשכה ממקור השמחה. על ידי החדרת התענוג אל
השמחה אפשר לקבל קצת הארה מן קדושת ארץ ישראל שתשפיע על חו"ל.

155
למרות שא"י וחו"ל אלו מקומות שונים פיזית, יש קצת יכולת רוחנית
להעביר את האור שנמצא בא"י אל חו"ל.
יסוד זה שאפשר לחוות גם גאולה וארץ ישראל בחו"ל מופיע גם בליקוטי
מוהר"ן, ר' נחמן הופך את המושגים של גאולה וגלות למושגים רוחניים לא
רק מושגים התלויים במקום הפיזי וכך כותב ר' נחמן.
ליקו
טי מוהר"ן תניינא תורה י
-
אך דע, שע"י מרה שחורה א"א להנהיג את המוח כרצונו, וע"כ קשה
לו ליישב דעתו. רק ע"י השמחה, יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל
ליישב דעתו. כי שמחה הוא עולם החירות, בבחי' (ישעיה נה) כי
בשמחה תצאו, שעל ידי שמחה נעשין בן חורין, ויוצאין מן הגלות
.
וע"כ כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין, ואינו
בבחי' גלות. ...
ר' נחמן מבאר שהשמחה היא מוציאה את האדם מן הגלות אל הגאולה.
חווית ארץ ישראל היא תלויה בתפיסה הגאולתית של האדם, התפיסה
הזאת תלויה ביכולת של האדם להתחבר אל השמחה ואל הגאולה.
להשיב נפשהמיחליםלחסדי השם ית', המצפים לראותה ולשמוח
בשמחתה,זכרני ד' ברצון עמך פקדני בישועתך, לשמח בשמחת
גויךלהתהלל עם נחלתך-הרב מסיים את הפסקה ברמז לגמרא במסכת
כתובות וכך כותבת הגמרא.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עה עמוד א
-
ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא
יכוננה עליון
-
א"ר מיישא בר
בריה דר' יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
לפי גמרא זאת יש מעלה למי שנולד בא"י, אבל גם שנולד בחו"ל יש לו
שייכות מסויימת למעלת ארץ ישראל. אותה שייכות היא תלויה ביכולת
של האדם לשמוח ולצפות לגאולה. יכול להיות אדם שנמצאבגלות והוא
בהרגשה והתנהגות של גאולה. הרב מביא יסוד זה כחיזוק למהלך שהוא
כתב בפסקה שיכולה להיות שמחה גם בחו"ל, אומנם זאת לא שמחה
המקורית, אבל זאת שמחה הממשיכה את מעלת א"י לחו"ל.

156
סיום הפסקה מבוססת על פסוקים בספר תהילים, פסוקים אלו מבטאים
שהגאולה והפקידה הם מביאים את השמחה.
תהלים פרק קו
-
(ד) זָּכְׁרֵַ֣נִי יְְּׁ֭קוָּק בִרְׁצַ֣ון עַמ ֶֶָ֑ך פִָּ֝קְׁדֵָ֗נִי בִישּועָּתֶָָֽך: (ה) לִרְׁאֶּ֤ות׀ בְׁט֮ובֶַּ֤ת
בְׁחִירֶָ֗י ָך לְִּ֭שְׁמֹּח ַ בְׁשִמְׁחַַ֣ת גוי ֵֶֶָ֑֣ך לְִׁ֝הִתְׁהַלֵָ֗ל עִם־נַחֲלָּתֶָָֽך:

157
פסקה קלה.המגמה השעשועית הפנימית76
(עמוד קפח'-קצ')
כשהמעשים הטובים מתרבים בעולם, כשרצונות טובים
נעשים
מתברכת כולו העולם נשמת האדם, לנשמת קבוע טבע
היא,
והאור ורעננים, נעימים טובים חיים שפעת מתמלאה
האלהי,
המגמה השעשועית הפנימית של היצירה כולה,
מזריחה הפנימי מחייה היקום, כל פני על יפעתה באור
ים,
והנשמות
המתלבשות בגופות באות רוויות טל חיים, צדק מוסר,
גבורה
ומעשיהן יצירתן בעצמיות ומשרים שמחה חכמה,
והכרותיהן,
שאיפותיהן, כשרונותיהן וזיו פניהן, וכל גורלן הולך ומתגלה
בשפע עושר ושמחה, עונג ועדן.
את תופס להיות בעולם, ביסודו האדם, רצון אמנם
נשמת
העולמ
ים במעוזה, להיות מגביר את שפעת ברכתה ואור חייה,
התדירית, המציאות בהתגלות העולם, חיי בפעולת
בהתחדשות
לכל כולם החיים פעולת ובהסתעפות הדורות,
מקצעות הבריאה
לכל ענפיה, זאת היא מורשת קדומים של כנסת ישראל ,
שמשתלמת בצביונה, בהיותה עומדת בכל הדר יפיה
ותכסיסיה כול
ם,
מלכות, ומקדש. נבואה, וארץ ישראל.
אז יש מקור חיים להויית הנשמות, יש מגמה וצינור זולף
לאורות הנשמות, שימלאו בתפקידיהן האלהיים. אז העולמים
העליונים
האידאליים הגבוהים, רוויי העדן, והאידיאלים המעשיים,
לבושי
הגויה ותכסיסיה, זה בזה ישקו.
ורוח האדם מתנשא ומתח
דש, וכל היקום שואב חייו
ממקור מעיניו, וזרם הטוב, מקור האושר, הצדקה והישרנות,
השלום והברכה, הולך ושוטף ביצירה, והעולמות שמחים ,
וחדות חי
העולמים פנימית היא, שמחת ד' במעשיו הולכת היא
במסלולה, מתגברת היא על כל מעצוריה, ואור החסד האלהי
הולך הלוך ואור,
76מקור הפסקהשמונה קבצים קובץ ו' פסקה רי'.

158
הלוך וגד
ול.
אבל מיום שחרב בית המקדש, מעת אשר נוטל כבוד מבית
חיינו,
וכנסת ישראל נדדה מארצה, נתפזרה בין הגויים, נתפרדה
ונתרוססה,
והחטיבה האלהית בחיי האדם והעולם לא תעשה את
פעולותיה, המשך
בערפלים, כוסה אורה כהה, העולם נשמת
אלביש שמים קדרות
ושק אשים כסותם. יש חדוה ב
עולם, יש אושר בעולם, יש תקוה בעולם,
יש התפתחות
בעולם, ישנם תיקונים מדיניים ותיקונים חברותיים,
כל אלה הם
שמחות חיצוניות, משמחות הן לאותם שאינם חודרים
לסוד ההויה ורזיה, גם אלה השמחות שמחות הן, אבל מבחוץ
הן עומדות. זמרי
השחק החיצונים יכולים לשמח להרנין ולזמר,
בבתי בראי עז וחדוה תמיד נמצא. אבל ברז ההויה הפנימית
חושך ובכיה, שם אין
היפויים והתיקונים התנחומים מתקבלים מכל
החיצונים, שם ישנה תביעה אחת לאור החיים בשפעת היצירה
הפנימית, לסדר עולם רווי דשן, מדושן עונג, מראשית יסודו,
שמחת עולמים ואחרית הוייתה בסוד פנימית
מגמתה,
באים התנחומים שם ממקור פנימי של פנימי פנימיות,
אשר עין לא ראתה, שזו דוקא
ולהשתעשע לעלוז לשחק מכרת
הזמירות מכל ויותר יותר החיצוניות, אשר תחת כל השמים.
קדושי עולם, שחלקם בחיים, כרבי עקיבא וחבריו,
אותן הנשמות
הקדושות שעלו במחשבה הקדומה, הם הם יכולים ה
ם
לשחק כשרואים שועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים,
וכששומעים קול המונה של רומי. והם הם מנחמי האמת,
המנחמים בעומק בדרך ארוכה וקצרה. המחאה הפנימית
היא רק על התנחומים השטחיים,
דוקא אבל לנחמני. תאיצו אל
החיים העומק,ממקור ממקור
העמקנית, המחשבה ממקור הארוכים,
יוצאים
אל. תנחומות המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך.
ובירושלם תנחמו.
הנחמה המהירה היא מדת ראובן, שנטל נחלה מבוהלת,
בעבר הירדן, והיה ראש לגולים, אמנם גם שם חלקת ספון.
והיינו משום דלא סליק מחשבתיה באתריה, והוא בשביל כך
אינו מקושר עם

159
הזמן, והמלכות והכהונה יש להם ק
שר עם הזמן,
והם מעלים אותו
על ידי נגיעתם בו.
נושא הפסקה-כשעם ישראל במקומו ישנו שעשוע, אבל בזמן הגלות
השמחה איננה פנימית.
ביאור הפסקה-כשהמעשים הטובים מתרבים בעולם, כשרצונות טובים
נעשים
טבע קבוע לנשמת האדם-כדי שהעולם יגיע לתיקונו צריך שני דברים
שיופיעו בצורה מלאה. המעשה והרצון. המעשה הגלוי בפועל הוא נצרך, אי
אפשר לבסס את התקדמות העולם רק על רצון פנימי. מצד שני רק מעשה
בלי רצון פנימי זה דבר חסר.
הרב בשמונה קבצים מתאר את מעלת ישראל שהם אוחזים בשתי
הבחינות, על עם ישראל אי אפשר להסתכל במשקפיים הרואות רק את
המעשה, אלא צריך לראות את שורש הרצון. מצד שני גם הראיה החודרת
פנימה ורואה את הרצון לא יכולה להסתפק ברצון בלי גילוי פיזי מעשי. וכך
כותב הרב.
קובץ ח' פסקה קכא.
-
כמה אני צריך לעמול ולעמול, לעבוד ולברר, פנימיות השקפתי על
התוכן המהותי של האישיות הישראלי
ת, איך שבאמת אינה נערכת
לפי מעשיה, לפי הצד המגולה של ארחות חייה, כי אם לפי אותה
הפנימיות האמיצה שהיא נחלת יעקב, ... ובכל זאת, השקפה עליונה
צנועה זו לא תחליש אפילו בכל שהוא את הערך המוסרי הגלוי,
המורה את כל האושר הזמני והנצחי בישראל מצד ההכרעה
המעשית הטובה,
ואת כל האסון והירידה מצד הדרך ההרוס של
ההכרעה המעשית כפי הגלמתה החיצונה, המתבטאת במעשים
והנהגות, במדות ובדעות, הכל על פי הערכתה של התורה.
על פי פסקה זאת מתבאר עד כמה הרב בהסתכלותו על עם ישראל הוא
משתדל להסתכל על שני העניינים האלה ביחד.

160
לכן התיקון של העולם נעשה על ידי ריבוי מעשה פיזי מצד אחד. מצד שני
צריך פעולה רצונית חזקה לטוב. הפעולה הזאת היא שורשית לכן היא
צריכה להיות קבועה. המושג קבוע אין מהותו דווקא בכמות הזמן, אלא
זאת עמדה נפשית77. היסוד שהאדם צריך לבסס את רצונו הנפשי להיות
קבוע ברצון להיות טוב78.
גילוי הרצון הקבוע לטוב הוא נצרך עד שיהפך להיות מעין טבע של האדם.
היתרון של הטבע שהוא מופיע באדם בצורה קבועה ויסודית.
נשמת העולם כולו מתברכת היא,
מתמלאה שפעת חיים טובים נעימים ורעננים, והאור האלהי,
המגמה השעשועית הפנימית של היצירה כולה,
מזריחה באור
יפעתה על פני כל היקום-כאן הרב
מתאר את התוצאה של מעשה ורצון מתוקנים. בצורה הזאת יש שפע גדול
לעולם. הרב מתאר שהשפע הזה הוא בתחילה מופיע בנשמת העולם. היינו
הצד הפנימי של העולם מתמלא כוחות.
מילוי הכוחות האלה הרב מתאר בצורה של טוב ונעימות, הטוב הוא הצורה
האובייקטיבית ואילו הנעימות זאת ההרגשה הסובייקטיבית. שני עניינים
אלו מופיעים בצורה מלאה לצד רעננות, היינו התחדשות תמידית.
הרב מכנה את האור שמופיע בשם של שעשוע פנימי. עניין זה דורש קצת
בירור מה הוא אותו שעשוע. בכותרת של הפסקה כינו אות בשם של
'המגמה השעשועית'. לכן צריך להבין מה זה אותו שעשוע.
מצאנו בנביא שהתורה מכונה בשם שעשוע, כמו שנאמר בפסוק.
77וכך כותב הרב בעין איה במסכת ברכות.
עין איה ברכות פ"ו פסקה
יא. -
אמר רבב"ח אריו"ח משום ר"י ב"ר אילעי, בא
וראה מה כין דורות ראשונים לדורות
אחרונים, דורות
ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו
נתקיימה בידם,
דורות אחרונים שע
שו מלאכתן קבע
ותורתן עראי זו"ז לא נתקיימה בידם ... ועיקר שם עראי וקבע, אין תלוי
כ"כ בזמן, כמו בהסכמת הדעת, שהדבר שמחזיק האדם
לעיקר
הוא קבע, גם שמסבות יעסוק בה מעט זמן.
78כיון שהרצון הוא דבר פנימי לכן הוא תלוי בקביעות הנפשית, ואילו המעשה הוא תלוי
בכמות לכןהרב מתבטא כלפי הרצון בריבוי המעשים הטובים בעולם.

161
תהלים פרק קיט פסוק צב
-
לּולֵַ֣י תְּ֭ורָּת ְָׁך שַעֲשֻעֶָּ֑י אִָָּ֝֗ז אָּבֶַׂ֥דְׁתִי בְׁעָּנְׁיִָֽי:
כמו כן הגמ' במסכת שבת מביאה דיון בעניין.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א (משלי ח'
ל')
-
אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו
הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה?
-
אמר לפניו: רבונו של
עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק
טובה לעצמי?
דברי הגמ' המתארים את התורה כשעשוע של הקב"ה, מבוססים על הפסוק
בספר משלי.
משלי פרק ח פסוק ל
-
וָָּֽאֶהְׁיֶֶׂ֥ה אֶצְׁלָ֗ו אִָּ֫מֶׂ֥ון וָָּֽאֶהְׁיֶַ֣ה שְַּ֭עֲשֻעִים יֶּ֤ום׀ יֶ֑ום מְׁשַחֶָ֖קֶת לְׁפָּנַָּ֣יו בְׁכָּל־עֵָֽת:
הגמרא שהבאנו לעיל מביאה דיון שנעשה בין משה רבינו לשטן. השטן טוען
שהוא לא מוצא את התורה, הוא בא למשה ומשה אומר לו שהתורה איננה
אצלו.כשהקב"ה שומע את זה הוא אומר למשה שהוא בדאי שהרי משה
קיבל את התורה. וכאן באה התשובה המיוחדת של משה, משה אומר איני
יכול להגיד שהתורה שלי שהרי זאת חמדה שקב"ה בעצמו משתעשע בא
בכל יום. והגמ' מבארת שהקב"ה קיבל את תשובת משה ואמר לו הואיל
ומיעטת עצמך תקרא התורה על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי.
צריך להבין מה טענתו של משה, מה הקשר בין הטענה שמשה לא יכול
לקבל את התורה לבין הטענה שהתורה היא שעשוע של הקב"ה. הרב בעין
איה מסביר כך.
עין איה שבת פ"ט פסקה קיז'
-
אי אפשר שהעין הרוחנית של נברא תגיע לידי עומק הגניזה של
חמדת עו
למים, שחמדתה קשורה היא בגניזתה, מפני שכל האור
העליון הזה עומד כולו ממעל לכל הכרה, מלמעלה מכל חכמה, תבונה
ודעת. החמדה הזאת מוכרחת להיות גנוזה, מפני שהיא שייכת רק

162
לענין האלוקי, העולל הכל ומקור הכל, מצד עומק הגניזה של חמדה
זו, אין לה שום יחש לכל מה שהוא מוגבל
ומצומצם באיזה מצר
וגבול של בריאה והכרה. אמנם רק מצד השעשוע העליון של
האידיאל של התורה, מצד החותם של המגמה האחרונה של חפץ
הטוב הגנוז, שהוא קשור במרום התוכן העליון של פרשת כל ההויה
כולה מראש ועד סוף, מצד זה יש איזה ערך של התגלות בהכרה באור
הבהיר הזה שהוא תו
כנה של תורה ...
על פי גמרא זאת מבואר שהשעשוע הוא אור עליון שאין לו יכולת להכנס
לתוך העולם. התורה היא נמצאת מעל העולם המוגבל, מעין מה שמצאנו
תורה קדמה לעולם. כיון שהתורה כל כך עליונה אי אפשר באמת לקבל
אותה. אין לתורה שום יחס למציאות המוגבלת, הביטוי שהתורה היא
איננה מוגבלת מתבטאת בשעשוע שהקב"ה משתעשע בתורה. השעשוע
מבטא שייכות אל אידיאל עליון, אידיאל המבטא את החותם והמגמה
האחרונה.
לפי יסוד זה נראה ששעשוע הוא מעין הברקת אור אין סופית החודרת
לעולם. כיון שהאור מופיע בצורה שאיננה מוגבלת לכן אי אפשר לקבל את
האור כל הזמן, היכולת לקבל את האור הוא נעשה בצורה של הברקה.
יש שני דרכים לקבל אור עליון, או לקבל אותו בצורה מצומצמת על ידי
כיסוי וצינור. אפשרות אחרת לקבל את האור העליון בזמן ממש קצר.
אפשר להביא משל לעניין מאור השמש. אי אפשר לקבל את אור השמש
בצורה ישירה לכן צריךהפסקה וכיסוי שהאדם לא יקבל ישירות את האור
כדי שלא ישרף. אומנם יש דרך נוספת לצאת החוצה להיות בלי כיסוי, אבל
אז צריך שאותו אור שמשי יופיע רק זמן קצר. אדם יכול לקבל אור עליון
לרגעים ספורים. יש יתרון וחסרון בקבלת האור בצורה ישירה, היתרון שזה
האור המקורי. החסרון שזה לא יכול להיות תמידי.
השעשוע הוא היכולת לקבל אור בצורה ישירה, אומנם האור הזה מופיע
בצורה של רצוא ושוב. הארה המגיעה ומיד מסתלקת.
קבלת האור וסילוקו נותן לאדם תחושה מיוחדת של עונג, הוא מקבל את
האור העליון ומיד בסילוק נוצר געגוע להחזיר את האור המקורי העליון.
לפי זה מתבאר עניין המגמה האלוקית שהיא משפיע אור ושפע לכל העולם.
המגמה הזאת מזריחה אור גדול לעולם כולו.

163
מחייה הפנימיים,
והנשמות המתלבשות בגופות באות רוויות טל
חיים, צדק מוסר,
גבורה חכמה, שמחה ומשרים בעצמיות יצירתן ומעשיהן
והכרותיהן,
שאיפותיהן, כשרונותיהן וזיו פניהן, וכל גורלן הולך ומתגלה
בשפע עושר ושמחה, עונג ועדן-אור המגמה משפיע
השפעות גדולות לעולם. העולם מקבל חיות פנימית. החיות הזאת היא
מופיעה בתוך הנשמה של העולם. כיון שזה שפע כל כך עליון לכן הוא מופיע
בתוך הנשמה ולא בגוף עצמו.
ההשפעה גורמת שהגוף עצמו מקבל טל חיים, אותו טל מחייה את הגוף
שיקבל תיקון מוסרי רוחני. אילולי אותו שעשוע הגוף מנגד אל הצד הרוחני,
כיון שיש כאן שעשוע ומגמה עליונה הגוף בעצמו מגלה מוסר גבורה חכמה
וכדומה.
בצורה בה הגוף משתף פעולה עם השעשוע ומתבטל לאורהעליון האדם
מרגיש שמחה ועונג, אין לאדם קושי בקיום המוסרי ובקיום הרוחני.
את תופס להיות בעולם, ביסודו האדם, רצון אמנם
נשמת
העולמים במעוזה, להיות מגביר את שפעת ברכתה ואור חייה,
התדירית, המציאות בהתגלות העולם, חיי בפעולת
בהתחדשות
הדורו
ת-האדם בעולם רוצה לגלותאת האור העליון בתוך
המציאות. השאיפה התמידית של הרצון הטוב הוא לגלות את הנשמה
הנמצאת בשורש העולם. גילוי הנשמה הוא השפעת הנשמה שתופיע בכל
היקום. לגלות בכל רגע את ההתחדשות הרוחנית הקיימת בכל רגע ובכל
דור ודור. אותה התחדשות נובעת מאותו שעשוע המגלה כל רגע ניצוצות
של אור המגמה העליונה. גילוי זה הוא ממלא את ייעוד רצונו של האדם.הבריאה מקצעות לכל כולם החיים פעולת ובהסתעפות
לכל
ענפיה-הרצון של האדם לא רק לגלות את ההתחדשות והנשמה הנמצאת
בכל רגע ובכל דור. הרצון הוא לגלות את אותה חיות בכל חלק וחלק
ממקצועות החיים. להביא שפע בכל מעשה ומעשה הקיים בעולם. לגלות
כיצד בכל מעשה קיים אור אלוקי המחיה אותו. אור זה נובע מאותו
שעשוע.
הסיבה שהשעשוע מחבר את כל המעשים כיון שהשעשוע הוא מעין אור
מקיף, היינו אור הנמצא מעל המציאות לכן הוא מסוגל להאיר כל פרט
ופרט הקיים במציאות.

164
זאת היא מורשת קדומים של כנסת ישראל ,
שמשתלמת בצביונה,
בהיותה עומדת בכל הדר יפיה ותכסיסיה כולם,
מלכות, ומקדש.
נבואה, וארץ ישראל-היכולת לגלות את השעשוע בכל הבריאה זאת
מטרתה של כנסת ישראל. המורשת שאנו נושאים היא מורשת הרוצה
לגלות שעשוע ותיקון בכל העולם כולו. השלמת השעשוע הוא הצביון,
האופי והתכונה לש כנסת ישראל.
דבר זה הוא רק מורשת כיון שכיום אי אפשר לגלות את זה בצורה טובה.
כיום אנו נמצאים בגלות לכן אותה חיות לא יכולה להתגלות. הצורה בא
אנו יכולים לזכות לשעשוע, הוא דווקא בשלמות של האומה הישראלית.
השלמות נעשית כשאנו בארץ ישראל בצורה מלאה. צורה בא יש מלכות
מקדש ונבואה.
היכולת לגלות את שורש המגמה העליונה הזאת רק כשעם ישראל נמצא
ברום מעלתו. היכולת לחיות בארץ ישראל סביב יסודות השלטון הנכונים.
אותם יסודות המנחים את האומה זה על ידי שלשת הדברים האלה, מלכות
מקדש ונבואה. כיון שכיום אנו לא חיים בצורה כזאת לכן זה נשאר לנו רק
בצורה של מורשה וירושה. מעין זכרון רחוק.
אז יש מקור חיים להויית הנשמות, יש מגמה
וצינור זולף
לאורות הנשמות, שימלאו בתפקידיהן האלהיים-כשהיינו במעלה העליונה
בארץ ישראל עם שלטון מסודר אז חיינו ממקור החיים. מקור החיים הוא
השורש הרוחני המחייה את העולם. בצורה כזאת אומנם מקור החיים הוא
נמצא מעל המציאות, אבל אנו מקבלים הארה פנימית לתוך החייםעצמם.
אומנם השעשוע הוא אור הנמצא מעל המציאות, אבל כדי להגיע לאותו
שעשוע צריך צינור שיוריד ויקשר אותנו עם השפע העליון.
הצינור הוא הכח המצמצם הכח המחבר את האדם למקור העליון. אי
אפשר לקבל את האידיאל העליון בלי צינור, כיסוי המצמצם את האור
לתוך המציאות. וכךכותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה קצט.
-
הפסק מוכרח להיות בין תוכן האידיאל המופשט של מגמת הכל, ובין
המתגלה ממנו בההויה בפועל, ... בצמצומה לצורך הערכת מהותה,
מגיעה היא עד מחשכים. לאשרה, מהמגמה המופשטת, צינורות

165
משוכים בתוכיות של הגבולים, של החקיקות
הפרטיות. הנם מזילים
טל של חיים עליונים, והטל טל אורות הוא, מגרש את המחשכים,
ומאיר את החיים. כה הולך הדבר באדם ובעם, בעולם ובהויה.
ההפסק בין האידיאל המופשט לבין מה שנכנס לתוך המציאות הוא נעשה
על ידי צינור הנמשך מהעולם העליון אל תוך הגבול הקיים בעולם. הצינור
הזה מצד אחד מפסיק את האור, מצד שני הוא מאיר וגורם חיבור מלא.
הצינור הזה מכניס בתוך האדם המצומצם בתוך העולם החומרי שייכות
וחיבור למגמה העליונה.
העולמים אז
העדן, רוויי הגבוהים, האידאליים העליונים
והאידיאלים המעשיים,
לבושי הגויה ותכסיסיה, זה בזה ישקו-
בצורהכזאת כשיש צינור מחבר אז העולם העליון המופשט מחובר אל
האידיאל המוקטן המעשי. יש חיבור בין הרוח העליון לבין הגויה
ותכסיסיה, היינו יש חיבור אל הלבוש הגופני עם כל חלקיו המוקטנים.
חיבור זה יוצר נשיקה בין הצד העליון לצד התחתון.
ורוח האדם מתנשא ומתחדש, וכל היקום ש
ואב חייו
ממקור מעיניו, וזרם הטוב, מקור האושר, הצדקה והישרנות,
השלום
והברכה, הולך ושוטף ביצירה-כשיש חיבור אז האדם מקבל כוחות בכל
חייו. הוא מרגיש שהיקום בכל רגע מקבל חיות ממקור החיים. יש חיות
שורשית מהמעין המקורי. בצורה כזאת יש זרימה טובה של אור וברכות.
הרבמביא כאן דוגמאות של דברים שונים המושפעים בצורה ישירה מאותו
מקור חיים, מהמעין השורשי. בצורה כזאת כל הבריאה כולה מלאה
באדיאל העליון.
והעולמות שמחים ,
וחדות חי העולמים פנימית היא, שמחת ד' במעשיו הולכת היא
במסלולה, מתגברת היא על כל מעצוריה, ואור החסד האלהי
ה
ולך הלוך ואור, הלוך וגדול-כשיש חיבור על ידי הצינור
על ידי הארת השעשוע מידי פעם אז יש אושר גדול הנמצא בעולם. התוצאה
לא רק מעשית שהעולם הולך בטוב אלא בעולם כולו מלא שמחה ושעשוע.
אותה שמחה היא שמחה בשם ה'. היא שמחה בגילוי אור החסד האלוקי
הנמצא בעולם.
הסיבהשיש שמחה אפשר להביא משל לאדם העובד קשה עם הרבה
מעכבים והגבלות בשביל להביא דבר טוב לעולם. ככל האדם יכיר ויתחבר
לאותו אידיאל אז כל הפרטים החומרים שהאדם עוסק הוא ירגיש עונג

166
ושמחה. השמחה תלויה ביכולת של האדם להרגיש את החיות האידיאלית
בתוך מהלך חייו. ברגע שהאדםחי את האידיאל אז הוא מתמלא כוחות
וחיות פנימית. אותה חיות גורמת שמחה לכל מעשה של אותו אדם.אבל מיום שחרב בית המקדש, מעת אשר נוטל כבוד מבית חיינו-
בחורבן בית המקדש האפשרות לטוב ולשעשוע ירדה. החורבן גרם ירידה
גשמית ורוחנית לכל המציאות. אובדן הכבוד האלוקי מבית חיינו, מבית
המקדש השפיע על כל המציאות כולה.
נתפרדה הגויים, בין נתפזרה מארצה, נדדה ישראל וכנסת
ונתרוססה-חורבן בית המקדש פגע בעיקר בכנסת ישראל. הפגיעה הופיע
בצורה של גלות ונידודים. אומנם הנדידה והיציאה לגלות זה לא רק שינוי
במקומה של כנסת ישראל, זה שינוי של פיזור האומה הישראלית. הרב
מבאר שאותו פיזור הוא לא רק פיזור טכני כמו פיזור של חפצים הנפרדים
זה מזה, הפיזור והפירוד הוא שבירה של אחדות גדולה. את השבירה הרב
מכנה בשם של ריסוס, היינו התפזרות לרסיסים.
אפשר להביא משל, ישנו פיזור של חבילת גולות הפיזור הוא רק מעין פירוד.
אבל ישנו פיזור של כלי זכוכית הנשבר ותפזר לרסיסים. אותו פיזור הוא
מבטא פגיעה יותר מהותית. פיזור כזה הוא לא רק ריחוק טכני חיצוני, אלא
הפיזור הזה גורם שבירה ופגיעה איכותית במהות.
כנסת ישראל מבטאת אחדות, מעלת כנסת ישראל באחדות. הגלות היא
נמשלת לשבירה הגדולה שעם ישראל ירד ממעלתו.
והחטיבה האלהית בחיי האדם והעולם לא תעשה את המשך
פעולותיה,
נשמת העולם כהה, אורה כוסה בערפלים, אלביש שמים קדרות
ושק אשים כסותם-כיון שכנסת ישראל נשברה והתפזרה ממילא
הכח האחדותי שתפקידו להמשיך שפע בעולם לא יכול להביא את השפע.
היכולת לקבל את השפע הרוחני המבטא שעשוע עליון נסתם. הביטוי הגלוי
של סתימת השעשוע מתגלית בכיסוי השמים בערפילים. הרב משתמש
בלשון הפסוק בישעיה.
ישעיהו פרק נ פסוק ג
-
אַלְׁבִֶׂ֥יש שָּמַָ֖יִם קַדְׁרֶּ֑ות וְׁשַָ֖ק אָּשִֶׂ֥ים כְׁסּותָָּֽם: ס

167
כיסוי השמים בערפילים זה מה שמבואר בגמ' במסכת ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד א
-
דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא
נראית רקיע בטהרתה, שנאמר אלביש ש
מים קדרות ושק אשים
כסותם.
וכך מבאר הרב בעין איה שם.
עין איה ברכות פרק ט' פסקה
קס. -
... פליגא דרפנ"פ, דס"ל מיום
שחרב ביהמ"ק, וניטל הכח של היקר הרוחני והחסן הלאומי של
ישראל שהוא ג"כ תפארת ישראל וגאון עוזם, באשר הם נכונים
להשפיע את האור האלהי בעולם בכל התנאים
הנצרכים לדעת
אלהים אמת. רק אז בכח הכלל, מתחזקת התכונה עד לזאת
המדה של ההכרה האלהית המיסדת ג"כ אבן בחן לפנה
המוסרית, ע"י ההסתכלות על פני המרחב הגדול ואוצר
החיים
שמלאים הוד שאין להם קץ ותכלית, כהמחזה המתעורר בלב
מיום אבל בטהרתה. ברקיע ההסתכלות לרגלי הנבון שח
רב
הכוחות חלישות בטהרתה, רקיע נראית לא ביהמ"ק
הרוחניים
להאומה המיוחד הלאומי המוסרי המעמד ואבדן
הישראלית,
שהיא עכ"פ הכלי להאיר אור הידיעה הטהורה בדעת דרכי ד'
בעולם, כשל כח הרעיון...
גם בפסקה זאת הרב מתאר את הירידה שנוצרה בחורבן בית המקדש.
ירידה הגורמת שאיןאפשרות לראות את ההרחבה הגדולה. העולם כוסה
בערפל ובהסתרה של השמים, מקור הקדושה והשעשוע.
יש חדוה בעולם, יש אושר בעולם, יש תקוה בעולם,
יש התפתחות
בעולם, ישנם תיקונים מדיניים ותיקונים חברותיים,
כל אלה הם
שמחות חיצוניות-כעת הרב מסביר מה המקום והמקור ממנו יש עדיין
מקום לשמחה הקיימת בעולם. העולם ממשיך להתקדם, ההתקדמות היא
מביאה אושר ותקוה לקידום העולם. גם אחרי חורבן בית המקדש יש עדיין
תיקונים שהעולם צועד ומתקדם. אומנם הרב מחדש שכל אותם תיקונים
הם נחשבים תיקונים חיצוניים. כיון שהעיקר חסר ממילא כל תיקון
עושה שהאדםכיון עולם. של לעיקרו הנוגעים תיקונים לא הם

168
שההתקדמות היא לא בעיקרו של עולם ממילא אלו שמחות חיצוניות.
משמחות הן לאותם שאינם חודרים
לסוד ההויה ורזיה, גם אלה
מבחוץ אבל הן, שמחות השמחות
השחק זמרי עומדות. הן
החיצונים יכולים לשמח להרנין ולזמר,
בבתי בראי עז וחדו
ה תמיד
נמצא-כיון שהתיקונים וההתקדמות הנעשית לאחר החורבן היא חיצונית
ממילא מי שחי את הצד הפנימי של העולם לא יכול לשמוח באותם שמחות
חיצוניות. השמחה היא רק לאנשים המסתפקים בהסתכלות חיצונית על
העולם.
הרב מבסס את דבריו לפי הגמ' במסכת חגיגה, וכך מובא בגמ'.
תלמו
ד בבלי מסכת חגיגה דף ה עמוד ב
-
ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל
בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים
שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של
ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר:
מפני גאוותה של מלכות שמים. ומי איכא בכיה קמיה הקדוש ברוך
הוא? והאמר רב פפא: אין עציבות לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר
הוד והדר לפניו עז וחדוה במקמו!
-
לא קשיא: הא
-
בבתי גואי, הא
-
בבתי בראי.
רש"י
בבתי גואי
-
איכא, דכתיב במסתרים.
על פי גמרא זאת מתבאר שגם אחריהחורבן יש מקום של שמחה תמידית
אצל הקב"ה. אותה שמחה תמידית היא מופיעה רק בצד החיצוני של
המציאות האלוקית. בשורש האלוקי יש בכיה. במסתרים הקב"ה בוכה על
החורבן. אותו בכי נובע מהחסרון הגדול שנוצר בחורבן.
השמחה בעולמות העליונים נמצאת רק במלאכים הקיימים במקום
החיצוני של המציאות, השמחה היא מרננת רק מבחוץ. השמחה החיצונית
היא מתאימה ללשון הפסוק שהגמרא מביאה, פסוק שמופיע בדברי הימים.
דברי הימים א פרק טז פסוק כז
-
הֶּ֤וד וְׁהָּדָּר ֙ לְׁפָּנַָּ֔יו עֶֹּׂ֥ז וְׁחֶדְׁוָָּ֖ה בִמְׁקֹּמָֽו:

169
הפנימית ההויה ברז אבל
התנחומים אין שם ובכיה, חושך
מתקבל
ים מכל היפויים והתיקונים
החיצונים, שם ישנה תביעה אחת לאור החיים בשפעת היצירה
הפנימית-בצד הפנימי יש חושך
ובכי. אותו חושך שהפסוק בישעיה מתאר, החושך שנוצר בקדרות השמים.
הסיבה לבכי ולחושך בגלל שהצד הפנימי לא מתעניין בדברים החיצונים.
הצד הפנימי רוצה אור חיים גדול.
משללאדם שאיבד משהו מאד חשוב וגדול, כיון שמבחינתו זה דבר גדול,
כל מיני שמחות שישמחו אותו האדם ירגיש שזה עדיין לא מספיק. הוא
שואף לתיקון ולחזרה יותר גדולה. לחזור למקום בו יש אור ושמחה הרבה
יותר גדולים, לכן כל שמחה אחרת היא לא יכולה למלא את החסר.
לסדר
עולם רווי דשן, מדושן עונג, מראשית יסודו,
שמחת עולמים פנימית בסוד הוייתה ואחרית מגמתה-ההסתכלות הפנימית רוצה
לגלות כיצד כל ההויה היא מלאה עונג. השאיפה הזאת רוצה לראות כיצד
כל הנפילות, כל המציאות כולה מסתדרת. התיקון לא יכול להיות תיקון
קטן חיצוני, בהסתכלות הפנימית שואפים לתיקון היוצר סדר בכל
המציאות. היכולת לסדר את המציאות היא יכולת הכוללת בתוכה הכרה
של המגמה הסופית. הכרה כיצד כל התהליך הזמני של החורבן הוא חלק
מן התהליך הגדול המוביל אל המגמה.
התנחומים האמיתיים, הם תנחומים הגורמים לאדם להכיר כיצד הקושי
והחורבן הוא חלק מן הפאזל הגדול המוביל את המגמה. כשההסתכלות
הזאת מתמלאת אז אפשר לגלות שמחה. אבל כל עוד השמחות הם פועלים
רק על הצד החיצוני אין אפשרות לשמחה אמיתית, לכן למסתכלים לעומק
יש בכי וצער.
שם התנחומים באים ממקור פנימי של פנימי פנימיות,
אשר עין
לא ראתה
, שזו דוקא מכרת לשחק לעלוז ולהשתעשע
יותר ויותר מכל הזמירות החיצוניות, אשר תחת כל השמים-בעומק התנחומים
האמיתיים באים מהמקור הפנימי. כשיש הסתכלות פנימית אי אפשר
לקבל תנחומים בצורה חיצונית, בעלי הסתכלות פנימית צריכים תנחומים
הנובעים מעומקי עומקים של הפנימיות.

170
הרב מכנה את העומק ממנו נובעים התנחומים האלה מקום אשר עין לא
ראתה79, כינוי זה חז"ל אומרים על עולם הבא. וכך מופיע בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב
-
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו
אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא
לתלמיד חכם
ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן
-
עין לא
ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואמר רבי חייא בר אבא אמר
רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל
לעולם הבא
-
עין לא ראתה אלהים זולתך.
הצדיקים בעלי העומק הניחומים שלהם אינם יכולים לנבוע ממקור חיצוני.
הנחומים חייבים לנבוע מהמקור השייך אל העולם הבא.
אומנם המקור הזה מסוגל לשמוח דווקא מתוך העומק. אם כן כאן הרב
מביא לכאורה יסוד הפוך, ממה שראינו בתחילה. בפשט הראשוני של
הגמרא רש"י הסביר ששמחה היא חיצונית, וכך הרב הסביר שיש בכי
במסתרים בפנים. אבל כעת הרב מסביר שיש נקודת תנחומים דווקא
בהסתכלות הפנימית. יסוד זה יכול אולי להסתדר עם שיטת הר"ח המסביר
את הגמרא בצורה הפוכה, לשי' בחיצוניות יש עצבות, אבל בפנים יש שמחה
תמידית. וכך כותב הר"ח.
רבינו חננאל מסכת חגיגה דף ה עמוד ב
-
ופרקינן כי ליכא
בכיה בבתי גואי ומקום הנקרא מסתרים בבתי בראי הוא.
מעומקי הנובעים תנחומים לקבל אפשר פנימית הסתכלות כשיש
המציאות. אותם תנחומים הם מכירים את המגמה הכללית של כל העולם.
79מקור מילים אלו מהפסוק בספר ישעיה.
ישעיהו פרק סד פסוק ג
-
ּומֵעולֶָּׂ֥ם לֹּא־שָּמְׁע ָּ֖ו לַֹּ֣א הֶאֱזִֶ֑ינ ּו עַַ֣יִן לָֹּֽא־רָּאָָּ֗תָּה אֱֹלהִים ֙ זּולַָּ֣ת ְָׁךַ֔ יַעֲשֶָ֖ה לִמְׁחַכֵה־לָֽו:

171
קדושי עולם, שחלקם בחיים, כרבי עקיבא וחבריו,
אותן הנשמות הקדושות שעלו במחשבה הקדומה-הרבמביא דוגמא לצדיק היונק
מעומק התנחומים העמוק. רבי עקיבא מכונה קדוש עולם שחלקו בחיים,
כמו שמובא בספר הזהר.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רנד עמוד ב
-
ת"ח בגין
דרבי עקיבא
סליק לעילא כדקא יאות עאל בשלם ונפק
בשלם, דוד שאיל שאלתא ולא אתפרש דכתיב (תהלים יז) ממתים
ידך יי' ממתים מחלד
חלקם בחיים
(ס"א תוהא) על מה דא אלין
דאתקטלו בקטולי עלמא צדיקיא זכאין דלא חאבו חובה בגין
דיתענשון, תא חזי ממתים ידך יי' ממתים מחלד חלקם בחיים הכא
אי
הו תרי סטרי ידך יי', וחלד, ידך יי' דא קודשא בריך הוא דנשמתא
אתכניש לגביה, ממתים מחלד דא סטרא אחרא דגופא איהו שלטא
עלוי דכתיב (ישעיה לח) לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל
על פי הזוהר מבואר שישנם צדיקים המתים מתוך שחלקת בחיים, בזה הם
שונים מהרשעים. הדוגמא לאותו צדיק הוא רבי עקיבא. לכן הרב מכנה את
ר' עקיבע בכינוי זה. כמו כן נשמתו של רבי עקיבא מכונה בשם נשמה
שעלתה במחשבה הקדומה. מקור לכינוי זה הוא מדרש המופיע בגמ'
מנחות.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב
-
חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך
אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה
לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו,
אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו
במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל:
שתוק, כך
עלה במחשבה לפני.
נשמה ששורשהוא מהמחשבה הקדומה יש לה יכולת להסתכלות פנימית.
הוא כביכול נמצא באור הנמצא מעל ההגבלות של העולם. רבי עקיבא
מסוגל לינוק מהשעשוע והשמחה שנמצאת מעל העולם הגלוי.
הם הם יכולים הם
לשחק כשרואים שועלים יוצאים מבית קדשי הקדשים,
וכששומעים קול המונה של רומי. והם הם
מנחמי

172
האמת,
המנחמים בעומק בדרך ארוכה וקצרה-רבי עקיבא מתואר
בגמ' כאחד שרואה את הקושי ומצליח לצחוק. השחוק הוא מבטא את
היכולת לראות את הקושי להעמיק ולהבין שיש כאן תהליך. וכך מובא בגמ'
מסכת מכות.
תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד
-
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ור
בי יהושע ורבי עקיבא מהלכין
בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים
מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק. ... אמר להן: לכך אני
מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו
בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי
הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה
מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? ... בלשון הזה אמרו לו:
עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
רבי עקיבא בהסתכלות הפנימית שלו מצליח לראות נחמה. הוא מבין
שהקושי הוא הכנה לקראת הגאולה והשמחה הגדולה. וכך הרב מתאר את
הצער ואת השמחה הקיימת אצל הצדיקים.
קובץ ח' פסקה קצה.
-
הצער של הצדיקים, בין בגופם בין ברוחם, בין בכבודם בין בממונם,
הכל הוא מכוון לצער הש
כינה, שהם באמת, בפנימיות נשמתם ...
אבל בקרבם תקנן שמחת עולמים, כי סוף סוף הם יודעים שהצער
הזה בעצמו גם כן הוא בגדר ירידה של צורך עלייה, והאורה האלהית
תתעלה ביתר שאת ועז על ידי כל מחשכים, וכל המכאבים וכל
הצרות הרבות הגשמיות והרוחניות, שכולם יהפכו לרוחה, ולמ
עיני
ישועות רבות ונפלאות לאין תכלית. וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני
אלהים וישישו בשמחה.
על פי פסקה זאת מתבאר שהצדיקים נמצאים בצער גדול אבל בקרבם
מקננת שמחה גדולה. אותה שמחה היא ההכרה שהצרה היא מעין ירידה
לצורך עליה.

173
יכולת ההסתכלות הזאת היא מנחת כיון שהיא מסוגלתלראות את
המציאות בצורה גדולה. לצדיקים אלה יש יכולת להסתכל לטווח ארוך,
להיות אנשים הרואים את המציאות בדרך ארוכה שהיא קצרה80.
המחאה הפנימית
היא רק על התנחומים השטחיים, אל תאיצו לנחמני-כיון שאנו רוצים נחמה אמיתית לכן אנו לא מסתפקים בנחמה
שטחית. הנחמההשטחית היא נחמה שאנו הרואים את העומק לא רוצים.
לפעמים אדם נמצא באבלות ומנסים לנחם אותו בצורה חיצונית. כזאת
נחמה היא לא טובה, היא גורמת שהאדם מרגיש שמיד מאיצים בו העיקר
להגיע לנחמה. וזה מה שאומר הנביא ישעיה.
ישעיהו פרק כב פסוק ד
-ֶּׂ֥ו
עַל־כֵֶׂ֥ן אָּמַָ֛רְׁתִי שְׁע
מִנִָ֖י אֲמָּרֵַ֣ר בַבֶֶ֑כִי אַל־תָּאִַ֣יצ ּו לְׁנַָֽחֲמֵַ֔נִי עַל־שָֹּ֖ד בַת־עַמִָֽי:
הנביא מתאר את הרצון לבכי, אסור שהנחמה תהייה מהירה ותסתום את
הבכי.
דוקא אבל
ממקור הארוכים, החיים העומק,ממקור ממקור
המחשבה העמקנית,
יוצאים תנחומות אל. המעט ממך תנחומות אל
ודבר לאט עמך.
ובירושלם תנחמו-הנחמה האמיתית היא נחמה
הנובעת מהעומק, הכרה עמוקה שיש מקור חיים הכולל את הקושי. זה
מקור המביא תנחומים שורשיים. אותה נחמה מביאה רפואה לקושי,
כאלה תנחומים מביאים הסבר לקושי. בצורה כזאת הקושי בעצמו מתהפך
לטובה ולקדושה.
80מקור משפט זה מופיע הגמ' עירובין.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נג עמוד ב
-
אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת... תינוק
מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים.
ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצ
רה וארוכה וזו ארוכה וקצרה.
והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין,
חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה?
-
אמר לי: ולא אמרתי לך
ארוכה!
-
נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים
אתם, מגדולכם ועד ק
טנכם.

174
הנחמה הזאתמגיע דווקא לאט לאט, כמו שהרב הסביר דרך ארוכה שהיא
קצרה. זאת נחמה המתקנת את ירושלים. הרב מסיים דבריו בלשון הפסוק.
איוב פרק טו פסוק יא
-
הַמְׁעַַ֣ט מְִּ֭מ ְָׁך תַנְׁחֻמַ֣ות אֵֶ֑ל וְִׁ֝דָּבָָּ֗ר לָּאֶַׂ֥ט עִמְָָּֽך:
ישעיהו פרק סו פסוק יג
-
כְׁאִִ֕יש אֲשֶֶׂ֥ר אִמָ֖ו תְׁנַחֲמֶֶ֑נ
ּו כֵֶּ֤ן אָָּֽנֹּכִי ֙ אֲנַַ֣חֶמְׁכֶַ֔ם ּובִירָּֽושָּלִִַַָ֖֖ם תְׁנֻחָָּֽמּו:
הנחמה המהירה היא מדת ראובן, שנטל נחלה מבוהלת,
בעבר
הירדן, והיה ראש לגולים-הרב מביא דוגמא הפוכה למציאות של נחמה
שהיא איננה נחמה אמיתית. זאת נחמה שהיא מגיע מהר. הנחמה הזאת
היא נחמתו של ראובן. מידתו של ראובן הוא הזריזות. המידה הזאת היא
גורמת נחמה מהירה, אבל היא עצמה איננה טובה. ראובן מנסה לשכנע את
יעקב לשלוח את בנימין למצרים. הנסיון של ראובן לשכנע את יעקב היה
בצורה כזאת, כמו שהפסוק מתאר.
בראשית פרק מב פסוק לז
-ַֹּ֔
וַיֶֹּּ֤אמֶר רְׁאּובֵן ֙ אֶל־אָּבִַ֣יו לֵאמָך
ר אֶת־שְׁנֵֶּ֤י בָּנַי ֙ תָּמִַ֔ית אִם־לֶֹּׂ֥א אֲבִיאֶָ֖נ ּו אֵלֶֶ֑י
תְׁנֶָּּ֤ה אֹּתו ֙ עַל־יָּדִַ֔י וַאֲנִָ֖י אֲשִיבֶֶׂ֥נ ּו אֵלֶָֽיָך:
רש"י
(לח) לא ירד בני עמכם
-
לא קבל דבריו של ראובן. אמר בכור
שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני:
ראובן מתחיל את תהליך השכנוע מיד לאחר שהם חוזרים ממצרים. לכן
ראובן לא מצליח לנחם ולשכנע. לעומת זאת יהודה שמתחייב וערב בשביל
הנער, הוא מצליח. הדרך בה יהודה מצליח זה על ידי שהוא ממתין. יהודה
לא מיד פונה אל יעקב, אלא קודם הוא ממתין שיגמר האוכל. רק לאחר
שנגמר האוכל הוא מתחיל לשכנע. היכולת להמתין היא יסוד הנחמה שיכול
להתקבל.
נקודה נוספת בה רואים את הרצון של ראובן לקבל מיד, הוא בזה שראובן
מקבל מיד את הנחלה בעבר הירדן. הוא לא רוצה להמתין לקבל נחלה עם
כל אחיו, הוא רוצה מיד לקבל חלקה בעבר הירדן. התוצאה של הבקשה

175
הזאתשהוא גם יוצא לגלות מיד. הזריזות הזאת מביאה חסרון לראובן.
וכך מובא במדרש על ראובן שגלה ראשון.
במדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב
-
ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד אמר להם הקדוש ברוך הוא
אתם חיבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות חייכם אין בו ברכה
עליהם נאמר (שם /משלי/ כ)
נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא
תבורך
וכה"א (שם /משלי/ כג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, ואיזה
הוא עשיר השמח בחלקו שנאמר
(תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מטות סימן ח
-
וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה, והיה להם
מקנה גדול, וחבבו את המקנה, וישבו להם חוצה לארץ ישראל,
לפיכך גלו תחלה מן השבטים
, שנאמר ויגלם לראובני ולגדי (דה"א
=דב
רי הימים א'= ה כו), [מי גרם להם, על שהפרישו עצמן מן
אחיהם בשביל מקניהם, ומנין ממה שקראו בענין ומקנה רב היה
לבני ראובן ולבני גד (במדבר לב א)].
הרב מחבר כאן בין שני מדרשים, מחיבור שני המדרשים עולה שנחלת
ראובן נקראת נחלה מבוהלת, והתוצאה שהוא יוצא לגלות תחילהוראשון
לשבטים.
אמנם גם שם חלקת ספון.
והיינו משום דלא סליק מחשבתיה
באתריה-הרב מביא יתרון מסויים הנמצא באותה זריזות של ראובן,
היתרון בזה שדווקא אצל ראובן קבור משה רבינו. וכך מובא ברש"י.
רש"י דברים פרק לג פסוק כא
-
כי שם חלקת מחקק
-
כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת ש
דה קבורת
מחוקק והוא משה:
ספון
-
אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה,
שנאמר (לקמן לד, ו) ולא ידע איש את קבורתו:
כינוי קבורתו של משה כמקום ספון מבטאת שאפילו במקום של הזריזות
אפשר לקבל את האור הפנימי. לכן משה שקבורתו ספונה הוא נמצא בעבר

176
הירדן בנחלת ראובן. כשיש זריזות הדבר מבטא מציאות שהיא מעל הטבע.
אומנם בצורה הגלויה יש בזה חסרון, ואף על פי כן יש מימד שמשה הוא
נמצא דווקא אצל ראובן. הזריזות גורמת ששם נמצא משה במקום בו אי
אפשר להגיע במחשבה, משה גנוז מכולם.
והוא בשביל כך
אינו מקושר עם הזמן, והמלכות והכהונה יש להם קשר עם הזמן,
והם מעלים אותו על ידי נגיעתם בו-אומנם למרות
שנמצא משה אצלו, ראובן לא יכול לקבל את המלכות ואת הכהונה. הוא
מאבד את היכולת שלו לקבל את קדושת הכהונה ואת קדושת המלכות
בגלל שהמלכות והכהונה צריכים להיות מקושרים את הזמן. דברי הרב
שראובן הפסיד את הכהונה והמלכות בגלל פזיזותו מופיעים בדברי רש"י.
וכך כותב רש"י.
רש"י בראשית פרק מט פסוק ג'
-ד') -
(ג)
יתר שאת
-
ראו
י היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים:
ויתר עז
-
במלכות, כמו (ש"א ב י) ויתן עז למלכו. ומי גרם לך
להפסיד כל אלה: (ד) פחז כמים
-
הפחז והבהלה אשר מהרת להראות
כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך אל תותר
-
אל תתרבה
ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות
לך.
ראובן הפסיד את המלכות ואת הכהונה שהייתה אמורה להיות אצלו מתוך
אותה זריזות ובהלה.

177
פסקה קלו.אשר המדינה האידיאלית81
(עמוד קצא')אין המדינה האושר היותר עליון של האדם.
זה ניתן להאמר
במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול
מחברת אחריות
גדולה,
שהם האידיאות, המון שנשארו
של החיים עטרת האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם
נוגעים בה.
מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק
בהויתה התוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר
היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה
בסולם האושר.
ומדינה
זו היא מדינתנו, מדינת ישראל,
יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד,
שזהו באמת האושר היותר עליון.
אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך,
כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות
האושר היותר גדול
.
נושא הפסקה-המדינה האידיאלית נושאת בתוכה אידיאל עליון המביא
אושר עליון לאדם.
ביאור הפסקה-
אין המדינה האושר היותר עליון של האדם.
זה ניתן להאמר
רגילה במדינה-הרב מבאר את ההבדל בין מדינה רגילה למדינה
אידיאלית, ישראלית. המדינה הרגילה היא לא יכולה להיות פסגת האושר
של האדם. אושריכול לנבוע רק במקום בו ישנו אידיאל עליון. כיון שמדינה
רגילה איננה מכילה בתוכה אידיאל עליון לכן מדינה רגילה לא כוללת
בתוכה אושר עליון.
שאינה עולה לערך יותר גדול
מחברת אחריות גדולה-הרב מבאר
שמעלת מדינה רגילה היא רק בדרגה של מעין חברת ביטוח גדולה. מטרתה
של מדינה רגילה ליצור מעין חברה גדולה היוצרת אחריות זה לזה. הבעיה
81מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' פסקה קפו'. מובא גם באורות ישראל פרק ו' פסקהז'.

178
כשזאת המטרה של המדינה מה שעומד בשורש של המדינה הוא האדם
היחיד. ביטוח מטרתו לדאוג לאדם הפרטי, בביטוח אין מעלה בעצם
הביטוח אלא כל מעלתו הוא דאגה לאדם הפרטי.
על פי יסוד זה מתבאר מה ההבדל בין מדינה רגילה למדינת ישראלית.
מדינה ישראלית המדינה היא התכלית והפרט הוא אמצעי. ואילו בחברת
ביטוח הכלל הוא באמצעי בשביל התכלית שהוא הפרט. ההבדל הזה הוא
מהותי, וכך מבאר הרב באורות ישראל.
אורות ישראל פרק ב' פסקה ג' עמ' קמד'
-
היחש של כנסת ישראל ליחידיה הוא משונה מכל היח
ושים של
כל
קיבוץ לאומי ליחידיו. כל הקיבוצים הלאומיים נותנים הם
ליחידיהם רק את הצד
החיצוני של המהות, אבל עצם המהות זה
שואב כל אדם מנשמת הכל, מנשמת
אלהים שלא באמצעות הקיבוץ,
מפני שאין להקיבוץ חטיבה אלהית, שמגמה אלהית
עצמית שרויה
בתוכו.
לא כן בישראל, הנשמה ש
ל היחידים נשאבת ממקור חי
העולמים
באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת
להנתק
מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה
היא משום כך
ההזדקקות, שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא
מוסר תמיד את נפשו מבלי
להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה
ותיק
ונה העצמי דורש כן ממנו.
בפסקה זאת הרב מבאר את ההבדל המהותי בין כנסת ישראל לשאר
האומות. כל האומות הפרט הוא עצמאי, הדרגות הרוחניות שהפרט משיג,
האדם משיג לא על ידי המדינה. המדינה רק נותנת את האפשרות
החיצונית. לעומת זאת בכנסת ישראל, המעלה הרוחנית מושגת דווקא על
ידי חיבור לכלל. אצל עם ישראל מתבאר שעיקר החיות הפנימית לא תושג
ליחיד מכוחו אלא מחיבורו לכלל.
יש כאן הבדל עקרוני, האם אנו תופסים שהעיקר הוא זכות הפרט, או
העיקר הוא הכלל.
כשהאדם תופס שהמרכז הוא האדם והמדינה רק אמצעי ממילא לא יכול
להיות שהמדינה תביא אושרעליון. האושר העליון מבטא את המטרה
העליונה, מדינה שתפקידה רק לשרת את הפרט אין אפשרות למצוא אושר
עליון בעצם המדינה.

179
האידיאות, שהם המון שנשארו
האנושיות, החיים של עטרת מרחפים ממעל לה, ואינם
נוגעים בה-מדינה רגילה שהיא רק ביטוח
גדול לפרט אין אפשרות להכניס אתהאידיאלים העליונים. המדינה היא
נמצאת מתחת האידיאלים. האידיאלים לא יכולים להכנס לקטנות
הנמצאת במדינה. האידיאל הוא נמצא מעל המדינה. כיון שהאידיאל הוא
עצמו לא נמצא במדינה ממילא עטרת החיים לא מתגלה בתוך המדינה.
כיון שהמדינה בעצמה לא מגלה את עטרת החיים לכן לא שייך אושר עליון
במדינה כזאת.
כשאדם מחובר אל עטרת החיים, היינו האידיאל העליון אז האדם יכול
לקבל אושר עליון. אושר נובע לא מאידיאל נמוך, אושר זה כח הבא לידי
ביטוי בזכות אידיאל מרומם. כל אידיאל חומרי מוקטן לא יביא לאדם
אושר. עטרת החיים הוא הפסגה מעין כתר הנמצאמעל כל החיים. עטרת
זאת היא היכולת לגלות אלוקות בתוך העולם. לגלות דבקות אלוקית בתוך
העולם. השאיפה הכללית שכל העולם כולו יגלה אלוקות. הדרך השלמה
לגלות יעוד זה נעשה דווקא באומה ישראלית אידיאלית. וכך כותב הרב
בשמונה קבצים.
קובץ א' תתפא.
-
הדבקות האלהית, כשהיא
באה רק בתור רעיון או רגש בודד ...
מתהפכת היא למין הזיה של בטלנות, שהיא מדלדלת את האדם, את
היחיד ואת הציבור, ואינה ראויה כלל לשמה הגדול.
אבל בזמן שהיא
באה מתוך עושר רוחני ומעשי גדול, אז היא, רק היא, עטרת החיים
. רק על ידה יבוסס מצב עם, על ידה ירומו קרן כל
המדעים, וכל
תיקוני העולם היותר יפים ונהדרים, על ידה יזדככו הנפשות
בעומקם, ועל ידה ימלאו החיים ששון ובטחה, החיים יעשו עשירים
... היא תורת החיים לכל העולם, שעתידה להיות המעין העולמי
לאוצר רוח האדם.
בפסקה זאת הרב מבאר שהדבקות היא עטרת החיים יכולה להופיע רק
בתוך עושר גדול, דווקא בתוך גדלות של אומה גדולה.
מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק
בהויתה התוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר
היותר גדול של
היחיד-בחלק זה של הפסקה הרב מבאר את המדינה האידיאלית. המדינה
בה התוכן העליון אליו האנושות שואפת, תוכן זה הוא נמצא בבסיסה של

180
המדינה האידיאלית. כיון שהתוכן הזה נמצא בתוך כזאת מדינה ממילא
מדינה כזאת יכולה לתת אושר אמיתי לכל יחיד ויחיד. כשהאדם מחובר
לכח עליון גדול אז האדם יכול להרגיש אושר.
מדינה כזאת היא מניחה ביסוד חייה לא את זכות הפרט, אלא את
האידיאל העליון הנמצא במציאות. מדינה כזאת מבטאת את הכלליות
המביאה קדושה לעולם. הבאת האידיאל לעולם יכולה להופיע על ידי הכלל
כמו שהרב ישראלי מבאר את תפקידה של מדינת ישראל וכך כותב הרב
ישראלי.
הרב שאול ישראלי
-
המשטר המדיני לפי התורה. -
כשמשה רבנו ע"ה ניסח את המגמה הכללית של
התורה מפי ה' בזמן
קבלתה נאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש
".
בדברים
אלה מתבטאת המגמה הכפולה להקיף את חיי הפרט ואת חיי הכלל
גם יחד, ובמה שנוגע לחיי הכלל
-
גם החיים המדיניים
- "
ממלכת";
גם החיים הלאומיים
-
"גוי".
-
ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אין
התורה מס
תפקת בעיצוב דמותו של היחיד, מפני שהיא סוברת
שאליבא דאמת לא תתכן כלל שלמות הפרט בתוך חברה קלוקלת.
הרעיון של הפרדת הדת מהמדינה שקנה לו זכות אזרח ברובן ככולן
של מדינות אירופה, תנו למלך אשר למלך, ולאלקים אשר לאלקים.
זוהי ההכרזה הראשונה על קיום שתי רשויות נפרדו
ת-
רשות הפרט
וחובותיו לאלקים, ורשות הרבים ששם שולטים כוחות אחרים. ..
התורה דורשת "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ..שרשות הרבים תהיה
בעלת אותה מגמה המוצגת ליחיד, והאומה תהיה בעלת צורה
מוגדרת שתבטיח השתלמותו של היחיד בכיוון הראוי.
הרב ישראלי מבסס את דבריו על הפסוקשנאמר לעם ישראל לפני מתן
תורה. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. מטרת המדינה היהודית
הוא להיות קדושים, לבטא את האידיאל העליון בצורה של חברה שלמה.
דברי הרב ישראלי מבוססים על מה שהרב כותב במאמרו 'למהלך
האידיאות' וכך כותב הרב.
אורות ישראל למהלך האידיאות ב'
עמ' קד'
-
-
בראשית מטעו של העם הזה, אשר ידע לקרוא בשם הרעיון האלהי
הברור
בטומאתה האליליות של הכביר השלטון בעת והטהור
פראותה, נתגלתה השאיפה
להקים צבור אנושי גדול אשר "ישמור

181
את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט". זוהי
השאיפה ...
למלואה של שאיפה זו צריך דוקא, שצבור זה יה
יה בעל מדינה פוליטית
וסוציאלית
וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, "עם
חכם ונבון וגוי גדול",
והאידיאה האלהית המוחלטת מושלת שמה
ומחיה את העם ואת הארץ במאור חייה.
למען דעת, שלא רק יחידים
חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קדש, חיים
באור האידיאה
האלהית,
בכל ומשוכללים מתוקנים שלמים, עמים גם כי תקוני
התרבות והישוב המדיני ; עמים שלמים, הכוללים בתוכם את
כל השדרות האנושיות
השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית,
הפרושית, המשכלת והקדושה, עד
המערכות הרחבות, הסוציאליות,
הפוליטיות והאקנומיות, ועד הפרולטריון לכל
פלגו
תיו, אפילו היותר
נמוך ומגושם.
אור האידיאה האלהית, העולה ומזדקק בקרב עם
כזה ומטביע בו את חייו
הלאומיים המלאים ...
המטרה של האומה ישראלית לגלות קדושה לא רק אצל הקדושים. המטרה
שתהייה אומה שכל כולה, כל פרטיה יהיו מחוברים לאותו אידיאל קדוש
ועליון. היכולת הזאת היא מבטאת את הציווי להיות ממלכת כהנים וגוי
קדוש.
בעקבות הבנה זאת אפשר להבין היטב את החשש של הרב ישראלי
מהפרדת הדת מהמדינה. אומנם אצל כל האומות אפשר להפריד בין הדת
למדינה, כל האומות הדת היא רק נתינת מקום לחייו של הפרט. אבל
באומה הישראלית הקדושה היא צריכה להיות בבסיס חייה של האומה.
לכן ההפרדה היא מוציאה את כל המהות הרוחנית מתוך המדינה.
יסוד זה שאסור להפריד בין הדת למדינה הוא נושא גדול לויכוח, מבחינה
מעשית אולי יהיה יותר נח לציבור הדתי להפריד בין הדת למדינה. ההפרדה
הזאת תגרום להפחתת המתח בין האוכלוסיות, החסרוןבמהלך זה
שהמדינה תאבד את צביונה ואת ייחודה האידיאלי.
מדינה זו היא באמת היותר עליונה
בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל,
יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא
שיהיה ד' אחד ושמו אחד,
שזהו באמת האושר היותר עליון-הרב
מביא כאן את אחד ממשפטיוהמפורסמים. ייעודה של מדינת ישראל
להיות יסוד כסא ה' בעולם. משמעות יסוד זה הוא כנגד עמלק.

182
טענת עמלק להפריד בין האלוקות לבין העולם. להשאיר את האלוקות
למעלה ולהניח שהעולם כמנהגו נוהג. לעומת זאת התפיסה הישראלית
סוברת שכסא ה' נמצא בתוך העולם. העולם נברא בשביל שהקב"ה ישרה
שכניתו בתוך העולם. הקב"ה ברא את העולם כיון שהתאווה שתהייה לו
דירה בתחתונים.
הרצון הזה הוא האידיאל. רצון זה יתמלא ברגע שנגלה כיצד יש אלוקות
בכל העולם. החיבור בין הצד הדתי לצד הגשמי הפיזי הוא מימוש של
האידיאל העליון. מימוש זה הוא השלמת כסא ה' בעולם.
כל עוד עמלק שהוא מפריד בין העולם לבין האלוקות נמצא בעולם אין כסא
ה' שלם. השמדת עמלק, הוא השמדת הטענה המוציאה את האלוקות
בעולם, ההשלמה הזאת היא ממלאת את כסא ה'. וזה מה שנאמר בפסוק.
שמות פרק יז פסוק טז
-ַָּּ֔ה
וַיָֹּ֗אמֶר כִָֽי־יָּד ֙ עַל־כֵַ֣ס י
מִלְׁחָּמֶָּׂ֥ה לַיקוָָּ֖ק בַָֽעֲמָּלֵֶ֑ק מִדָֹּ֖ר דָֹּֽר: פ
המלחמה ממשיכה עד השלמת האידיאל. השלמת האידיאל ביום בו יהיה
ה' אחד ושמו אחד, כמו שנאמר בפסוק.
זכריה פרק יד פסוק ט
-ְׁ
וְׁהָּיָָּ֧ה יְׁקוָָּ֛ק לְׁמֶָ֖ל ְֶך עַל־כָּל־הָּאֶָּ֑רֶץ בַיַ֣ום הַהָּ֗וא יִהְׁיֶָ֧ה יְׁקוָָּ֛ק אֶחָָּ֖ד ּוש
מֶׂ֥ו
אֶחָָּֽד:
כיום כשהעולם לא נמצא על תיקונו אז אי אפשר להגות את שם ה'. שם
הויה נאמר בשם אדנות. שם ה' כביכול מנותק ממשמעותו הפנימית. לכן
שם ה' מופיע רק בצורה של שם אדנות. במצב השלם תתגלה מלכות ה'
בצורה מלאה ואז שם ה' יאמר כמו שהוא נכתב. היינו בשם הויה. אל
האידיאל הזה אנו שואפים. מילוי אידיאל זה יעשה דווקא מתוך ממלכה
המגלה כבוד ה' בצורה מלאה בתוך חיי המעשה.
השלב הזה הוא האושר העליון של האדם, הוא האושר כיון בצורה כזאת
בכל מקום ומקום בעולם יתגלה השורש הרוחני המחיה את העולם. גילוי
שורש זה נותן משמעות לפעולתו של האדם, נתינת משמעות היא נותנת
אושר עליון.

183
אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך,
כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות
האושר היותר גדו
ל-
הרב מבאר שאומנם יש כאן אידיאל של אושר עליון, אבל דבר זה מצריך
ביאור ארוך. כיון שזה תהליך ארוך לכן בימי החושך קשה לראות את
האידיאל הזה מופיע. האדם צריך להתמלא בהמון כוחות כדי להבין להיכן
וכיצד ממשים את האידיאל הזה. למרות שזה נראה רחוק אסור לאדם
לחדול מלשאוף לאושר הזה. השאיפה להגיע לאושר הגדול הזאת צריכה
ללוות את האדם גם במקום בו נקראה כאילו האושר הזה לא בר השגה.
באופן כללי האדם צריך לדעת ככל שהאדיאל יותר גדול נראה שהוא קשה
למימוש. דווקא מתוך הקושי אסור לאדם להתייאש, להיפך האדם צריך
להבין שיש כאן מקור היכול למלא אותו אושר עליון תכליתי. לכן גם בימי
החושך האדם לא יתייאש מראיית אור גדול זה.

184
פסקה קלז.תר אשר החיים82
(עמוד קצב')עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק
לימודי חובות,
מוסר וצדק, היוצא מדעת אלהים אמת, וחובות אין
העולם חפץ לקבל, ואם הוא מקבל נשאר בלב טינה על המעורר
הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט
בכל מאוייה.
א
בל בבוא התור של אור העולם להגלות, יודע
לעולם שדרכי
החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם,
את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול
כל ערך. ועונג
ואושר זהו דבר השוה לכל על כל פנים לחשוק בו,
ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים,
ועל כן י
חזיקו עשרת אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי
נושא הפסקה-כשיתגלה אור עולם, עונג העולם, האומות יחזיקו באומה
הישראלית.
ביאור הפסקה-
עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק
לימודי חובות,
מוסר וצדק, היוצא מדעת אלהים אמת, וחובות אין
העולם חפץ
לקבל-הרב פותח בתיאור המצב הקיים כעת בעולם. המצב הקיים כיום
עם ישראל הוא מסמל את המוסר הקיים בעולם. כיון שהקישור אל דעת
אלוקית יוצרת חובות מוסריות מיוחדות. החובות האלה לא מאירות, אלא
יוצרות מערכת של חובות. אותה מערכת של חובות גורמת שהעולם אינו
חפץ לקבל את ההשפעההמוסרית שעם ישראל משפיע לעולם.
בדברי הרב מתבאר בדרך אגב את הסיבה לאנטישמיות. הסיבה כיון
שהעולם קשה לו לקבל את ההשפעה המוסרית שהאומה הישראלית יוצרת
82מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ג' פסקה שנו'. נמצא גם באורות ישראל פרק ה' פסקה
טו'.

185
ומגבילה את העולם. דברי הרב מבוססים על הגמרא במסכת שבת. וכך
הגמרא מבארת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב
-
מד
בר סיני
-
שירדה שנאה לאמות העולם עליו
הקושי לקבל את החובות המוסריות מוליד אנטישמיות ושנאה לאומה
הישראלית. באופן טבעי העולם ואנשי העולם לא אוהבים לקבל חובות
ומוסר.
ואם הוא מקבל נשאר בלב טינה על המעורר
הראשי לידיעת
החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט
בכל
מאוייה-גם
כשהעולם מקבל דרישה מוסרית, כיון שזאת קבלה חיצונית. כיון שזאת
קבלה המכופפת את כוחות הגוף והנפש לכן נוצרת טינה פנימית. יש
טבעיות שהעולם רוצה לזרום במסלולו, בצורתו הברברית, כיון שהמוסר
והחובות כובשים את ההתפשטות הטבעית אז נוצרת טינה וכעס.
אבל בבוא
התור של אור העולם להגלות, יודע
לעולם שדרכי
החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם,
את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול
כל ערך-ישנו
תהליך בו העולם צועד. התהליך הזה מגלה לעולם שהשאיפה המוסרית
והחובות הם בעצמם מכילים אושר ואור גדול לעולם.כשהעולם יכיר את
גדלות האושר הקיים באותם חובות אז העולם ירצה להתחבר לישראל.
הרצון הזה יגדל רק בצורה בה יכירו את המשמעות העמוקה שעם ישראל
נותן לעולם. המשמעות שאנו נותנים לעולם, הוא נתינת משמעות לעצמות
החיים. אילולי המשמעות שעם ישראל נותן לחיים אז כל העולם כולו לא
כדאי, אין ערך ומשמעות לעולם.
הרב בשמונה קבצים מתאר את התהליך שהעולם צועד, בתחילה העולם
עובר תהליך של הכנעה וכבישת הכוחות, עד שהעולם יתעדן ואז כוחותיו
יתגלו בצורה שאיננה ברברית. בצורה כזאת העולם לא יזדקק להתנגד
לאומה הישראלית.
קובץ א' פסקה קט.

186
-
ההתפ
תחות של רוח האדם, מכשרת את שכלו העצמי ואת חפצו
הפנימי להיות שואף אל הטוב הגמור, שהוא הטוב האלהי, שהוא
היסוד של המגמה לכל התגלות אלהות, והשפעת התורה והנבואה
בעולם.
בימים הראשונים היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח,
וחפצו היה גם כן יותר ברברי, אז היה החז
ון האלהי כולו נועד לדחות
את השכל הסורר, המשועבד רק להחפצים הבהמיים ... התבסמות
העולם על ידי כל המשך הדורות, על ידי ביסום היותר עליון של גילויי
היחש התגדלות הזמנים, נסיונות ידי ועל בישראל, השכינה
החברותי, והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם ...
וכשבאה ה
מסורת והדת, אפילו בצורתה היותר טהורה, לכבוש תחת
ידה את זה החלק המזוקק, לא תצליח. אבל צריכה היא לסייע את
רוח האדם בנקודת טהרתו, ללכת במסילתו שכבר כבש, ולכוון את
מטרתה נגד אותם חלקי הרוח של הדעת והרצון האנושי שעדיין לא
נתבסמו, והם עומדים עדנה במצבם הפראי כימ
י קדם. ...
ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל על כל פנים לחשוק בו,
ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים,
ועל כן יחזיקו עשרת אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהוד
י-כשהאומות יכירו
שעם ישראל הוא מקור האושר. לכן הם יחשקו לדבוק בעם ישראל. הם
יכבדו ויעריכו את האומה הישראלית. הרב באורות ישראל מתאר את
תפקידו של עם ישראל בבוא אור גדול זה. וכך כותב הרב.
אורות ישראל פרק ה' פסקה יא.
-
ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז
כל
עמים מחילוקי היוצאות הרעות המדות וכל התגרות
וגבולותיהם. אבל העולם
צריך להעידון התמ
ציתי, שהאנושיות
משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים
של כל אומה. וזה
החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות
גדול הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטית רוח עליונה.
היכולת של האומה הישראלית לגלות את האור הקיים בעולם, לתת לכל
אומה את מקומה גורמת שכל העולם כולו שואף לדבוק באומה הישראלית.

187
וכך הרב מבאר בעין איה על הגמרא שהבאנו לעיל שבהר סיני ירדה שנאה
לישראל.
אין איה שבת פרק ט' פסקה קכז'.
-
... עד שע"י הכשלונות הרבים
סוף כל סוף יכירו וידעו את עותתם,
ויגיע היום אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש
יהודי לאמר, הלך נלך עמכם כי שמענו אלהים עמכם. וכל עוד לא
הוארו באורה בהירה זו הרי הם עומדים במצב של ריחוק ושנאה
שירדה לאומות העולם עליו. הר סיני.
הרב מסיים את הפסקה בפסוק המתאר את הרצון של אומות העולם
להתחבר לאומה הישראלית. וכך מופיע בספר זכריה.
זכריה פרק ח פסוק כג
-
כָֹּֽה־אָּמַר ֘ יְׁקוַָּ֣ק צְׁבָּאות ַ֒ בַיָּמִַ֣ים הָּהֵַ֔מָּה אֲשֶֶּ֤ר יַחֲזִ֙יק ּו֙ עֲשָּרַָּ֣ה אֲנָּשִַ֔ים מִכָֹּ֖לִֶׁ֨
לְׁשֹּנַ֣ות הַגויִֶ֑ם וְָֽׁהֶחֱזִֶ֡יק ּו בִכְׁנַף ָ֩ אּו
יש יְׁהּודִֶ֜י לֵאמָֹּ֗ר נֵָֽלְׁכָּה ֙ עִמָּכֶַ֔ם כִֶׂ֥י שָּמַָ֖עְׁנ אֱֹלהִֶׂ֥ים עִמָּכֶָֽם: ס

188
פסקהקלח83
(עמוד קצב')הבו אור הבו קודש, הבו יושר, הבו צדק, הבו חיים,
שהם ראויים
לשמם, לישראל, להיחיד ולהציבור, ולכל העולם כולו,
תהום אל
תהום קורא, אבע מימיך
נושאהפסקה-הרצון לקבל את האור הגדול לתוך העולם.
ביאור הפסקה-
הבו אור הבו קודש, הבו יושר, הבו צדק, הבו חיים-פסקה זאת היא
חותמת את החלק הזה של אורות הקודש. הפרק האחרון עסק במגמת
העדן והטוב. בפסקה זאת הרב קורא להביא את אותו עדן וטוב אל העולם.
גילוי העדן והטוב נעשה על ידי בקשת אור, קודש, יושר צדק וחיים.
אפשר שפסקה זאת היא המשך של פסקה קודמת. לאחר שבפסקה
הקודמת הרב תיאר את המציאות בה העולם יכיר שדרכי החיים ואושרם
תלויים בעם ישראל. בעקבות כך, פסקה זאת היא מעין בקשה לקבל את
האור הקודש היושר והצדק וחיים בשביל חיים הראויים להקרא בשמם.
כשמכניסים כוחות כאלה לתוך החיים נוצרים חיים הראויים להקרא
חיים.
בקשת האור מבטאת הרצון להכניס אור אלוקי לעולם. וכך כותב הרב
בשמונה קבצים.
קובץ ז' פסקה סב.
-
זיו אור אלהים הממלא את העולמים כולם, מחיים ומרוה אותם
מדשן נועם עליון של מקור החיי
ם, הרי הוא נותן חיל בנשמות,
83מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ז' פסקה ריד'.

189
במלאכים, ובכל יצור, לחוש את פנימיות תחושת החיים... וכל
העולמים כולם, ציחי צמא, שואגים הבו אור, בעטוף נפשם.
בקשת הקודש מבטאת את הרצון לחיים קדושים העומדים מעל הטבע,
כמו שכותב הרב באורות הקודש.
אורות הקודש חלק ב' פסקה כג' עמ' שיז'
.
-
רז התנועות העכשוויות מתברר בזה שהקודש עצמו, אור העולם,
העומד למעלה מהטבע, מהגופניות והחברתיות, תובע הוא מהעולם
בכלל ומישראל הפזור והשבור בפרט, את הדקיון של הטבע,
בשכל, בהרגשה, שבחיים, הנורמליות הבריאות, הפשטות,
בהתפעלות.
בקשת היושר זאת הבקשה לגלות את המידות הטובות והישרות הקיימות
במציאות. אותם מידות ישרות מכילות בתוכן אושר. כמו שהרב בעין איה
מבאר.
עין איה שבת פ"ב פסקה
צא. -
ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו ד"ת וטופו
ד"ת. הדיעות הטובות והישרות הנה בעצם מוטבעות בטבע
נפשו של אדם שעשאו האלהים ישר. טבע (היושר) [ה
אשר]
והשמחה באור האמת, היושר, המוסר השלם ודעת ד' וכל
המדות העליונות הנמשכות מהם, הוא האות היותר נאמן על
עומק האמת והטוב שיש באלה הדרכים שהם דרכי החיים
להאדם הפרטי והאנושיות בכללה.
בקשת הצדק היא מבטאת את הצדק האלוקי הנמצא מעל המציאות. זאת
בקשה יסודית להכירשהעולם כולו מבטא אידיאל גדול ועליון. הרב
בשמונה קבצים מרחיב על האידיאל העליון של הצדק, וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה עג.
-
אנו מדברים על דבר הצדק בעצמו, בהתגשמותו במציאות, ועל דבר
האידיאל של הצדק, כשהוא זורח בנשמה, כשהוא מצוייר ונשאף.
אנו אומרים שהשאיפה האידי
אלית של הצדק מלאה היא עושר של
צדק יותר מהצדק המתגשם במציאות. הצדק המתגשם יונק הוא את
ברכתו, מקבל את שפעו, מהאידיאל המופשט של הצדק. והאידיאל

190
המופשט, לא בכל עוזו יכול הוא להשפיע את צדקו על הצדק, אלא
על פי התוכן המצומצם הראוי להצדק המתגשם בעולמים לקבל. וזה
הצ
ינור המשפיע להצדק המתגשם במציאות, הרי הוא מקור הצדק
בדרך קירוב, כלומר מקור השפעת לשד הצדק להצדק המתגשם.
וכשהצדק המתגשם יונק מצדיק יסוד עולם זה את שפעו, הכל שמח,
חי ומלא אורה, ברכה וקדושת עולמים, עז וחדוה, וקול רינה וישועה
באהלי צדיקים, צדיק וצדק.
בקשת החיים משמעותה לחיות את החיים על פי שורשם הרוחני, לכן
מצאנו שהצדיקים נקראים חיים84. וצדיקים מחוברים אל צרור החיים,
כמו שהגמ' במסכת שבת דורשת על ההבדל בין חיי הצדיק לחיי הרשעים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד ב
-
אף הקדוש ברוך הוא, על גופן של צדיקים אומר יבוא שלו
ם ינוחו על
משכבותם ועל נשמתן הוא אומר והיתה נפש אדני צרורה בצרור
החיים. על גופן של רשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים ועל
נשמתן הוא אומר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. תניא,
רבי אליעזר אומר: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד,
שנאמר והיתה נפש אדנ
י צרורה בצרור החיים, ושל רשעים זוממות והולכות
שהם ראויים לשמם, לישראל, להיחיד ולהציבור, ולכל העולם
כולו,
תהום אל תהום קורא, אבע מימיך-כל הבקשות האלה מטרתם
להגיע לחיים הראויים להקרא חיים. רק צדיקים חייהם קרויים חיים,
הרשעים חייהם אינם חיים. אומנם הם בפועלמבחינה פיזית הם חיים,
אבל חיים כאלה אינם ראויים להקרא חיים85.
84עניין זה מופיע בכמה מקומות בחז"ל, לדוגמא בגמ' מסכת ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח עמוד א
-
כי החיים יודעים שימותו
-
אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים
85
מצאנו בפסוק בבראשית האומר על אברהם 'זקן בא בימים ... (בראשית כד' א') ויש שדרשו
על פסוק זה, שאצל צדיקים כמו אברהם בא בימים משמעותו שהוא מגיע עםכל ימיו. כל הזמן שלו ראוי להקרא יום של חיים.

191
כל הבקשות האלה שהרב מבקש את בצורתם הנכונה מתאימות לאומה
הישראלית. בין הפרט והיחיד באומה ובין כללות האומה. מהותה של
האומה הישראלית שזה המילוי שהיא שואפת וצריכה. אותה שאיפה היא
משפיעה על כל העולםכולו.
ההשפעה הזאת היא מעין חיבור בין תהום לתהום. משמעות החיבור היא
שאנו שואפים שהקב"ה ישפיע עלינו רוח ממקור עליון של אותם תכונות,
ואז ההשפעה המגיעה מן השמיים תתחבר אל ההשפעה הנמצאת בארץ.
היינו התהום השייך בארץ הגשמית גם הוא רוצה לקבל את האורהעליון.
קבלת האור העליון והחיבור אל הארץ מבונה בשם תהום אל תהום קורא.
דברי הרב מבוססים על הגמרא הדורשת כך.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד ב
-
אמר רבי אלעזר: כשמנסכין את המים בחג, תהום אומר לחבירו:
אבע מימיך, קול שני ריעים אני שומע, שנאמר תהום אל תהום קורא
לקול צנוריך וגו'. אמר רבה: לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעיגלא
(תלתא), ופירסא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא
עילאה, לתהומא עילאה אמר ליה: חשור מימיך, לתהומא תתאה
אמר ליה: אבע מימיך. שנאמר הנצנים נראו בארץ וגו'.
על פי הגמרא מבואר שניסוך המים יוצר חיבורבין המים העליון שאותם
אנו רוצים להוריד, לבין המים התחתונים שאותם אנו רוצים שינבעו ויעלו
מלמטה למעלה. החיבור הזה מבטא את החיות והצמיחה של הנצנים
המתגלים בארץ. אותם ניצנים יופיעו בצורתם המלאה בגאולה השלמה.