סדר ה׳ - צפיה לישועה

1
אורות הקודש
למרן:
הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
דרך הקודש.
צפיה לישועה.
שיעורים באורות הקודש:נכתב בחבורת לומדים
לא עבר הגהה: מהדורה ראשונית.
להערות:
מייל:
Nerya.poper@gmail.com
פלא':
0587100979

2

3
תוכן
פסקה א-הצפיה הרוחנית....................................................................5
פסקה ב-צפית הישועהב....................................................................9
פסקה ג-דמיון שכל ורוח הקדשג........................................................12
פסקה ד-שאיפה לרוח הקדש.............................................................21
פסקה ה-שאיבת רוח הקדש..............................................................29
פסקה ו-מרכזיות ההויה בנשמת אדם..................................................42
פסקה ז-רוח הקדש על המשיג העובד.................................................53
פסקה ח-רוח הקדש בכנסת ישראל.....................................................69
פסקה ט-הבאים אל הקדש................................................................79
פסקה י-גלוי אליהו באורח השכל........................................................97
פסקה יא-השגות גלוי אליהו.............................................................103
פסקה יב-ההתגלות הכמוסה והודאות המחלטה...................................107
פסקה יג-הקנאה והאהבה האלהית...................................................118
פסקה יד-העלאת עולם העשיה........................................................130
פסקה טו-גלוי אור החיים................................................................135
פסקה טז-ישועות וקוממיות.............................................................141
פסקה יז-אורו של משיח..................................................................154
פסקה יח-נשמות חדשות ותר מלכות.................................................169

4

5
פסקה א-הצפיה הרוחנית1
(עמוד שנג')
הצפיה
הרוחנית מלאה היא בהירות הזכרון הכללי,
זכרון גדלה של האומה וכל מלא הודה בעבר, וכמו כן היא
מופעת משכלול התקוה בעתיד. ואלה שתי ההופעות
משכללות את הנפש כולה, ומזה באה הגדולה החבה
וכל ובמקדש, בארץ התלויות למצות הרגשות
התלויים בהן.
נושא הפסקה-הצפיה הרוחנית קשורה לזכרון העבר ותקוות העתיד.
ביאור הפסקה-
הצפיה
הרוחנית מלאה היא בהירות הזכרון הכללי,
זכרון גדלה של
האומה וכל מלא הודה בעבר-סדר זה חותם את החלק דרך הקודש.
הפסגה של דרך הקודש היא הצפיה לישועה. המקור לצורך לצפות לישועה
מבוארת בגמ' מסכת שבת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
-
אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת
באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית
לישועה,
פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר
בגמ' מבוארת שאחת השאלות ששואלים את האדם בשעה שהוא מגיע לדין
ששואלים אותו האם הוא ציפה לישועה. הצפיה לישועה בפשטות זאת
ההבנה שיש לנו עתיד ושאיפות רוחניות גבוהות. יש לנו כעם ישראל צפיה
לישועה גדולה, ישועה של העם, ישועהרוחנית וגשמית. כמו כן ישועה
כביכול של הקב"ה, בגילוי מלכות ה'. הצפיה לישועה וודאי קשורה לצפיה
למשיח צדקנו.
כאן בפסקה הרב מתאר מה השורשים העומדים בעומק של הצפיה לישועה.
הרב מחדש שהצפיה לישועה מתחילה מן זכרון העבר. בזכות זכרון העבר
1מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ א' פסקה תיט'.

6
אנו יודעים למה לצפות. מתוךהתבוננות בהיסטוריה של העם אנו יכולים
לחזור ולצפות לגאולה.
הרב מבאר שפעולת הזכרון צריכה להיות פעולה בהירה, היינו הזכרון צריך
להיות צלול וברור. ישנם הרבה דברים שהאדם זוכר, אבל בדרך כלל
הזכרון הוא זכרון כללי. זכרון בהיר משמעותו שהאדם מעלה את הזכרון
בצורה חיהומשמעותית, האדם מעלה בזכרונו את הדברים עם כל
פרטיהם2.
הרב צבי יהודה מבאר שהזכרון הוא אחד הדברים היסודיים באומה
הישראלית. וכך מסביר הרצי"ה בשיחות הראי"ה.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל (שיחות הרצי"ה, ויקהל
381)
-
מתייחס למהות הזיכרון:
זכירה היא בריאות,
הגויים "שכחי
אלוהים" (תהילים ט'). איך אפשר לשכוח? אנו איננו שוכחים את
ריבונו של עולם, את יציאת מצרים, את השבת, את ירושלים; וגם
את ההיפך איננו שוכחים את עמלק. זכירה היא מצב של בריאות,
של נורמליות של קשר לעניינים, זכירה אורגנית, חיוניות. ולהיפך:
שכחה היא חול
שה, תלישות, התנתקות ממה שהיה, ולעומתה זכירה היא דביקות.
במקור זה מסביר הרצי"ה שהגויים הם שוכחים את הקב"ה. הם שוכחים
את ריבונו של עולם. עם ישראל זוכר את הקב"ה, זוכר את יציאת מצרים.
הזכירה יוצרת קשר ואורגניות. הזרכון מביא דבקות לעומת השכחה
שמביאה תלישות וניתוק.
ר' צדוק מסביר את החשיבות בזכרון, וכך כותב ר' צדוק.
ר' צדוק הכהן מלובלין
-
מחשבות חרוץ אות טז -
כי כל זכירה הוא העלאת הדבר לשורשו והתחלתו כמו יום הזכרון
דהרת עולם, כי הזכרון הוא שמזכיר ומצייר הדבר עתה ממש כמו
שהיה אז:
2נראה פשוט שחלק מהיכולת לזכור בצורה בהירה תלויה בעבודה של הדמיון שהאדם מעלה
את הזכרון לדמיונו.

7
במקור זה מסביר ר' צדוק שהזכרוןיוצר שאנו מחזירים את הדברים
לשורשם. בצורה כזאת אנו יכולים להחיות את העבר בשורשו.
הקשר בין העבר לצפיה העתידית מפורסם במשפט של יגאל אלון. 'עם
שאינו יודע את עברו, הווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל'. אין אפשרות
לבנות עתיד ללא הכרת העבר.
מטרת זכרון העבר זכרון גדלה והודה של האומה היא הכרחית בשביל
להגיע לצפיה רוחנית מלאה. המטרה שהצפיה הרוחנית תהייה בגדלות, לא
צפיה קטנה מצומצמת.
וכמו כן היא
מופעת משכלול התקוה בעתיד-הצפיה לא יכולה להסמך
רק על העבר. בסופו של דבר אנו לא רוצים לחזור אל העבר, העבר הוא
הבסיס אנו רוצים להגיע להתקדמות יותר מאשר העבר. בעצם העבר צריך
להיות הבסיס שעליו אנו נבנה את הופעת השכלול והתקוה של העתיד. אנו
מצפים לשכלול שהעולם יתקדם אליו. לכן כשהאדם רוצה למלא את עצמו
את לשכלל היכולת את בחשבון לקחת צריך הוא רוחנית בצפיה
האפשרויותהאלוקיות.
ואלה שתי ההופעות
משכללות את הנפש כולה-הרב מבאר שהצפיה
הזאת הקשר בין העבר לעתיד היא משכללת את הנפש כולה. שכלול הנפש
הוא נעשה כבר כעת, עצם הצפיה מועילה לאדם, גם לפני שהגענו את
העתיד. הרב בשמונה קבצים מתאר כיצד הצפיה והתקווה לעתיד טוב היא
משפיעהעל האדם כעת, הצפיה הזאת תורמת לעבודת האדם. וכך כותב
הרב.
קובץ א' פסקה תקיא.
-
גדולתה של הצדקות וחדותה הפנימית, תלויה היא במה שהיא
מוכשרת להיות צופיה את הטוב העתיד. אין הזמנים חוצצים בפניה.
כל העובר הרי הוא כקצף על פני מים, וכל הרע והכיעור המקצר את
הדעת הכל
עובר הוא. הנצח הוא מובטח אל הכלל כולו, והטוב
המוחלט הוא מלא עולם גם בהווה, ומוכן להתבלט ביותר בכמה
שדרות בעתיד. ... מאחר שהכל מתפתח לטובה, אם כן הכל מתעלה,
הרצון שביעת לסעודה ולטוב הגמור. והרי ובכן הכל מתוקן
מהמציאות היא גלויה, וחסד עליון הולך הוא וניצוק ב
כל מילואה
של הנשמה. וזו היא מגמת מדת הטוב של צדיקים, שממלאתם
אהבת ד', ואהבת העולם והבריות כולן.

8
במקור זה הרב מסביר כשהאדם נמצא בצפיה לעתיד טוב, אז לאדם יש
חדווה פנימית. האדם מכיר שכל העולם כולו מתעלה ומתפתח לטוב
מוחלט.
ומזה באה החבה הגדולה
למצות
התלויות בארץ ובמקדש, וכל
הרגשות
התלויים בהן-הרב מבאר שאחד המדדים שהאדם יוכל להרגיש
את התוצאה של הצפיה לישועה היא החיבה הגדולה למצוות התלויות
בארץ ומצוות התלויות במקדש. הקישור אל הארץ והמקדש קשור אל
העתיד. לכן מי שמלא צפיה לעתיד ממילא הוא ירגיש קישור מיוחדדווקא
למצוות עתידיות כאלה. בצורה כזאת האדם ירגיש הרבה רגשות חמים
בזמן קיום המצוות התלויות בארץ.

9
פסקה ב-צפית הישועהב3
(עמוד שנג')
צפיית הישועה
,
היא מזככת את החיים, מרחבת את הדעת,
ומעדנת
את הרוח.
נושא הפסקה-הצפיה לישועה מזככת מרחיבה ומעדנת.
ביאור הפסקה-
צפיית הישועה היא מזככת את החיים, מרחבת את הדעת,
ומעדנת
את הרוח-הרב ממשיך ביתרון של הצפיה כמו שהבאנו בפסקה הקודמת
הצפיה הזאת היא משפיעה גם בהווה על האדם. הרב באורות ישראל מתאר
כיצד הצפיה למשיח משפיעה לטובה על האושר של כל העולם, וכך כותב
הרב.
אורות ישראל ותחיתו פרק כ'
-
אורו של משיח, האושר העליון בחיי החברה והכלל, ברומו
העמוק
אל האושר הפרטי, מחובר הוא עם האושר וההצלה המוחלטה של
כל היש בתחית המתים. לגודל העתיד הזה מוכרחת כל עין לצפות,
הצפיה האידיאלית היא מגונת את הגונים העליונים החיים, היא
מקבעת את חותם ההויה בגורל מאורותיה. נתיקה כל דהי מראשית
הרום, מאחרית העדן המעולה, נפ
ילה היא לעמקי שחת, ושעירים
קמים ומשחקים במקום זמירות שרי קודש ונעם שיח סוד המוני
מעלה. האמונה העליונה היא בעצמה המנהגת את החיים אל
המרומים שהיא שרויה שמה
במקור נוסף בשמונה קבצים הרב מתאר כיצד הצפיה לישועה משפיעה על
החיים החברתיים והשאיפות החברתיות של האדם,וכך כותב הרב.
קובץ ז' פסקה סז.
-
כשאנו נשאלים על החיים החברותיים, מה היא מגמתם, אין לנו
תשובה מאותם החיים עצמם ... ובשביל כך תיקון העולם דורש
צפיית ישועה עמוקה, ממעיני הישועה העליונים. ותקותם של ישראל
3מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ז' פסקה ריט'.

10
הנצחית לאורו של משיח, לאור ד' בעולמו, היא היא בסיסו של עולם,
של כל מצביו, גם של העולם הח
ברותי עם כל הסתעפיותיו. ומוכרח
הדבר שאנשים צופים ימצאו, שכל מעינם יהיה שקוע באותן
המגמות העליונות, וחזיונם יהיה עולה ומרעיף על גבי החזיונות
החברותיים, הנוטלים כל כך מקום כמותי גדול בעולמנו.
במקור זה הרב מבאר שבשורש של החיים החברותיים חייבים להכניס את
הצפיהלישועה. החיים החברותיים לא יוכלו להתעלות בלי הצפיה לישועה.
כאן בפסקה שלנו הרב מדגיש את היתרונות הממשיים שהצפיה לישועה
תגרום. הרב מבאר שהצפיה תשפיע על החיים על הדעת ועל הרוח. נראה
שכוונת הרב ה'חיים', היינו הצד המעשי של החיים. ה'דעת' זה הצד
המחשבתי של האדם. ה'רוח' הכח שמבטא את הצד העליון של האדם.
הצפיה לישועה מזככת את החיים, כשהאדם יודע את התכלית, את
המטרה, אז מעשיו מזוככים לפי אותו אידיאל גדול.
הרב בשמונה קבצים מתאר כיצד העולם יכול להתעלות לפי עילוי מגמת
החיים, וכך כותב הרב.
קובץ ז' פסקה מג.
-
עילוי העולם ב
נקודת הרצון הפנימית הוא תלוי, בהעדינות של
המבוקש הכללי המגמתי של החיים. המעשים והעלילות, שהם
האמצעיים לחיים, הם ממלאים את השטח החיצוני של החיים.
ויכולים הם לבוא מתוך רצון עכור ומזוהם, ואז הם בתכלית הקלקול
והתיעוב, והם מאבדים את העולם, מרבים בו רשעה ומשטמה,
הרוחנית בעניותו ומתמוגג הולך והעולם ופרעות, מלחמות
והחמרית. והם יכולים גם כן לבוא מתוך רצון עדין, קדוש וטהור,
ואז הם מכובדים ומפוארים, וגוררים אחריהם תיקון עולם מלא,
ומצב נשמתי מרומם ונשגב....
במקור זה הרב מסביר שעילוי העולם תלוי בעילוי הרצון הפנימי והכרת
מגמת החיים של האדם. בצורה כזאת כל המעשים וכל עלילות החיים הם
מכשירים את האדם לקראת המגמה. אם הרצון והאידיאל עכור, אז כל
המעשים מקבלים את אותה עכירות. נקיון המעשים תלוי בנקודת הרצון
והצפיה הטובה.

11
הצפיה מרחיבה את הדעת, הדעת מסמלת את השכל. כשיש לאדם צפיה
טובה אז השכל שלו מקבל משמעות הרבה יותר רחבה. כשהאדם עסוק
בדברים קטנים אז שכלו מתעסק בהשגת קטנויות. המחשבות שלו
מצומצמות רק בחומר וכדומה. ברגע שהאדם פונה אל ההרחבה הקיימת
בצפיה הגדולה לישועה ממילא הוא מתמלא במחשבות רחבות וגדולות.
הצפיה גם מעדנת את הרוח. הרוח מסמלת את החיים הרוחניים של האדם.
כשהאדם מתחבר אל הצפיה הגדולה אז הרוח מתעדנת.

12
פסקה ג-דמיון שכל ורוח הקדשג4
(עמוד שנד')
חכמת האמת
, שהיא באה מהתגלות רוח הקודש,
היא מבארת את
כל ההארות, העולמים כולם, מצד הטוהר השכלי,
שהדמיון יש לו רק קצת אחיזה בהן, ומתוך כך החולשה הגופנית
עלולה היא לבא אחרי השתקעות גדולה בהופעות העליונות,
שאין לזה תקנה כי אם לנשא את כל העולם הדמיוני
אל הרוממות השכלית.
וזה בא מצד עבודה קדושה של יראה פנימית,
שהיא מקור החכמה, המעלה את החכמה התתאה לרומה של
החכמה העלאה. ואז לא די שחולשה גופנית אינה באה על ידי
ההתגברות השכלית, אלא
שזרמי גבורה גדולים ומלאים מתגברים
ועולים על ידי התגבורת הגדולה של ההשתקעות השכלית
הטהורה , שהיא
מופעה באור של
רוח הקודש.
נושא הפסקה-חכמת האמת קשורה אל השכל הנמצא מעל הדמיון ולכן
לפעמים הגוף נחלש בהופעת החכמה הזאת.
ביאור הפסקה-
חכמת האמת-בפסקה הזאת הרב מבאר את דרך הופעתה של חכמת
האמת. הרב מתאר את החלקים והיתרונות שיש בחכמת האמת, אומנם
בתוךהופעה כזאת לפעמים יש גם חסרונות.
מה היא חכמת האמת ? הרבה פעמים חכמת האמת זה כינוי ללימוד חכמת
הקבלה. וכן כתב השל"ה בספרו.
של"ה תולדות אדם בית אחרון אות קלח'.
-
בחכמת הקבלה היא חכמת האמת.
וכן כתב ר' צדוק5.
4מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ח' פסקה קמה'.[מובא גם באורות הקודש, ח"א עמ' צ', אור הרזים פסקה ע'] 5עי' גם בדרך פיקודיך מצות לא תעשה יא' חלק המחשבה ד'.

13
ר' צדוק הכהן מלובלין
-
קונטרס ספר הזכרונות מצוה ראש
ונה
-
אולם עיקר השגת זה על בוריו אינו אלא על ידי חכמת האמת שהוא
הנסתרות שבתורה, וכמו שיתבאר במצות היחוד:
גם הרב בכמה מקומות מכנה את חכמת הקבלה בשם של חכמת האמת,
וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה מא.
-
סתרי תורה מתאחדים בשמחה. האדם מוצא לו את כל רוחב לבבו,
את כל אידי
אליו מתמלאים, על ידי חכמת האמת העליונה, שאינה
משועבדת לאותו המצר הדחוק של הגיון לב האדם על פי הקישיו
המצומצמים. על כן ימלא שמחה וגילת צדיקים, כל שיוסיף להיות
חי באמונתו...
במקור זה הרב מסביר שאדם שעסוק בסתרי תורה, בחכמת האמת
העליונה אז הוא מגיע לרחבות גדולה. בצורה כזאת האדם לא משועבד
למיצרים של ההגיון הרגיל שנמצא בלבו של האדם.
שהיא באה מהתגלות רוח הקודש-הרב מבאר שהמקור של חכמת
הקבלה היא מופיעה מהתגלות רוח הקודש. נראה שהדגש בדברי הרב הוא
שיש שני סוגי לימוד קבלה. יש העוסק בחכמת האמת בידיעת מה שכתוב
בספרים. בצורה כזאת האדם אומנם יודע את מבנה העולמות אבל האדם
אינו חש ואינו רואה את אותה מציאות רוחנית. יש כאן מעין חידוש האר"י
הקדוש וכן כל גדולי המקובלים השיגו את ההבנות שלהם מתוך רוח
הקודש6. אומנם לאחר שרוח הקודש הופיע, האדם יכול לעסוק בחכמת
הקבלה בצורה שלפלפול שכלי.
הרב בפסקה מסביר כיצד האדם צריך להגיע לחכמת רוח הקודש. להגיע
למצב שבו האדם יגיע להכרה של רוח הקודש, היינו האדם רואה את חכמת
האמת בצורתה הרוחנית, זה הנושא שעליו הרב מתעסק בפסקה7.
6
כך מובא בהקדמת מהרח"ו לעץ חיים.
הקדמת מהרח"ו
-קבלת הראב"דובנו הר"י סגי נהור ... כולם קבלה אמיתית מפי אליהו ... דברי בנויםעל הקדמות נעלמות שנתגלו למורי האר"י, ברוח הקודש מפי אליהו. 7האדמו"ר מפיאסצנה כ' בספרו שיש הבדל בין מקובל שיודע קבלה, לבין חסיד שרואה את
האורות עצמם.

14
הרב בשמונה קבצים מתאר את הכרת פעולת רוח הקודש, וכך כותב הרב.
קובץ
ב' פסקה שא.
-
רוח הקודש מגלה בבירור את האור האלהי הגדול, המלא חיים,
הפרוש בכל העולם כולו ...
במקור זה הרב מבאר כיצד מי שקשור אל רוח הקודש רואה את האור
האלוקי כיצד הוא מופיע בעולם. בצורה כזאת חכמת האמת תורת הקבלה
מאירה לאדם. הרי מטרת חכמת הקבלה להכיר כיצד האור האלוקי מופיע
ומשפיע על העולם. אם כן הכרת רוח הקודש כזאת ממחישה את הופעת
הקבלה בתוך המציאות.
בחיבור בין רוח הקודש להבנת המציאות הרוחנית מתעסק הרמח"ל וכך
כותב הרמח"ל בספרו 'דרך ה'.
דרך ה' חלק ג פרק ג
-
א. הנה חקק הבורא, יתברך שמו, בטבעו של האדם, שיהיה מתלמד
מבין ומשכיל בהשקיפו על הנמצאים ובחינותיהם, וממה שמתגלה
לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה, עד שישיגהו ויעמוד עליו
-
וזהו דרך ההשכלה הטבעית. אמנם עוד גזר, שתימצא לו השכלה
מעולה מזו מאד, והיא ההשכלה הנש
פעת, והיינו שיושפע לו שפע
ממנו, יתברך שמו, על ידי איזה אמצעים שהכין לזה, ובהגיע השפע
ההוא אל שכלו, תוקבע בו ידיעת ענין מה בברור בבלתי ספק ובבלתי
טעות, וידע הדבר בשלמות, סיבותיו ותולדותיו, כל דבר במדרגתו,
וענין זה נקרא "רוח הקודש".
ב. והנה בדרך זה ישיג עני
נים מה שבגדר ההשכלה הטבעית, אך
ביותר ברור, וכמו שזכרנו, וישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר
ההשכלה הטבעית שתשיגם, ומכלל זה העתידות ונסתרות.
במקור זה מסביר הרמח"ל שיש השכלה טבעית, אבל מעל ההשכלה
הטבעית יש רוח הקודש. הרוח הזאת מכירה את המציאות בצורה ברורה.
דרך רוח הקודש ההשפעה שהאדם מקבל מלמעלה, אפשר להכיר את
המציאות בצורה ברורה, צורה העומדת מעל הוודאות של השכל.

15
הטוהר מצד כולם, העולמים ההארות, כל את מבארת היא
השכלי,
שהדמיון יש לו רק קצת אחיזה בהן-חכמת האמת בעיקר
פועלת על השכל, לכן חכמת הקבלה בסופו של דבר היא נחשבת חכמה.
היינו היא צריכה לעבור דרך ההכרה השכלית.
הרב מבאר שעיקר העבודה היא דרך השכל ואומנם הדמיון יש לו רק קצת
אחיזה בחכמה זאת. בשמונה קבצים הרב כותב את הדברים בצורה יותר
ברורה, וכך כותב הרב.
קובץ ח' פסקה רכו.
-
חכמ האמת, חכמת של הרזים, חכמת של גדולתה
ישראל ת
המקורית והאמתית, היא מה שבשפע רוח הקודש שלה היא מעלה
ומרוממת את כל הגשמיות לרוחניות, ואת כל הציורים שלהם,
המוחשים והדמיונים, למרום האצילות וההשכלה העליונה.
במקור זה הרב מסביר שבעצם חכמת הרזים היא מעלה את כל הדמיונות
למקום בו נמצאת ההשכלה העליונה. הופכת את החזיון הדמיוני למציאות
שכלית רוחנית. אפשר שהרב מרמז לעבודה שהרב אשלג עשה בלימוד
הקבלה, הרב אשלג הסביר את כל ההבנות הרוחניות שמבוארות בזוהר על
פי יסודות שכליים.
אומנם הרב מודע שבתוך חכמת הקבלה יש שימוש מסויים בדמיון, הסכנה
שהשימוש בדמיון יגדל ואז יבוא לדמיונות מסוכנים על האלוקות. הרב
בשמונה קבצים מתאר את פחד האנשים מפני עיסוק בקבלה שיכול לגרום
להגשמה. וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תתנו.
-
הלומד את הקבלה צריך להסיר מלבו את הפחד שמונח בלב מטעם
החקירה ההגיונית, שמא הוא פוגם באמונה האלהית, שמא הוא
מגשם. אין
אלו אלא הבלי תעתועים. הכל יודעים שרוח הקודש
מתאמץ הוא להאיר באור האלהי העליון את העולם, והוא מוצא לו
דרכיו בהסתכלות בחיי החיים, בהישות הגדולה האלהית, המוכרת
בפעולות הרוחניות הרבה יותר מבפעולות הגשמיות. ... וכל מה
שיתרחב אור החיים יותר בהתרחבות עליונה, לתו
ר את היצירות
שיצר רוח אלהים בעולם, להתעסק בהמחשבות של קדושי עליון,
שחפץ דעת ד' היה יסוד חייהם, כה יגבר הרוח, וכה תתחדש צורה

16
פנימית אמיצה בקרב ולב עמוק, והיחידים הללו ישפיעו מרוחם עז
ואומץ עליון על כל הגוי כולו, ועל כל העולם כולו, ברחמים כלולים
מחסד וגבורה.
הרב מבאר שאין לחשוש להגשמה מפני העיסוק והחקירה הרוחנית. להיפך
ההתרחבות של הכרת האלוקות היא חלק מרצון ה'. היא מרוממת את
עומק הכרת האלוקות.
לפי מהלך הפסקה שלנו נראה שדווקא בזכות רוח הקודש האדם יכול
להכיר את חכמת האמת בצורה נכונה. כשהאדם לומד את חכמת הקבלה
כחכמה סתמית יש חשש שהאדם יחשוב שהתיאורים שהספרים מתארים
הם תיאורים גשמיים. אבל דווקא מי שחווה את התגלות רוח הקודש הוא
רוחניות השכלות לבאר באים הם הגשמיים התיאורים שכל מבין
מופשטות, השכלות שהדמיון כמעט ואין לו אחיזה באותם תובנות.
ומתוך כך החולשה הגופנית
על
ולה היא לבא אחרי השתקעות גדולה בהופעות העליונות,
שאין לזה תקנה כי אם לנשא את כל העולם הדמיוני
אל הרוממות השכלית-כעת הרב מסביר את הבעיה
שיכולה להווצר. כיון שרוח הקודש וחכמת הקבלה מובילה את האדם
להכיר את המציאות בצורתה השכלית כמעט בלי דמיון. אז האדם יכול
להרגיש חולשה גופנית. השכל הוא נמצא רחוק מן הגוף, כשהאדם מתעסק
במושכלות אלוקיות ממילא הצד החומרי שלו נחלש.
אפשר לתת דוגמא למי שמכיר את הגימטריא וכדומה, בצורה כזאת האדם
יכול להתעסק בהופעה החיצונית של הגימטריא בצורה שכלית, ובכל זאת
כיון שזה שכלי האדם לא ירגיש חיבור 'גופני' ממשי לאותו דבר שהוא
משיג. כמו מי שיודע שכלית מה זה ספירת החכמה, אבל מבחינה מעשית
זה לא משפיע כלום על גופו. להיפך העיסוק השכלי יכול להחליש את כוחות
הגוף כיון שהשכל הוא מנותק, הוא נמצא מעל הגוף.
הבעיה שהקדושה הרבה פעמים מסלקת את הגופניות מבוארתגם באורות
התחיה, וכך כותב הרב.
אורות התחיה פסקה לג
-
גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו
הרבה
בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות

17
והגבורה הגופנית, שכחנו
שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש
במקור זה הרב מסביר שיש באומה הישראלית תביעה גדולה לגופניות
גדולה. אלא כשהאדם מתעסק הרבה בנפשיות, היינו בצדדים האלוקיים,
אז האדם שוכח את קדושת הגוף. ממילא הגוף נחלש.
אפשר לראות דוגמא בעניין למי שלומד הרבה תורה ומתעסק בעמל של
תורה הרבה פעמים הצד החומרי שלו נחלש. אותו דבר מי שמתעסק בענייני
רוח הקודש בעניינים אלוקיים, בצורה כזאת האדם כביכול קצת מרחף.
כיון שיש כאן מעין ריחוף מלמעלה ממילא הגוף מרגיש חולשה.
התיקון לחולשה הרוחנית הזאת יכול להעשותעל ידי חיזוק הקשר של
הדמיון אל רוממות השכל. כיון שהדמיון הוא הכח שיותר קשור אל
הגופניות לכן הדמיון יכול להחזיר לגוף את כוחותיו. אומנם כיון שהדמיון
לא ממש במעלה של השכל, לכן צריך לרומם את הדמיון שיגיע למעלתו של
השכל.
הרב בשמונה קבצים מתאר מציאות שלדמיון מתוקן וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה קכח (מובא גם באורות הקודש ח"א עמ' רסב')
-
עזוז הדמיון הוא מתת אלהים, ובהיותו מחובר לגדולת השכל וכח
ההשערה, עומק המוסר וטבעיות הרגש האלהי, הרי זה מכשיר לרוח
הקודש.
במקור זה הרב מסביר שהדמיון הוא מתנה גדולה, אומנם מתנה זאת
מועילה רק כשהדמיון מחובר אל השכל. כשיש שכל שמנהל את הדיון אז
כל המוסר והטבעיות פועלים לפי הצד האלוקי. בצורה כזאת יש הכנה לרוח
הקודש. תוך כדי ההבנה של מקור זה אנו רואים כיצד הדמיון הוא קשור
אל הטבעיות, הוא מחזיר את האדם לטבעיות הנכונה שלו. הדרך להשמר
משיבושים של דמיון הוא על ידי שמירת הדמיון שיפעל תחת השכל.
וזה בא מצד עבודה קדושה של יראה פנימית,
שהיא מקור החכמה-
היכולת לרומם את הדמיון אל הרוממות השכלית נצרך ליראה פנימית.
כיון שבדמיון יכול להיות טעויות שהדמיון יכול להשתלט על השכל. כשיש
סיוע של יראה פנימית אז הדמיון נמצא תחת השכל ולא מבלבל אותו.

18
הרב מבאר שההקדמה לחכמה היא היראה, דברי הרב מבוססים על הפסוק
בספר משלי.
משלי פרק ט פסוק י
-
תְּחִלַַּ֣ת חָָ֭כְּמָה יִרְּאַַּ֣ת יְּקוָָ֑ק וְּדַַ֖עַת קְּדֹשִַּ֣ים בִינָָֽה:
פסוק זה מתאר שיראת היא היא עומדת כהתחלה של החכמה. וכן מבואר
בספר איוב.
איוב פרק כח פסוק כח
-
וַיֹֹּ֤אמֶר׀ לָָֽאָדָָ֗ם הֵֹּ֤ן יִרְּאַַּ֣ת אָ֭דֹנָי הִַּ֣יא חָכְּמָָ֑ה וְּסַּ֖ור מֵרַָּ֣ע בִינָָֽה: ס
הקשר בין חכמה ליראה מתואר גם במסכת אבות.
משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז
-
אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה
אומנם במסכת אבות מתואר שיש כפילות, יש מימד שהיראה יוצרת את
החכמה, ויש מימד הפוך שהחכמה יוצרת את היראה. ונראה שזה מרמז
להמשך דברי הרב בפסקה שלנו.
המעלה את החכמה התתאה לרומה של
החכמה העלאה-כמו
שהבאנו לעיל ממסכת אבות יש חכמה שהיא קודמת ליראה ויש חכמה
שהיא לאחר היראה. והכוונה היא כך, החכמה התתאה היא הקודמת אל
היראה. אבל מתוך היראה אז האדם מתעלה ומגיע אל התכלית שהיא
החכמה העליונה.
קודם כל אדם צריך קצת חכמה להכיר את האלוקות, מתוך הכרת
האלוקות האדם מגיע אל יראה עמוקה. מתוך היראה העמוקה האדם זוכה
להתרומם את החכמה העליונה.
המושג חכמה עליונה וחכמה תתאה מקורו מספר הזהר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קמא עמוד ב

19
-
רבי שמעון פתח ואמר (שם א') חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן
קולה האי קרא איהו רזא עלאה, מאי חכמות אלין חכמה עלאה
וחכמתא זעירא דאתכלילת בה בעלאה ושריא בה
נראה שעיקר ההבדל ביןחכמה רגילה לחכמה עליונה, שחכמה עליונה היא
מצליחה לכלול בתוכה את הדמיון. וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה תשסב.
-
הדמיון שיסודו בקדושה, השקפת עולם שלו הוא קודש ותורה
שלמה, חותם השכל הטהור יהיה תמיד טבוע עליו, והוא הולך
ומתעלה, עד ששב ליסודו העליון, מק
ור החכמה העליונה בזוהר
טהרתה.
במקור זה הרב מבאר שהדמיון הוא קשור אל הקדושה. תיקון הדמיון
נעשה בצורה שחותם השכל טבוע על הדמיון. אומנם ברגע שהדמיון קשור
אל חותם השכל הדמיון חוזר אל מקור החכמה העליונה. אם כן המפגש בין
הדמיון לשכל הוא היוצר את החכמה העליונה.
החכמה התחתונה היא חכמה פשוטה של השכל, אבל שילוב בין כח הדמיון
שהוא כח מסוכן, אבל היכולת לשלב אותו בצורה נכונה בשכל, ממילא
השכל מתעלה ומשתכלל.
כשהאדם משתמש רק בשכל וחכמה תתאה, אז יש סכנה שהאדם לא יצליח
לשלוט על הדמיון. כשהאדם מתרומם אל החכמה העליונה, אז השכל שולט
על כל מערכיו של הדמיון. וכך כותב הרב בשמונה קבצים, על הסכנה
שבדמיון, ועל היכולת לתקן את הדמיון.
קובץ א' פסקה תרעח.
-
בכל אדם יש דמיון שמלביש את השכל, ונותן לו ברק והי
דור נוצץ,
וכל מה שהוא לנאותו אינו חוצץ. אבל המותר מזה, יוצא כבר מסדר
הקדושה, כיון שאין אור השכל שורה בו כלל, ונעשה שד משדי. אבל
הדמיון שהשכל מאיר בו, זהו יסוד הניסים, שכל ההויה המתוארת
בחוקיה אינה כי אם לפי הדמיון שלנו, אלא שאור השכל של חכמה
תתאה מאיר בה,
להיות חקי הטבע מסודרים על ידו, ובתוך ארג זה
נעשו הניסים כולם, שהם מבטלים את הדמיון מפני הארת השכל
העליון, השולט עליו ומבטלו. ונס ודמיון עולים בקנה אחד במספרם.

20
במקור זה הרב מסביר שאומנם הדמיון יכול לעזור לשכל, הדמיון יכול לתת
לשכל ברק והידור. החשש שהדמיון יוסיף דברים מיותרים, דברים שהם
יוצאים מסדר הקדושה. לכן צריך עבודה מיוחדת שהדמיון כולו יהיה תחת
השכל. הרב מכנה את הפעולה כזאת ביסוד ניסי. הפעולה הרגילה הטבעית
היא החכמה התתאה היא לא מסוגלת לקלוט לגמרי את הדמיון. דווקא
הכרת היסוד הניסי, הכרת הניסים כולם היא מעלה את הדמיון אל השכל
העליון, ואז אפשר לקלוט את הדמיון בצורה מלאה.
ואז לא די שחולשה גופנית אינה באה על ידי
ההתגברות השכלית,
מתגברים ומלאים גדולים גבורה שזרמי אלא
ידי על ועולים התגבורת הגדולה של ההשתקעות השכלית
הטהורה, שהיא מופעה
הקודש רוח של באור-כשהאדם מתרומם את החכמה העליונה.
כשהאדם מצליח להכניס את הדמיון אל מערכי השכל, אז האדם אינו
חושש מן הגופניות. בעצם הכח הגופני מופיע אצל האדם בצורה מלאה.
האדם אינו מרגיש סתירה וקושי במהלך חייו.
בצורה כזאת כל כוחות החיים מצטרפים אל הקדושה. בגוף ישנם כוחות
גדולים שיכולים לשכלל את השכל. בזכות הרחבת הדמיון, בזכות הרחבת
הגוף, אז השכל משתכלל.
לדוגמא אדם שמרחיב את הדמיון יכול להביא המון דוגמאות והמון
משלים ללימודים השכלים שהוא מתעסק בהם. או לדוגמא אדם שמכיר
את הגוף, הוא יכול להכיר את הטבע, ומתוך הכרת הטבע לשכלל את
ההתעמקותהשכלית שלו.
בצורה כזאת אפשר להגיע אל רוח הקודש. רוח הקודש לא תופיע רק בצורה
של שכל. רוח הקודש צריכה להשתמש בכל כוחות הדמיון, ובכל כוחות
הגוף. זה מה שחז"ל אומרים על הופעת השכינה.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א
-
דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ו
עשיר ובעל קומה.
כדי לקבל שכינה לא מספיק להיות חכם. צריך האדם להיות מלא בכוחות
של חיים. להיות עשיר וגיבור.

21
פסקה ד-שאיפה לרוח הקדש8
(עמוד שנה')
אי אפשר
להמנע מלהשתמש בהכרזה למטרות היותר
עליונות,
לעורר את הטוב ואת החיים בעולם.
לגבי ישראל צריכים כעת בזמן הפריחה הלאומית,
בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה,
שהוא הסיגול לרוח הקודש, קבוע ברוב בעלי הכשרון
שבאומה.
ההכרזה של המלה תעורר את הבאורים השו
נים שלה,
וכל צד מצדדיה יאיר באור מיוחד, ועל פי רוב יגלה כל באור
איזה חלק מהאמת הגדולה והחיה של אוצר הטוב והקדוש הזה.
באמת
חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא
חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל
היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד' רפאך
נושא הפסקה-לקראת הגאולה צריך להכניס לשיח את רוח הקודש.
ביאור הפסקה-
אי אפשר להמנע מלהשתמש בהכרזה למטרות היותר
עליונות,
לעורר את הטו
ב ואת החיים בעולם-בפסקה זאת הרב מדגיש את
החשיבות לחזור אל שאיפה לרוח הקודש. יש הרבה אנשים שמבחינתם רוח
הקודש זאת שאיפה מאד רחוקה. אבל הרב סובר שאנחנו איננו צריכים
לחשוש מפני השאיפה הזאת. כדי להוריד את החשש מההתנגדות לשאיפה
הזאת, מקדים הרב ואומר שאסור לנולהמנע מההכרזה של המטרה
העליונה.
הרב מבאר שעצם זה שהאדם שואף רחוק אז ממילא הוא מעורר בצורה
משמעותית את הטוב שבעולם. כמו שראינו בפסקאות הקודמות, השאיפה
8פסקה זאת כוללת שתי פסקאות משמונה קבצים. חלק א' מקובץ א' פסקה תתו', חלק ב'
קובץ א' פסקה תתכ'. חלק שני שלהפסקה מופיע גם באורות ישראל פרק ט' פסקה ז'.

22
העתידית, הצפיה לישועה היא עוזרת לרומם ולמלא את ההווה. הכח לעורר
את הטוב תלוי ביכולת של האדם לשאוף למטרות רחוקות עליונות. רק
לאחר ההקדמה הזאת הרב יבאר בהמשך הפסקה את החשיבות לחזור
לרוח הקודש דווקא בזמן הגאולה.
הרב בשמונה קבצים מביא דוגמא כיצד השאיפה והקישור אל הנצחיות
משפיע על עסקיו של האדם, וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תתלז.
-
המחשבה על דבר הנצחיות,
והשאיפה להיות מרגיש בפנימיות
מהותו נטיה אליה, היא מבררת יפה את כל עסקי השעה של האדם.
במקור זה מתברר שהחיבור לנצחיות, החיבור לגדלות הוא הכח המשפיע
בהווה. זה הכח המשכלל את החיים. לכן בפסקה שלנו מובן למה אי אפשר
למנוע מן האדם להכריז על המטרות העליונות שלו. ההכרזה על המטרות
יוצרת שאנו מעוררים את טוב ואת החיים של האדם.
וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ ו' פסקה קסז.
-
לפי גודל השאיפה תגדל הפעולה.
לפי גדלות השאיפות אז אפשר לפעול בצורה יותר גדולה ויותר משמעותית.
לכן אנו מציבים מטרה גדולה ורחוקה.
לגבי ישראל צריכים כעת ב
זמן הפריחה הלאומית,
בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה-כמו שהרב ביאר
בתחילת הפסקה, כדי להתקדם צריך לשאוף. השאיפה שתקדם את גאולת
ישראל, את הפריחה הלאומית, זאת החזרה לשאיפות ומטרות רוחניות.
הרב מסביר שאי אפשר לבסס את התחיה הלאומית רק על גבי שאיפות
גשמיות. אומנם הפריחה הלאומית בגילוי החיצוני היא בעיקר תחיה
ופריחה גשמית, שאיפות סביב הלאום. אבל אם אנו רוצים גדלות אנו
צריכים להתחיל לעורר את השאיפות לקרבת ה', לצדדים הרוחניים.
החיבור בין הפריחה הלאומית-הגאולה אל הנבואה מבוארת בדברי הרב
הנזיר, וכך כותבהרב הנזיר.

23
הרב הנזיר נדפס בסוף אורות הקודש ח"ד
-
מקובלים אנו, וכן לפי רב סעדיה גאון, במאמר 'גאולה אחרונה'
(מאמר ח') והרמב"ם באגרת תימן, כי בבוא הגאולה האחרונה
תתחדש הנבואה בישראל
...
וזאת מגמת מוסר הקודש, המוסר
האידיאלי העתיד, ודרך הקודש, הנבואי, צפיה
להתחדשות רוח
הקודש, הרוח הנבואי בישראל
שהוא הסיגול לרוח הקודש, קבוע ברוב בעלי הכשרון
שבאומה-
לאחר כל ההקדמות כעת הרב מגיע לנקודה המרכזית. אנו צריכים לשאוף
לחזור לרוח הקודש. זאת הסיבה שהרב הנזיר התחבר אל הרב קוק. הרב
הנזיר שאף לרוח הקודש, הוא מצא את הרב קוקשמתעסק בשאיפה הזאת.
זאת גם הסיבה 'כמים פנים לפנים' שהרב קוק בחר ברב הנזיר כתלמיד
מובהק שיעזור להחזיר את שאיפת הנבואה לעם ישראל.
על השאיפה לחזרת הנבואה כחלק מתהליך הגאולה כותב הרב הנזיר כך.
יומני הרב הנזיר התשכ"א
-
אומנם בתחית הקודש, בתחית האומה ושובה לארץ
קדשה, בקיבוץ
גליות ובנין המדינה, הכרח הוא, שתקום ותתחדש רוח הנבואה
בישראל, חוזים ונביאי קודש
.
וכן דמות הרב מרן זצ"ל
,
עם כל
התארים הרבים, הגדולים והנשגבים, שתארו דמותו הנשגבה: גאון
וצדיק, חסיד, חכם, משורר קדוש, ופילוסוף
-
אלהי, גדול, וגבור, על
כל אלה מרחף הת
אר הנשגב, שאין בכחנו ועוז רוחנו להביעו. הוא
נרמז בכתבי קדשו, הנדפסים: בחכמת הקודש, ומוסר הקודש
במקור זה הרב הנזיר מתאר שהוא מצא את השאיפה הזאת אצל הרב קוק.
הרב הנזיר מכנה את הרב קוק בחוזה הנבואה.
וכך כותב הרב באגרותיו.
אגרות הראיה ח"א אגרת רסו
-
עכשיו רוח התחיה מתרוצצת בקרבנו, מפני שנטיות אלו השתים כבר
דורשות את תפקידן
,
ואנו חייבים להחלץ חושים לסול את הדרך לרוח
-
הקודש, לגילוי אליהו, להופעת הנבואה ... ישכיל שאין
דברינו אלה חזון רחוק ולא השערה פורחת כ"א דבר מאומת לקוח

24
מגופם של
החיים, כמובן ע"י סקירה עמוקה והרגשה חודרת
בתוכיותם היותר עצמית ופנימית. ואלה הם הנם יחידי הסגולה,
שרק ע"י המון הנכנסים לבית המדרש יובאו ת"ח שלמים כמו אלה,
אשר ההכשר לרוה"ק לא יחסר מהם לעת הדרוש לתחית האומה
הרב מסביר שזאת שאיפת רוח התחיה, לחזור לרוחהקודש לנבואה.
ואומנם האדם צריך להבין שזה לא חזון רחוק, זאת לא השערה פורחת,
זאת מציאות קרובה שאנו צריכים לחזור ולשאוף אליה.
הרב מדגיש ששאיפה זאת היא דבר שמצוי אצל רוב בעלי הכשרון, יש
החושבים ששאיפת רוח הקודש היא ממש ליחידי סגולה, הרב בדבריו
מדגיש בזמן הפריחה הלאומית השאיפה מתאימה לרוב בעלי הכשרון.
הסיבה שזה מתאים לרוב בעלי הכשרון משום שאנו מבינים שהנבואה זאת
התכונה המתאימה לעם ישראל. כל מעלת ישראל היא היכולת להגיע
לנבואה. לכן השאיפה לא יכולה לבוא לידי ביטוי רק באדם יחידי, אלא
זאת שאיפה אצל כל בעלי הכשרון הזה. מציאות שרוח הקודש והנבואה
הייתה נפוצה בעם ישראל מצאנו בדורות שהיו בזמן בית ראשון, וכך מובא
בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א
-
כדתניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים,
אלא, נבואה שהוצרכה לדורות
-
נכתבה, ושלא הוצרכה
-
לא נכתבה.
הגמ' מבארת שהיו לעם ישראל יותר ממליון מאתיים נביאים. כמות זאת
מלמדת שזה מהותו של עם ישראל. כמות כזאת מלמדת שזאת תכונה
המתאימה לרוב בעלי הכשרון באומה. אפשר לדמיין את הכמות הזאת כמו
הכמות שיש היום רבנים במנהיגים את עם ישראל מבחינה רוחנית, כך
בתקופת בית ראשון הייתהכמות כזאת של נביאים.
זה מה שמסביר הכוזרי על טבעו ומיוחדותו של עם ישראל,
ספר הכוזרי מאמר א אות קג
-
עד שבאו בני יעקב כלם סגולה ולב, נבדלים מבני אדם בענינים
מיוחדים אלהיים, שמים אותם כאלו הם מין אחר מלאכותי,
מבקשים כלם מעלת הנבואה ורובם מגיעים אליה, ומי שלא י
גיע

25
ופגיעת והטהרה הנרצים והקדושה במעשים לה קרוב אליה,
הנביאים.
הכוזרי מבאר שמה שמבדיל את עם ישראל משאר האומות הוא העניין
האלוקי, היכולת להגיע לנבואה ורוח הקודש.
ההבנה שהנבואה צריכה לחזור מקורה בדברי הנביא יואל.
יואל פרק ג
-ֹּ֤
(א) וְּהָיַָּ֣ה אַָֽחרֵי־כֵָ֗ן אֶשְּפ
ו ְך אֶת־רּוחִי ֙ עַל־כָל־בָשָָׂ֔ר וְּנִבְּא ַּ֖ו בְּנֵיכֶַּ֣ם ּובְּנָֽותֵיכֶָ֑ם
זִקְּנֵיכֶם ֙ חֹלמַּ֣ות יַחֹלמָּׂ֔ון בַחַּּ֣ורֵיכֶָׂ֔ם חֶזְּיֹנַ֖ות יִרְּאָּֽו: (ב) וְּגַַ֥ם עַל־הָָֽעבָדִַ֖ים
וְּעַל־הַשְּפָחָ֑ות בַיָמִַּ֣ים הָהֵָׂ֔מָה אֶשְּפַ֖ו ְך אֶת־רּוחִָֽי:
הנביא מתאר כיצד הנבואה חוזרת לכל האומה כולה, אפילו עבדים
ושפחות יקבלו את רוחו של הקב"ה.
ההכרזה של המלה תעורר את הבאורים השונים שלה,
וכל צד
מצדדיה יאיר באור מיוחד-השאיפה לחזרת נבואה שלב ראשון צריכה
להיות בצורה בה אנו מכריזים על השאיפה הזאת. כל חידוש וכל התקדמות
השלבהראשון הוא האפשרות להתחיל לדבר על העניין. יש אנשים
שחוששים לשוחח על שאיפה זאת, השאיפה הזאת נראית כל כך רחוקה עד
כדי כך שיש פחד לדבר על נבואה. הרב מסביר שעצם הדיבור, עצם ההכרזה
היא בעצמה כבר פועלת שאנו נבין יותר מה אנו רוצים.
כמו משל לאדם שמביא רעיון לעולם,בשלב הראשון הרעיון החדש הוא
מאד גולמי ומאד לא ברור. כשהאדם מכריז על הרעיון ממילא הרעיון
החדש מתחיל להתברר. עצם הדיבור מעורר אצל האנשים ביאורים שונים
למושג עליו הכרזנו. לכן ההכרזה על רוח הקודש היא בעצמה תפעל שיבואו
ביאורים ומשמעויות שונות לרוח הקודש.
הרב הנזיר ביומנו כותב שעצם הצבת השאיפה היא גורמת שבסוף האדם
יוכל להגיע לאותה מעלה. וכך כותב הרב הנזיר.
יומנו של הרב הנזיר.
-
הרב מרן שליט"א מדבר כמה פעמים על האומץ, שכל מי שמציב לו
מטרה לרצונו, ישיגה בע"ה. כמוהו, שירושלים היתה משושו

26
מילדותו. גם בן יהודה, שהדיבור
העברי בארץ
-
ישראל היה רצונו,
והשיגו
.
והנה אני, הדל, משוש נפשי הוא גילוי הנבואה
ועל פי רוב יגלה כל באור
איזה חלק מהאמת הגדולה והחיה של אוצר הטוב והקדוש הזה-הביאורים השונים שאנשים יתנו להכרזה
הזאת הם ביאורים הכוללים בתוכם חלק מן האמת הגדולה. הנבואה זאת
אמת מאד גדולה אמת שאנו לא יכולים להכיל אותה. אומנם האמת הזאת
באה לידי ביטוי בהמון חלקים, בהמון ביטויים, לכן כל ביאור כל מחשבה
לגבי רוח הקודש מסתמא על פי רוב ישבביאור הזה מימד שהוא חלק מן
האמת.
הרב בדבריו רוצה לעודד את האנשים לחשוב על רוח הקודש. יש הסוברים
כיון שאנו לא יודעים את כל האמת, כיון שאנו עדיין לא בדרגה להבין את
רוח הקודש, לכן אותם אנשים סוברים שלא כדאי לחשוב על רוח הקודש.
הרב בדבריו סובר להיפך, כיון שרוח הקודש זאת אמת כל כך גדולה,
ממילא כל פרט וכל ביאור הוא יכול להכנס לתוך האמת הגדולה של
הנבואה. הרב סובר שגדלות האמת לא באה לבטל את הדרך, אלא להיפך
היא מסוגלת לכלול את כל הביאורים שהאנשים יבארו. לכן אסור לחשוש,
אסור לפחד מן הדיבורים על נבואה. הדיבורים וההכרזות הם בעצמם יצרו
את ההכרה ברוח הקודש.
באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא
חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל
היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד' רפאך-הרב הנזיר לקראת סיום הפסקה הביא פסקה
נוספת, פסקה שמופיעה גם באורות ישראל. פסקה זאת מתארתעד כמה
חסרון רוח הקודש הוא נחשב ממש מעין מום. דברי הרב כאן ממשיכים את
היסוד שהרב מדגיש בתחילת הפסקה, החשיבות וההכרח לחזור אל
הנבואה. ההבנה שחסרון הנבואה הוא מום שאינו טבעי, יוצר רצון לתקן
את המום. הבנה שהסתפקות ביהדות בלי רוח הקודש, זאת הסתפקות
בדבר שהואמלא חסרון, זאת הסתפקות בדבר שאינו נורמלי. דברים אלו
מתאימים למה שהבאנו לעיל בשם הכוזרי, לא הגיוני שעם ישראל יהיה
בלי נבואה, הרי כל מעלתנו היא היכולת להגיע לנבואה.
ר' חיים ויטאל בשערי קדושה מבאר שהנבואה היא דבר הכרחי, וכך כותב
מהרח"ו.
שערי קדושה השער השלישי

27
-
הנה נתבאר בשער הקודם כי נקל הוא היות האדם מתנבא, להיותו
כולל כל העולמות וכולן מתפרנסים על ידי מעשיו. עלה בידינו מכל
זה כי אדרבא הנבואה מוכרחת להמצא בעולם כדי להישיר האדם
לתקן מעשיו לשימשיך שפע לכל העולמות ולא יתבטלו חס ושלום
אומנם מהרח"ו מסביר את הסיבות המונעות את הנבואה, ושם מהרח"ו
מתבטא שחסרון הנבואה נחשב כפגם כמו מום, וכך כותב מהרח"ו.
נמצא כי הנבואה ורוח הקודש מוכרחים להמצא בעולם ודבר נקל הוא, אך
אמנם בתנאי שימצאו אנשים ראויין לכך. ואמנם בהיות הנפש פגומה הוא
מהנמנע, ולכן נבאר אופן העכוב הזה:...גם אם יהיה הפגם מחמת חסרון
איזו מצוה מרמ"חמצות עשה, הנה הוא בעל מום ואין שפע עליון נמשך אל
נפש השכלית בהיות איזה אבר נשחת ובעל מום, ואמנם אם הפגם יהיה
למטה בנפש היסודית מפני מדות רעות שבנפש החיה, או מפני מאכלות
אסורות המשקצים נפש הצומחת וכן כל כיוצא בזה, אז לא יהיה כח תחתון
מתעורר להמשיך השפע העליון ונעשה מסך מבדיל שם ואין התעוררית
תחתון עולה מלמטה להמשיך השפע מלמעלה למטה:
אומנם מהרח"ו מתמקד בעבודה הפרטית של האדם, הרב לוקח את חסרון
הנבואה כדבר כללי. הרב מסביר שחסרון הנבואה בכלל ישראל הוא נחשב
כמום ומחלה.
הרב מבאר שבארץ ישראל המחלה עוד יותר קשה, הרגשת חסרון הנבואה
היא יותר קשה. הסיבה שבארץ ישראל היא יותר משמעותית כיון שארץ
ישראל זאת הארץ בה אמורה להופיע הנבואה. וכך מובא בכוזרי על הקשר
בין מעלת ארץ ישראל לנבואה.
ספר הכוזרי מאמר ב
-
יג. אמר הכוזרי: ואיך הוא זה, וכבר נבאו מאדם הראשון ועד משה
בארץ אחרת: א
ברהם באור כשדים, ואחר כן יחזקאל ודניאל בבבל,
וירמיה במצרים.
יד. אמר החבר: כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה. הנה
נתנבא אברהם כדי שיעבור בה, ויחזקאל ודניאל בעבורה
במקור זה מסביר הכוזרי שהנבואה היא רק בתוך ארץ ישראל, או בחו"ל
בעבור ארץ ישראל. כיון שהנבואה היא קשורה דווקא לארץ ישראל,

28
ממילא הרגשת החסרון, הרגשת המחלה היא באה לידי ביטוי בצורה יותר
חזקה דווקא בארץ ישראל.
הרב מסיים את הפסקה בצורה אופטימית. בהבנה שבסופו של דבר המחלה
הזאת צריכה להעלם, בזכות הרפואה שהקב"ה יתן. הרב מסיים בפסוק
מספר שמות.
שמות פ
רק טו פסוק כו
-
וַיֹאמֶר ֩ אִם־שָמ֨וע ַ תִשְּמַַ֜ע לְּקַּ֣ול׀ יְּקוַָּ֣ק אֱֹלהֶָ֗י ָך וְּהַיָשָֹּ֤ר בְּעֵינָיו ֙ תַעשֶָׂ֔ה֙
וְּהַָֽא זַנְּת ָ֙ לְּמִצְּותָָׂ֔יו וְּשָמַרְּת ַָ֖ כָל־חֻקָָ֑יו כָָֽל־הַמַָֽח לָָ֞ה אשֶר־שַֹּ֤מְּתִי בְּמִצְּרַ֙יִםִַ֥
לֹא־אָשִַּ֣ים עָלֶָׂ֔י ָך כִִּ֛י אנ
י יְּקוַָ֖ק רֹפְּאֶָָֽך: ס

29
פסקה ה-שאיבת רוח הקדש9
(עמוד שנו')
כל מי
שקדושת נפשו עלתה למרומי ההסתכלות
של פנימיות
ההויה, שואב הוא רוח הקודש
ממעמקי נשמתו, כל מה שיסתכל יותר בעולם החיצוני,
בחכמתו וערכו, ובכל טענות הערות ותביעות של בעלי החיצוניות,
יתחדד חושו הרוחני יותר ויותר, ומכל קליפה
ישיג אור, מכל כפירה
אמונה, וקדושה מכל ט
ומאה.
למרומים הללו אפשר להגיע על ידי הדרכה תדירית,
בדרכי תורה,
בחכמה, בתרבות ודרך ארץ, שנזהרים בהם שלא יהיו
סותרים זה
את זה, רק יתאחדו יחד באיחוד קבוע, שהוא מתעלה,
כל מה
שההסתכלות בחכמה העליונה, המביאה להכרת האחדות
באור חיים ורוחב דעת, היא מתגדלת בגודל תמ
ידי, ומראה היא
את
פעולתה על כל הליכות החיים כולם, המדות הדעות והמעשים.
הגילו
י הסקירתי
הרוחני הפנימי במעמקי נשמת
ישראל מציג
לפנינו את כל התורה המעשית כולה בצורתה הפנימית
האידיאית על כל פרטיה. כל ההתפשטות של תורה שבעל פה
עם ענפי ענפיה עצמם, הם האומה חיי כאחד כולם
עליון, ממקור הנובעים ומחוטבים בחטיבה איתנה.
ומתוך רישום זה של גילוי נשמה זו בא
ים לידי עילוי
יותר נשגב,
והולכים ומתעלים, והמדרגות העליונות של רוח הקודש
הולכות
ומתגלות, הכל לפי השקידה של התורה והמעשים הטובים,
עילוי המדות, וההארה של הדבקות האלהית ברוח דעת עליון.
נושא הפסקה-כשהאדם רואה את העולם בשורשו הפנימי, אז האדם לוקח
גם מכלהדברים הגלויים את רוח הקודש.
9פסקה זאת כוללת בתוכה שתי פסקאות משמונה קבצים. חלק א' מקובץ א' פסקה תקצא,
חלק ב' מקובץ א' פסקה תכ'. כמו כן חלק שני של הפסקה מופיע גם באורות התורה פרק יא'
פסקה א'.

30
ביאור הפסקה-
כל מי שקדושת נפשו עלתה למרומי ההסתכלות
של פנימיות
ההויה-הרב ממשיך לבאר מהיכן מגיעה רוח הקודש. הרב מבאר שרוח
הקודש קשורה להסתכלות של האדם. ישנם אנשים שהם רואים את העולם
בצורתו הפנימית. רוב האנשים רואים ומחוברים יותר אל הצד הגלוי.
לעומת זאת ישנם אנשים בעלי קדושת נפש שהם לומדים להסתכל על
העולם בצורה פנימית. אנשים כאלה כשהם רואים דברים חיצוניים הם
מיד מנסים למצוא מה השורש הפנימי שהוביל והוליד את התוצאה
החיצונית הגלויה. זאת תכונה של הסתכלות, הסתכלות זאת מילה
המבטאת התבוננות יותר מאשר ראיה. להסתכל פירושו של דבר לראות
את השכל הפנימי הנמצא בדבר הגלוי.
זה מה שמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה א'.
ליקוטי מוהר"ן תורה א
-
כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר. ולקשר
עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר. כדי שיאיר לו השכל שיש
בכל דבר
. להתקרב להש"י ע"י אותו הדבר
במקור זה מסביר ר' נחמן שאיש ישראלי צריך לראות את השכל שבכל
דבר. לראות את הנקודה הפנימית הנמצאת בכל דבר ודבר. זאת תכונה
שהאדם קונה ומתוך ההסתכלות הזאת אז מגיע השלב השני. השלב בו בכל
דבר האדם יכול לקחת אור שיאיר לאדם בעבודת ה'. בעצם כל פעולה
יכולה לעזור לאדם להתקרב אל הקב"ה. בהמשך הפסקה הרב ירחיב
בנקודה הזאת כיצד כל פרט חיצוני יכול להועיל לקרבת ה'.
שואב הוא רוח הקודש
ממעמקי נשמתו-כשהאדם מסתכל על העולם
בצורה פנימית בעצם האדם מחדיר את הנשמה בכל דבר ודבר. בצורה
כזאת רוח הקודש נובעתמתוך נשמתו, כיון שכל דבר הוא אינו מסתיר את
הופעת הנשמה. להיפך הנשמה מסוגלת לראות בכל דבר חיצוני את הנקודה
הנשמתית הקיימת באותו דבר.
כל מה שיסתכל יותר בעולם החיצוני,
בחכמתו וערכו, ובכל טענות
הערות ותביעות של בעלי החיצוניות,
יתחדד חושו הרוחני יותר
ויותר-ההסתכלות הפנימית הזאת יכולה לשאוב כוחות רוחניים מכל דבר

31
חכמה הקיים בעולם. זה מה שהבאנו לעיל בשם ליקוטי מוהר"ן שבזכות
ראיית השכל שבכל דבר, אז אותו דבר מאיר לאדם בשביל שיוכל להתקרב
אל הקב"ה.
דברי הרב שאנו יכולים ללמוד מכל החוכמות החיצוניות הקיימות בעולם,
אנו מוצאים באגרת של הרמב"ם.
אגרות הרמב"ם לר' יהונתן מלוניל (שו"ת הרמב"ם ג')
-
הש"י יודע כי לא נלקחו מתחילה [אותן "נכריות"] אלא להיותן
לרקחות ולטבחות ולאופות להראות העמים והשרים את יופיה
"10
וכן הרב בשמונה קבצים מתאר את מעלת החוכמות האחרות.
קובץ א' פסקה ריא.
-
אנו רואים שאפשר לכל חכמה להתיחד בעצמה, בלא זיקוק גדול
לאחרת. והרי החכמות העולמיות מתבררות לחלקיהן, באין זיקוק
לחכמות הרוחניות העליונות. מזה אנו למדים, שיכולה היא חכמת
האלהות וכל סעיפיה להתברר, באין צורך אל כל הידיעות האחרות
כולן. אמנם, א
ף על פי שאין הידיעות החיצוניות מעכבות את
הידיעות הפנימיות, מכל מקום הן מעטרות אותה. וכפי רוב הקפתן
אותה, הן מתגלות בתור ניצוצות שהם כלולים בקרב אורה העצום
מאד.
במקור זה הרב מבאר שאומנם החכמה האלוקית יכולה להתברר בפני
עצמה. בכל זאת יש יתרון שבידיעות החיצוניות שהם יכולות לעטר את
החכמה הפנימית.
אומנם בפסקה שלנו נראה שהרב מדגיש על חיבור יותר עמוק. הקשר לשאר
החוכמות הוא קשר לא רק בצורה של רקחות או עיטור חיצוני. כאן הרב
מתעסק באדם שמסוגל לראות את המציאות בצורה פנימית. בצורה כזאת
החכמה החיצונית היא בעצמה בצורתה הפנימית מחדדת את החושים
הרוחניים.
10וכן אח"כ אנו מוצאים בדרשות החתם סופר לפרשת בשלח שהוא משתמש בלשון הזה.

32
אפשר שדבריו של ר' יהונתן אייבשיץ הם יותר קרובים לדבריו של הרב,
וכך כותב ר' יהונתן אייבשיץ.
יערות דבש ב', דרשה ז'.
-
ז' נרות הם חיצונים ונר מערבי היא חכמת תורתנו הקדושה, שכינה
במערב. וכל החכמות משתלשלות מתורתנו ומשם מקורם ושמה
ישובו כי כולם הם נערות המשרתות את המלכה [...] כל החכמות הם
פרפראות וצורך לתורתנו
וכך כותב הרב בספרו אדר היקר (עקבי הצאן עמ' קכט')
-
כל מה שיחסר לאדם מחכמות העולם, נגד זה יחסר לו עשרת מונים
מן התורה, אמר רבנו הגר"א ז"ל לנאמני ביתו. על כן עם הגברת עוז
התורה, הרחבת החכמה העולמית לפי האפשרי מוכרחת היא. אם
אי אפשר לו לכל בן תורה להיות חכם רשמי בכל מקצועות המדעים,
אבל אפשר לו להיות איש יודע
את המצב הכללי של החכמות בעולם
ואת פעולתן על החיים; למען יכיר את הסגנון הכללי של צביון הרוח
שבדורו, כדי שידע איך לפרנסו ולהטיבו
ואומנם באורות התחיה הרב מדגיש ממש כיצד אפשר למשוך חיות
וקדושה מתוך שאר החכמות, וכך כותב הרב.
אורות התחיה פרק טז.
-וכשם שיש כח להמשיך את הקדושה והאור האלהי הפנימי בכל
המלאכות ולהוציאן מכלל אתלטיא, כן יש כח להמציא אור קודש
בכל הלשונות ובכל החכמות שבעולם, וצדיקים הגדולים צריכים
להתפלל שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות ובכל הלשונות, באופן
שמכל מקום יופיע כבוד ד' ומכל מקום יפוצו קרני אורה שלתורה
במקור זה מסביר הרב שאפשר למצוא כח רוחני בכל מלאכה, וכן בכל
הלשונות של העולם אנו יכולים להוציא אור של קודש. הצדיקים מנסים
ומתפללים למצוא את האור הגדול הנמצא בתוך כל החכמות ובתוך כל
הלשונות.
ומכל קליפה ישיג אור, מכל כפירה
אמונה, וקדושה מכל טומאה-
כאן הרב מוסיף צעד נוסף. עד כאן דיברנו על שימוש בדברים חיצוניים,

33
דברי חול. כעת הרב מסביר שאפשר להוסיף קדושה גם מן הדברים
השליליים. הרב מתאר כיצד אפשר להוציא טוב מקליפה, מכפירה
ומטומאה. דברי הרב מבוססים על שי' הקבלה והחסידות שיש תפקיד
לאדם לברר ניצוצות מן הטומאה.
הרב בשמונה קבצים מתייחס לעבודה של העלאת ניצוצות וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה עח.
-
כיצד מעלין ניצוצות הקדושה מעמקי הקליפות? מטהרים את הלב
על ידי הדרכה של מוסר מושכל וטהור. מקדשים אותו על ידי
רעיונות נעלים של דבקות בד' ודעת ד', בתכלית הגובה שאפשר
לאדם ל
השיג לפי שכלו וכח נשמתו. אחר כך משוטטים בכל מלא
והדעות הרעיונות ובכל הנפש, חדרי כל את המקיף הרעיון
המשוטטים בעולם, ומבחינים בכולם מה שיש מהם לטובה, ומה
שיש לרעה. גם באותם הרעיונות שכמה רשעים שמשו בהם לרעה,
מדקדקים ומבחינים איזה קורטוב של טוב יש בהם. וכשמוצ
אים את
הגרעין הטוב בתוך עמקי הרע, מחזיקים בו, מצחצחים אותו
ומרחיבים אותו, ומוציאים מה שיש להוציא ממנו אל הפועל, ובזה
הניצוץ עולה למקום קדשו.
הרב מבאר תהליך שלם של עבודה. אומנם זאת עבודה מורכבת, אבל
כשהאדם יודע לעשות את העבודה נכון, אז האדם יבחין אפילו אצל
הרשעים מה הטוב הנמצא אצל אותם רשעים.
הרב בשמונה קבצים מתאר את הפעולה בא אנו יכולים לקחת מן הקליפה.
קובץ ז' פסקה קנב.
-
כשהארת הנשמה מתפתחת יפה, מכירים בהכרה ברורה איך כל
המחשבות המשוטטות בעולם הן אחוזות וקשורות זו בזו, וכולן יחד
וא שלמה. אורגנית חטיבה עושות
שכל איך תופסת הבינה ז
המחשבות הגסות, הרעות, ההורסות, הן קליפות שומרות את
המחשבות הפנימיות, הקדושות, הנצחיות והמלאות אור חסין
וקדוש עדי עד. אמנם צריך לעמוד על המשמר, לסדר יפה את
המערכה הרוחנית, שלא תתפרץ הקליפה לפנים במקום האוכל, כי
אם תשמור את ערכה ואת מקו
מה, ואז נעשה הכל יפה בעתו.

34
במקור זה הרב מסביר, שההבנה הזאת נובעת מתוך הארת הנשמה שהאדם
מבין שיש קשר אורגני בכל העולם. בצורה כזאת אנו יכולים לתת מקום גם
לקליפות. בצורה כזאת מצד אחד אנו יודעים יתרונה של הקליפה, מצד שני
אנו יודעים להזהר שהקליפה לא תחדור אל תוך האוכל.
למרומים הללו אפשר להגיע על ידי הדרכה תדירית,
בדרכי תורה,
בחכמה, בתרבות ודרך ארץ, שנזהרים בהם שלא יהיו
סותרים זה
את זה-הרב מסביר כיצד האדם יכול להגיע למעלה של לקיחת חיות
פנימית מכל דבר ודבר. הרב מסביר שצריך בשביל זה את ההדרכה
התדירית של התורה. נראה הסיבה כיון שהתורה היא מקור החכמה, מקור
השכל של המציאות. התורה מבטאת את החלק הפנימי של המציאות, לכן
האדם צריך ללמוד הרבה תורה כדי לדעת כיצד למצוא את הנקודה
הפנימית.
אומנם אפשר שהרב מדגיש את דרכי התורה בצורה של אזהרה. הרי הדרך
הזאת של לקיחת דברים מן הרע, זאת דרך מסוכנת. לכן מי שהולך בדרך
הזאת חייב לחזק לעצמו את הקשר אל הדרכת התורה, היינו לחזק את
הקשר דווקא לקיום מצוות והקפדה. אילולי ההקפדה הזאת יש סכנה
כשהאדם הולך בדרך של העלאת ניצוצות.
כמו כן הדרך הזאת מצריכה שהאדם יתקשר אל התרבות ואל דרך הארץ.
הכרת התרבותהיא עוזרת לאדם שיבין את המציאות הקיימת סביבו. לפי
הכרת התרבות אפשר יהיה להבין מה מכלול הכוחות הפועלים בעולם.
הרב צבי יהודה בספרו לנתיבות ישראל מבאר את צורת התרבות
המתוקנת, וכך כותב הרצי"ה.
לנתיבות ישראל (ח"א עמ' ו
-ז') -
זה הכלל: כשם שכל עיקר ערכם מובנם של ה
חיים, בכללם ובכל
פרטיהם, הוא לפי מעלת התקדמות התרבות בתוכם, שבלעדה הלא
הם שוממים ... כך כל עיקר ערכה ומובנה של התרבות לכל חלקיה
ומקצועותיה, הוא חשוב רק לפי ערך הידבקה ... לטבע עצם החיים
... הטבע היסודי של החיים מתמלא ומקבל את שלמות צורתו על ידי
ריבוי הגוונ
ים והפרטים השונים ... הקולטורה האנושית אשר
שוכחת את יסוד החיים הטבעי הפנימי, הקיים והבלתי משתנה,
ומשתקעת כולה רק בהעשרת הגונים הפרטיים ושכלול פרטי צורות
החיים ... הרי היא מצעידה את האדם לבלהות נוטלת כל הוד חייו
.

35
במקור זה מסביר הרצי"ה שהתרבות היא כוללת בתוכה גוונים שונים של
החיים. אומנם צריך שהתרבות תינק מתוך יסוד החיים הטבעי, מתוך
הקשר אל הקדושה. ממילא ניתן להבין את דברי הרב כאן, שגם התרבות
יכולה להשפיע טוב על היכולת להגיע להתכללות ולהגיע להתרוממות של
רוח הקודש וכדומה.
דבר נוסף הוא הצורך בהקפדה על דרך ארץ.חז"ל מבטאים את החשיבות
של דרך ארץ כמו שמובא במדרש
ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה ט סימן ג
-
דא"ר
ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את
התורה הה"ד (בראשית ג) לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ
ואח"כ עץ החיים זו תורה,
וכך כותב הרב באורות התורה.
אורות התורה פרק יב' פסקה
ב. -
"דרך ארץ קדמה לתורה". הקדמה זמנית מוכרחת
לדורות. המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכחו האיתן,
מוכרח להקבע בנפש ויהיה מצע לאותן ההשפעות הגדולות
הבאות מכחה של תורה.
במקור זה מסביר הרב עד כמה צריך האדם לקבוע בנפשו את היסוד האיתן
של דרך ארץ שקדמה לתורה. כדי שהאדם יקלוט נכון את התורה, כדי
שהאדם יוכל לקלוט נכון את הצדהפנימי של המציאות, אז צריך לקבוע
בנפשו שת המוסר הטבעי.
אומנם יש כאן מורכבות שהאדם צריך להכיל בתוכו להזהר שהדברים לא
יהיו סותרים זה את זה. יש מורכבות ואפילו סתירה מסויימת בין התרבות
ודרך ארץ לבין התורה. ההבנה שהדברים לא צריכים לסתור היא עוזרת
לאדם להסתכל בצורה פנימית על המציאות. להבין את המקום של כל דבר
ודבר. בצורה כזאת אפשר לקחת אפילו חלקים שליליים, ולמצוא באותם
חלקים שליליים קדושה ואור אלוקי. בצורה כזאת האדם יגיע אל האידיאל
של העלאת ניצוצות.
רק יתאחדו יחד באיחוד קבוע, שהוא מתעלה-האידיאל שהאדם
יצליח לאחדאת כל החלקים הסותרים במציאות. ההבנה שהדברים

36
החיצוניים הם נראים סותרים, אבל ההסתכלות הפנימית מסוגלת לאחד
איחוד קבוע ומוחלט בין הדברים. ההבנה שכל המציאות נובעת מן
האחדות האלוקית, ולכן בשורש הדברים צריכים להתאחד באחדות
מלאה.
ה העליונה, בחכמה שההסתכלות מה כל
להכרת מביאה
האחדות
באור חיים ורוחב דעת, היא מתגדלת בגודל תמידי,
ומראה היא
את פעולתה על כל הליכות החיים כולם, המדות
והמעשים הדעות-הכח המאחד נובע מן ההסתכלות של החכמה
העליונה. הרב בשמונה קבצים מתאר את ההסתכלות שמאחדת, שמרימה
את האלוקות מעל כל הגוונים. וכך כותב הרב.
קובץ ה' פסקה קיב.
-
כל מה שמרימים את האלהות האמיתית למעלה מכל גוונים, מכל
תכונות, מכל מדות וציורים, מתרחב ומתגדל הרוח, מתאדר החופש
ומזדככת הנשמה, וכח הבינה הולך ומזדכך ... ונובעים אמרות
טהורות בלא הרף, יוצרים בכל רגע, בכל דקדק זמני, המון זמרות
עז,
שלשד חכמה עליונה, ועומק אדירות גבורה כבירה, שרויה בהם
התוצאה של ההרמה הזאת שהחכמה העליונה יכולה להופיע על כל חלקי
החיים. בצורה כזאת יש אחדות מלאה רוחב דעת.
נוצר כאן אדם רחב אופקים, אדם שבכל אופקיו רואה גודל של אלוקות.
הראיה הזאת היא מרימה את האלוקות שתוכללהופיע ולהשפיע על כל
המעשים ועל כל הליכות החיים.
לפי חלק זה הפסקה הרב מבאר כיצד בעצם בכל העולם כולו יש מעין רוח
עליונה שנמצאת מעל כל הפרטים. לפי דברי הרב כאן נראה שהרוח הזאת
היא מעין מציאות של רוח הקודש הנמצאת בכל המציאות כולה. האדם
צריך ללמוד איך לשאובאת הרוח הזאת ממעמקי נשמתו ומתוך כך מכל
המציאות כולה.
הגילוי הסקירתי הרוחני הפנימי במעמקי נשמת
ישראל מציג
לפנינו את כל התורה המעשית כולה בצורתה הפנימית
האידיאית
על כל פרטיה-בחלק הראשון של הפסקה הרב לימד אותנו להסתכל על
כל המציאות בצורה פנימית. הרב לימד אותנו שאנו צריכים להתבונן

37
ולהבין את האחדות והחיות הפנימית הנמצאת בכל החוכמות ואפילו
בחלקים השליליים של המציאות. כעת הרב מסביר לנו את ההסתכלות
הנכונה על התורה11.
הרב מלמד אותנולראות את הסקירה הפנימית הנמצאת בשורש הפנימי
של התורה. בתוך התורה המעשית ישנה חיות פנימית. החיות הפנימית
הזאת היא האידיאה, הרעיון המוביל את הפרט המעשי.
הכרת הרז והשורש הפנימי הנמצא בתוך התורה המעשית מופיע במקור
נוסף באורות התורה, וכך כותב הרב.
אורות התורה
פרק ט' פסקה ב' -
הלמוד המעשי רצוף בו טל חיים גנוז של המגמות שיש בתוכיות
המעשה, והנשמה ניזונה מזיו גנוז זה בתלמודה.
דברי הרב עומדים על שורש יסודי באמונת ישראל, ההבנה כיצד מעשה
המצוות הגשמי יכול להכיל בתוכו יסודות רוחניים. בעניין זה הרחיב
המהר"ל וכך כותב המהר"ל.
ספר תפארת ישראל פרק ו
-
תמוה בעיניהם מאד בענין המצות המעשיות, שיזכה האדם הצלחה
נצחית בעולם הנבדל על ידי המצוה שהיא גשמית. ואמרו, כי מה
יועיל מעשה הגשמי אל הנפש לקנות על ידי זה שתחיה נצח בעולם
הנבדל, במקום שאין שם מעשה גשמי. ...
והתשובה לשאלה הזאתהמהר"ל מרחיב בשיטות השונות, ולמעשה
המהר"ל מסביר בסוף כך.
ספר תפארת ישראל פרק ז
-
ולכך אמרו ז"ל בכל מקום כאשר היו רוצים לדבר על שכר המצות,
אמרו 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת
לעולם הבא'. מפני שהאדם על ידי המצות יוצא אל הפעל השלמות,
במה ש
היא נפש אצולה מלמעלה, כמו שיוצא האילן לפעל השלימות
11חלק זה של הפסקה מופיע גם באורות התורה ונעזרתי בפירושו של הרב אבינר לאורות
התורה.

38
שלו, עד שקונה האדם המעלה העליונה ולהיות דבק בו יתברך. ולכן
אין לך לשאול למה על ידי מצוה הזאת האדם בשלימות בפעל. שודאי
אין זה קשיא, כמו שאין עליך לשאול למה אילן זה בפעל השלימות
כאשר צורתו ותוארו כך, ולא היה
צורתו ותוארו בענין אחר. רק כי
דבר זה מתחייב לפי העצם הגרעין. כך מתחייב לפי נפשו אשר היא
אלהית מלמעלה, שהוא בעל השלימות כאשר הוא עושה מצות אלו.
במקור זה מסביר המהר"ל שקיום המצוות הם הסדר השכלי שהקב"ה
הטביע בעולם. לא שייך לשאול מה הטעם, כמו שלא שייך לשאול למה אילן
נראה בצורה מסויימת. בסופו של דבר מעשה המצוות גורם שהאדם יגיע
אל השלמות. הדרך להגיע אל השלמות היא דרך המצוות המעשיות, וכך
מוסיף המהר"ל.
ספר תפארת ישראל פרק ז
-
אמנם ישראל עם ה', אשר בחר בהם, ונתיחדו אל השם יתברך יותר
ויותר, שיש להם נפש מיוחדת אלהית בי
ותר, נתיחדו עוד במצות לא
תעשה שהם שס"ה (מכות כג ב), כפי אשר הם מיוחדים, נתיחדו יותר
שלא יצאו מן הסדר הראוי. ועוד נתיחדו במצות עשה, שהם רמ"ח
מצות (שם). כי הנפש שהיא עומדת בגוף נוטה עצמה אל הטבע, והיא
באמת נפש אלהית מלמעלה, רק שהיא עומדת בגוף. צריך להוציא
או
תה מן הטבע, ולהיות לה דביקות בו יתברך. וזהו על ידי המצות,
אשר מעשה המצות הוא לפי השכל אשר מסודר לאדם. ועל ידי
שעושה המצוה, שהיא סדר שכלי, יש לאדם דביקות בשכלי, ויוצא
מן הטבע שהאדם עומד בו, ואז יש לו דבקות בו יתברך.
ההבנה שבכל מצוה יש שורש גלוי ושורש רוחנימבוארת גם בפירוש האור
החיים על התורה, וכך כותב האור החיים הקדוש.
אור החיים ויקרא פרק יח פסוק ד
-
ובעשות האדם מצוה באותו אבר שנעשית המצוה שורה בו שם
הוי"ה יתברך, כי המצוה היא אותיות שם הויה חצים מגולה והוא
סוד עלמא דאתגליא וחצים מכוסה סוד עלמא דאתכסיא כי אותי
ות
מ"צ בא"ת ב"ש הם י"ה, ודבר ידוע הוא כי הקדוש ברוך הוא הוא
שמו ושמו הוא בסוד אומרו (זכרי' יד) ה' אחד ושמו אחד. הראת
לדעת כי בעשות המצוה נעשה האדם מרכבה לשכינה ומתהלך ה'
בתוכו

39
האור החיים הקדוש מסביר שבתוך המצווה ישנו אור גנוז, האוז הזה בא
לידי ביטוי במילהמצוה. האותיות הראשונות של המילה מצוה, אותיות מ'
צ' מרמזת על שם הויה בצורה נסתרת בצורה של א"ת ב"ש. דבר זה מרמז
שבתוך התורה הגלויה ישנה אלוקות נסתרת. בכל מצוה יש אור גנוז
המחיה את אותה מצווה.
אומנם כאן הרב מחדש שהכרת הצד הפנימי של התורה הוא נמצא בתוך
נשמת עםישראל. היינו כשהאדם יעמיק בנשמתו ובנשמת ישראל, אז
האדם יכיר ויראה את הצד הרוחני הפנימי של כל התורה המעשית12.
כל ההתפשטות של תורה שבעל פה
עם ענפי ענפיה כולם כאחד חיי האומה הם עצמם,
הנובעים ממקור עליון, ומחוטבים בחטיבה איתנה-הרב מוסיף ומבאר שהגילויהפנימי בא לידי ביטוי בכל ענפי
התורה, כולל כל התורה שבעל פה. אומנם בתוך אותם ענפים נמצא את חיי
האומה עצמה. בסופו של דבר התורה שבעל פה היא בעצם מגלה את שורש
החיות של נשמות ישראל, של האומה הישראלית. זאת מעלת הפרטים של
התורה שבעל פה, וכך כותב הרב באורות התורה
אורות התורה פרק א' פסקה א'
-
בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים
שהננו מקבלים את האורה העליונה בצנור השני שבנשמה,
בצנור המתקרב לחיי המעשה. אנו חשים, שרוח האומה,
הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת, היא גרמה
באופיה המיוחד, שתורה שבעל פה נוצרה בצורתה
המיוחדה...
וכן בפסקה ב' כותב הרב שם כך.
אורות התורה פרק א' פסקה ב
-
תורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה,
שמצאה את ברכתה ע"י הגילוי השמימי של תורה שבכתב.
12לפי יסוד זה ניתן להבין כיצד האבות הקדושים קיימו את כל התורה כולה מתוך
כליותיהם.

40
במקורות אלה מבאר הרב שהתורה שבעל פה נוצרה בזכות אופיה של
האומה. פיתוח הענפים השונים של התורה נובעים מהשינויים הקיימים
בתוך האומה הישראלית.
בפסקה שלנו הרב מבאר שאותם שינויים מגלים פירוט רב, אבל בשורש
הכל מאוחד. בשורש יש אחדות שנובעת מן המקור העליון. יש כאן מעין
חטיבה אחדותית, למרות שבגילוי נראה שכל ענף לוקח צד אחר.
כשאנו רואים את התורה שבעל פה היום, אנו יכולים לחשוב שיש זרמים
ושיטות שונות מאד. נראה כאילו יש מחלוקות יסודיות בהבנת התורה.
אבל בעומק הרב מבאר שההסתכלות הנכונה זאת הסתכלות המכירה את
האחדות הקיימת בכל אותם ענפים שבאים לידי ביטוי בריבוי גווני התורה
שבעל פה.
ומתוך רישום זה של גילוי נשמה זו באים לידי
עילוי
יותר נשגב,
והולכים ומתעלים, והמדרגות העליונות של רוח הקודש
הולכות
ומתגלות-כשהאדם רושם בעצמו את גילוי הנשמה. גילוי הנשמה אלו
הארות שמופיעות מן התורה שבעל פה. הרישומים האלה גורמים שהאדם
מתעלה ואז רוח הקודש יכולה להופיע. רוח הקודש מופיעה כשיש
התכללותגדולה, כשיש הכרה של הנקודות הפנימיות הנמצאות בכל
התורה כולה. בצורה כזאת כל פרט בתורה, כל גילוי מעשי עוזר לאדם
להגיע אל רוח הקודש.
הכל לפי השקידה של התורה והמעשים הטובים,
עילוי המדות, וההארה של הדבקות האלהית ברוח דעת עליון-אומנם כדי להגיע
למעלה הזאת צריך שקידה של תורה. ההבנה הפנימית של התורה מצריכה
עמל של תורה. כדי לחדור לשורש הרוחני של התורה האדם צריך להעמיק
בתוך התורה. כמו כן גם המידות צריכות עילוי. יש אנשים שעובדים עבודה
מידותית כשעיקר מטרתם היא חיצונית, בשביל להיות אנשים יותר טובים.
אומנם בעומק של תיקוןהמידות עומד היסוד שאפשר דרך המידות להגיע
לדבקות אלוקית. בשורש הרצון לתיקון מידות עומד השורש שבזכות
התיקון של המידות האדם מתדמה לקב"ה. זה מה שמצאנו בספר תומר
דבורה שהוא מבסס את כל הספר שלו על תיקון המידות לפי המידות של
הקב"ה.

41
כשהאדם מעמיק בתורה במצוות ובמידות בצורה של חיפוש דבקות אז
הארה האלוקית מופיעה אצל האדם בצורה עליונה שמביאה אליו דעת
עליונה.

42
פסקה ו-מרכזיות ההויה בנשמת אדם13
(עמוד שנז')
האדם
אפשר לו לבוא לידי מדה כזו עד שיגלה בקרבו את
המרכזיות
של כל ההויה שבקרבו . ואז ירגיש
ברוחו את כל המתרגש , כל העשוי, כל המוברק,
וכל המתנועע בכל מלא היש לכל פרטי דרגאותיו.
כי לא יעשה ד' א' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
ההתגלות הפנימית הזאת של הריכוז
שבנשמת אדם
היא הוצאה מן הכח אל הפועל מה שגנוז בה באמת, ומה שהוא
מצוי ועומד.
ויכולים אנו להכיר את מעלת האדם בכל מדרגה שהוא,
כיון שאור
עולם זה ספון בקרבו.
מה גדול הוא ערכו בכל אופן גם כשהוא עדיין שוכן במורד,
ונשמתו מתגלגלת תחת שואה, אבל הניצוץ האלהי הלא לא
ישתנה ערכו. ואסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה,
ואסא קרו ליה.
נושא הפסקה-כשהאדם מוצא בקרבו את כל ההויה, אז האדם מוציא
מהכח אל הפועל את מה שגנוז בנשמה.
ביאור הפסקה-
האדם אפשר לו לבוא לידי מדה כזו עד שיגלה בקרבו את
המרכזיות
של כל ההויה שבקרבו-הרב מבאר כיצד כל ההויה היא נמצאת במרכז
נשמתו של האדם. בעצם כל אדם יכול למצוא בתוכיותו קשר לכל ההויה
כולה. היכולת לכלול את כל ההויה נובעת מהקשר שהאדם רוצה ושואף
להתקשר לכל העולם.
הרב בשמונה קבצים מתאר את הנשמה הכללית כך.
קובץ ד' פסקה פח.
-
נשמת האדם בהרחבתה
, כוללת היא בתוכה את הנשמות הפרטיות
של כל הברואים כולם. כל נפש חיה ניצוץ הוא מאור האבוקה
13מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ח' פסקה קז'.

43
הגדולה הכללית, נשמת האדם. רק למראה עינים כל מין וכל פרט
הוא מצוי בפני עצמו. העין החודרת רואה לבת חיים גדולה, מאחזת
באדם הכללי לכל פלגיו, שבתוכם חילופי מדרגות רבות במדת
האור
והחום המתגלה, וכל בריאה גלמית מוכשרת היא רק לחלק קטן
מאור הזה המאיר בו, והכל עורג וחותר לשוב אל האורה העליונה
במילואה, להאחד עם נשמת האדם, להיות מואר באורה.
במקור זה הרב מסביר שהרחבת נשמת האדם יוצאת שהאדם הפרטי יכול
לכלול בתוכו את נשמות הברואים כולם.בעצם נשמת האדם נראית רק
חלק קטן מן הבריאה, אבל בעצם נשמת האדם כוללת בתוכה את כל חלקי
הבריאה כולה.
דברים אלו מתאימים למה שמובא בזהר לגבי נשמתו של משה14.
זוהר
-
רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רטז עמוד א
-
ובגין דא אמר משה (דברים ג) ויתעבר יי' בי למענ
כם, הכא הוא סוד
העבור, רעיא מהימנא שזיב שתין רבוא כמה זמנין דאתי בגלגולא
ובגין דא זכות כלהו תלייא קודשא בריך הוא ביה
במקור זה הזהר מבאר שמשה מתעבר בנשמת כל שישים רבוא. וכך מובא
במפורש בספר חסד לאברהם.
חסד לאברהם מעין ב' נהר יח'.
-
דע כי כללות כל הנשמות הם ס' רבוא, והתורה היא שורש כל
הנשמות של ישראל ולכן יש כנגדה ס' רבוא פירושים... אמנם יש
נשמה שכוללת כמה וכמה פירושים, והנה נשמת משה רבינו עליו
השלום היתה כוללת כל הס' רבוא ולכן ידע כל הס' רבוא
פירושים.
אומנם דברים אלו מובאים בחז"ל על מעלתו של משה. הרב כאן מחדש
שבעומק כל אחד ואחד יש לו מעין התכללות ויכולת לראות בתוכו את
הכלל כולו. וטעם הדבר נראה שזה נובע מיסוד נוסף.
כידוע שעם ישראל כולו הוא מעין גוף אחד גדול וכך מובא בתומר דבורה.
14עי' גם בשמונה קבציםקובץ ח' פסקה קנז'.

44
תומר דבורה (א'
מידה ד') -
כל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו, מפני שהנשמות כלולות יחד,
יש בזה חלק מזה ובזה חלק מזה ... ומטעם זה נצטוינו 'ואהבת לרעך
כמוך'.
במקור זה מסביר הרמ"ק (בעל התומר דבורה) שיש קשר מהותי בין על
היהודים, כל אחד כלול מחברו.
כמו כן מבואר יסוד זה בדברי האר"י כך.
טעמי מצות פרשת קדושים
-
מצות ואהבת לרעך כמוך. -
דע כי כל ישראל סוד גוף אחד של נשמת אדה"ר, כנודע אצלינו ...
וכל אחד מישראל הוא אבר פרטי, כי זה הערבות שאדם ערב בשביל
חבירו אם יחטא.
במקור זה אנו רואים שכביכול כל נשמה בעם ישראל היא חלק מגוף גדול
כללי15.
אומנם עדיין צריך להבין את דברי הרב, אומנם כל אחד ואחד הוא אבר
מתוך הגוף הגדול, אבל כיצד אנו יכולים לראות את כל העולם כולו דרך
האבר הפרטי שלנו. בשביל לענות על זה אנו נתבונן בנוסח 'לשם ייחוד'
שאנו אומרים לפני קיום מצוות.
נוסח לשם ייחוד
-
לשם ייחוד קודשה בריך הוא
... כאילו קיימתיה בכל פרטיה
ודקדוקיה וכונותיה ותריג מצוות הכלולים בה ...
15זה גם מה שמצאנו בספר בתניא פרק לב' כך.
תניא ליקוטי אמרים פרק לב
-
בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש
נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'.
פרשני התניא מסבירים שכולם מתאימות היינו שהם יוצרים גוף אחדגדול.

45
אם כן אנו רואים שבעצם בכל מצווה כביכול יש מעין תרי"ג מצוות
שתלויות באותה מצווה. ובאמת יסוד זה מובא בשל"ה הקדוש וכך מובא
בשל"ה.
של"ה תורה שבכתב
–
הקדמה -
ח. וכדי ללמדך בינה להשכיל ולהבי
ן את הדבר הזה, צריך שתדע כי
המצות כלולות זו מזו, וכל מצוה מתרי"ג מצות ברוחניותה כוללים
כל רוחניות התרי"ג, כי המצות תלויות בספירות, וכמו שהספירות
כלולות זו בזו, כנודע במקום אחר (ראה ח"א תולדות אדם אות רג
- ריב), הרי כל מצוה ומצוה היא כלל ופרט, כי בכל מצוה נ
כללים כל
המצות.
אם כן בכל מצווה ומצווה אנו מוצאים התכללות של כל תרי"ג המצוות,
למרות שבעצם מדובר כאן על מצווה פרטית.
אפשר להבין את זה גם מהתבוננות בגוף האדם. היום בעולם הרפואה
הרבה פעמים אומרים שאפשר לרפא את הגוף דרך הרגלים כג' רפסולוגיה,
וכן בעצם כנראה כלאבר ואבר אם היינו יודעים היינו יכולים דרך אבר
מסויים להשפיע על כל האברים כולם. כמו כן אנו יודעים היום שבכל אבר
ואבר יש מעין ד.נ.א. שכולל בתוכו את כל התרשים של האברים כולם. דרך
כל תא ותא אנו יכולים לברוא אדם שלם.
לפי זה אפשר להבין את דברי הרב, בעצם למרותשכל אחד ואחד הוא רק
אבר מסויים בתוך הגוף הגדול של העולם. בכל זאת דרך האבר הפרטי של
כל אחד ואחד, אנו יכולים לראות את העולם כולו.
התפיסה שעם ישראל הוא כולל את התרשים של העולם כולו מובא בספר
התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק לז
-
כי כללות ישראל שהם ששים רבוא נשמות פ
רטיות הם כללות החיות
של כללות העולם כי בשבילם נברא וכל פרט מהם הוא כולל ושייך
לו החיות של חלק אחד מששים רבוא מכללות העולם התלוי בנפשו
החיונית להעלותו לה' בעלייתה דהיינו במה שמשתמש מעוה"ז
לצורך גופו ונפשו החיונית לעבודת ה' כגון אכילה ושתיה ודומיהם
ודירה וכל
כלי תשמישיו אלא שששים רבוא נשמות פרטיות אלו הן

46
שרשי' וכל שרש מתחלק לששים רבוא ניצוצות שכל ניצוץ הוא נשמה
אחת
במקור זה מסביר בעל התניא שכללות ישראל הם שישים רבוא כנגד כל
החיות של העולם כולו. לכן כשאנו פועלים בעולם אנו נותנים חיות לעולם
כולו.
מצאנוביטוי נוסף שמקשר את האדם אל העולם במה שאומרים שהאדם
הוא עולם קטן. ומצאנו גם בחז"ל רמזים ליסוד הזה.
וכך מובא בגמ' סנהדרין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א
-
תניא, היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר
עפרו, שנאמר גלמי ראו עיניך
הגמ' דורשת שגופו של האדם נוצר מהעולם כולו. היסוד הזה מסביר כיצד
האדם כולל בתוכו את העולם כולו. וכך מסביר המהר"ל.
חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף לח עמוד א
-
מכל העולם הוצבר עפ
רו. פירוש כי האדם הוא כל העולם ומתיחס
האדם אל כל העולם בכללו, ולפיכך מכל העולם הוצבר עפרו, וידוע
כי האדם יש בו אברים חשובים ואברים פחותים, ולכך נברא מכל
העולם כי בעולם ג"כ יש מקומות חשובים ופחותים ובינונים הכל לפי
מקומות העולם
כמו כן מצאנו גם במדרש קהלת שדורש שכל מה שיש באדם יש בעולם.
קהלת רבה (וילנא) פרשה א
16 -
שנא' (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אתם
תקראו ארץ חפץ, אמר ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש כל מה
שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ לדוגמא לו, אדם יש לו
16המדרש ממשיך בפירוט ארוך על ההקבלה שיש בין האדם לעולם.

47
ראש, והארץ יש לה ראש, שנא' (מש
לי ח') וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים
.
לפי יסודות אלה ניתן להבין את דברי הרב כאן, מי שמצליח להעמיק בתוך
נשמתו הוא יכול לגלות כיצד בתוכו פנימה יש מעין ד.נ.א של כל הבריאה
כולה.
על פי יסוד זה הרב מבאר כיצד נח הצליח להביא את כל החיות אל התיבה,
וכך כותב הרב.
קובץ ד' פסקה פט.
-
בנשמתו היסודית של נח נתגלו כל יצורי העולם, כל החיים כולם. הם
באו אליו אל התיבה במשיכה טבעית פנימית, כהמשכת הענף
האלהים, את להתהלך העליונה הפנימית שקיקותו לשרשו.
התאימה עם נטיותיו לישוב העולם כולו.
ואז ירגיש
ברוחו את כל ה
מתרגש , כל העשוי, כל המוברק,
וכל המתנועע בכל מלא היש לכל פרטי דרגאותיו-כשהאדם מגיע לדרגה
כזאת האדם מרגיש וחש את ההוייה כולה. בצורה כזאת בתוך נפש האדם
יש הרגשה פנימית מה הדברים שמתרחשים בעולם. בצורה כזאת האדם
יכול להיות רגיש מאד לזולת, כיון שהאדם מרגיש בתוך עצמותו את
הצרכים של הזולת.
ההרגשה הזאת היא מעלת הצדיקים שידועים הצדיקים בזה שהם
מרגישים את צער הזולת. הצדיקים תמיד משתתפים בצער הציבור.
ופועלים בשביל לעזור לציבור מתוך החיבור הפנימי שהם מרגישים לכל
אחד ואחד.
הרב מתאר את מכלול ההרגשות שהאדם יכול להרגיש,אדם יכול להרגיש
את כל המתרגש, נראה שהכוונה כאן לבני האדם שהם בעלי רגשות. כמו
כן אדם שמרגיש את פנימיות ההויה הוא יכול לחוש גם את העשוי, היינו
את הדומם שנמצא בבריאה. כמו כן גם את המוברק, נראה שהכוונה מעין
ברק, היינו דברים שהם מופיעים בצורה זמנית בעולם, גם אתהדבר הזה
הצדיק מרגיש. כמו כן הצדיקים מרגישים כל תנועע, אפשר שהכוונה
לבהמות, שיש להם את תכונת התנועה, ואפשר שהכוונה תנועע היינו
תופעות ותנועות שהעולם זז. אנשים שמצאו בתוכם את מרכזיות העולם
יש להם רגשות מפותחים לכל המתרחש בתוך העולם.

48
הרב בשמונה קבצים מתאר כיצד העולם כולו ממתין לראות את הקשר
ההדוק שיש בין העולם לבין האדם, וכיצד אחד משפיע על השני, וכך כותב
הרב.
קובץ א' פסקה תרמה.
-
העולם מחכה הוא לההתגלות הנפלאה, איך שהאדם והעולם
קשורים הם זה לזה, ולפתח על ידי גילוי זה את ההרגשה המאחדת
א
ת השנים הללו, על ידי ההופעה שתלך ותתפשט לבאר על ידה את
גודל ההפעלה שהראשון פועל על האחרון....
כי לא יעשה ד' א' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים-מתוך
היסוד ההרגשה הפנימית, ההרגשה הכוללת את כל העולם ניתן להבין כיצד
הצדיקים יודעים ומרגישים את המתרחש בכל העולם. הרב מסביר שזה
כוונת הפסוק בספר עמוס.
עמוס פרק ג פסוק ז
-
כִַּ֣י לֹֹ֧א יַעשִֶּ֛ה אדֹנַָ֥י יְּקוִַ֖ק דָבָָ֑ר כִִּ֚י אִם־גָלַָּ֣ה סודָׂ֔ו אֶל־עבָדַָ֖יו הַנְּבִיאִָֽים:
בפשט פסוק הקב"ה דואג להגיד לנביאים מה שהוא עושה. כמו שמצאנו
אצל אברהם שהקב"ה מספר לו על מהשהולך להתרחש בסדום וכדומה17.
אומנם כאן הרב מסביר שזה לא חייב להופיע בצורה של נבואה. מדובר כאן
על הרגשה פנימית שהקב"ה כביכול מגלה סוד העולם אל הנביאים. כל
תנועה שהעולם זז הנביא מרגיש וחש אותו. לכן כלפי הנביא גם סודות
שהקב"ה מנהל בעולם הנביא שמצליח לראות אתההויה מתוכו, אז הנביא
מרגיש ויודע.
ההתגלות הפנימית הזאת של הריכוז שבנשמת אדם
היא הוצאה מן הכח אל הפועל מה שגנוז בה באמת, ומה שהוא
מצוי ועומד-
הרב מסביר שהכרת ההתגלות הפנימית הזאת היא מוציאה מן הכח אל
הפועל את גדלות הנשמה. כשהאדם מצליח להרגיש מתוך נשמתו את
העולם בעצם האדם לוקח ומפתח את הנשמה. כיון שהנשמה היא מעין
מציאות חתומה וסגורה שקשה לנו להכיר אותה, שהרי הנשמה היא ממש
פנימית בתוכנו, אבל פתאום כשהאדם מרגיש הרגשות כלפי העולם ממילא
17כמו שנאמר בפסוק
בראשית פרק יח פסוק יז
-
וַָֽיקוַָ֖ק אָמָָ֑ר הַָֽמְּכַסֶֹּ֤ה א נִי ֙ מֵָֽאַבְּרָהָָׂ֔ם אשֶַ֖ר א נִַ֥י עֹשֶָֽה:

49
מתברר שאותם הרגשות ואותם הכרות הם נובעות מן הנשמה. אם כן יש
כאן מעין מימוש וגילוי מעשי של תפקידה של הנשמה.
אפשר להוסיף שבצורה הזאת אנו מגלים מכח אל הפועל את כל ההשפעה
שהנשמה באמת יכולה להשפיע על העולם. בצורה כזאת פתאום אנו
מבינים את המעלה המיוחדת הקיימת בנשמה, וכך מבואר בשמונה
קבצים.
קובץ א' פסקה תתס.
-
ההתגלות על דבר גודל ערכו ש
ל האדם, על השפעתו הגדולה, בשפעת
החיים שלו, בגודל רוחו, ברצונו והופעת שכלו, על ההויה, על כל היש,
זאת היא חטיבה מיוחדת לישראל. רחוק רחוק מאד הוא העולם
כולו מהכרה זו. הכל חושבים שהאדם ביחש להמציאות הוא רק
פסיבי, מושפע ולא משפיע, אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמ
ת.
במקור זה הרב מסביר שהעולם עדיין לא מכיר כיצד הנשמה משפיעה על
המציאות. אנשים חושבים שבעיקר הנשמה מגיבה למציאות הקיימת
בעולם בצורה פסיבית, אבל באמת זה לא כך. להיפך, הנשמה היא כח
שיכול להשפיע על העולם. אם כן אפשר שזה כוונת הרב שהנשמה בצורה
כזאת מוציאה את הכוחות שלה מן העלם, מן הכח אל הפועל.
בדברי הרב נראה שיש יסוד נוסף בעצם על ידי ההכרה הפנימית הזאת
האדם יכול להכיר את העולם. אומנם דווקא בגלל שהעולם מתגלה בתוך
נפשו של האדם יכולה להיות טעות וכדומה. וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה כט.
-
כל מה שאנו מדברים בענינים הנשגבים הרוחניים, ביחוד בעניני
האלהות, הכל הוא יותר נמשך למעמד הענינים במצב הנפש שלנו,
ממה שהוא מתיחש אל העולם החיצוני. אלא שיש ערך ידוע של יחש,
מה שמעמד נפשנו, הוייתה ומציאותה ואופני פעלה, מתיחסים אל
העולם וההוי
ה כולה. וההויה היא בקרבנו פנימה אולי עוד יותר ממה
שהיא חוץ לנו. כשאנו מתעלים, מתעלה ההויה כולה, ובעילויה הרי
גם אנו מתעלים.
במקור זה מסביר הרב שעיקר הכרת האלוקות תלויה במציאות הקיימת
בנפש שלנו. אמנם ההשפעה העיקרית הקיימת בנו תלויה לא בעולם

50
החיצוני שסביבנואלא במה שאנו חווים את העולם בתוכנו. לכן בכל עילוי
שאנו מתעלים אנו משפיעים על העולם כולו. וזה מעלתה של הנשמה שהיא
משפיעה על הסביבה.
ויכולים אנו להכיר את מעלת האדם בכל מדרגה שהוא,
כיון שאור
עולם זה ספון בקרבו-כשאנו רואים בפועל איך האדם משפיע על העולם.
כשהאדם מכיר כיצד כל העולם כלול בתוכו אז בעצם האדם מגיע למעלתו.
בצורה כזאת מבינים את גדלות האדם. אילולי התפיסה הזאת אנו יכולים
לחשוב שהאדם הוא רק מעין 'בורג' קטן בעולם. לפי המעלה שהרב מציג
כאן בפסקה אנו מכירים כיצד כל האור של העולם כלול בנשמתו של האדם.
ההכרה הזאת מטילה אחריות גדולה על האדם, וכך כותב הרב בשמונה
קבצים לגבי האחריות הנולדת מההבנה הזאת.
קובץ א' פסקה שעד.
-
הדעה שהאדם הוא התוכן המרכזי של ההויה כולה, מגדילה את
האחריות המוסרית, ומעוררת את החפץ לפעול גדולות. ...
כשהאדם מכיר את ההשפעה שלו על העולם, אז האדם מבין שיש לו
אחריות מוסרית יותר גדולה. בצורה כזאת האדם מבין עד כמה הוא צריך
לפעול בצורה גדולה ואחראית.
דוגמא לאחריות הזאת מצאנו בדברי חז"ל כיצד ההבנה שהאדם משפיע על
העולם מחייבת את האדם, וכך מובא בגמ' קידושין.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב
-
ר' אלעזר
בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד
נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת
-
אשריו שהכריע את עצמו ואת כל
העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת
-
אוי לו שהכריע את עצמו ואת
כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי
שעשה זה
-
אבד ממנו ומכל העולם טו
בה הרבה.
מה גדול הוא ערכו בכל אופן גם כשהוא עדיין שוכן במורד,
ונשמתו
מתגלגלת תחת שואה-כאן הרב פונה אל האנשים הפשוטים, האנשים
שנופלים בחטאים וכדומה. לכאורה כל הדיבורים הגדולים של הפסקה הם
טובים למי שמצליח לשלוט על גופו ולכוון את גופו לפי הגדלות של הנשמה.

51
לכאורה מי שלא מצליח לחיות כזאת עליונה אצלו לכאו' ההבנה שהעולם
מרכזי בתוך נשמתו זאת הבנה שאיננה טובה. שהרי האדם הזה לא מצליח
לרומם את העולם. בכל זאת הרב כאן מסביר שיש מעלה תמיד. תמיד ערך
בנשמה של האדם. גם כשהנשמה נמצאת במקום בו היא אל יכולה להופיע
בצורה טובהבכל זאת הנשמה תמיד יש לה ערך חיובי.
הניצוץ של הנשמה יכול להיות במורד, היינו בירידה, יכול להיות במעין
שואה. במציאות של הסתרה גדולה, הסתרה שכביכול מסתירה ומוחקת
את הניצוץ, עדיין הניצוץ הזה ימשיך ויאיר.
אבל הניצוץ האלהי הלא לא
ישתנה ערכו. ואסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה,
ואסא קרו ליה-הרב מסביר כיון שהנשמה היא מביאה
ניצוץ אלוקי, לכן תמיד הניצוץ הזה מאיר. גם במקרה בו הניצוץ נמצא
בתוך גוף שאיננו טהור, בתוך עבירות, עדיין יש הארה של הנשמה.
לכן מצאנו שישמעלה לתפילה במניין וכדומה, אפילו במקרה שיש במניין
אנשים רשעים וכדומה. כמו שמובא בגמ' סנהדרין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד א
-
אמריתו, כל בי עשרה שכינתא שריא
במקור זה משמע שבכל מקום שיש עשרה יהודים יש שכינה, בסופו של דבר
כל יהודי באשר הוא מביא איתו ניצוץ אלוקי. לא כל כך משנה מה מעלתו
של היהודי. הצדיק הגדול ביותר לא יכול להשלים מניין לבדו, לעומת זאת
קיבוץ של עשרה יהודים באשר הם, הם יכולים להשלים מניין.
כדי להוכיח יסוד זה הרב מביא את הגמ' במסכת סנהדרין שמדברת על
מדרגת הרשעים, וכך מובא בגמ'.
תלמוד בבלי מ
סכת סנהדרין דף מד עמוד א -
חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא
-
ישראל
הוא. אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא
שמיה, ואסא קרו ליה.
מקור זה מחדש תמיד יהודי נשאר יהודי. אין אפשרות שיהודי חוטא יאבד
את הנשמה שלו. וחז"ל מביאים פתגם משמעות הפתגם כך: אנשים

52
אומרים שאסא, היינו הדס, כשההדס נמצאת בתוך חילפי, היינו בתוך
קוצים עדיין קוראים להדס הדס. היינו למרות כל העטיפות מסביב השורש
הניצוץ הרוחני תמיד נשאר וקיים.
לסיכום עיקר חידוש הפסקה שבעצם בתוך נפשו של האדם יש יכולת להכיר
את העולם כולו. ההכרה הזאת קשורה לנושא של כל הסדר הזה. הרב בסדר
הזה מתעסק בצפיה לישועה, ביכולת להגיע לצפיה, לנבואה. כשהאדם
מחובר אל כל ההויה ממילא נשמתו מגלה לו סודות רוחניים, נשמתו
הופכת להיות מעין כח נבואה שצופה את הדברים.

53
פסקה ז-רוח הקדש על המשיג העובד18
(עמוד שנח')
כל מה
שהמחשבה משוטטת יותר בהענין האלהי,
כל מה שהיא יותר דבוקה בשכל וברצון, ברעיון ובחשק,
בדמיון ובציור, בהמובן
בהשערה המובן, מן למעלה שהוא ובמה
להקדושה ובנטיה, האחדותית של יחוד האל המיוחד ב"ה,
הרי כל ההויה כולה כלולה בקרבה, כי המחשבה הדבקה
בשו
רש היש הרי כל היש קשור עמה, וכיון שהדעה האלהית
כוללת הכל, כל היצורים וכל מחשבותיהם כל תעלומותיהם
וכל נגלותיהם, כל העבר ההוה והעתיד, על כן לפי אותה המדה
של הקישור האמיתי עם התוכן האלהי באמתתו, חל רוח הקודש
על המשיג העובד, הקשור והדבק, וכל תעלומות עולמים
מתג
לים לו, ואור הגנוז, שהאדם צופה על ידו מסוף העולם
ועד סופו, מתגלה עליו.
ועם כל רכוש עושר ידיעתו, הרי הוא מתמלא ענוה ויראה,
דרך ארץ וישוב דעת, אהבת הבריות וחמדת המדות, וכל העולם
כולו קרוב
אליו ברוח חסד ואהבה, ואושר החיים וכל הברואים כולם
נעשה
קרוב אל לבו, ע
ל הכל הוא מתפלל, עם הכל הוא מיחל
ומקוה לחסד ולרחמים, לאורה וצהלה, עם כל בריה הוא מצטער
בצערה,
ועם כל נשמה הוא מקוה את תקותה, על הכל סוכת שלומו
פרוס,
ומעין דוגמא של חסד של מעלה מתמשך עליו.
הידיעה. עם ומתיחד והקדוש האיתן הרצון וחוזר
והתעלומות
מתגלות, והנשמו
ת, עם כל תוכניהם, כל מסתריהם ופנימיותיהם,
מתגלות לפני רוח ד', אשר בלב איש, אשר ד' אור לו,
אשר ידע שמו.
נושא הפסקה-המחשבה האלוקית מקשרת את כל ההויה לקרבו של
האדם ומתוך זה האדם מתמלא רוח הקודש.
ביאור הפסקה-
18מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה ג'.

54
כל מה שהמחשבה משוטטת יותר בהענין האלהי-בפסקה הקודמת
הרב תיאר מציאות בה האדם מצליח להרגיש בקרבו את כל ההוויה.
בפסקה כאן הרב מסביר כיצד מגיעים למידה הזאת.
היכולת להגיע לדרגה של הרגשת כללות ההוויה דורשת שהאדם ישוטט
במחשבתו בעניינים האלוקיים19.השוטטות בענייני אלוקות משמעותה
שהאדם יעסיק את מחשבתו בחשיבה על הקב"ה. העיקר הוא השוטטות
משמעות הדבר שצריך לחפש בכל דבר את האלוקות, שוטטות משמעותה
להרחיב את החלקים הקשורים אל האלוקות. כל דבר שהאדם פוגש
במהלך חייו הוא יכול לקשר ולראות בו אלוקות.
ביטוי לשוטטות הזאת אנו רואים בלשון הרמב"ם בתיאור תהליך האמונה
אליו הגיע אברהם אבינו עליו השלום, וכך כותב הרמב"ם.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה ג
-
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב
ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד
ולא
יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו,
ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין
עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא
עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו
הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם א
לוה אחד.
19ראוי לציין שהמושג הענין האלוקי מזכיר את דבריו של הכוזרי. וכך מובא בכוזרי לגבי מעלת עם ישראל.
ספר הכוזרי מאמר א
-
מז. אמר החבר ארבעת אלפים וחמש מאות. ופרטם מבואר מימות אדם ושת ואנוש
עד נח, עד שם ועבר אל אברהם יצחק ויעקב עד משה. ואלה מפני התחברותם היו לב
אדם וסגולתו, ולכל אחד מהם היו בנים כקל
יפות, אינם דומים לאבות ולא התחבר
בהם הענין האלהי, ונמנה המנין לאלה האלהיים והיו יחידים ולא רבים, עד שהוליד
יעקב אבינו שנים עשר שבטים כלם ראויים לענין האלהי, ושבה האלהות בקהל רב
ובהם היה המנין. ואנחנו קבלנו מנין שני הקדמונים ממשה, ונדע מה שיש ממשה
ועד עתה.
במקור זה הכוזרי מסביר שהמיוחדות של ישראל שאנו ראויים שיתחבר אלינו העניין
האלוקי. לפי הכוזרי העניין הא-לוקי היא הנבואה. אומנם בפסקה שלנו נראה שהמשמעות
היא אחרת, רוח הקודש והנבואה זאת התוצאה של הדבקות המחשבתית בעניין האלוקי.
ואילו לפי הכוזרי הענין האלוקי זההשפע שמגיע מלמעלה. ודוק.

55
במקור זה הרמב"ם משתמש בלשון שוטטות כלפי אברהם אבינו. זאת
מציאות בה האדם חושב ביום ובלילה, כל הזמן האדם עסוק בחשיבה סביב
העניין האלוקי, החיפוש אחר האלוקות.
המילה משוטט מקורה בפסוק בספר במדבר בתיאור החיפוש אחר המן,
וכך מובא בפסוק.
במדבר פרק יא פסוק
ח -
שָט ּו֩ הָעָ֨ם וְּלָָֽקְּט ַּ֜ו וְּטָחַּ֣נ ּו בָרֵחַָ֗יִם אֹּ֤ו דָכ ּו֙ בַמְּדֹכָָׂ֔ה ּובִשְּל ּו֙ בַפָרָּׂ֔ור וְּעָש ַּ֥ו אֹתַ֖ו
עֻגָ֑ות וְּהָיַָּ֣ה טַעְּמָׂ֔ו כְּטַַ֖עַם לְּשַַ֥ד הַשָָֽמֶן:
שם התרגום יונתן מפרש שזה לשון חיפוש.
תרגום יונתן במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק ח
-
חַפְּסִין
אומנם רש"י שם מפרש שהכוונה לשון טיול, וכך פי' רש"י.
רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק ח
-
שטו
-
אין שייט אלא לשון טיול אישבני"ר [טיול להנאה] בלא עמל:
ואפשר ששני הפירושים מתאימים למחשבה בעניין האלוקי. יש מימד בו
האדם פונה ועוסק בעניין האלוקי מתוך חיפוש. מצד שני יש יתרון שהאדם
עוסק בעניין האלוקי בצורה של 'טיול' היינו מעסיק את מחשבתו כל הזמן
בצורה נעימה כמו טיול במחשבה האלוקית20.כל מה שהיא יותר דבוקה בשכל וברצון, ברעיון ובחשק,
בדמיון
ובציור-יש דרגות שונות של מחשבה. יש אנשים שחושבים והמחשבה
שלהם היאבוסרית, ואינה מפותחת. כאן הרב מתאר מציאות של מחשבה
מאד מפותחת, מחשבה שמשפיעה על השכל הרצון החשק והדמיון.
הרב בשמונה קבצים מתאר דרגות שונות של מחשבה.
20מחשבה של חיפוש זה מעין עיון, מחשבה איכותית. ואילו טיול מבטא הרחבה, כמו
מחשבה שגדולה כמותית.

56
קובץ ח' פסקה רכב.
-
שלש מדות הן במחשבה.
יש מחשבה רוממה
, שאין בה חיתוך
של והופעה שירה הגיון אפילו ולא מושגים, וציורי אותיות
התבטאות מוסיקלית.
שניה
לה היא מחשבה מתגלמת בציורים,
אבל הציורים הם רק מופשטים וכוללים, ולא יתכן להגביל על ידם
שום תכנים פרטיים. עד שבאה המדה
השלישית
, והיא כבר מוכשרת
להוציא מן ההעלם הכללי
אל הגילוי הגיונים פרטיים, המוכשרים
כבר להתנתח על כל ארחות ההשכלה בכל ענפיה.
הרב מתאר ג' דרגות של מחשבה, הדרגה המפותחת ביותר זאת דרגה
שהאדם מגלם את המחשבה בדמיון ומכניס את הדמיון במערכת שכלית
שיודעת לנתח את החוויה הדמיונית.
כאן הרב מדגיש את הצורך שהמחשבה תהייה דבוקה בשכל וברצון, היינו
השכל צריך לשמור על הדמיון וביחד איתו להתרומם. הרב בשמונה קבצים
מתאר את הקשר בין הדמיון לשכל, וכך כותב הרב.
קובץ ז' פסקה קעז.
-
האמנותיות של הכח המדמה, שהוא הכלי המגלה את פעולתו
הנפשית בציורי החסידות, היא אמנות שכלית טהורה. הכח המדמה
בא פה לעזרת השכל הטהור והרחבתו. אותה הסקירה הטהורה
הממלאה את הנפש החושבת, אחרי שכבר השלימה את חקה, אחרי
שעמדה על הכרתה הפנימית בחובות חייה בתוכנם הכלל
י, היא
מתנשאת למשוך נחלי נועם מאותה המחשבה העליונה, שמרוב
גדולתה לא תוכל להיות מצטיירת בחיים גבוליים אחוזי החמריות
שלנו כי אם על ידי עזרת כח המדמה, שזאת היא תעודתו, לגלות את
ממעל שהם העליונים החמדה אורות השמימיים, המצפונים
לעולמנו, גם בתוך המאפלים העולמיים
אשר אנו שרויים בהם. ...
הרב מסביר שיש אומנות של כח מדמה שבעצם האומנות הזאת היא
אומנות ששייכת לשכל הטהור. הכח המדמה עוזר לשכל להשלים את חוקו.
יש מחשבות עליונות שאינם יכולות להצטייר בתוך הגבול ולכן צריך את
הדמיון שיעזור למחשבות האלה לבוא לידי גילוי.
נראה שהרב מונה כאן שלש זוגות של תכונות שהם מבטאים את השורש
ואת הגילוי. היינו השכל הוא השורש בתוכו וממנו מופיע הרצון. הרעיון

57
מוליד את החשק, הרעיון הוא מעין רצון פיזי מופשט שבא לידי ביטוי
בחשק של האדם. מתחתיו יש את הדמיון שהוא תכונה שהגילוי של
התכונה הזאת באה לידיביטוי בציור שהאדם מצייר לעצמו.
כמו כן סדר הדברים נראה מלמעלה למטה. היינו השכל והרצון הם הצד
היותר עליון. מתחתיו נמצא הרעיון והחשק, שזה כביכול יותר קשור לנטיה
של האדם. ומתחת לזה נמצא הדמיון והציור.
בהמובן ובמה שהוא למעלה מן המובן, בהשערה
ובנטיה, להקדושה
הא
חדותית של יחוד האל המיוחד ב"ה-היכולת של האדם להתבונן
בעניינים אלוקיים דורשת יכולת כפולה, להתבונן האלוקות המובנת, מעין
אלוקות הנמצאת בתוך הגבול מצד אחד. מצד שני להצליח להתבונן
באלוקות שאינה מובנות, אלוקות הנמצאת מעל הגבול. וכך מובא בשמונה
קבצים.
קובץ א' פ
סקה סה.
-
המחשבה בענין האלהות, בשני הצדדים שלה, דהיינו הצד האחד,
בצורה המדברת על דבר הבורא והבריאה מכל אחד בפני עצמו כאילו
הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את
הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא, והצד השני שאין שם שום
מציאות של בריאה כלל, ו
השם בריאה הוא רק מושאל מצדנו, אנו
נבראים אנחנו רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא,
אלהים, אבל הכל הוא ענין אחר ותוכן אחר, שאין לו שום ערך אל
התגלות חלקית, ואלהים הוא דוקא הכל, ולא חלק מצד שהוא חלק
–
המחשבה הזאת פועלת, בכל צד מצדיה, פעולה מיוחדת על רו
ח
האדם.
במקור זה הרב מבאר שיש התבוננות באלוקות העוסקת באלוקות
הקשורה אל העולם, זאת מציאות של הקב"ה לאחר הצמצום, אלוקות
המופיעה בתוך העולם. מצד שני יש דרגה של אלוקות שאינה מובנת
אלוקות שנמצאת מעל העולם, כאילו אין כלל בריאה.
כיון שהכרת האלוקות שאינה מובנת זאת אלוקות מאד מופשטת לכן
אנחנו לא יכולים אפילו לציירה, אנו רק יכולים לשער ולמצוא מעין נטיות
לאותה אלוקות. הכרת הקשר בין הקב"ה לעולם זאת מעין השערה ונטיה
שהאדם מכיר את אחדות הקב"ה.

58
הרב מתייחס כאן לייסוד כפול באמונת ישראל. הכרת אחדות ה', והכרת
ייחוד ה'. אלושני יסודות שונים. ייחוד ה' משמעותו שאין עוד אלהים חוץ
מן הקב"ה ח"ו. בנוסף ההבנה שהקב"ה בעצמו הוא אחד ממש, אין בו
חלקים שונים זה מזה. הקב"ה אינו מורכב אלא פשוט לגמרי. וכך מבואר
ברמב"ם.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ז
-
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר
על שנים, אלא אחד, שאין
כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל
אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא
יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם ... אין כחו כח גוף, והואיל ואינו
גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר
,
לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר
ה' אלהינו ה' אחד.
ההבנה כיצד הקב"ה בעצמו מאוחד ויחיד זאת הבנה שאין אנו יכולים
להבין אלא רק יכולים להשיג במעין השערה ונטיה רחוקה.
הרי כל ההויה כולה כלולה בקרבה, כי המחשבה הדבקה
בשורש
היש הרי כל
היש קשור עמה-הרב ממשיך ומסביר את התוצאה היוצאת
מן התפיסה האלוקית הזאת. הרב מבאר שבעומק הבנת אחדות ה' האדם
מכיר כיצד כל העולם כולו מאוחד כלפי הקב"ה. שהרי כיון שהעולם כולו
יצא מן הקב"ה ממילא כל העולם כולו כלול בתוך המחשבה האלוקית21.
הקשר בין תפיסת העולם לתפיסת ייחוד ה' ואחדות ה' מבוארת בספר דרך
מצותיך.
21הסיבה שמתוך הקישור אל העניין האלוקי האדם יכול להכיר את העולם כולו בתוכו,
נובעת משום שכל העולם כולו קשור אל האור האלוקי. דבר זה מבואר בשמונה קבצים, וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה פט.
-
על פי המחשבה היסודית, יש להחיים האידיאליים מקום במציאות רק עם המחשבה
האלהית ברומה העליון, הצלול, המזוקק, אשר רק הדבקות האלהית העליונה מגעת
לנגע בו....
הרב מסביר שבעצם כל העילוי האידיאלי של החיים קשור אל המחשבה האלוקית. אילולי
החיבור אל המחשבה האלוקית אז האדם לא יכול להכיר את החיים האידיאלים, את עילוי
העולם כולו.

59
דרך מצותיך אחדות ה' (דף ס עמוד ב')
-
ואמנם הזהר ביארו זה בענין עמוק יותר והוא יחוד שני השמות הוי'
אלוקים ר"ל כי שם אלקים בגימטריא הטבע והוא ההארה המאירה
בבחי' העלם להחיות עלמות הנפרדים שהיא מיוחדת ממש עם שם
הוי'
והא שם העצם שלמעלה מעלה מהטבע וזה סוד אני ראשון ואני
אחרון
.
האדמו"ר הצמח צדק בדרך מצותיך מנסה לבאר את המורכבות כיצד
העולם נראה מלא פרטים, עולם בעל גבול יוצא מן הקב"ה שהוא באחדות
מלאה ובלתי גבול. ההסבר הוא ארוך, אבל יסוד דבריו שבאמת יש אחדות
מלאה בין שם הויה שהוא מעל הגבול ובין אלוקים שהוא הטבע שהוא
המציאות הגלויה.
האחדות הזאת מסבירה את דברי הרב כאן. בעצם כשהאדם מתבונן
במחשבה האלוקית ממילא האדם מתקשר אל האור האינסופי, בצורה
כזאת האדם כולל בתוכו את כל העולם. בדיוק כמו ששם הויה האחדותי
כולל בתוכו את העולם כולו.
כיון שמחשבת האדם באלוקות ממילא כל העולם נמצא במחשבתו של
האדם. בצורה כזאת המחשבה דבקה בשורש העולם, ביש הראשון שהוא
יצר את העולם. כיון שהאדם דבק בשורש העולם, ביש הראשון ממילא כל
המציאות כולה קשורה וכלולה אצל האדם.
הרב בשמונה קבצים מתאר את ההתקרבות לשורשהיש לשורש האחדות,
וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תשח.
-
כל מה שהנשמה יותר גבוהה היא ביסודה, היא מרגשת יותר את
האחדות שיש בכל, והפרידות והשינויים אינם גורמים לה לתן לכל
דבר ערך מובדל ומופרד. .. וכל מה שהבריה היא יותר קרובה לחוגם,
הצינור הוא מתרחב אצלם, ולפעמים
מבהיק עליהם אור עליון,
המקיף באחדותו את היש כולו, ממעל לכל הצינורות. וכח הדמיון
הזה, קודש קדשים הוא, וטובה וברכה הוא מביא בעולם...
במקור זה הרב מבאר שנשמה גבוה מרגישה את האחדות שיש בכל ההויה,
האחדות הזאת נובעת מהקשר שהאדם מתחבר אל האור העליון. אור

60
שבאחדותו יש את היש כולו, זה אור אינסופי שנמצא מעל ההגבלות, מעל
הצינורות.
בעומק מקור היש הוא נחשב האור מקיף שנמצא מעל החילוקים ומעל
הצמצומים. בתוך העולם אנו רואים חילוקים והבדלים משום שאנו
נמצאים באור פנימי. האור הפנימי נותן לכל חלק הארה שונה. לעומת זאת
האור המקיף הוא אור שלם, אור שבו אין חילוקים, זה אור שמאיר לכל
המציאות בשווה. לכן אור כזה הוא נחשב שורש היש, הוא נחשב האור
שבתוכו רואים אחדות מלאה.
וכיון שהדעה האלהית
כוללת הכל, כל היצורים וכל מחשבותיהם כל תעלומותיהם
וכל נגלותיהם, כל העבר ההוה והעתיד-הדעה
האלוקית היא כוללת בתוכה את המציאות כולה, כמו שהבאנו לעיל
שהקב"ה בעצמו כולל בצורה אחדותית את העולם כולו. אחדות הדעת
האלוקית עם הקב"ה עצמומבואר ברמב"ם ביסודי התורה22.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה י
-
הקדוש ברוך הוא מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע
בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד אבל
הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך
ייחוד ... נמצאת
אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה
עצמה הכל אחד, ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא
בלב האדם להכירו על בוריו ... לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם
מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם,
לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נ
סמך לו בהוייתו.
במקור זה הרמב"ם מבאר כיצד הדעת שאצל הקב"ה היא איננה נפרדת
ממנו. לכן כשהקב"ה רוצה לדעת את הברואים הוא אינו צריך ידיעה
חיצונית. בעצם כל הברואים כלולים בתוך ידיעתו, וגם ידיעתו נמצאת
כוללה באחדות בתוכו. זה מה שהרב התכוון בפסקה שלנו שהדעת
האלוקית כוללת את הכל. מציאות שכל היצורים כל הנבראים הם כלולים
בתוכו, גם התעלומות והנגלות של כל היצורים הקב"ה יודע בידיעה
אחדותית בתוכו. וממילא גם ידיעת העבר והעתיד הכל כלול אצל הקב"ה.
22עניין זה מבואר בעומק ובהרחבה בתניא פרק ב' עיי"ש.

61
ההבנה שהקב"ה יודע כל הנסתרות וכל הנבראים אנו אומרים בתפילת
העמידה ביום כיפור.
תפילת שמונה עשרה ליום כיפור.
-
אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי ... אין דבר נעלם ממך,
ואין נסתר מנגד עיניך.
על כן לפי אותה המדה
של הקישור האמיתי עם התוכן האלהי
באמתתו, חל רוח הקודש
על המשיג העובד, הקשור והדבק-לאחר
ההקדמה וההבנה במעלת העניין האלוקי, כעתניתן להבין כיצד האדם
יכול להתקשר לרוח הקודש. כשהאדם מחובר לאור הנמצא מעל הזמן, אור
שמכיר את המציאות כולה בלי שום תעלומה, אז חל על אותו אדם רוח
הקודש. עדיין הרב קורא לזה אור שצריך לחול על האדם, משמע שזאת
מציאות שמגיע מחוץ לאדם, בכל זאת הסיבה שהיא מופיעה אצל האדם
משום שהיא שייכת אל העניין האלוקי הכולל בתוכו את כל המציאות
ונמצא מעל המציאות. היכולת לקלוט את רוח הקודש תלויה בקשר
ובדבקות שהאדם דבק במחשבה האלוקית.
וכל תעלומות עולמים
מתגלים לו, ואור הגנוז, שהאדם צופה על ידו מסוף העולם
ועד סופו, מתגלה עליו-כשהאדםמתעלה לשורש של
היש, לחיבור הדוק עם המחשבה האלוקית, אז כל התעלומות הקיימים
בעולם מתגלים לאדם. הרב מתאר שהיכולת לראות את התעלומה נובע
מהקישור לאור הגנוז, עניין זה מבואר בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
-
ואור ביום ראשון איברי? והכתיב ויתן אתם אלהים ברק
יע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי!
-
כדרבי אלעזר. דאמר רבי
אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון
-
אדם צופה בו
מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול
ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים
-
עמד וגנזו מהן, שנאמר
וימנע מרשעים אור
ם. ולמי גנזו
-
לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא
אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק
כי טוב. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר אור צדיקים
ישמח.

62
הגמ' מתארת את האור שנברא ביום הראשון, האור הזה האיר וגרם שאדם
הראשון יכל לצפות מסוף העולם ועד סופו. האור הגנוז הזה נובע מן
הקישור לעניין האלוקי. ביארנו לעיל שהעניין האלוקי מבטא את שורש
החיות של העולם, ממילא זה האור הראשון שהופיע בעולם. מעין אור
שהוא השורששל כל העולמות ולכן הוא דרכו אפשר לראות את כל העולם.
בגמ' מתואר שאור זה גנוז לצדיקים לעתיד לבוא כנראה הרב סובר שגם
בזמן הזה צדיקים יכולים להגיע לקישור לאור העליון.
ועם כל רכוש עושר ידיעתו, הרי הוא מתמלא ענוה ויראה-המחשבה
בענייני אלוקות, הקישור לכל העולם,הכרת כל עושר הידיעות הקיימות
בעולם, על זה ממלא את האדם בענווה יראה. האדם מכיר את קטנותו
ביחס לעולם.
אפשר שהסיבה לענווה נובעת מכיוון אחר. אפשר כשהאדם מכיר את כלל
ההויה ממילא האדם מתמלא חיבור לכל אנשים ולכן האדם פועל בענווה.
וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ
ג' פסקה ו.
-
על פי המחשבה הגדולה של אחדות ההויה, בטלה היא השאלה של
אהבת עצמו, שאלה שמוה לראשית החטאת, ואלה ליסוד המוסר.
לא יש כי אם אהבת הכל, שהיא באמת האהבה העצמית הנאורה
והעליונה. והאהבה העצמית המזויפת, האוהבת את הניצוץ הקטן
המתראה לעינים הטרוטות, ושונאת
את העצמיות המחוורת, הרי
היא סמיות עינים, שאינה פחות כסל מאשר היא רשע.
במקור זה הרב מסביר שהכרת אחדות ההויה יוצרת שהאדם כבר לא
מרגיש צורך לאהוב דווקא את עצמו. הכרת האחדות גורמת אהבה לכל
העולם כולו. ממילא אפשר להבין את מה שהרב בפסקה שלנו הסביר שזה
יוצר ענוה.
כמו כן הרב מדגיש שיש בהכרה הזאת יראה, כיון שלעומת העושר האדם
מכיר את גדלות ה' ממילא האדם מתמלא ביראה. שהרי מתוך הכרת עושר
העולם האדם מבין עד כמה הקב"ה הוא גדול ונשגב, הכרה זאת ממלאת
את האדם ביראה.
הקשר בין ענוה ליראה מובא בפסוק במשלי.

63
משלי פרק כב פסוק ד
-
עֵַּ֣קֶב עָ֭נָוָה יִרְּאַַּ֣ת יְּקוָָ֑ק עַֹ֖שֶר וְּכָבַּ֣וד וְּחַיִָֽים:
דרך ארץ וישוב דעת, אהבת הבריות וחמדת המדות-הרב ממשיך
ומתאר את ההשפעה של הרחבת המחשבה בעניין האלוקי. המחשבה
האלוקית משפיעה על אדם מילוי של דרך ארץ. משמעותה של דרך ארץ
הגשמיים בחיים להתנהג כיצד נכון ומוסר קישור מוצא שהאדם
החומריים.
כמו כן יש השפעה של יישוב הדעת, יישוב הדעת נובע כשהאדם מרגיש
הרמוניה.ישנה מחשבה שמי שמחובר אל הצדדים הרוחניים הוא ירגיש
סתירה וקושי עם העולם החומרי. הרב מסביר שדווקא ההתבוננות
העמוקה בעניין האלוקי מיישבת את הדעת. ההשערה והכרת כל העולם
יוצרת לאדם יישוב הדעת פנימי.
אפשר שדברי הרב על דרך ארץ וישוב הדעת עיקר עניינם זה ההתקדמות
שעבודת המידות של האדם. בעצם זה שהאדם מתעסק בעניין האלוקי
והקישור אל העולם ממילא האדם מחזק את תיקון המידות שלו, וזה
הכוונה דרך ארץ. התנהגות הכוללת בתוכה נימוסים ודרך ארץ. לפי הסבר
זה אנו יכולים להבין את הפסקה שמופיעה בשמונה קבצים.
קובץ א' תקמב.
-
כל מה שהמ
חשבה האלהית מתגברת באדם, והיא חודרת יותר בתוך
עצמיותו, היא מזככת את כל מדותיו ואת כל מעשיו בזיכוך עליון
כזה, שאין כל הזיקוקים הבאים מאיזו הופעה מוסרית אחרת
מתדמים לה. הצדיק אוהב ד' הוא באמת יסוד עולם. בעלייתו העולם
כולו מתעלה, והוא מרגיש את עילוי העולם כול
ו מתוכו, מקרבו.
מבשרו יחזה, ומנשמתו יבין.
במקור זה הרב מסביר שהמחשבה האלוקית מזככת את המידות והמעשים
של האדם. בצורה כזאת האדם מרגיש אחריות ועילוי כלפי כל העולם.
בנוסף הרב מדגיש שהחיבור אל העניין האלוקי, ומתוך כך הכרת כל העולם
בקרבו יוצרת שהאדם מרגיש אהבהלכל הבריות. האדם מרגיש קישור לכל
הנבראים, כיון שאותם נבראים שייכים ומקושרים אל העניין האלוקי. כמו

64
כן אדם כזה גם מחפש תיקון מידות. לאדם כזה יש חמדה מיוחדת
המקשרת אותו לשאיפה לתקן את מידותיו.
וכל העולם
כולו קרוב אליו ברוח חסד ואהבה, ואושר החיים וכל
הברואים כ
ולם
נעשה קרוב אל לבו-כשהאדם מתמלא בענוהבדרך
ארץ ואהבת הבריות ממילא הוא מכיל בתוכו המון חסד ואהבה כלפי
הזולת. בצורה כזאת האדם מחבב את הברואים כולם. אדם כזה רוצה קשר
ודואג לכל הנבראים. זאת מעלת הצדיקים שבעבודת הם דואגים וחושבים
על העולם כולו.
על הכל הוא מתפלל, עם הכל הוא מיחל
ומקוה לחסד ולרחמים,
לאורה וצהלה-בעקבות היכולת של הצדיק לכלול את העולם כולו ממילא
הצדיק מתפלל על הכל. הקשר של הצדיק אל הקב"ה הוא קשר שמתואר
בתחילת הפסקה, קשר של קרבה לענין האלוקי, אומנם הקשר הזה גם בא
לידי ביטוי בתפילה. תפילה מסמלת תקווה ושאיפה למציאות יותר טובה.
הצדיק מייחללחסד ורחמים, לאור וצהלה שיהיו בעולם.
הרב בשמונה קבצים מתאר את הקשר של התפילה לדבקות, ולהשפעת טוב
לעולם, וכך כותב הרב.
קובץ ב' פסקה פב.
-
פעולת התפילה היא מצד הדבקות באלהים שלה, הדבקות עושה את
הצורה דומה ליוצרה, מובלעת בכחה העליון. וסגולת הדבקות היא,
שבאותו
התיאור שהדבקות האלהית נצטיירה, פועלת היא פעולתה
באופן יותר נרגש, והביטוי של התפילה הוא הופעת הרעיון והחפץ
שכך וכך יעשה, והביטוי בא מול האלהים. כפי אותה המדה של
הידיעה המפותחת בעניני האלהות, ושל זיכוך המעשים והמדות
שקדמו לה, כח הדבקות יוצאה אל הפועל, והאחד
ות הכללית
מתגלה, והשליטה הרוחנית להרבות חסד, הגנה וטובה, מוזרחת
בשלל צבעיה. ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.
במקור זה הרב מסביר שהתפילה נובעת מן הדבקות של האדם בקב"ה.
הדבקות באה לידי ביטוי בעבודת התפילה. אומנם בכח הדבקות מתגלית
האחדות שקיימת בבריאה,ומתוך כך הצדיק יכול להשפיע חסד וטוב
לעולם כולו.

65
עם כל בריה הוא מצטער
בצערה, ועם כל נשמה הוא מקוה את
תקותה-הצדיק מסוגל להתקשר לכל בריאה ובריאה פרטית. החיבור של
הצדיק לעולם הוא לא רק לכלל העולם, אלא כל אחד ואחד הצדיק מרגיש
את צערו מצד אחד, ואת שאיפתו ותקוותו של היחיד מן הצד השני.
היכולת של הצדיק לראות את הסבל של כל אחד ואחד, אנו רואים כבר
אצל משה רבינו, וכך מובא במדרש.
שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א
-
א, כז וירא בסבלתם (/שמות/ ב'). מהו וירא
-
שהיה רואה בסבלותם
ובוכה ואומר: חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם. שא
ין לך קשה
ממלאכת הטיט. והיה נותן כתיפו ומסייע לכל אחד ואחד מהם. ר'
אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: ראה משאוי גדול על קטן
ומשאוי קטן על גדול, משאוי אדם על אשה ומשאוי אשה על איש,
משאוי זקן על בחור ומשאוי בחור על זקן, והיה מניח דריגון שלו
והולך ומישב להם סב
לותם, ועושה עצמו כאילו מסייע לפרעה. אמר
הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של
ישראל והנהגת להם מנהג אחים
-
אני מניח את העליונים ואת
התחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב: וירא ה' כי סר לראות
(/שמות/ ג), ראה הקדוש ברוך הוא שסר משה מעסקיו לראות את
ס
בלותם של ישראל, לפיכך: ויקרא אליו אלהים (שם /שמות ג'/).
המדרש מתאר כיצד משה רבינו רואה את הצער של כל אחד ואחד. בעקבות
כך הקב"ה אומר אתה הנחת עסקך וראית את הצער של ישראל, כך אני
אעזוב עסקי ואדבר איתך.
מצאנו עוד מדרש על הרחמים והקשר שמשה רבינו התקשר לכל אחד
ואחד, וכך מובא במדרש.
שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב
-
ואף משה לא בחנו אלא בצאן. אמרו רבותינו: כשהיה משה רועה
צאן של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו עד שהגיע
לחסות. כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי
לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר לו:
אני לא הייתי יודע שרץ
היית מפני שעיף אתה. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר לו הקדוש

66
ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם
-
חייך, אתה תרעה
צאני. הוי: ומשה היה רעה.
על הכל סוכת שלומו פרוס,
ומעין דוגמא של חסד של מעלה מתמשך עליו-מתוך הקשר לפרטים לכל אחדואחד, הצדיק פורס מעין
סוכת שלום על המציאות כולה. כיון שהצדיק כולל בתוכו את העולם כולו,
כיון שהצדיק מחובר אל שורש האחדות של העולם ממילא יוצא מן הצדיק
מעין סוכה של שלום ושלמות גדולה.
הרב משתמש בלשון התפילה שאנו אומרים בסיום ברכת השכיבנו בשבת.
ברכת השכיבנו
בשבת קודש. -
הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.
ברכה זאת אנו אומרים דווקא בשבת, זמן בו השבת היא שומרת ולכן אין
צריך לומר שומר עמו ישראל לעד. השבת מסמלת מעין שלמות שיוצרת
שמירה מיוחדת. לעניין הפסקה שלנו, הצדיק הכולל את כל העולם יוצר
שמירה וחיבור בעולם כולו.
וחוזר הרצון האיתן והקדוש ומתיחד עם הידיעה-כאן הרב חוזר
לנקודת הקשר בין הרצון לידיעה. הרב בחלק הראשון של הפסקה תיאר
את עומק הדבקות את עומק הקישור למחשבה האלוקית. הקישור הזה
יוצר מעין רצון, רצון זה מופיע בצורה חזקה עד כדי כך שפתאוםהאדם
מקבל ידיעות והכרות של רוח הקודש. הכרות אלו נובעות מן היכולת של
הצדיק לכלול בתוכו את העולם כולו.
בשמונה קבצים הרב מתאר את הקשר בין ידיעה לרצון בצורה הפוכה, וכך
כותב הרב.
קובץ א' פסקה קכו.
23 -
הידיעה הברורה מחוללת את הרצון, כשהיא עומדת על הבסיס
הטוב. חמ
דת הטוב, כל שהיא מתבררת יותר, כך היא מתחזקת. כל
מה שמתברר יותר שהטוב הוא טוב באמת, כן הרצון מתגבר. גבורת
הרצון מחוללת את היכולת. למדנו מזה, שהידיעה הרצון והיכולת
23מובא גם באורות הקודש ח"ג עמ' פז'.

67
הנם תמיד אחוזים יחד, ובמקום שנמצא מדע לאין גבול, שמה הרצון
הוא בלתי גבולי, והיכולת בלי גבול גם
היא.
במקור זה הרב מסביר כיצד יש קשר בין ידיעה לרצון. רק בזכות שהאדם
קונה ידיעות, אז מתחיל האדם לרצות דברים.
כך גם אפשר להגיד בפסקה שלנו יש מעין שילוב. מצד אחד האדם מרגיש
שהוא מכיר את העולם כולו, האדם מעשיר ידיעות בעולם ממילא יש לאדם
יותר רצון לקשר הכל אלהקב"ה. מתוך אותו רצון אז האדם מחזק ומקבל
ידיעות נוספות. בעצם הרצון הוא מעין כלי קיבול דרכו האדם יכול להמשיך
לקבל ידיעות חדשות, כיון שהאדם רוצה לקבל ידיעות של רוח הקודש
וכדומה.
והתעלומות
מתגלות, והנשמות, עם כל תוכניהם, כל מסתריהם
ופנימיותיהם,
מתגלות לפני ר
וח ד', אשר בלב איש, אשר ד' אור לו, אשר ידע שמו-הרצון הזה יוצר גילוי תעלומות. כשהאדם אוהב משהו
הוא רוצה לדעת את כל הפרטים עליו. החיבור אל החבר נותנת חשיבות
לידיעת כל הלך נפשו. החיבור והקשר שהצדיק מרגיש כלפי כל העולם יוצר
שהאדם מצליח להתחבר אל תעלומות הנמצאות בנשמות הנמצאות סביבו.
בצורה כזאת הצדיק מסוגל להכיר את כל התעלומות והפנימיות של מי
שנמצא סביבו.
הרב מסיים את הפסקה ברמז לפסוק המתאר כיצד אפשר למצוא אור
בתוך החושך הגדול, וזה לשון הפוסק.
מיכה פרק ז פסוק ח
-ִ
אַָֽל־תִשְּמְּחִֹּ֤י אֹיַ֙בְּתִי ֙ לִָׂ֔י כִַ֥י נָפַַ֖לְּת
י קָָ֑מְּתִי כִָֽי־אֵשֵַּ֣ב בַחָֹׂ֔ש ְֶך יְּקוַָ֖ק אַ֥ור לִָֽי: ס
הדרך של הצדיק למצוא את האור גם בחושך נובעת מן הרצון והתקווה של
הצדיק למצוא את הקב"ה גם בצרות וגם בעולם הגשמי. הרב מסיים את
הפסקה שהכרת האלוקות משמעותה שאנו יודעים את שמו של הקב"ה.
שמו שלהקב"ה זאת הצורה בה הקב"ה מופיע בעולם24.
24לשונו של הרב מזכיר את הפסוק בתהילים.
תהלים פרק צא פסוק יד
-
כִֹּ֤י בִַּ֣י חָָ֭שַק וַא פַלְּטֵָ֑ה ּו אֲ֝שַגְּבֵָ֗ה ּו כִָֽי־יָדַַ֥ע שְּמִָֽי:

68
הפסוק מתאר את הישועה שהקב"ה מושיע את מי שיודע את שמו. בזכות ידיעת שם הקב"ה,
אז הקב"ה משגב.

69
פסקה ח-רוח הקדש בכנסת ישראל25
(עמוד שנט')
רוח הקודש
שופעת תמיד על כנסת ישראל ,
ומשקה היא בשיקוי
לשדה את כל הנשמות של כל אישי ישראל היחידים,
ואפילו השדרות היותר נמוכות של עמי הארץ ושל פושעי ישראל
הם בכלל
הזה.
בעלי רוח הקודש, היחידים שבדור, הם שואבים
את שפעת רוח קדשם משני מקורות. המקור האחד
הוא מיסוד רוח
הקודש הכללי, שהוא הולך ונוזל בכל הנשמות כולן,
והמקור השני הוא שהם
שואבים וסופגים לתוכם את כל הזרמים
וכל הניצוצות של רוח
הקודש, שהם באים בתור רסיסים על כל הנשמות,
שאין להן הכשר
מצד מעשיהם והשכלתם לקבל אותם בקיבול מרושם.
האלהית השפעה ובעלי הצדיקים הם לוקחים
כל את
האוצרות
דרך בשובם מתבצבצים שהם קודש, אור המלאים
הצינורות הכלליים
כדמות מעינות בוצצים מתמצית של נחלים
שבין הרים, הבאים
ממי גשמים, ומכל מקום באמונת רוח ואהבה רבה הם שומרים
את כל העושר הזה בעד כל הכלל כולו, ובעד
בעליהם הפרטים,
שהם מריקים עליהם, על ידי
השפעתם עליהם,
בתוכחת חיים
ובברכת אוהבים נאמנים, להשקות בהם את ערוגות המטעים
עומדים שהם ושדרה מדרגה בכל נשמותיהם של בה,
ופועלים עליהם לטובה ולברכה, בין מדעתם בין שלא מדעתם
נושא הפסקה-הצדיקים מסוגלים לקלוט את רוח הקודש שנמצאת אצל
פשוטי העם שאינם מסוגלים לקלוט את רוח הקודש שלהם.
ביאור הפסקה-
רוח הקודש שופעת תמיד על כנסת ישראל-הרב מבאר שישנה רוח
הקודש תמידית על כנסת ישראל. המושג כנסת ישראל מבואר כבר
במקובלים הראשונים, וכך מובא בספר שערי אורה.
25מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ח' פסקה קפ'.

70
שערי אורה שער א'.
-
יש לו למסור בידך קבלה, כי בכל מקום שתמצא לרז"ל שמזכירין
כנסת ישראל, היא זאת המידה הנקראת אדנ
-
י ונקראת שכינה.
במקור זה מסביר שכנסת ישראל זאת השכינה היינו האור השוכן ומנהיג
את העולם.
כמו כן בעל התניא מרחיב בעניין, וכך כותב בעל התניא.
תניא איגרת הקודש פרק ח
-
לשורש נשמותיהן למעלה הנקרא בשם כנ"י ואימא תתאה בלשון
הזהר ושכינה בלשון הגמרא הכלולה מכל מדותיו של הקדוש ברוך
הוא ומיוחדת בהן בתכלית
בעל התניא מסביר ששורש נשמות ישראל בעולמות העליונים נקרא בשם
כנסת ישראל. אם כן הופעת השכינה האלוקית בעולם מופיעה דרך נשמות
ישראל. וכך מבאר גם תלמיד המגיד בספרו אור המאיר.
אור המאיר
26
פרשת מסעי ד"ה מהר ההר.
-
ולכן נקרא השכינה כנסת ישראל, על שם שכללות נשמות ישראל
מכונסים בתוכה כפי אחיזתם בשורשם.
אור המאיר מסביר שהסיבה שזה נקרא כנסת ישראל, לשון כינוס כיון שזה
כולל את נשמות כלל ישראל.
אם כן כנסת ישראל זה הכח המבטא את השורש הרוחני של כלל נשמות
ישראל27. אומנם הרב בדבריו מוסיף שזה הכח דרכו מופיעה רוח הקודש
26ר' זאב וואלף מז'יטומיר-תלמיד המגיד. 27אומנם במילון הראיה בנספחות מוסיף שכנסת ישראל בכתבי הרב מקבלת משמעות נוספת.
מילון הראיה נספחים.
-
וע' ספרן של יחידים לר"ה צייטלין, הקו היסודי בקבלה של הרב קוק, שסוגיה זו
היא הנקודה המרכזית של חידושה של תורת הרב, במה שחוזר ומיסד רעיון זה
את המושג "כנסת ישראל" כנשמת ה
אומה, אחר שכחת מרכזיות מקומו בתורה,
עם בטולה הגדול והתקיימות קללת "ואני אקניאם בלא עם" שבמציאות
הממשית הנפשית והרוחנית של גלות ישראל ממקומם (חגיגה ה:). (לעומת צורת
הרצאת הדברים של ראשונים ואחרונים, בזמן הגלות
-
למשל שפע טל בהקדמה;

71
לעולם. בזכות כנסת ישראל, בזכות נשמות ישראל יש יכולת להופעת רוח
הקודש, ונראה שזה מה שהמקובלים כינו בשם שכינה.
ומשקה היא בשיקוי לשדה את
כל הנשמות של כל אישי ישראל
היחידים-הרב מוסיף שהשפעת רוח הקודש הזאת בסופו של דבר היא
מופיעה אצל כל אחד ואחד בצורה אישית. בנוסף להשפעה הכללית יש
מימד של השפעה אישית על כל אחד ואחד. הרב באורות ישראל מבאר כך.
אורות ישראל פ"ב פסקה ח'
-
רוח הקודש בא דרך
כנסת ישראל אל הלב של כל יחיד ויחיד לפי כל מעשיו
במקור זה הרב מסביר שרוח הקודש הפרטית מופיעה על כל יחיד ויחיד לפי
מעשיו. איכות רוח הקודש תלויה במעשיו של האדם.
ההשקיה וההשפעה של כל יחיד ויחיד היא מופיע בצורה של שיקוי פנימי
המופיע בתוך לשד נשמתו של האדם. כיון שזה מופיע בתוך לשד הנשמה
לפעמים יכולה להיות מציאות שהאדם לא מרגיש את ההשפעה.פושעי ושל הארץ עמי של נמוכות היותר השדרות ואפילו
ישראל
הם בכלל הזה-אומנם לעיל הבאנו מאורות ישראל שהשפעת רוח
הקודש תלויה על פי מעשיו של כל אחד ואחד, בכל זאת גם לרשעים
הגמורים ישהשפעה מרוח הקודש. יש חיות מיוחדת ששייכת בכל הנשמות
הפרטיות של כלל ישראל.
מעלת של פושעי ישראל מבוארת בגמ' בכמה מקומות. ונביא את פירוש
המהר"ל על מעלת פושעי ישראל, וכך כותב המהר"ל.
חידושי אגדות למהר"ל גיטין דף נז עמוד א
-
תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם, וזה כי פושעי
ישראל נתן השם יתברך בהם נשמה טהורה מצד עצמו, רק שנטה
אח"כ בעולם הזה אחר הרשעות, אבל שלא בעולם הזה כבר הוסר
נפש החיים, סוף שער ב; תניא, פל"ב, ובאגרת הקדש פרק ח ד"ה וככה
-
שלהם,
"כנסת ישראל" היא "כללות נשמות ישראל"; כותב הרב בא' קמ "כנסת ישראל,
האידיאל הישראלי השורה באומה כולה העושה אותה לחטיבה אחת בכל
דורותיה
").

72
מה שהיו דביקים בהם פושעי ישראל וחוזרים בהם, כמו שאמרו ז"ל
בעירובין (י"ט א') עוברי בעמק הבכ
א מעיין ישיתהו שמורידין דמעות
כמעיין, אבל פושעי אומות העולם על פתחי גיהנם אינם חוזרין, וזהו
מטעם שעצמם רע לא מצד עולם הזה, ומאחר שעצמם רע נשארים
רע כי אין שנוי לדבר שבעצם. ולכך ההוא גברא אמר טובתם דרוש
רעתם אל תדרוש כל הנוגע בהם וכו', כי כבר הוסר ממנו מה ש
היה
דבק בו בעולם הזה, כי ישראל ראוים בעצמם אל האמת והקדושה
והטהרה, והיוצא מן הכלל הוא אינו דבר עצמי לו כי העצם הוא
הכלל ואו"ה חסרונם בעצמם שהרי בכללתם הם רעים ודבר שהוא
בכללות הוא בעצם לא במקרה והעצם לא ישתנה.
המהר"ל מסביר שישנו הבדל בין פושעי ישראל למעלתהנביאים של אומות
העולם. פושעי ישראל החטא הוא חיצוני אליהם. תמיד יש מימד של
קדושה ששייכת לעם ישראל. פושעי ישראל עדיין נחשבים חלק מעם
ישראל. כמו שמובא בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א
-
חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא
-
ישראל
הוא. אמר ר
בי אבא: היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא
שמיה, ואסא קרו ליה.
ושם הוסיף המהרש"א כך-
מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף מד עמוד א
-
חטא ישראל כו'. אף על פי שחטא ועבר על כל התורה כדלקמן לא
הוי כעכו"ם וכמ"ש אף במומר לכל התורה דישראל הוא לכל דיניו
מדברי המהרש"א עולה שאפילו מומר גמור נחשב כישראל לכל דיני
התורה.
וכן מבאר בעל התניא על מצבם הרוחני של פושעי ישראל.
תניא ליקוטי אמרים פרק יט
-
וכן הרשעים ופושעי ישראל קודם שבאו לידי נסיון
לקדש השם כי
בחי' החכמה שבנפש האלהית עם ניצוץ אלהות מאור א"ס ב"ה

73
המלובש בה הם בבחי' גלות בגופם בנפש הבהמית מצד הקליפה
שבחלל השמאלי שבלב המולכת ומושלת בגופם בסוד גלות השכינה
כנ"ל. ולכן נקראת אהבה זו בנפש האלהית שרצונה וחפצה לדבק בה'
חיי החיים ברוך הוא בשם א
הבה מסותרת כי היא מסותרת ומכוסה
בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל וממנה נכנס בהם רוח שטות
לחטוא כמאמר רז"ל אין אדם חוטא כו' אלא שגלות הזה לבחי'
חכמה אינו אלא לבחי' המתפשטת ממנה בנפש כולה להחיותה אבל
שרש ועיקר של בחי' חכמה שבנפש האלהית הוא במוחין ואינה
מתלבשת בל
בוש שק דקליפה שבלב בחלל השמאלי בבחי' גלות
ממש. רק שהיא בבחי' שינה ברשעים ואינה פועלת פעולתה בהם כל
זמן שעסוקים בדעתם ובינתם בתאות העולם.
בעל התניא מבאר שתמיד בתוך נשמת פושעי ישראל יש אהבה מסותרת של
קרבה לקב"ה. האהבה הזאת הקישור הזה הוא כמו גלות של הניצוץ
האלוקי.
לפי יסוד זה ניתן להבין דבריו של הרב שמסביר שאפילו אצל נשמות ישראל
יש גילוי של רוח הקודש, אפילו בשדרות הנמוכות ביותר.
בעלי רוח הקודש, היחידים שבדור, הם שואבים
את שפעת רוח
קדשם משני מקורות-כעת הרב עובר להסביר את המיוחדות של רוח
הקודש הקיימת אצל הצדיקים יחידי הדור. לאחר שלכאורה ראינו שאצל
כולם יש רוח הקודש. הרב פותח בהסבר שאצל הצדיקים יש שפעת רוח
הקודש כפולה, בזה הם שונים מכולם.
המקור האחד
הוא מיסוד רוח הקודש הכללי, שהוא הולך ונוזל בכל
הנשמות כולן-המקור הזה הוא המקור הכללי שנמצא אצל כולם. כמו
שכולם מקבלים שפע של רוח הקודש, כך אצל אותם יחידים יש שפע כזה.כל את לתוכם וסופגים שואבים שהם הוא השני והמקור
הזרמים
וכל הניצוצות של רוח הקודש, שהם באים בתור רסיסים
על כל הנשמות,
שאין להן הכשר מצד מעשיהם והשכלתם לקבל
אותם בקיבול מרושם-המקור השני של שפעת רוח הקודששנמצאת אצל
הצדיקים הוא יוצר את המיוחדות של הצדיקים. מקור זה מביא לצדיקים
כח של רוח הקודש שנמצא אצל נשמות אחרות. החסרון בנשמות הפשוטות
שאין לנשמות האלה כלי והכשר מתאים לקבל את רוח הקודש המתאימה
לנשמתם. כיון שהם ירודים ממילא רוח הקודש שלהם נשאר בצורה

74
נסתרת.יש להם קבלת רוח הקודש, אבל רוח הקודש הזאת לא מצליחה
ליצור שם רושם ממשי. [כמו כן רוח הקודש הזאת היא לא ממש רוח מלאה
אלא רק רסיסים שמופיעים מעל הנשמות, לא השפעה רצופה.]
דבריו של הרב מתאימים למה שהבאנו לעיל בשם בעל התניא שגם אצל
פושעי ישראל יש חיות אלוקית, אלא שהחיות הזאת היא בגניזו ובסתר.
כיון שהחיות הזאת היא נמצאת בסתר בלי הרגשה, לכן מובן למה הרב
מתאר את רוח הקודש של האנשים האלה כרוח שאינה עושה רושם ממשי.
אומנם גדלות הצדיקים שהם מסוגלים לקבל תוספת כח ותוספת רוח
הקודש של הנשמות האחרות, של נשמות האנשים הפשוטים.
בדברי הרב מתבאר דבר פלא, שהצדיקים זוכים לעילוי והתעלות דווקא
בזכות הקישור והקבלה שהם מקבלים מן האנשים הפשוטים. דברי הרב
מתאימים ללשון הגמ' במסכת תענית.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א
28
-
אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ
חיים היא למחזיקים בה, לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול
-
אף תלמידי חכמים, קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי
חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי
יותר מכולן.
אומנם פשט הגמ' כשהרב מלמד את התלמיד, התלמיד יכול לחדד את רבו.
אומנם אפשר שיש כאן גם עניין רוחני. הקישור אל התלמיד ואל האנשים
הפשוטים יכול להביא לצדיק את רוח הקודש שנמצאת אצל האדם הפשוט.
לפי זה ניתן להבין את המעלה והיתרון שגם אנשים פשוטים יכולים להועיל
לצדיק.
הם לוקחים
כל את האלהית השפעה ובעלי הצדיקים האוצרות
המלאים אור קודש-לצדיקים יש כח לקח את אוצרות
הקדושה הנמצאים בעולם. הרב מתאר מציאות של אוצר, היינו מעין מאגר
28מובא גם בגמ' בעבודה זרה בשםרבי.
תלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד א
-
והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר
מכולן.

75
שורשי בו נמצא המון אור קודש. הצדיקים כוחם בזה שהם מסוגלים לעלות
לאותו מקום עליון שהוא המאגר ממנו יוצא השפעתאור הקודש.
כאן הרב מדגיש שהפעולה הזאת היא לא רק אצל הצדיקים, אלא אצל בעלי
ההשפעה האלקית, נראה דברי הרב מדגישים את החלק האחרון של
הפסקה, כאן הרב ידגיש שהצדיקים האלה מטרתם להשפיע את מה שהם
קיבלו בחזרה אל האנשים שנמצאים סביבם.
שהם מתבצבצים בשובם דרך הצינור
ות הכלליים
כדמות מעינות
בוצצים מתמצית של נחלים שבין הרים, הבאים
ממי גשמים-
החיבור של הצדיקים אל האוצר הוא נעשה דרך הפרטים. היינו יש מעין
בצבוץ, כמו הארה קטנה שהיא חוזרת אל הצינור הכללי. כמו שהרב ביאר
לעיל, לכל פרט יש מעין אור קודש פרטי, האור הזה חוזר אל הקדושה
הכללית. החזרה הזאת מתחברת לאור אחד גדול. כמו מעינות שהם
מקבלים ונובעים מן תמצית קטנה של נחלים קטנים, זרזיפים קטנים
שמופיעים בהרים לאחר הגשמים. הזרזיפים האלה מתחברים אל מעין
אחד גדול שכולל בתוכו את כל הנחלים הקטנים. אם כן כוחם של הצדיקים
היכולת לקחת אתכל בצבוצי האורה לכנוס את כל האורות האלה למעין.
היתרון של מעין שמצד אחד המעין הוא נוצר מן הגשמים, מצד שני המעין
הוא כח הנובע כביכול מעצמו. יש מעין נביעה שמתפרצת מתוך המעין כלפי
חוץ.
ומכל מקום באמונת רוח ואהבה רבה הם שומרים
את כל העושר
הזה בעד כל הכלל כולו
, ובעד בעליהם הפרטים,
שהם מריקים
עליהם, על ידי השפעתם עליהם-כאן הרב מסביר מה היתרון בעבודה
של הצדיקים. כל הקבלה שהצדיקים מקבלים היא בשביל להשפיע את
האור הלאה. יש כאן מעין שמירה של האור, שמירה מתוך אהבה לעם
ישראל שבזכותם הם קיבלו את השפע. המטרה להחזיר את כל השפע הזה
לכלל כולו או לבעלים הפרטים בצורה שהכלל והפרט יוכלו לקבל את השפע
הזה בצורה מתאימה לדרגתם.
ביטוי לעניין שמעלת הנבואה היא בזכות הכלל מופיעה בגמ' במסכת
ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד א

76
-
וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד? אמר רבי אלעזר, אמר ל
ו
הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה
אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו
-
אתה למה לי? מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר.
במקור זה המדרש מתאר כיצד לאחר חטא העגל משה יורד ממעלתו. כל
מעלת משה לקבל נבואה היא בשביל עם ישראל. ברגע שעם ישראל לא ראוי
אין צורך להמשך מעלתו של משה.
בתוכחת חיים
ובברכת אוהבים נאמנים, להשקות בהם את ערוגות המטעים
של נשמותיהם בכל מדרגה ושדרה שהם עומדים בה-
הדרך שהצדיקים משפיעים לעם הוא נעשה בצורה מדודה המתאימה לנפש
של התלמידים המושפעים. זה מה שמצאנו לגבי משהשהוא עומד בין
הקב"ה לעם ישראל, וכך מובא בפסוק.
דברים פרק ה פסוק ה
-
אָָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵין־יְּקוָֹּ֤ק ּובֵָֽינֵיכֶם ֙ בָעֵַּ֣ת הַהִָׂ֔וא לְּהַגִַ֥יד לָכֶַ֖ם אֶת־דְּבַַּ֣ר יְּקוָָ֑ק כִֹּ֤י
יְּרֵאתֶם ֙ מִפְּנֵַּ֣י הָאֵָׂ֔ש וְּלָֹֽא־ע לִיתֶַ֥ם בָהַָ֖ר לֵאמָֹֽר: ס
הפסוק הזה מתאר את תפקידו של משה. עם ישראל לא יכול לקלוט את
מעלת הנבואה בצורה ישירה. עם ישראל פורחת נשמתו כשהוא שומע
נבואה. כדי שעם ישראל יוכל לקלוט את הנבואה בצורה נכונה, משה פועל
להוריד להם את הנבואה לכלים המתאימים לדרגתם.
הצורה בה הצדיק משפיעה היא נעשית בצורה של אהבה, אומנםיש כאן
תוכחה, אבל זאת תוכחה של חיים. ישנה תוכחה שהיא מכלה ומאבדת את
כוחו של האדם, אבל כאן ההשפעה היא בצורה עדינה. בצורה שיוצרת
ברכה ואהבה למי שמקבל את התוכחה והשפע.
דברי הרב מרמזים על לשון הפסוק במשלי.
משלי פרק טו פסוק לא
-ִָ֑
אָֹ֗זֶן שָֹ֭מַעַת תוכַַּ֣חַת חַי
ים בְּקֶַ֖רֶב חכָמִַּ֣ים תָלִָֽין:
פסוק זה מתאר כיצד התוכחה הנכונה היא מובילה את האדם להיות
בקרב, בחברה של חכמים. בעצם זאת הדרך בה החכמים פועלים להוכיח.

77
לאחר שבחלק הקודם ראינו כיצד הצדיק לוקח את רוח הקודש הפרטי של
מי שסביבו, כעת הרב מסביר כיצד לקיחת רוח הקודש הזאת מועילה
שהצדיק יוכל להחזיר את רוח הקודש בצורה שהמקבל יכיל את רוח
הקודש בכליו הפרטיים.
לפי דברי הרב אנו יכולים להבין את החשיבות של התקשרות לצדיק. בעצם
כשהאדם מתקשר לצדיק אז הצדיק מסוגל לקחת את רוח הקודש
המתאימה לאותו אדם ולהחזיר לאותו אדם את רוח הקודש בצורה של
תוכחה מסודרת. בצורה של אהבה וברכה שממש יכולה להתאים לתכונה
של מי שמקבל את השפע.
וכך כותב הר"ן בדרשותיו על ההשפעה שהצדיק משפיע לעולם.
דרשות הר"ן הדרוש השמיני
-
כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה,
עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא ע
ל המוכנים מבני דורם גם אם
לא ישתתפו עמם, אבל מצד המצאם בדורם, שהם עצמם כמו
המקדש המקודש ... ולפיכך בהמצא לחכמים והחסידים בדורות,
יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל
המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם
ומשתתפים עמהם.
במקור זה מסביר הר"ן שהנביאים הם הדרך בה אפשר לקבל את הנבואה.
באמצעות הנביאים יושפע השפע לבני הדור. השפע עובר דרך הנביאים לדור
גם למי שלא קשור לנביא, וקל וחומר למי שמצליח להתקרב ולהשתתף עם
הנביא.ופועלים עליהם לטובה ולברכה, בין מדעתם בין שלא מדעתם-הרב
כאן מוסיףשהצדיק משפיע גם בלי דעתו של האדם. הצדיק יכול להשפיע
על הסביבה בעצם זה שהצדיק נמצא במקום מסויים. עצם המצאות הצדיק
משפיעה על הסביבה. זה מה שמצאנו לגבי יציאתו של הצדיק עושה רושם,
וכך מובא במדרש.
בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח
-
ויצא יעקב, רבי (זעירא)
עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר בזמן
שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה

78
וכך מביא רש"י על הפסוק.
רש"י בראשית פרק כח פסוק י
-
ויצא יעקב מבאר שבע
-
לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה,
ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום
עושה
רושם ...
במקורות אלו מבינים את ההשפעה הגדולה של הצדיק. עצם זה שצדיק
נמצא בעולם, צדיק נמצא בעיר יש השפעה על כל העיר.
רש"י משתמש בלשון רושם, נראה שכוונת רש"י להדגיש שלפעמים זאת לא
השפעה ישירה, זה רק רושם. מעין רשימה שלא ממש יכולים להרגיש, אבל
בכל זאת היא קיימת. זה מה שהרב מחדש כאן שפעולת הצדיק על
הסובבים בין מדעתם, שהם מודעים להשפעה, בין שלא מדעתם, שסביבת
הצדיק לא מודעת להשפעה.

79
פסקה ט-הבאים אל הקדש29
(עמוד שס')
כשהולכים
אחרי ההרגשה העליונה של הופעת
רוח הקודש, ושל כל חכמה והופעה שבעולם, בלא התקשרות
אל התורה ומעשיה בפרטיות, ובמדידת המדות הטובות,
המשוערות על פיה, הרי זה חטא נדב ואביהו , הפרדת
יסוד אבא מאימא עלאה .
מיחדים הקודש, אל שמתקרבים ככה המתנהגים חושבים
הם
ממרחקים, מ
קריבים אפילו אש זרה, ובאים אל הקודש,
שתויי יין, בלא אימתא דשמיא, הנובעת ממקור עליון,
הבאה על ידי כיסוי הראש, אלא פרועי ראש, ומתיחדים
כל אחד בהשגתו המיוחדת
בלא איגוד עליון של תורת משה מורשה,
ולא נטלו עצה זה מזה, ומורים הלכה בפני רבם,
מתוך הכרה של גדלות פנימ
ית. ועומק
גדול של קדושה זו צריכה
להתבטל בפני מקור התורה. ונקדש
בכבודי.
והם מיודעיו של מקום, אינם יכולים להתגבל
בגבולים גדולים
ממשה ואהרן, בהתפשטותם, נדחים מן העולם, ואינם
באים בבנין של משפחה, ובנים לא היו להם. וחוזרים
בהולדה שניה, בפינחס
רו המלא אליהו, זה
הברית. וקנאת ד' ח
והעבודה המסורת המקודשת על פי הנבואה והתורה המנוחלת,
וההתעלות העליונה, המכבדת את הקדושה, ומגבלת את
תנאי החיים הרוחניים, ועם זה מנשאת עצמה מכל הערכים
העולמיים, נמזגו בישראל, לשאת בכחה העז את משא הגלות
וכל עמלו, ולחדור דרך כל עמקי תהומות אור
ישועה וגאולה.
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל
חקים ומשפטים, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא
לפני בוא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים
ולב בנים על אבותם.
רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעז ובגבורה,
עם רוח הזקנה
המסודר, המלא כובד ר
אש וזהירות, יחד
מתאגדים לאגודה לפעול פעולתם בחיים, הרוחניים והגשמיים,
להחיש ישועה, ולהעשות
29מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה רסה'.

80
בסיס לצמח ד', עריכת נר
לבן ישי משיח ד', רוח אפינו , אשר בא
יבואו
אלינו שניהם יחד, אליהו הנביא עם משיח בן דוד.
נושא הפסקה-חטא נדב ואביהו נבע מעקירת הגבול של התורה, ותיקונם
נעשה על ידי אליהו הוא פנחס.
ביאור הפסקה-
כשהולכים אחרי ההרגשה העליונה של הופעת
רוח הקודש, ושל כל חכמה והופעה שבעולם, בלא התקשרות
אל התורה ומעשיה
בפרטיות-הרב פותח בבעיה שיכולה להווצר בעקבות הרגשות מיוחדות
שהאדם יכול להרגיש. ישנם הרגשות עליונות וכן ענייני חוכמה המופיעות
בעולם ללא קשר וללא התחייבות לתורה המעשית.
ההרגשה שהאדם מרגיש כשהוא ניגש את הקודש גורמת שלפעמים האדם
מרגיש שאין צורך בתורה המעשית. אדם יכול להרגיש שהעיקר הוא
הדבקות ופעולת הקרבה הפנימית שהאדם מרגיש.
הנצי"ב מוולזיןמתאר הרגשה כזאת שהייתה קיימת כבר בימיו של משה
רבינו, וכך כותב הנצי"ב.
העמק דבר ויקרא פרק ט פסוק ו
-
זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. זה הפסוק אומר
דרשוני, שהרי כבר עשו מה שעליהם והביאו הכל אל פני אוהל מועד
ומה להם לעשות עוד, ודרשו חז"ל בת"כ אמר להם משה לישראל
אותו יצה"ר העבירו מלבכם, ותהיו כלכם ביראה אחת ובעבודה
אחת לשרת לפני המקום, ... והענין
דכבר היה בימי משה כתות
בישראל שהיו להוטים אחר אהבת ה' אבל לא ע"י גבולים שהגבילה
תורה, וכאשר יבואר באורך בפ' קרח, שזה היה עיקר החטא של ר"ן
אנשים, שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם
למיתה ע"י תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ה' ע"י הקטרת, אף על
גב שלא
יהיה לרצון כפי דרך התורה שרק אהרן ובניו יקטירו ... והנה
כבר ידע משה רבינו שכתות כאלה מתנוצצות ... בשביל זה אמר משה
לישראל כי לא כן הדבר, אלא אותו יצה"ר העבירו מלבכם, שגם זה
התשוקה אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בקדושה, מכל מקום אם
היא לא בדרך שעלה על רצונו י
ת', אינו אלא דרך יצה"ר להטעות
ולהתעות דעת גדולי ישראל בזו התשוקה. ואמר להם משה טעם

81
לדבר ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, פי'
אם תשימו דעתכם לדרך התורה תלכו הכל בדרך אחד ובעצה אחת,
משא"כ אם נבקש אהבת ה' שלא בדרך התורה, ותהי' תורת כל אחד
בידו
ויהיו אגודות אגודות בעבודתם, הוא נגד רצון ה' וכבודו ית',
וזה שמסיים כשם שהוא יחידי בעולם כך רצונו וכבודו שתהא
עבודתכם מיוחדת לפניו
במקור הזה מתאר הנצי"ב שזה עיקר החטא של רנ' האנשים שהקריבו את
הקטורת. הם הרגישו רצון אינסופי לקרבת ה', וממש מסרו את הנפש
בשביל קרבת ה'. הבעיה שיש כאן טעות שהרי לא זאת הדרך.
ביטוי ליסוד שעיקר הדבקות היא דווקא במעשה המצוות ולא בעצם
הדבקות אנו יכולים לראות אצל אברהם בקבלת פני האורחים. הרי
אברהם באמצע הדיבור עם הקב"ה, באמצע הדבקות עם הקב"ה, אברהם
עוצר הכל והולך לקיים מצוות הכנסת אורחים. וכך מסביר הנצי"ב את
מעשהו של אברהם.
העמק דבר בראשית יח' ב'
-
וירא
-
...אלא כך הענין, באשר אברהם אבינו שקוע באותה שעה
באהבת ה' ובהקבלת פני שכינה, ומלבד שהוא תענוג נפלא עוד הוא
מצות עשה, ואהבת את ה', ומכל מקום אי מתרמי איזו מצוה בשעה
שהאדם שקוע באהבת ה',
מחוייב להפסיק ממצות אהבה שאין לה
זמן קבוע... שכך הוא רצונו יתברך, שתהא מצוה מעשית דוחה מצוה
זו שאין לה שיעור וזמן (הכנסת אורחים)... ונתיישב בדבר, ואמר אם
בני אדם גדולים הם ואין כבודם לצוות למשרתים להכניסם לבית,
הרי מחוייב אני להפסיק מהקבלת פני שכינה, אבל א
ם הדיוטים הם, אפשר לקיים מצוה זו על ידי אחרים
הסיבה לפער הזה נובעת שבאמת הרצון לקרבת ה' הוא רצון אינסופי.
הרבה פעמים האדם מרגיש מעין הגבלה בזה שהוא צריך להכניס את
ההרגשה הרוחנית אל הפרטים המעשיים.
הרב באורות התורה מתאר הרגשה כזאת שמרוב הארה אי אפשר ללמוד
תורה, וכך כותב הרב.
אורות התורה פרק ה' פסקה ג'

82
-
לפעמים אי אפשר לאדם ללמוד מפני שהוא עומד
במעלה כזאת, שההארה הכללית של למעלה מן האותיות
היא זורחת עליו, ואי אפשר לו לצמצם עצמו באותיות
הלמוד....
אומנם במקור זה הרב אינו מתאר מציאות בה האדם פורץ את גבולות
ההלכה.הרב רק מתאר הרגשה שהאדם מרגיש שאין לו רצון להכנס לתוך
פרטי האותיות של התורה. מעין קושי ללמוד מדוקדק מרוב הארה של
רוחנית.
ובמדידת המדות הטובות,
המשוערות על פיה-התורה המעשית באה
לידי ביטוי לא רק בפרטי המצוות. התורה המעשית בסופו של דבר יוצרת
מדידה נכונה של המידות הטובות שהאדם צריך להתנהג. אילולי פרטי
התורה האדם לא יוכל להגיע לאיזון ומידה נכונה של המידות.
זה מה שמובא במשנה באבות.
משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז
-
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ אם אין דרך
ארץ אין תורה
הרי זה חטא נדב ואביהו ,
הפרדת
יסוד אבא מאימא עלאה-כאן
הרב מסביר מה התוצאה של עבודה כזאת. ניתוק בין החוויה האלוקית
לבין דקדוקי המצוות, ניתוק בין החוויה האלוקית למידותיו של האדם זה
חזרה לחטאם של נדב ואביהו.
הרב מסביר שחטאם היה בעיקר בזה שהם הפרידו את יסוד אבא מיסוד
אמא. וננסה להסביר את הדברים בקצרה.
ההופעה האלוקית כשהיא מופיעה בעולם היא צריכה לעבור דרך אבא ודרך
אמא. אבא ואמא אלו שורשים שמולידים את הכוחות שמופיעים בעולם.
הצורך באבא ואמא מבטא את השילוב בין הדברים שהם מלמעלה, מצד
הזכר, זה אבא. לעומת זאת ישנם דברים שהם כביכול מלמטה, זהבא לידי
ביטוי באמא.
עבודת ה', הופעת הכוחות צריכה להיות משולבת בצורה של ייחוד מלא בין
אבא שמביא את הדברים מלמעלה, לאמא שמביאה את הדברים מלמטה.

83
ההפרדה גורמת שכביכול צד אחד מתגבר על חברו, ואין איזון בין החלקים
השונים.
חטאם של נדב ואביהו שהם הגבירו את הכח שלאמא, היינו הגבירו את
ההרגשה שהגיעה מלמטה. הם לא הכניסו את הגבול שמגיע מלמעלה. לכן
נחשב הדבר כאילו הם הפרידו בין יסוד אבא ליסוד אמא.
ונביא קצת מדברי האר"י על חטא נדב ואביהו
שער הפסוקים פרק שמיני סימן י'
-
ראיתי לבאר כאן, ענין משה ואהרן נדב ואביהוא אלעזר ואית
מר,
ושאר בני ישראל, אשר היו בדור ההוא. כבר הודעתיך בפסוק וראית
את אחורי, כי נה"י דאבא מלובשים תוך נה"י דאימא, ובתוך כל אחד
מהם
...
הנה נודע, כי בהיות יסוד דאבא תוך יסוד דאימא, נמצא כי
הפנים דיסוד דאימא, סובבים על אחוריים דיסוד דאבא, והם
דבוקים יחד.
ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו, שהוא בחינת לבושי נצח
שבתוכם, המוחין שהם קטורת, עליה וישימו דאימא, והוד
והקריבוה אל המזבח, היא קרל נוקבא דזעיר. וזהו מה שדייק
באמרו בני אהרן שנראה מיותר, אבל כיון לתת טעם לסברתם זו, כי
אין המלכות נתקנת אלא מנצח הוד יסודשז"א, ואומנם טעו בענין
זה ... כי כאשר המוחין דאימא מאירים בנקבה, קודם שיכנסו מוחין
דאבא בז"א, אז יש אל החיצונים אחיזה, בהארתה היוצאת לחוץ,
ומשם נעשים, שאת או ספחת או בהרת, שהם ג' נשים נכריות וזרות
של הקליפות. ולכן צריכות לשתף עמהם במעשה התיקון ההוא, את
אהרן אביהם ... וע"י השתתפותם, יוכלו לתקן את הנקבה ... ולכן
בהיותם לבדם גרמו ששלטו החיצונים ...
במקור זה האר"י מסביר שבדרך כלל יסוד אבא ויסוד אמא מחוברים, אבא
מולבש בתוך אמא. אומנם הבעיה של נדב ואבינו שהם השתמשו רק ביסוד
אמא. הם זנחו את המחוייבות ליסוד אבא. הם הרגישו שמשה ואהרן
שמסמלים את אבא מיותרים. זאת טעותם, כיון שכשיסוד אמא נמצא לבד
אז יש אחיזה לחיצונים. זאת האש הזרה שהופיעה בעקבות פעולתם.

84
הרב בפסקה שלנו מסביר שבעצם הטעות שלוקחים רק את ההרגשה
העליונה בלי האיזון והמחוייבות שמגיעה מלמעלה, מחוייבות שנובעת
ממשה רבינו, מחוייבות של התורה המסמלת את יסוד אבא.מיחדים הקודש, אל שמתקרבים ככה המתנהגים חושבים
הם
ממרחקים-לאחר ההקדמה על הבעיה שיכולה להווצר כשהאדם ילך
לפי ההרגשה ללא מחוייבות לתורה. כעת הרב מביא ממש את רשימת
התוצאות, את רשימת החטאים שנוצרו בעקבות הטעות הזאת. ההסיבה
שיוצרת את הטעות שלהם, כיון שהם חושבים שיש אידיאל להביא דברים
רחוקים ולהכניס אותם את הקדושה. יש מחשבת טעות שחושבת שאפשר
להכניס ניצוצות גם בדברים הרחוקים מן התורה30.
מקריבים אפילו אש זרה, ובאים אל הקודש,
שתויי יין, בלא אימתא דשמיא, הנובעת ממקור עליון,
הבאה על ידי כיסוי הראש, אלא פרועי ראש, ומתיחדים
כל אחד בהשגתו המיוחדת בלא איגוד
עליון של תורת משה מורשה,
ולא נטלו עצה זה מזה, ומורים הלכה
בפני רבם,
מתוך הכרה של גדלות פני
מית-כעת הרב מסביר כיצד
הטעות הזאת מולידה את כל תיאורי החטא שחז"ל תיארו שחטאו בהם
נדב ואביהו. נביא את דברי חז"ל שהרב ציטט כאן.
חטא ראשון שהרב מביא שהם הביאו אש זרה, וכך מובא במדרש.
ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כ סימן ח
-
בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר
אמר בשביל ד' דברים מתו בניו
של אהרן על הקריבה ועל הקרבה על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה
מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים ועל ההקרבה שהקריבו קרבן
שלא נצטוו על אש זרה אש מבית כירים הכניסו ועל שלא נטלו עצה
זה מזה שנאמר (שם /במדבר/ י) איש מחתתו איש מעצמו עשו ש
לא
נטלו עצה זה מזה
30זאת הטעות גם של הכופרים שיצאו מכלל ישראל, כמו שבתאי צבי שר"י וכדומה. לכן
מדגיש בעל התניא שדברים האסורים אי אפשר לתקנם כיון שהם מהקליפות האסורות. וכך
כותב בעל התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק ז
-
מה שאין כן במאכלות אסורות וביאות אסורות שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי
הם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם ואין עולים משם עד כי יבא יומם ויבולע
המות לנצח כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

85
במקור זה המדרש מסביר שחטאם שהביאו אש זרה. לפי דברי הרב הם
חשבו שאולי אפשר להכניס אל הקדושה גם דבר רחוק, כמו אש זרה.
הרב הוסיף שבאו אל הקודש, זה מה שנאמר כאן שנכנסו לפני ולפנים.
כמו כן עשו את זה בצורה של שתויי יין, וכך מבואר במדרש.
ויקר
א רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יב סימן א
-
רבי פנחס בשם ר' לוי אמר משל למלך שהיה לו בן בית נאמן מצאו
עומד על פתח חניות והתיז את ראשו בשתיקה ומינה בן בית אחר
תחתיו ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון אלא ממה שמצוה
את השני ואמר לא תכנס בפתח חניות אנו יודעין שמתוך כך הרג
הראשון כך (ויקרא ט) ותצא אש
מלפני ה' ותאכל אותם ואין אנו
יודעים מפני מה מתו אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (שם
/
ויקרא/ י) יין ושכר אל תשת אנו יודעין מתוך כך שלא מתו אלא
מפני היין לכך חבבו הכתוב לאהרן וייחד אליו הדבור בפני עצמו
שנאמר יין ושכר אל תשת.
במקור זה המדרש דורש שחטאם של נדב ואביהו היה שכנסו שתויי יין
למקדש, לכן מיד לאחר חטאם התורה מזהירה שאסור להכנס שתויי
למקדש. וכן מובא חטא זה גם במדרש נוסף.
ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כ סימן ט
-
ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו בשביל
ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן
כתיב בהם מיתה על שהיו שתויי יין
וכתיב בו מיתה שנאמר (ויקרא י) יין ושכר אל תשת ועל ידי שהיו
מחוסרי בגדים וכתיב בו מיתה שנאמר (שמות כח) והיו על אהרן ועל
בניו ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה שנאמר (שם /שמות כ"ח/)
והיה על אהרן לשרת וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידים
ורגלים שנאמר
(שם /שמות/ ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו וכתיב בבאם אל
אהל מועד ירחצו מים וע"י שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה הה"ד
(במדבר ג) וימת נדב ואביהוא אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם
נשים דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו.

86
חטא נוסף שהם נכנסו לקודש לא רק שתויי יין, אלא בלי אימתא דשמיא.
משמעות הדבר שהם נכנסו ללא כיסוי ראש, וזה גם מה שמופיע בתוס' לגבי
חטאם.
תוספות מסכת יומא דף נג עמוד א
-
ואיכא מאן דאמר פרועי ראש היו ואיכא מ"ד שתויי יין היו ואיכא
מאן דאמר מחוסרי בגדים היו.
הקשר בין אימתא דשמיא לכיסוי ראש מבואר בגמ' מסכת שבת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב
-
דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא
שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך
אימתא דשמיא, ובעי רחמי
הגמ' מספרת על אמושל ר' נחמן שהחוזים בכוכבים אמרו לה שבנה יהיה
גנב. הפתרון לבנה היה שיהיה עם כיסוי ראש. בזכות הכיסוי ראש תהייה
עליו אימת שמיים שלא יחטא.
בעיה נוספת אצל נדב ואביהו שהם הביאו את דעתם בלי להתחשב ולשמוע
מה היא דעתו של משה, זה מה שהבאנו לעיל בשם האר"י שהם לא התייעצו
ולא קיבלו שפע ממשה רבינו. שלא שיתפו אותו. [זאת ההפרדה של יסוד
אבא מיסוד אמא.]
הרב מוסיף שהבעיה הייתה לא רק כלפי משה, אלא אפילו בניהם הם לא
קיבלו אחד מן השני. הם לא התייעצו אחד עם חברו, זה מה שמובא במדרש
לעיל בסי' כ'-שלא נטלו עצה זה מזה.
הרב מוסיף שהתוצאה של אותה פעולה שהם הורו הלכה בפני רבם, היינו
בפני משה, וזה מה שמובא בגמ'
תלמוד בבלי מסכת יומא דף נג עמוד א (מובא גם בעירובין סג.)
-
כדתניא, רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה
בפני משה רבן.

87
כל הסיבה לטעויות האלה משום שהם הכירו והחשיבו ביותר את הכרתם
האישית הפנימית, לכן הם טעו כיון שהלכו רק לפי רוחם הפנימי. בלי לשים
לב לגבולות שנמצאים סביבם.
ועומק גדול של קדושה זו צריכה
להתבטל בפני מקור התורה.
ונקדש בכבודי-הדרך הנכונה לקבל את אותו שפע רק דרך העמידה מול
מקור התורה. בסופו של דבר ההארההפרטית שיש לאדם היא חייבת
לעבוד דרך מקור התורה. אומנם בדברים אלו אנו מבינים שסיבת החטא
היא משום מעלתם הגדולה של נדב ואביהו. לכן בצורה מסויימת אפשר
להגיד שזה שהם מתו זה להוכיח וללמד אותנו שהאור הזה צריך להתבטל
לתורה הגלויה. לכן בעצם מיתתם מתגלה כבוד ה'. זהמה שחז"ל אמרו
בגמ' בזבחים על מעלתם של נדב ואביהו.
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטו עמוד ב
-
דכתיב: ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, אל תקרי בכבודי
אלא במכובדיי, דבר זה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולא ידעו עד
שמתו בני אהרן, כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, ל
א מתו
בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא, כיון שידע אהרן שבניו
ידועי מקום הן, שתק וקבל שכר, שנאמר: וידום אהרן.
במקור זה הגמ' מסבירה שהקב"ה הודיע למשה שבחנוכת המשכן יהיה
ארוע של מיתת צדיקים, ארוע ששמו של הקב"ה יתקדש על ידי הצדיקים.
אלא שכל עוד לא מתו בנושל אהרן לא ידעו מי עתיד למות. רק לאחר
פטירתם נודע שהם נבחרו להקדיש שמו של הקב"ה.
רש"י על הפסוק כותב את המדרש בצורה יותר חריפה.
רש"י ויקרא פרק י פסוק ג
-
הוא אשר דבר וגו'
-
היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש
בכבודי (שמות כט מג). אל תקרי בכבודי אלא במכובדי
. אמר לו משה
לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום
והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך:
רש"י מסביר שלאחר פטירת נדב ואביהו נודע לנו שהם גדולים יותר ממשה
ואהרן. בפטירתם של נדה ואביהו אנו לומדים על מעלתם הגדולה של נדב
ואביהו, שהם מגלים אור אלוקי יותר גדול ממשה ואהרן.

88
הרב בדבריו כאן מדגיש שפטירתם היא בגלל מעלתם, שכל מעלתם עניינה
שתתבטל כלפי האור של התורה, בפני מקור התורה.
והם מיודעיו של מקום, אינם יכולים להתגבל
בגבולים גדולים
ממשה ואהרן-מעלתם שהם מיודעיו שלמקום, כמו שהבאנו לעיל שהם
גדולים ממשה ואהרן. כמו שמובא בגמ' בזבחים ובמדרש. מרוב גדלותם
הם לא מסוגלים להכנס לגבול של תורת משה. הם מביאים הארה כל כך
עליונה לכן הם פרצו את הגבול. אומנם האידיאל למרות כל האור שהם היו
צריכים להתבטל. ביטולם היה במיתתם.
בהתפשטותם,
נדחים מן העולם, ואינם
באים בבנין של משפחה,
ובנים לא היו להם-הרב ממשיך לתאר את החטא שלהם. חטאם שהם
לא היו בכלל משפחה, שהם לא נשאו נשים. כמו כן הם לא הביאו בנים וזה
חטאם. כמו שמובא במדרש שהבאנו לעיל ויקרא רבה פרשה כ' סי' ט'.
הביקורת הזאת יצרה שהם נדחו ונעלמו מן העולם. כשלאדם אין ילדים,
כשאין המשך יש בזה מחיקה מוחלטת מן העולם. זאת דחיה מוחלטת מן
העולם. הביטול הזה נובע דווקא מתוך רצון להתפשט, יש כאן מעין
מסירות נפש שהם מסרו את נפשם לדבוק בה' בלי קשר לעולם.
וחוזרים
בהולדה שניה, בפינחס זה אליהו, המלא רוח ד' וק
נאת
הברית-עד כאן הרב תיאר את החסרון שהיה קיים אצל נדב ואביהו. כעת
הרב מסביר את תהליך התיקון של חטא נדב ואביהו. הרב מסביר שהתיקון
של נדב ואביהו נעשה על ידי פנחס ואליהו.
הרב מבסס את דבריו על מה שמבואר בספר הזהר, וכך מובא בזהר31.
זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס
דף ריז עמוד א
-
רבי שמעון הוה יתיב ולעי בפרשתא דא, אתא לקמיה ר' אלעזר בריה,
א"ל נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס אי לא הוה פנחס בעלמא
כד מיתו ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו שפיר אבל פנחס
31וכן מופיע בשער הפסוקים למהרח"ו, בשם האר"י.
שער הפסוקים.
-
הנה התחלת
תקון הטוב של קין, היה בנדב ואביהוא: וזה סוד היותם נקרא בספר
הזוהר תרי פלגי גופא, דלא איתנסיבו, והם חשובים נפש אחת בלבד. ולכן יכלו
להתעבר שניהם יחד בפנחס כשהרג את זמרי כנודע. כי נצח והוד הם נקרא תרי פלגי
גופא
.

89
בעלמא הוה (ס"א וסגן קאי) ונשמתיה ביה בקיומא קאי, א"ל ברי
רזא עלאה הכי ו
הכי הוא דבשעתא דאסתלקו מן עלמא לא הוו
מתטמרן תחות גדפי טנרא קדישא, מ"ט בגין דכתיב (במדבר ג) ובנים
לא היו להם דאזעירו דיוקנא דמלכא דהא אינון לא אתחזון לשמשא
בכהונא רבה, בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה
אוכלוסין וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון
דכל ישראל כד חמא
שבטא דשמעון בכמה אכלוסין דאתו לגביה פרחא נשמתיה מניה
ותרין נשמתין דהוו ערטיראין בלא דוכתא אתקריבו בה ואתכלילו
כחדא ואתהדרת נשמתיה כלילא רוחא דאתכליל בתרין רוחין
ואתתקפו ביה כדין רווח דוכתייהו למיהוי כהנא (רבא) מה דלא
(אתחזי) מן קדמת דנא וע
ל דא כתיב (איוב ד) זכר נא מי הוא נקי
אבד דלא אתאביד בההיא שעתא ולא אביד רוחיה כד פרחה מניה,
ואיפה ישרים נכחדו, אלין בני אהרן דאתהדרו לעלמא מה דאבד
בחייהון
נתרגם באופן כללי את דברי הזהר בקצרה.
הזהר מתאר שר' אלעזר שואל את אביו [רשב"י] כיצד יתכן הדבר שפנחס
קיבל את הנשמה של נדב ואביהו, הרי הוא היה בחיים כשהם מתו. ענה לו
אביו שבזמן בו נתב ואביהו מתו הם לא נכנסו תחת כנפי השכינה, כיון שלא
היו להם בנים. בשעה שפנחס קינא על עניין קדושת הברית, אז רצו להרוג
את פנחס ופרחה נשמתו של פנחס. ואז רוחו שפרחה חזרה עם הנשמות של
נדב ואביהו.
על פי מקור זה הרב מסביר שהגלגול וממילא התיקון של נדב ואביהו נעשה
על ידי פנחס.
אומנם זה לא רק פנחס הרי חז"ל אומרים שפנחס זה אליהו, וכך מובא
במדרש32.
ילקוט שמעוני תורה פרשת פינחס [ה
מתחיל ברמז תשעא]
-
אמר רבי שמעון בן לקיש פינחס הוא אליהו, א"ל הקדוש ברוך הוא
אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה אף לעתיד לבא אתה
32וכך גם מביא רש"י לגבי הדיון בגמ' האם אליהו היה כהן, וכך מובא ברש"י.
רש"י מסכת בבא מציעא דף קיד עמוד ב
-
לאו כהן מר
-
דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן
בפינחס בקנאו את קנאתי.

90
הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני שנאמר הנה אנכי שולח לכם
את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים.
במקור זההמדרש מתאר את הקשר בין פנחס לאליהו ששניהם קשורים
אל ברית השלום.
הדרך שפנחס ואליהו מתקנים את נדב ואביהו, זה בזכות התכונה המיוחדת
של פנחס ואליהו. היכולת לקנא לשם ה', היינו לעשות את הדברים מתוך
הרגשה פנימית וקנאות מצד אחד. מצד שני להיות מלאי רוח ה', היינו
לעשות את הדברים בצורה נכונה ומדודה לפי רוחו של הקב"ה33. הקנאות
היא נמצאת בתוך הגבולות. וכן מצאנו בחז"ל על התהליך בו פנחס הולך
ומתייעץ עם משה רבינו לפני שפנחס עושה את מעשהו. וכך מובא בגמרא.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פב עמוד א
-
וכתיב, וירא פנחס בן אלעזר, מה רא
ה?-
אמר רב: ראה מעשה, ונזכר הלכה. אמר לו: אחי אבי אבא
34
, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני:
הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו!
-
אמר לו: קריינא דאיגרתא
איהו ליהוי פרוונקא.
הגמ' מתארת כיצד פנחס הולך למשה רבינו ומקבל אישור לעשות את
מעשה הקנאות. היינו יש קנאותאבל צריך לעשות אותה לפי הכללים
הנכונים.והתורה הנבואה פי על המקודשת והעבודה המסורת
המנוחלת,
וההתעלות העליונה, המכבדת את הקדושה, ומגבלת את
מכל עצמה מנשאת זה ועם הרוחניים, החיים תנאי
הערכים
העולמיים-הדרך הנכונה שאליהו ופנחס מתנהגים זאת דרך
שמשלבת בין המסורתוהעבודה המקודשת, היינו עבודת ה' שקיבלנו
בנבואה ותורה, לבין ההתעלות העליונה. ההתעלות העליונה מסמלת את
הרצון לפרוץ את הרצון להתקדש. החידוש של אליהו ופנחס שהם מסוגלים
להכניס את כל ההתעלות העליונה אל הגבול שהתורה הכריחה. הגבול הוא
מגביל את החיים הרוחניים, ובכל זאת ההתעלות העליונה של אליהו ופנחס
מכירה את הצורך בגבול. אומנם ברגע שיש גבול יש חשש שהאדם יאבד
33הביטוי רוח ה' נאמר לגבי המשיח
ישעיהו פרק יא פסוק ב
-ּו
וְּנָחַָ֥ה עָלַָ֖יו רַּּ֣וח ַ יְּקוָָ֑ק רֹּ֧וח ַ חָכְּמַָּ֣ה
בִינָָ֗ה רֹּּ֤וח ַ עֵצָה ֙ ּוגְּבּורָָׂ֔ה רַּ֥וח ַ דַַ֖עַת וְּיִרְּאַַ֥ת יְּקוָָֽק: 34היינו משה הוא אח של הסבא, של אהרן. היינו פנחס פנה למשה רבינו ודיבר איתו.

91
לגמרי את ההתעלות העליונה, יכול להיות מצב שהגבול יהפך להיות עיקר,
בזה יש את יתרון ההתעלות העליונה, שהיא ממשיכה להתנשא מכל
הערכים העולמיים.
הרב בשמונה קבצים מתאר את המתח הזה בין ההכרח הבאה בעקבות
המסורת לבין הרצון להתקדמות רוחנית, וכך כותב הרב.
קובץ ג' פסקה צא.
-
הולכת היא התרבות, מתבסמת היא האנושיות, חשה היא יכולת
לעמד על רגלי עצמה במעמדה הרוחני, ועל כן היא חפצה להנתק
מכל
כבל של מסורת. אבל היא מנסה כחה לקום בעוד לא נגמלה עדיין,
לא בוגר עדיין כחה, והאוצר הגדול של המסורת לא פותח לפניה, ולא
הריקה אל תוכה את כל חילו הגדול. על כן לא תדע מנוחה, אשר
תוכל לבוא לה רק במלא צבאה, כאשר כל הטוב והאמת שבמחסני
המסורת תסגל לה, ועוד תח
פוץ לשא אבר למעלה מזה הרבה מאד.
אז יבוא תור החופש האמיתי בעולם, שפנים אחרות לגמרי יהיו לו.
חופש שלא שלילה, קלות ראש, יאושים ושטנות, יהיו סימניו, כי אם
חופש שאור בטחון, גבורה ועושר קודש, יגלו אופקים חדשים. אז
תתענג על ד', על ד' ודאי, ועתיקא קדישא יגלה נהורי
ה. והרכבתיך
על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ד' דבר.
במקור זה הרב מתאר תהליך, התרבות הרוחנית מבסמת את האנושיות,
מבסמת את העולם ולכן התרבות הזאת חפצה לעקור את הכבלים של
המסורת. אומנם הניסיון הזה הוא ניסיון של בוסר. היא לא מבינה שהיא
לבד אינה יכולה ליצור כללים וביסום רוחני חדש. לכן רק בעתיד יגיע מצב
בו מצד אחד יש התקדמות מצד שני יש מנוחה ויציבות של מסורת. זה
האידיאל שיבוא לעתיד לבוא.
אנו יכולים לראות את התופעה הזאת בעולם באופן כללי. היום יש מעין
הרגשה ואמירה כללית, כל מה שקשור למוסר העתיק, כל מה שקשור אל
המסורת הוא כביכול מיושן ולא מעודכן. יש אמירה שהדת כביכול מדירה
ופוגעת בנשים, או פוגעת בזכויות של הפרט וכדומה. נוצרה תרבות כזאת
שכביכול הנאורים את האנשים שזנחו את המסורת, דווקא הם בעלי
המוסר הנכון. כמובן שחשיבה זאת אינה נכונה, והיא אינה יכולה להחזיק
מעמד. בסופו של דבר הביסום של האנושיות שנעשה על ידי הנאורות, חייב
להשתמש גם במסורת.

92
נמזגו בישראל, לשאת בכחה העז את משא הגלות
וכל עמלו, ולחדור דרך כל עמקי תהומות אור ישועה וגאולה-הרב מוסיף
שהיכולת לשלב בין הרצון לחידוש לבין המחוייבות למסורת זה נמזג בעם
ישראל בצורה משמעותית. אנו יודעים לעשות את השילוב הזה. הרב
מסביר שהשילוב הזה מקבל משמעות דווקא בזמן הגלות. הבעיה של
הגלות שבגלות עם ישראל נאלץ להשתמש בעיקר במסורת, בגלות לא יכלנו
לחוש מספיק את ההתעלות הרוחנית. זה מה שנאמר שבזמן הגלות אנו
מקיימים רק ד' אמות שלהלכה, שם בהלכה נמצאת כל החוויה הרוחנית
שלנו. אומנם גם בזמן הגלות שכביכול אין לנו חוויות, אנו מבינים שמתוך
הגלות אנו יכולים לחדור אל העומק הנמצא בשורש ההלכה, החדירה
לעומק מובילה ומביאה אור ישועה וגאולה. ההכרה שבתוך הגלות יש
ישועה זאת המזיגה והיכולת של עם ישראל להתעלות תמידית גם בגלות.
הפער בין הצד המעשי לבין החוויה אנו יכולים לראות בפסקה נוספת
בשמונה קבצים.
קובץ ז' פסקה קמב'
-
כשחושבים בטעות שהעולם האידיאלי העליון הוא נפרד מהעולם
המעשי, ואין לו עסק עמו, מפרידים את הרשויות, ויוצאים מקדושת
האחדות לזוהמת השניות.
אמנם, אם שקועה היא המחשבה רק
בעולם המעשי, אף על פי שנראים גם בו סימני גדולה, רוחב והעמקה,
כללותו איננו יכול לעלות בכל זאת מערכו המזער, והוא תוכן נערות
וקטנות, שיפה הוא לחינוך, ומסוכן הוא אם ישאר בתור מטרה
אחריתית. אבל מפני שבעולם האידיאלי היצירתי של תוכן
המעשי
כולו, חי אידיאל רצוני ושאיפתי עליון, שמגיע בהכרח למעלה למעלה
מכללותו המוגבלה במעשה, מתוך כך נקשרים כתרים גם מבלי
הדעת המפורטה של הקשורים בכל חושי חייהם בעולם המוגבל
ההוא, והכתרים עולים בכח הגנוז שבעיקר מהותם, ונמצא שהכל
מתאחד לחיים ולמציאות חירותית ע
ליונה. זהו חלק התום שיש
במסורת, בקדושת ההנהגה, ושמירת תורת אם בלא נטישה. אבל
העולם אל אופיית התעלות היא התוריים, שבחיים המגמה
השאיפתי, שממקורו העליון נותן הוא את כל כח הצמיחה והרטיבות
לכל העולם המעשי כולו.
במקור זה הרב מסביר שישנה חשיבה שמפרידה בין החוויה הרוחנית לבין
עולם המעשה. בצורה כזאת יש ההולכים רק לצד המחשבתי הרוחני, ויש
שהולכים רק לעולם המעשה. כשהאדם הולך רק לעולם המעשי אז נראה

93
שיש בזה גדלות שבסופו של דבר האדם עושה מה שמוטל עליו, אבל בתוך
זה יש קטנותמעין נערות שהאדם לא יוכל להתקדם. המטרה לכלול את
שני הכתרים, גם את החויה וגם את עולם המעשה. זה יותר קשה אבל
הכרחי. החירות נוצרת כשהאדם מרגיש חופשי להתקדם מתוך תמימות
ונאמנות למסורת.
בזמננו מאד מקובל להתמקד בשאלה מה אני מרגיש בתוך עבודת ה'. זאת
שאלה שמוכיחה על גדלות, בתנאי שבתוך השאלה יש תום והסכמה לקבל
את המסורת כמו שהיא בלי לפרוץ אותה. השילוב בין הדברים בצורה נכונה
הוא מסמל את הגאולה.זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל
חקים ומשפטים, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא
לפני בוא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים
ולב בנים על אבותם-
המטרה היא ליצור שילוב בין הכוחות. שילוב בין תורת משה עבדי, היינו
קבלת המסורת, ביחד עם בשורת הגאולה. בשורת הגאולה מסמלת את
התורה החדשה שיוצאת עםבוא המשיח. אומנם גם בזמן המשיח צריך
לפני זה את אליהו שישמור על הגבולות, שהוא ישיב את לב האבות על
הבנים, היינו שהמסורת תקבל את ההתלהבות שיש אצל הבנים, את
החידוש שיש בעבודת ה' בחוויה, מצד אחד. מצד שני לב בנים על אבותם,
שהבנים יקבלו את המסורת כמו שהיא שלא יפרצו אותה, למרות כל
התורה החדשה שיש בזמן המשיח.
הרב מבסס את דבריו על הפסוקים בספר מלאכי.
מלאכי פרק ג
-
(כב) זִכְּר ּ֕ו תורַַ֖ת מֹשֶַּ֣ה עַבְּדִָ֑י אשֶר ֩ צִּוִ֨יתִי אותֹּ֤ו בְּחֹרֵב ֙ עַל־כָל־יִשְּרָאֵָׂ֔ל
חֻקִַ֖ים ּומִשְּפָטִָֽים:ָ
(כג) הִנֵֹּ֤ה אָָֽנֹכִי ֙ שֹלֵַּ֣ח ַ ל
כֶָׂ֔ם אֵַ֖ת אֵלִיַָּ֣ה הַנָבִָ֑יא לִפְּנֵָ֗י בִּ֚וא יַּ֣ום יְּקוָָׂ֔ק הַגָדַ֖ול וְּהַנורָָֽא:
(כד) וְּהֵשִֹּ֤יב לֵב־אָבות ֙ עַל־בָנִָׂ֔ים וְּלֵַ֥ב בָנִַ֖ים עַל־
אבותָָ֑ם פֶן־אָב֕וא וְּהִכֵיתִַ֥י אֶת־הָאַָ֖רֶץ חֵָֽרֶם:
פסוקים אלו מתארים את תהליך הגאולה, מצד אחד זכירת תורת משה,
מצד שני ביאתו של אליהו לפני המשיח. חידושיו של המשיח צריכים לנבוע
מתוך תורת משה, מתוך החיבור בין אבות ובנים.
ההבנה שהמשיח הוא מחדש תורה דבר זה מבואר במדרש.

94
ויקרא רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יג סימן ג
-
אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא תורה חד
שה מאתי
תצא חדוש תורה מאתי תצא.
החידוש של תורת משיח מצד אחד יהיה חידוש, מצד שני יהיה מחובר אל
המסורת, אל זכרון תורת משה.
רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעז ובגבורה,
עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש וזהירות, יחד
מתאגדים לאגודה-הרב
חוזר ומתאר שהפער ביןהמסורת לבין החידוש הוא הפער בין הדור הצעיר
לדור המבוגר. אם נחזור לחטאם של נדב ואביהו נראה שזה היה חלק מן
הטעות שלהם. וכך חז"ל דורשים.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נב עמוד א
-
וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן
וכל ישראל אחריהן, אמר לו נד
ב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים
הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקדוש ברוך הוא: הנראה
מי קובר את מי. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: נפישי גמלי סבי
דטעיני משכי דהוגני.
הגמ' מתארת כיצד נדב ואביהו בתור צעירים ממתינים ומצפים מתי ימותו
הזקנים. הם רוצים לתפוס את ההנהגה במקום המבוגרים, להוליך את
האומה על פי ההתנהגות של הצעירים.
הרב מתאר את יתרונם של הצעירים בזה שהם סוערים ותוססים, המילה
נער היא מסמלת את היכולת לנער, להתקדם, לנער את העבר ואת כל
המוסכמות. לעומת הזקנים שהם מיושבים ומסודרים. יתרונם של הזקנים
מובא במשנה המסיימת את הש"ס.
משנה מסכת קינים פרק ג משנה ו
-
רבי שמעון בן עקשיא אומר ... אבל זקני תורה אינן כן אלא כל זמן
שמזקינין דעתן מתישבת עליהן שנאמר (שם /איוב י"ב/) בישישים
חכמה ואורך ימים תבונה:
הרב במאמר הדור נותן דוגמא לסערה שיש אצל הצעירים, וכך הרב כותב.

95
מאמר הדור
-
מוזר הוא הדור הזה, שובב הוא, פראי הוא אבל גם נעלה ונשא …
נמצא כי מעבר מזה "חוצפא ישגא, אין הבן מתביש מאביו, נערים פני
זקנים ילבינו", ולעומת זה
–
רגשי החסד, היושר, המשפט והחמלה
עולים ומתגברים, הכח המדעי והאידיאלי פורץ ועולה. חלק גדול
מהדור הצע
יר איננו חש כל כבוד לכל מה שהורגל, לא מפני שאופלה
נפשו, לא מפני שנשפל מאותו הגבול, שהחק והמשפט עומדים עליו
בדעה ההמונית הרגילה, כי אם מפני שעלה …עד שנדמה לו שהכל הוא
שפל הרבה מערכו. הוא נתגדל ועלה בפעם אחת, הצרות מרקוהו,
שטפוהו, נתנו לו לב
-
מתנה ומח הוגה, מ
חדש, ועף, ולא יוכל לעמוד
בשפל. כנפים עשה לו רוחו ובמרומים ימריא, ושם לא נתנו לו עדיין
את חפצו
במקור זה הרב מסביר שבעצם המרידה של הצעירים במוסכמות נובעת
ממעלתם. מתוך הרצון להתקדם להביא מוסר יותר עליון, לכן הם מורדים
בכל הדברים הנמוכים. אצל הצעירים יש סערה גדולה שפורצת גבולות.
לכן הדגש של ההתקדמות והגאולה תלויה בקישור אל התיישבות הדעת
הקיימת אצל הזקנים. ההתיישבות הזאת גורמת כובד ראש וזהירות
הקיימת אצל הזקנים. הזריזות והסערה של הצעירים היא טובה כל עוד
היא מתאגדת בשיתוף פעולה עם הזקנים.
והגשמיים, הרוחניים בחיים, פעולתם לפעול
ישועה, להחיש ולהעשות בסיס לצמח ד', עריכת נר
לבן ישי משיח ד', רוח אפינו ,
אשר ב
א יבואו
אלינו שניהם יחד, אליהו הנביא עם משיח בן דוד-
מטרת ההתאגדות בין הנערים לזקנים בשביל לפעול בחיים. להשפיע בין
על החיים הגשמיים ובין על החיים הרוחניים. מציאות של איזון בין
הנערים לזקנים זאת מציאות מאוזנת שמועילה לא רק לצדדים הרוחניים
אלא גם לצדדים הגשמיים. ההתאגדות הזאת היא שאיפת העתיד, היא
מביאה את הישועה התלויה במשיח. כמו שהבאנו לעיל זה הסיבה שאליהו
מבשר את ההתאגדות הזאת, לכן אליהו משיב לב אבות על בנים ולב בנים
על אבותם. מתוך ההשבה הזאת אז אפשר להגיע אל הגאולה, אל המשיח.
אליהו מחבר את המשיח אל תורת משה, והמשיח מבטא את החידוש
וההתקדמות.

96
הרב מסיים את הפסקה בלשון שאנו אומרים בתפילת ראש השנה 'וצמיחת
קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך'. וכן בלשון הפסוק באיכה
המתאר את המשיח.
איכה פרק ד פסוק כ
-
רֹּּ֤וח ַ אַפֵ֙ינ ּו֙ מְּשִַּ֣יח ַ יְּקוָָׂ֔ק נִלְּכַַ֖ד בִשְּחִיתותָָ֑ם אשֶַּ֣ר אָמַָׂ֔רְּנ ּו בְּצִלַ֖ו נִָֽחְּיֶַ֥ה
בַגויִָֽם: ס

97
פסקה י-גלוי אליהו באורחהשכל35
(עמוד שסב')
מי
שמזדעזע ונופל בעצמו ממדרגתו הרוחנית
גם מפגימה קטנה במעשים, במוסר, במחשבה ובנטיה,
זה מתנוצץ בו כבר הופעת האור של גילוי אליהו
באורח שכל, ואליהו הלא אמר רבי יוסי עליו,
אבא אליהו קפדן הוה.
ומרוב קדושת הופעת עולמים זו, הארוגה בכל
אור המחשבה
שבעשיה המעשה וטוהר
עמקי עד מרומים מגבהי ,
תהומות,
מתרחקת הופעתו מכל פגימה קלה, והנפש מרגשת תיכף.
וצריך האדם להתאמץ בשמחת קודש, להשיב את האבדה,
ולזכות לשלום
מלאך הברית
נושא הפסקה-אדם שמזדעזע מכל נפילה קטנה הוא מוכן לגילוי אליהו,
כיון שאליהו מתרחק כשיש פגם קטן.
ביאור הפסקה-
מי שמזדעזע ונופל בעצמו ממדרגתו הרוחנית
גם מפגימה קטנה-
הרב מסביר מי ראוי לקבל גילוי אליהו. היכולת לקבל גילוי אליהו תלויה
ביכולת של האדם להזדעזע זעזוע עמוק מכל פגם. הרב מדגיש שהזעזוע
הוא כל כך גדול עד כדי כך שהאדם נופל ממדרגו הרוחנית כשיש לו פגם
הקטן ביותר. ככל שהאדם יותר נקי, אז הוא יכול להרגיש יותר את הפגמים
הקטנים. אומנם הדגש כאן שאנשים אלה בעקבות הנפילה הקטנה נופל
מכל מעלתו. הסיבה לנפילה כיון שיש כאן מעין קנאות ומוחלטות. שהאדם
מרגיש שבגלל פגם אחד הכל לא שווה, זה גורם לו נפילה וזעזוע, כל פגם
משפיע עליו.
במעשים
,
במוסר, במחשבה ובנטיה-הפגימה הקטנה יכולה להופיע
במעשים הגלויים, או במוסר שהאדם טועה בתפיסה המוסרית שלו. אומנם
זה יכול להיות פגם יותר קטן, פגם שמופיע רק במחשבות ורק בנטיות היינו
בכיווני הרגש של האדם. כשהאדם מודע לפגימות הקטנות שיש במחשבות
ובנטיות שלו, אז הוא יכול להזדעזע מכל דבר הקטן ביותר, אפילו בנטיות
ובמחשבות.
35מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה קלט'.

98
זה מתנוצץ בו כבר הופעת האור של גילוי אליהו
באורח שכל-אדם
כזה יכול לקבל גילוי אליהו, הופעת גילוי אליהו יכולה להופיע אצל האדם
באורח שכל. הרב מסביר שגילוי אליהו יכול להופיע בצורהשל הכרה
שכלית. בעצם ההכרות השכליות החדשות של האדם יכולות לנבוע מגילוי
אליהו. וכך כותב בכל המאור עיניים.
מאור עינים36בראשית פרשת ויצא
-וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ופי' רש"י משנתבשר בשורה
טובה והובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת הענין
הואדכתיב (מלאכי ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני
בא יום ה' גו' והשיב לב אבות וגו' והן אמת הדבר שכמו שלפני ביאת
המשיח ב"ב יהיה בשורת אליהו ומחמת זה יהיה הרחבת הדעת
כמ"ש ומלאה הארץ דעה וגו' כמו כן יש בחינה זו בכל אדם מישראל
ובכל זמן ...
והנה אם בא לאדם איזה בשורה טובה גם בשעת לימוד כשמתקשה
על איזה דבר קודם שיבא לו הדעת נכנס בו כמו בשורה שמרגיש
במוחו שנכנס בו נקודה אחד וזה נקרא בחינת אליהוואחר כך
ומלאה הארץ דעה שנתרחבה דעתו ונתמלא חיות ובנקל לו אז ליחד
את חלקיו גם בחינת רגליו אל הטוב כי באמת איש המגיד בשורה
טובה נתלבשה בו בחינת ניצוץ אליהו ממש כי הוא המבשר כל
הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא כי בחינת
אליהו הוא מששת ימי בראשית רק שנתלבשה אח"כ בפנחס כנודע
ולכן כשמזדמן להגיד איזה בשורה טובה מתחזק כל אחד ואחד לרוץ
ולהגיד כי נשמתו מרגשת בחינת אליהו ורוצה להכניסו בתוכו אף
שאין בני אדם מרגישין בזה מכל מקום מזליה חזי ואם היה לו דעת
היה יכול להתחיל לעבוד את ה' בבחינת אליהו שנתלבשה בו אז וילך
בה ממדריגה למדריגה גדולה וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו
הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו גם כן יוכל לדבק בנקל אל
הבורא יתברך חלק הנקרא רגליו גם כן ונקרא אז בא יום ה' הגדול
שהכניס בסבה זו את ה' בתוכו.
36ביוגרפיה-מאור עינים
רבי מנחם נחום ב"ר צבי טברסקי נולד בשנת תצ"ה (1735) באוקראינה. אביו היה מתלמידי
הבעש"ט הראשונים, וגם הוא זכה לקרבתו. ולאחר פטירתו היה לתלמידו של רבי דב בר
ממזריטש. לאחר פטירת רבו הפך לאדמו"ר בעצמו, והוא מייסדה של חסידות טשרנוביל.

99
בעל מאור עינים מסביר שחידושים שיש לאדם, בשורות טובות שיש לאדם
זה ניצוץ מאליהו הנביא. אפילו כשהאדם מבשר בשורות טובות לחברו, זה
מעין ניצוץ של אליהו הנביא.
הבן איש חימבאר את ההופעה השכלית שמופיעה בזכות אליהו כך.
ובסוד לישרים, לבן איש חי, ח"ג שאלה ד:
-
"רשאי אני להגיד לך דבר אחד בגילוי אליהו זכור לטוב, דודאי
בענין שיזכה האדם לדבר עמו פנים בפנים כמו שהיה לרבינו האר"י
ז"ל, דבר זה קשה המציאות אפילו בדורות הראשונים וכל
שכן
בדורות האחרונים, ברם בזאת אפשר להאמין שיהיה גילוי אליהו
זכור לטוב בהשכל של הצדיק, דהיינו יתלבש ניצוץ מן אליהו זכור
לטוב בעין השכל של הצדיק ויורה לו האמת, והצדיק אינו מרגיש
בגילוי אליהו זכור לטוב בשכלו, אלא חושב שהוא משיג האמת
בשכלו, ובאמת אינו כן אלא ה
וא משיג הדבר על ידי התלבשות
ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בשכלו
במקור זה מסביר בעל הבן איש חי שגילוי אליהו פנים בפנים קשה לקבל
בדורנו, אבל אפשר לקבל ניצוץ אליהו בשכלו. כשהאדם מקבל גילוי שכל,
הוא חושב שחידש את הגילוי בשכלו, אבל בעצם זה חלק מגילוי אליהו. זה
מה שהרב מסביר כאן שיש לאדם הכנה לקבל את גילוי אליהו באורח שכל,
למרות שזה לא גילוי ממשי בפועל.
ואליהו הלא אמר רבי יוסי עליו,
אבא אליהו קפדן הוה-כעת הרב
מסביר את הקשר בין ההקפדה לאליהו. הרב מסביר שאליהו הוא בעצמו
קפדן, וממילא מובן למה רק מי שמקפיד בעצמו מכל פגימה יכול לזכות
לגילוי אליהו.
הרב מוכיח את דבריו מלשון הגמ' במסכת סנהדרין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קיג
-
דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן, הוה רגיל למיתי גביה,
איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא. כי אתא אמר ליה: אמאי לא
אתא מר?
-
אמר ליה: קפדן קרית לי!
-א
מר ליה: הא דקמן, דקא
קפיד מר.

100
במקור זה ר' יוסי כינה את אליהו קפדן, ובעקבות כך אליהו הקפיד עליו
ולא בא שלשה ימים. הסיבה לקפדנות הזאת משום שאליהו הוא קנאי,
אכפת לו מכל פגם.
וכן מצאנו סיפורים רבים בגמ' שאליהו הפסיק להגיע לאנשים בגלל פגמים
קטנים. וכך מובא בגמ' מסכת כתובות על ר' ענן.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קו עמוד א
-
כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה, איסתתם טענתיה. רב
ענן, הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה סדר דאליהו, כיון
דעבד הכי איסתלק. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה
מבעית ליה בעותי, וע
בד תיבותא ויתיב קמיה, עד דאפיק ליה סידריה
הגמ' מתארת על הכבוד שר' ענן עשה לבעל דין, ובעקבות כך בעל הדין השני
איסתתמו טענותיו. בעקבות הפגם הזה אליהו הפסיק להגיע לר' ענן.
וכן בגמ' מסכת בבא בתרא.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב
-
והא ההוא חסידא דהוה
רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה, עבד בית
שער ותו לא משתעי בהדיה
הגמ' מתארת שהיה חסיד שעשה בית שער בחצרו, בעקבות כך יותר קשה
לעניים לאסוף צדקה. בעקבות כך אליהו הפסיק להגיע לאותו חסיד.
במקורות אלה, אנו רואים ההקפדה הגדולה של אליהו הנביא. הוא לא
מוכן להמצא במקוםשיש פגם קטן ביותר.
ומרוב קדושת הופעת עולמים זו, הארוגה בכל
אור המחשבה וטוהר המעשה שבעשיה, מגבהי מרומים עד עמקי
תהומות-אליהו
נמצא בהופעה רוחנית גבוהה. למרות שאליהו שורשו נמצא במקום עליון,
בכל זאת הוא מצליח לרדת אל התהומות. אליהו מצליח לרדת על
העומקים ולבדוק האם בעומקי המעשה יש פגם. זה אחד הפלאים של
אליהו, מצד אחד הוא נמצא בשמים, מצד שני הוא כביכול מסוגל לרדת
לתוך המציאות ולפעול במציאות.

101
מתרחקת הופעתו מכל פגימה קלה, והנפש מרגשת תיכף-בזכות
היכולת של אליהו לרדת לפרטים ממילא הוא מרגיש כל פגם. כשיש פגם
אליהומקפיד ומתרחק מאותו מקום. נפשו מרגישה תכף את הפגם. כמו
שביארנו לעיל זאת מעלה מיוחדת שהאדם קונה שמרגיש אפילו פגמים
קטנים.
וצריך האדם להתאמץ בשמחת קודש, להשיב את האבדה,
ולזכות
לשלום מלאך הברית-כשהאדם מזהה שיש לו פגם, הוא צריך להתאמץ
בשמחה. אילולי שמחה אי אפשר לתקן את הפגמים. כשהאדם מתאמץ
בשמחה אז הוא יכול להשיב את האבדה. המטרה מתוך ההתאמצות
להחזיר את מלאך הברית.
אליהו הוא מכונה מלאך הברית, וכך מובא בשו"ע בהלכות ברית מילה.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רסה סעיף יא
-
נוהגין לעשות כסא לאליהו, שנקרא מלאך הב
רית, וכשמניחו יאמר
בפיו שהוא כסא אליהו.
וכך מסביר הגר"א.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רסה ס"ק מג
-
נוהגין כו'. בפר"א שם וכך היו ישראל נוהגין
למול עד שנחלקו לשני
ממלכות ומלכות אפרים מנעו מהם את המילה ועמד אליהו ז"ל וקנא
קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ
ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו כו' עמד אליהו וברח כו' נגלה עליו
הקדוש ברוך הוא וא"ל מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי א"ל
הקדוש ברו
ך הוא לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על ג"ע שנאמר
פינחס ב"א וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד
שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים שיהו עושים מושב כבוד
למלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים כו':
הגר"א מסביר שהייתה גזירה על ברית המילה, ובזכותאליהו שנשבע שלא
ירד גשם חזרה ברית המילה. ובעקבות כך הקב"ה הבטיח לאליהו שהוא
יהיה בכל ברית מילה. לכן אליהו נחשב מלאך הברית. הברית מבטאת את
השלום שקיימת בברית המילה.

102

103
פסקה יא-השגות גלוי אליהו37
(עמוד שסב')
התבוננות
גדולה צריכה להתכונן בנפש על דבר היחש
של החשכת ההשגה השכלית , הבאה מכל דבר שיש בו
משום סרך חטא. ביחוד מתיחשים הדברים לכל מיני השגות,
הנתלות בתור סעיפים של התגלות אליהו זכור לטוב,
שבדבר מועט לא משתעי אליהו בהדיה.
ונראה שמדה טובה מרובה ממדת פורענות,
על ידי
כל תנועה אמתית, על ידי כל התגברות של קדושה פנימית,
הבאה בטהרת
חכמה וקדושת רצון, תכף מתגלה שפעת חיים וברכה
בכל אותן ההשגות הבאות מצד זה התוכן של הופעת גילוי אליהו
בכל ערכיו ומהותיו, השונים מאד בחילופי דרגאותיהם.
נושא הפסקה-אם סרך חטא מונע גילוי אליהו קלוחומר שטהרה וקדושה
קטנה מביאה הופעה של אליהו.
ביאור הפסקה-
התבוננות גדולה צריכה להתכונן בנפש על דבר היחש
של החשכת ההשגה השכלית , הבאה מכל דבר שיש בו
משום סרך חטא-הרב
פותח את הפסקה בתיאור החסרון שיוצר החטא. כל דבר קטן אפילו סרך
של חטא מחשיך את ההשגה השכלית. כבר ראינו בפסקה הקודמת עד כמה
אליהו מקפיד על כל חטא, לכן כשהאדם רוצה לזכות להשגת אורו של
אליהו, האדם צריך להתבונן ולהכיר בעצמו עד כמה החטא גורם החשכה
של ההשגה השכלית.
הרב בדבריו משתמש בלשון 'להתכונן בנפש'. אפשר שיש לגרוס כאן
שהאדם צריך להתבונן בנפש. [במקום האות כ' לגרוס אות ב'] אומנם לא
מצאתי סמך לשינוי הגירסא. בכל מקרה המשמעות היא אותה משמעות,
היינו שהאדם צריך להכין את נפשו, להכיר לעומק את הקשר בין החטא
לחושך השכלי.
הרב בדרשותיו בספר מדבר שור כותב על התוצאות של החטא כך.
37מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ח' פסקה קל'.

104
מדבר שור ז'
-
שני דברים צריך הבעל תש
ובה לבקש לתקן. הא' הוא אור הנפש
שהחשיך, מפני שקודם החטא האדם מסתכל ביושר בנועם ד', ועיניו
רואות גדולתו ותפארתו ומכיר גדולת ערך התוה"ק והמצות שהן חיי
עולם, והחטא גורם ששכלו מתעור ועיניו כהות וכל הגדולות שהיו
נשקפות ללבבו מקרבת ד' עכשיו הן רחוקות ממנו
במקורזה מסביר הרב שהחטא גורם שהנפש מוחשכת בעקבות החטא.
בעקבות החטא שכלו של האדם מתעוור. זה גם מה שהרב מדגיש בפסקה
שלנו, ההשגה השכלית נפגמת בעקבות החטא.
וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה תשע.
-
בחוש רואין
איך כל חטא מחשיך את עיני השכל, ונוטל את הזוהר
העדין של ההרגשה הטהורה. ...
וכן במקור נוסף כותב הרב.
קובץ ג' פסקה סח.
-
החטא סותם את ההארה של החכמה העליונה, שדרך גילויה הוא בא
מצד ההרמוניה המתמימה של הנשמה המכרת אל כל ההויה
ומקורה העליון, שהיא מתגלה באותו הצינור של הנשמה שהדעה
והרצון הם באחדות מחוטבה. כל חטא מעשי קורע הוא את האחדות
האידיאלית הזאת, מעמיד הוא את מעגל החיים מח
וץ לה, ואין
ההופעה המפכה כמעין זך הולכת שוב להשפיע לאותו הרצון
המחולל, עד אשר ישוב וניחם, ואור התשובה, לפי ערך בהירות
הכרתה ועומק הסכמתה, תשיב את ההרמוניה לאיתנה. השיבה לי
ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני.
במקור זה הרב מסביר את הסיבה למה החטא פוגע בחכמה העליונה.
הסיבה משום שהחטא פוגם בהרמוניה ובאחדות של המציאות. כשאין
הרמוניה ממילא אין יכולת להביא שפע בצורה מסודרת, לכן השפע ודרך
גילוי החכמה נסתם.

105
ביחוד מתיחשים הדברים לכל מיני השגות,
הנתלות בתור סעיפים של התגלות אליהו זכור לטוב,
שבדבר מועט לא משתעי אליהו
בהדיה-הרב עורך קל וחומר, אם החטא פוגם בהשגה השכלית הרגילה,
קל וחומר וביחוד שהחטא פוגם בהשגות שהאדם רוצה לקבל בזכות דרגות
שונות של גילוי אליהו.
בדברי הרב ישנו רמז שיש דרגות שונות לגילוי אליהו, מצאנו דבר זה
בשמונה קבצים, וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה קכ
-
שהיא מדת גילו
י אליהו באיזה דרגא, אפילו אם הוא רק בדרך דמיון
או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון
למדריגות יותר גבוהות
.
במקור זה הרב מזכיר שיש דרגות שונות של גילוי אליהו.
בפסקה שלנו הרב מסביר כל דרגות אלה הם נפגמות בעקבות חטאים.
הסיבה שחטא פוגם בגילוי אליהו, כיון שאליהו לא משתעי, היינו לא
משוחח עם מי שיש לו פגם. כמו שמצאנו בגמ' במסכת בבא בתרא38.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב
-
והא ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה, עבד בית
שער ותו לא משתעי בהדיה
הגמ' מספרת על חסיד שעשה בית שערלחצרו. בית השער מונע מן העניים
לבוא לבית, בעקבות כך אליהו הקפיד עליו והפסיק לשוחח ולבוא אליו.
לפי סיפור זה ברורים דברי הרב שהפגם משפיע על ההתגלות של אליהו
שיפסיק לבוא.
ונראה שמדה טובה מרובה ממדת פורענות-לאחר שהרב תיאר את
החסרון שהחטא יוצר, הרב ממשיך והופךאת ההסתכלות כלפי הטוב. הרב
38בפסקאות הקודמות הבאנו עוד גמרות עם מקרים בהם אליהו הפסיק להגיע בעקבות
חטאים ופגמים קטנים.

106
מחדש שכמו שחסרון מסלק את אליהו, כנגד זה מידה טובה מרובה מן
הפורענות39. לכן ברור שגם מעשה טוב מחזיר את גילוי אליהו.על ידי כל תנועה אמתית, על ידי כל התגברות של קדושה
פנימית,
הבאה בטהרת חכמה וקדושת רצון-כנגד החסרון צריך מידה
טובה. אומנם כיון שאליהו ההסתכלות שלו היא הסתכלות מוחלטת לכן
כדי לזכות לגילוי אליהו צריך תנועה אמיתית. תנועה שתנבע מן הצד
הפנימי של האדם. מצד שבאה החכמה ורצון פנימי מנשמתו של האדם, אז
זה יחזיר את גילוי אליהו.
דברי הרב מסבירים סיפורי חסידים על אנשים יחסית פשוטים שהיה להם
איזה מעשה מיוחד, שבזכות המעשה הזה הם זכו לגילוי אליהו. היינו
דווקא הקפדנות של אליהו יוצרת יכולת להתייחס למידה אחת והתגברות
פרטית. כיון שהקפדנות בחינה בכל פרט ופרט.
תכף מתגלה שפעת חיים וברכה
בכל אותן ההשגות הבאות מצד זה התוכן של הופעת גילוי אליהו
בכל ערכיו ומהותיו, השונים מאד בחילופי דרגאותיהם-כיון שהאדם פעל במידה טובה, פעל פעולה
נשמתית טובה, מיד מתגלה לאדם שפע של חיים. השפע הזה נובע מתוכיות
האדם, כמו שהבאנו לעיל שהופעת אליהו יכולה להופיע לאדם בצורה
פנימית.
הרב מדגיש שהפעולה הטובה שכביכול מחזירהאת גילוי אליהו, היא יכולה
להשפיע על סוגים שונים של גילוי אליהו. ישנם הרבה מדרגות של גילוי
אליהו, כל פעולה לפי איכותה ולפי מעלתה תחזיר את גילוי אליהו לפי דרגה
שונה של גילוי.
39כך מובא בגמ'
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א
-
ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות

107
פסקה יב-ההתגלות הכמוסה והודאות המחלטה40
(עמוד שסג)
אומץ
באושר המאוגדת , הכמוסה ההתגלות
הקודש, חסיני המרוכסת בגילוי אליהו, אגודה היא בהאמוניות
הטבעית העזיזה ממקור מחצבתה, שם המית רעם גבורתה.
ובחוסן טהרתה מלאה היא אותה הרויה החיה של הודאות
העליונה אשר לחיים של מילוי האמת. עד מתי אתם פוסחים
על שתי הסעפים , היא הק
ריאה
הנצחית שאינה פוסקת,
הד קולו של מלאך הברית, מלא השיקוי של הודאות המוחלטה,
המקנא המלא קנאת קדשי קדשים.
והולכת היא השפעה המקורית ובאה למרום פסגתה ומציירת
את כל התיאוריה המעשית של כל חסידות רוממה ומדויקת
ברוח של חסיד בלבו ובידיו, ורכוסה היא ההתגלות האליה
וית
בעומק הדיוק
של המוסר הנאדר בכל הקיצוניות המדויקת, ואבא אליהו
קפדן
היותר החסד אור זיו המלא העליון, קדש בקפידת הוה,
נמרץ,
היותר פועל ומחיה, היותר מאיר ומחמם כל לב, בקרני אורו.
כל של ההכרה באה הפרטיות ומפירוט החידור ומעומק
היקר
הנמרץ הנמצא באוצר הגדול של
האומה כולה, שאינה זזה
מישראל
עדי עד, המתפלשת בכל אורחות החיים, בכל טרדותיהם
ודאגותיהם,
דאגת הקודש ודאגות החול, טרדת הפרנסה וטרדת הגלות,
העולם הארת הספקות, ופתרונות הגאולה, קיווי כולו,
כונניות שלומו, ופדות הנשמות מכל צרה רוחנית. כי פתאם יבוא
אל היכלו האדון
אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים,
כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים.
נושא הפסקה-אומץ גילוי אליהו, מקור הוודאות והקנאות מביא להכרת
חשיבות האומה ורווחתה.
ביאור הפסקה-
40מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ז' פסקה צו'.

108
באושר המאוגדת , הכמוסה ההתגלות אומץ
הקודש, חסיני
המרוכסת בגילוי אליהו-הרב ממשיך לבאר את מעלת גילוי אליהו. הרב
בתחילת הפסקה מתעסק בסוגים השונים של גילוי אליהו. ישנו גילוי כמוס,
שהאדם לא ממש רואה את אליהו, אבל מרגיש מעין אומץ וודאות שהוא
זכה לגילוי אליהו41.ההתגלות הכמוסה, הנסתרת הזאת היא מופיעה
באומץ ולמרות ההבדל בינה לבין התגלות מפורשת של אליהו, שתי
ההתגלויות האלה מאוגדות זו בזו. ההתאגדות הזאת קיימת אצל אותם
אנשים שהם חסיני קודש, אנשים שהקדושה אצלם מופיעה בצורה חסינה
וקבועה.
הקשר בין הסוגים השונים של התגלות אליהו מבוארת גם במהר"ל, וכך
כותב המהר"ל.
ספר נצח ישראל פרק כח
-
דברים אלו צריכים ביאור. דע שאין ספק, כי יש מקומות בעולם
מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי
שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן ראוי לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו
להקדוש רשב"י כמה פעמ
ים במערה, והיה גלוי של אליהו נמצא שם
בשכבר, גם עתה נגלה שם אליהו. ואין חלוק בין אם היה נגלה לו
במראה, או כך נגלה לו בלא מראה. כי פעמים הרבה היה אליהו מגיד
דברים לאחד, ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים, והיה נדמה לו
כאילו הדברים היה לו מעצמו, ואינם אלא דברי א
ליהו שהגיד לו
הדברים. וכן מוכח קצת במסכת ערובין (מג א) גבי הני שמעתתא
שנאמרו בבי מדרשא, וקאמר מאי לאו דאמרינהו אליהו. והרי לא
ידעו אותם אשר הם בבית המדרש מי אמרם, כי באו בדעתם
הדברים ההם, ולא ידעו מי אמרם. וחכם גדול כמו רבי יהושע בן לוי,
יודע היה שהשגה הזא
ת מן אליהו זכור לטוב, והיה אליהו זכור לטוב
מגיד לו סתרי חכמה.
במקור זה מסביר המהר"ל שיש מקומות וזמנים בהם רואים את גילוי
אליהו ממש במראה. אבל יש מקרים בהם אליהו נגלה בלא מראה.
המהר"ל מוסיף שאין הבדל בין הסברים בסופו של דבר יש כאן גילוי של
אליהו. זה מה שהרבכאן בפסקה מדגיש שהגילויים האלה מאוגדים
בשורשם, בסופו של דבר שני הגילויים מבטאים את רוחו של אליהו.
41הבאנו בפסקאות לעיל שלפעמים אליהו מופיע באורח שכל, היינו מעין סברות שמגיעות
לאדם, דרך הלימוד וכדומה.

109
אגודה היא בהאמוניות
הטבעית העזיזה ממקור מחצבתה, שם המית רעם גבורתה-אגידת הגילויים קשורה באמונה הטבעית שיש
לאדם בעולם העליון. כשהאדם מקושר בעז הטבעי של האמונה, כשהאדם
מכיר במקור המחצב ממנו נובעת האמונה, אז האדם יוכל להרגיש ולקבל
את כוחו של אליהו. הרב מתאר את האמונה הזאת כאמונה שמלאה רעם
של גבורה, מעין וודאות שכוללת בתוכה גבורה שיכול להיות גילוי אליהו.
נראה שהרב בדבריו מרמז שהדרך לקבל גילוי אליהו תלוי באמונה שהאדם
מאמין שיכול להיות גילוי אליהו. האמונה שהאדם מאמין שיכול להיות
קשר בין העולם הגשמי הגלוי לעולם הנסתר העליון.של החיה הרויה אותה היא מלאה טהרתה ובחוסן
הודאות
העליונה אשר לחיים של מילוי האמת-אליהו קשור לוודאות
מוחלטת. כבר ביארנו את כוח הקנאות שלאליהו, קנאות נובעת מתוך
וודאות שיש לאדם. כשיש וודאות של אמת, וודאות שאפשר לחיות חיים
אמיתיים בעולם, אז זה מאגד ומכין את רוחו של אליהו.
הרב בשמונה קבצים מתאר את ההבדל בין חכמה שהיא מסופקת לבין
וודאות, וכך כותב הרב.
קובץ ב' פסקה רלה.
-
החכמה האלהית ברום טהרתה
, תוכל לחולל מחשבות השעריות בלב
כל נבון, אבל הודאות שלה היא מסורת נקיה, וזאת היא תהילתה.
וההבדל שבין המשוער ובין הודאי, אפילו באותה ידיעה עצמה, הוא
עמוק מכל תהומות ...
במקור זה הרב מסביר שההבדל הזה הוא עמוק מכל תהומות. הוודאות
נובעת מן המסורת הוודאית. כשהאדם מתחבר אל המסורת, אל הוודאות
הוא יכול לקבל את הוודאות שיש בגילוי אליהו.
ראוי לציין שגילוי אליהו לא נובע רק מהשכל, להיפך אפשר שגילוי אליהו
נובע בעיקר מחזיון שהאדם חוזה ורואה בחלקים אחרים בנפשו של האדם.
ובאמת הרב בשמונה קבצים מתאר שהשכל לא יכול להביא וודאות,
וודאות יכולה להגיע בזכות חיבור לכוחות אחרים בנפש האדם. וכך כותב
הרב.
קובץ ו' פסקה קכה.

110
-
הספקנות מקומה בשכל, אבל הרגש יותר עמוק הוא, והוא עומד
בוודאות. הלב רואה, הלב שומע.
במקור זה הרב מסביר שבעצם השכל הוא ספקן. הוודאות נמצאת במקום
מאד עמוק, במקוםליבו של האדם.
עד מתי אתם פוסחים
על שתי הסעפים , היא הקריאה הנצחית שאינה פוסקת,
הד קולו של מלאך הברית, מלא השיקוי של
הודאות המוחלטה,
המקנא המלא קנאת קדשי קדשים.
לאחר שאנו מבינים שהוודאות היא קשורה לגילוי אליהו הרב מוכיח כיצד
אליהו קשור לוודאות הזאת. הרב מסביר שהוודאות הזאת יוצרת שאליהו
לא נותן לעם ישראל מקום של ספק. כמו שהנביא מתאר את שאלת אליהו
והכרזת אליהו כלפי עם ישראל.
מלכים א פרק יח פסוק כא
-֒
וַיִגַ֨ש אֵלִיַָ֜ה ּו אֶל־כָל־הָעָָ֗ם וַיֹ֙אמֶר ֙ עַד־מָתַָ֞י אַתֶַּ֣ם פֹסְּחִים ֘ עַל־שְּתֵַּ֣י הַסְּעִפִים
אִם־
יְּקוָֹּ֤ק הָָֽאֱֹלהִים ֙ לְּכ ַּּ֣ו אַחרָָׂ֔יו וְּאִם־הַבַַ֖עַל לְּכ ַּּ֣ו אַחרָָ֑יו וְּלָֹֽא־עָנ ַּ֥ו הָעִָּ֛ם
אֹתַ֖ו דָבָָֽר:
אליהו במעמד בכרמל מוכיח לעם ישראל שצריך וודאות. אין אפשרות
להמשיך לעבוד את הקב"ה בצורה מסופקת. הביטוי שהאדם חי בצורה
מסופקת בזה שהאדם פונה גם לקב"הוגם לעבודה זרה. וודאות יוצרת
מוחלטות שאין אפשר להשאר על הגדר. צריך להחליט באיזה צד.
הרב מבאר שהקריאה של אליהו היא קריאה נצחית. משמעות הדבר
שתמיד האדם צריך לחזק בעצמו את השאלה האם הוא נמצא בוודאות,
או שחס ושלום האדם מתבלבל ונמצא בפסיחה על סעיפים שונים. כדי
לקבע את הקריאה הזאת אליהו מופיע בשורש חייו של האדם, כבר בברית
המילה. לכן אליהו נקרא מלאך הברית.
מלאכי פרק ג פסוק א
-
הִנְּנִֹּ֤י שֹלֵח ַ֙ מַלְּאָכִָׂ֔י ּופִנָה־דֶַ֖ר ְֶך לְּפָנָָ֑י ּופִתְּאֹם ֩ יָב֨וא אֶל־הֵיכָלַ֜ו הָאָדַּ֣ון׀ אשֶר־ְַ֨ך
אַתֶַּ֣ם מְּבַקְּשִָ֗ים ּומַלְּא
הַבְּרִַ֜ית אשֶר־אַתֶֹּ֤ם ח פֵצִים ֙ הִנֵה־בָָׂ֔א אָמַַ֖ר יְּקוַָ֥ק צְּבָאָֽות:

111
הוודאות של ברית המילה נוצרת בזה שכביכול לאדם אין בחירה. כבר בגיל
שמונה ימים הוא נכנס לברית המוחלטת הזאת. ויותר מזה, ברית מבטאת
נאמנות ברורה. הפרת ברית היא דבר שלא אפשרי, ברית זה דברקבוע
ונצחי.
התוצאה של הקריאה הזאת שהיא מביאה לאדם וודאות מוחלטת. כיון
שיש לאדם ודאות ממילא התוצאה מן הוודאות שיש קנאה של קדושה.
כשהאדם מסופק בדרך אז האדם לא יכול לקנא. אבל כשהמציאות ברורה
אז יש קנאה.
כבר הבאנו לעיל מפרקי דר' אליעזר את הקשר ביןקנאות לברית, וכך מובא
פרקי דר' אליעזר פרק כ
-
נגלה עליו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו, אמר לו קנא קנאתי,
אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות,
שנאמר (במדבר כ"ה) פנחס בן אלעזר, וכאן אתה מקנא, חייך שאין
ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך
...
אליהו בזכות הקנאות והוודאות זוכה להיות בברית המילה של עם ישראל.
החיבור הקבוע והיציב שכל אחד ואחד יוצר עם הקב"ה אליהו נמצא בכל
וודאות וחיבור כזה.
אליהו מבטא קנאות לכבוד ה', כמו שמופיע במלכים.
מלכים א פרק יט פסוק י'
-ַָּ֣
וַיֹאמֶר ֩ קַנֹ֨א קִנֵַ֜אתִי לַיקו
ק׀ אֱֹלהֵַּ֣י צְּבָאָ֗ות כִָֽי־עָזְּב ֹּּ֤ו בְּרִָֽית ְָּך֙ בְּנֵַּ֣י יִשְּרָאֵָׂ֔לַּ֥ו
אֶת־מִזְּבְּחֹתֶַּ֣י ָך הָרָָׂ֔ס ּו וְּאֶת־נְּבִיאֶַ֖י ָך הָרְּג ַּּ֣ו בֶחָָ֑רֶב וָָֽאִּוָתֵֹּ֤ר אנִי ֙ לְּבַדִָׂ֔י וַיְּבַקְּש
אֶת־נַפְּשִַ֖י לְּקַחְּתָָּֽה:
אליהו פונה לקב"ה כשהוא מתבודד ואומר שהוא נשאר לבד.אליהו מבטא
קנאות מוחלטת לכבוד ה'.
הרמח"ל במסילת ישרים מתאר קנאות טובה לקב"ה, וכך מובא במסילת
ישרים.
מסילת ישרים פרק יט

112
-
הג' הוא הקנאה שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו
ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו ית' נעשית וכבודו
מתרבה, והוא מ"ש דוד ע
"ה (תהלים קל"ט) "הלא משנאיך ה' אשנא
ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים" וגו', ואליהו אמר
(מ"א י"ט) "קנא קנאתי לה' צב
-
אות", וכבר ראינו למה זכה בעבור
קנאתו לאלקיו. וכבר הפליגו חז"ל (שבת נ"ה) לדבר במי שיש בידו
למחות ואינו מוחה, וגזרו דינו ליתפס בעון החוטאים..
. וזה פשוט כי
מי שאוהב את חבירו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חבירו או
מחרפים אותו ובודאי שיצא לעזרתו, גם מי שאוהב שמו ית' לא יוכל
לסבול ולראות שיחללו אותו חס ושלום ושיעברו על מצותיו
...
והולכת היא השפעה המקורית ובאה למרום פסגתה ומציירת
את
כל התיאוריה המעש
ית של כל חסידות רוממה ומדויקת
ברוח של
חסיד בלבו ובידיו-הרב מסביר את הקשר בין קנאות לבין חסידות. יסוד
זה מבואר גם במסילת ישרים, כמו שהבאנו לעיל המסילת ישרים מסביר
שאחת התוצאות של החסידות היא הקנאות. החסיד מקבל השפעה ישירה
מן הקנאות, ההשפעה גורמתשהחסידות המעשית מקבלת דיוק ורוממות
אצל החסיד. הרב מדגיש שפעולת החסיד מדוייקת בכל מעשיו הגלויים,
היינו בידיו, וגם בליבו. זה מה שמדגיש הרמח"ל על עבודתו של החסיד.
ספר מסילת ישרים פרק יט
-
חלקי החסידות הראשונים ג', הא' במעשה, הב' באופן העשיה, הג'
בכונה
הרמח"ל מסביר שהחסיד מדוייק במעשה באופן העשיה וגם בלב, היינו
בכוונה.
הדיוק נלווה לתכונת החסיד, וכך כותב הרמח"ל
ספר מסילת ישרים פרק יט
-
וענינו קיום כל המצות בכל הדקדוקים שבהם עד מקום שיד האדם
מג
עת, ואלה הם שקראום חז"ל שירי מצוה
הדיוקים המעשיים הכרחים וקשורים את תכונתו של אליהו. יש כאן
השפעה שמגיעה אל עבודתו המדוייקת של החסיד.

113
הרב בשמונה קבצים מתאר סיבה נוספת לצורך שהחסיד נצרך לדייקנות.
הרב מסביר שדווקא מתוך ההרחבה שיש אצל החסיד צריך דייקנות, וכך
כותב הרב.
קובץ ז' פסקה קעו.
-
החסידות היא כשרון אמנותי נפלא, שהעולם צריך אליה יותר מכל
מיני האמניות שבעולם, היא מבססת את רוח האדם בכללו,
ומעמידתו על עמדתו העליונה, שהוא שואף אליה בפנימיות תכנו,
להשלמתו של כשרון עליון זה, צריך שיבורך בעליו בכח מדמה עדין,
מד
וייק וחודר. וכל מה שיתגלה אור השכל והצחצחות העליונות של
טהרותיו על כחו המדמה, ככה יתברכו ציוריו....
במקור זה מסביר הרב שהחסידות היא אומנות, מעין דמיון רחב. כדי
שהדמיון יוכל להתפתח בצורה נכונה צריך שכל שידייק את הכח המדמה
בצורה נכונה. לפי זה הצורך בדייקנותבתוך החסידות לא נובע רק מן
הקשר בין האהבה שיש אצל החסיד לקנאות והדייקנות, אלא מתוך הבנה
שההרחבה הנפשית הדמיונית של החסיד צריכה שמירה של דייקנות
שכלית.
ורכוסה היא ההתגלות האליהוית
בעומק הדיוק של המוסר הנאדר בכל הקיצוניות המדויקת-הרב מסביר שישנו קשר הדוק בין רוח אליהו
לחסיד. ישנה התגלות של תכונת אליהו, ההתגלות הזאת מדייקת את
המוסר של האדם. הדיוק הזה מופיע בצורה מדוייקת כמו שראינו גם
בפסקאות הקודמות שאליהו עבודתו מדוייקת. כל חטא ופגם הקטן ביותר
מפריע לגילוי של אליהו. הקיצוניות יוצרת שאי אפשר לוותר על שום פרט.
ואבא אליהו
קפדן הוה, בקפידת קדש העליון, המלא זיו אור החסד
היותר נמרץ,
היותר פועל ומחיה, היותר מאיר ומחמם כל לב, בקרני אורו-הרב מחזק את דבריו שאליהו מקפיד על מוסריות ומצוות,
לפי מה שאליהו מכונה בגמ' בשם 'אבא אליהו קפדן'. וכך מובא בגמ'
סנהדרין42.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קיג עמוד א
42בפסקאות הקודמות הרחבנו בעניין זה.

114
-
דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן.
הרב מבאר שהקפדנות הזאת משולבת בתוך החסד הגדול. דווקא האהבה
הגדולה החסד יוצר קפדנות. כמו שהבאנו לעיל בשם המסילת ישרים,
כשהאדם אוהב משהו ממילא הוא מקפיד ומקנא בשבילו.
כשהאדם מבין שהקפדנות נובעת מתוך חסד ואהבה אז הדברים מתקבלים
על האדם. בצורה כזאת יש חימום שמחמם את הלב. דבר זה מסביר את
הכפילות שאנו רואים בתכונת אליהו, מצד אחד הוא קפדן שמקנא לקב"ה
וגוזר על עם ישראל גזרות. מצד שני דווקא אליהו מסמל את הגאולה, את
החסד שהקב"ה בא ומשפיע לעםישראל. דווקא אליהו הוא מסמל את
השלום, כמו פנחס שמקבל את ברית השלום.כל של ההכרה באה הפרטיות ומפירוט החידור ומעומק
היקר
הנמרץ הנמצא באוצר הגדול של האומה כולה, שאינה זזה
מישראל
עדי עד-בחלק האחרון של הפסקה הרב מסביר כיצד פעולת
אליהו חוזרת ומתקשרת אל האהבה והחיבור לאומה הישראלית. הרב
מסביר שעומק הפירוט והכרת העומק של עם ישראל מחבר את אליהו
לאוצר גדול שיש בצורה תמידית בעם ישראל. אליהו הוא המבשר של
האומה הישראלית, הוא מחובר אל הברית שיש לעם ישראל כלפי הקב"ה.
הקשר הזה אינו זז מישראל לעולם.
הרב בשמונה קבצים מתאר שאליהו מבטא את הקדושה שיש בעם ישראל,
לעומת משה שמבטא את הקדושה שבתורה. וכך כותב הרב.
קובץ ה' פסקה קי
-
משה מאיר את אור התורה, ואליהו את אור הטבע הישראלי הנקי,
קדושת הברית, המקנא לברית, מלאך הברית.
אליהו בזכות הראיה העמוקה שלו מסוגל לראות את הטבע הישראלי
בצורהנקיה. לכן הוא קשור אל הברית שקיימת אצל כל יהודי.
דבר זה מתקשר ליכולת של אליהו לכתוב זכויותיהם של ישראל, וכך כותב
הרב.
קובץ ו' פסקה קכ.

115
-
אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם
של ישראל.
במקור זה הרב מביא את מה שמבואר באליהו רבה.
אליה רבה סימן רצה
-
(ט) ועל כן וכו'. ועוד דבכל מוצאי שבת נכנס אליהו לגן ויושב תחת
עץ החיים וכותב זכותן של ישראל.
דווקא אליהו מכיר את הזכויות והעומק הנמצא באוצר הפנימי של עם
ישראל, הקשר אל הקדושה שלא יזוז לעולם.
המתפלשת בכל אורחות החיים, בכל טרדותיהם ודאגותיה
ם,
דאגת הקודש ודאגות החול, טרדת הפרנסה וטרדת הגלות,
קיווי הגאולה-
בתוך אורחות החיים של הישראלי בכל הדאגות הרוחניות והגשמיות של
האדם יש ניצוץ וצפיה לאליהו. יש תקווה לגאולה למציאות בה הקדושה
תופיע בלי מסכים ובלי עיכובים.
דבריו של הרב מזכירים את מהשכותב ערוך השלחן.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצה
-
ולכן באפוקי שבתא יש לנו לקוות ולהתפלל שיבא וגם מפני שיום
שבת הוא מעין העוה"ב כולו שמחה ולמו"ש חוזרת העצבות ולכן אנו
מפיגים בתקוות הגאולה ומניחים סימנים טובים בפסוקי ברכה
ושלום וגאולה ובהזכרת אליהו הנביא שמסר
נפשו על התורה ועל
קנאת ד' צבאות וכשנזכירו יגן זכותו עלינו לילך בדרכיו ואורחותיו
במקור זה מסביר ערוך השלחן הסיבה שאנו מזכירים את אליהו במוצאי
שבת, כיון שאנו צריכים להפיג את הטרדות את העצבות שחוזרת בימי
החול. בזכות הקישור לאליהו אנו מעודדים את עצמנו. זאת המציאות שעם
ישראל שואף לחזור ולהרגיש את הארת אליהו.
הארת אליהו קשורה לתקוות הגאולה, כמו שנאמר בנביא מלאכי.
מלאכי פרק ג פסוק כג

116
-
הִנֵֹּ֤ה אָָֽנֹכִי ֙ שֹלֵַּ֣ח ַ לָכֶָׂ֔ם אֵַ֖ת אֵלִיַָּ֣ה הַנָבִָ֑יא לִפְּנֵָ֗י בִּ֚וא יַּ֣ום יְּקוָָׂ֔ק הַגָדַ֖ול
וְּהַנורָָֽא:
הנביא מתאר שבשורת הגאולה, קיווי הגאולה יבוא על ידי אליהו.
ופתרונות הספקות, הארת העולם כולו,
כונניות שלומו, ופדות הנשמות מכל צרה רוחנית-השאיפה לגילוי אליהו שיבוא ויעזור לנו
לפתור את הספק. הוודאות של אליהו מבטלת את כל הספקות. דבריו של
הרב מבוססים על לשון תיקו שמופיע בש"ס. בש"ס הרבה פעמים שהגמ'
נשארה בספק הגמ' מסיימת בלשון של 'תיקו'. ומקובל אצל האנשים לתת
ראשי תיבות למילה הזאת, וכך מביא התוס' יו"ט.
תוספות יום טוב מסכת עדויות פרק ח משנה ז
-
ונראה לי דמהכא
43
רגילין לומר דתיק"ו שאמרו בגמרא היא
נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות
אומנם לא כל כך ברור מה המקור לזה, אבל העולם נוהג להזכיר ראשי
תיבות אלה. הסיבה כיון שאליהו פושט את הספקות שמתעוררות. אליהו
בוודאות שלו מאיר את העולם כולו. היכולת לפתור את הספקות עוזרת
לנשמות לצאת מן הצרות הרוחניות שיש לאדם.
כי פתאם
יבוא
אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית
אשר אתם חפצים,
כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים-הרב מסיים
את הפסקה בפסוקים שמופיעים בספר מלאכי, פסוקים המתארים את
הופעתו של אליהו.
מלאכי פרק ג פסוק א
-
(א)
הִנְּנִֹּ֤י שֹלֵח ַ֙ מַלְּאָכִָׂ֔י ּופִנָה־דֶַ֖ר ְֶך לְּפָנָָ֑י
ּופִתְּאֹם ֩ יָב֨וא אֶל־הֵיכָלַ֜ו הָאָדַּ֣ון׀
אשֶר־אַתֶַּ֣ם מְּבַקְּשִָ֗ים ּומַלְּא ְַ֨ך הַבְּרִַ֜ית אשֶר־אַתֶֹּ֤ם ח פֵצִים ֙ הִנֵה־בָָׂ֔א אָמַַ֖ר
43היינו מהמשנה שמובאת בעדויות.
משנה מסכת עדויות פרק ח משנה ז
-
אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה
... רבי שמעון אומר להשוות מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב
המחלוקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר
(מלאכי ג') הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והש
יב לב אבות על בנים ולב בנים
על אבותם:

117
יְּקוַָ֥ק צְּבָאָֽות:(ב)ּומִֹּ֤י מְּכַלְּכֵל ֙ אֶת־יַּ֣ום בואָׂ֔ו ּומִַ֥י הָעֹמֵַ֖ד בְּהֵרָָֽאותָ֑ו כִָֽי־ְּ
הּוא ֙ כְּאֵַּ֣ש מצָרֵָׂ֔ף ּוכְּבֹרִַ֖ית מְּכַבְּסִָֽים:
אליהו מבטא שאיפה לגאולה, שאיפה ליציאה מצרות מצד אחד, מצד שני
הוא מברר ומזכך את האדם. זיכוך כמו סבון ובורית שמנקה את הלכלוך.

118
פסקה יג-הקנאה והאהבה האלהית44
(עמוד שסד)
האהבה האלהית
, כשהיא באה למדרגתה העליונה,
מתהפכת היא לתכונה של קנאת ד', במדתה הטהורה. אז אינה
עוד כח נפעל
מהציור העליון האלהי, אלא מתהפכת לכח פועל.
וכל המהות
העצמית מתהפכת לתכונת האהבה, ומתפשטת בכל הרוחב
של החיים וכל הגיוניהם ופעולותיהם. נשמה פועלת עליונה,
כשהיא
במדתה
הגמורה, אינה צריכה לשום עיבוד וחידוש צורה.
מדת הקנאה האלהית שרויה היא בכנסת ישראל בכלל,
אל קנא
הם הנצחיים החיים כך ומתוך נכר. אל עמו ואין שמו
טבועים
בכנסת ישראל. מדת האהבה העליונה המהותית הפועלת
מדת היא
סטרא יכיל לא לקוב"ה דקני מאן וכל החיים, דמותא
לשלטאה
ביה.
באישיות הפרטית היא מדת אליהו. ולפי אותה גבורת
האהבה ועומק שכלה, עוצם חילה וקדושתה, כך היא מדת
גילוי אליהו האישי. ופנחס זה אליהו, צביוני הקנאה,
ראש פסגת האהבה
הפועלת.
ובכללות כנסת ישראל שרויה היא נפשו של
אליהו ואומץ חילו דפינחס קנאה, שהיא השלילה הגד
ולה,
שהאומה שוללת כל עירוב זר, ואליהו הוא מלאך הברית.
אף על פי שלא סגלנוהו עדיין
בפרטיות, מתוך הסיגול הכללי בא יבא,
לפני בא יום ד' הגדול. אף על פי שראשית בואו יהיה עדיין
חסר וי"ו, אליה הנביא, ואחר כן יתגלה בכל מילואו,
קנאת ד' צבאות תעשה זאת, למרבה המשרה ול
שלום אין קץ
נושא הפסקה-השורש של הקנאה, זאת אהבה אלוקית, כשהאהבה הופכת
להיות אהבה פועלת ולא נפעלת. תכונה זאת קיימת בכנסת ישראל בכללות,
וגם בפרטים יחידים.
44מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה רד'.

119
ביאור הפסקה-
האהבה האלהית-הרב בפסקה זאת מסביר כיצד האהבה הגדולה
לקב"ה, הופכת להיות כח של קנאותגדולה. האדם מצווה לאהוב את
הקב"ה. ישנה דרגה עליונה של אהבת ה'. הרב בשמונה קבצים מתאר את
כוחה של אהבה לה', וכך כותב הרב.
קובץ ז' פסקה קצז.
-
אש הקודש הבוער בכל עת בלב המתעורר לעומת כל רעיון של
קדושה, של אצילות רוח ושל תגבורת אהבה אלהית, זהו אור
הנשמה. כשאדם
מרגיש אותו בקרבו, ידע שנשמתו השמימית, אור
הנצח, שולחת לו את קויה המאירים...
במקור זה הרב מסביר שישנו אש קודש שבוערת בתוך ליבו של האדם.
כשהאדם מרגיש את האש של אהבת ה', האדם ידע שהאהבה הזאת נובעת
מנשמתו. כשהאדם מרגיש את האהבה סימן שיש לו הארה שמימית
שמופיעהבזכות נשמתו.
אהבת ה' זה יסוד גדול בעבודתו של היהודי, זה מה שאנו אומרים כל יום
בקריאת שמע.
דברים פרק ו פסוק ה
-
וְּאַָּ֣הַבְּת ָָׂ֔ אֵַ֖ת יְּקוַָּ֣ק אֱֹלהֶָ֑י ָך בְּכָל־לְּבָב ְָּךַ֥ ּובְּכָל־נַפְּש ְָּךַ֖ ּובְּכָל־מְּאֹדֶָָֽך:
יסוד האהבה לקב"ה, מבואר במהר"ל.
נתיבות עולם נתיב אהבת
השם פרק א -
אמנם לפי מה שאמרנו לא יקשה כי אף שהוא ית' בשמים ואתה על
הארץ ואי אפשר לומר בפה הרחוק שבין השם ית' ובין האדם, אבל
פירוש הדבר כמו שאמרנו, כי השם ית' הוא קיום האדם וא"א זולתו
ולפיכך שייך אהבה אליו, כי כל דבר הוא אוהב דבר אשר הוא
השלמתו והוא ית' השלמת האדם ...
ויותר שייך אהבה אל השם ית'
ממה ששייך אהבה בשאר דברים, כי כל אהבה שיש בין האוהבים
אף שהם דבקים זה בזה, מכל מקום יש לכל אחד ואחד מציאות
בעצמו, אבל האהבה אל הש"י במה שהאדם שב רוחו ונפשו אליו

120
לגמרי עד שאין לאדם מציאות בעצמו ובזה הוא מתדבק לגמרי בו
וכדכתיב (דב
רים י"א) לאהבה את ה' אלהיכם ולדבקה בו, ובזה שייך
אהבה גמורה. וכמו שאמר רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער על פסוק
זה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ועכשיו שבא לידי לא
אקיימנו, כי זהו האהבה הגמורה כאשר מוסר נפשו אל ה' כי בזה
דבק בו לגמרי והוא עצם האהבה
במקור זה המהר"ל מסביר שאהבת ה' נובעת מהרצון שיש לנו לקבל
שלמות, מצד אחד, ומצד שני יש כאן רצון לאהבה גדולה עוד יותר שאנו
ממש רוצים להתכלל בתוך הרצון האלוקי, ולמסור את הנפש בדבקות
מוחלטת בקב"ה.
כשהיא באה למדרגתה העליונה,
מתהפכת היא לתכונה של קנאת ד', במדתה הטהור
ה-הרב מבאר שישנו מקום נפשי בו מדרגת אהבת ה'
הופכת להיות קנאה לה'. הרב מדגיש שמדובר כאן על דרגה שאהבת ה' היא
הגיעה למעלתה העליונה, ורק כשאהבת ה' היא במדרגה העליונה אז אפשר
להגיע לקנאת ה' בצורה הטהורה והנקיה.
הקשר בין אהבה לקנאה מבואר בספר הזוהר.
זוהר
כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רמה עמוד א
45
-
כך תקיפו דרחימו דכנ"י לגבי קודשא בריך הוא כתקיפו דמותא
בשעתא דבעי רוחא לאתפרשא מן גופא, קשה כשאול קנאה כל מאן
דרחים ולא קשיר עמיה קנאה לאו רחימותיה רחימותא כיון דקני
הא רחימותא אשתלים, מכאן אוליפנא דבעי ב"נ לקנאה לא
נתתיה
בגין דיתקשר עמה רחימותא שלים דהא מגו כך לא יהיב עינוי
באינתו אחרא
במקור זה מסביר הזוהר שאצל עם ישראל יש אהבה גדולה של כנסת
ישראל לגבי הקב"ה. ומוסיף הזוהר כשיש אהבה שלמה, אז יש קנאה
הנולדת מאותה אהבה. וזה הסיבה שבעל יכול לבוא לקנאות לאשתו.
אומנם בתוךהדברים אנו רואים שצריכים מעין שלמות. יש כאן הבנה
שהקנאה צריכה להיות נקיה. צריכה הקנאה להיות 'לשמה' לגמרי מצאנו
45וכן מוסיף הזהר במקור נוסף שאין אפשרות לקנאה בלי אהבה גדולה.
זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת מצורע דף נד עמוד ב
-
דלית קנאה אלא ברחימותא ומגו רחימותא אתי קנאה.

121
גם בקנאה שנוצרת בין בעל לאשתו. מצאנו בפרשת סוטה שבעל מקנא
לאשתו שלא שומרת על קדושת המשפחה, ושם בגמ' יש דיון עד כמה אנחנו
בעד הקנאה הזאת, וכך מובאבגמ'.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג עמוד א
-
ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. מאי רוח? רבנן אמרי: רוח
טומאה, רב אשי אמר: רוח טהרה. ... דתניא: וקנא את אשתו
-
רשות, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר: חובה
במקור זה אנו רואים מח' תנאים האם זה רשות לקנאות, או שזה ממש
חובה לקנאות, כמו כן יש מח' אמוראים האם הרוח שלובשת את האדם
המקנא, האם זאת רוח של טהרה או רוח של טומאה. היינו בעצם יש דרגות
שונות של קנאה. יש חשש שהקנאה היא מסמלת קנאות שהיא מעין אגו
אישי של האדם. לכן כשהאדם מקנא לאשתו צריך זהירות. והוא הדין לגבי
קנאות דתית, יש להבחין שהקנאות הדתית היא לשמה, שהיא לא קנאות
שמעורבבת באינטרסים האישיים של האדם המקנא.
כל קנאה צריך לבדוק מה השורש של אותה קנאה. יכולה להיות קנאה
שנובעת מתכונות שליליות של המקנא. בדיוק כמו בעל שיכול לקנא
לאשתו, לא בגלל אהבתו את אשתו, אלא בגלל האגו הגדול שהבעל נמצא
בעצמו. בעל יכול לחשוב שאשתו היא מעין רכוש פרטי שלו, ולכן הוא יהיה
קנאי מאד גדול לאשתו. קנאות זאת נובעת מתוך אגו, ולא מתוך אהבה
פנימית. כך גם כלפי עבודת ה'. יכול להיות משהו שיש לו תכונה של שנאה,
והוא יבטא את השנאה כאילו הוא קנאי לשם ה'. יכול להיות אדם שיהיה
קנאי למה שקורה ברחוב, אבל הסיבה האמיתית כיון שלא נח לו שפוגעים
ברחוב שלו, כיון שהוא מרגיש שפוגעים בבעלות שלו. קנאה זאת איננה
קנאה טובה. רק קנאה שנובעת מתוך אהבה גדולה לקב"ה, היא קנאה
נכונה, קנאה שיכולה להוליד מעשים נקיים וטובים.
כדי להצליח להגיעלקנאות טובה, אנו צריכים להתמלא באהבת אלקית
במדרגה עליונה, ומתוך המדרגה העליונה אפשר יהיה להגיע אל קנאת ה'
במדה טהורה. מידה טהורה, משמעותה שהיא נקיה מן צדדים אישיים
אינטרסנטים.
אז אינה
עוד כח נפעל מהציור העליון האלהי, אלא מתהפכת לכח פועל-המציאות הרגילה שלהאהבת ה' היא מציאות בה האדם מרגיש
מעין תענוג אלוקי שמגיע למלעלה למטה. זאת מציאות שכביכול השפע

122
מגיע אל האדם בצורה נעימה, בצורה שבה האדם נמצא בעמדה של 'מקבל
שפע'. בצורה כזאת האדם רק נפעל מן אהבת ה'. אבל כאן כשאהבת ה'
הופכת להיות אהבה של קנאה, אז האדם פועל בכח אהבתו. פתאום האדם
מתחיל ליזום בזכות אהבתו. האדם מרגיש צורך לקחת אחריות ולעשות
דברים מיוחדים, דברים שדורשים יוזמה וסיכון.
הרב מתאר כאן מעלה פשוטה של אהבה, אהבה נפעל, לעומת אהבה פועלת.
אפשר לתת דוג' לבעל ואשה, יכולה להיות מציאות שבעל ואשה אוהבים
אחד את השני ברמה פשוטה, ברמה נפעלת. לכן כל אחד עושה את מה
שמוטל עליו, כל אחד מקיים מעין שגרה של שותפות מתוך אהבה. אבל
יכולה להיות אהבה פועלת, היינו מציאות שמרוב אהבה תמיד אחד יחשוב
צעד קדימה. כל אחד ואחד מהם ירצה למצוא משהו חדש ונוסף שאפשר
יהיה להוסיף בעשיה למען השני.
כך גם כלפי הקב"ה. יש אנשים שעובדים את הקב"ה מתוך אהבת ה'
נפעלת, היינו הם מקיימים מצוות, מעין מצוות אנשים מלומדה. הם
מקיימים כל מה שמוטל כיון שזה הרגילות והנורמליות. אבל יש אנשים
שיש להם בעירה פנימית, אנשים שתמיד מחפשים מה הם יכולים להוסיף
בעבודת ה', מההם יכולים לעשות עוד למען הקב"ה. עשיה כזאת היא
מתקדמת תמיד, היא מוסיפה תמיד פעולה, זאת נקראת אהבה פועלת.
נראה שהרב בדבריו מרמז על מעלתו של פנחס ואליהו, שהם ממש צריכים
לפלס דרך מיוחדת. הם צריכים ליזום, הם צריכים לעשות דברים שהם
בבחינת הלכה ואין מורין כן. בקנאות יש מציאות שהאדם פועל בעצמו בלי
לשאול, בלי להיות ממש בעמדה של מקבל. האדם פועל מתוך שורש נשמתו.
פתאום הקנאי יוזם ויוצר דברים חדשים בזכות אהבתו.וכל המהות העצמית מתהפכת לתכונת האהבה, ומתפשטת בכל
הרוחב
הגיוניהם וכל החיים של
פועלת נשמה ופעולותיהם.
עליונה,
כשהיא במדתה הגמורה, אינה צריכה לשום עיבוד וחידוש צורה-בצורה כזאת האוהב הופך את אישיותו לאישיות של אדם העובד
מתוך אהבת ה'. האהבה והקנאה הזאת הם תכונות המובילות את האדם
להיות אישיות שלמה. אישיות שבה כל ההתחייסות לחיים נובעת מן
התכונות האלה.
אצל אדם כזה הכל פועל מתוך הצד העליון ולכן אינו צריך עיבוד ושכלול
כיון שבצורה כזאת האדם תצליח להיות תמיד מכוון. עצם החיבור לצד
העליון הזה יוצר את העבודה בצורה טובה. בצורה כזאת תמיד מרגישים

123
חידוש והתקדמות בכל מעשה. כל פעולה אפילו רגילה היא מקבלת מילוי
רוחני מלא אהבה לקב"ה.
מדת הקנאה האלהית שרויה היא בכנסת ישראל בכלל,
אל קנא
שמו ואין עמו אל נכר-עד כאן הרב הסביר באופן עקרוני מהיכן נובתע
מידת הקנאה הטובה. כעת הרב מסביר כיצד מידה הזאת משפיעה ומופיעה
בכלל ישראל.
הרב מסביר שהקנאה האלוקית היא נמצאת בצורה תמידית בכנסת
ישראל. ההתנהלות הישראלית שלנו היא נובעת מן המדה הזאת. הכח
שמחיה אותנו בעבודת ה' שלנו נובע מן הקנאה הטבעית שיש בכנסת
ישראל. לכן נאמר מיד לאחר חטא העגל
שמות פרק לד פסוק יד
-ְּ
כִִּ֛י לַֹ֥א תִָֽשְּתַחוֶַ֖ה לְּאֵַּ֣ל אַחֵָ֑ר כִֹּ֤י יְּקוָק ֙ קַנַָּ֣א ש
מָׂ֔ו אֵַ֥ל קַנַָ֖א הָּֽוא:
ובפרשת האזינו מתאר הפסוק שזאת התכונה דרכה הקב"ה מנהיג את
כנסת ישראל.
דברים פרק לב פסוק יב
-
יְּקוַָ֖ק בָדַָּ֣ד יַנְּחֶָ֑נ ּו וְּאֵַ֥ין עִמַ֖ו אֵַ֥ל נֵכָָֽר:
פסוקים אלה מבטאים את התכונה של הקב"ה ועבודת ה' של עם ישראל.
אנו צריכים להביןשהאיסור להשתחוות לאל אחר נובע מתוך קנאות
שהקב"ה הוא אל קנא, והוא מקנא לאל אחר שנמצא בעולם. כמובן כלפי
הקב"ה בעצמו הוא לא נפגע עם יש אלים אחרים, הרי עבודה זרה לא באמת
פוגעת בקב"ה עצמו. אלא הדגש שהקב"ה מצפה שאנו נרגיש כיצד אנו
מקנאים לכבודו של הקב"ה. אנו מבחינתנו יודעים שצריך להיות קנאים
לגמרי לכבודו של הקב"ה, בדיוק כמו בעל שמקנא לאשתו בגלל אהבתו.
הסיבה לקנאות כיון שאנו מיוחדים, הקב"ה ייחד לנו הנהגה מיוחדת שרק
הוא מנהיג אותנו לא דרך שום שר ושום מנהיג אחר, לכן יש כאן קנאות
ומוחלטות.
ומתוך כך החיים הנצחיים הם ט
בועים
בכנסת ישראל-כיון שבעבודה
כזאת כשהיא מלאה באהבה יש תמיד חידוש לכן יש חיות תמידית. בעם

124
ישראל יש חיים נצחיים בטבע של עם ישראל. כשהאדם מרגיש אהבה
גדולה לקב"ה ממילא כל פעולה וכל מעשה האדם מרגיש חיות מיוחדת
וממילא יש כאן תמיד חידוש ותמיד חיות וחיים.
הרב בשמונה קבצים תיאר את האמונה ככח הנותן חיים נצחיים לאדם,
וכך כותב הרב.
קובץ א פסקה תקפח
-
והאמונה היא מקפת את כל הידיעות, לעשות חטיבה כללית מכל
הפרטים כולם, ובזה היא נותנת חיים נצחיים לכל הזוכים לאורה...
אומנם כאן הרב התעסק בעיקר במידת אהבה ומידת הקנאה הנובעת מן
האהבה, כמובן השורש ממנו כח זה נולד תלוי באמונה.
מדת האהבה העליונה המהותית הפועלת היא מדת
החיים, וכל מאן דקני לקוב"ה לא יכיל סטרא דמותא
לשלטאה ביה-מתוך מדת
האהבה עליונה כזאת אז האדם מקבל מידת חיים. בצורה כזאת האדם
מחובר אל כוחות החיים כמו שמבוארבזהר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויגש דף רט עמוד ב
-
ות"ח כל ההוא בר נש דמקני ליה לקודשא בריך הוא לא יכיל מלאכא
דמותא לשלטאה ביה כשאר בני נשא ויתקיים ביה שלם והא
אוקמוה כמה דאתמר בפנחס (במדבר כ"ה) לכן אמור הנני נותן לו
את בריתי שלום:
בעצם הקנאות לשם ה' משחרר את האדם ממלאך המוות. מלאך המוות
מגיע רק במקום בו יש יישות וחסרון, אבל כשיש קנאות לשמה, אז הקב"ה
שומר ונותן חיים נצחיים.
התכונה הזאת של שחרור ממלאך המוות וודאי מצאנו אצל אליהו, שהוא
באמת לא מת. הוא עלה בסערה השמימה. גם פנחס לא ממש מת, שהרי
פנחס הוא אליהו. כמו כן כשנכנס פנחס לפעולת הקנאות שהוא עשה
הקב"ה שמר עליו, למרות שניסו להרוג אותו הקב"ה דאג שלא יצליחו
לפגוע בו.

125
באישיות הפרטית היא מדת אליהו. ולפי אותה גבורת
האהבה ועומק שכלה, עוצם חילה וקדושתה, כך היא מדת
גילוי אליהו
האישי-הצורה המובהקת של גילוי קנאות ואהבה מצאנו גם באדם
הפרטי, אצל אליהו הנביא. דבר זה נקרא בשם מידת אליהו, כיון שזה לא
דבר נקודתי, זאת מידה כוללת הקיימת אצל אדם כזה.
המדרש מתאר כיצד פנחס ואליהו היו במדתו של אליהו והם התחברו אל
החיים הנצחיים הנובעים ממידה זאת, וכך כותב המדרש.
פרקי דרבי אליעזר
פרק מז -
רַבִי אֱלִיעֶזֶר אומֵר (חָשַב) הֵיסֵב הַקָדוש בָר ּוְך הּוא שְּמו שֶל פִינְּחָס
כִשְּמו שֶל אֵלִיָה ּו זָכּור לַטוב מִתושְּבֵי גִלְּעָד, שֶעָשָה יִשְּרָאֵל תְּשּובָה
בְּאֶרֶץ גִלְּעָד, שֶנֶאֱמַר [מלאכי ב, ה] בְּרִיתִי הָיְּתָה אִת
ו הַחַיִים וְּהַשָלום.
וְּנָתַן לו חַיֵי הָעולָם הַזֶה וְּחַיֵי הָעולָם הַבָא. וְּנָתַן לו ּולְּבָנָיו שָכָר טוב בֵין
צַדִיקִים ּובֵין רְּשָעִים, לְּמַעַן כְּהֻנַת עולָם, שֶנֶאֱמַר [במדבר כה, יג]ְּ
וְּהָיְּתָה לו ּולְּזַרְּעו אַחרָיו בְּרִית כ
הֻנַת עולָם:
המדרש מתאר מעלת פנחס ואליהו שזכו לחיים נצחיים עולם הזה ועולם
הבא.
הרב מבאר לפי גבורת האהבה היינו הכח בה האהבה מגיע, וכן לפי העומק
של האהבה, היינו העמקה השכלית שהאדם מעמיק במידת האהבה, אז
האדם מתחבר אל המידה הזאת של האהבה המובילה לקנאות. ככל
שהאדם יגביר כח והעמקה באהבה זאת אז האדם יתחבר יותר אל מידת
אליהו בעבודתו האישית.
ופנחס זה אליהו, צביוני הקנאה,
ראש פסגת האהבה הפועלת-פנחס
ואליהו שניהם שווים בזה שהם גילו ועשו פעולה בעקבות האהבה והקנאות
שהם קנו לעצמם. הרב מכנה את פנחס ואליהו בשם צביוני הקנאה, היינו
הם נחשבים אלה שמסמלים ביהדות את תכונת הקנאה.
כבר הבאנו לעיל את השיטות הסוברות שאליהו ופנחס זה ממש אותו אחד,
וכן מובא בפרקי דרבי אליעזר46.
46מובא רק במהדורת היגר.

126
פרקי דרבי אליעזר (היגר)
-
"חורב" פרק כח -
נמלט ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב, שנ' ויקם ויאכל וישתה,
ושם נגלה לו הב"ה אמר לו מה לך פה אליהו, קנא קנאתי, אמ' לו
לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ' פנחס בן אלעזר
בן אהרן הכהן, וכאן קנאת, חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה
רואה בעיניך.
היתרוןשל אליהו ופנחס שהם מבטאם את ראש הפסגה של יכולת לפעול
לפי מה שהם חושבים. המחשבות שלהם פועלות לפי תכלית מידת האהבה
הפועלת. כל חייהם נצחיים ומכוונים בצורה נכונה לפי מידה זאת.
ובכללות כנסת ישראל שרויה היא נפשו של
אליהו ואומץ חילו דפינחס קנאה, שהיא השלילה הגדו
לה,
שהאומה שוללת כל עירוב זר, ואליהו הוא מלאך הברית-הביטוי שאנו רואים את רוחו של אליהו
בכנסת ישראל ביכולת של האומה להתנגד לעירוב של תכנים זרים
וערבובים שונים בתוך האומה. הביטוי לנאמנות הזאת ולקנאות הזאת אנו
רואים בברית, שאליהו נקרא מלאך הברית, כמו שהבאנולעיל במדרש שזה
חלק מעניינו של אליהו שהוא מגיע לכל ברית, וכן מובא בפסוק במלאכי.
מלאכי פרק ג
-
(א) הִנְּנִֹּ֤י שֹלֵח ַ֙ מַלְּאָכִָׂ֔י ּופִנָה־דֶַ֖ר ְֶך לְּפָנָָ֑י ּופִתְּאֹם ֩ יָב֨וא אֶל־הֵיכָלַ֜ו הָאָדַּ֣ון׀ֶֹּ֤
אשֶר־אַתֶַּ֣ם מְּבַקְּשִָ֗ים ּומַלְּא ְַ֨ך הַבְּרִַ֜ית אשֶר־אַת
ם ח פֵצִים ֙ הִנֵה־בָָׂ֔א אָמַַ֖ר
יְּקוַָ֥ק צְּבָאָֽות:
פסוק זה מתאר את אליהו שהוא המלאך שמבשר את הגאולה, וכאן הנביא
מכנה אותו בשם מלאך הברית.
הקנאות הזאת לשלול כל עירוב זר מתוארת בשמונה קבצים כקנאות
שיוצרת גבורה, קנאות שיוצרת אומה שמכינה לעצמה ספרות מיוחדת
וממילא גם גבורה ורצון לתחית עם ישראל בארצו, וכך כותב הרב.
קובץ ג' פסקה קעז'.
-
והאהבה הלוהטת מתהוה לקנאת עם, מחוללת גבורים אזורי עז רוח
מלא אש לוהט, ומתמזגת הגבורה הלוהטת עם השכל והיושר,

127
וספרות גדולה מלאה עצה שירה ויושר מתיצרת, לתחיית גוי על ארץ
ירושתו לעולמ
ים. ושופרו של משיח מתחיל לתקע.
אף על פי שלא סגלנוהו עדיין בפרטיות, מתוך הסיגול הכללי בא
יבא,
לפני בא יום ד' הגדול. אף על פי שראשית בואו יהיה
עדיין
הנביא אליה וי"ו, חסר-הרב מבאר שאומנם בכללות אנו
מקושרים אל הקנאות, אבל להגיע למצב של קנאות פרטית, זה עדיין לא
סיגלנו. הדרך שכולנו נרגיש את הקנאות בצורה פרטית, זה צריך לנבוע
מתוך הקנאות הכללית שכבר קיימת. לכן נאמר שאליהו יגיע לפני הגאולה,
וכן נאמר במלאכי.
מלאכי פרק ג
פסוק כג
-
הִנֵֹּ֤ה אָָֽנֹכִי ֙ שֹלֵַּ֣ח ַ לָכֶָׂ֔ם אֵַ֖ת אֵלִיַָּ֣ה הַנָבִָ֑יא לִפְּנֵָ֗י בִּ֚וא יַּ֣ום
יְּקוָָׂ֔ק הַגָדַ֖ול
וְּהַנורָָֽא:
אלא שהרב מדייק שאליהו שיגיע לפני הגאולה הוא חסר אות ו', שהרי
נאמר אליה ולא אליהו. הרב מסביר שהסיבה כיון שבראשית הופעתו של
אליהו הקנאות ומידתו של אליהו לא תהייה לגמרי בשלמות. ישנו פער בין
הופעת הקנאות הכללית שתופיע בכלל האומה, לבין הופעת הקנאות
במידה שלמה אצל כל יחיד ויחיד. כדי לבטא את הפער הזה שמו של אליהו
בתחילה מופיע בצורה חסרה.
הרב בשמונה קבצים מתאר עד כמה הופעת אליהו היא טבעית לישראל,
ולכן היא מבטאת את הגאולה הטבעית של ישראל, וכך כותב הרב.
קובץ ה' פסקה קי.
-
הגאולה מוטב
עת היא בטבע ישראל, היא חותם פנימי, גם את בדם
בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. משה מאיר את אור
התורה, ואליהו את אור הטבע הישראלי הנקי, קדושת הברית,
המקנא לברית, מלאך הברית...
במקור זה הרב מסביר שבעצם אליהו מגלה את טבעם של ישראל. משה
מבטא את התורה, ואילואליהו מבטא את הטבע הישראלי. לכן הוא קשור
אל ברית המילה, שהיא מחוברת לבשרו של הישראלי.

128
לפי זה מובן למה חלק מן הופעת הגאולה היא הבשורה שאליהו מבשר על
הגאולה. הגאולה האחרונה זאת גאולה המבטאת את הטבע הישראלי בכל
מילואו.
ואחר כן יתגלה בכל מילואו,
קנאת ד' צבאות
תעשה זאת, למרבה
המשרה ולשלום אין קץ-השלמות תגיע אחר כך. לאחר הניצן הראשון
של בישור הגאולה, לאחר ההופעה הראשונית של מידת אליהו והקנאות
כשהיא חסרה, אז תופיע הקנאות בצורה שלמה. קנאת ה' תעשה את
הגאולה בצורה שלמה, זה שהרב משתמש בלשון הפסוק במלכים.
מלכים ב פרק
יט פסוק לא
-
כִֹּ֤י מִירּושָלִַ֨ם ֙ תֵצֵַּ֣א שְּאֵרִָׂ֔ית ּופְּלֵיטַָ֖ה מֵהַַּ֣ר צִיָ֑ון קִנְּאִַּ֛ת יְּקוַָ֥ק צְּבָאַ֖ות
תַָֽעשֶה־זָֹֽאת:
וכן הסיום שהרב מביא הוא פסוק נוסף בישעיה, פסוק המתאר את
הגאולה, וגם שם בסוף הפסוק מוזכרת הקנאה.
ישעיהו פרק ט פסוק ו
-ַ
לְּמַרְּבֵ֨ה ה
מִשְּרַָ֜ה ּולְּשָלַּ֣ום אֵָֽין־קֵָ֗ץ עַל־כִסֵֹּ֤א דָוִד ֙ וְּעַל־מַמְּלַכְּתָׂ֔ו לְּהָכִֹּ֤ין
אֹת ָּה֙ ּוָֽלְּסַעד ָָּׂ֔ה בְּמִשְּפַָ֖ט ּובִצְּדָקָָ֑ה מֵעַתָה ֙ וְּעַד־עולָָׂ֔ם קִנְּאִַּ֛ת יְּקוַָ֥ק צְּבָאַ֖ות
תַעשֶה־זָֹֽאת:
פסוק זה מסביר שהקנאה יוצרת את השלמות ואתהשלום. זאת השלמות
של כסא דוד שהוא שולט וחוזר למלכות ה' השלמה.
הפסוק מבטא שלמות, שלמות שנוצרת דווקא מתוך הקנאות הגדולה. וכך
מסביר הרב בשמונה קבצים.
קובץ ה' פסקה מח.
-
למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין
אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, קנאת ד' צבאות תעשה זאת. וקנאת
ד' היא רוח החיה בגבורת ישראל, שלא להניח להרשעה האנושית
ולא להרשעה העולמית אפילו כמלא נימא, והאלילים כליל יחלוף,
ונשגב ד' לבדו ביום ההוא...

129
במקורזה מסביר הרב שהיכולת לכלות את כל הרשעה נובעת מתוך קנאה
מוחלטת. כשיש קנאה מוחלטת לא משאירים שום דבר של רשע ושום
אלילות בעולם. זה הביטוי של מרבה המשרה עם שלום וכסא דוד שלם.

130
פסקה יד-העלאת עולם העשיה47
(עמוד שסה)
אליהו
, מפני שהוא כולל את הקדושה של עולם
העשיה,
הרי הוא
סופג ברוחו את כל הנטיות הנדרשות לשכלולו של עולם זה,
עד כדי הכשרתו אל ההרמוניה השלמה, אל העולמות שלמעלה.
כשם שבתחלה לפני התבסמותו הכיר יותר מכל את עומק
הכיעור והזיהום שעולם שפל זה שקוע בתוכו, ומפני כך קנא
באש שלהבת
לבער את רוח הטומאה והמחזיק
ים בו, כן יכיר אחרי
ביסומו את כל ניצוץ קודש שבעולם זה, להעלותו ברוח שלום,
וישיב לב אבות
על בנים, ולב בנים על אבותם.
נושא הפסקה-אליהו קשור לעולם העשיה לכן הוא פועל לבער את רוח
הטומאה שבעולם, כדי להביא הרמוניה ושלום לעולם.
ביאור הפסקה-
אליהו, מפני שהוא כולל
את הקדושה של עולם העשיה-הרב מוסיף
ומעמיק כאן בתכונה מיוחדת של אליהו. מצד אחד אליהו הוא מבטא את
הקדושה, מצד שני אליהו נמצא בעולם העשיה. המושג עולם העשיה מקורו
מכתבי האר"י. האר"י מבאר שהעולם מתחלק לד' עולמות-אבי"ע-היינו
עולמות אצילות בריאה יציאה ועשיה. העולם התחתון הוא עולם העשיה48.
כנגד כל עולם יש אד מד' שמות הוויה. ישנם ד' שמות הויה, שם ע"ב, שם
ס"ג, שם מ"ה ושם ב"ן. כל שם מבטא מילוי אחר של שם הויה. שם ע"ב
הוא העליון כנגד עולם האצילות. לעומתו שם ב"ן הוא מבטא את השם
התחתון, והוא כנגד עולם העשיה. אליהו יוצא בגמטריא ב"ן. היינו אליהו
בשמו מבטא את הקישור אל עולם העשיה.
47מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ג' פסקה צב'. 48הרב בשמונה קבצים מתאר את ד' עולמות אלה כך.
קובץ א' פסקה תסו
-
... בהסתכלותם של בעלי האצילות בעין יפה בתיקונים המעשיים, מתבסמים
הרעיונות המעשיים, והולך עולם העשיה ומתחבר בעולם האצילות, על
ידי
האמצעיים הנשגבים של עולם היצירה, המלא
רגש ודמיון, ועולם הבריאה, המלא
בינה ושירה.
במקור זה בעצם מסביר הרב, שעולם העשיה הוא עולם המעשה. עולם היצירה שמעליו הוא
עולם הרגש. עולם הבריאה הוא הבינה והרגש, ואילו האצילות הוא עולם השכל.

131
עולם העשיה זאת היכולת להנהיג את העולם למעשה. לכן גם עולם העשיה
נקרא בשם מלכות, שהוא סיום כל העולמות, וגילוי המלכות בפועל.
המיוחדות של אליהו שהוא לא סתם נמצא בעולם העשיה, הוא נמצא וכולל
בתוכו את הקדוש של עולם העשיה. בדיוק כמו שם ב"ן שהוא השורש
שכולל את עולם העשיה, כך אליהו הוא השורש שכולל את העולם הקדושה
והרוחני שנמצא בעשיה.
במקור נוסף בשמונה קבצים הרב מסביר את הקשר בין אליהולעולם
העשיה, וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה רצא.
-
אליהו הנביא בעשיה, להעלות אל מרומי הקודש את כל הערכים
המעשיים, וזאת היא התכונה המשיחית באמת, ובזה מתאחדים כל
העולמים. ותכונת ברית הקודש לישראל, לקדש ידיד מרחם,
וצאצאיו חתם באות ברית קודש, להציל ידידות שארנו משחת למען
בריתו אשר שם בבשרנו. הרדיקליות האלהית,
שלא לפסוח על שנתי
הסעיפים, היא תוצאה מהשלמות האופיית, קנאת הקודש, לקשר
את כל העולם הירוד, את עולם העשייה כולו, לברית ד'. וזאת היא
עבודתן של ישראל, שתהיה מוכרת באחרית הימים, וגם כעת כל
האומה כולה היא עובדת את עבודתה, עבודת ממלכת כהנים וגוי
קדוש, בהכרה פנימי
ת ובאמונה נאמנה. האחדות הטהורה, דעה
עליונה וזקוקה זו, מוכרחת היא לשאת בתוכה את האידיאליות
הרדיקלית של כל ההויה. והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני
ד' אלהיכם...
במקור זה מסביר הרב כיון שאליהו בעשיה ממילא זאת התכונה של
המשיח. שהרי תיקון העולם תלוי בזה שגם העשיה תתקשר. לכן אליהו
מגיע למקום הכי כביכול נמוך של עולם העשיה. לברית קודש, זאת הברית
שמבטאת את הקדושה שיכולה להיות בתוך הטבע. זאת מעלת אליהו
שמסוגל לראות את האידיאליות שנמצאת בתוך ההוויה.הרי הוא סופג ברוחו את כל הנטיות הנדרשות לשכלולו של עולם
זה-כיון שאליהו מרכז בתוכו את הקדושה שבעולם העשיה, ממילא הוא
כל הזמן סופג לתוכו את כל הנטיות שנדרשות לשכלול העולם. מטרת
הקדושה שבעולם היא לקדם ולשכלל את העולם, לכן אליהו שמרכז את
הקדושה יודע וסופג את כל הנטיות האלה.

132
הרב בשמונה קבצים מתאר את התהליך של שכלול העולם, תהליך של
ביעור הרע ותיקון כל פרטי העולם, וכך כותב הרב.
קובץ ג' פסקה סד.
-
הדעה העליונה, המיוחדה להוגי הדיעות היותר נשגבים, עסוקה
ביסוד ביעור הרע, ושכלול העולם כולו. ... פנימיות העולמות הולכת
ומיתקנת על ידי ההשפעה הרוחנית, שהיסוד המרכזי הוא אורן של
ישראל, והח
יצוניות שבהם באה לשכלול על ידי ההכרה המעשית ...
עד לכדי אותה המדה של ההתאחדות הגמורה של השכלול הפנימי
והשכלול החיצוני של העולם. ... היא היא העתידה ומוכנת להיות
רוח החיה היסודי בשכלול העולם כולו בחיצוניותו, בתיקוני החברה
...
במקור זה מסביר הרב שישנה דעה מיוחדת אצל הוגע דעות נשגבים שהם
עוסקים בביעור הרע, העיסוק הזה הוא בעצמו נחשב שכלול העולם.
השכלול של העולם הפנימי והחיצוני באים ביחד. ההתאחדות של השכלול
הרוחני הפנימי ביחד עם השכלול הגשמי החיצוני הם באים ביחד. זה
שלמות ושכלול גדול.
אליהו מומחה גדול במציאת הכחהפנימי הנמצא בתוך כל המציאות
הגלויה. היכולת למצוא את הנקודה הפנימית בתוך המציאות המעשית, זה
עצמו נחשב שכלול העולם. זה מעלת אליהו שסופג לתוכו את כל הנטיות
הנדרשות לשכלול העולם.עד כדי הכשרתו אל ההרמוניה השלמה, אל העולמות שלמעלה-
הצלחת אליהו בזה שהוא מצליח למצוא את נקודות ונטיות הקדושה
במציאות, ומתוך הנקודות האלה, עולם העשיה מתאחד עם העולם הרוחני.
האחדות הזאת היא נחשבת כהכשר לקראת ההרמוניה הגדולה, החיבור
בין החלקים השונים. בין העולם הגלוי לעולם הפנימי. כמו שהבאנו לעיל
שזה ההגדרה של שכלול העולם. כוחו של אליהושהוא יודע לחבר את
העולמות התחתונים, עולמות העשיה, אל העולמות העליונים.
זה שאליהו לא מת, מבטא את היכולת של אליהו לעלות ולרדת. לכן אליהו
הוא מעין דמות רוחנית שמצד אחד יכולה להופיע בצורה פיזית מעשית,
מצד שני הוא בעצמו נמצא למעלה. הוא הדמות שמקשרת בין העולמות.
ביטוי לחיבור הזה כותב הרב באורות התחיה כך.

133
אורות, אורות התחיה פיסקה ל' עמ' עח'
-עט49
-
הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלהיו הולך ומתגלה,
הקודש
שבטבע פורץ גדריו
, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש
שלמעלה מן הטבע הגס, עם הקודש הלוחם בטבע. לחמנו בטבע
ויצאנו בנצחון ... לחמנו בטבע כדי לנצחו כדי לרדותו בתוך ביתו
,
הוא נכנע בפנינו, העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע
תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזכוך
החיים, אליהו בא לבשר שלום ובנשמתה הפנימית של האומה זרם
חיים של טבע מתפרץ
,
והוא הולך ומתקרב אל הקודש.
הרב באורות התחיה מסביר כיצד הוא רואה את אורו של אליהו. אליהו
מבטא את הקדושה שבטבע. אנו שנים לוחמים בטבע, ניצחון הטבע יהיה
בזה שאנו נוכל לרדות ולשלוט על הטבע במקומו, בתוך ביתו. המטרה לזכך
ולקדש את העולמות עצמם. בצורה כזאת אפשר להגיע לשלום שאותו
מבשר אליהו. זאת ההרמוניה והחיבור אל העולמות שנמצאים מעל העולם
הזה.
כשם שבתחלה לפני התבסמותו הכיר יותר מכל את עומק
הכיעור והזיהום שעולם שפל זה שקוע בתוכו, ומפני כך קנא
באש שלהבת לבער את רוח הטומאה והמחזיקים בו,
כן יכיר אחרי
ביסומו את כל ניצוץ קודש שבעולם זה, להעלותו ברוח שלום-מעלת אליהו
שהוא שם לב לכל פרט ופרט. כמו שבחסרון אליהו מבחין בכל חסרון, כך
גם ביתרונות אליהו מבחין בכל פרט ופרט.
כמו שלפני שהעולם מתבשם אליהומבחין ונאבק נגד הזיהום והכיעור, כיון
שמבחינתו החסרון והכיעור מפריע להרמוניה. כל פרט גורם לאליהו קנאות
ורצון לבער את רוח הטומאה. זה עצמו יוצר מהלך הפוך בו אליהו גם
מבחין בדברים הטובים.
וישיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם-התוצאה של ראיית
אליהו, הראיה של הטוב, היכולת להשיב את הבנים על האבות והאבות על
הבנים. זאת יכולת להכיר כל נקודה טובה. להכיר כיצד כל נקודה טובה
יכולה ליצור חיבור מחודש בין האבות לבניהם.
49מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ג' פסקה רכג'.

134

135
פסקה טו-גלוי אור החיים50
(עמוד שסה')
המחשבה
של הדבקות האלהית, כשהיא מתגברת באדם,
היא פותחת לפניו פתחים של ציורי אורה, של אומץ העז של
השפעת חיים לכל היקום. הולך הוא האדם ומתגדל אז
בעזוז רצונו, רואה
האדיר ברצונו שהוא איך ומרגיש, חש אז, הוא
בהאדיריות
האלהית, בהבהקת אור אמונת אלהים חיים, מפשט הוא
אז רו
ח רצונו לכל היקום כולו, וכל החי ומתקיים, וכל ההוה ומצוי
שואב הוא ויונק ממנו חפץ קדוש ואידיאלי, הנשגב בקודש.
אחרי שהוחשפה מעלת גילוי אליהו בעמקי הנשמה,
מתראה אור החיים של תחיית המתים . וברוחו הפנימי,
הקשור בקשר הקודש והנשגב של אור החיים , הוא מגביר
כח החיי
ם בכל המדרגות, ומשפר את מהות החיים בכל הערכין,
ונותן הוא תמיד צורה חדשה לכל המוני מעלה ומטה.
נושא הפסקה-הדבקות האלקית מפשטת את רצון האדם על כל היקום
כולו, המקום בו רואים בעיקר את כח החיים, הוא גילוי אליהו הבא לידי
ביטוי בתחיית המתים.
ביאור הפסקה-
המחשבה ש
ל הדבקות האלהית, כשהיא מתגברת באדם-הרב
בפסקה ממשיך לעסוק במעלת אליהו. אומנם כאן הרב רוב הפסקה
מתעסק בגילוי אורות החיים שנמצאים אצל האדם כשהוא בדבקות
האלוקית. מתוך הרחבת ההבנה מה יוצרת הדבקות האלוקית, אז בהמשך
הפסקה הרב יסביר כיצד אור זה בעצם בא לידיביטוי בגילוי אליהו.
הרב פותח בתיאור מציאות שהאדם נמצא בדבקות אלוקית שמתגברת
אצל האדם. ישנם הרבה אנשים ששואפים ומשתדלים להרגיש את הדבקות
האלוקית. כאן הרב מתעסק באנשים שהגיעו למצב בו המחשבה על
הדבקות האלוקים מתגברת אצלם בכוחות חזקים.
50מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ח' פסקה קלא'.

136
הרב בשמונה קבצים מתאר כיצד האדם יכול להגיע למצב של דבקות
אלוקית, וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תרעג.
-
עיקר העבודה הולכת ומתבררת לאדם, כל מה שידע שאור החיים
האלהיים העליונים מחיה את כל עניני הרוחניות שלו, בשכל וברצון,
ברגש ובנטיה, בתכונה ובמדה, כשם שהוא מחיה את הכל בהויה
ובישות. ואז
יוטבע בו טבע של דבקות אלהית קבועה, שתלך
ותשתלם בכל עז תכסיסיה לפי גדלות ההשגה, לפי רוב החכמה
הרוחנית, ולפי התעלות המדות והמעשים, ולפי עליית הרצון וזיכוך
הנשמה...
במקור זה מסביר הרב שעיקר עבודת האדם, שהאדם יכיר שאור אלוקים
מחייה את כל ענייניו הרוחניים. ברגעשהאדם יכיר כיצד כל מהלך נפשו
הוא נובע מן האור האלוקי, ממילא הרצון לדבקות האלוקית יבוא ויוטבע
בנפשו בצורה טבעית. מתוך כך הטבע של הדבקות האלוקית ילך ויתגבר
ילך ויתעלה לפי עבודת זיכוך המידות שהאדם יעשה.
אם כן יש כאן שני שלבים. שלב ראשון: שהאדם יכיר את החשיבות של
האור האלוקי המחייה אותו, כשהאדם יכיר את זה, אז האדם יתן מקום
בנפש לאור הזה להופיע. שלב שני: לאחר שהאור הזה יופיע אצל האדם
בטבע, כדי להגביר את השפעת האור, אז האדם צריך לזכך את מידותיו.
הרב מעיד על עצמו שהוא נמצא תמיד בדבקות אלוקית, וכך כותב הרב.
קובץ
א' פסקה תתכא.
-
איני יכול לזוז מהדבקות האלהית, ועל כן אני מחוייב להשתדל
שאראה את האור האלהי ונועמו בכל מילי דרשות, בכל דיבור ובכל
מעשה ותנועה, בין של עצמי בין של אחרים, וקל וחומר להרגיש את
גילוי האור העליון דרך צינורות האמת והצדק בכל התורה כולה...
פותחת היא
העז אומץ של אורה, ציורי של פתחים לפניו של
השפעת חיים לכל היקום-כשהאדם מחובר אל הדבקות האלוקית
ממילא נפתחים לאדם פתחים ושערים של ציורי אור. בעצם הדבקות
משפיע לאדם כוחות חיים, וכך כותב הרב בשמונה קבצים.

137
קובץ ו' פסקה יח.
-
הדבקות האלהית האמיתית, כשהיא משפעת
את שפעה על העובד
האמיתי, היא ממלאת אותו זיו תענוג והרחבת הדעת, וכל הכחות
וכל החושים שלו מאירים ושמחים, והעולם וכל מלואו שמח עמו....
במקור זה מסביר הרב שהדבקות האלקית האמתית היא משפיעה על
העובד זיו והרחבת דעת. מציאות שהאדם מרגיש כיצד כל העולם כולו
מתרחב ומושפע ממנו.
את הרחבת ההשפעה הרב מכנה כאן במושג של 'ציורי אורה'. המושג ציור
מבטא הרחבה מלאת דמיון. הרחבה שיכולה להופיע על תחומים גדולים
ורחבים של מכלול חייו של האדם.
הרב בשמונה קבצים מתאר את יתרונו של הדמיון והציור, וכך כותב הרב.
קובץ א' פסקה תשכא'
-
ולפי גודל הגבורה הרוחנית והטהרה הנפשית שלהם, פועל בהם כח
המדמה את פעולתו, לצייר ציורים עליונים ונשגבים, שאור האמת
העליונה מתגלה על ידם בגילויים כאלה, שאין שום שכל הגיוני יכול
להגיע אליהם.
במקור זה הרב מסביר שהציור והדמיון, יש בהם מציאות נשגבת שהיא
נמצאת במקום מעל השכל. ישנו מקום שהשכל לא יכול להגיע ודווקא
הציור והדמיון יכול להגיע לשם51.
מתוך ציורי האורה האלה האדם יכול לקבל אומץ ועוז לחייו. מה שהבאנו
לעיל שהדבקות יוצרת השפעה והרחבה כלפי העולם כולו.
51אומנם צריך זהירות שהציור לא יגביל אותנו, לפעמים הציור יכול להוות צמצום והגשמה,
וכך כותב הרב בשמונה קבצים, על היתרון והחסרון של הציור.
קובץ א' פסקה קפ.
-
יקרים וקדושים הם לנו לבושי הציורים, מוכרחים הם לנו, ולכל בעלי גבול
במבטיהם הרוחניים ביחוד. אבל תמיד בעת
שאנו באים לחיים מדעיים, אסור לנו
לזוז מהנקודה העליונה, שרק מהבלתי נתפס אור מתפלש בהנתפס, במהלך
האצילות, מאור אין סוף...

138
הולך הוא האדם ומתגדל אז
בעזוז רצונו, רואה הוא אז, חש
ומרגיש, איך שהוא ברצונו האדיר
בהאדיריות האלהית, בהבהקת
אור אמונת אלהים חיים, מפשט הוא
אז רוח רצונו לכל היקום
כולו-הרב מתאר את תוצאות החיים שיש לאדם שהגיע לדבקות. מי שיש
לו התגברות של דבקות, אז רצונו מתגדל. בכל גילויי החיים שלו הוא
מרגיש כיצד הדבקות והרצוןהאלוקי משפיע עליו. האדם יכול ממש
לראות, לחוש ולהרגיש כיצד הרצון הרוחני שיש לו. הרצון לדבקות מופיע
במהלך כל חייו. הרב מכנה את הרצון הזה במעין אור אמונה אלקית. יש
לאדם מעין כח אמונה שמשפיע ומופיע ביקום כולו.
הרב בשמונה קבצים מתאר את עבודת הצדיקים, וקישור הצדיקים אל
האור הגדול, הדבקות הגדולה.
קובץ ד' פסקה צו.
-
הצדיקים הגדולים מוכרחים להיות קדושים, מוכרחים להיות
דבקים עם האור הגדול, המרוה והמענג, המקדש והמטהר, שכל
העולמים כולם שואבים מזיוו. הם מוכרחים לדעת את ערכם הגדול,
שהוא נעוץ בעומק הגדולה הנשמתית שלהם, שה
וא יסוד העולמים,
קיומם, והופעת הנשמות השכליות והרצוניות היותר טובה, כבירה
ועשירה.
בפסקה זאת הרב מתאר כיצד הצדיקים דבקים באור הגדול, ומתוך האור
הגדול כל העולמים שואבים זיו. אומנם הזיו הזה עובר דווקא דרך אותם
גדולים. הגדולים צריכים להכיר שהם משפיעים על העולם.
וכל החי ומתקיים, וכל ההוה ומצוי
שואב הוא ויונק ממנו חפץ קדוש ואידיאלי, הנשגב בקודש-כשמחשבת הדבקות מתגברת אצל
האדם, אז בעצם הרצון האלוקי לבריאת העולם לחיות העולם מופיעה
בצורה מלאה. בצורה כזאת ההוויה כולה כל הדברים המצויים, הם
שואבים ויונקים מתוך אותו חפץ עליון. בעצם העולם כולו לא רק מקבל
חיות אלא העולם כולו מתרומם בזכות אותה מחשבה של דבקות. בעצם
העולם כולו מבטא דבקות אלוקית.
אחרי שהוחשפה מעלת גילוי אליהו בעמקי הנשמה,
מתראה אור
החיים של תחיית המתים-אליהו מבטא את כח הדבקות. אליהו הוא
מבטא חיות מיוחדת שמופיעה בעולם. לכן דווקא אליהו הוא מבשר את

139
תחיית המתים. כשהאדם מרגיש שהוא מתחבר לגילוי אליהו, כשהאדם יש
לו בעומק הנשמה הרגשת דבקות, אז האדם מקבל הארה של תחיית
המתים. אומנם בפועל עדיין לא הגיע הזמן של תחיית המתים, אבל יש
יכולת לקלוט קצת הארה מן האור העתידי של תחיית המתים.
הרב בשמונה קבצים מתאר כיצד ישנם צדיקים שיכולים ממש להחיות
מתים, זה אליהו ואלישע. וכך כותב הרב.
קובץ ו' פסקה קלו.
-
אור הקודש מתפשט ... אמנם להחיות מתים על ידי המשענת, זאת
היא מדה של צדיקים לעתיד לבוא, ואלישע רצה להופיע אור קודש
זה בעולם הזה, ונד
חה הדבר עד עת קץ. וניצוצי אורות מזה באים
לישרי לב, מעין עולם הבא. ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור
לטוב, אשר באדרתו צפון כח הקודש לשפוך רוח נבואה, ולעשות
נפלאות, בצעקת איה ד' אלהי אליהו.
הרב מתאר כיצד אלישע רצה להחיות מתים על ידי חפציו. גם כאן הרב
מתאר שהתכונה הזאת של תחיית המתים לא באה לידי מימוש בפועל
מממש. בכל זאת יש יכולת להתקשר למידה הזאת גם כעת.
החידוש הגדול בדברי הרב למרות שאנו עדיין לא הגענו לתחיית המתים יש
לנו יכולת להתחבר לחיותשל תחיית המתים. השאיפה לתחייה זאת היא
שאיפה שיכולה לבוא לידי ביטוי בחיים שלנו כבר כעת.
וברוחו הפנימי,
הקשור בקשר הקודש והנשגב של אור החיים , הוא מגביר
כח החיים בכל המדרגות, ומשפר את מהות החיים בכל
הערכין,
ונותן הוא תמיד צורה חדשה לכל המוני מעלה ומטה-מי
שיש לו קשר פנימי אל אור החיים, אל הדבקות האלוקית, אז יש לו שיפור
של כוחות החיים. זה לא רק שהאדם חי יותר, אלא האדם מקבל משמעות
לחייו. משמעות החיים הרב מכנה בשם שיפור מהות החיים בכל הערכין.
נתינת המשמעות לחיים נותנת צורה חדשה. המילה צורה מבטאת את הצד
הרוחני.בעצם בכל הדברים הקשורים אל העולם ישנה הופעה של צורה,
היינו הופעה של דבר רוחני. ההופעת הצורה וודאי שהיא מופיע למטה בצד
הגלוי. אבל גם בצד הנסתר של החיים מופיעה צורה רוחנית.

140
התפיסה שתחיית המתים זאת אינה פעולה סתמית שאנו חיים, אלא
תחיית המתים כוללת בתוכה נתינת משמעות לחיים. תחיית המתים כוללת
בתוכה הטבה לכל העולם כולו. וכך הרב מתאר בשמונה קבצים.
הרב בשמונה קבצים מתאר את הטל המיוחד של תחיית המתים.
קובץ ה' פסקה רפג.
-
אותו הטל של תחיית המתים, הוא עצמו אותו הנושא שמלאכי
השרת חיים ומתקיימים ממנו חיים איתנים, חיים שאין עמם מות.
ושפע החיים הללו הולך הוא ופועל את פעולתו, עובד הוא את עבודתו
התדירית, להביא את העולם לידי מעמדו. ואין לך כל הטבה והארה
שבעולם, מקטנה ועד גדולה, מחי
צונה עד פנימית, שאינה עשויה
דרגה של סולם לאושר החותם העליון של תחיית המתים, של נצחון
הטוב המוחלט
במקור זה הרב מתאר שבעצם תחיית המתים יוצרת אושר והטבה לכל
חלקי העולם. כיון שבעולם יש הטבה כללית, ממילא אפשר לחיות חיים
נצחיים.

141
פסקה טז-ישועות וקוממיות52
(עמוד שסו')
שיחת
נובעת טבעית, יותר הנה השרת מלאכי
החיים מזרם
הרוחניים הקבועים שלהם, וסיפור הנשמות הוא יותר
מלאכותית
במלאכת מחשבת, נובעת ממקור הבחירה וההתבוננות
הפנימית. והריעות של מלאכים ונשמות יחד הוא מרומם
את החיים עד קצה גובה עליון, היושבת בגנים חברים
מקשיבים
לקולך השמיעני.
הגיוניה וכל אדם, של בנשמתו מתיחדת וכשהתורה
מתהפכים
לטבעו הפנימי, אז הוא לובש מלאכיות, תרי מלאכי ברקיע,
דוגמת תרי אמוראי בארעא. ומלאכי השרת מאן נינהו
רבנן, ותלמידי חכמים שבבבל דומין למלאכי השרת.
יתרונו של אליהו הוא שכולל שני הקנינים
יחד
בצורה מושלמת, הנשמתית והמלאכית, והוא מגלה לנו
רזי תורה, ומבשרנו ישועת
ד', ושמחת גאולים.
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב,
משמיע ישועה, אמר לציון מלך אלהיך.
והולכת קוממיות, שתי קומות, קומת הנשמה
וקומת המלאך,
בפועל, מתגלים ושניהם
מתקיים מתנוצצים, וכשהם
ואשבר מוטות עלכם, בתחלה, ואחר כן ואולך אתכם קוממיות,
והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, על ידי אליהו בארבע,
ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו, כי אל פועל ישועות אתה,
שתי ישועות, ישועת קומת הנשמה וישועת קומת המלאך,
זרע אדם וזרע בהמה.
נושא הפסקה-יש דרגה של שיחת מלאכים ויש דרגה של סיפורי נשמות,
אליהו הנביא משלב את שתי הדרגות.
ביאור הפסקה-
נובעת טבעית, יותר הנה השרת מלאכי שיחת
החיים מזרם
הרוחניים הקבועים שלהם-הרב מבאר שישנה דרגה בה האדם זוכה
52מקור הפסקה, קובץ א' פסקה תשלב'.

142
להכיר את שיחתם של המלאכים. מי ששומע שיחת מלאכיםהוא נמצא
בהכרה של הטבעיות הקיימת בשורש החיים.
המושג שיחת מלאכים מופיע בגמ' סוכה.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כח עמוד א
-
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד,
הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים
וגזרות שוות, תקופות וגימטר
יאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים ...
בגמ' זאת מתארים את מעלתו של ריב"ז שהיה בקי בכל ענייני הטבע, היה
יודע חישובים הקשורים אל הכרת המציאות. כחלק מהכרת המציאות
ברשימה מופיע גם העניין של שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים וכדומה.
רש"י במקום כותב שאינו יודע מה הכוונה שיחת מלאכי השרת, וכך כותב
רש"י.
רש"י מסכת סוכה דף כח עמוד א
-
שיחת מלאכי השרת שיחת שדים שיחת דקלים
-
לא ידענא מאי היא.
המאירי מפרש שהכרת שיחת המלאכים היא חלק מן הכרת הטבע, וכך
כותב המאירי.
בית הבחירה (מאירי) מסכת סוכה דף כח עמוד א
-
ושיחת מלאכי השרת ר"ל מה שאפשר לדבר עליהן כענין וידבר על
העצים ועל האבנים ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע
הקשר אל המלאכים בא לידי ביטוי בהכרת הטבע הרוחני הקיים
במלאכים. בסופו של דבר עבודת של המלאכים היא עבודה קבועה. היא
שונה מעבודת האדם שהיא משתנה לפי בחירתו של האדם. לכן מי שמכיר
את שיחת המלאכים, מי שמכיר את דרגת המלאכים הוא נמצא במציאות
בה הטבעיות מופיעה אצלו בצורה ברורה וקבועה. ההכרה הזאת באה לידי
ביטוי אצל המלאכים. אלא יתרונם של המלאכים שהם מביאים לידי ביטוי
את הטבע הרוחני הקבוע.

143
וכך מביא הנפש החייםעל מעלת המלאכים ביחס לאדם53.
נפש החיים שער א פרק י
-
כי מלאך גדול מהאדם. הן בעצם מהותו. הן בגודל קדושתו ונפלאות
השגתו. אין ערך ודמיון ביניהם כלל. וכמש"כ בז"ח בראשית במדה"נ
בפרשה ויקרא אלהים לאור יום. השגת המלאכים היא השגה גדולה
משא"כ למטה מהם. השנה שניה כו'.
השגה שלישית היא השגת
המדרגה התחתונה אשר בעפר יסודה והיא השגת בני אדם...
אמנם בדבר א'. יתרון גדול לאדם מהמלאכים. והוא העלאת
והתקשרות העולמות והכחות והאורות א' בחבירו. אשר זה אין בכח
כלל לשום מלאך. והוא מטעם הנ"ל. כי המלאך הוא בעצם כח א'
פרטי לבד שאין בו כלולות כל העולמות יחד. ... לכן נקראים
המלאכים עומדים כמ"ש (ישעיה ו') שרפים עומדים. ונתתי לך
מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ב'). ורק האדם לבד הוא המעלה
והמקשר ומייחד את העולמות והאורות בכח מעשיו. מחמת שהוא
כלול מכולם. ואז גם המלאך משיג עליה ותוספות קדושה על
קדושתו אשר בא בכח מעשה האדם. מפני שגם הוא כלול בהאדם.
נפש החיים מסביר שמבחינה רוחנית המלאך יותר גדול מן האדם. מבחינת
ההשגה הרוחנית שיש במלאך. מצד שני מצד העליה, המלאך לא יכול
לעלות בעצמו, וממילא לא יכול להעלות את העולמות. לכן המלאך נקרא
עומד. לעומת זאת האדםנקרא מהלך. האדם יכול לעלות את עצמו ואת
העולמות.
זה מה שהרב מדגיש כאן שהמלאך הוא קבוע, הוא מבטא את הרוחניות
הקבועה הקיימת במציאות. זאת רוחניות שאינה משתנה.
וכך מובא בזהר.
זוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רס עמוד א
53עניין זה מבואר גם בספרי החסידות, לדוגמא בתולדות יעקב יוסף.
תולדות יעקב יוסף שמות פרשת שמות
-
ובזה יו
בן הולך אל דרום, ר"ל שיש הפרש בין מלאך שנקרא עומד, כמ"ש ונתתי לך
מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג, ז). מה שאין כן אדם נקרא הולך, שילך תמיד
ממדריגה למדריגה עליונה.

144
-
דמלאכי עלאי לאתחברא בהדייהו דאינון אקרון
העומדים כמה דאת אמר (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים
במקור זה הזוהר מכנה את המלאכים כעומדים. זה מה שנאמר בזכריה
שהנביא ובעצם האדם הוא נקרא מהלך ביחס למלאכים העומדים.
וסיפור הנשמות הוא יותר
מלאכותית במלאכת מחשבת, נובעת ממקור הבחירה
וההתבוננות
הפנימית-מצד שני ישנה דרגה בה האדם
מסוגל לקבל סיפורי נשמות. היינו האדם מקבל גילויים מנשמות רוחניות.
דוגמא מצאנו בגמ' סיפור על גילויי נשמות ורוחות שמספרות וכך מובא
בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח עמוד ב
-
והתניא: מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לע
ני בערב ראש השנה בשני
בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות
שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם
ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם.
הגמ' הזאת מתארת באריכות כיצד החסיד שומע את הרוחות שמספרות זו
לזו, מה הם שמעו שהולך להתרחש בעולם.
כמו כן בהמשך אותה גמ' מצאנו סיפור נוסף על אביו של שמואל.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח עמוד ב
-
תא שמע: דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי
, כי נח
נפשיה לא הוה שמואל גביה. הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי.
אזל אבתריה לחצר מות. אמר להו: בעינא אבא. אמרו ליה: אבא
טובא איכא הכא. אמר להו: בעינא אבא בר אבא. אמרו ליה: אבא
בר אבא נמי טובא איכא הכא. אמר להו: בעינא אבא בר אבא אבוה
דשמואל, היכא?
-
אמרו
ליה: סליק למתיבתא דרקיעא. אדהכי
חזייה ללוי דיתיב אבראי. אמר ליה: אמאי יתבת אבראי, מאי טעמא
לא סלקת? אמר ליה, דאמרי לי: כל כי הנך שני דלא סליקת
למתיבתא דרבי אפס ואחלישתיה לדעתיה
-
לא מעיילינן לך
למתיבתא דרקיעא. אדהכי והכי אתא אבוה, חזייה דהוה קא בכי
ואחיך.
אמר ליה: מאי טעמא קא בכית? אמר ליה: דלעגל קא אתית.
מאי טעמא אחיכת?
-
דחשיבת בהאי עלמא טובא, אמר ליה: אי

145
חשיבנא
-
נעיילוה ללוי, ועיילוהו ללוי. אמר ליה: זוזי דיתמי היכא?
אמר ליה: זיל שקלינהו באמתא דרחיא, עילאי ותתאי
-
דידן, ומיצעי
-
דיתמי. אמר ליה: מאי טעמא
עבדת הכי?
-
אמר ליה: אי גנובי גנבי
-
מגנבו מדידן, אי אכלה ארעא
-
אכלה מדידן.
במקור זה הגמ' מספרת כיצד אביו של שמואל קיבל פקדון מיתומים.
הבעיה שאביו של שמואל נפטר ושמואל לא ידע היכן הפקדון. הגמ' מתארת
כיצד שמואל עלך לשוחח עם אביו. והגמ' מתארת באריכות את השיח
בניהם.
אם כן אנו רואים שישנה מציאות של צדיקים וחסידים שהם מסוגלים
לשוחח עם נשמות שכבר נפטרו מן העולם.
כמו כן אפשר להוסיף את כל הגילויים שמצאנו אצל הצדיקים במשך כל
הדורות שהם זכו ללמוד תורה ולשמוע חידושים ממגידים שונים. לדוגמא
מצאנו אצל הבעל שם טוב, שהואקיבל תורה מן אחיה השילוני. וכך מובא
בספר תולדות יעקב יוסף.
תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק
-
א', אחי' השלוני, שקבל ממשה רבינו ע"ה, והי' מיוצאי מצרים,
ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה, והי' רבו של אלי' הנביא, ורבו
של מורי זלה"ה
וכן מתאר ר' חיים ויטאל את רבו האר"י וכך כותב מהרח"ו בהקדמה לעץ
חיים.
הקדמה לעץ חיים
-ל
א היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו,
כי היה יודע
ב
משנה
ו
תלמוד
ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים ב
פרד"ס
,ו
מעשה בראשית
ו
מעשה מרכבה
,
בשיחות עופות וב
שיחות
דקלים
ואילנות
ועשבים, בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים
ובשיחת מלאכים. והיה מדבר ברוחות מהגלגולים טוב ורוח רע...
ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואח"כ
מסירהו. והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות
ובעלותן בכל ער"ש לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת ה
צדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה.

146
אם כן רואים בתיאורים שהיו צדיקים שהיו מסוגלים לראות ולשוחח עם
נשמות.
הרב מבאר שהשיחה הזאת היא יותר משמעותית ויותר עמוקה מאשר
שיחת מלאכים. סיפורי נשמות זאת דרכה שקשורה למחשבה של האדם.
זאת דרגה שקשורה לבחירה של האדם. כמו שהבאנו לעיל המלאכים הם
מתארים דרגה שהיא קבועה, מעין דרגה של טבעיות יציבה. לעומת זאת
החיבור אל הנשמות שמיעתהסיפורים יוצר חיבור אל הצד העליון של
האדם. הצד הפנימי המחשבתי של האדם. כיון שהאדם ונשמתו מסמלים
את הבחירה של האדם.
והריעות של מלאכים ונשמות יחד הוא מרומם
את החיים עד קצה
גובה עליון, היושבת בגנים חברים מקשיבים
לקולך השמיעני-
המציאות היותר שלימה, זאת המציאות בה האדם מצליח גם לשמוע את
המלאכים וגם לשמוע את הנשמות. זה מה שהבאנו לעיל בשם מהרח"ו
שהאר"י ידע גם את המלאכים וגם את הנשמות. כשהאדם יודע רק צד אחד
כשהאדם יודע רק את בחירת האדם הוא חסר כיון שבאמת האדם לא מכיר
את הטבע של העולם. מצד שני ידיעת רק הטבע של האדם בלי להכיר
שבתוך המציאות יש שינויים ויש כוח בחירה של האדם, גם זה מבטא
חסרון גדול.
המעלה שיכולה לרומם את החיים בצורה הכי גבוהה, זאת מציאות בה יש
ריעות בין שמיעת המלאך לשמיעת הנשמה. לא מדובר כאן על חיבור
חיצוני, מדובר כאן על ריעות, היינו ממש חברות שיש ביןהחלקים השונים.
האדם לא רואה סתירה בין הכוחות השונים שמתגלים אליו.
הרב מבטא את החיבור הזה בלשון הפסוק המופיע בשיר השירים.
שיר השירים פרק ח פסוק יג
-
הַיושֶַּ֣בֶת בַגַנִָ֗ים חבֵרִִּ֛ים מַקְּשִיבִַ֥ים לְּקול ְֵַ֖ך הַשְּמִיעִָֽינִי:
הפסוק מתאר כיצד המלאכים שהם חברים מקשיבים לעם ישראל כשהוא
מתפלל, וכך מפרש רש"י.
רש"י שיר השירים פרק ח פסוק יג

147
-
חברים מקשיבים לקולך
-
מלאכי השרת חביריך בני אלהים דוגמתך
מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות:
וכך מובא במדרש.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח
-
והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי
שישמעו חברים שעל
גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ... בר קפרא אמר למה קרא
למלאכי השרת חברים לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה
ותחרות ומינות ופלוגת דברים.
במדרש מסביר שמלאכי השרת נקראים מלאכים כיון שאין בניהם שנאה
וכדומה.
אומנם הפסוק מרמז גם עלהיכולת לשמוע אחד את השני. אפשר שזה מעין
שמיעה של נשמות. וכך מובא גם בגמרא.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סג עמוד א
-
אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים
המקשיבים זה לזה בהלכה
-
הקדוש ברוך הוא שומע לקולן, שנאמר
היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך
השמיעני.
בפסוק יש כאן שילוב, מצד אחד שמיעה של מלאכים. מצד שני יכולת
לשמוע את הנשמות המדברות. כשיש שמיעה כפולה כזאת אז האדם יכול
להגיע למעלה של רוממות החיים עד הקצה. בצורה כזאת האדם מכיר את
העומק הכי רוחני והכי טבעי של הטבע. מצד שני האדם מכיר את כח
הבחירה,את הרז הנמצא בנשמות.
לעיל הבאנו את הנפש החיים שמסביר שיש יתרון באדם ויש יתרון
במלאכים. כיון שבכל אחד יש יתרון אחר, לכן השילוב והחיבור בניהם הוא
האידיאל שמרומם את האדם.הגיוניה וכל אדם, של בנשמתו מתיחדת וכשהתורה
מתהפכים
לטבעו הפנימי, אז הוא לובש מלאכיות-הרב מתאר כיצד
האדם יכול להתחבר אל המלאכים. כשהאדם מתחבר אל התורה,
כשהתורה הופכת להיות טבעית אצל האדם בצורה כזאת בעצם האדם

148
מקבל את תכונתו של המלאך. בעצם המלאך הוא מבטא את התורה
השמימית, מעין טבע אלוקי קבוע, טבע שמופיע בתוך התורה. כשהאדם
מצליח להגיד סברות בתורה, סברות שהם הופכות להיות הטבע של האדם,
אז ממילא האדם התחבר אל הטבע הקיים אצל המלאכים.
בגמ' מסכת ברכות יש תיאור של שיחת מלאכים עם ר' ישמעאל בן אלישע.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נא עמוד א
-
אמר רבי ישמעאל בן אלישע, שלשה דברים סח לי סוריאל שר
הפנים:...
במקור זההגמ' מתארת כמה דברים שקיבל ר' ישמעאל מן סוריאל שר
הפנים. יש כאן מעין שיחת מלאכים. הרב העין איה מרחיב עניין זה ומסביר
כך.
עין איה ברכות פ"ז פסקה מט
-
ההשגה הגדולה, כנבואה והענפים הדומים לה, סוקרת
את ההקפה של כל השלימות כולו הראוי לאדם בשכלו
ובהנהגתו ... וההשגות
האמיתיות שממלאות בקדושת אמתתן את
הידיעה היותר בהירה
...
דקים היותר הדרכים השכלת את גם והולכת ומקפת
שבמעשים
היותר נמוכים שאם יונהגו שלא כשורה יהי
ו גורמים
הסרה
מדרך האושר, כשמתגלה ע"פ חזון רוה"ק הסמוכה לנבואה, היא
השיחה של מלאכי השרת, שיאמר עליה סח לי סוריאל שר
הפנים. והנה יסוד התורה היא בדקדוק המעשים לתכלית
מעלות
רוממות והשגות אמתיות. וע"פ היסוד הנאמן הזה תלך מדת
החסידות הלוך והתרחב, שכל אשר יוסיף
האדם השכלה
ודעת
אלהים אמת ודרכי האמת לאמתתן יותר ירגיש בנפשו עד כמה
צריכים המעשים להיות מיושרים תמיד, כסימנים טבעיים
שא"א
לזוז מהם אל הדרכות הגדולות הכלליות.
הרב מתאר שישנה השגה גדולה כנבואה, ההשגה הזאת היא סוקרת את
שלימות האדם. השלמות הזאת היא כשהאדם מכיראת התוכן ואת
הדרכים שבהם הוא צריך להשתלם. זאת הכרה שהאדם מכיר את רצון ה'
בצורה משמעותית. ההכרה הזאת היא הכח הטבעי שהאדם מכיר את
התורה ואת הדברים הראויים והמתאימים, שהם הופכים להיות טבעיים
לו. זאת הכרה שהיא מעין קבלה שהאדם מקבל מן המלאכים.

149
תרי מלאכי ברקיע
,
דוגמת תרי אמוראי בארעא-הרב מביא ראיה
כיצד תלמידי חכמים שהם לומדים את התורה מתוך חיבור טבעי, אז הם
מלבשים בכח המלאכי. הראיה היא מן הגמ' במסכת בבא בתרא, וכך מובא
בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
-
ושמתי כדכד שמשותיך
-
א"ר שמואל בר נחמני: פליגי תר
י מלאכי
ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה: תרי אמוראי במערבא, ומאן
אינון? יהודה וחזקיה בני רבי חייא, חד אמר: שוהם, וחד אמר:
ישפה, אמר להו הקדוש ברוך הוא: להוי כדין וכדין
במקור זה הגמ' מתארת שישנה מחלוקת בין המלאכים בשמיים מה
הפירוש של אבני כדכד, האם הכוונה שוהם או ישפה. מחלוקת זאת היא
מחלוקת בין המלאכים, גבריאל ומיכאל, אבל היא גם מחלוקת בין
האמוראים שבארץ ישראל. היא מחלוקת בין יהודה וחזקיה. בעצם זה
שהאמוראים נחלקו במח' של המלאכים, מתברר שבעצם יש יכולת
לתלמידי חכמים לכוון ולהגיע לדרגה של לבישת הכרתם של המלאכים.
ומלאכי השרת מאן נינהו
רבנן, ותלמידי חכמים שבבבל דומין למלאכי השרת-הרב ממשיך להוכיח כיצד תלמידי חכמים יכולים
בדרגתם להגיע להכרה כמו מלאכי השרת. וכך מובא בגמ' במסכת נדרים.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ
-
אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: ...
אמר
אמימר: מאן מלאכי השרת? רבנן
בגמ' מבואר שר' יוחנן בן דהבאי מביא כמה דברים שהוא שמע ממלאכי
השרת54. ובהמשך הגמ' מסבירה שזה לא באמת היו ממש מלאכים, אלא
רבנן, היינו תלמידי החכמים. אם כן רואים שהגמ' מכנה את תלמידי
החכמים, ואת דבריהם כאמירה של מלאכי השרת. ישיכולת לתלמידי
חכמים לגלות דברים כמו מלאכי השרת. [ראוי לציין שהנושאים שם
מתעסקים בהכרת הסיבות למה הוולדות נולדים בעלי מומין. דברים אלו
54אלו דברים הקשורים להנהגות בענייני תשמיש המיטה.

150
קשורים למה שהבאנו לעיל שמלאכי השרת הם מכירים בצורה טובה את
הטבע הקיים בעולם.]-
וכן מצאנו מקור נוסף בו תלמידי חכמיםנקראים כמלאכים, וכך מובא
בגמ' שבת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד ב
-
א"ר יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי
חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו
במקור זה הגמ' מסבירה שהסיבה לחורבן בין המקדש משום שביזו תלמידי
חכמים. וזה מבוססעל הפסוק שהם הלעיבו, היינו ביזו את מלאכי
האלוקים. מלאכי האלוקים הם בעצם תלמידי החכמים.
וכן הרב משתמש במקור נוסף שמופיע בגמ' קידושין.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עב עמוד א
-
הראני תלמידי חכמים שבבבל, דומים למלאכי השרת.
וכך רש"י מסביר.
רש"י מסכת קידושין דף עב
עמוד א -
דומים למלאכי השרת
-
לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת
וכתיב (יחזקאל ט) והאיש לבוש הבדים והכי נמי אמרינן בבמה
מדליקין (שבת דף כה:) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים
המצוייצין ודומה למלאך כו' ובנדרים (דף כ:) נמי אמרינן מאן
מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי
להו מלאכי השרת משום דמצויינין
כמלאכי השרת במלבושים נאים.
אומנם רש"י מנמק שהסיבה שתלמידי חכמים של בבל דומים למלאכים
משום הלבוש שהם לובשים. אומנם וודאי שיש כאן רמז רוחני שיש מימד
שתלמידי חכמים יכולים להדמות רוחנית ופנימית למלאכי השרת.
יתרונו של אליהו הוא שכ
ולל שני הקנינים יחד
בצורה מושלמת,
הנשמתית והמלאכית-הרב מחדש מה מעלתו של אליהו. אליהו הוא

151
מצד אחד מלאך מצד שני הוא בעצמו נחשב כמו נשמה, שהרי הוא בעצם
נקרא אדם. לכן המקור בו אנו יכולים למצוא את האחדות הגדולה בין
החוויה הנשמתית הסיפור הנשמתי, לבין גילוי שלהמלאך, זה נמצא בגילוי
אליהו. לכן אליהו מבטא את שני הקניינים האלה בצורה מלאה ושלמה.
והוא מגלה לנו
רזי תורה, ומבשרנו ישועת ד', ושמחת גאולים-כיון
שאליהו הוא מבטא את שני החלקים, לכן אליהו יכול לגלות רזי תורה.
בעצם התורה היא שייכת גם אל המלאכים, וגם אל הבנת האדם, אל נשמת
האדם. כמו שהבאנו לעיל שתלמידי חכמים הם גם נשמות וגם בני אדם.
לכן עצם גילוי רזי תורה הדבר מבטא יכולת להיות גם נשמה, וגם מלאך.
לכן מצאנו שיש גילויים מיוחדים שרק אליהו מגלה. אפשר שזה הדגש
בפתח אליהו שנוהגים להגיד לפני התפילות. שם נאמרו סודות בכל ענייני
העשר ספירות, והפתיחה לדברים היא פתח אליהו הנביא זכור לטוב. (שם
בהמשך אליהו אומר לרשב"י שניתנה לו רשות לגלות דברים נסתרים.)
אליהו הוא הכח המבשר את הגאולה. נראה שהרב מכניס את מעלת אליהו
כמבשר הגאולה, כיון שהיכולת לאחד בין הדברים, זה מבטא את שלמות
הגאולה. מציאות בה יש חוויה של נבואה מצד המלאכי, וחוויה של נבואה
מצד הנשמות. כשהאדם נמצא במציאות כזאת אז הוא מתקרב אל ישועת
ה', ושמחת הגאולים היינו עם ישראל. (יכול להיות שגם כאן יש כפילות,
ישועת ה' היינו מלמעלה, כמו המלאכים. ושמחת הגאולים אלו הנשמות
הנמצאות למטה).
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב,
משמיע
ישועה, אמר לציון מלך אלהיך-הרב מביא את המקור בו אנו רואים את
בשורת הישועה, וכך מובא בפסוק בישעיה.
ישעיהו פרק נב פסוק ז
-ֵַ֥
מַה־נָאו ּ֨ו עַל־הֶהָרִַ֜ים רַגְּלֵַּ֣י מְּבַשֵָ֗ר מַשְּמִֹ֧יע ַ שָלִּ֛ום מְּבַשַ
ר טַ֖וב מַשְּמִַּ֣יע
יְּשּועָָ֑ה אֹמֵַ֥ר לְּצִיַ֖ון מָל ְַַ֥ך אֱֹלהָָֽיְִך:
אומנם במקור זה לא נאמר במפורש שמי שישמיע את הישועה זה אליהו.
בכל זאת הרב הביא פסוק זה להוכיח שהשמעת הישועה היא קשורה אל
השלום. אל השלמות הקיימת בין החלקים השונים, בין התכונות השונות.
בעצם בין הכח הנשמתי לכח המלאכי.

152
והולכת קוממיות, שתי קומות, קומת הנשמה
וקומת המלאך,
ושניהם מתגלים בפועל-כיון שאליהו מגלה שני חלקים ממילא הגאולה
מוכרחת שתהייה בעלת שתי קומות. המקור שהגאולה היא בעלת שתי
קומות, זה מה שמובא בגמ' במסכתבבא בתרא.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א (וכן מובא בסנהדרין ק.)
-
ואולך אתכם קוממיות
-
רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון
במקור זה הגמ' מתארת כיצד בעצם תיאור הגאולה שהקב"ה יוליך אותנו
עם שתי קומות. הרב בפסקה שלנו מסביר את המשמעות של שתי הקומות.
הרב מסביר ששתי הקומות האלה הם היכולת להתקשר אל מעלת המלאך
ואל מעלת הנשמה. בעצם הגאולה תלויה ביכולת של האדם לגלות את שני
החלקים.
וכשהם מתנוצצים, מתקיים
ואשבר מוטות עלכם, בתחלה, ואחר כן ואולך אתכם קוממיות-התוצאה שהגאולה מגיע היא מסוגלת לשבור
את מוטות העול שיש עלינו. זה המשך הפסוק של הקוממיות, וכך מובא
בפסוק.
ויקרא פרק כו פסוק יג
-
אנִָ֞י יְּקוַָּ֣ק אֱֹלָֽהֵיכֶָ֗ם אשֶ֨ר הוצֵֹּ֤אתִי אֶתְּכֶם ֙ מֵאֶַּ֣רֶץ מִצְּרַָׂ֔יִם מִָֽהְּיַֹ֥ת לָהֶַ֖ם
עבָדִָ֑ים וָאֶשְּבֹר ֙ מֹטַֹּ֣ת
עֻלְּכֶָׂ֔ם וָאול ְֵַ֥ך אֶתְּכֶַ֖ם קָֽומְּמִיָּֽות: פ
הפסוק מתאר את הגאולה כשתי קומות שהיא מסוגלת לשבור את שתי
המוטות. יש עלינו מוטות שמפריעות לנו בעבודת ה'. מוטות שמשעבדות
אותנו, ואנו צריכים לשבור את המוט הזה, השבירה הכפולה של העול
תלויה ביכולת שלנו להגיע לדרגת אליהו שהוא מבשר את שני החלקים.
היכולת להיות בדרגת מלאך ובדרגת נשמה.
והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ
,
על ידי אליהו בארבע-הרב
ממשיך לרמז ולקשר בין בשורת הגאולה לבין אליהו. אנו אומרים בברכות
קריאת שמע (ברכה שניה של ק"ש שחרית) 'מהר והבא אלינו ברכה ושלום
מהרה, מארבע כנפות הארץ, ושבור עולנו מעל צוארנו ...'. באמירה הזאת

153
אנו מתפללים על הגאולה שתגיע מארבע כנפות הארץ55. ההגעה מארבע
הכנפותמרמזת על אליהו. שאליהו מרומז בכפילות של ארבע, שכך נאמר
בגמ' ברכות.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד ב
-
תנא: מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות
בשמנה, ובשעת המגפה באחת.
הגמ' מתארת מעלות ותכונות של מלאכים אליהו ומלאך המוות. אליהו
מאופיין בזה שהוא הולך בארבע עפיפות. אם כן הליכתו של אליהו היא
קשורה לארבע צדדים. זה בדיוק ההגעה מארבע כנפות הארץ. זאת בשורת
הגאולה הקשורה אל אליהו.
ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנ
ו,
כי אל פועל ישועות
אתה,
שתי ישועות, ישועת קומת הנשמה וישועת קומת המלאך,
זרע אדם
וזרע בהמה-הרב חוזר לציטוט סיום ברכה שניה של קריאת שמע. אחרי
שאנו מרמזים על אליהו, אנו מתפללים שוב על הקוממיות. על אותה
קוממיות שכוללת בתוכה את שתי הישועות. כמו שהבאנו לעיל תפילה
לישועה שמסומלת על ידי אליהו. זאת ישועה כפולה הכוללת בתוכה את
קומת האדם, היינו קומת הנשמה וקומת המלאך.
הרב מסיים ברמ על הכפילות הזאת על פי הפסוק בירמיהו.
ירמיהו פרק לא פסוק כו
-
הִנִֵּ֛ה יָמִַ֥ים בָאִַ֖ים נְּאֻם־יְּקוָָ֑ק וְּזָרַעְּתִָ֗י אֶת־בֵֹּ֤ית יִשְּרָאֵל ֙ וְּאֶת־בֵַּ֣ית יְּהּודָָׂ֔ה
זֶֶַ֥֥רַע אָדַָ֖ם וְּזֶֶַ֥֥רַע בְּהֵמָָֽה:
הפסוק מתאר את הגאולה, מציאות בה עם ישראל יכלול בתוכו גם זרע
אדם וגם זרע בהמה. הפסוק מרמז שיהיה לנו שתי מעלות שונות56.
55גם בברכה זאת אנו מתפללים על שבירת העול מעלינו, וכן על הליכה קוממיות, שאומרים
בהמשך הברכה 'ותוליכנו קוממיות לארצנו'.
56ראוי לציין שהגמ' במסכת חולין וכן במסכת סוטה דורשת את הפסוק הזה לגנאי. היינו
זרע בהמה אלו עמי הארצות ואילו זרע אדם זה אלו התלמידי חכמים המעולים.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ה עמוד ב
-
וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא? והא כתיב: וזרעתי את בית ישראל
זרע אדם וזרע בהמה! התם הא חלקיה קרא, זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד.

154
כנראה הרב מקביל את זרע אדם לנשמות שבאדם. ואילו זרע בהמה זה
מרמז על דרגת המלאך, כיון שהמלאך הוא עומד כמו בהמה, לכן עם ישראל
בעתיד יקרא גם על שם הבהמה.
פסקה יז-אורו של משיח57
(עמוד שסז')
ההתקשרות האלהית
, העליונה והטהורה, אינה מנגדת
כלל את
ואת העולם
מכשרת גם אלא תוכניהם, עמקי לכל החיים, אותם
ומרחיבתם. אלמלא חטאו ישראל לא היו צריכים כלל לסגל להם
איזה סגולות מן החוץ כדי להשלים את עצמם בכל ערכי
החיים.
ומה הועמה, העליונה שהמחשבה גרם, החטא אבל
שנשאר
העליון הבוהק אותו לו שאין תולדה, של אור הוא
וההכללה
הגמור
המחשבה של , המוחלטת העליוניות של ה האלהית,
וממילא אין לו אותה סגולת ההרחבה, עד שבא הדבר,
שההתיחדות
עם התכונה של ההתקשרות האלהית, החסירה את
הכשרון לשארי
כשרונות, והוצרך הפיזור של הגלות לבוא כדי להשלים את
החסרונות הללו, לספג את כל היתרונות של כל
הגויים אל תו
כם
כדי להשלים את צביונם, והשלמת הצביון והזיכוך הארוך של
הנפש הלאומית בכור הברזל של הגלות גרם לאפשר את
של אורו תכונת היא זאת העליונה. האורה החזרת
משיח,
המיועדת לנו, בכל גדולתה.
וגדולים יחידים בכל עת ובכל זמן מפלפלים הם
בחכמה ומצפים
לישועה, ומסתכלים הם באור
ו של משיח,
ודעתם מתרחבת, עד שבעוצם ההתקשרות האלהית הם זוכים
לדברים הרבה, והעולם כולו כדאי הוא להם. זאת היא
נחלת העוסקים בתורה לשמה,
רש"י מסכת חולין דף ה עמוד ב
-
וזר
ע בהמה
-
ומוקמינן לה במסכת סוטה (דף כב) לא קרא ולא שנה ולא שמש תלמידי
חכמים עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה כלומר
החכמים והבורים כולם אזרעם לפרותם ולרבותם.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כב עמוד א
-
קרא ולא שנה
-
הרי זה בור, לא קרא ולא שנה
-ע
ליו הכתוב אומר: וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה.
החידוש הגדול בדברי הרב שהוא מפרש זרע אדם ובהמה זה מרמז לדרגת נשמה ודרגת
מלאך. נראה שהכוונה שנשמה זה אדם, ואילו מלאך כיון שהוא רק עומד ממילא המלאך
נחשב כמו בהמה.
57מקור הפסקה, שמונה קבציםקובץ א' פסקה תצו'.

155
ההולכים בדרכי רבי מאיר,
שתורתו היתה אומרת כתנות אור, הא ואמר,
שתורתו משיח, של הארתו כלומר משיחכון, יכולה
ומוכרחת להתפשט על כ
ל קהלות גויים וסדרי ממשלותם,
ועל כל
ארחות החיים והבלטות פרטיהם עם כל מילוי העז וההוד
שבהם.
נושא הפסקה-משיח כולל את כל הכוחות שנמצאים בטבע, בגלות אבדנו
את המעלה הזאת.
ביאור הפסקה-
ההתקשרות האלהית, העליונה והטהורה, אינה מנגדת
כלל את
העולם ואת החיים-בפסקהזאת הרב מבאר את החידוש והארה שתגיע
בהופעת המשיח. הרב פותח ביסוד עקרוני שהקדושה אינה מנגדת את
החיים.
ישנה תפיסה שסוברת שהחומריות ועניינים הקשורים לחייו של האדם, הם
סותרים את הקדושה שהאדם רוצה להשיג.
דוגמא לסכנה שיש בעיסוק החומרי שבעולם אנו מוצאים בדבריו של
המסילת ישרים.
ספר מסילת ישרים פרק יג
-
כי הנה אין לך תענוג עולמי אשר לא ימשוך אחריו איזה חטא
כלל הדבר: כיון שכל עניני העולם אינם אלא סכנות בעקבו...
עצומות איך לא ישובח מי שירצה לימלט מהם ומי שירבה להרחיק
מהם.
במקור זה המסילת ישרים מסביר את הסכנה שיש בחומריות. בעקבות כך
יש החושבים שבאמת יש ניגוד עקרוני בין החומריות לגשמיות. אומנם
הרמח"ל בעצמו מסביר כיצד הקדושה האמיתית מסוגלת לזכך גם את
החומר, וכך כותב הרמח"ל.
ספר מסילת ישרים פרק כו

156
-
והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים
חוזרים להיות ענייני קדושה ממש ... אך הקדוש הדבק תמיד
לאלהיו, ונפש
ו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו
ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים
עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן,
כמקדש, וכמזבח.
במקור זה הרמח"ל מסביר שהיכולת לחבר בין החומריות לקדושה תלויה
במעלת האדם. מי שמצליח להתרומם למעלה של קדושה, אז הוא יכול
לקדש את החומר.
ההכרה הזאת מסבירה לנו את המורכבות. מבחינה מעשית הרבה פעמים
אנו צריכים לפעול בצורה של סתירה. בצורה של ניגוד ומלחמה בין החיים
עצמם לבין הקדושה. אומנם בעומק אין סתירה בין הדברים.
זה מה שהרב מסביר כאן, בעומק ההתקשרות האלוקית, כשהיא טהורה,
אז אפשר לראות כיצד הקדושה אינה מנגדת את החיים.
הרב בשמונה קבצים מסביר את פעולת הקדושה על החיים, וכך כותב הרב.
קובץ ג' פסקה לז.
-
כיצד היא הקדושה? מאירים את הדעת בבירור ההכרות היותר
טהורות ועליונות, ... מתוך התגברותה של ההכרה, המכ
ה גלים
בתהום החפץ, מתפתחים רשמי הענוגים העליונים ... חושי הבשר
הולכים ומתעדנים, וכל המשך הנאה שלהם מתמזג בהופעה של
אצילות קודש, עד ששלהבת החיים ועֵרותם נעשה כולו קדוש ונשגב.
החיים הרגילים אינם מתבטלים מתכונתם, השיג והשיח האנושי
הרגיל, חיי הגוף היחידי, וחיי
החברה, הנימוס והכבוד, אינם
מתטשטשים, אבל הם עולים במעלה אידיאלית. מהות החיים
מתרוממת, מגמתם מתקדשת.
הצדדים הכרת של התגברות מתוך נובעת שהקדושה מסביר הרב
הטהורים. כשהאדם מחובר אל הצדדים הרוחניים, אז הוא יכול לרומם
את כל החיים. ההכרה הזאת אינה מטשטשת את החיים, החיים לא
מתבטלים מתכונתם. להיפך בצורה הזאת החיים מקבלים מעלה ורוממות.
הרב בשמונה קבצים מתאר את הסיבה ליחס המורכב בין הקודש לחול.

157
קובץ ח' פסקה עג (מובא גם לעיל אורות הקודש ח"ב עמ' שיא')
-
יש עולם של חול ועולם של קודש, עולמים של חול ועולמים של
העולמ קודש.
היא הסתירה כמובן זה. את זה סותרים ים
סוביקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין
הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהם, והן אמנם
מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקדשים.
במקור זה הרב מסביר שיש סתירה מסויימת בין הקודש לבין החול. אומנם
זאת סתירה סובייקטיבית, בעצם מבחינה אמיתית אובייקטיבית אין
סתירה בין הקודש לחול. שניהם הקודש והחול מחוברים. אנו בהסתכלות
המצומצמת שלנו מרגישים סתירה. זה מה שהרב מדגיש כאן שיש מעלה
וקישור לאלוקות בו אין סתירה בין החלקים השונים.
לכל עמקי תוכניהם, אלא גם מכשרת אותם
ומרחיבתם-הדרך
שהקדושה מתחברת עם החיים זה נעשה בצורה שהחיים מקבלים את
עומק התוכן של החיים.
לא רק שהקדושה אינה מתנגדת לחיים אלא הקדושה גם מכשירה
ומרחיבה את החיים. בעצם הקדושה יכולה לתת לחיים משמעות ועומק.
כשיש לאדם משמעות בחיים, אז הוא יכול להנות יותר מן החיים.
החומריות מתחברת לכוחות גדולים יותר.
אלמלא חטאו ישראל לא היו צריכים כלל לסגל להם
איזה סגולות
מן החוץ כדי להשלים את עצמם בכל ערכי החיים-הסתירה בין
הקדושה לחיים, זה נוצר בעקבות החטא. כשהאדם חוטא אז ההרמוניה
של החיים נפגמת. כשיש פגם ממילא יש הרגשה כאילוהחומריות אשמה
בחטא. בצורה כזאת האדם מרגיש צורך גדול לברוח מן החומריות.
בעקבות החטאים של עם ישראל, אז יש סתירה בין החיים לקדושה. כיון
שיש סתירה ממילא הדרך בה עם ישראל יכול להשלים את החיים זה צריך
לנבוע בצורה חיצונית לקדושה. בצורה כזאת אנו חיים מתוך סתירה,
מציאות בה ערכי החיים, כוחות החיים הם חיצוניים לקדושה. הם כוחות
שמגיעים מבחוץ. לכן אנו צריכים ללכת למקומות רחוקים כדי לקנות את
ערכי החיים. בצורה כזאת פתאום אומות העולם הם אלו שאוחזים את
ערכי החיים.

158
אבל החטא גרם, שהמחשבה העליונה הועמה, ומה שנשאר
הוא
אור של
תולדה, שאין לו אותו הבוהק העליון וההכללה
הגמורה של העליוניות המוחלטת , של המחשבה האלהית-הרב מסביר מה
הסיבה שבעקבות החטא אנו לא יכולים להכניס את החיים אל הקדושה.
הרב מסביר שבעקבות החטא המחשבה העליונה לא מופיעה בשיא זוהרה.
בעקבות החטא יש עמעום של האור הגדול. בצורה כזאת האור מופיעה רק
בצורה של תולדה. משמעות הדבר שאין לאור הזה את אותו בוהק עליון
שיכול לכלול את כל המציאות הגדולה של הקדושה.
הרב בשמונה קבצים מסביר כיצד אילולי החטא היה אור עליון שמאחד
את כל העולם כולו.
קובץ ז' פסקה יב.
-
בגדולת העולם,
בהופעת הזיו של קדושת ישראל ברוממותו, אין
אחיזה לכל זונים, לכל העומדים מבחוץ, לבסס איזה מוסד דוחק
רגלי אור ישראל, לבצר איזו הארה מיסטית, מכונה אמונית, אשר
חוץ ממציאות האומה, כבודה ושפעת יקרת קדשה. כי האור העליון
וזיו היחוד המאוחד, שיסודו העליון, אור האמת בב
הירותו, חי בו,
הרי הוא קשור בסגולת ישראל, ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו.
מירידת העולם והשפלת הנשמה הישראלית, נפרד היחוד העליון
ממקור אחדותו, ועלה למעלה להרקיע לשחקים...
במקור זה הרב מסביר כשהעולם בגדלותו בלי חטא, אז ישנו אור עליון.
האור הזה יוצר שאין אפשרות לגויים ליצור פירוד. החטא פוגם באחדות,
האור מסתלק וממילא יש אפשרות לאלה שעומדים מחוץ לעם ישראל
לקבל הארה נפרדת.
בדברי הרב כלול יסוד נוסף. בתחילת דברי הרב נראה היה שכשיש חטא,
אז האור מעומעם, ולכן הוא כבר לא יכול לכלול בתוכו את כל החיים.
בפסקה שהבאנו נוסףיסוד, כיון שהאור חלש יותר, ממילא יש יכולות
לכוחות נוספים לקבל שפע מן האור הזה. כיון שהקדושה לא חזקה ממילא
שאר הכוחות נוטלים חלק מהאור ועל ידי זה נראה שהופעה חיצונית יכולה
להוריד שפע וחיים אחרים.הדבר, שבא עד ההרחבה, סגולת אותה לו אין וממילא
שההתיחדות
עם הת
כונה של ההתקשרות האלהית, החסירה את

159
הכשרון לשארי
כשרונות-כיון שאין לאור החלש יכולת להתרחב ממילא
ההתיחדות שכל העולם מתקשר עם האלוקות, ההתיחדות הזאת נפגמת.
בצורה כזאת החסרון יוצר מציאות ששאר הכוחות נחסרים מן הקדושה.
ישנם כשרונות שקיימים אצל הגויים, אבל הם יחסית רחוקים מן
הקדושה. כיון שיש לאותם כשרונות ריחוק מן הקדושה ממילא כשסגולת
ההרחבה חלשה, אז ההתקשרות האלוקית חסרה את אותם כשרונות.
והוצרך הפיזור של הגלות לבוא כדי להשלים את
החסרונות הללו, לספג את כל היתרונות של כל הגויים אל תוכם
כדי להשלים את
צביונם-הרב מבאר שזאת הסיבה העמוקה של הגלות. בעצם הגלות זאת
הזדמנות ואפשרות לאסוף חלקי קדושה וכשרונות מן הגויים.
המקובלים מסבירים שיש בשאר האומות ניצוצות של קדושה שאנו
צריכים ללקט מן אומות העולם בזמן הגלות. וכך כותב האור החיים
הקדוש.
אור החיים בראשית פרק מו פסוק ג
-
ולהשכ
יל על דבר אקדים אמרי קדוש הוא הרשב"י ואנשי סודו
(ליקוטי תורה מקץ) שאמרו כי טעם הגליות הוא לברר חלקי
הקדושה המפוזרים בענפי הקליפה וכי במצרים להיותה מלאה
גלולים ושם תוקף הטומאה שם הוא שביית חלקי הקדושה הרבים
והעצומים. כי לערך גודל הטומאה יהיה בקרבה חלקי הקדו
שה, וזה
היה מיום שחטא אדם הראשון שלטה שפחה רעה בניצוצי הקדושה,
ועיני כל ישראל על זה בכל הגליות ובפרט בגלות מצרים ...
לקיחת הניצוצות אין משמעותה רק להחזיר את מה שנמצא אצל הגויים.
אלא משמעותה בעצם לקחת נקודות וכשרונות טובים שכעת נמצאים
בלועים אצל הגויים.
וכןמצאנו בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב
-
ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין
האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים

160
הגמ' מסבירה שחלק ממטרת הגלות שנוכל להוסיף עלינו גרים מאומות
העולם. לכאורה מה היתרון בקבלת גרים, משום שאצל הגרים יש תכונות
מיוחדות שכעת הם חסרות אצל עם ישראל.
אומנם האידיאל שהכל יהיה אצל עם ישראל, אבל החטא החליש את כוחם
של ישראל. עניין זה מבואר גם בליקוטי מוהר"ן.
ליקוטי מוהר"ן תורה א
-
כי עכשיו בע
ונותינו הרבים
חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל. כי
עכשיו עיקר החשיבות והחן הוא
אצלם.
החן והחשיבות מתארים את התכונות הנוספות והכשרונות שהיו צריכים
להיות אצל עם ישראל. אבל בעקבות הגלות חלקים אלו כעת נמצאים אצל
אומות העולם. לכן אנו צריכים להיות תחתיהם, אנו צריכים לקבל את
חלקי החן והחשיבות דווקא דרך הגויים.
היכולת לקחת כשרונות מן הגוייםבזמן הגלות זה חלק מתהליך הגאולה,
וזה מה שנאמר לאברהם כבר בזמן הירידה לגלות מצרים.
בראשית פרק טו פסוק יד
-
וְּגַֹ֧ם אֶת־הַגִּ֛וי אשֶַ֥ר יַעבַֹ֖ד ּו דַָּ֣ן אָנָֹ֑כִי וְּאַחרֵי־כֵַ֥ן יֵצְּא ַּ֖ו בִרְּכַֻ֥ש גָדָֽול:
בפסוק זה הקב"ה מבטיח לאברהם שעם ישראל כשיצא מהגלות הוא יצא
ברכוש גדול. אומנם וודאי שפשט הפסוק שאנו ניקח שלל ורכוש מן הגויים.
אבל יש כאן רמז שאנו ניקח מן הגלות תכונות וכשרונות שנמצאים אצל
הגויים.
וכך מסביר הצל"ח את לקיטת ניצוצות הקדושה שיש בזמן הגלות.
צל"ח מסכת ברכות דף ט עמוד ב
-
דהנה כל גליות שגלו ישראל אף שה
יה זה עונש להתם חטא ולכלות
פשע, מכל מקום גם עצם הגלות היה לטובה, וכמו שדרשו רז"ל
בפסחים דף פ"ז ע"ב אמר רבי אלעזר לא הגלה הקדוש ברוך הוא את
ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר
וזרעתיה לי בארץ וגו'. ושורש דבר זה, לפי שידוע שע"י העבירות

161
נופלים
ניצוצי קדושה להקליפה ולכן צריכין ישראל לבוא בגלות,
ושם כאשר הגלות מכפר עון, שוב מתוקן הקלקול והניצוצות שנפלו
שמה מתנוצצים ועולים, והם הגרים שמתגיירים וניתוספים על עדת
ישראל...
והשלמת הצביון והזיכוך הארוך של
הנפש הלאומית בכור הברזל של הגלות גרם לאפשר את
הח
זרת האורה העליונה-הרב מוסיף
שהגלות לא פעלה רק שנוכל לקחת את התכונות מן הגויים. המטרה
שבסופו של דבר נוכל להחזיר את האור הגדול. הרי כשאנו מקושרים אל
האלוקות בצורה גדולה, אז האור מופיע בצורה מלאה, ואז אנו באמת
כוללים בתוכנו את הכשרונות כולם.
בזמן הגלות אנו איבדנו את תכונת המלכות, את היכולת לגלות לאומיות.
בזמן הגלות נראה כאילו אין אידיאל של לאומיות. בזמן הגלות נראה
כאילו הלאומיות סותרת את התורה. הזיכוך בגלות יוצר זיכוך ורצון
להחזיר את הנפש הלאומית. בצורה כזאת האור העליון יחזור להופיע.
דוגמא לחסרון שאנו מרגישיםבזמן הגלות בעקבות חסרון האור, אפשר
לראות בדברי הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה שכו', (אורות התחיה כח')
-
הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות
עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד להטבע. אבל אין
הקדושה שהיא לוחמת נגד הטבע קדושה שלמה, היא צריכה להיות
בלועה בתמציתה העליונה בקדושה העליונה, שהיא הקדושה שבטבע
עצמה, שהוא יסוד תיקון עולם כולו וביס
ומו הגמור. והקודש
שבגולה יחובר אל קודש הארץ, ועתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות
שבבבל שיקבעו בארץ ישראל
הרב מסביר שבזמן הגלות אנו מרגישים את הסתירה בין הקדושה לבין
הטבע. בגלות אנו רואים את הטבע והקדושה כשהם נפרדים. הסיבה כיון
שאנו נמצאים בקדושה חסקה. אומנם התיקון המלא הוא לחזור אל האור
הגדול. אל היכולת לראות כיצד הקדושה העליונה כוללת בתוכה גם את
הטבע עצמו.
בגלות אנו עוברים תהליך של זיכוך. וכך מסביר הכתב והקבלה.

162
הכתב והקבלה בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יד
-
יצאו ברכוש גדול. כל משכיל ע"כ יודה שאין רכוש הממון תכלית
המכוון בשיעבוד, כי היתרצה איש לסבול תחלה ענוי ועבדות בשביל
הרוחת ממון אחריו, הלא יאמר לא מעוקצך ולא מדובשך ...
ומוכרחים אנו לומר כי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ואף
שהדברים כפשטן, בכל זאת אין ספק כי רכוש נפשי היה תכלית
המכוון בשיעבוד, וזה, אחרי שהבטיח הוא
ית' לאברהם להוציא זרע
קודש ממנו שיהיו כככבי שמים להאיר ליושבי תבל אור אמתת
מציאותו השגחתו ויכלתו וכדומה מידיעות אמתיות, וראתה חכמתו
העליונה כי למעלה גדולה כזו לא היו מגיעים אם היו יושבים בשובה
ונחת שלוים ושקטים, גם לא היה באופן זה מקום לשיתחדש ביניהם
המסו
ת הגדולות האותות והמופתים הנצרכים להקדימם לפרסם
בעולם על ידיהם ידיעות האמתיות, גם לא היו מתרצים לקבל עליהם
עול התורה והמצות, לכן הסכימה חכמתו העליונה ית' להכניע הדור
ההוא תחת עול השיעבוד,
כדי לצרפם כצרוף את הכסף שיתבררו
ויתלבנו להיות זכים וטהורים
, להסיר מתוכם כל טומאה ולכלוך
לזכך נפשם מכל דעה משובשת, וע"י האותות והמופתים שנעשו
במצרים על ידיהם, נתפרסם ברבים אמתות מציאותו השגחתו
ויכלתו, ... וזהו בלי ספק המכוון העקרי שהודיעו ית' לאברהם
באמרו אליו יצאו ברכוש גדול, וע"ז אמר (ואתחנן ד' כ') ויוציא
אתכם מ
כור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה.
במקור זה מסביר הכתב והקבלה שבעצם היציאה ברכוש גדול משמעותה
שעברנו תהליך של זיכוך. הזיכוך יצר שיש לנו יכולת כעת להשתעבד
לקב"ה. בעצם בזכות הזיכוך אנו עוברים תהליך של הכשרה לקראת מעלה
יותר גדולה. אומנם כאן הכתב והקבלה מסבירשיתרון הזיכוך שאנו
מוכשרים לקבלת שיעבוד הקב"ה. הרב מרחיב יסוד זה ומסביר שהזיכוך
יוצר שכעת יש לנו כלי יותר גדול. כלי שבזכותו נוכל לקבל את האור העליון.
ממילא באור העליון הזה כלולים כל התכונות שנראות שהם סותרת את
הקדושה ואת התורה בהתבוננות נמוכה.
וכן מסביר הרב בעין איה את מטרת הגלות כהכשרה לקראת החזרת
הכוחות הגשמיים, וכך כותב הרב.
עין איה שבת פ"יד פסקה ז'

163
-
רב בבואו לבבל חשב מחשבות על ישראל. להרגיע אותם בגלותם,
כאשר ראה ברוח קודשו שהכרח הוא בהמשך הגלות, ושהיא
משמשת כור הברזל והכשרה לזיכוכה של האומה,
כדי שתהיה
מ
וכנת באחרית הימים לשוב לארצה לחוסן יקרה וכבודה
.
הרב מסביר שבעצם מטרת הגלות לזכך כדי שנוכל לחזור אל החיים
הגשמיים בצורה טובה.
זאת היא תכונת אורו של משיח,
המיועדת לנו, בכל גדולתה-לפי
זה ניתן להבין את תכונת אורו של המשיח. משיח הוא מביא אור גדול. אור
שיכוללפגוש את העולם ולא להתנגד לעולם.
כיון שהמשיח כולל בתוכו את הרחבת החיים כולם, אפשר להבין את
הסיבה שבעקבתא דמשיח, בזמן סוף הגלות והתחלת הגאולה מצד אחד
יהיה חוצפא גדולה, מצד שני יהיה שפע כלכלי, שפע גדול של חומר.
כך מתואר בגמ' במסכת סוטה.
תלמוד בבלי מסכת סוטה
דף מט עמוד ב -
בעקבות משיחא
-
חוצפא יסגא ... וחכמות סופרים תסרח, ויראי
חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו ..
במקור זה אנו רואים את הירידה הרוחנית שתהייה בזמן עקבתא דמשיח.
מצד שני הגמ' בסנהדרין מתארים את הסימנים של תחילת הגאולה,
סימנים של שפעגשמי גדול.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
-
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל
ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'.
הרב בשמונה קבצים מחבר בין סוף הגלות לתחילת הגאולה, וכך כותב
הרב.
קובץ ב' פסקה פח. (אורות התחיה מ')

164
-
הדור הראשון
של עקבא דמשיחא, בתחילת קץ המגולה של ישוב
ארץ ישראל, הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל, והרוחניות
צריכה לשמש בו רק שימוש של שמירת החיים הפנימיים. וכשיתחזק
הכח החמרי של האומה, אז יגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות
שבה, ותשוב התורה וכל מאורותיה לאיתנה, להיות לאו
ר עולם, לעטרת תפארת ביד ד', ולצניף מלוכה בכף אלהי ישראל.
במקור זה אנו רואים שבמעבר בין גלות לגאולה יש שפע גדול של גשמיות
אומנם השפע הזה בתחלה הוא נראה רק בצידו החומרי. אבל בעומק
המטרה של החיזוק החומרי לעזור לכוחות הרוחניים שיש באומה
הישראלית. רק בשיתוף שלהכוחות החומריים, אז עם ישראל יכול לחזור
להיות אור לכל העולם. רק בצורה כזאת האור יחזור לאיתנו.
היכולת של משיח לראות את הטוב בכל הבריאה, מבוארת גם במקור נוסף
בשמונה קבצים.
קובץ ב' פסקה שמד (אורות התחיה מט')
-
אורו של משיח יברר את הודאות של הטוב הגמור שבהויה בכלל,
ותמלא הארץ אורה ושמחה, המרעיפות משמי שמים תמיד...
וכך מוסיף הרב ומסביר בשמונה קבצים.
קובץ ד' פסקה סב (אורות התחיה מו')
-
... לפני אורו של משיח, שיגלה במהרה בימינו, יתעורר הכח
של
הקודש שבחול...
וגדולים יח
ידים בכל עת ובכל זמן מפלפלים הם
בחכמה ומצפים לישועה, ומסתכלים הם באורו של משיח,
ודעתם מתרחבת-הרב
מסביר שיש אנשים גדולים שמסוגלים להתעלות לדרגה כזאת גם בזמן
הגלות. היינו יש יחידים בכל זמן שבזכות הפלפול בחכמה הם מצליחים
לצפות לישועה, ולראות את הישועה למרותצמצום האור שקיים בגלות58.
58הרב משתמש כאן בלשון שמופיע בגמ' במסכת שבת
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
-
אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים
לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר?

165
זוכים הם האלהית ההתקשרות שבעוצם עד
הרבה, לדברים
והעולם כולו כדאי הוא להם-ביטוי לאותם יחידים שמסוגלים לקלוט
את כל הטוב ואת כל הכשרונות של העולם, אנו מוצאים אצל אותם
שלומדים תורה לשמה, לומדים בצורה נכונה. וכך מבואר במשנה במסכת
אבות, משנה שאמר אותה ר' מאיר.
משנה מסכת אבות פרק ו
-
שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם: רבי מאיר
אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא
שכל העולם כלו כדי הוא לו
המשנה מתארת שמי שלומד לשמה זוכה לדברים הרבה. הרב מסביר
שהדברים הרבההיינו כל הכשרונות וכל הקשר אל החיים עצמם. זה בדיוק
מה שנאמר לגבי אותם אנשים שהעולם כולו כדאי להם.
וכך מסביר המהר"ל את המשנה.
דרך חיים על אבות פרק ו משנה א
-
אבל פירוש מה שאמר שזוכה לדברים הרבה כי ראוי אליו טובות
הרבה בין לאורך ימים ובין לעושר וכבוד וכל הטובו
ת הכל ראוין
אליו. ואחר שאמר שזוכה לדברים הרבה והם טובות הרבה, אמר
ולא עוד שיקנה ע"י התורה מעלה עליונה והם כל המעלות שזכר
אח"כ שהם ראויות בפרט למי שעוסק בתורה.
במקור זה מסביר המהר"ל שבעצם דברים הרבה הכוונה לטובות גשמיות.
המהר"ל מעמיק ומסביר מה הכוונה שכל העולם כדאי להם, וכך כותב
המהר"ל.
דרך חיים על אבות פרק ו משנה א
-
ואמר שכל העולם כדי הוא לו, פירוש שכל העולם הוא ראוי למי
שעוסק בתורה לשמה. וזה מפני כי התורה היא על העולם הטבעי,
ואפילו הכי: אי יראת
ה' היא אוצרו
-
אין, אי לא
-
לא. משל לאדם שאמר לשלוחו:
העלה לי כור חיטין לעלייה.

166
ודבר זה בארנו פעמים הרבה איך התורה היא על העולם, ועיין
למעלה אצל הפוך בה דכולא בה.
אצל הלומדים תורה לשמה מצליחים לראות כיצד כל העולם הטבעי, כל
הידיעות של העולם, הכל כלול בתוך התורה. יש כאן דרגה גבוהה בה האדם
מצליח לכלול את כל המציאות בתוך הקדושה.
זאת היא
נחלת העוסקים בתורה לשמה, ההולכים בדרכי רבי מאיר,
שתורתו היתה אומרת כתנות אור-הרב מבחין מי הגיע לדרגה
של אותם יחידים. מי שמצליח להגיע לדרגה הזאת דווקא מי שלומד תורה
לשמה. אותם אלו שהולכים בדרכיו של רבי מאיר, שהוא זה שאומר את
המשנה במסכת אבות.
הרב מדגיש את יתרונו של ר' מאיר שבתורתו כתוב במקום כותנות עור
באות ע', נאמר כותנות אור באות א'. דברי הרב לקוחים מן המדרש.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כ
-
יב [ג, כא] ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם
בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן
דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ר' יצחק רביא אומר
חלקים היו כצפורן ונאים כמ
רגליות
המדרש מתאר את מעלת ר' מאיר שהוא סבר שהכותנות של אדם הראשון
היו כותנות אור ולא כותנות עור. יש כאן יכולת למרות החטא לראות את
האור הנמצא בבגדים. הבגדים מתארים את החומריות המסתירה על
העולם, אבל ר' מאיר שהוא מאיר את העולם, הוא מסוגל לראות גם
בכותנות, גם בלבוש את האור הנמצא בתוך הלבוש.
ראיית אדם הראשון בצורה של אור גם לאחר חטאו. זאת הסתכלות
שקיימת אצל ר' מאיר, וכך מובא ברמח"ל.
דעת תבונות מציאות האדם ועבודתו אות קכו
-
ונמצא שבתחלה
קודם חטאו של אדם היה הוא במעלה גדולה, ראשונה
-
בעיקר מציאותו, פירוש: בתולדות מעשיו, שהיו מגיעים
לרום העולם, כמו שכתבנו; והשנית
-
בצורתו ובצורת מעשיו בתבנית
גופו ממש, כי כבר היה זוך גופו כמציאות המלאכים ממש, עד שהיה

167
מקום הגון לדירתו
-
הגן עדן, שהוא גם עכשי
ו מדור למלאכים
ולרוחות. ועל זה רמזו רז"ל (ב"ר, כ, יב), באמרם: "בתורתו של רבי
מאיר מצאו כתוב: כתנות אור". ודבר זה נתפרש הרבה כבר אצל
חכמינו, שהכוונה במאמר הזה להודיע זוך ערך גופו של אדם הראשון
לפני חטאו, שאחר החטא נתעבה ונעשה גס וכבד כיום הזה. וכבר
ראינו דו
גמא לזה בעולם: חנוך ואליהו, שגופם ממש נזדכך ונתעלה
להיות כמלאכים העליונים. ופשיטא הוא שגם התנועעו ופעולותיו
היו בדרך יותר דק ורוחני ודאי, כפעולות חנוך ואליהו היום הזה.
במקור זה הרמח"ל מתאר שיש שני מצבים של הנשמה. יש את הנשמה
לאחר חטא אדם הראשון, ויש מצבשל נשמה שהיא זכה כמו קודם חטא
אדם הראשון. וזה גם מה שיהיה לעתיד. היכולת לזכך את הגוף זה המצב
של אדם הראשון לפי תורתו של ר"מ. הוא מסוגל לראות את האור והזוך
של אדם הראשון. ויש כמה בודדים שזכו למעלה הזאת לזכך את גופם גם
לפני בואו של המשיח. זה היה המצב אצל אליהו וחנוך.
ואמר, הא
משיחכון, כלומר הארתו של משיח-הרב מוכיח שר' מאיר
יש לו קשר מיוחד למשיח, הוא נשמה מיוחדת שגם בזמן הגלות שייכת אל
הגאולה. הראיה שהרב מהיא הוא מן הירושלמי במסכת כלאים.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט
-
רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייא אמר
אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון.
במקור זה הגמ' מספרת שר' מאיר נפטר בחוץ לארץ במקום שנקרא אסייא,
ושלחו בני אסיא לבני ארץ ישראל שידאגו למשיח שלהם. רואים בגמ'
הזאת שר"מ מכונה בשם משיח. הסיבה כיון שר' מאיר יש לו תכונה
מיוחדת של משיח.
שתורתו יכולה
ו
מוכרחת להתפשט על כל קהלות גויים וסדרי
ממשלותם, ועל כל
ארחות החיים והבלטות פרטיהם עם כל מילוי
העז וההוד שבהם-רבי מאיר מסמל את הגאולה, לכן תורתו שהיא
מאירה היא מסוגלת להתפשט גם על אורחותיהם של הגויים. היכולת
לראות תא האור בכל המצבים, לראות את כל הכשרונות שהם נובעים מן
הקדושה, זאת מעלת תורתו של ר' מאיר.

168
היכולת לראות את הטוב בכל הדברים גם בדברים הטמאים זאת דרגתו
של ר"מ. לכן לא פסקו הלכה כר"מ למרות כל גדלותו. הוא כביכול היה
שייך לשלב של הגאולה. וכך מובא בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
-
אמר רבי אחא בר
חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין
בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו
-
שלא
יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה
לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים.
במקור זה הגמ' מסבירה את גדלותו של ר"מ, ובכל זאת דווקאמתוך עומק
דעתו של ר"מ לא יכלו לעמוד על דעתו ולכן אין הלכה כמותו.
כמו כן מצאנו בגמ' שר' מאיר המשיך ללמוד תורה מאחר, והסיבה משום
שהוא הצליח להפריד ולמצוא טוב בתוך הרע. כמו שמופיע בגמ' חגיגה.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
-
רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קלי
פתו זרק
במקור זה הגמ' מתארת כיצד ר"מ מצליח להפריד ולקחת את תוכו של
הרימון ולהשליך את הקליפה שהיא רעה. (אומנם הגמ' אומרת שבגלל זה
אפילו הקב"ה לא אומר דברים בשם ר"מ. ונראה הטעם משום שזה מעלה
מיוחדת שעדיין העולם לא מוכן למעלה הזאת.)
כמו כן מצאנו שזה מתאים גםלהנהגה הנפשית של ר"מ שהוא אומר כך.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב
-
אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא
אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד.
הגמ' מספרת שרב אומר בשם ר' מאיר שהוא היה אומר, שהאדם צריך
להתרגל להגיד כל דעביד רחמנא לטבעביד. היינו יש כאן תפיסה
שמתאימה לר' מאיר לראות בכל המציאות רק את הטוב.

169
פסקה יח-נשמות חדשות ותר מלכות59
(עמוד שסח')אנו רואים עולם מלא של נשמות ישנות, נשמות שבגוף,
נשמות ששמרי הגוף מתאחזים בהן, שאין להן המעוף הגמור,
הטיסה
העליונה, שמעל כל שאר
וגוף, ממשלה מוחלטת על הגוף
ועל כל ערכי הגוף. ואותו האוצר הגדול המלא נשמות
שבגוף מוכרח
שיכלה. כל הנשמות הללו שלא על גוף הם שורים,
עליו הם מקיפים, חונים סביבו , מאירים אותו מכל עברים,
ומשתמשים בו
בצמצומם, הפעולתיים החיים וריכוז המעשה לתעודות
הם
מוכרחים לכלות, מוכרחים להשתלם בצביונם המיוחד, להוציא
אל הפועל את תפקידם הגופני ולהתעלות אחר כן ממעל לו,
ואחרי כן אור חדש יופיע, אוצר חיים חדש
ומלא רעננות, נשמות חדשות, מלאות הופעת חיים גאיוניים,
ממשלת עולמי עולמים,
הפורחת ועולה, המשחקת בכל עת לפני הדר
אל עליון, האצולות מזיו החכמה והגבורה של מעלה.
אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף,
שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.
אך אז יגיע תור מלכות אל עליון, אל אלהי ישראל,
להגלות, על כסא דוד ועל ממ
לכתו.
נושא הפסקה-לפני הגאולה יתכלו הנשמות הישנות הקשורות לגוף, ואז
יופיעו נשמות חדשות מלאות חיים.
ביאור הפסקה-אנו רואים עולם מלא של נשמות ישנות, נשמות שבגוף-הרב
בפסקה הזאת מבאר את ההבדל שיהיה בזמן הגאולה מצד מעלת הנשמות.
הרב מבאר שהמצב כעת הוא שהעולם מלא נשמות ישנות. מקורם של
הנשמות הישנות נובע מן מעלתו ודרגתות של הגוף.
דברי הרב שישנם נשמות בגוף מבוססים על הגמ' ביבמות.
59מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ג' פסקה טו'.

170
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד א
-
איתמר:
היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי
יוחנן אמר: לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר
רב אסי: אין בן דוד בא
-
עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר: כי
רוח מלפני יעטוף וגו'; ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה, לשבת
יצרה בעינן, והא ליכא.
במקור זה הגמ' מסבירה שיש מעלה שהאדם יביא ילדים, ואפי' במקרה
שחס ושלום הילדים ימותו עדיין יש בזה מעלה וקיום מצווה כיון שהאדם
מקרב את הגאולה. והגמ' מסבירה משום שהגאולה תלויה בגילוי והופעת
הנשמות שנמצאות בגוף. שהרי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף.
רש"י במקוםמפרש כך.
רש"י מסכת יבמות דף סב עמוד א
-
משום דרב אסי
-
כלומר טעמא דפריה ורביה משום דרב אסי והאי
כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצות
פריה ורביה.
רש"י מסביר שיש שישנו אוצר מעין כלי שנקרא גוף שבתוכו נמצאות
הנשמות. כל עוד הנשמות קיימות בגוף הזה הגאולה לא תבוא. רק בכילוי
כל הנשמות שבאותו אוצר, אז בן דוד בא.
המהר"ל מסביר מה מסמל הגוף.
חידושי אגדות למהר"ל יבמות דף סב עמוד א
-
אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. כי יש אוצר שמשם באות
הנשמות לעולם ונקרא האוצר שמשם באים גוף על שם שהנשמות
שבאות מ
שם שייכי לעולם הזה ... ואותן הנשמות אינם מוכנים
הנשמות המשיח יהיו וכאשר יבוא לקבל החשיבות והמעלה,
מקבלות חשיבות עליון, ולכך אמר אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות
שבגוף שאין הנשמות שבאוצר שנקרא גוף מוכנים אל חשיבות עליון
המהר"ל מסביר שהסיבה שאותו מקום נקרא גוףכיון שהנשמות שייכות
אל העולם הזה. לכן הנשמות האלה אינם מסוגלות לקלוט את המעלה

171
העליונה. לעומת זאת ברגע שיכלו הנשמות שבגוף, אז יבואו נשמות חדשות.
הנשמות החדשות לא שייכות לגוף, הם שייכות אל החשיבות העליונה.
רש"י במסכת עבודה זרה מוסיף כך.
רש"י מסכת עבודה
זרה דף ה עמוד א -
עד שיכלו וכו'
-
אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות
העתידות להולד ונתנם לשם.
במקור זה אנו מבינים שהאוצר הזה הוא נוצר מבראשית. היינו יש כאן
אוצר כללי של נשמות שכבר מתחילת בריאת העולם הם נוצרו. זאת הסיבה
שאנו מכנים את הנשמות האלה בשם נשמות ישנות.
האלשיך הקדוש מסביר יותר בעומק את החסרון של הנשמות האלה, וכך
כותב האלשיך.
אלשיך על ישעיהו פרק מא פסוק כד
-
אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שפירושו אצלי ענין
מאמרם ז"ל בשמות רבה, על פסוק ראה קראתי בשם כו', כי כל
הנשמות העתידות לבא בעולם עד סו
ף כל הדורות, כלן נמצאו באדם
הראשון, והוא כי נפשו היתה כוללת כלן וכל נפש ונפש מישראל הוא
חוטר מגזע אדם ... והנה בהתקלקל אדם, הוצרכו כולן ליתקן ע"י
בואן כלן לעולם, פעמים רבות בגלגול כחז"ל עד יתוקנו, ולכן היתה
המיתה הכרחית לכל, כי כלן ממנו ונגמר תקון שלהם בסו
ף הגלות
הלז במהרה בימינו, וזה אחשוב כיוונו רז"ל בנועם מאמרם באומרם,
אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שהוא שיכלו מלבא
לעולם כל הנשמות שהיו בגוף, הוא גופו של אדם שבו היו ובו
נתקלקלו, וצריכים כלם ליתקן ע"י המות.
במקור זה מסביר האלשיך, כל הנשמות שהם בתוך אוצר הגוף, כל הנשמות
הישנות הם היו כלולים באדם הראשון. בגלל שהם היו כלולות באדם
הראשון ממילא הם קיבלו את הפגם של אדם הראשון. כיון שהם קיבלו
את הפגם והחסרון של אדם הראשון ממילא הנשמות האלה צריכים למות.
עניין זה מבואר בדבריו של האר"י בשער הגלגולים. וכך מובא בכתבי
האר"י.

172
שער הגלגולים הקדמה ז'.
-
עוד נרחיב בדרוש הזה, ענין נשמות החדושת והישנות מי הם. הנה
כבר נתבאר כי קצת נשמות יש שלא באו כלולות בנשמת אדם
הראשון שנברא, ואלו נקראים נשמות חדשות באמת לגמרי. אבל כל
הנשמות אשר כבר באו כלולות בנשמת אדם הראשון, הם הנקר
אים
נשמות ישנות, בערך החדשות האמיתיות.
במקור זה מסביר האר"י את ההבדל בין נשמות ישנות שהם היו אצל אדם
הראשון, לנשמות חדשות שהם לא היו בשורש נשמתו של אדם הראשון.המעוף להן שאין בהן, מתאחזים הגוף ששמרי נשמות
הגמור,
הטיסה העליונה, שמעל כל שאר וגוף, ממשלה
מוחלטת על
הגוף
ועל כל ערכי הגוף. ואותו האוצר הגדול המלא נשמות
שבגוף
מוכרח שיכלה-הרב מסביר שאותם נשמות ישנות שהם קשורות לאוצר
של הגוף, הם מכילות בתוכם את החסרון של הגוף. נשמות כאלה הם
חומריות, לכן אין להם את המעוף ואת הרוממות שיכולה להיות לנשמה
שהיא מעל הגוף.
נשמות כאלה אינם מסוגלות למשול לגמרי על הגוף. בעצם נשמות כאלה
שנובעות מאוצר הגוף כפופות תמיד לגוף ולערכיו. הנשמות האלה צריכות
לפעול לפי הערך והפעולה שהגוף מפעיל את אותה נשמה. לכן לקראת
הגאולה יש הכרח לכלות את אותם נשמות. צריך לסיים את דרגת אותם
נשמות שקשורות וכבולות בגוף.
הקשר בין הנשמות הישנות לגוף, ראינו לעיל בזה שהאוצר נקרא גוף.
אומנם אפשר להוסיף את דבריו של המהר"ל בנצח ישראל60.
ספר נצח ישראל פרק לב
-
ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סב א), אין בן דוד בא עד שיכלו כל
הנשמות שבגוף, שנאמר (ישעיה נז, טז) "כי רוח
מלפני יעטוף ונשמות
אני עשיתי", עד כאן. וביאור ענין זה, כי הנשמות שהם קודם ימות
המשיח, נקרא המקום שבאו משם 'גוף', כי קודם ימי המשיח יש
לנשמות הצירוף אל הגוף. אבל לימות המשיח, לא יהיו הנשמות
מוטבעות בגוף, אבל יהיו נבדלים מן הגוף. ולפיכך אמרו 'אין בן דוד
60דבריו הם הרחבה למה שהמהר"ל כתב בעצמו בקצרה בחידושי אגדות על הסוגיא.

173
בא ע
ד שיכלו כל הנשמות מן הגוף', שאז יהיו הנשמות באות לעולם
נבדלים. ועוד, שהנשמות אשר באים לעולם הזה, המדריגה הזאת
נקראת 'גוף', מפני שהמדריגה הזאת היא 'גוף'
-
המקום אשר ראוי
לנשמות אשר הם בעולם הזה, בלא תוספות ובלא חסרון. אבל לימות
המשיח, יבואו הנשמות ממדריגה י
ותר עליונה, ואין זה 'גוף'
-
המדריגה אשר היא ראויה לעולם הזה.
במקור זה מסביר המהר"ל, שהנשמות קודם למשיח הם נשמות המוטבעות
בגוף. אבל הנשמות שלעתיד הם יהיו נשמות שנמצאות מעל גדרי הגוף.
כל הנשמות הללו שלא על גוף הם שורים,
עליו הם מקיפים, חונים
סביבו ,
מאירים אותו מכל עברים,
ומשתמשים בו לתעודות
המעשה וריכוז החיים הפעולתיים בצמצומם,
הם מוכרחים לכלות-
כאן הרב מוסיף דרגה יותר גבוהה הקיימת בנשמות שנמצאות באוצר הגוף.
אפשר שכוונת הרב ממש לסוג נוסף של נשמות שנמצא מעל הנשמות
שקשורות ממש לגוף. או הכוונה שזאת דרגהיותר גבוהה. היינו אותם
נשמות שנמצאות תחת הגוף, יש להם יכולת להתרומם ולהמצא מעל הגוף.
היינו למרות שהנשמות נוצרות מן אוצר הגוף, למרות שהנשמות קשורות
אל הגוף, עדיין הנשמה היא כח שאינו מוגבל לגמרי בגוף.
לנשמה יש יכולת להיות בצורה מקיפה ולחנות סביב הגוף. להאיראת הגוף
מבחוץ. בצורה כזאת הנשמה נמצאת מעל הגוף, אבל עדיין היא מעין אור
מקיף שצריך להתייחס אל הגוף. לכן הנשמה מתייחסת לתעודת המטרה
המעשית של הגוף. בסופו של דבר הנשמה היא מרכזת את מרכז חייה על
פי הצמצום וההגבלה של הגוף. לכן אפילו הדרגה הזאת שהיא מגלה הקפה
וחניה סביב הגוף ולא בתוכו עדיין זה כח מוגבל. לכן גם כח זה צריך לכלות
ולהסתיים לפני בואו של בן דוד.
להוציא המיוחד, בצביונם מוכרחים להשתלם
את הפועל אל תפקידם הגופני ולהתעלות אחר כן ממעל לו-כאן כליון הנשמה הוא
שונה. לא מסיימים את חיות הנשמה. אלא הפעולה נעשיתבצורה של עילוי.
היינו משלימים את הצביון של הנשמה. יוצרים מציאות בה הנשמה היא
מצליחה להופיע בתוך הגוף המצומצם, אבל משם והילך הנשמה מצליחה
להתעלות עילוי אחר עילוי למקום בו הנשמה כלל לא מוגבלת בגוף.

174
אם כן כליון הנשמות בגוף לא חייב להיות בצורה של נשמות שמופיעות
בעולם ומתות, אלא אפשר לגלות כליון נשמות הגוף בצורה של עילוי
הנשמות שבאמת הם יתרוממו מעל הגוף.
ואחרי כן אור חדש יופיע, אוצר חיים חדש
ומלא רעננות, נשמות חדשות, מלאות הופעת חיים גאיוניים-מכאן והילך הרב מתאר את
המציאות של העולם המתוקן. לאחר עילויהנשמות שנמצאות בגוף, אנו
נגיע לשלב בו מגיעות נשמות חדשות לגמרי. נשמות שהם מופיעות מתוך
אוצר אחר לגמרי. אוצר שמלא רעננות וחיות. הנשמות האלה מביאות
הופעה חדשה לגמרי לעולם.
אפשר שהרב בדבריו מרמז למעלה שתהייה לאחר תיקון העולם, המטרה
שלא נחזור למציאות שהיה אדםהראשון לפני החטא, זה לא מספיק. אנו
נתעלה למקום בו אפילו אדם הראשון לא היה. וכן מבואר ברמח"ל בדעת
תבונות.
דעת תבונות מציאות האדם ועבודתו אות קכו
-
כי קודם חטא אדם הראשון, הנה הוא אדם היה מעוטר ומוכתר
בעטרות קדושה ויקר רב מאד, עד שבקשו מלאכי השרת לומר לפניו
קד
וש ... ועם כל זה, עוד היה עתיד להתעלות אל עילוי יותר, אם היה
עומד במצותו. וזה פשוט, כי מה שעתיד להיות אחר התחיה
-
היה
יכול להיות מתחלה, גם בלא מיתה. ותראי, שאף על פי שהיה מעולה
מאד מאד ממה שהוא המין האנושי עכשיו, עם כל זה הרי היה עלול
ליפסד
-
לחטוא ולמות,
כמו שהיה מעשה. ואם היה עומד במצותו,
כבר היה נשלם בשלימות גמור, והיה נעשה נצחי ובלתי עלול לשום
רע. ואמנם כשחטא, לא די שלא הרויח מה שהיה יכול להרויח, אלא
שאבד מה שהיה בידו, ואז חזר להיות אדם שפל ונבזה כמו שהוא
עתה; ... והרי לנו בכאן שלשה חילוקים למציאותו של
האדם: א'
-
מציאותו קודם חטאו, ב'
-
מציאותו אחר חטאו, ג'
-
מציאותו מה
שהיה יכול להיות אם לא היה חוטא, והוא המציאות שיהיה לעתיד
לבא. והנה מציאותו קודם חטאו הוא מצב אמצעי בין מה שנהיה
אחר כך ובין מה שהיה יכול להיות.
במקור זה מסביר הרמח"ל שאדם הראשון לפני החטא עדיין הייתה לו
אפשרות של בחירה. הייתה לו אפשרות של שפלות, אבל אם היה מחזיק
מעמד ועמד בניסיון היה מגיע לשלמות המוחלטת. זאת המציאות השלמה

175
והעתידית. לפי זה מעלת הנשמות לעתיד הם יותר גבוהות ממעלת הנשמות
הישנות של אדם הראשון. אלו נשמות שהם מציאות חדשה לגמרי.
הרב בשמונה קבצים מתאר את חידוש העולם עם הנשמות החדשות, וכך
כותב הרב.
קובץ א' פסקה תצ.
-
הכח היותר חדש שיתגלה בעולם, לחדש את החיים בגאולה שלמה,
הוא הערך הגדול שיש לרצון האדם בהויה כולה, כשהוא משתלם
בשלמותו הגמורה... והכל מתחדש באור גדול, בחיים חדשים,
בשירה ח
דשה, בטבע מחודש, בנשמות חדשות, בדעות חדשות,
בהרגשות חדשות, בציור עולם מחודש, ברצונות מחודשים, בבטחון
חדש ...
במקור זה הרב מסביר שהכח החדש שהעולם יתחדש, יופיע בצורה של
חיזוק הרצון של האדם. כשהרצון של האדם יהיה שלם. בצורה כזאת כל
העולם יתחדש, זאת הופעת הנשמות החדשות.ממשלת עולמי עולמים, הפורחת ועולה, המשחקת בכל עת לפני
הדר
אל עליון, האצולות מזיו החכמה והגבורה של מעלה-הנשמות
החדשות הם מושפעות רק מן הצד העליון. הם מושפעות מן ממשלת
הבורא, הממשלה העולמית. במציאות של הנשמות החדשה אין שלטון של
הגוף. בצורה כזאת הנשמות משוחררות לשחק ולהנות מן הזיו האלוקי.
שהרי זה מטרתם של כל הנשמות. שהרי זאת המציאות הרוחנית של עולם
הבא, היכולת להתענג מן האור האלוקי. זה מה שתיאר הרמח"ל בתכלית
הבריאה.
ספר מסילת ישרים פרק א
-
שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו
התענוג ה
אמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא.
ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא
עולם הבא, המקום בו יש את התענוג, הכוונה לשלב בו העולם יגיע לתיקון.
מציאות שלמה של הנאה מזיו החכמה והגבורה הקיימת באלוקות.

176
אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף,
שנאמר כי
רוח מלפני
יעטוף ונשמות אני עשיתי.
אך אז יגיע תור מלכות אל עליון, אל אלהי ישראל,
להגלות, על כסא דוד ועל ממלכתו-הרב מסיים את
הפסקה בחזון של התיקון השלם. השלב הראשון כליון הנשמות שבגוף.
וכאן הרב מצטט את לשון הגמ', וכן את הפסוק עליו הגמרא מסתמכת כמו
שהבאנו לעיל. ומעל זה יבוא השלב של המלכות העליונה. מציאות בה כסא
דוד ומלכות הקב"ה תתגלה בעולם בצורה מלאה. בזכות השלב בו מגיעות
נשמות חדשות.
ראוי לציין שהרב הנזיר בסיום הפסקה הוא הפך את שתי המשפטים
האחרונים בשינוי מן הסדר שמופיע בשמונה קבצים. בשמונה קבצים
המשפט אז יגיע תור מלכות אל עליון, זה המשך של המשפט הקודש, המשך
של תיאור ההנאה והזיו החכמה והגבורה של מעלה. ולכן המשפט המסיים
את הפסקה הוא הנוסח של הגמ' אין בן דוד בא וכו'. הרב הנזיר החליט
לשנות ולסיים את הפסקה במעלה העליונה. וכביכול ליצור בסיום הפסקה
מעין סיכום של השלבים, קודם כליון הנשמות שבגוף, ואז בסוף מלכות ה'
ומלכות בית דוד בצורה מלאה.