סדר ו׳ - יסוד הכללות

1

2
אורות הקודשחלק ג'
למרן:
הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
מוסר הקודש
יסודהכללות
שיעורים באורות הקודש:נכתב בחבורת לומדים,ישיבת עכו.
לא עבר הגהה: מהדורה ראשונית.
להערות:
מייל:
Nerya.poper@gmail.com
פלא':
0587100979

3
תוכן
פסקהקא.היסודהכללי(עמודקמז'-קמח)'.........................................................................4
פסקהקב.התקוןהכללי(עמודקמח)'...............................................................................13
פסקהקג.העבודההכללית(עמודקג)'.............................................................................18
פסקהקד.התפיסההכלליתוהפרטית(עמודקנ)'................................................................28
פסקהקה.ההשתוותלחייהעולמים(עמודקנא'-קנב)'.........................................................35
פסקהקו.הנשמותהכוללות(עמודקנג)'...........................................................................46
פסקהקז.הנשמההמרכזית(עמודקנד)'..........................................................................52
פסקהקח.צדיקעליון(עמ'קנה'-קנו)'..............................................................................61
פסקהקט.צדיקיסודעולם(עמודקנו)'..............................................................................70
פסקהקי.צדיקלרבים(עמודקנז)'...................................................................................74
פסקהקיא.המחשבההיסודית(עמודקנח'-קס)'................................................................82
פסקהקיב.ההדרכההעולמית(עמודקסא)'.....................................................................105
פסקהקיג.ההבטההכללית(עמודקסב-קסד)'.................................................................113

4
פסקה קא.היסוד הכללי1
(עמוד קמז'-קמח')האדם צריד להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות,
הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק
על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות,
ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך
שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות,
לכללות הכל, לכללות העולם, ישראל, לכללות לאדם,
גם אצלו תתבסס ומזה היקום. לכל
הפרטיות שלו בצורה הראויה.
וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו
ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי,
כי שם מלא חל על
עולם מלא, ולית
שכינתא שריא
באתר חסיר, וכיון דבאתר חסיר או פגים לא שריא,
איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה
מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה.
והתביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי,
בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת
הצדיקים, המתהלכים ל
פני
האלהים, ומתענגים על ד'.
והם צריכים להתחזק לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו
משום מניעה שבעולם, רק תמיד יגדלוהו יקדשוהו ויפארוהו,
ויזכו לברכת
ד', מיסוד בכל מכל כל.
נושא הפסקה-הצורך של האדם להתעסק בכלל.
ביאור הפסקה-
האדם צריד להחלץ
תמיד ממסגרותיו הפרטיות-כיון שפסקה זאת
עוסקת בחשיבות של הכלל, ראוי להקדים לפסקה זאת, שחשיבותו של
הכלל הוא אחד מהיסודות המחודשים שהרב עוסק רבות. הסיבה שהרב
1מקור הפסקה שמונה קבצים, קובץ ו' פסקה ריד'.

5
התעסק רבות בכלל, משום שהרב הסתכל על תורת ישראל כיחידה כללית,
לכןהרב תבעמהסביבה הייתה תביעה להתעסקות והתבוננות כללית.
בפסקה זאת הרב מניח הנחת ייסוד, שהאדם בטבעו נולד עם רצון פרטי,
אישי. כיון שהאדם בטבעו הראשוני הוא עסוק בצרכיו הפרטיים, ממילא
האדם נדרש להוציא את עצמו מהמקום בו הוא נמצא. את היציאה הזאת
הרב מכנה בלשון להחלץ, חילוץ זאת יציאה יותר קשה מיציאה רגילה.
בחילוץ האדם צריך להשקיע כוחות מיוחדים. בנוסף הרב מסביר שהחילוץ
הזה נצרך להיות תמיד, אין זמן שבו האדם יכול לפטור את עצמו מהעבודה
הזאת. זאת עבודת חייו של האדם, להעביר את עצמו מעיסוק בעצמו,
לעיסוק בכלל.
הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים
תמיד רק
על
דבר גורלו הפרטי-האדם חי בתוך העולם הזה נדרש לעיסוק תמידי
לדאוג האישיים, למזונותיו לדאוג צריך האדם הפרטיים. בצרכיו
למשפחתו. בני אדם רוב הזמןמתעסקיםבצרכיהםהפרטיים.אצלרוב בני
האדםעיקר עיסוקם במימוש המהות הפרטית שלהם.סדר היוםשל
האדם,ומה שחשובלאדםזאת הדאגה לפיתוחוהאישי. כיון שזה הטבע
של העולם ממילא במקום בו האדם פועל שם הוא נמצא. אדם שרוב הזמן
דואג לצדדים האישיים שלו, הוא גורם שגם הרעיונות והמחשבות
הרוחניות שלו מסתובבות סביב דברים פרטיים.
שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות-לפי דברי הרב מתבאר
שההבדל בין גדלות וקטנות נקבע על פי עד כמה האדם מתעסק בעצמו או
מתעסק בכלל.
ביטוי לאותה קטנות אפשר לראות באדם הנמצא בדכדוך, אחד המאפיינים
של דכדוך זה ההסתכלות הצרה והממוקדת של האדם. אדם מדוכדך, הוא
לא מצליח לראות את התמונה בכללותה, לכן התסכלות פרטית מדוכדכת
מכונה בשם קטנות. כדי להוציא אדם מדכדוך צריך להראות לו את
התמונה הרחבה. הכרת התמונה הרחבה היא קשורה אל הגדלות.
באותה מידה אפשר להסביר גם את היחס בין האדם המסתכל רק על עצמו,
לבין אדם המסתכל על הכלל. אדם שרואה את עצמוהוא נמצא במעין
קטנות.לעומת זאתאדם המסתכל על הכלל רואה את המציאות בצורה
יותר גדולה ויותר שלמה.

6
באורות הקודש חלק א',מסביר הרב שהעיסוק בכללים הוא מוביל את
האדם לגדלות, וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"א מפרטים לערכים כלליים
לח
-
צריך האדם להתעשר בפרטים תחלה, כדי שיוכל לתן
לרוחו חופש
והרוחה לסקירות כלליות ,
שזהו כל עונג רוח
האדם
, השואף
להרחבת הנהר של הבינה העליונה...
אחר שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים, אז הולך הרוח
ויוצר לו ערכים כלליים, ...
אז מגיע
תור הגדלות לאדם
...
ואין קץ ליס
ורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה-אדם אגואיסטי
יש לו יסורים גדולים,כיון שהאדם הוא יצור חברתי. אדם יש לו טבע רוחני
הרוצה לפגוש אנשים, הרוצה להעניק לסביבה. אדם העוסק רק בעצמו
מתחיל להרגיש יסורים רוחניים נפשיים, הוא מרגיש לא טוב עם עצמו.
אדם החושב רק על עצמו נשמתוגורמת לו לייסורים. הרבמוסיף כאן
חידוששהייסורים הם לא רק מהצד הרוחני, אלא גם מהצד הגשמי, כיון
שהאדם חייב לחיות בתוך חברה, ממילא הוא מרגיש יסורים כשהוא
מתנתק מן החברה.
כמו שמבחינה טכנית גשמית אדם לא יכול לחיות בודד בלי שיהיו מסביבו
אנשים שהאחד יכין אוכל, השני יכין רהיטים והשלישי יתעסק במחשבים.
כך גם מבחינה נפשית האדם צריך שיהיו סביבו אנשים. אדם החי בתוך
חברה הוא מרגיש שיש לו יציבות, החברה מעניקה לו יכולת נפשית מעין
רשת ובטחון הגורם לו להרגיש יותר טוב. אדם החושב רק על עצמו, הוא
מרגיש שכל ההתמודדות שלו מול העולם תלויה רק בו, בעקבות כך לאותו
אדם יש יסורים גדולים.
צריך אבל
נתונים רעיונותיו ויסוד ורצונו, מחשבתו שתהיה להכללו
ת-האדם צריך לשכלל את כלל חייו. הרב בשלב ראשון לא דורש
שאדם יעשה שינויים בסדר יומו. עיקר השינוי הוא בצורת החשיבה,
להתחיל לחשוב על הכלל. לגרום שהמחשבות, הרצונות וממילא הרעיונות
יהיו קשורים אל הכלל. האדם יתחיל לחשוב לא רק על הפרנסה האישית
שלו, אלא גם יחשוב על השכן שנמצא סביבו.
לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכ
ללות ישראל,
לכל היקום-
ישנם כמה דרגות של כללות. ישנה כללות הנמצאת בכל מה שמקיף את

7
האדם. ישנה חשיבה כללית הקשורה אל המציאות של כלל העולם היינו כל
מה שנמצא בתוך כדור הארץ, שזה כולל דאגה לבעלי חיים והצמחים
הנמצאים בעולם. ישנה כללות פרטית הקשורה יותר אל בני האדם,
בכללות הזאת האדם מתמקד באנשים ופחות בשאר הנבראים הקיימים
בעולם. ישנה כללות נוספת היא הכללות הקשורה אל עם ישראל, האדם
הדואג למצבו של עם ישראל. וישנה כללות הקשורה אל כל היקום, נראה
שכאן הכוונה היא לכל העולמות, לא רק כדור הארץ אלא כולל גם את
החלל, ואוליגםלעולמות הרוחניים הנמצאים מעל העולם שלנו.
יש להעיר שבדברי הרב כאן לא נראה שהרב מכוון לאיזה הדרגה ממה
להתחיל ומה יותר חשוב, אלא הרב כתב בצורה סתמית סוגים שונים של
כלליות. לקמן בפסקה קג' הרב יביא מדרג מסויים ויחס בין הסוגים
השונים של הכלליות.
ומזה תתבסס א
צלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה-כאן הרב
מחדש חידוש גדול, עצם העיסוק בכלליות, אינו בא על חשבון הפרט. היינו
כשאדם מתעסק בכלליות אומנם מבחינה מעשית ומחשבתית הוא עוסק
בכלל, אבל בסופו של דבר בזכות העיסוק בכלל הפרטיות של האדם
תתחזק. טבעו של האדם ברגע שהוא עוסקבגודל שנקרא כללות, כל כולו
מתגדל. גם הצדדים הקטנים שמהם הוא עצמו מורכב.
ההבנה שהכלל לא סותר את הפרט, אלא להיפך הוא מרומם את הפרט,
מצאנו באורות הקודש חלק א',וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"א עמ' עט' טיול ויחוד
סג
-
צריכים להרחיב את המחשבה הרבה, ...
ומטיילים מן הגודל אל הקוטן, ומן הקוטן אל הגודל,
מן הפרטיות אל הכלליות, ומן הכלליות אל הפרטיות
, וחוזרים חלילה...
לפי מקור זה מבואר שמעלת האדם הגדול שהוא מצליח לטייל ולעבור
מהסתכלות פרטית להסתכלות כללית, וחוזר חלילה.
וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו
ככה תגדל
שמחתו-כאן הרב מביא דוגמא כיצד העיסוק בכלליות גורם לאדם הפרטי
עילוי והתקדמות. גילוי השמחה הוא ההפך מן הייסורים הקיימים אצל
האדם הדואג רק לעצמו. כמו שהבאנו לעיל שהאדם המחובר לכלל מרגיש

8
יציבות וחיזוק נפשי שהכלל והחברה נותנת לו, אומנםיש כאן משהו יותר
פנימי.מחקרים מראים כיצד האדם המעניק לחבר הוא אדם יותר מאושר.
ישנו טבע מיוחד אצל האדם שהעונג והשמחה של האדם מתקיימת ברגע
שהוא הופך להיות אדם הנותן לזולתו. אם כן עצם העיסוק בכלליות גורם
לאדם שמחה גדולה.
יש צורך להבין למה העיסוק הכללי ממלא את האדם בשמחה? נביא כאן
את דברי הרב בעין איה.
עין איה שבת פ"ב פסקה קט' (עמ'
129
)
-
אבל החזיונות הפרטיים כפי עליית המצבים הם מלאים חליפות,
וכל דבר אשר יראה לנו זר ובלתי אפשרי מצד המצב ההוה, הוא
בנוי רק על יסוד הסביבה והמקרים החיצונים, לא [ב]ערך המציאות
האיתנה
הקיימת הכללית
, ע"כ אמת המדה
בהשקפתינו אל העתיד צריכה להיות רק השאיפה אל החיים
וה
טוב, בחופש גמור מכל מעיק מנהגי אשר יתהפכו כחומר
חותם ויתיצבו כמו לבוש.
בפסקה זאת בעין איה הרב מתאר מציאות חסרה, מציאות התלויה
בנקודות פרטיות התלויות בחילופי הזמנים וכדומה. הנקודות הפרטיות
שאדם נפגש בחייו הם מתגלות כנקודות מלאות חסרון. הדרך של האדם
להתמודדעם החזיונות הפרטיים, הוא על ידי חזקה והעמקה ביסוד האיתן
הנמצא בכללות האיתנה. היתרון של ההתבוננות הכללית, בזה שהיא נותנת
לאדם יציבות וקיימות שורשית. לפי דברי הרב כאן ניתן להבין את היתרון
והשמחה שמגיע לאדם המתחבר אל הקיימות היציבה הנמצאת בכלל.
באורות הקודש ח"ב הרב מדגיש את היתרון של הכלל וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"ב עמ' תנד' הטוב הכללי העצמי ב
-
בכללות העולם, המעשי והרוחני, אין כל רע נמצא כי
אם בערכו הבודד, אבל קיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש, לא מפני
בטול ברוב, כפי החשבון הצנום. אלא מצד הערך העצמי
האידיאלי.
ומובן
מזה שכל מה שהקירוב אל כל נעשה יותר גדול התכונה,
הרע מתמעט,
והטוב מתגלה...

9
ביטוי ליתרונו של הכלל מצאנוגםבדברי המהר"ל המסביר בכמה מקומות
שבכלל לא שייך חסרון ולא שייך חטא. וכך כותב המהר"ל על האבות
הקדושים.
חידושי אגדות למהר"ל בבא בתרא דף יז עמוד א
-
ויש ל
ך להבין דבר זה שנרמז זה במה שאמר אצל האבות בכל מכל
כל, ור"ל כי לא היה האבות כמו שאר בני אדם פרטים שהרי אין האב
נכנס בגדר הבן ואינו משתתף עמו, ולפיכך האבות אינם פרטים, כי
הפרטי הוא חלק ואין האבות חלק, ומפני כך לא שלט בהם היצר
הרע, כי יצר הרע הוא חסרון ורע ש
נמצא באדם,
ואין חסרון בדבר
שהוא כללי
, כי היו האבות במדריגה הכללית, כמו שאין חסרון בדבר
שהוא נבדל, כי כל נבדל ג"כ הוא כללי, ולא נחשב פרטי רק הדבר
שהוא גשמי.
לפי דברי המהר"ל ניתן להבין יתרון נוסף בכלל, כשהאדם מתסכל בצורה
כללית, הוא רואה את כלל המציאות. ראיית כלל המציאות גורמת לאדם
להכיר שבאמת אין חסרון. לפי יסוד זה מובן למה אדם המחובר לכלל מלא
בשמחה.
וככה יזכה יותר להארת האור האלהי-אדם המחובר לכלל הוא יותר
מחובר לשורש של הבריאה. הבריאה בשורשה התחילה מן האחדות, לכן
אדם העוסק בכלל הוא נמצא בשורש היותר קרוב להתחלת הבריאה.
החיבור לשורש הבריאה הוא חיבור לאור הקיים בשורש המציאות. לכן
הרב מכנה את האדם הכללי כאדם הזוכה להארת האור האלוקי.
כי שם מלא חל על עולם מלא-דברי הרב מבוססים על המדרש
בבראשית רבה, וכך כותב המדרש.
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יג ג
-
כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ, מזכיר שם מלא על עולם מלא ...
מושג שם מבטא את השראת השכינה היורדת לעולם הזה. השראת השכינה
והקדושה מופיעה בצורה יותר מלאה ושלמה דווקא בכשהעולם נמצא
במציאות שלמה ומלאה. בעולם חסר שם ה' לא יכול להופיע.

10
ולית שכינתא שריא
באתר חסיר-גם דברי הרב כאן מבוססים על דברי
חז"ל, המובאים בזוהר וכך כותב הזהר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רטז עמוד ב
-
אמר רבי יוסי שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר ח
סר
ולא באתר פגים ולא באתר עציב אלא באתר דאתכוון באתר חדו
ובגין כך כל אינון שנין דיוסף אתפרש מאבוי ויעקב הוה עציב לא
שריא ביה שכינתא ...
לפי דברי הזהר מתבאר שהשכינה לא יכולה לשרות במקום שהוא חסר.
ההכנה להשראת שכינה הוא שהמקום יהיה שלם.
וכיון דבאתר חסיר
או פגים לא שריא,
איך תשרה באתר שהכל
נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה
מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה-בעקבות דברי חז"ל הרב עושה קל וחומר
ששכינה לא יכולה לשרות אצל האדם האנכי. השכינה צריכה שלמות, ברגע
שיש חסרון אפילו קטן בשלמות אין השכינה מופיעה.האדם האנוכי נחשב
כנקודה קטנה. לא רק שאדם פרטי הוא נחשב חסר, אלא אפשר להגדיר
אדם אנוכי רק כנקודה שאין בה כלל בניין. כדי שהאדם יקרא שלם הוא
צריך להתחבר אל הכלל. החיבור אל הכלליות גורמת שהאדם יהיה חלק
מן השלמות. ברגע שאדם חושב ומתעסק בעצמו הוא לא יכול לגלות את
השכינה כיון שהוא נמצא כנקודה בודדת בלי שום אפשרות להשלמה.
והתביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי-ישנה תביעה עולמית,
עצם בריאת העולם באחדות היא מבטאת ויוצרת את התביעה להגיע ליסוד
הכללי. כמו שהסברנו לעיל האדם בעצם יצירתו הוא נצרך לשותפות עם
הכלל. אותו צורך יוצר תביעה פנימית הגורמת לאדם להתחבר אל היסוד
הכללי הקיים בעולם. הרצון לדבקות בה' בשכינה, הוא מצריך את האדם
לחזור ולהדבק ביסוד הכללי הקיים בעולם.
בצרורא דלעילא דביה חיי כולא-דברי הרב לקוחים מפיוטו של האר"י
הקדוש. פיוט שנהוג לאומרו בסעודת שבת בבוקר.
הפיוט
אתקינו סעודתא לשבת בבוקר
-
-
צרורא דלעילא. דביה חיי כולא. ויתרבי חילא. ותיסק עד רישא
:

11
לפי דברים אלו מתברר שבהתאחדות העליונה יש חיים גדולים לכלל.
הוספת הכוחות נעשית על ידי האחדות.
הוא יסוד נשמת
הצדיקים, המתהלכים לפני האלהים, ומתענגים על ד'-מהות הצדיקים היא הדבקות בקב"ה. כיון שהשכינה יכולה להופיע
רק בכלל, לכן עיקר עיסוק הצדיקים הוא בשורש האחדות. ביכולת של
הצדיקים להתקשר אל הכלל. בפעולת האחדות הצדיקים מצליחים
להתהלך לפני הקב"ה, ההליכה לפני ה' מבטאת את הדבקות. באותה
התאחדות הצדיקים מתענגים על הקב"ה2.
המשפט המכנה את הצדיקים המתהלכים לפני האלוקים מקורו מדברי
הרמ"א על הסיעף הראשון בשו"ע.
רמ"א או
רח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן א
-
שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות
הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים
והם צריכים להתחזק לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו
משום
מניעה שבעולם-כנגד הרצון הפנימי של הצדיקים יש את טבע העולם.
העיסוק בעולם דורש מן האדם להתעסק הרבה בפרטיות האישית שלו. לכן
הצדיקים צריכים כל הזמן חיזוק למרות העיסוק בצרכים הפרטיים לחשוב
ולהתחזק ברצון הכללי שלהם. עצם העיסוק היום יומי הוא נחשב כמניעה
ביחס לעצמות הרצון של הצדיקים.
רק תמיד יגדלוהו יקדשוהו ויפארוהו,
ויזכ
ו לברכת ד', מיסוד בכל
מכל כל-הרב כאן מתאר את העבודה של הצדיקים. העיסוק שלהם
2באורות הקודש ח"ב עמ' תקט' מסביר הרב שדרכם של הצדיקים הוא התענוד והליכה אל
הכלליות ואל השלום. זאת פעולת הצדיקים ריבוי השלום. וכך כותב הרב.
אורות הקודש ח"ב עמ' תקט' הנועם והשלום
לא
-
במחשבות הגדולות,
הכלליות
, מתגלה הנועם העליון
של עולם הבא, אור הבינה,
...
וצ
דיקים הולכים תמיד מחיל אל חיל, ...
ומתענגים על רוב שלום
, ועולים מן
השלום, והמנוחה שבאה לרגליו,
אל הנועם, ומרבים נועם בעולם הרוחני ובחיי הנשמות, ושלום בעולם
המעשה ובחיי הגויות.
ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה
לישראל
אלא השלום, ...

12
מתעסק בכלליות. הצדיקים פועלים בשביל לרומם לקדש ולפאר את
הכלל3.
התוצאה של פעולת הצדיקים שהם מצליחים להוריד שפע לכלל ישראל,
שהם יתברכו בברכת מכל מכל כל. ברכה זאת נאמרה על האבות הקדושים
שהם נהפכו להיות מעין צינור כללי. וכך הגמ' בב"א מסבירה.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז:
-יז.
-
ת"ר: שלשה הטעימן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מעין העולם
הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם, דכתיב ביה:
בכל
;
יצחק, דכתיב ביה:
מכל
; יעקב, דכתיב ביה:
כל
. שלשה לא שלט בהן
יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל, כל.
ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: ולבי חלל בקרבי. ואידך? צעריה הוא
דקא מדכר.
לעיל הבאנו את דברי המהר"ל על הסוגיא, המהר"ל הסביר את הייחודיות
של האבות בזה שהם נהפכו להיות כלליים. עצם היכולת להיות כללי גורמת
שאין אפשרות לחסרון. בגלל אותה סיבה האבות טעמו מעין עולם הבא
העולם הנבדל בלי חסרון כבר בעולם הזה. כמו כן כיון שהאדם הכללי
מסולק מן החסרון לכן היצר הרע לא שלט באבות הקדושים.
3הסברנו שדברי הרב על הצורךלגדל לקדש ולרומם הכוונה היא כלפי הכלל, היינו
שהצדיקים פועלים פעולות אלו על הכלל. אומנם אפשר שכוונת הרב היא על עצם הרצון.
היינו הצדיקים צריכים לפתח את רצונם בצורה כזאת שיגרום לרצון להתגדל להתקדש
ולהתפאר.

13
פסקה קב.התקון הכללי4
(עמוד קמח')
מה שלומדים, ומה שמתפללים, ומה שעוסקים בישובו
של עולם,
בין בדברים המוכרחים לאדם ולבריות לקיומם המצומצם,
בין בדברים העשויים להרחיב דעתו של אדם ולשפר את חייו,
הכל
עולה לאגודה אחת, לחטיבה אחת, להשלים את התיקון הכללי
של העולם כולו, ולקרבו יותר ויותר להמטרה האיד
יאלית
המבוקשת, לעשות את החיים טובים והגונים, ויותר ראויים
להקשר בקשר נצחי, בקשר הקודש, בקשר שמחת עולמים,
בקשר עדני עדנים,
בקשר זיו ונהורא מעליא, באור חי העולמים,
דידע מה בחשוכא
ונהורא עמה שרא.
נושא הפסקה-מטרת כל המעשים של האדםלהשלמת תיקונו שלהכלל.
ביאור הפסקה-
מה שלומדים, ומה שמתפללים, ומה שעוסקים בישובו
של עולם-
הרב מבאר להיכן הולכת כל העשיה של האדם. בשורש על האדם להכיר
בזה שאין פעולה פרטית המתרחשת בעולם. כל פעולה בין בעניינים רוחניים
כגון תפילה ותורה, בין בעניינים חומריים, כגון אכילה ושתיה.כל פעולה
משפיע ישירות על הכלל.בין בדברים המוכרחים לאדם ולבריות לקיומם המצומצם-בדברי
הרב ישנו חידוש לא רק הצד הרוחני מתקשר אל הכלל, אלא גם עניינים
חומריים.
העיסוק הטבעי של האדם לצרכיו הגשמיים, הם עצמם תורמים לפיתוח
העולם. הקב"ה ברא את החסרונות והצרכים הפרטיים של האדם בשביל
שעל ידי החסרונות האדם ישאף לקידומו האישי. השאיפה לתיקון אישי
גורמת שכלל העולם מתפתח. כל צורך גשמי אפילו כשהוא צורך מצומצם
הוא מבטא צורך של האדם להשלים את החסרון. השלמת החסרון גורמת
שלמות לעולם כולו, לא רק לאותו אדם בצורה פרטית.
4מקור הפסקה, שמונה קבצים קובץ ו' פסקה מו'.

14
דוגמא:אדם נצרך לכבס את בגדיו, בשלב הראשון כל אדם שהלך לכבס
את בגדיו הוא תרם לפיתוח העולם בזה שהוא מנקה את העולם, בזה שכעת
ישנו ריח יותר טוב בכלל העולם. כמובן לפעמים יש ביטויים יותר חזקים
של פיתוח העולם. ישנו את האדם הפרטי שתורם לעולם בזה שהוא כיבס
את בגדיו האישיים. אבל ישנה מציאות בה בני האדם בגלל החסרון
המציאו מכונת כביסה שזאת תרומה כללית לעולם. תרומה זאת היא יותר
משמעותית מאשר התרומה של האדם הפרטי שכיבס בגדיו. אבל בכל
מקרה בין בכביסה פרטית, בין בהמצאות מכונה, כל דבר נחשב כפיתוח
ותרומה לכלל.
בין בדברים העשויים ל
הרחיב דעתו של אדם ולשפר את חייו-
העולם יכול להתפתח לא רק מחסרונות וצרכים, אלא גם מהרצון
להתקדמות. האדם שואף תמיד שהעולם יהיה יותר נעים ויותר נח, אותה
שאיפה גורמת לאדם קידום אישי. הקידום האישי הבניין הנעים שהאדם
בונה סביבו הוא עצמו גם תורם לכלל העולם. על ידי רצון האדם לתנאים
יותר נעימים העולם מתקדם.
הכל עולה לאגודה אחת, לחטיבה אחת, להשלים את התיקון
הכללי
של העולם כולו-הרב מבאר שכל העיסוקים הפרטיים, מתחברים
למשהו גדול וכללי. את הדבר הכללי הרב מכנה כתיקון כללי. העולם נברא
חסר בשביל שאנחנו, בני האדם,נתקן ונפתח אותו. ממילא כל פיתוח אישי
הוא נחשב כחלק ובורג בתוך הבניין הכללי. אין מציאות פרטית שאיננה
מתקשרת אל הכלל.
תפיסה זאת היא מטילה על האדם אחריות. האדם צריך להבין שיש לו
אפשרות לקדם את העולם במעשיו, וממילא גם להיפך ח"ו האדם יכול
במעשיו לקלקל את כלל העולם.
חז"ל מבטאים תפיסה זאת במשנה במסכת אבות.
משנה מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה
-
לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל
מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת
מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום
הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין
אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו
של הקדוש ברוך הוא

15
שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך
מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם
הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם
...
על פי המשנה מתבאר כיצד כל אחד הוא חלק מן הכלל הגדול,לכן הרב
משתמש כאן לגבי הכלליות בלשון של אגודה וחטיבה. באגודה מצרפים
פרטים שונים לאידיאל אחד,באגודההכלנהפךלהיות מעין גוף אחד. היינו
כל אחד שונה מחברו והוא תורם לאותה אגודה את תרומתו האישית
המיוחדת.
יסוד זה שהאחריות הכללית של פיתוח העולם מוטלת עלהפרט מופיעה גם
בדברי הרמב"ם.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג
-
לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי
וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד
הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה
וגרם לו השחתה,
עשה מצוה אחת הרי
הכריע את
עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות
וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק
הכריע את כל העולם לזכות והצילו ...
דברי הרב שכל יחיד פעולתו מכוונת לכלל אפשר למצוא ביטוי גם בדברי ר'
עקיבא שלקח את היסוד מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. יסוד זה
מבוסס על הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. וכך מובא בגמ' שבת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א
-
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת
שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת
הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא
תעביד
-ז
ו היא כל התורה כולה, ואידך
-
פירושה הוא, זיל גמור.
וכך מסביר הרב בעין איה על גמ' זאת.
עין איה שבת פ"ב פסקה קמב'.

16
-
א"כ אידך פירושא הוא זיל
גמור. והלימוד הזה הוא
מעיין שאיננו פוסק, המשתרע למטה ולמעלה, למטה בדברים
המעשיים המביאים את התכלית של מילוי הטוב של "דעלך סני
לחברך לא תעביד" במובן האנושי הכללי במילואו באחרית
הימים, שכיון שבא האדם למדה זו להשכיל שהטוב איננו מה
שנוגע רק לעצמו ולבשרו כ"א ג
ם לזולתו,
א"כ שוב אין הבדל
ג"כ בין מה שנוגע לדורו או להרבה דורות שלאחריו...
במקור הזה בעין איההרב מסביר שעיקר הפיתוח שהאדם צריך לפתח
בעבודת ה' הוא להבין שכל פעולתו היא פעולה הקשורה אל הכלל. כל
פעולותיו מטרתם לרומם גם את זולתו.
ולקרבו יותר ויותר להמטרה הא
ידיאלית
המבוקשת, לעשות את
החיים טובים והגונים-פיתוח העולם האידיאלי מורכב משני חלקים.
פיתוח גשמי, פיתוח שהרב מכנה כאן בהעלאת העולם אל הטוב. ופיתוח של
העולם מבחינה רוחנית, מבחינה מוסרית כאן הרב מכנה את הפיתוח הזה
כהעלאת החיים להיות יותר הגונים.
באורות הקודש חלק ב' הרב מסביר בצורה נוספת את האידיאל העליון וכך
כותב הרב.
אורות הקודש חלק ב' עמ' תנה'. האידיאל העליון ג
-
זורח הוא באספקלריא של קודש האידיאל המלא של
העולם, לא אותו האידיאל המוזער, הנופל בההויה המצומצמה,
אלא האידיאל המרומם האלהי במלא מילואו, והוא יסוד
ה
עולם היותר עתיק, מציאות העולם היותר ממשית.
בדברי הרב כאן מתבאר שההבדל בין אידיאל עליון לאידיאל מוזער תלוי
האם האידיאל הזה הוא פועל על כלל המציאות או על דבר חלקי. ככל
שהדבר יהיה יותר כללי יתגלה שיש כאן אידיאל יותר עליון.
ויותר ראויים
להקשר בקשר נצחי, בקשר הקודש-הפיתוח הפיזי
החומרי, לצד הפיתוח המוסרי מובילים את העולם לדרגה רוחנית יותר
גדולה. העולם במציאותו המפותחת הוא מסוגל להתקשר יותר אל
הקדושה. הקדושה מחפשת עולם מתוקן, ברגע שהעולם מתקדם לתיקונו
ישנה אפשרות יותר גדולה ליצירת קשר אל הנצח ואל הקודש.

17
בקשר שמחת עולמים,
בקשר עדני עדנים-התוצאה של הקשר
לקדושה הוא הופעת שמחה5. השמחה מבטאת שלמות, לכן בחתונה ישנה
שמחה גדולה כיון שהאדם מצליח לממש שלמות בינו לבין אשתו.השלמות
של הזוג הפרטי משפיע שמחה בכל העולמות.הרב מסביר שנוצר גם קשר
של עונג רוחני לכן יש כאן קשר לעידון שורשי, העונג הזהנקרא עדני עדנים,
שורשהעידון.
בקשר זיו ונהורא מעליא, באור חי העולמים,
דידע מה בחשוכא
ונהורא עמה שרא-הרב מבאר שהעולם נחשב רק כזיו מעולם העליון. זיו
הוא נחשב צמצום מהאור הגדול. על ידי הפעולה הכללית מתגלה כיצד הזיו
המצומצם מחובר אל האור הגדול, האור הגדול מכונה נהורא מעליא.
הרבמסיים את דבריו בפסוק מספר דניאל.
דניאל פרק ב פסוק כב
-ֵּ֥ה
הּ֛וא גָּלֵ֥א עַמִּיקָּתָָּ֖א ּומְסַתְרָּתָָּ֑א יָּדַע ֙ מָָּ֣ה בַחֲׁשֹוכָָּ֔א ונהירא ּונְהֹורָָּ֖א עִּמ ׁשְרֵֽא:
לפי פסוק זה מתבאר שבאלוקות ישנו אור גדול. האור הגדול הזה יכול
להכיר מה נמצא במקום החושך. על פי דברי הרב כאן מתבאר שהעולם
הזה נחשב כחושך, על ידי החיבור הכללי של העולם מתגלה האור הנמצא
בחושך. מגלים כיצד האור האלוקי יכול להופיע ולהאיר את העולם הזה.
5עניין השמחה והכלליות הופיע גם בפסקה הקודמת.

18
פסקה קג.העבודה הכללית6
(עמוד קג')
ההרגשה הקדושה, המחוברת בבינה עליונה,
מחברת את העבודה האלהית בטהרתה עם כל היצור,
לשיר יחד עם כל משוררי פרק שירה, ועם כל אדם, אשר
בנפש ישרה עורג הוא אל אל יוצר כל. הזאת, והכלליות
יסוד מהיות תחדל לא והרחבה, החפשית האמונה,
הממולאה
אהבת אלהים ואהבת האדם, ואהבת הבריות כולן.
פי על הישראלי האיש לו יכין זה יסוד של והבלטתו
הדפוס
של באורן אשר האלהית החקיקה של המיוחד
ישראל,
כתורה וכמצוה מורשה קהלת יעקב, שהיא לא תעיק
ותצמצם
את היסוד הרחב והחפשי, אלא תרחיבהו, ותופע עליו נהרה.
בתחלה מוצאים
את התוכן של התורה כולה, בכל הרחבתה,
בהנפש
הפרטית, בתיקוניה ובקלקוליה,
בעליותיה וירידותיה,
ואחר כך
מוצאים את הנפש הפרטית שהיא משורגת עם הכלל כולו,
ואחר כך מוצאים את התוכן של הכלל, בעולם כולו,
וההויה נמצאת תלויה בהשלמת המוסר והתורה של כל יחיד.
חייב אדם לומר
בשבילי נברא העולם, ומתי
יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב אבותינו.
נושא הפסקה-הקדושה והתורה מובילים את האדם להתחבר לכלל.
ביאור הפסקה-
ההרגשה הקדושה, המחוברת בבינה עליונה-הרב מסביר שאת הכח
והיכולת להרגיש כלליות האדם מקבל מן מידת הבינה העליונה.
צריך להבין מה היא אותה מידה, לכאורה היה עדיף אולי להגיד שהחכמה
היא הכלליות היותר עליונה ?
כדי להבין את זה צריך להעמיק בהבדל בין חכמה לבינה. מהותה של
החכמה הוא נקודת החידוש. היינו פריצת המסגרת עם רעיון חדש. היתרון
6מקור הפסקה. תחילת הפסקה בקובץ ג' פסקה קח' וחלק שני של הפסקה בקובץ ג' פסקה
קצה'.

19
של החכמה שהיא מביאה משהו חדש, מצד שני החסרון של החכמה שהיא
רק נקודה. היינו החכמה היא רעיון שעדיין לא התפתח. השלב השני לאחר
החכמה מגיעה הבינה. מטרתה של הבינה לפתח את הרעיון הקיים בחכמה.
הבינה היא השלב הראשון היוצר כלל. הבינה לוקחת הרבה נקודותואת כל
הנקודות מחברת ומשכללת לדבר הגדול הנקרא כלל7.
כמשל אפשר להביא את היחס בין האבא לאמא בבית. בדרך כלל האבא
הוא מביא את הפרנסה הוא יוצא החוצה, האב מביא לבית נקודה גולמית
של כסף וכדומה. אח"כ תפקידה של האמא הוא לפתח את מה שהאב הביא.
האמא לוקחת ויוצרת מהכסף הזה המון פרטים שיוצרים כלל. הבית
מורכב מהמון פרטים שבדרך כלל כוחה של האם להכיר את הפרטים
ולכלול את כל הפרטים לתוך הכלל הגדול הנקרא בית. לכן לא סתם אנשים
אומרים שיש לאשה כח מיוחד לשים לב לפרטים. האיש מתעסק רק ברעיון
הכללי, הוא לא מסוגל להבחין כיצד כל פרטמצטרף ובונה את הרעיון
הכללי.
בכמה מקומות הרב מתייחס למושג בינה עליונה וכך כותב הרב באורות
הקודש חלק א'.
אורות הקודש ח"א עמ' נג' מפרטים לערכים כלליים
לח
-
צריך האדם להתעשר בפרטים תחלה, כדי שיוכל לתן
לרוחו חופש
והרוחה
לסקירות כלליות , שזהו כל עונג רוח
האדם,
השואף
להרחבת הנהר של הבינה העליונה
.
אחר שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים, אז הולך הרוח
ויוצר לו ערכים כלליים, שהם הולכים ומתנשאים מעל כל
הפרטים.
וכשהם משתלמים בצביונם, מרחפים הערכים של
הבינה העליונה על
הפרטים הרבים,
כיונה זו שמרחפת
על קנה, להוציא מן הכח אל
7באורות הקודש ח"ב הרב מעמיק ומסביר למה החכמה היא לפני הכלל ואיננה שייכת לכלל.
שם הרב מסביר שהחכמה היא למעלה מן החירות. דוקא הבינה שהיא מתעסקת באוסף
הפרטית היא שייכת אל החירות. החירות נובעת מתוך שהאדם משתמש בכללים הקיימים
במציאות בצורה מושלמת. החכמה היא כלל לא משתמשת בפרטים, לכן לא שייך לקרוא
לחכמה חירות.
אורות הקודש ח"ב עמ' רפג
-
רפד'. פס
קה א'
-
... החכמה ברוממות קדשה היא למעלה מהחרות, נשגבה מעלמא דחירו, דכל חופש
וחירות אשר בעולמים מינה תליא... שם בעולם החרות, בעדן הציורים וביצירת
האידיאלים באופן הראוי לרדת לתפיסת הוית אידיאלים מוגבלים, יוצרי עולמים,
מהוי חיים, ממציאי נשמות, ומחדשי צבאי צבאו
ת, מכח הופעתה של
תכונת החרות
של בינת חיי כל העולמים
, בצורתה העליונה מתגלה הוד הבינה ...

20
הפועל את החיים והאור הגנוז בכל
פרט ופרט, ע"י תבונה חודרת,
השואבת מהבינה העליונה, ומענקת
עושר לפרטים הרבים, בהמון
שינויי גווניהם...
אז מגיע תור הגדלות לאדם, ... כל תורה וכל תפלה, תהיה מוארה
באור הגנוז, באור הכללי, ה
גנוז בנשמה העליונה, לפני
הופעת
פעולתם.
בפסקה זאת הרב מסביר את התהליך שהבינה העליונה פועלת. שלב ראשון
האדם מכיר את הפרטים השונים. עושר הפרטים גורם שהבינה מתרחבת.
היינו ככל שיש יותר פרטים הכלל מתעשר ומתרחב.
כמשל: ככל שיש בבית יותר פרטים הבית מתעשר. לכן הרב מסביר בפסקה
זאת ככל שיש יותר פרטים יש עושר גדול יותר. העושר הגדול הזה גורם
שגם העשיה הפרטית כבר איננה נתפסת כדבר פרטי, אלא הדבר הפרטי
מקבל את הגודל של הכלל. (גם בהמשך הפסקה שלנו הרב יסביר כיצד
ההכרה הכלליתמרוממת את העשיה הפרטית.)
מחברת את העבודה האלהית בטהרתה עם כל היצור-כשאדם מבין
את הכלליות הנובעת מהבינה העליונה, האדם מכיר כיצד אותה מטרה
כללית יכולה להתחבר עם כל היצורים. לכלל היצורים ישנה מטרה
משותפת. אדם יכול להתרומם להתבוננות כללית, על ידי אותה התבוננות
כללית האדם יגלה כיצד כל הבריאה משתתפת במטרה הכללית הזאת.
לשיר יחד עם כל משוררי פרק שירה
,
ועם כל אדם, אשר
בנפש
ישרה עורג הוא אל אל יוצר כל-ישנה ברייתא הנקראת פרק שירה.
אומנם לברייתאהזאת אין מקור בש"ס, אבל וודאי שמקורה קדום
ופרקים אלו נכתבו בזמן כתיבת הברייתות, בזמנם של התנאים. עניינה של
ברייתא הזאת להביא פסוקים שונים שכל נברא אומר. כל חיה וכל יצור יש
לו איזה פסוק ושירה שהוא אומר אותה.
ההכרה כיצד כל נברא מצטרף לשירה הכללית של העולם,זאת אמונה
הקיימת בשורש דברי הרב בפסקה. האמונה וההבנה כיצד כלל העולם כולו
אומר ומצטרף לשירה ביחד.
הכרת הכלליות גורמת להכניס את כל העולם לתוך כלל אחד גדול, הכלל
הגדול הוא כולל את כל המציאות. אדם כללי מכיר כיצד כל העולם כולו
בתוכו השורש הנפש הישרה שלו, כולםעורגים ורוצים לדבוק בקב"ה.
לא לחינם הרב משתמש במשל של שירה, כיון שבשירה כולם מצטרפים
להרמוניה. שירה נהפכת להיות יפה דווקא ברגע שכל אחד מוסיף את הפן
המיוחד שלו. היכולת של האדם להכיר שבשורש כולם שווים זה עצמו גורם

21
לשירה להיות מאוחדת, מצד אחד ומצד שני נותן מקום לכל אחד להביא
את השירה האישית שלו לידי ביטוי.
הזאת, והכלליות
יסוד מהיות תחדל לא והרחבה, החפשית האמונה-הרב מתעסק כאן בשורש עליו העולם עומד. השורש שממנו
העולם נוצר הוא בשביל לגלות כבוד ה'. מהות הבריאה לשורר את שירתה,
לשורר את קרבתה לקב"ה. זאת הכרה אמונית שורשית שהאדם צריך
לבנות באישיות שלו. להתבונן כיצד כל פן וכל מגמה בעולם היא יכולה
לשרת ולעזור לקידום האידיאל הקיים בעולם והוא השירה לקב"ה.
אותה הכרה יש לה תכונה גדולה של הרחבה, ההרחבה נובעת מהסיבה כיון
שהיא כוללת את כלל המציאות. אבל לאותה הכרה יש בחינה נוספת והיא
החופשיות, החירות הקיימת בהרחבה הזאת וצריך להבין במה באה לידי
ביטוי החופש הזה.
נראה להסביר בשני אופנים.
א'-כיון שיש כאן הרבה פרטים יש לאדם חופש להשתמש בכל הפרטים.
החופש בא לידי ביטוי בזה שכל כלי הוא יכול לעזור בשביל להגיע למטרה.
מעין חופש שנותנים לאומן להשתמש באיזה צבעים שהוא מעוניין, זה
חופש כללי הגורם לאדם לשכלל את הציור בצורה מיוחדת.
ב'-אפשר שהכוונה חירות, היינו שהחירות מבטאת שאין שום דבר חיצוני
המכריח את הדברים לפעול בצורה מסויימת. היינו לפעמים האדם פועל
בגלל הכרח חיצוני. לדוגמא אדם שהולך לעבודה הרבה פעמים זה בגלל
הכרח חיצוני שהוא צריך להביא פרנסה. החירות מבטאת את זה שהאדם
מחליט ללכת לעבודה בגלל שזה מתאים לאופי ולרצון שלו, לא בגלל דברים
חיצוניים. מה שמיוחד בתכונת הבינה כיון שהיא מאד עליונה, היא נובעת
ההכרחי מעל היא נמצאת ממילא החכמה מן ישירותוהספירות ת
המצמצמות. הבינה נובעת ישירות מן האידיאל החירותי, לכן הבינה היא
מבטאת את עולם החירות.
הממולאה אהבת אלהים ואהבת האדם, ואהבת הבריות כולן-מה
שממלא את האדם בשלב בו הוא מכיר את הכלליות, זאת תכונת האהבה
הכללית. כדי שאדם יוכל להיות כללי הוא צריך למלאאת עצמו באהבה
לאלוקים. אותה אהבה גורמת לו להכיר שבריאת העולם זאת יצירה טובה
עם תוכנית אלוקית כללית טובה. אותה אהבה צריכה אח"כ להופיע
באהבת האדם, נראה שכוונת הרב אהבת האדם היינו שהאדם יאהב את
עצמו, ומתוך אותה אהבה שהאדם אוהב את עצמו הוא יכול לאהוב גם את

22
כלהבריות8.
דברי הרב שישנו קשר בין אהבת אלוקים לבין אהבת הבריאה באה לידי
ביטוי גם בדברי הרב במידות הראיה מידת האהבה וכך כותב הרב.
מידות הראיה מידת אהבה פסקה ג.
-
אי-
אפשר שלא לאהוב את ד', ואי
-
אפשר שלא יצמיח כח
אהבה
מתוקה ומוכרחת
זאת צמח מעשי. לאהוב לפעול בפועל ובמעשה כל
המתרחש לטוכ ביחש להשגת אור ד'.
אי-
אפשר שלא לאהוב את
התורה והמצות, שהן כ"כ קשורות בטוב ד' ... ואי
-
אפשר שלא
להתמלא אהבה לכל
בריה, שהרי שפע אור ד' בכל הוא מאיר, והכל
הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד'
מלאה
הארץ
והבלטתו של יסוד זה יכין לו האיש הישראלי על פי הדפוס
המיוחד של החקיקה האלהית אשר באורן של ישראל-כדי שמידת האהבה
תוכל לחדור לתוך המציאות צריך האדם להשתמש בדברים החקוקים
בנשמתו. הדברים החקוקים בנשמתו של האדם זאת התורה והמצוות. הרב
נוקט שחלק מהותי ממטרת התורה והמצוה היא לגרום לאיש הישראלי
להגיע לאהבה כללית לכל המציאות. כיון שמידת האהבה הזאת נובעת מן
התורה ממילא היא חקוקה אצל האדם, בדיוק כמו שהתורה היא חקוקה
בנפשו של האדם.
כתורה וכמצוה מורשה קהלת יעקב-דברי הרב לקוחים מפס' בספר
דברים.
דברים פרק לג פסוק ד
-
תֹורֵָּ֥ה צִּּוָּה־לָָּ֖נ ּו מֹׁש ָ֑ה מֹורָּׁשָָּ֖ה קְהִּלֵַ֥ת יַעֲקֵֹֽב:
פסוק זה מבטא את הקשר שיש לכל יהודי לתורה. הקשר אל התורה הוא
לא קשר חיצוני, זה קשר הנוצר כירושה מהדורות שלפניו9. זה קשר
8הסברנו את דברי הרב שאהבת האדם היינו האדם את עצמו, ואילו אהבת הבריות זה כלל
האנושות. אומנם ניתן להסביר בצורה שונה, שאהבת האדם היינו אהבת בני האדם ואח"כ
מגיע האהבת הבריות היינו כל היצורים.
9לכן הגמ' במסכת סנהדרין לומדת מפס' זה שמי שאינו מלמד את תלמידו תורה, נחשב כאילו גוזלו מנחלתו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

23
שהאדם מתקשר אל התורה כדבר העומד בשורש חייו האישיים. לכן זה
נחשב כעין חקיקה.
שהיא לא תעיק ותצמצם
את היסוד הרחב והחפשי, אלא תרחיבהו, ותופע עליו נהרה-ההכרה שהתורה היא מתאימה לטבע הישראלי,
גורמת לאדם להבין שהתורה היא השורש של החופש הטבעי של האדם.
דווקא על ידי התורה האדם נהפך להיות בן חורין. הסיבה היא בגלל
שהתורה היא הטבע של האדם. וזה מה שהמשנה במסכת אבות אומרת.
משנה מסכת אבות פרק ו משנה ב
-
ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב
אלהים הוא חרות על
הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק
בתלמוד תורה
במשנה זאת מבואר עד כמה התורה היא מתאימה לטבע שלנו לכן התורה
נקראת'חרות על הלוחות' מעין חירות. החירות נלמדת מהפס' המתעסק
בביאור אותיות התורה שנחשבות כחקוקות. אותה חקיקה היא מה שהרב
מכנה כאן כחקיקה לא רק על לוחות האבן, אלא זאת חקיקה בנפש של
הישראלי. כיון שזאת החקיקה הטבעית שלנו לכן רק כשהאדם מקיים את
המצוות, רק כשהאדם מקיים את הטבע שלו הוא יכול להרגיש בן חורין.
כיון שהתורה היא טבעית וחקוקה, היא גורמת לאדם להרגיש בן חורין.
אותה הרגשה טובה היא מולידה את האדם לאהבה כללית לכלל המציאות,
לכן אדם שמרגיש את ההרגשה הזאת היסוד הנפשי שלו מתרחב10.
בתחלה מוצאים את התוכן של התורה כולה, בכל הרחבתה,
בהנפש
הפרטית-לאחר שבתחילת הפסקה הרב ביאר כיצד ההגעה לכלליות
נוצרת על ידי חקיקת התורהוהמצוה של האיש הישראלי. כאן הרב חוזר
ומפרט את השלבים של תהליך זה. השלבים מתחילים מהפרט אל הכלל.
כדי שהאדם יוכל לההפך להיות אדם כללי, קודם עליו להכיר את הכלליות
-
אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד
-
כאילו גוזלו מנחלת אבותיו,
שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי
בראשית.
10הרב מסיים קטע זה בפסוק המופיע בספק איובבהקשר אחר.
איוב פרק ג פסוק ד
-
הַיֵֹ֥ום הַהּ֗וא יְֵֽהִִּ֫י ח ֵֹׁ֥ש ְך אֵַֽל־יִּדְרְׁש ָ֣ה ּו אֱל ָֹ֣וּהַ מִּמָָּ֑עַל וְאַל־תֹופַָ֖ע עָּלָָּ֣יו נְהָּרֵָּֽה:

24
הקיימת באישיות שלו, ומתוך הכרה של הכלליות הקיימת באישיותו
האדם יוכל להכיר את הכלליות הקיימת בכלל העולם.
הרב מבאר שהכרת הכלליות של האדם מתחילה מהכרת התורה. האדם
הוא מעין עולם קטן, כמו שכלל העולם תלוי בתורה, כך גם האדם הפרטי.
בדברי הרב יש כאן יסוד חשוב, ישנם שלבים בפיתוח הכלליות. אי אפשר
לקפוץ מדרגות. כמו ילד קטן קודם עליו להכיר את עצמו אח"כ יכיר את
משפחתו ולאט לאט יכיר את הסביבה. באותה מידה צריך להתרחש תהליך
הרחבת הכלליות של האדם. קודם האדם צריך להכיר את כלליות כוחותיו,
להכיר את המידות שלו. להכיר כיצד התורה בונה את האישיות האישית
שלו, לאחר שהאדם מכיר את כוחותיו ואת מה שהוא מקבל מן התורה
האדם יכול להתקדם אל הכרת כלל המציאות.
בתיקוניה ובקלקוליה,
בעליותיה וירידותיה-הכרת הנפש תלויה
בהכרת כל השלבים שמהם האדם מורכב. ראינו לעיל בפסקה פד' שהרב
מתאר שכדי שהאדם יכיר את תנועת הנפש הוא צריך להכיר שהנפש
מורכבת מעליות וירידות. ישנה חשיבות שהאדם יכיר את כל מצבי רוחו,
ההכרה הזאת גורמת לאדם להבין כיצד יכול להיות כלל שמורכב מדברים
הנראים הפוכים. כל אדם מבין שהוא מציאות אחדותית, ובכל זאת האדם
יודע בעצמו שלפעמים הוא מצליח ולפעמים הוא נופל. לפעמים הוא עולה
ולפעמים הוא יורד. ההכרה הזאת משכללת את האדם להבין שיכולה
להיות כלליות המורכבת מחלקים שונים הנראים הפוכים זה מזה.ואחר כך מוצאים את הנפש הפרטית שהיא משורגת עם הכלל כולו-
בשלב השני לאחר שהאדם מכיר את הכלליות הנפשית שלו הוא מסוגל
לחבר את עצמו אל הכלל. ההבנה שהכרת הכלל יכולה לבוא רק לאחר
הפרטיות של האדם מופיעה גם בדברי הרב באורות הקודש חלק ב' וכך
כותב הרב.
אורות הקודש חלק ב' עמ' תמז' פסקה לב'.
-
איש יחידי צריך למצא עצמו בעצמו, ואחר כך הוא מוצא את עצמו
בעולם המסבבו, שהוא חברתו, צבורו ועמו. הצבור מוצא את עצמו
בעצמו, ואחר כך הוא מוצא את עצמו באנושיות כולה
11
...
ואחר כך מוצאים את התוכן של הכלל, בעולם כולו-לאחר שהאדם
הכיר את כלליותו האדם עולה להכיר אתהכלליות הקיימת בעולם כולו.
11המשך פסקה זאת הרב ממשיך לתאר כיצד האנושיות ממשיכה להתכלל בתוך העולם
כולו, ואחר כך העולם כולו נכלל בתוך כלליות העולמות.עד שמגיעים אל הכלליות העליונה.

25
האדם מבין שהעולם כולו מבטא מציאות כללית. האדם מסוגל להכיר לאן
הכלליות של העולם מובילה.
וההויה נמצאת תלויה בהשלמת המוסר והתורה של כל יחיד-כיון
שהאדם הוא פטר בתוך המציאות לכן האדם צריך מבין כיצד הוא משמש
כפרט בודד בתוך הכלל. המציאות להיות פרט בודד בתוך כלל גורמת לאדם
להכיר את התפקיד המיוחד שלו. את החשיבות האישית שלו כשותף למען
הכלל12.
ההבנה שהתורה היא עוזרת לאדם להכיר את האישיות הפרטית שלו,
ומתוך האישיות הפרטית שלו האדם יוכל להכיר ולשכלל את העולם כולו,
מופיעה בדברי הזוהר.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסא עמוד ב
-
כל מאן דאסתכל בה באורייתא ואשתדל בה כביכול הוא מקיים כל
עלמא, קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש
מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא, אשתכח דעובדא וקיומא דכל
עלמא אורייתא איהי, בגין כך זכאה איהו בר נש דאשתדל
באורייתא
דהא איהו מקיים עלמא
לפי דברי הזוהר העולם כולו נברא על פי התורה. לכן אדם המשתדל בלימוד
התורה, אדם המשתדל בקיום המצוות הוא גורם קיום לא רק לעצמיותו
הפרטית, אלא גורם קיום כלל העולם.
חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם-דברי הרב מבוססים על הגמ'
במסכת סנהדרין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז עמוד א
-
ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות
בחותם אחד
-
כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך
הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון
-
ואין אחד מהן דומה
לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי
נברא העולם.
12באורות הקודש ח"ב הרב מבאר כיצד לאט לאט העולם יכיר את הקשר בין האדם הנמצא
בעולם לבין העולם עצמו.
אורות הקודש ח"ב עמ' תכח' פסקה כא'
-
העולם מחכה הוא להתגלות הנפלאה, איך שהאדם והעולם קשורים הם זה לזה,
ולפתח על ידי גילוי זה את ההרגשה המאחדת את השניין הללו ...

26
לפי הגמ' הזאת מבואר על כמה אחריות מוטלת על האדם, כיון שהוא פרט
הנמצא בתוך הכלליות הגדולה.
הרמב"ם בהלכות תשובה מביא את היסוד הזה בצורה מעשית.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ד
-
לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי
וחציו חייב, ו
כן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד
הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה,
עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות
וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק
הכריע את כל העולם לזכות והצילו ...
לפי דברי הרמב"ם מתבאר הצורה הנפשית בה האדם צריך לחיות. האדם
צריך להכיר בכל רגע כיצד כלל העולמות עומד על העשיה הפרטית שלו.
בשמונה קבצים הרב בעצמו מתאר כיצד הוא בעצמו חי ומרגיש איך
העבודה האישית שלו היא משפיעה על כלל העולמות וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ב' פ
סקה עח. -
הזיכוכים שאני מזכך את עצמי, את מחשבותי, רעיונותי, מדותי
והרגשותי, הם יהיו זיכוכים כוללים לכל העולם כולו.
ומתי
יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב אבותינו-האמירה
הזאת מקורה בתנא דבי אליהו.
תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כג
-
לפיכך (היו) [יהיו
] אומרים כל אחד ואחד, מתי יגיעו מעשיי למעשה
אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל
מעשיהם הטובים ותלמוד תורה. שנו חכמים במשנה, כל אחד ואחד
מישראל חייב לומר, בשבילי נברא העולם (סנהדרין פ"ד מ"ה), לא
יאמר אדם (עצמו) [לעצמו], העולם הזה מלא תו
הו ובוהו, אלך אוכל ואשתה (אהנה) [ואהנה] ואלך מן העולם,
לכל אדם ישנו ציווי לדאוג לכלל העולם. הדאגה לכלל העולם באה לידי
ביטוי אצל האבות13. האבות היו אנשים פרטיים שבזכות העשיהשלהם בם
נהפכו להיות אנשים כלליים. הם נקריאם אבות בזכות הכלליות שלהם. כך
13בפסקה קא' הרב הביא שברכת האבות היא שהם נתברכו. בכל מכל כל, היינו ברכתם
קשורה בחיבור אל הכלל.

27
כל אדם צריך לשאוף שמעשיו יהיו מעשים כלליים בדיוק כמו פעולתם של
האבות הקדושים.

28
פסקה קד. התפיסה הכללית והפרטית14
(עמוד קנ')כל מה שעובר על אדם יחידי ועל נפשו, מאורעותיו
מיום התחלת
י
והדרגותיו, עליותיו בשכלולו, הגמרו עד צירתו
חליפותיו ותמורותיו, הכל בגודל עבר ועובר על היצירה
הגדולה, על כל עולמים, ומה שעבר ועובר על כל עולמים
עובר על כל אדם.
אמנם ישנם ענינים כאלה שהתפיסה הכללית מקדמת
בהם, ומתוך
בראשית מעשה מתוך העולמית, היצירה של ההזרחה
,
באים להכרת הנפשיות הפרטית, וישנם דברים כאלה שהתפיסה
הפרטית מקדמת לבא, ומהם מתפלש אור הידיעה על חכמת
עולמים. וישנם הרבה פרקים שהנחלים נפגשים זה בזה,
וממלאים זה את זה, משלימים ומבררים זה את זה.
נושא הפסקה-האדם הוא עולם קטן, כל מה שעובר על האדם בקטנות
עובר על העולם בגדלות.
ביאור הפסקה-
כל מה שעובר על אדם יחידי ועל נפשו-הרב בפסקה זאת מסביר
בעומק את המושג הידוע שהאדם נקרא עולם קטן, וכך מובא באבות דר'
נתן.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לא
-אבל הקדוש ברוך הוא יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי
עולמים בחכמתו ובתבונתו ברא את כל העולם כולו וברא את
השמים ואת הארץ עליונים ותחתוניםויצר באדם כל מה שברא
בעולמו.ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם זה שערו של אדם.
... ברא רוח בעולם ברא רוח באדם זה חוטמושל אדם...
הרב מרחיבאת המושג ומסביר שהעניין לא רק שהאדם בעצמובמכלול
רמח' אבריו ושס"ה גידיו ומבנה גופו מתאים לכלל העולם. הרב מעמיק
ומסביר שכל המאורעות המתרחשים עם האדם במהלך חייו זה ביטוי
למהלך הגדול יותר המתרחש בכלל העולם.
14מקור הפסקה, קובץ ה' פסקה קמו'.

29
הרב מסביר שההתרחשות המתרחשת באדם הפרטי הן מצד גופו היינו
הצדדים הפיזיים שלו. והן מצד הנפש שלו כל אלה מבטאים ביטויים
הבאים לידי ביטוי בכלל העולם.15
מאורעותיו
מיום התחלת יצירתו עד הגמרו בשכלולו-נראה שכאן
הרב בעיקר מדגיש את הצדדים הפיזיים המתרחשים אצל כל אדם פרטי.
בחסידות מבואר כיצד כל השלבים שהאדם עובר בתהליך גידולו הפרטי
באים לידי ביטוי בכלל העולמות. האדם הפרטי עובר שלבים בגידול שלו.
האדם מתחיל מן העיבור אחר כך הוא יונק אחר כך הוא גודל עד זמן בר
מצוה ואחר כך יש את הגידול הנוסף עד גיל עשרים. תהליך הגידול הזה בא
לידי ביטוי גם בכל הורדת שפע בעולם.
עליותיו והדרגותיו,
חליפותיו ותמורותיו-כאן נראה שהרב מתייחס
יותר לשינויים הנפשיים שהאדם עובר. האדם עובר מבחינה רוחנית עליות,
הנפש שלו גדלה. כמו כל אדם שנמצא בדרגה מסוימת שאותה האדם מכיר
וככל שעובר הזמן מדרגתו של האדם משתנהועולה. זה מה שמובא במשנה
באבות 'בן עשרים לרדוף בן שלושים לכח'16. לכל גיל יש הדרגה ותפקיד.
במהלך גידולו של האדם יש לאדם חילוף מצבים הוא משתנה ממציאות
של ילד לנער, אחר כך האדם משתנה מהיותו רווק להיותו נשוי, אח"כ
האדם ממשיך להיות אבא וסבא. השלבים האלה הם חילופי המדרגות של
האדם.
תמורותיו נראה שהכוונה כאן לשינויים בשמות שהאדם מכונה. האדם
באותו זמןהוא יכול להיות מצד אחד בעל לאשתו מצד שני אב לילדיו ומצד
15היסוד שהאדם מבטא את כללות העולמות מובא גם בשערי קדושה למהרח"ו.
שערי קדושה חלק ג' שער ד'.
-
אחר כך ברא את האדם הישראלי, זך בכל מכל בחינותיו יותר מכל שאר הנבראים
... ולהיותו זך מכל הנבראים בארץ, נתעלה עוד כי גם הוא נכלל ונקשר בכל העולמות
ובכל פרטיהם ממטה למעלה
... והרי נתבאר היטב מהות האדם כי הוא כולל כל
העולמות כולם בין בכללותם בין בפרטם, מה שאין כן בכל הנבראים העליונים
והתחתונים.
16
משנה מסכת אבות פרק ה משנה כא
-
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש
עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה
לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים
לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן
תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם:

30
שלישי סבא לנכדיו וכדומה. היינו באדם ישנם תמורות ושינויים התלויים
מול מי הוא מתראה.
הכל בגודל עבר ועובר על היצירה
הגדולה, על כל עולמים-כל
היסודות המתגלים בגופו ונפשו של האדם מתגלים גם בכלל הבריאה,
בהופעה של גודל גדול. כביכול אפשר להסתכל על כלל המציאות בתור איש
ואדם אחד גדול. ההסתכלות הזאת היא לא רק על העולם הפרטי שלנו אלא
בא ומתגלה בכלל העולמות גם העולמות העליונים, שאינם נראים לנו.
ההסתכלות הכללית הזאת יכולה להסביר לנו תהליכים למה ישנם תקופות
בהיסתוריה שמתגלים דברים מסויימים, ולמה בתקופות אחרות מתגלים
דברים אחרים. יסוד זה מגלה שהעולם בעצמו יכול להתגלות בצורה
מסויימת כלפי קבוצה אחת, ובצורה מסויימת כלפי קבוצה אחרת.
ומה שעבר ועובר על כל עולמים
עובר על כל אדם-כאן הרב חוזר
ומסביר שההסתכלות היא דו כיוונית,כמו שהאדם מבטא את כלל העולם
כך העולם יכול לבטא את המציאות הפרטית של האדם.
היסוד הזה שהאדם הוא מבטא בקטן את כלל העולם מופיע בכמה מקומות
בכתבי המקובלים. בחסידות המשיכו את היסוד הזה והגדירו יסוד זה על
פי הפסוק באיוב.
איוב פרק יט פסוק כו
-
וְאַחַָ֣ר עָֹ֖ורִֵּֽי נִּקְפּו־זָֹ֑את
וּ֝מִבְּשָׂרִִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֶֹֽוהַּ:
על יסוד זה מתבאר שאדם הרוצה להכיר את הבורא, להכיר את האלוקות
הקיימת בעולם, הוא יכול להתבונן במציאות האישית והפרטית שלו ועל
ידי זה להכיר את האלוקות הקיימת בעולם. יסוד זה מבוסס על מה שהרב
מבאר כאן, כיון שהאדם הפרטי הוא מבטא את כלל העולם ממילא דרך
ההתבוננות הפרטית להתרומם למבט פנימי על האלוקות הנמצאת בעולם.
וכך כותבבעל הסולם.
פתיחה
ו
הקדמ
ה של בעל הסולם
לפתיחה לחכמת הקבלה
-
איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע (דף מ) תא חזי דכל מה די בעלמא
לא הוי אלא
בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי וכו', הדא הוא
דכ' וייצר ה' אלקים את האדם ... וכל מה דלעילא ותתא וכו' כלילן
בהאי דיוקנא עש"ה [=עיין שם הכי]. הרי מפורש שכל העולמות
העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם ...
בעל הסולם מביא את המקור מדברי הזהר שם מתבאר החיבורהגדול של
האדם אל כללות העולמות. כל העולמות כולם כלולים באדם.

31
על פי יסוד זה ניתן להעמיק ולהבין את האחריות המוטלת על האדם. עד
כמה תפקידו של האדם לתקן את כלל העולם. כיון שלאדם יש אחריות על
כל העולמות, לכן גופו מאורעותיו ונפשו כלולים מכלל העולמות17.
ישנ אמנם
מקדמת הכללית שהתפיסה כאלה ענינים ם
בהם-
לפעמים הקב"ה מנהל את העולםכשבתחילה הדברים נוצרים בכלל ומתוך
הכלל הדברים חוזרים אל הפרט. מתוך שרואים תהליך כלל עולמי האדם
יכול להכיר שתהליך זה מופיע גם אצלו בצורה פרטית.
כדוגמא אפשר להביא את יציאת מצרים, יציאת מצרים היא תהליך כללי
של אומה שלמה, דווקא מתוך היציאה הכללית של האומה, מתברר לאדם
הפרטי שגם הוא עצמו יכול להוציא את עצמו מן המיצרים האישיים שלו.
דוגמא נוספת אפשר לתת לגבי המציאות הכללית שנוצרה בכלל העולם
בחורבן בית המקדש. ברגע שנוצר חורבן בית ראשון והסתלקה הנבואה,
נוצרה מציאות בכלל העולם. אותה מציאות כללית עולמית אחר כך היא
חוזרת ומשפיע על האדם הפרטי, על מעלתו ודרגתו הרוחנית.
ר' צדוק בצדקת הצדיק מביא דוגמא נוספת כיצד העולמות העלונים
מתגלים בעולם הזה, וכך כותב ר' צדוק.
ר' צדוק הכהן מלובלין
-
צדקת הצדיק אות כג -
בכל מעשה השם יתברך יש סימן ניכר למטה
וכמו שכתב בספר
לקוטי
אמרים מהרבי ר' בער זצ"ל כי חסרון שמגיע לצדיק הוא
לסימן לו שידע שאותו החסרון בשכינה כביכול (עיין שם באורך).
וזהו על כל משמר שואג וכו' וסימן לדבר רצה לומר שיש סימן ניכר
למטה...
17באורחות צדיקים מסביר על פי יסוד זה את החשיבות שהאדם צירך ליחס למעשיו וכך
הוא כותב.
ספר אורחות
צדיקים שער יראת שמים
-
ועבור שהנשמה באה מלמעלה מכסא הכבוד, על כן הגוף, שהיא שרויה בו, יש בו
דמיון של כל העולם, ועל כן נקרא האדם "עולם קטן". הנשמה היא דומה לבוראה,
והגוף דומה לעולם התחתון והעליון. ועתה שמע חכמה מופלאה. כמו שהאלהים
עליון ומושל על האדם ועל כל
העולם למעלה ולמטה, כן האדם כל עת שיעשה רצון
בוראו ...

32
על פי יסוד זה ניתן להסביר שישנם זמנים לדוג' בזמן המשמרות שבעולם
מתרחשים דברים18.הדברים הגדולים המתרחשים בעולם, הם אחר כך
מתגלים בצורה פרטית בתוך העולם.
ומתוך ההזרחה של היצירה העולמית, מתוך מעשה בראשית,
באים
להכרת הנפשיות הפרטית-הרב מחדש כאן יסוד להכרת נפשו של
האדם. אדם הרוצה להכיר טוב את עצמו יכול להתבונן בכלל העולם.
ההסתכלות על העולם יכולה להתבטא בהתבוננות על מעשה בראשית,
היינו הטבע הקיים בבריאה. אבל אפשר להתבונן גם על המאורעות
המתרחשים בעולם. השינויים הקיימים, אולי זה כוונת הרב שכותב מתוך
ההזרחה של היציאה העולמית, היינו מתוך הכרת המציאות הזורחת
והמשתנה בעולם.
על ידי הסתכלות בתופעות המתרחשות בכלל העולם האדם יכול להכיר את
נפשו הפרטית. דברי הרב יכולים לשמש את האדם הן בהכרת עצמו והן
בעבודתו החינוכית. כדי שאדם יצליח לחנך הוא צריך להכיר את המציאות
הכללית הקיימת בכל הדור כולו.
דוגמא-בדור שלנו העולם התפתח לכוון של זכויות הפרט, בתקופה בהאנו
חיים, העולם כולו מתעסק בהעצמה אישית. מי שרוצה להכיר את מציאות
נפשו לא יכול להתעלם מהרוח הכללית הזאת הנושבת בעולם. ההבנה
שבסופו של דבר התהליך הכלל עולמי משפיע על האדם הפרטי.
אפשר להביא דוגמא נוספת-על פי ספרי החסידות מתאר שבכל דור ישנה
מצווה או שורש מיוחד אותו צריך לתקן. כביכול כל דור ישנה התמודדות
שונה. ההכרה הזאת עוזרת לאדם להכיר את מציאותו הפרטית.
וישנם דברים כאלה שהתפיסה
הפרטית מקדמת לבא-כעת הרב
מדבר על הצורה ההפוכה. קודם הרב דיבר על תהליכים המתגלים בכלל
ומשפיעים ומופיעים בפרט. כעת הרב מתאר תהליך הפוך,ישנם תהליכים
המתחילים מהפרט אל הכלל.
כדוגמא אפשר לתאר את תופעת 'דור המסכים'. התהליך בו כלל החברה
18כך מובא בגמ' ברכות,
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד א
-
והא קמשמע לן: דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא,
היינו להופעה הרוחנית העליונה אצל הקב"ה יש ביטוי מעשי בעולם המתגלה למטה.

33
מחוברת בכל רגע למסך וכדומה זאת תופעה שאומנם יש חברות שיווק
הגורמות להתמכרות, אבל זה תהליך המתחיל מלמטה. אין כאן מאורע
כללי גדול המתרחש בכלל העולם. זאת תופעה המתחילה מן האנשים, אבל
בסופו של דבר היא יכולה להתבטא גם בכלל העולמות. כשהאדם הפרטי
מתנהל בצורה מסויימת זה משפיע שגם העולמות כנגד יתחילו להתנהג
בצורה דומה.
ומהם מתפלש אור הידיעה על חכמת
עולמים-דרך הפרט אפשר
להכיר את הכלל.
כדוגמא מצאנו לגבי ההתקדמות המדעית של העולם. הרבה פעמים מתוך
רצף של פרטים מגלים כלל יסודי ושורשי הקיים בכל העולמות.
כדוגמא אפשר להביא את כח המשיכה, כח זה בא לידי ביטוי בחפצים
פרטיים, היינו רואים שכל חפץ פרטי הוא נופל ויורד כלפי מטה. לאחר
הבנה שזה בא לידי ביטוי בכל פרטי מתגלה שזה כח הקיים בכלל
המציאות. בסופו של דבר פרט ועוד פרט גילה על כלל כח זה. ובהמשך
הצליחו לגלות כיצד כח המשיכה בא לידי ביטוי לא רק כלפי כדור הארץ
אלא כלפי כלל העולמות כולם.
אם כן מתגלה שישנם תהליכים הפוכים זה מזה, ישנו תהליך שלפעמים
מתוך הכלל הקיים בעולם מתגלה הפרט. וישנו תהליך הפוך שמתוך הפרט
מתגלה היסוד הכללי.
באורות הקודש ח"א הרב מסביר את היתרון של ההסתכלות הכללית וכך
כותב הרב.
אורות הקודש ח"א עמ' נה' פס
קה מ' מהסתכלות כללית לפרטית
-
לפעמים נוח יותר לבוא מהסתכלות כללית אל
הפרטית, מהרחוק
אל הקרוב
, שלא כמדה החפושית הרגילה,
שמתחלת מן הקרוב לבוא
על ידו אל הרחוק, ומן הפרטיות לבוא על
ידה אל הכללות.
אמנם המדה היא מדה סדורה, אין כאן דליגה באמת, מפני
שלעומת זוהר
הנ
שמה, הכלליות היא הקרובה לה, והתמונה
הנראית רחוקה היא
ממהותה...
לפי פסקה זאת מבוארשהכח להסתכל על הכלל נובע מהנשמה. לפי זה ניתן
להבין שהנטיה להתבונן על הפרט נובע מן הצד החומרי הפרטי הקיים
באדם.

34
אפשר באופן כללי לחלק את ההסתכלות על העולם מצד אנשיהנגלה, ומצד
אנשי הנסתר. אנשי הנגלה הם מתבוננים על העולם בצורה מעשית פרטית.
ואילו אנשי הסוד נוטים לראות את הכלל השורשי הפנימי הקיים בעולם19.
וישנם הרבה פרקים שהנחלים נפגשים זה בזה,
וממלאים זה את זה, משלימים ומבררים זה את זה-במהלך כל הפסקה הרב הסביר
לכאורה שהתהליכים הם שונים זה מזה. היינו ישנו תהליך מלמעלה למטה,
וישנו תהליך הפוך. כעת הרב מסביר שההבחנה הזאת היא יכולה להיות
נכונה במעבדה, אבל במציאות הרבה פעמים התהליכים הם מקבילים.
יכולים להיות דברים שמתחילים מהאור הכללי, ומתוךזה האדם הפרטי
מקדם את עצמו. ואחר כך ההתקדמות של הפרט חוזרת ומשפיע על הכלל.
המפגש בין שני הנחלים גורם מילוי השלמה ובירור בין הדברים. לא יכולה
להיות מציאות חד כיוונית כל מציאות ניזונת ומקבלת שיפור מהתהליך
ההפוך.
19אפשר אולי להרחיב על פי חילוק זה להסביר את ההבדל בין התלמוד בבלי לתלמוד
ירושלמי. הבבלי הוא מתעסק בפרטים של הסוגיות, ומתוך הפרטים הוא חוזר אל הכלל.
ואילו הירושלמי מתעסק בשורש הכללי הרוחני, ומתוך השורש הרוחני מתגלה הפרט.

35
פסקה קה.ההשתוות לחיי העולמים20
(עמוד קנא'-קנב')
הגדולות, התשוקות והרעיונות, המחשבות כל
והנסיונות
הפרטית, בנפשו צדיק כל על שעוברים העצומים, כולם
עוברים הם על כללות האומה, ובאופן כללי על כללות
האדם,
ובאופן יותר כללי על כללות העולם, וכל העולמים כולם.
וכל מה שהאורה הפנימית והמקפת העליו
נה
היא יותר נתבעת ברוב אמת מנשמתו של אדם,
והוא מתגלגל
הרבה בצער הצמאון
לשבר את נפשו מהריווי העליון, עד שהצער
בא לידי דכדוכה של נפש ממש, עד לכדי בחילה
בחיים, ועד לידי התמעטות הכח, וההתהלכות כצל בנטותו,
ובכייה לא יפנה אל רהבים, ולא יאבה
בשום אופן לשכר את ע
צמו
בשכרון החיצוני של העולם, לא
ברוחניות, ולא גשמיות, בתאוות
במה ולא בדמיוניות, ולא
שקוראים שכליות, כי אם עומד הוא על
משמרתו, והתגלות האמת
העליונה והטוב המוחלט בנשמתו ובעולם
הוא כל ישעו וחפצו, לפי מדה של התגברות תכונה זו,
הוא הולך ומשתוה לרוח כל העולמים,
ו
הוא סוקר
מתוך לו ובא האור והולך הכל, את מפנימיותו מחשכיו,
עד כדי צפיה נאמנה מסוף העולם ועד סופו,
כל אחד ואחד לפום דרגיה, ויראה בגיאות ד', ברב עז וחדוה,
וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום.
כל העולמים כולם בכללותם מרוח ד' חיים הם,
וכחם
מלא וחיים
ש
ל צדק גמור ושל יושר מלא, והאדם בבחירתו הוא
צריך להעמיד
את תוכן חייו באופן שיתאים
לחיי העולמים כולם.
וזהו סוד הגבורה שביראת שמים, שכל העז של כל
העולמים מסייע
למי ששם דרכו נוכח ד'.
וכל מה שיתגבר האדם ביותר בזיכוך הנפש, התביעה הזאת
של
ההשתוות לאור חיי העולמ
ים כולם היא מתגברת
בקרבו ביותר,
20פסקה זאת כוללת ב' פסקאות בשמונה קבצים. קובץ א' פסקה תקצח. וקבוץ א' פסקה תקמד.

36
והיא מתפשטת על כל מעשיו, דרכיו, תנועותיו וקניניו,
עד שאי
אפשר הדבר שתבא דבר תקלה אפילו
על ידי בהמתו.
נושא הפסקה-הצדיק בכל עיסוקו שואף להגיע לכלליות ולפנימיות.
ביאור הפסקה-הגדולות, התשוקות והרעיונות, המחשבות כל
והנסיונות
הפרטית בנפשו צדיק כל על שעוברים העצומים,-
בפסקה הקודמת הרב תיאר באופן כללי כיצד מהלך חייו של האדם הפרטי
דומים למהלך הכללי הקיים בעולם. בפסקה זאת הרב עובר לתאר את
מעלתו של הצדיק. כיצד מעשהו של הצדיק מתקשר אלהכלל.
הרב מניח בדבריו יסוד שהצדיק הוא שורש העולם, מעשיו משפיעים על
העולם בצורה משמעותית. דברי הרב מבוססים על מה דברי המדרש
בבראשית רבה.
בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה מח
-
ז והוא יושב פתח האהל כחום היום, רבי ברכיה משום ר' לוי אמר
ישב כתיב, בקש לעמוד, א"ל הקדוש ברוך הוא שב
אתה סימן לבניך
,
מה אתה יושב ושכינה עומדת, כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן,
כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע
והן יושבים לכבודי וא
ני על גבן שנאמר (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל
לפי דברי המדרש מעשהו של אברהם, ישיבתו בפתח העולם זה השפיע על
כלל ישראל. זה סימן לכלל ישראל שישב והשכינה תעמוד כנגדו.
הרמב"ן על התורה מרחיב עיקרון זה, ומלביש יסוד זה בכל מעשיהם של
האבות הקדושים. וכך כותב הרמב"ן.
רמב"ן בראשית פרק יב פס' ו'.
-
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם
-
אומר לך כלל תבין אותו בכל
הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול,
הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע
לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת
הב
ארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים
מיותרים אין בהם תועלת,
וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר

37
יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא
לזרעו
:21
לפי דברי הרמב"ן מתגלה מעלתם של האבות וכל הנביאים וצדיקי האומה.
אותם צדיקים במעשים שלהם משפיעים על כלל ישראל. ההשפעה נובעת
מתוך קישורם של הצדיקים אל הכלליות.
בתחילת הפסקההרבמתאר את מכלול חייו של האדם, גם המחשבות וגם
הרעיונות שאלו התוצאות המעשיות הנובעות מן המחשבות. גם התשוקות
הגדולות היינו גילוי הרצונות המעשים המעשיים. וגם הנסיונות היינומה
שהקב"ה מגלגל על הצדיקים כל זה נובע מן השייכות וההשפעה שלהם על
כלל ישראל. כל דבר המתרחש בחייו של הצדיק מקושר אל הכלל.
כולם
עוברים הם על כללות האומה, ובאופן כללי על כללות
האדם,
ובאופן יותר כללי על כללות העולם, וכל העולמים כולם-
הפרטיים מגלה הצדיק במקריואת כללות האומה. צדיק מקושר אל
האומה לכן כל מה שעובר עליו משפיע על האומה. חייו של הצדיק אינם
חיים פרטיים אלא חיים כלליים. ההשפעה של הצדיק לא רק על האומה
הישראלית, אלא עלכלמין בני האדם ואפילו על כלל העולם. השפעתו של
הצדיק משפיע לא רק על העולם אלא גם על העולמות העליונים.22
21המשך דברי הרמב"ן
-
... ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה
מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה
לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך
פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על
הקשת (מ"ב יג טז
-
יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה
בארם. ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש
פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש
פעמים תכה את ארם: ולפיכך החזיק
הקדוש ברוך הוא את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו,
והבן זה. ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקים בעזרת השם:
22בצוואת הריב"ש לבעל שם טוב הוא גם מבאר עניין זה, וכך מובא.
צוואת הריב"ש פסקה קכג'.
-
שלשה
ספרים נפתחים בר"ה וכו', צדיקים גמורים הם שכל דיבורם הם בדברי
קדושה, בתפלה ותורה, ליחד הדיבור בעולם המחשבה ... ואלו בני אדם שכל כוונתןם
ליחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה הם הצדיקים הגמורים.

38
עניין זהמובאגם בשמונה קבצים לגבי עלייתו של הצדיק.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תקמב
-
-
הצדיק אוהב ד' הוא באמת יסוד עולם.
בעלייתו העולם כולו מתעלה
,
והוא מרגיש את עילוי העולם כולו מתוכו, מקרבו. מבשרו יחזה,
ומנשמתו יבין.
הצדיק מעוניין לרומם את העולם, לכן הוא מצליח לרומם את העולם
ולהרגיש כיצד העולם עצמו מתעלה.
מעלתו של הצדיק מתבטאת גם בדברי חז"ל בדרשתם על הפסוק. (בראשיתְ
כח'י') וַיצ ֵ֥א יַעֲקָֹ֖ב מִּבאָ֣ר ׁשָָּ֑בַע וַיָ֖ל ְך חָּרֵָּֽנָּה:. רש"י על המקום מסביר כך.
רש"י בראשית פרק כח פסוק י
-
ויצא יעקב מבאר שבע
-
לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה,
ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה
רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא
מ
שם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום,
האמור בנעמי ורות:
לפי דברי חז"ל מבואר כשצדיק נמצא במקום הוא משפיע על כלל המקום.
וכל מה שהאורה הפנימית והמקפת העליונה
היא יותר נתבעת ברוב אמת מנשמתו של אדם-הצדיק מחפש את השורש הרוחני של
המציאות. הוא מבין ששורש המציאות זאת המציאות הפנימית. הרב
מתוך נובעת הכלליות רוחנית. להקפה מובילה שהפנימיות מסביר
הסתכלות פנימית. ברגע שאדם חוזר אל הפנימיות, הוא חוזר אל השורש.
בשורש כל הפרטים מאוחדים. לכן הצדיק תובע מנשמתו חיבור אל
הכלליות הפנימית.
מתגלגל והוא
ב הרבה
מהריווי נפשו את לשבר הצמאון צער העליון-הצדיק לא מסוגל להסתפק בחיים חיצוניים. הוא לא מסוגל
להנות מהדברים הפרטיים הקיימים בעולם.אומנם הצדיק נאלץ להתגלגל
בתוך הצמצומים הפרטיים הקיימים במציאות. בסופו של דבר האדם פוגש
בדברי הבעש"ט מתבאר כיצד הצדיקים משפיעים על הכלל. הסיבה כיון שכל עיסוקם הוא
פנימי, הם בכל עיסוקם מכוונים לרומם את העולם המעשי בשביל השורש הרוחני
המחשבתי.

39
הרבה זמן מחייו צרכים פרטיים חומריים מצומצמים. המפגש הזה הוא
מעיל גלגול שהצדיק מתגלגל23ומצטער.
הצדיק מחובר אל השורש הרוחני הקיים במציאות, לכן הצדיק מחפש
תמיד להתמלא מן האלוקות הקיימת בעולם.החסרון שנוצר בזמן הגלגול
בעולם הזה יוצר צמאון, רצון להתחבר אל הריווי העליון.
עד שהצער
בא לידי דכדוכה של נפש ממש-הרב מתאר כאן את הפער
הקיים במציאות. בצורה מובנית יש פער בין הרצוי למצוי. מצד אחד
הצדיק רוצה את החיים הרוחניים. מצד שני בסופו של דבר גם הצדיק
נמצא בתוך העולם. הפער הזה גורם לצדיק דכדוך נפשי.24
עד לכדי בחילה
בחיים, ועד לידי התמעטות הכח, וההתהלכות כצל בנטותו-הרב מעמיק ומדגיש בצורה חריפה יותר את הפער והקושי בו
הצדיק נמצא. הצדיק לא מצליח בכל רגע לחיות את הדבקות לכן הוא בוחל
בחייו המעשיים. הוא מרגיש שאם הריווי האלוקי לא יכול להופיע בעולם
איןהצדקה להמשך החיים.
אותהבחילה בחיים גורמת שהצדיק פחות נמרץ, ופחות פועל במציאות.
הדכדוך והבחילה כמו כל דכאון גורמים לאדם חוסר רצון לפעול25.
23אפשר שדברי הרב על גלגול, אין הכוונה רק כפשוטו כמו שהעולם נוהג להגיד שהאדם
מתגלגל במציאות הקיימת בתוך העולם, אולי הרב מרמז כאן על המושג גלגול. היינו הנשמה
של הצדיק היא עליונה ומרוממת, והיא כביכול צריכה לעבור מעין גלגול שזה צמצום גדול,
כדי לרדת לפעול בתוך העולם הזה המצומצם.
24בפשטות נראה שהסיבה לדכדוך משום הפער בין הרצוי למצוי. אבל אפשר שהדכדוך נובע
גם מההכרה שהאדם מול האלוקות נחשב כגרגיר. היינו שהאלוקות היא כל כך גדולה, וחייו
של האדם כל כך קטנים ומפורדים. לכן הצדיק רוצה לחזור אל הכלליות, היינו לאלוקות
המבטאת כללות עצומה.
25בשמונה קבצים הרב מתאר בצורה קצת שונה נפילה של הצדיק, נפילה כשהצדיק מרגיש
שהוא דומה לשאר האנשים. אבל בעומק הרב מבאר שהצדיק צריך להכיר שהוא שונה
משאר האנשים. כיון שהצדיק משפיע על הכלל לכן הוא לא דומה לשאר העולם. וכך כותב
הרב בשמונה קבצים.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תשה
-
-
הצדיקים מתיגעים ביגיעה רוחנית, כשהאמונה בעצמם מתמעטת בהם, ואז הם
סוברים שהם דומים לכל המון בני אדם, ... רק הם חייבים לדעת, שתכונת נשמתם
היא ל
גמרי תכונה אחרת עליונה, שהתשוקה של אור הקודש ושל הדבקות האלהית
היא נתבעת מהם בכל רגע, והם צריכים להשפיע תמיד על כל הנשמות,
הנאחזים
ביניקה מנשמתם הגדולה והמקפת
.... .

40
דברים אלו גורמים לאדם ללכת כמו צל נטוי. המשל הזה לצל נטוי מובא
בספר תהילים.
תהלים פרק קט פסוק כג
-ֵ֥
כְצל־כִּנְטֹות
ֹו נהֱלָָּ֑כְתִּי נִִּ֝נְעַ֗רְתִּי כֵָּֽאַרְבֵֽה:
בפסוק זה מתואר אפסותו של האדם, הוא נחשב כמו צל שעובר וכלה.
ובכייה לא יפנה אל רהבים-הרב בדבריו מתבסס על הפסוק בתהילים.
תהלים פרק מ פסוק ה
-ָֹ֑ו
אֵַׁ֥שְֵֽרי הַג֗ב ר אֲׁש ר־שָָּ֣ם יְְ֭קֹוָּק מִּבְטַח
וְֵֽלֹא־פָּנֵָּ֥ה אל־רְִ֝הָּבִּ֗ים וְשָּטֵ֥י כָּזֵָּֽב:
בפסוק זה מתואר הצדיק שאינו מוכן להחליף את בטחונו בבטחון של
דברים חיצוניים. רהבים אלו אנשים שיש להם כח חיצוני מעשי. אותם
אנשים סומכים על השקרים והכזב.כשאדם מתייאש מהריווי הרוחני, הוא
חס ושלום יכול להחליף את הרצון לריווי עליון, בריווי נמוך וחומרי.
הצדיק מצליח להחזיק מעמד ולא להחליף את הצמאון שלו במילוי מזוייף
חומרי.
ולא יאבה בשום אופן לשכר את עצמו
בשכרון החיצוני של העולם-
לפעמים בגלל חוסר ההצלחה לגלות את האלוקות בעולם. בגלל הקושי
לחיות את החיים הפנימיים, האדם בוחר להתחבר לדברים החיצוניים
הקיימים בעולם. יותר קל להתחבר לדברים ממשיים מאשר להתחבר לכוח
רוחני. ההסתכמות על הכוח החיצוני החומרי הוא נחשב כעין שכרות. כמו
שיכור שהוא מבולבל כך אדם המחליף אלוקות בכוחות מעשיים חיצוניים.
לא בתאוות גשמיות-האדם בגלל הקושי והדכדוך יכול ח"ו לדרדר
ולשמח את עצמו בעניינים חומריים, בענייני תאוות.
ולא ברוחניות-הרב מרחיב שהצדיק לא מוכן אפי' תאווה רוחנית. תאווה
רוחנית היא תאווה המסתפקת במועט רוחני. לדוגמא צדיק שהדואג רק
לעולם הבא הפרטי שלו, נחשב כצדיק הנכנע לתאוות רוחניות. הצדיק
שהרב מדבר בפסקה לא מוכן לעזוב את הכלליות בשביל שום תאווה,
אפילו לא תאווה רוחנית.
ולא בדמיוניות, ולא במה שקוראים שכליות-כיום אנחנו רואים
שאנשים מחפשים לברוח מן המציאות. השקיעה של האדם בדמיון גורם
לאדם בריחה מן האמת העומדת בפניו. הדמיון הוא נחשב ארץ האפשרויות
הבלתי נגמרות. כיום אפשר להרחיב את הדמיון גם לבריחה לסרטים
וכדומה. כשאדם נמצא בדמיון הוא מרגיש מלא מדברים שאינם אמיתיים.
היתרון בדמיון שהוא נותן אפשרות להתמלא בצורה אין סופית.

41
גם העיסוק השכלי, המדע, הוא משמש כעין בריחה מן המציאות. לפעמים
המדע מתעסק במושכלות שאינם מקרבות את האדם לתכליתו לשורשו
הפנימי. אדם יכול לשקוע בפתרון חידה מתמטית וכדומה, רק בשביל למלא
את הקושי הפנימי שהוא נמצא בו.
כי אם עומד הוא על
משמרתו, והתגלות האמת העליונה והטוב
המוחלט בנשמתו ובעולם
הוא כל ישעו וחפצו-הצדיק שעליו הרב
מדבר בפסקה, ממשיךלהתעקש על השורש הרוחני. הוא מחפש את הטוב
הכללי הקיים בעולם. שום דבר קטן לא מספק אותו.אצלהצדיק הישועה
וההצלה שלו תגיע רק בחיבורו אל נקודת האמת העליונה. כיון שהחפץ שלו
הוא להגיע לאותה נקודה ממילא אין לו שום הצלה בדברים נמוכים יותר.
לפי מדה של התגברות תכונ
ה זו,
הוא הולך ומשתוה לרוח כל
העולמים-כאן הרב מעמיק ביסודו של הצדיק. היכולת של הצדיק להגיע
לנקודת השיווי. נקודת השיווי זאת עבודה פנימית של האדם כיון שהוא
בשורש הבריאה ממילא כל מציאות העוברת עליו הוא מקבל אותה
בגדלות. כיון שהאדם התחבר אל האלוקות ממילא הואמבין את הטוב
הקיים בכל מציאות הקיימת בעולם. אדם כזה יש לו בטחון מוחלט בעל
ארוע וארוע.
וסוקר הוא
מפנימיותו את הכל, והולך האור ובא לו מתוך מחשכיו-
האדם הרגיל מפרש את הארועים הבאים עליו בצורה חיצונית הבוחנת את
הטוב והרע הגלויים. הצדיק מכיר בכל ארוע, אפילו כשיש חושך הצדיק
מכיר את האור הקיים בתוך החושך. שום דבר לא מעכב את הצדיק
מההכרה שיש טוב במציאות. לכן הצדיק מכיר את האור הקיים במחשכי
הארועים.
עד כדי צפיה נאמנה מסוף העולם ועד סופו-היכולת להכיר את
השורש הרוחני הקיים בעולם גורמת לצדיק ראיה ארוכה.הצדיק מכיר את
התהליך כולו, הוא מסוגל לקחת קטע קטן ולראות את כל התהליך. הכרת
כל התהליך מחברת אותו לכלליות ולרוחניות. עבודה זאת גורמת לגלות
את האור הנמצא בכללות התהליך, גם כשפרט קטן נראה סותר את גילוי
האור.
דברי הרב מבוססים על הגמ' במסכת חגיגה המתארת את מעלת אדם
הראשון.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א
-
דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון
-
אדם
צופה בו מסוף העולם ועד סופו,

42
הסיבה שאדם הראשון הוא מציאות כללית, לכן הוא מסוגל לראות את כל
הדורות26.
כל אחד ואחד לפום דרגיה, ויראה בגיאות
ד', ברב עז וחדוה-היכולת
של הצדיק לראות את הכלליות משתנה לפי מעלתו של הצדיק. כל צדיק יש
לו דרגה בפני עצמו. וכך מובא בזהר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קג עמוד ב
-
אלא ודאי נודע בשערים בעלה דא קודשא בריך הוא דאיהו אתידע
ואתדבק
לפום מה דמשער בלביה כל חד
כמה דיכיל לאדבקא ברוחא
דחכמתא
, ולפום מה דמשער בלביה הכי אתידע בלביה, ובגין כך נודע
בשערים באינון שערים
לפי דברי הזהר מתבאר שמעלת האדם תלויה בכוונתו הפנימית. ככל
שהאדם ירצה וישאף לעולם הפנימי מעלתו תהייה יותר גבוהה. הכרת
מעלתו של האדם משפיע על יכולתו לראותבצורה יותר עליונה את כלל
העולם.
וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היו
ם-הרב מסיים את
החלק הזה של הפסקה על הפסוק במשלי.
משלי פרק ד פסוק יח
-
וְאָֹ֣רַח צְַ֭דִּיקִּים כְאָֹ֣ור נָֹ֑ג ַּה הֹול ְֵ֥ך וִָּ֝אֹ֗ור עַד־נְכֵֹ֥ון הַיֵֹֽום:
היינו הדרך של הצדיק מושפעת מן האור הקיים בתוך המציאות. אותו אור
מוביל את הצדיק עד השלב בו אור יום יתגלה בצורה ברורה.
כל העולמים כולם בכללותם מרוח ד' חיים הם-בחלק זה הרב אינו
מתחיל מתיאור מעלתו של הצדיק אלא מתיאור העובדות הקיימות
במציאות. הרב מסביר את המציאות העולמית. הכרת המציאות שישנו רוח
26יש להעיר שגם בגמ' נידה מתוארת המציאות הזאת כלפי מעלתו של העובר במעי אמו.
בשלב בו האדם עדיין חי בשורש הפנימי ולא יצא למציאות הקיימת בעולם. בגמ' הזאת
מתוארים הימים של העיבור בכימים הכי טובים. וכך מובא בגמ'.
תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב
-
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי
ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי
אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין
לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי
אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים
-
הוי אומר אלו ירחי
לידה.

43
ה' הנמצא בתוך העולם. כמו מה שמבואר בעשרה מאמרות נברא העולם
וכו'. היינו תמיד ישנו כח אלוקי המחייה את העולם. בדיוק כמו הנשמה
המחיה בכל רגע את הגוף.
וכחם
מלא וחיים של צדק גמור ושל יושר מלא-העולם נחשב כגוף
מלא חיים. הכח המחיה את אותו גוף כללי וגדול, הוא הכח המשוייך אל
היושר ואל הצדק. מהות העולם זה גילוי צדק ויושר.
הוא בבחירתו והאדם
באופן חייו תוכן את להעמיד צריך שיתאים
לחיי ה
עולמים כולם-אדם הרוצה להתחבר אל הקדושה, צריך
לנסות לחזור אל אותו שורש המחיה את העולם. האדם צריך לחפש
ולשאוף למצוא את היושר הקיים במציאות. היתרון של השורש הוא בזה
שהוא כולל את כלל העולם. השאיפה של האדם להגיע למציאות בה הוא
חי את כללות העולמות.
וזהו סוד הג
בורה שביראת שמים, שכל העז של כל
העולמים מסייע
למי ששם דרכו נוכח ד
'-יראת שמים זאת יראה יותר מזוככת. לא
מדובר כאן על יראת העונש, מדובר כאן על אדם המכיר שכל פרט במציאות
מחובר אל השורש הרוחני. ההכרה הזאת נותנת לאדם כח ועז. הכח הזה
נמצא טמון בתוך העולם, ברגע שהאדם מחובר להתבוננות הזאת, האדם
מתמלא בכוחות של גבורה.
לקמן בפסקה קח' הרב מסביר כך.
אורות הקודש ח"ג עמ' קנה' פסקה קח'.
-
התכונה של ההכרה האלהית היא מרכז הפנימי של יראת שמים, הוא
המקור החי של נשמת העולם ...
לקמן בעז"ה נאריך בביאור עניין זה. אבל עפ"י פסקה זאת מתבאר שככל
שהאדם יכיר כיצד האלוקות מתפשטת במציאות ממילא הוא יקבל על
עצמו יותר יראת שמים. הוא יבין כיצד השמים מתחברים אל עולמות
העשיה וכדומה.
וכל מה שיתגבר האדם ביותר בזיכוך הנפש-כדי שהאדם יצליח
לראות את השורש הרוחני, הוא צריך לזכך את נפשו. לא מדובר כאן רק
טיהור מעשי, מדובר כאן על עבודה פנימית. האדם צריך להרגיל את עצמו
לראות את הדברים בצורה פנימית.
הזאת התביעה
היא העולמים כולם חיי ההשתוות לאור של מתגברת
בקרבו ביותר-כמו שבחלק הראשון של הפסקה הרב הסביר
שהעבודה הזאת מובילה למציאות של השתוות, כך גם בחלק זה הפסקה

44
הרב חוזר על יסוד זה. ברגע שאדם מכיר את הכח הרוחני הנמצא
במציאות, הוא מקבל כל טוב וכל מאורע שהקב"ה מגלגל עליו. אדם כזה
הגיע למציאות של שוויון בין הטוב לבין הרע. הוא יודע שהכלמהקב"ה כך
שלא משנה מה יקרה בפועל. מבחינתו כל מאורע הוא סימן לאלוקות
הקיימת במציאות. כל מאורע מגלה כבוד ה'27.
מידה זאת מובאת בהרחבה בספרי החסידות וכך כותב הבעל שם טוב,
בצוואת הריב"ש.
צוואת הריב"ש פסקה ב'
- -
שויתי ה' לנגדי תמיד' שויתי
לשון השתוות, בכל דבר המאורע בכל
שוה אצלו בין בענין שמשבחין אותו בני אדם, או מבזין אותו וכן בכל
שאר דברים טוכן בכל האכילות בין שאוכל במעדנין בין שאוכל שאר
דברים הכל ישוה בעיניו כיון שהוסר היצר הרע ממנו מכל וכל, וכל
דבר שיארע לו יאמר הלא זה מאתו יתברך ואם ב
עיניך הגון וכו' וכל
כוונתו לשם שמים אבל מצד עצמו אין חילוק וזה מדרגה גדולה.
ביאור מידתם של הצדיקים בעבודת ההשתוות מובאת גם בשפת אמת
לפרשת חיי שרה, וכך כותב השפת אמת.
שפת אמת בראשית פרשת חיי שרה
-
במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם
תמימים. ו
רש"י פי' שני חיי שרה כולן שוין לטובה. והוא מדת
השתוות שכתב בס' חובת הלבבות. והוא מעלה גדולה להיות אדם
עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו. ויש נסיון לעני ויש לעשיר.
ושרה בתחלת ימי' עברו עליה כמה זמנים קשים ברעבון ובלקיחתה
לפרעה ואבימלך. ובסוף ימיהם הי' להם כל
טוב ולא נעשה בה שום
שינוי בכל השינוים האלה. וזה מאמר המשנה עשרה נסיונות נתנסה
27לקמן בדרך הקודש אורות הקודש ח"ג עמ' רמו' הרב מבאר את המעלה של עבודת ההשתוות.
עניין זה מבואר בהרחבה בחובת הלבבות וכך כותב בחובת הלבבות.
ספר חובות הלבבות שער ג
-
שער עבודת האלוקים פרק ה
-
אמר השכל: ממשלת הדבר וכללו של ענין הוא, שתקבלי עליך ממי שלמעלה ממך
מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא למטה ממך, עם השתנות הערכים. ומה
שהו
א טוב בעיניך ממנו וירע לך ממעשהו, קבלי ממי שלמעלה ממך כמוהו.

45
אאע"ה ועמד בכולן להודיע כמה חיבתו של אאע"ה. פי' ברוב אהבתו
להקב"ה.
לפי השפת אמת מעלתה של שרה אמנו שכל מה שארע לה היא פירשה את
זה לטובה. היינו הכל זה מהאלוקות ממילא לא משנה מה הצורה בא
מופיעה ההתגלות האלוקית.
והיא מתפשטת על כל מעשיו, דרכיו, תנועותיו וקניניו-אצל הצדיק
אין מציאות היוצאת מנקודת ההשתוות. כל מעשה שמתרחש, כל פעולה
שהצדיק פועל הוא בודק האם זה מתאים למגמה הפנימית הקיימת
במציאות. אין אצל הצדיק דרך תנועה או קניין שאיננו קשור למהלך
הפנימי הקיים במציאות.
עד שאי אפשר הדבר שתבא דבר תקלה אפילו
על ידי בהמתו-כיון
שאצל הצדיק אפילו קניינו החומרי נבחן ונבדק לפי השורש הפנימי הרוחני,
לפי המהלך העליון ממילא התוצאות שחפציו החומריים מתקיימים לפי
השורש הרוחני. לכן מובן שבהמותיו של הצדיקמתרוממות ואינם יכולות
לעשות שום פעולה שהיא לא מתאימה למהלך העליון. הצדיק מרומם את
כל הסביבה הקשורה אליו, אפי' החפצים הדוממים מתנהלים לפי
ההתנהגות שהצדיק מתנהג. דברי הרב מבוססים על הגמ' במסכת יבמות.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צט עמוד ב
-
השתא בהמתן של צדיקים א
ין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כ"ש ...
בגמ' זאת מבואר שאצל הצדיקים אין מציאות שאפי' הבהמות שלהם
יחטאו. בגמ' זה מובא ביסוד פשוט וברור. הסיבה לכך כיון שהצדיק
משתווה למגמה האלוקית לכן כל חייו מתנהלים לפי השורש הרוחני.
הסיבה שהבהמות מתנהלות בצורה שאיננה נכונה נובעת בגלל שהאדם
הרגיל משתמש בעולם בצורה טבעית, לכן אדם כזה בהמותיו מנהגות
בצורה טבעית ורגילה. לעומת הצדיק שמקשר כל דבר לשורש הרוחני,
ממילא אין יכולת של חטא אפילו בבהמותיו.

46
פסקה קו.הנשמות הכוללות28
(עמוד קנג')הנשמות הגדולות מוכנות הן, שיהיה זורח בפנימיותן
חזות הכל, כללית והיותר ורוממה טהורה היותר מהשאיפה
עד בהיקפה
ההשתלשלות היותר רחוקה וזעירה, שבפרטי פעולותיה
.
חפצה היא הנשמה הגדולה שהאור הגדול יהיה מלא כל,
וכמה גדול הוא מכאובה, כשאי אפשר הדבר, שיחדר
האור הכללי
בישרת שטפו על כל פעולותיה, והיא מוכרחת
הרבה פעמים להשתמש באור כהה, אור של תולדה, שהוא גם כן
מאיר את המחשכים באיזה מדה, אבל לא באותו שטף האורה,
שתוכיות הנשמה עורגת היא
לו.
הצדיקים הגדולים כוללים בנשמתם את הכל,
ויש להם כל הטוב של הכל, וגם כל הרע של הכל, ו
סובלים
יסורים בעד הכל, ומקבלים
עונג מהכל, ומהפכים את כל הרע של
הכל לטוב, ומתוך שהם
מתמתקים על ידי היסורים שהם סובלים,
הכל מתמתק על ידם, כי
סעיפי של כח נמצא נשמתם בשרש
מאד, הרבות הנשמות
שהצדיקים הם יסודם.
נושא הפסקה-הנשמות הגדולות מיועדות לכלול את כל המציאות.
ביאור הפסקה-
הנשמות הגדולות מוכנות הן-הרב מדבר כאן על הפוטנציאל המיוחד
הקיים בנשמות הגדולות. ישנם נשמות שיש להן הכנה טבעית, ההכנה
הטבעית שלהן היא הכנה הגורמת להן להפוך לנשמות גדולות.
היסוד הזה שנשמה גדולה היא נשמה כוללת מופיע גם לקמן בדברי הרב
וכך כותב הרב לקמן עמ' שכה'.
אורות הקודש חלק ג' עמ' שכה' עבודת הסנגוריא
יב
-
מי שמרגיש שמחשבת האחדות היא קרובה לרוחו,
והציור של קישור
28פסקה זאת מורכבת משתי פסקאות משמונה קבצים, קובץ א' קפז' וקובץ א' רי'.

47
כל העולמות כולם בכל האופנים
הוא מעסיק את דמיונו והבנתו,
הרי
הוא משרשם של גדולי עולם
,
שעיקר עסקם הרוחני הוא הקישור
הכללי של כ
ל ההויה
ושלום העולמים האמתי ...
מצאנו בהיסתוריה סוגים שונים של נשמות גדולות הכוללות את כלל
המציאות. מצאנו שהאדם הראשון נשמתו כוללת את כל המציאות. מצאנו
את אברהם שנקרא אב המון גויים, מצאנו את משה שכולל את כלל נשמות
ישראל.
שיהיה זורח בפנימיותן
חזות הכל-המוכנות, היינו היעוד הפוטנציאלי
הגלום בנשמות הגדולות. הנשמות האלה מנסות למצוא בתוך עצמם,
בפנימיות שלהם את תכונת הכלליות. נראה שהכוונה שאותם נשמות
מחנכות את עצמם שבפנימיות שלהם הם יחשבו על הכלל.
טהורה היותר מהשאיפה
כללית והיותר ורוממה
עד בהיקפה
ההשתלשלות היותר רחוקה וזעירה, שבפרטי פעולותיה-הרב מתאר
כאן מה נכנס לתוך המושג 'חזות הכל'. הכלליות מסוגלת לא רק להכיל את
הכלל הגדול, לא רק להכיל את הדברים הגדולים, אלא גם את הדברים
הקטנים. החידוש המיוחד הוא שנשמה גדולה יכולה לכלול גם קטנות.
במהלך החיים של האדם הוא יכול להתעסק בדברים גדולים, בשאיפות
גבוהות. בדרך כלל השאיפות הטהורות הן נמצאים מעל המציאות. אותן
שאיפות שייכים לגודל הכללי שאינו חודר לתוך המציאות. השלב השני הוא
לקחת את אותן השאיפות ולגלות אותן בתוך פרטי המציאות. הכנסת
השאיפות לתוך פרטי המציאות זה דבר קשה. לפעמים האדם לא מצליח
לראות את הקשר בין הדבר הגדול לבין ההשתלשלות הקטנה המתגלה
במציאות הפרטית. אצל הנשמות הגדולות מצליחים לראות, מצליחים
לכלול את הדבר הקטן מתוך הכרת הדבר הגדול.
אדם רגילשאיננו מכיל בתוכו נשמה גדולה,יכול או להתבונן רק בפעולה
המקומית של הבורג הקטן, או לראות את המטרה הכללית הגדולה. אבל
הצדיק, הנשמה הגדולה,מסוגלתמצד אחד להיות במקום עליון ושורשי,
ובו בזמן לגשת אל המקומות הנמוכים ביותר. גדולי ישראל הצליחו לענות
על השאלות הכי פשוטות שרשומות בשולחן ערוך,מיד לאחר שהם פילפלו
בסוגיות החמורות בש"ס29.
29מספרים על הרבי מלובביץ שהכל היה אצלו מדויק-מתפלל באותה תנוחה, ופעם בכמה
ימים מרים את הראש. גילו שבימים שלא שם על העינייםמגיע יהודי שנראה מאוד רע
ומזנוח, הרבי קלט אותו, ופחד שאותו יהודי יחשוב שהרבי לא רוצה להסתכל לו בפנים- עוסק בעולמות עליונים ורואה את הפרט הכי קטן. רבי-רב בני ישראל. כולל נשמות כל ישראל.

48
חפצה היא הנשמה הגדולה שהאור הגדול יהיה מלא כל-כיון
ששעיקר החיות של הנשמה הגדולה האו מהכלליות, ממילא הנשמה מנסה
לגלות את האור הכללי בכל הפרטים.
וכמה גדול הוא מכאובה, כשאי אפשר הדבר, שיחדר
האור הכללי
בישרת שטפו
על כל פעולותיה-גם נשמה גדולה נצרכת לפעמים לעסוק
בדברים קטנים. הנשמה הגדולה כשהיא מתעסקת בדברים קטנים היא
מרגישה צער. הצער נובע מכך שהנשמה מרגישה שזה לא הייעוד שלשמו
היא נוצרה.
משל למפקד בצבא שיש לו יכולות טקטיות מיוחדות, אבל בפועל נותנים
לו לעשות תפקידים קטנים ושוחקים. ההרגשה הזאת היא ממלאת את
האדם צער. הנשמה הגדולה בזמן שהיא עוסקת בדברים קטנים היא
מרגישה פספוס וריחוק מהייעוד האמיתי שלה.
והיא מוכרחת
הרבה פעמים להשתמש באור כהה, אור של תולדה-
כדי להסביר את הפעולה שהנשמה הגדולה יורדת לפרטים הרב משתמש
במשל ה'אור'. ישנו אור גדול, לפעמים צריך לקחת את האור לאחר שהוא
עובר מסכים. האור מתגלה בפרטים לא בצורה המקורית אלא בצורה כהה,
צורה הנובעת לא מעצם האור עצמו, אלא רק תולדה של האור. בתולדה
ניכר יותר המסך, הצורה שהמסך כביכול נותן בתוך האור המתגלה.
שהוא גם כן
מאיר את
המחשכים באיזה מדה, אבל לא באותו שטף האורה,
שתוכיות הנשמה עורגת היא לו-אותו אור פועל על המציאות
החשוכה, לכן גם במקום הזה יש עבודה לצדיק. מצד שני אותו האור לא
מצליח להתקרב למעלה של האור הנמצא בשורש הנשמה. האור הזה כיון
שהוא מצומצם ממילא הוא לא מאיר בצורה גדולה כמו שהנשמה רוצה
להאיר.
היחס בין האור הגדול לבין האור היורד למציאות מבואר בהרחבה בספרי
חסידות. בכמה מקומות מבארים וממשילים את השפע האלוקי הגדול,
כמציאות אין סופית, כמו אור אין סופי. כדי שהמציאות הרוחנית הגדולה
תוכל להשפיע צריך מסך וצמצום של האור. רק לאחר הצמצום והמסכים
הבריאה יכולה לקבל את האור.
באורות התורה, הרב מבאר שאצל הנשמות הגדולות, הפער בין האור
קושי המופיע גם בתוך לימוד התורה. וכך הגדול לאור המצומצם, הוא
כותב הרב.
אורות התורה פרק י' פסקה
יד.

49
-
מי שקשה לו ללמוד פרטים ודברים גלויים, מפני
תשוקתו העליונה לכללים ולדברים נסתרים, אף על פי
שזה הקושי בא מתוך מעלת
הנשמה, מ
כל מקום צריך
להתגבר גם על מניעה זו...
הצדיקים הגדולים כוללים בנשמתם את הכל-בחלק זה של הפסקה,
הרב מוסיף לבאר את הכלליות הקיימת בנשמות הגדולות. אלא ההבדל
שכאן הרב מכנה את אותן נשמות גדולות בשם צדיקים גדולים. גם בשמונה
קבצים הרב מבאר כיצד נשמת הצדיק כוללת אתכל המציאות. וכך כותב
הרב.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תקעה.
-
הצדיק הקדוש האמיתי הוא מאחד בתוכו את כל ההפכים, וכל הטוב
המפוזר בעולם ...
במקור נוסף הרב מסביר שהיכולת לכלול את הכל מופיעה בנשמתו של
משה רבינו, ובעתיד גם בנשמתו של המשיח30. זה המיוחד בצדיק ובנשמה
הגדולה.
הקישור של הצדיק אל כלל המציאות, גורם לכך שיש לצדיק השפעה גדולה
על הכלל. אותה השפעה יכולה לגרום לאנשים אחרים לחזור בתשובה.
מצאנו בנועם אלימלך שמסביר בצורה כזאת את ההשפעה שיש לצדיק על
אחרים.
נועם אלימלך הוספות ליקוטי
שושנה
-
והצדיק ברוב צדקתו הוא מכניס רצונו ומחשבתו הטובה באחרים
שגם הם יהיה להם הרצון הטוב להדבק בהבורא ברוך הוא בכל
לבבם ...
לפי דברי הרב מתחדש כאן שאם נרצה למדוד מד צדיקות אי אפשר
להסתכל רק על כמות התורה שהצדיק למד, אלא צריך לראות מה היא
רמת הקישור וההשפעהשל הצדיק אל הכלל.
ויש להם כל הטוב של הכל, וגם כל הרע של הכל-הרב מוסיף ומחדד,
שהיכולת לכלול את הכל, היא לא רק היכולת להתעסק עם כל הטוב
הנמצא בעולם. יש כאן יכולת להתעסק גם עם כל הרע הנמצא בעולם.
30
שמונה קבצים קובץ ח' פסקה קנז.
-
משה רבינו כולל הוא כל נשמות
ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד
עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל...

50
הצדיק מצליח למצוא ברע את הנקודה הטובה. הצדיק מצליח לראות את
המבט הכולל הנמצא ברע. בדרך כלל הרע הוא נקודה פרטית, כמו שנאמר
בפסוק 'יתפרדו כל פועלי און'31. אבל הצדיק מצליח למצוא את שורש הרע,
ולחבר את הרע אל הטוב. היכולת לראות את השורש של הרע, זה עצמו
התיקון של נקודת הרע.
וסובלים
יסורים בעד הכל-חז"ל כשהם מתארים את השמות של
המשיח, אחד השמות המבטא את היסורים שהמשיח מקבל בעד כלל
ישראל וכך מופיע בגמ' מסכת סנהדרין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד ב
-
ורבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו שנאמר
אכן חליינו הוא נשא
ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה
32
.
ומקבלים עונג מהכ
ל-כיון שהצדיקים קשורים לכל המציאות, ממילא
יש להם גם עונג מהסביבה. בדרך כלל לאדם אין עונג כשאחרים נהנים,
הסיבה היא שהוא לא קשור אל אחרים. כשאדם מקושר לאחר הוא מרגיש
עונג. כמו אבא שמתענג כשהבן שלו נהנה, כך הצדיקים כיון שיש להם
קישור גדול אלכלל העולם ממילא כל תענוג והנאה המגיע לאחרים, הרי
משפיעים עונג אישי החוזר אל הצדיק.
ומהפכים את כל הרע של
הכל לטוב-כמו שביארנו לעיל, על ידי ראיית
הצדיק והחיבור אל הצדיק, מצליחים לגלות את הטוב הנמצא בתוך הרע.
היכולת לגלות את הטוב הנמצא בתוך הרע גורמת היפוךשל רע לטוב.
סובלים, שהם היסורים ידי על מתמתקים שהם ומתוך
הכל
מתמתק על ידם-הפעולה של הצדיק יכולה להיות גלויה, הפעולהיכולה
לפעול על ידי שהצדיק מהפך את הרע.הצדיק מצליח למצוא את נקודת
31
תהלים פרק צב
-
(י) כִִּּ֤י הִּנֵּ֢ה אֹיְבֶ֡יָך׀ יְֵֽקֹוָּ֗ק כִֵּֽי־הִּנָ֣ה אֹיְבָ֣י ָך יֹאב ָ֑ד ּו יִִּ֝תְפָּרְד ּ֗ו כָּל־פֵֹ֥עֲל י אֵָּֽון:
32גמרא זאת מבוססת על הפסוק בישעיהו, הגמ' דורשתאת זה על המשיח.
דברים פרק כד
-ְׁשָֹ֑ו
(טו) בְיֹומ ֹוֹ֩ תִּתֵּ֨ן שְכָּר ֹ֜ו וְֵֽלֹא־תָּבֹ֧וא עָּלָָּ֣יו הַש֗מ ׁש כִִּּ֤י עָּנִּי ֙ הָּ֔וא וְא לָָּ֕יו הֵּ֥וא נֹשָ֖א את־נַפ
וְלֵֹֽא־
יִּקְרִָּּ֤א עָּלֵּ֨י ָך֙ אל־יְקֹוָָּ֔ק וְהָּיֵָּ֥ה ב ְָךָ֖ ח ֵֽטְא: ס

51
הטוב ברע, וממילא להפוך ולתקן אותו. אבל יש עבודה נוספת של הצדיק,
כיון שהצדיק סובל הוא מתקן את הרע. צדיק הסובל הוא מכפר בעד הכלל.
וכך מבואר בדרך ה'.
דרך ה' חלק ב פרק ג
-
ואמנם על פי שורש זה נסדר, שיגיעו צרות ויסורים
לאיש צדיק,
ויהיה זה לכפרת דורו ... ואולם מזה הסוג עצמו יימצא עוד מין אחר,
יותר גבוה במעלתו מאותו שזכרנו, וזה כי מה שזכרנו הוא שילקה
הצדיק על בני דורו שהיו ראויים לעונש גדול מאד וקרובים לכליה
או לאבדון, והוא ביסוריו מכפר עליהם, ומצילם בעולם הזה ומועיל
להם
גם לעולם הבא
כי בשרש נשמתם נמצא כח של סעיפי
הנשמות הרבות מאד,
שהצדיקים הם יסודם-הצדיק משפיע על כולם כיון ששורש הנשמות
הקטנות הגלויות נובע מהשרש העליון. מי שאוחז בשורש העליון הוא
הצדיק, ולכן צדיק בקישורו אל הכלל הוא משפיע בצורה משמעותית על
כלל הנשמות. כל פעולה וארעו שמתרחש אצל הצדיק הוא חוזר ומשפיע.
הרב במהלך הפסקה הזאת מתאר את העבודה של הצדיק בשתי הופעות.
הופעה אחת היא רצונו של הצדיק להשפיע על הכלל, להיות מקושר
לכלליות. ההופעה השניה היא כשתוצאה מכך שהתאמץ להתקשר לכלל,
ממילא כל ארוע שמתרחש לצדיק, אפילו אם זה אירוע שנראה מכוון כלפי
הצדיק, בסופו של דבר הוא חוזר ומתקן את הכלל. התיקון הזה נעשה
בצורה אוטומטית לאחר שהצדיק עמל בשביל שבמעשיו הוא יוכל להשפיע
על הכלל.

52
פסקה קז.הנשמה המרכזית33
(עמוד קנד')
הולכת היא היצירה את דרכה, בוראה היא את כל
דרגותיה, שואפת
היא לההתיצרות היותר עדינה ונשגבה, שעל ידה
תהיה משתקפת
כל התמצית של ההויה כולה, כל חסנה ועזה,
כל יפיה, ישרה וחכמתה. זאת היא הנשמה השלמה,
של האדם, שהמובחר שבו הוא המושלם הבחירי שבקרבו,
אותו ששכלל ברצונ
ו את מהותו
לצד הטוב היותר עליון,
עד שהוא מגלה חלק יצירתי, שיש בו מהות של פועל
טוב מוחלט.
הנשמה העליונה בעצמה מוצאת היא את חסנה ועזה
פנימה, אינה צריכה לשום דבר חוץ לה, היא מאושרת, ובכח
הכללי שבה, מתוך שהיא תמצית הכל היא ממשכת
את החיים לכל, את כל החסר לכל
ב
כל גווני החסרון.
את מוצאים אינם שביצירה, קטעים בעלי והרבים,
מחסורם
בפנימיותם, הם צריכים הרבה עד שיתמלא חסרונם,
שיתקן קצת
מפגימת עצמותם, שאחר כל אלה אינה מתתקנת לגמרי כי אם
בצדיק העליון, בעל הנשמה המרכזית, ובת קול
יוצאת
מהר חורב ואומרת, כל העולם כולו ניזון
בשביל חנינא בני, וחנינא
בני די לו בקב חרובין
מערב שבת לערב שבת.
נושא הפסקה-הצורה בה חיה הנשמה המרכזית.
ביאור הפסקה-
הולכת היא היצירה את דרכה-בהסתכלות הראשונה נראה היה להסביר
שהיצירה הכוונה היא על כללות העולם, על הבריאה. אבל בהמשך הפסקה
נראה שפירוש המושג יצירה הכוונה היא לנשמה המרכזית-היינו כעת הרב
הולך לתאר את הנשמה המרכזית, אותה מכנה הרב בשם יצירה.
בפסקה זאת הרב מתאר את המסלול ואת הדרך בה הנשמה המרכזית חיה
ופועלת.
33מקור פסקה זאת, שמונה קבצים קובץ א' פסקה ריז'.

53
בוראה היא את כל
דרגותיה, שואפת היא לההתיצרות היותר עדינה ונשגב
ה-הנשמה הזאת היא פועלת כל הזמן בפעולה מסויימת, את
הפעולה הזאת הרב קורא בשם בריאה. הטעם מתבאר בהמשך הפסקה שם
הרב מבאר את כח הבחירה. הבחירה של האדם, בחירתו בטוב נחשבת מעין
בריאה. זה שהאדם בונה ויוצר את הדרגות הרוחניות שלו, על פי בחירתו
זה מעין בריאה של העולם.
נראה שהתהליך שהרב מתאר בפסקה, זה מבטא את התהליך שהרב בעצמו
עבר. וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
שמונה קבצים קובץ ב' פסקה עח.
-
הזיכוכים שאני מזכך את עצמי, את מחשבותי, רעיונותי, מדותי
והרגשותי, הם יהיו זיכוכים כוללים לכל העולם כולו.
כאן הרב מעיד על עצמו שכל התהליך שהוא עובר הואבשביל להיות יותר
כללי, להשפיע זיכוך לכלל העולם34.
הבריאה והיצירה אליה שואפת הנשמה הכללית, היא היכולת להיות יותר
עדינה ונשגבה. כדי להבין מה היא אותה עדינות ונשגבות הרב ממשיך
לבאר.
שעל ידה
תהיה משתקפת כל התמצית של ההויה כולה35-המטרה
של הנשמה הכללית, לראות כיצד ההתנהגות שלה משפיעה על הכלל.
הנשמה הכללית רוצה לבטא את כלל ההויה. היא רוצה להיות מעין מראה
ותשקיף לכלל המציאות. הנשמה הכללית מנסה לגלות בתוכה קישור
לכלל, על ידי הקישור לכלל כל מעשה שלה יבטא את המציאות הכללית
הקיימת בעולם.
המושג תמצית ההויה כולה מופיע גם באורות ישראל בתיאור עניינה של
כנסת ישראל. וכך כותב הרב36.
34אפשר שזה מתקשר גם לפסקה הקודמת בה הרב תיאר כיצד הצדיק בפעולתו (ביסוריו
וכדומה) פועל תיקון לכלל העולם.
35לפי משפט זה הגענו למסקנה שדברי הרב על היצירה הכוונה על הנשמה ולא על העולם
עצמו.
36עניין זה מובא גם בעין איה שבת פ"ט פסקה נז' שם הרב מתאר את הכלליות של כנסת
ישראל בכמה בחינות. ושם הרב פותח את הפסקה כך.
עין איה שבת פרק ט' פסקה נז.

54
אורות ישראל פרק א.
מהות כנסת ישראל ותכונת חייה
א.
-
כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה
, ובעולם הזה נשפע תמצית
באומה זו
בתולדתה ורוחניותה, בחומריותה ממש, הישראלית ואמונת
הישראלית וההסתוריה ה.
של האידיאלי תמצית היא ההסתוריה הכללית,
ואין לך תנועה בעולם בכל העמים
כולם שלא
תמצא דוגמתה בישראל
.
בדברי הרב מתבאר שתמצית ההויה כולה מבטאת איזשהו שורש, הכולל
את כל המציאות. כיון שכנסת ישראל היא תמצית כל העולם הרי ברור שכל
תהליך הקיים בעולם, כל שפע היורד לעולם מתגלה דרך כנסת ישראל.
באותה מידה שכנסת ישראל משפיעה על העולם, כך נסביר גם את מהותה
של הנשמה המרכזית. ישנה נשמה שבשורשה היא כוללת את כלל העולם,
בצורתו המתומצתת.
בעל התניא מסביר את מעלתו של הצדיק במשל וכך כותב בעל התניא.
תניא ליקוטי
אמרים פרק ב -
וכן בכל דור ודור יש
ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחי' ראש
ומוח לגבי נשמות ההמון
ועמי הארץ ...
בעל התניא מסביר שהצדיק הוא כראש באיברים של האדם. לפי דבריו ניתן
להבין שהצדיק, היינו הנשמה הכללית, היא התמצית-כמו הראש שהוא
תמצית ושורש של כל הגוף.
כל חסנה ועזה,
כל יפיה, ישרה וחכמתה-כל כוחותיה של הנשמה
המרכזית הזאת, נובעים מאותה הכרה שהיא קשורה אל תמציתההוויה.
הקישור של הנשמה הזאת לכלל ההוויה לא בא לידי ביטוי רק בצד הרוחני
הנשמתי של הנשמה אלאאותו קישור בא לידי ביטוי גם בדברים הנוספים
הקיימים אצל אותה נשמה. גם היופי שהוא כביכול לא עיקרו של האדם,
גם זה מתגלה באותה נשמה בקישור אל הכלל כולו. גם היושר הפנימי
בצירוף עם העבודה השכלית, הכל מתקשר ומתחבר אל הכלל. נוכל להבין
אפוא שכל הנשמה כולה מתקשרת ומתחברת אל הכלל.
זאת היא הנשמה השלמה,
של האדם, שהמובחר שבו הוא המושלם הבחירי שבקרבו-הרב מגדיר מי הוא האדם הנחשב אדם מושלם, ואומר:
-
ישראל בתור תמצית האנושיות כולה ותמצית היש בכללותו, מאוסף בצורה מרכזית
לרומם ולשגב הכל ...

55
אדם מושלם הוא אדם שיצליח לגלות בקרבו את הכלל כולו37. השלמות
נובעת מצירוף כל החלקים. הצירוף הכי גדול שיכול להיות הוא נחשב
המציאות הכי שלמה. לפי זה ניתן להבין את הגדרתו של הרב, הצירוף הכי
גדול והכי שלם מגיע לידי מימוש על ידי אותה נשמה גדולה.
הרב מוסיף כאן יסוד חשוב שההגעה לאותה שלמות תלויהבבחירה, אין
כאן נשמה שנוצרת ישירות למציאות המושלמת, אלא רק על ידי הבחירה
והעבודה של האדם. רק על ידי בחירה הנשמה מצליחה להגיע לאותה
שלמות. בעולם הזה תפקידן של הנשמות הוא לעבוד ולהתקדם, לכן גם
השלמות היא יכולה להיות שלמות שנקנית היא לא יכולה להיות שלמות
שהגיע בלי עמל של בחירה.
אותו ששכלל ברצונו את מהותו לצד הטוב היותר עליון,
עד שהוא מגלה חלק יצירתי, שיש בו מהות של פועל
טוב מוחלט-הזיכוך
שאותה נשמה גילתה, הוא גילוי הטוב. יסוד הטוב הוא נחשב השורש
הראשון ממנו העולם נברא. הסיבה לבריאת העולם היא להיטיב לנבראיו.
כמו שמובא במסילת ישרים38.
ספר מסילת ישרים פרק א
-
שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו
התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא.
אם כן היכולת של האדם לזכך את עצמו היא לחבור אל הטוב. לגלות כיצד
הוא מתחבר אל השורש הרוחני היוצר את העולם. אותו שורש רוחני הטוב
היצירתי. היינו החלק שממנו הקב"ה התחיל לברוא את העולם. ברגע
37השלמות הזאת נוצרת על ידי התורה כמו שנאמר בתהילים.
תהלים פרק יט פסוק ח
-
תֹּ֮ורִַּ֤ת יְקֹוָָּ֣ק תְְ֭מִּימָּה מְׁשִָּ֣יבַת נָָּ֑פ ׁש עדֵּ֥ות יְקֹוֵָּ֥ק נִ֝אֱמָּנָּ֗ה מַחְכִֵּ֥ימַת פ ֵֽתִּי:
38הרמח"ל חוזר על עניין זה גם בספרו דרך ה'.
דרך ה' חלק א פרק ב
-
ועל כן בהיות חפצו, יתברך שמו, להיטיב לזולתו, לא יספיק לו בהי
ותו מטיב קצת
טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו, ובהיותו הוא לבדו,
יתברך שמו, הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב
ההוא עצמו שהוא בו, יתברך שמו, מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי...

56
שהנשמה המרכזית מזככת את עצמה ומגיע לשורש הזה היא נהפכת להיות
נשמה שלמה39.
הנשמה העליונה בעצמה מוצאת היא את חסנה ועזה
פנימה-
בתחילת הפסקה הרב הדגיש את הקשר בין הנשמה המרכזית אל הכלל.
הקשר יכול ליצור קשר תלותי מסויים, קשר בו נראה שהנשמה הזאת
חייבת את הכלל, היא לא יכולה בלי הכלל.
כאן הרב מסביר פלא עצום, למרות שהנשמה הכללית קשורה אל הכלל היא
בעצמה לא צריכה את הכלל. היינו מצידה הפרטי, היינו לצרכים האישיים
שלה היא מרגישה שלמות פנימית.
משה רבינו הוא נשמה כללית. בגלל שהוא נשמה כללית הוא קשור אל
הכלל. ברגע שאין עם ישראל משה רבינו בעצמו אומר.
שמות פרק לב
-
(לב) וְעַתָָּ֖ה אִּם־תִּשָָּ֣א
חַטָּאתָָּ֑ם
וְּאִם־אַַּ֕יִן מְּחֵ֣נִי נָָׂ֔א מִֶֽסִפְּרְּך
אֲׁש ֵ֥ר כָּתֵָּֽבְתָּ:
היינו אין למשה תפקיד אילולי הכלל. זה מבחינת תפקידו של משה רבינו.
אבל מצידו האישי משה רבינו לא נזקק לעזרה של הכלל. כמו שאומר משה
רבינו בעצמו.
במדבר פרק טז
-
(טו) וַיִִּּ֤חַר
לְמֹׁש ה ֙ מְאָֹ֔ד וַיֹ֙אמר ֙ אל־יְקֹוָָּ֔ק אַל־תָ֖פן אל־מִּנְחָּתָָּ֑ם
לֹ֠א חֲמֹ֨ור
אחָָׂ֤ד מהם ֙ נָׂשָָׂ֔אתִי
וְלֵֹ֥א הֲר עָֹ֖תִּי את־אַחֵַ֥ד מהֵֽם:
משה בעצמו מעיד, שהוא בפנימיותו שלם, הוא לא צריך מילוי חיצוני.
אדם שלם, הוא אדם שלא נזקק לתמיכה של הסביבה. ככלשנפשו של
האדם יותר חלשה הוא צריך עזרה מן הסביבה.
לדוגמא אדם שנפשו לא מספיק חזקה, יצטרך הרבה תמיכה מהסביבה.
אדם כזה אם יבזו אותו הוא לא ירגיש טוב. אדם כזה צריך הרבה חיזוקים
39ההבנה שהטוב יגיע על ידי זה שהאדםידמה אל בוראו, היינו הדבקות בה', מופיע בהרבה
ספרים, מובא כרב במורה נבוכים, בספרי החסידות, בספרי בעלי המוסר, בספרי בעל הסולם
(בהקדמתו לספר הזהר), וכן מובא ברמח"ל בדרך ה'. נצטט את דבריו.
דרך ה' חלק א פרק ב
-
ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה
הנהנה בו בעל הטוב ההוא;
פירוש
-
מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלווה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה,
שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלמותו, יתברך שמו.

57
שמכיר את שהסביבה תפרגן לו. לעומת זאת אדם היציב בנפשו, אדם
כוחותיו בצורה נכונה, הואפחות יושפע מן הסביבה, יהיו לו יותר כוחות
לא להתרגש מהביזיונות שהסביבה גורמת לו.
מצאנו אצל הרבה מגדולי ישראל, שהם סבלו רבות מן הסביבה, היכולת
של גדולי ישראל לעמוד בכל הדברים שהסביבה גורמת להם, מוכיחים את
השלמות שיש לנשמות הגדולות האלה40.
אינה צריכה לשום ד
בר חוץ לה, היא מאושרת, ובכח
הכללי שבה-
הרב משתמש כאן במילה מאושרת, נראה שאפשר לפרש שהכוונה לשון
אושר, היינו הנשמה הזאת יותר מאושרת. אבל נראה שיש כאן פירוש נוסף
היינו לשון אישור: הנשמה הכללית מרגישה בעצמה שיש אישור לעשייתה,
גם בלי אישור פיזי גלוי, שהסביבה מאשרת אותה.
הסיבה שהאדם מרגיש יציבות נפשית נובעת מהכלליות של האדם. ככל
שהאדם יותר כללי יש לו יותר סבלנות לסביבה. ככל שהאדם יותר כללי,
הוא פחות מתרגש ופחות תלוי במה שקורה סביבו.
מתוך שהיא תמצית הכל היא ממשכת
את החיים לכל, את כל החסר לכל בכל גווני החסרון-בעולם ישנם הרבה חסרונות. כל
המציאות ממתינה להשלמה, מי שיכול להשלים זה מי שמרגיש שלם
בעצמו.
הנשמה הכללית בזכות השלמות האישית שיש לה, מסוגלת לתת שפע לכל
במציאו חסרונות שיש כיון המציאות.ת,אל הקשורה נשמה צריך
החסרונות. צריך נשמה שהיא מסוגלת להתחבר אל החסרון, רק נשמה
המכירה בחסרון יכולה להשפיע מילוי על החסרון. המיוחד בנשמה הכללית
שכיון שהיא שלמה בעצמה, היא לא מתייאשת מן החסרון.
ישנם אנשים שכשמבקשים מהם למלא את החסרון, הם יכולים להרגיש
איום וייאוש. המעלה של הנשמה הכלליתהיא, שהיא בעצמה יציבה. היא
בעצמה לא צריכה את הכלל, ודווקא משום שהיא לא צריכה את הכלל היא
יכולה להשפיע מילוי בצורה נכונה. אדם שמושפע מן הכלל, אדם שתלוי
במציאות הוא לפעמים מתייאש, או שלפעמים כשהוא בא להשפיע הוא
יכול להשפיע בצורה כזאת שהוא לא יעשה את השפע בצורה נקיה. כיון
שלאותו אדם יש צורך באותו שפע לכן השפע שלו יהיה שפע צר, שפע שחוזר
אל האגו האישי של האדם.
40לדוגמא אפשר להביא סיפורים רבים על הרב קוק בעצמו שהוא השפיע ודאג לכל הסביבה,
דאג לכלל ישראל. לעומת זאת למרות כל הבזיונות הרב בעצמו המשיך לעבוד למען הכלל.
הוא לא תלה את העשיה שלו בכמות החיזוקים שהוא קיבל מהסביבה.

58
את מוצאים אינם שביצירה, קטעים בעלי והרבים,
מחסורם
בפנימיותם-בחלק זה של הפסקה הרב חוזר לדבר על ההמון
הרגיל,היינו רוב האנשים.
רוב אנשי העולם, הםרואים ומבטאיםרקקטע קטן מהמציאות. אותם
נשמות נחשבות בעלי קטעים. הם לא מסוגלים לגלות את הכלל, כיון שאין
להם שלמות כללית, לכן השלמות שלהם תגיע רק על ידי חיבור אל הכלל.
רוב האנשים כיון שהם בעצמם קטועים, היינו בעלי חסרונות, היינו בעלי
השקפה שאינה מחוברת לכלל,לכן הם בעצמם לא יכולים למלא את
החסרונות מהפנימיות שלהם.
משל אפשר להביא מאדם שאין לו בטחון עצמי, כדי לחזק את הבטחון
העצמי הוא צריך עזרה מבחוץ, הוא בעצמו לא יכול למלא את החסרון שלו
מפנימיותו. כיון שהחסרון הזה מצריך אותו להתייחס ולהתלות בהתנהגות
של הסביבה.
הם צריכים הרבה עד שיתמלא חסרונם, שיתקן קצת
מפגימת
עצמותם-אותם אנשים הם צריכים הרבה עבודה כדי למלא את גודל
החסרון שיש להם. לאחר עבודה גדולה הם יוכלו לתקן רק מקצת פגמם.
לכן הדרך למלא את החסרון של אותם אנשים שאין להם מעיין מילוי
פנימי, יעשה על ידי החיבור אלהכלל. אנשים כאלה ברגע שיתחברו אל
הכלל בצורה נכונה יוכלו למלא את החסרון הקיים באישיות הפנימית
שלהם41.
שאחר כל אלה אינה מתתקנת לגמרי כי אם
בצדיק העליון, בעל
הנשמה המרכזית-כאן הרב מוסיף יסוד, כיון שהנשמה הכללית היא
מתקנת את הכל, ממילא האדם הפרטי חייב קישוראל הצדיק הגדול.
אי אפשר לקבל תיקון מהסביבה אילולי הקישור אל הצדיק. קישור לנשמת
הצדיק נחשב כמו התחברות למקור שיכול למלא את כל החסרונות. כיון
שהצדיק הוא נשמה כללית היכולה להשפיע לכל המציאות, כיון שכמו
שראינו בתחילת הפסקה שהצדיק הוא תמצית כל המציאות, והכל עובר
41במדבר שור דרוש יד' הרב מרחיב במיוחדות של האומה הישראלית, שתכלית השלמת
הפרטים באומה הישראלית הוא החיבור אל הכלל. וכך כותב הרב.
דרוש יד' עמ' קכא'
-
מ
מוצא דבר למדנו, שעיקר ההשלמה הפרטית של כל אחד מישראל תלוי באיכות
צירופו בכל לב אל השלמת הכלל כולו ...

59
דרכו, לכן כדי למלא את החסרונות צריך להדבק בצדיק.
היסוד של דבקות בצדיק מובא פעמים רבות בספרי החסידות. וכך כותב ר'
נחמן בליקוטי מוהר"ן.
ליקוטי מוהר"ן תורה קכג
-
העיקר והיסוד שהכל
תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל
דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות
ח"ו מדבריו ימין ושמאל, כמשארז"ל (ספרי פ' שופטים) אפי' אומר
לך על ימין שמאל וכו'. ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו
כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל
מהצדיק והרב שבדור.
וכל
זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר
להצדיק.
לעיל הבאנו את דברי בעל התניא כדי להסביר כיצד הצדיק קשור אל הכלל,
בהמשך דבריו כותב בעל התניא את היסוד של הדבקות בצדיק, וכך כותב
בעל התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק ב
-
ובזה יוב
ן מאמר רז"ל על פסוק ולדבקה בו
שכל הדבק בת"ח מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש
כי ע"י דביקה בתלמידי
חכמים קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן
הראשון ושרשם שבחכמה עילאה שהוא ית' וחכמתו א' והוא המדע
... 'כו
ובת קול
יוצאת מהר חורב ואומרת, כל הע
ולם כולו ניזון
בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין
מערב שבת לערב שבת-
דברי הרב מבוססים על הגמ' במסכת חולין.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף פו עמוד א
-
דאמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל
העולם כולו
-
ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני
-
די לו בקב חרובין
מערב שבת לערב שבת.
בגמ' זאת מתבאר כיצד כל העולם כולו מקבל חיות מהצדיק הגדול. רב
חנינא הוא הנשמה הכללית של אותו דור. כל העולם מושפע מאותה נשמה.
אבל הצדיק בעצמו לא תלוי כלל בסביבה. הוא בעצמו מרגיש מלא. חנינא
מקבל את המילוי שלו מתוך עצמותו, לכן מספיק לו קב חרובין משבוע
לשבוע, אין הוא נצרך להשלמות חיצוניות.

60

61
פסקה קח.צדיק עליון42
(עמ' קנה'-קנו')
התכונה של ההכרה האלהית
היא מרכזה הפנימי
של יראת שמים , הוא המקור החי של נשמת העולם,
המתפשט בכל היצורים, בכל היש, בכל ההויה וחליפותיה,
בנצחה ועוזה, היא מדרכת את כל
ורוממותו. לעילויו כולו העולם
כל החקיות, כל המוסר, כל
החיוביות, הנם רק סעיפים ממנה,
היא בעצמה היא מקור העונג
האצילי,
שנשמת
כל העולמים היא אליה שואפת. כל התרבות העליונה וכל
מדרגותיה במהלכי העולמים, בהשתרגות הנשמות, במהל
ך
התולדה,
בחיים ההיסתוריים שלאדם, ושל כל החי, של כל
והמתנועע, המרגיש
סעיפיו, וכל שירה פרק כל
הופעותיו
והשתלהבותיו,
ממנה הוא נובע.
הצדיק העליון , המלא גיל
ת יה, המרוה עז קודש,
שדברו דבר ד' הוא, שכל תכונותיו קדש קדשים הנן,
כל שיחו ושיגו, אידיאיו
ואידיאליו, הם אך חפץ אחד, אדרות אל חי
ושבח שירי רנניו, הוא כולו אך התגלות יפעת אור
החיים האלהיים שבכל היש.
ואליו הכל יכסופו, מברכותיו הכל מתברכים,
ובכוחו הנערץ הכל
מ
שתגב, דבר פיו הוא מלא בקרבו את יסוד
חיי כל, ומתוך חוזק חי האצילות שבכוחו הכל מתאמץ ומתחסן,
ומתוך כך מבטאו הוא אוצר העז, ותגזר אומר ויקם לך,
ועל דרכיו יגה אור, אין עושר כעשרו, ואיד חוסד כחסנו.
אשרי כל הבא בגבולו, ומוצלח הצלחת עולמים כל הבא
במגעו, וכל
המתחב
ר לאגודת זיו טהרתו. עבד הוא למלך הכבוד,
וכבודו של
עולם בקרבו הוא שורה, כי המדעים מתאגדים בתכונת רוחו,
וכל
המוסרים נובעים חיי נגוהות מתשוקת פליאות אור קדשיו,
זהו
מופת העולם, חסין האדיריות. רוח הישר אשר לאדם חש הוא
בקרבו
את רוממות הדרו, ותשוקת קודש ממלאה את
כל ישרי לב,
לחסות בצלו.
42מקור הפסקה קובץ ח' פסקה קלט'.

62
נושא הפסקה-החיות של הצדיק העליון מההכרה האלוקית.
ביאור הפסקה-
התכונה של ההכרה האלהית היא מרכזה הפנימי
של יראת שמים-
הרב מבאר מה השורש ממנו מגיע יראת שמים. יראת שמים מהותה זאת
ההכרה שהקב"ה משגיח ורואה כל דבר ודבר. ברגע שאדם חי בהכרתו את
האלוקות, הוא מגיע ליראת שמים.
בחסידות43מבואר שהקב"ה מחיה את כל המציאות. כמו שנאמר בפסוק
בנחמיה.
נחמיה פרק ט
-
(ו)
אַתָּה־הָּ֣וא יְקֹוָּק ֘ לְבַד ָךָ֒ את אַתָָּ֣ה עָּשִֶּ֡ית ָּ אֵֽת־הַשָּמַיִּם ֹ֩ ׁשְמֵּ֨י הַשָּמַ֜יִּם
וְכָּל־צְבָּאָּ֗ם הָּאָּ֜ר ץ וְכָּל־ אֲׁש ִּ֤ר עָּלֵּ֨יה ָּ֙ הַיַמִּים ֙ וְכָּל־אֲׁש ָ֣ר בָּהָ֔ם ו
ְּאַּתָׂ ה מְּחַּיֵ֣ה
את־כֻּלָָּׂ֑ם
ּוצְבֵָּ֥א הַשָּמַָ֖יִּם ל ְָךֵ֥ מִּׁשְתַחֲוִֵּֽים:
לפי יסוד זה מבואר שהקב"ה נותן חיות לכל המציאות. אילולי החיות
שהקב"ה מחיה את העולמות בכל רגע העולם לא יכול להתקיים. כיון
שהקב"ה ברא את העולם יש מאין, לכן בכל רגע צריך הקב"ה לחיות את
העולם. בריאת העולם איננה דומה ליצירה של נגר וכדומה שיוצר את
השולחן אבל השולחןיכול להתקיים בלעדי הנגר. אבל העולם הוא נברא
הוא לא יצירה של יש מיש, כיון שהעולם הוא נברא ממילא הקב"ה חייב
לחיות את המציאות בכל רגע. ההבנה הזאת היא השלב הראשון של ההכרה
האלוקית. שהאדם מכיר שהקב"ה נמצא בכל מקום בעולם. היינו יש חיות
אלוקית בכל נברא.
אבל יששלב נוסף בהכרה האלוקית, והיא ההכרה שהקב"ה גם משגיח
ומנהל בכל רגע את המציאות. הידיעה הזאת היא לכאורה פשוטה ומובנת.
אבל קשה לאדם לחיות את הידיעה הזאת בצורה הכרתית. בגמ' מסכת
ברכות מבואר כך.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
43
תניא שער היחוד והאמונה פרק א
-
הנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע
בתוך המים וגו' תיבו
ת ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים
ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב ודבר אלהינו יקום לעולם
ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות
למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל וכמו קודם מ
אמר יהי רקיע
כו' ממש ...

63
-
וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. ... אמרו לו:
רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון
שתהא מורא שמים עליכם כמורא
בשר ודם.
אמרו לו תלמידיו: עד כאן?
-
אמר להם: ולואי! תדעו,
כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם.
בגמ' מסופר שריב"ז בירך את תלמידיו שיזכו לירא מן הקב"ה כמו שהם
יראים מבני אדם. משמעות הברכה הזאת, כיון שהאדם חושש מראיית
האנשים אבל אינו חושש מראייתו של הקב"ה. ברור שתלמידיו של ריב"ז
ידעו שהקב"ה משגיח, אלא שריב"ז בירך את תלמידיו שיזכו לא רק לדעת
את השגחת הקב"ה, אלא להכיר ולהרגיש את אותה השגחה אלוקית.
ההכרה האלוקית היא השורש ממנה נובע יראת שמים. כשאדם מצליח
לחיות את חייו בצורה כזאת שהוא מביא את האלוקות המחיה את העולם
להכרה מעשית אצלו, ממילא האדם יגיע ליראת שמים.
הוא המקור החי של נשמת העולם,
המתפשט בכל היצורים, בכל היש, בכל ההויה וחליפותיה-הרב מתאר כאן את ההיקף עליו חלה
ההכרה האלוקית. אין מקום בעולם שאיננו מכיל את החיות האלוקית.
אותה חיות אלוקית שואפת לההפך מחיות פנימית להיות הכרה גלויה.
המקור ממנו שואב העולם את כוחו הוא מהקב"ה המחיה את העולמות.
החיות הזאת עוברת צמצומים שונים, עד שבסופו שלדבר החיות הזאת
מקיפה ונכנסת לכל היצורים ולכן מציאות היש. כל דבר שנקרא יש, בין
מציאות גשמית בין מציאות רוחנית, הכל נובע מן החיות האלוקית.בנצחה ועוזה, היא מדרכת את כל העולם כולו לעילויו ורוממותו-
הרב מעמיק ביסוד לא רק שהעולם בשורשו נובע מהחיות האלוקית. אלא
יש כאן תיאור לכח והעוז שיש לעולם. יש תהליך בעולם, מטרת בריאת
העולם לגלות את האלוקות בתוך העולם, שנקרא העלם. השעשוע האלוקי
הוא גילוי אלוקות במקום הרחוק. ככל שנפעל לגלות את האלוקות בעולם,
ככל שהידיעה תהפך להיות הכרתית, ממילא העולם מגיע לייעודו. לכן
קידומו ורוממותו של העולם הוא פיתוח ההכרה האלוקית.
כל המוסר, כל החקיות, כל החיוביות, הנם רק סעיפים ממנה-הרב
מסביר כל קידומו של העולם נובע מהשורש הרוחני הזה, השורש המכיר
את האלוקות הנמצאת בעולם. גילוי מוסרי הוא ודאי פיתוחו של העולם.
כשעולם נהייה יותר מוסרי מתברר לעולם שיש מציאות רוחנית שממנה
נובע המוסר. מהותו של המוסר הוא תביעה פנימית שהאדם מרגיש בתוכו
כיצד הוא צריך להתנהג. כיצד הוא צריך לשמור על עצמו, לא לתת לכוחות
הבהמתיים לשלוט. ההכרה הזאת מתפתחת בזכות הידיעה וההכרה
האלוקית.

64
גם החוקיות נובעת מההכרה האלוקית. החוקיות היא ההבנה שיש שורש
אחד לבריאה. זה שהאדם מבין שיש חוקים וכללים בתוך המציאות, זה
נובע מההכרה שה' אחד. שיש מנהיג אחד לבריאה, כיון שיש מנהיג ובורא
ממילא העולם לא הולך בלי כוונה. ההכרה הזאת מחזקת את ההבנה שיש
חוק וסדר בתוך המציאות.
הרב מסביר שגם החיוביות נובעת מאותה הכרה, אפשר להסביר את דברי
הרב חיובי, לעומת שלילי. חיובי פירושו קידום הצדדים הטובים והחיוביים
במציאות, כל זה נובע מאותה הכרה. אבל אפשר שפירוש המושג חיובי
היינו מחוייב המציאות ולא אפשרי המציאות. כל הכח שיש בעולם כח
שהוא מחוייב המציאות, הוא נובע מןההכרה האלוקית. כיון שהאלוקות
היא מחוייב המציאות, ממילא גם בעולם נוכל לגלות כוחות ששייכים
למחוייבי המציאות.
היא בעצמה היא מקור העונג האצילי, שנשמת
כל העולמים היא
אליה שואפת-בעולם ישנה נשמה פנימית. אותה נשמה פנימית היא רוצה
להיגלות. הגילוי של ההכרה הזאת יוצרת לאדם עונג. מטרת העולם להתענג
על ה'. העונג הזה מתחזק ונובע מאותה הכרה. ברגע שהאדם חי את ההכרה
האלוקית, הוא מצליח להרגיש עונג בתוך המציאות. לכן העונג הזה הוא
השאיפה אליה העולם שואף.
כל התרבות העליונה וכל
מדרגותיה במהלכי העולמים, בהשתרגות הנשמות, במהל
ךה
תולדה-העולם בכללותו נוצר בשביל להגיע לאותה
הכרה. כל הסיבובים שהקב"ה מסובב בעולם, כל התולדות הם בשביל
ההכרה האלוקית. העולם בתוכו בפנימיותו עובר תהליכים כדי להגיע
לתכלית הזאת.
בחיים ההיסתוריים שלאדם-התנועה של האדם מהלך חייו מכוון כדי
להגיע לאותה הכרה. הרבמזהה שהמהלך שמניע את האדם זה רצונו לגלות
אלוקות במציאות.
ושל כל החי, של כל המרגיש והמתנועע-הרב מרחיב את התהליך לא
רק אצל האדם בעל הבחירה. אלא אצל כל המציאות הברואה. כל הנבראים
תזוזתם בשורש היא בשביל לגלות את הכרת ה' בצורה יותר משמעותית.
כל פרק שירה וכל ס
עיפיו,
הופעותיו והשתלהבותיו,
ממנה הוא
נובע-פרק שירה זאת ברייתא המתארת את התפילה של נברא ונברא. פרק
שירה הוא מבטא את הקישור של כלל הבריאה אל הקב"ה. ברגע שכל נברא
אומר שירה הוא מגלה את הקישור שלו אל הקב"ה. הקישור של כלל

65
הבריאה הוא גילוי והכרה של האלוקות בתוך העולם. הגילוי הזה הוא
המימוש של מטרת הבריאה.
הצדיק העליון , המלא גילת יה, המרוה עז קודש,
שדברו דבר ד'
הוא-הרב כאן עובר מתיאור כללי המתאר את כלל הבריאה ויחסה אל
הקב"ה. כעת הרב עובר לדבר על הצדיק העליון.
צדיק עליון מצליח לממש את המטרה לשמה נברא העולם. הצדיק העליון
מצליח לגלות את ההכרה האלוקית בתוך העולם. בעקבות החיבור של
הצדיק אל ההכרה, הצדיק מלא גילת יה, הצדיק מלא בגילה הבאה מהכרת
הקב"ה. אצל הצדיק העליון דברו נחשב כביכול כדיבורו של הקב"ה.
כיון שהצדיק העליון מחובר להכרה האלוקית, הצדיק העליון מכיר את
האלוקות המתגלה בתוך העולם לכן כל דבריו קשורים אל הקב"ה. כיון
שכל דבריו נובעים מההכרה האלוקית, ממילא כל דיבור של צדיק מגלה
דבר ה'.
שכל תכונותיו קדש קדשים הנן,
כל שיחו ושיגו-העיסוק של הצדיק
מתקשר אל ההכרה האלוקית. אצל הצדיק העליון העיסוק התמידי שלו
מתקשר אל הקדושה.
ואידיאליו אידיאיו-היינו הכללי, הגדול הרעיון זה אידיאליו
האידיאולוגיה הגדולה. אידיאיוהכוונה היא המימוש של האידיאלים
הגדולים. אצל הצדיק יש חיבור מוחלט שמצליח בין האידיאל לבין
מימושו.
הם אך חפץ אחד, אדרות אל חי
ושבח שירי רנניו, הוא כולו אך התגלות יפעת אור
החיים האלהיים שבכל היש-המטרה הכללית
לחייו של הצדיק, הוא הגילוי האלוקי. להצליח לגלות בכל פרט ביפעת
החיים, את ההכרה האלוקית. הגילוי של האלוקות בחיים מתגלה בשירים
ושבח שהצדיק מגלה בבריאה, שהצדיק מגלה בכל היש.
עניין זה מופיע גם בשמונה קבצים, וכך הרב כותב על עניינו של הצדיק.
שמונה קבצים קובץ א' פסקה תקעו.
-
הצדיק האמיתי,
כל תאותו
היא הדבקות האלהית האמיתית
,
המתעלה מכל רעיון ומחשבה, ומרוממת מכל שאיפה מוגבלת
וקצובה ...
ואליו הכל יכסופו-כיון שהצדיק מלא קישור אל הקב"ה, לכן ישנה
מצווה לכסוף, לדבוק ולהתחבר אל הצדיק. מצווה זאת מופיע בספר
החינוך בתוך תריג' מצוות.

66
ספר החינוך פרשת עקב מצוה
תלד
-
שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה
כדי שנלמוד עמהם
מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמתיות בה שהם מקובלים
מהם, ועל זה נאמר [דברים י', כ'], ובו תדבק. ונכפל הציווי במקום
אחר שנאמר [שם י"א, כ"ב], ולדבקה בו, ואמרו זכרונם לברכה
[כתובות קי"א ע"ב], וכי אפשר
לו לאדם להדבק בשכינה, והא כתיב
[דברים ד', כ"ד], כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא הדבק לתלמידי
חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא,
לפי דברי החינוך בקישור לצדיק יש שני עניינים, א'-המטרה לדבוק בצדיק
כדי להכיר את מצוות התורה, ללמוד מפיו תורה. ב'-בחיבור לצדיק נוצר
חיבור אל הקב"ה. כיון שאי אפשר להדבק בשכינה, עצם זה שהאדם
מתחבר אל הצדיק הוא מגלה את החיבור שלו לקב"ה.
מברכותיו הכל מתברכים-בגלל חיבורו של הצדיק אל המטרה האלוקית
של העולם, יש לצדיק כח לברך. חז"ל מלמדים בכמה מקומות שכוחו של
הצדיק הוא לברך44.
ובכוחו הנערץ הכל משתגב-הצדיק לא רק פועל בברכותיו אלא הוא
פועל בזה שהוא משגב את כלל המציאות. כל מפגש של צדיק עם העולם
הוא מרומם את הדברים.
בשמונה קבצים הרב מסביר את הפער הקיים בין האידיאל הנשגב לבין
ההתגשמות של הדברים בפועל. בעקבות כך הצדק המתגלה במציאות
מופיע בצורה נמוכה וגשמית. בשביל זה צריך קישור אל הצדיק. אצל
הצדיק האידיאל מופיע בצורה עליונה. עצם המפגש של הצדק המתגשם עם
הצדיק, אותו צדק מתעלה.
שמונה קבצים, קובץ ו' פסקה עג'
-
וכשהצדק המתגשם יונק מצדיק יסוד עולם זה את שפעו, הכל שמח,
חי ומלא אורה, ברכה וקדוש
ת עולמים, עז וחדוה, וקול רינה וישועה
באהלי צדיקים, צדיק וצדק.
עניין העילוי שהצדיק מעלה את כל המציאות מופיע פעמים רבות בליקוטי
מוהר"ן. וכך מופיע בליקוטי עצות.
44
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד א
-
דרש ר' פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו
רחמים, שנא': חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.

67
ליקוטי עצות
-
צדיק. (כ) -
כל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור, כל אחד ואחד יש לו איזה רצון
טוב.
והצדיק מע
לה
כל אלו הרצונות ובזה הוא מחדש נפשותיהם של
אלו האנשים הבאים אליו.
דבר פיו הוא מלא בקרבו את יסוד
חיי כל, ומתוך חוזק חי האצילות שבכוחו הכל מתאמץ ומתחסן-הצדיק לוקח את כוחותיו מיסוד חיי
הכל, היינו מן האלוקות המגלה בעולם. אצל אדם רגיל עיקר חיותו, עיקר
חייו זה הפעולות והמפגש הגשמי. אצל הצדיק כל מפגש גשמי הוא ממלא
קישור אל האלוקות.
אצל הצדיק אין מציאות חומרית שאיננה מכילה בתוכה כוחות של קדושה.
לכן אצל הצדיק כל קישור אל חיי כל, מחזק את הצדיק. בדיוק כמו שאצל
אדם רגיל האכילה הגשמית מחייה אותו, כך אצל הצדיק הקישור אל יסוד
החיים מחיה ומחזק אותו.
ומתוך כך מבטאו הוא אוצר העז-כיון שהצדיק כל עיסוקו וכל חיותו
זה הקישור האלוקי ממילא הדיבורים של הצדיק עוסקים באותה קדושה.
להבדיל אדם שעיקר עיסוקו זה מתמטיקה, אצל אדם כזה הוא רואה את
העולם בצורה של מספרים. עצם המפגש איתו מעורר כוחות של מספר.
במציאות אפשר לפעמים לראות שעצם מפגש עם אדם שמתעסק בתחום
מסויים מיד המפגש גולש בצורה בלתי מודעת לאותו תחום. אצל הצדיק
הדיבור מגלה עוז של קדושה.
ותגזר אומר ויקם
לך,
ועל דרכיו יגה אור, אין עושר כעשרו, ואיד חוסד כחסנו-דברי הרב מבוססים על הפסוק באיוב45.
איוב פרק כב פסוק כח
45הגמ' במסכת תענית דורשת את הפסוק הזה על חוני המעגל.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א
-
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה
-
גוזרני עליך נידוי. שאילו שנים כשני
אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך? אבל
מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני ה
מקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו
ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים,
שקדים, אפרסקים, ורמונים
-
ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל
יולדתיך. תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל:
ותגזר אמ
ר ויקם לך
ועל דרכיך נגה אור. ותגזר אמר
-
אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים
מאמרך מלמעלה. ועל דרכיך נגה אור
-
דור שהיה אפל הארת בתפלתך,

68
-
וְֵֽתִּגְזַר־אָֹ֖ומר וְיָָָּ֣֣קָּם ל ְָָּ֑ך וְעַל־דְִ֝רָּכ֗י ָך נָָָּ֣֣ג ֵַּֽה אֵֹֽור:
הצדיק יש בכוחו לפעול. כיון שאצל הצדיק יש קישור אל הקדושה, ממילא
הדיבורים שלהם פועלים במציאות. מתוך זה שהצדיק יכול לפעול על
הסביבה ממילא יש לו חוסן פנימי. החוסן שלו מתבטא כחוסן פיזי נפשי,
וגם בפן החומרי, הצדיק מרגיש שהוא עשיר.
אשרי כל הבא בגבולו, ומוצלח הצלחת עולמים כל הבא
במגעו, וכל
המתחבר לאגודת זיו טהרתו-הקישור אל הצדיק גורם הצלחה למי
שמתקשר אליו. הרב מסביר כמה דרגות של קישור אל הצדיק.
ישנו קישור של מי שרק מגיע לגבולו, היינו נמצא באזור שהצדיק נמצא.
ישנו קישור יותר קרוב שהאדם לא רק גר ונמצא קרוב לצדיק, אלא ממש
נוגע בצדיק. אבל ישנה מציאות יותר גדולה של חיבור לאגודת הצדיק. היינו
הוא לא רק נוגע בצדיק, אלא הוא ממש מתחבר לאגודה של הצדיק.
עבד הוא למלך הכבוד,
וכבודו של עולם בקרבו הוא שורה-אחת
המטרות של יהודי, להיות עבד לקב"ה. כאן הרב מרחיב את ההגדרה,
כביכול נראה שהרב מכנה את הצדיק כמלך הכבוד. הרב מסביר שעצם זה
שהאדם מתקשר אל הצדיק, הוא נחשב כאילו הוא עבד של המלך. כיון
שהצדיק הוא שליח ומביא את ההכרה האלוקית לעולם, ממילא כל קישור
לצדיק נחשב כאילו האדם נהפך להיות עבד של הקב"ה.
כי המדעים מתאגדים בתכונת רוחו,
וכל המוסרים נובעים חיי נגוהות מתשוקת פליאות אור קדשי
ו-כיון שהצדיק הואשורש החיים
של העולם, ממילא דרכו עובר כל הפיתוח המדעי. כל הגילויים הבאים לידי
ביטוי בעולם, הם יכולים להתאגד בכוחו של הצדיק. הצדיק הוא יכול
לבטא את השורש הרוחני של העולם. לצדיק יש תשוקה לגלות את
האלוקות בעולם, כדי לממש את הגילוי הזה צריך הצדיק להשתמש
במוסר.לכן המוסר בסופו של דבר עובר דרך הצדיק.
זהו מופת העולם, חסין האדיריות-הצדיק נקרא מופת עולם, משמעות
מופת היינו מעין אות המשפיע על העולם. כיון שהצדיק שורש המוסר
והמדע לכן הוא נהפך להיות מעין מופת של העולם.
רוח הישר אשר לאדם חש הוא בקרבו
את רוממות הדרו-אדםשיש
לו ישרות פנימית, הוא מסוגל לחוש את המיוחדות של הצדיק. אדם הקונה
מידת ישרות מרגיש כיצד הצדיק פועל.
ותשוקת קודש ממלאה את כל ישרי לב, לחסות בצלו-כיון שהאדם
יכול להרגיש במידה מסויימת את ההדר הנמצא אצל הצדיק, לכן ישנה

69
תשוקה לאנשים כאלה להתקרב אל הצדיק. לחסות בצל הצדיק, משמעותו
לקבל הארה כללית מן הצדיק. כיון שהצדיק הוא נמצא הרבה מדרגות מעל
האדם הפשוט, ממילא האדם נחשב כחוסה בצל של הצדיק.

70
פסקה קט.צדיק יסוד עולם46
(עמוד קנו')כשנשמה גדולה הולכת ומתעלה, הרי היא מטבעת
חותם של
אצילות, של טוהר, וגדולה
עליונה ע
ל
כל ההויה.
זהו יסוד החזיו
ן
פנימית נקודה עולם. יסוד צדיק של
הצלולה הנשמה היא והרוממה, כל הנשמות כול
ן
וכל מעשיהן,
כל כחות היש וכל גילויי
החיים הולכים הם רק לשכלל את הוייתה.
העולם מחוסר הוא מגמה, כל זמן שאין נשמה
עליונה זורחת בו.
וכיון שהיא באה
ומאירה באור יקרתה,
הרי העולם משתכלל, ושמים וארץ שמחים כשמחת יצירתם.
יודעים הם ישרי לב, וצדיקים עליונים, שהם הם הנם
צינורות שפע החיים ליקום כולו, מרגישים הם את גלי ההשפעה
של הטוב שיורד
עליהם, ועל ידם בעולם, והרגשתם זאת מלבשתם
ענוה ויראה,
ומביאתם להתעלות ת
מיד בזוהר השכל, וביקר התכונות.
נושא הפסקה-המגמה של העולם נוצרת על ידי הצדיק.
ביאור הפסקה-
כשנשמה גדולה הולכת ומתעלה, הרי היא מטבעת
חותם של
אצילות, של טוהר, וגדולה עליונה ע
ל
כל ההויה-נשמתו של הצדיק
היא כל הזמן מתקדמת ומתעלה. העילוי של הצדיק משפיע על העולם.
ההשפעה של הצדיק גורמת חתימה של אצילות וטוהר.האצילות הוא הכח
המגלה את המוסר העליון. המוסר הזה כולל בתוכו את הטהרה הקיימת
בעולם.
לחתימה יש שתי תכונות, חתימה היא הצורה החיצונית המתגלה כלפי חוץ.
תכונה נוספת שיש לחתימה שיהא נהפכת להיות קבועה. חתימה היא יותר
עמוקה מכתיבה. הצדיק פעולותיו לא רק משפיעים על המציאות בצורה
של כתיבה, אלא הצדיק חותם את המציאות.
46מקור הפסקאות משמונה קבצים, קובץ א' פסקה תתל. וקובץ א' פסקה תתנט.

71
זהו יסוד החזיו
ן
של צדיק יסוד עול
ם-החזיון זאת מטרה כללית אליה
הצדיק שואף. החזיון זאת המגמה הכללית. הצדיק שואף לחתום ולהוביל
את כוחות הקדושה הקיימים בעולם.
משלי פרק י פסוק כה
-
כַעֲבָֹ֣ור סְּ֭ופָּה וְאָ֣ין רָּׁשָָּ֑ע וְִ֝צַדִּ֗יק יְסָֹ֣וד עֹולֵָּֽם:
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב
-
רבי אלעזר בן ש
מוע אומר: על עמוד אחד, וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם.
המושג צדיק יסוד עולם, מופיע בפסוק במשלי. הגמ' דורשת על הפסוק הזה
שמהותו של הצדיק, הוא עמוד העולם. משמעות עמודו של העולם, הוא
נתינת משמעות רוחנית לעולם.
נקודה פנימית
היא הנשמה הצלולה והרוממה-המיוחדות של נשמת
הצדיק שאצלו מתגלה הנשמה בצורה צלולה. משמעות הצלילות הזאת היא
היכולת לגלות את הנשמה ללא מסכים. בדרך כלל גילוי הנשמה עובר
מסכים, ברגע שהנשמה מתערבבת במסכים היא משתנה, היא איננה מגלה
את המקוריות האמיתית שלה. ברגע שנשמה מצליחה להופיע בצורה
צלולה היאהופכת לדבר מרומם.
כל הנשמות כול
ן
וכל מעשיהן,
כל כחות היש וכל גילויי החיים
הולכים הם רק לשכלל את הוייתה-הרב מסביר כיון שנשמת הצדיק
היא בשביל לתת מגמה לעולם. ממילא גם העולם משועבד לצדיק. כלל
העולם משועבד לשכלל את הויית הקדושה העולמית.
בשורש העולם עומד הרצון לקדש את העולם. הרב מסביר שהכוחות
הרוצים לשכלל את ההויה, הם כוחות הקשורים אל הנשמה, אבל לא רק
נשמות, אלא אפילו כל כוחות היש. כוחות היש משמעות הדבר לא רק
נשמות, אלא סתם גילויים של טבע הקיים בעולם.
העולם מחוסר הוא מגמה, כל זמן שאין נשמה
עליונה זורחת בו-
הטבע הולך בצורה עיוורת. כיון שהטבע מעלים את האלוקות, ממילא אי
אפשר למצוא אלוקות בעולם בלי צדיק. הצדיק מסוגל לגלות מה המטרה
שאליה העולם צועד.
לדוגמא ישנו מפעל שעובד בצורהשגרתית קבועה מעין צורה טבעית. ברגע
שמגיע מנהלהמםעל,הוא נותן משמעות פנימית לאותו מפעל.
הצדיק יכול לגלות מה התכלית של העולם. נשמה עליונה בעצם מציאותה
גורמת מגמה לעולם. הצדיק פועל על העולם, העולם פועל יום יום בצורה

72
טבעית, ברגע שיש צדיק בעולם ממילא העולם מושפע מהמגמה המרכזית
של העולם.עצם זה שישנו בעולם אדם המחפש את המגמה, הוא משפיע על
כל הסובבים אותו.
וכיון שהיא באה ומאירה באור יקרתה,
הרי העולם משתכלל, ושמים וארץ שמחים כשמחת יצירתם-כיון שהצדיק מאיר את העולם,
ממילא שורשי הבריאה שמחים להאיר לצדיק. הטבע רוצה להתקרב אל
הצדיק. כיון שהצדיק מגלה את האור האלוקי, ממילא השמיים והארץ
שמחים.
יודעים הם ישרי לב, וצדיקים עליונים, שהם הם הנם
צינורות שפע
החיים ליקום כולו-הצדיקים מבינים שדרכם יורד השפע. הצדיק יודע
את כוחו. הצדיק מכיר שהוא משפיע שפע לכלל היקום. היכולת של הצדיק
להיות צינור, זה יכולת להתמסר לכלל העולם. הצדיק מתעלה מהאגו
האישי שלו. הצדיק הופך את עצמו לנותן, הצדיק מתמסר לסביבה ולא
מחפש את האגו האישי. בזכות ההתעלות של הצדיק למען הכלל, הוא יכול
לההפך להיות צינור.
מרג
ישים הם את גלי ההשפעה
של הטוב שיורד עליהם, ועל ידם
בעולם-הצדיקים לא רק יודעים שהם משפיעים, אלא הם יכולים להרגיש
כיצד ההשפעה עוברת דרכם. הצדיק יכול להכיר כיצד פעולת ההשפעה
שלהם פועלת.
הגמרא במסכת ברכות מסבירה כיצד הצדיק הוא משפיע חיים לכלל
העולם. וכך כותבת הגמ'.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב
47
-
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים
-
דבריו
נשמעין, שנאמר: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו'. מאי כי
זה כל האדם? אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא:
כל העולם
כלו לא נברא אלא בשביל זה.
רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד
כל העולם כולו. רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה רבי שמעון בן
זומא אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה
48
.
47חלק מגמ' זאת מופיע גם במסכת שבת ל:
48שם בעין איה הרב חוקר ומסביר שיש מח' עד כמה הצדיק הוא התכלית של כלל הבריאה.
הרב מסביר שבעניין זה יש מחלוקת. (עיין שם בעין איה פרק א' פסקה סה')

73
על פי גמרא זאת מתבאר שהצדיק הוא מצדיק את קיום העולם. הצדיק
במעשיו שקול כנגד על העשיה של העולם. אבל הדבר הכי חשוב, שכלל
העולם כולו משועבד לצדיק. היינו כלל העולם כולו בא לשמש לצדיק מעין
צוות. היכולת של העולם לשמש לצדיק צוות יוצרת שדרכו של הצדיק
מתגלה ויורד כל השפע.
והרגשתם זאת מלבשתם
ענוה ויראה-כאן הרב מתאר את הפלא
הגדול. בדרך כלל מי שפועל ונותן מתנות הוא יכול להרגיש הרגשות של
גאווה וישות. אבל הצדיק פעולתו בדיוק הפוכה, כיון שהוא מלא ענוה, כיון
שהצדיק ניקה את האגו שלו, לכן אצלו כל שפע מתורגם לענוה. הצדיק
מרגיש שהוא חייב לעולם, הצדיק מרגיש אחריות שגורמת לו שיעבוד כלפי
העולם. השיעבוד הזה מוביל את הצדיק לענוה כלפי הסביבה.
בנוסף הצדיק מרגיש יראה, כיון שהצדיק מבין שכל פעולה שהוא עושה
משפיע לכל העולם, לכן יש לו יראה פנימית. היראה הזאת היא הפחד של
הצדיק לא לגרום נזק לכלל העולם. ככל שלאדם יש יותר השפעה על
העולם, ממילא יש לו יותר יראה שמא הוא לא יצליח למלא את התפקיד
שעליו הואממונה.
ומביאתם להתעלות תמיד בזוהר השכל, וביקר התכונות-השורש
ממנו הצדיק מקבל את כוחותיו הוא נובע מן פיתוח כוחות זוהר השכל.
נראה שאין מדובר כאן רק על חכמה שכלית, אלא הזוהר ממנו נובע השכל.
הזוהר הזה הוא האור האלוקי המוציא את כל ההשכלות התורניות.
[חשוב לציין, בשמונה קבצים, הרב מוסיף לפסקה זאת עוד כמה מילים.
'כל נפילה, היא מכשרת עליה כפולה'49].
49הרב הנזיר השמיט חלק זה של הפסקה, כנראה כיון שזאת הוספה שנראה שאיננה
מעיקרה של הפסקה. כל הפסקה מתעסקת בעילוי שלהצדיק, כיצד הוא מרומם את
המציאות. סופה של הפסקה מתעסקת במציאות שעל פניו היא ירידתו של הצדיק. אומנם
הרב מבאר שגם הירידה של הצדיק בסופו של תהליך תביא עילוי. בכל זאת כיון שהתהליך
הוא מבטא ירידה הרב הנזיר השמיט חלק זה מן הפסקה.

74
פסקה קי.צדיק לרבים50
(עמוד קנז')
כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא
יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להויות
חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים
הרבים של הציבור , את גודל הערך של החיים, המפעמים
בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות
חטיבה אחת,
הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור,
ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות
מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות הרבים, בקדושת
ואור לרבים, צדיק להיות מתעלה ומוסרו נשמתו
מתחילה להאיר בקדושת אורו של משיח.
וכפי מה שהחשק להיטיב מתגבר בו על
עניני החיים
המוגבלים ותוכניהם, כן יותר ויותר הולך רוחו ומתעלה,
ואופקים רחבים
עליונים רוחניים, שאין להם קץ ותכלית להשלמתם,
בעולמים
עליונים, בגנזי מרומים, באוצרות של מעלה, מתרחבים
לפניו ומתגלים לרוחו, ובהם הוא רודה, להשכיל ולהיטיב,
להרבות אור
אושר וקודש. וה
רי הוא עומד בקשר תדירי עם
ההמון הגדול של
צבא מרום, קדושי עליון, מעריצי קדוש יעקב,
מן העולם עד
העולם.
נושא הפסקה-כשהאדם מתעלההוא מרגיש את הכלל ועל ידי זה רוחו
מתעלה.
ביאור הפסקה-
כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית-הרב מסביר כאן על
תהליך המגיע כתוצאה מההתרוממות של האדם. מדובר כאן על אדם
שהצליח לרומם את ההלך הרוחני הנמצא אצלו.הרב מכנה את הצד
הרוחני של האדם כצורתו הרוחנית של האדם.בכל אדם יש חלק השייך
לחומרו, ויש חלק השייך לצורה היינו הצד הרוחני המנהל את החומר. הרב
מסביר כאן על התהליך שעובר על האדם שמצליח להתעלות, אדם שמצליח
50מקור הפסקה שמונה קבצים קובץג' פסקה קסב'.

75
לחוש ולרומם את צורתו הרוחנית, את שאיפתו הרוחנית.
מרגיש הוא
יותר את הערך הגדול של הרבים-לרבים ישנו ערך העומד
בפני עצמו. יש התופסים את הרבים כקבוצה שיש לה ערך רק בהיותם
אוסף של פרטים. אבל אדם שהתעלה מצליח לראות את הערך של הרבים,
של הקבוצה, בעצם זה שחל עליהם שם של רבים.
הציבור מתחיל להויות
חי בתוכיותו-אדם כזה מכיר שהציבור הוא
מציאות העומדת בפני עצמה, כחטיבה העומדת בפני עצמה.ההכרה הזאת
מתחילה לחיות בצורה משמעותית אצל האדם בתוכיותו.אדם רגיל בדרך
כלל דואג לחייו הפרטיים, אבל אדם כללי מרגיש שכל עיסוקו וכל חיותו
רק מהדאגה והקישור אל הכלל.
אפשר לראות אצל משה רבינו. בתחילת גידולו של משה רבינו, התורה
מתארת את קישורו ודאגתו אל הכלל.
שמות פרק ב
-֙
(יא) וַיְהִָּ֣י׀ בַיָּמִָּ֣ים הָּה֗ם וַיִּגְדִַּ֤ל מֹׁש ה
וַּיצֵ֣א א ל־אחָָׂ֔יו֙
וַיַָָ֖֣רְא בְסִּבְֹלתָָּ֑ם וַיַרְאׁש
אִָּ֣י ׁש מִּצְרִָּ֔י מַכֵ֥ה אִּיׁש־ עִּבְרִָּ֖י מאחֵָּֽיו: (יב) וַיִִּּ֤פן כֹה ֙ וָּכָֹ֔ה וַיַָָ֖֣רְא כִָּ֣י אָ֣ין אִָּ֑יִּ
וַי ְַך֙ את־הַמִּצְרִָּ֔י וֵַָֽ֣יִּטְמְנָ֖ה ּו בַחֵֹֽול: (יג) וַיצא ֙ בַיָֹ֣ום הַשנִָּ֔י וְה
נ֛ה ׁשְנֵֽי־אֲנָּׁשִֵּ֥ים עִּבְרִָּ֖ים נִּצִָּ֑ים וַיֹ֙אמר ֙ לֵָּֽרָּׁשָָּ֔ע לֵָּ֥מָּה תַכָ֖ה ר עֵָֽך:
בפסוקים אלו רואים כיצד התורה מתארת בפעם הראשונה את ההתנהגות
של משה רבינו. ההתנהגות הראשונה שלו, קשורה בהכרת הצרכים של
הקישור וממלא הציבור, אל העמוק הקישור הציבור.העשיה אל
הציבורית.
הרב באורות ישראל מתאר את הצמאון הממלא את האדם ברצונו להבלע
בתוך כלל ישראל.
אורות ישראל, פרק ג' פסקה ה.
-
להתגבר. הוא צריך ישראל ברוח כולו להבלע הצמאון
לחשוב
ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים,
לראות בשמחת ישראל, זאת
היא מגמה
עמוקה גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קודש ...
בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים
הרבים של הציבור-
התוצאה של אותו חיבור, שהאדם יכול להכיר את הצרכים המעשיים של
הציבור. ברגע שאדם מחובר בצורה פנימית לדבר מסויים, הוא יכול להכיר
את הצרכים של אותו דבר.

76
כמואבא לילד שרק בזכות שהוא מקושר פנימית לילד שלו, הוא יכול
להכיר את הצרכים של הילד. אבל ישנו רובד נוסף בו האבא לא רואה את
הילד רק כפרט, אלא האבא מכיר את הילד בקישורו על כלל הבית. במקרה
כזה האבא יכול להכיר את הצרכים של הבית. האבא מכיר את הציבוריות
הקשורה אל הבית בכללותו. זאת הסתכלות הרואה את הבית, לא רק
כאוסף פרטים אלא מציאות הועמדת בפני עצמה, עם צרכים העומדים בפני
עצמם.
את גודל הערך של החיים, המפעמים
בכללות הציבור-לציבור ישנם
כוחות שאינם קיימים אצל הפרט. הציבור מבטא חוסן שעובר מדור לדור.
לכן אדם המחובר אל הציבור הוא מתחבר בצורה חזקה ומשמעותית אל
כוחות החיים.
הגמ' במסכת תמורה מביאה יסוד זה שלא שייך להגיד מיתה כלפי ציבור.
וכך אומרת הגמ'.
תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב
-
אמר רב פפא: ... חטאת צבור שמתו בעליה
-
אינה מתה לפי שאין
הצבור מתים.
על פי הגמ' מתגלה חוסנו של הציבור. בציבור ישנם כוחות חיים הרבה יותר
גדולים מכוחות החיים של היחיד הפרטי.
והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות
חטיבה אחת-המשמעות של
חטיבה אחת, היא ההכרה שבכלל ישנם כוחות חיים העומדים בפני עצמם.
לכלל יש תפקיד שאיננו קשור דווקא בפרטים. לכלל יש תפקיד ומציאות
חדשה הנובעת מן הפרטים, אבל שונה במהותה מהאוסף האקראי של
הפרטים. ההכרה כיצד הכלל משמש כחטיבה העומדת בפני עצמה, זאת
ההכרהשהאדם המרומם את עצמו לאט לאט מכיר.
הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור,
ומתמלא אליו
אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות
מנהיג ציבורי
אידיאלי-כדי להוביל ציבור, על האדם להכיר את התפקיד של הציבור.
ישנם מנהיגים שהם נחשבים מנהיגים של פרטים. הם לא מסוגלים להכיר
את הנשמה הקיימת בכלל. אותם מנהיגים מקשיבים רק לפרטים, וממילא
משועבדים לפרטים. מנהיגים כאלה לא יכולים להוביל מהלכים שנמצאים
בדרגות הגבוהות מן הפרטים. לעומת זאת מנהיג ציבורי, אומנם יהיה
קשור לפרטים. אבל הוא לא יתנהל לפי הפרטים, הוא יתנהל לפי החזון
הנמצא מעל הפרטים. לכן כדי להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, צריך לאהוב
את נשמת הציבור כחטיבה העומדת בפני עצמה.

77
אפשר להביא דוג', לגבי השלטון הדמוקרטי, אחת הבעיות של השלטון הזה
שלפעמים הוא יכול לגרום לדשדוש, והורדת האפשרות לקדם מהלכים.
כיון שזה שלטון המבוסס על הפרטים כפרטים. כיון שכל פרט הוא עומד
בצורה שווה כלפי חברו, ממילא בשלטון כזה יכולה להיות מציאות שראש
ממשלה נאלץ להתמודד עם רצון העם בצורה פרטית. רצון העם הפרטי לא
תמיד יבטא את הצורך של הציבור בכללותו.
מנהיג ציבורי הוא מנהיג שיכול להתנהג לפעמים נגד רצון הפרטים, זה
מנהיג היודע מה טוב לכללות הציבור, למרות שלפעמים אנשים מסויימים,
פרטים מסויימים לא יקבלו טובה אישית מההנהגה הזאת.51
ניתן לתת דוגמא להבדל בין החשיבה הפרטית לחשיבה הכללית. בעניין
פדיון שבויים, בהסתכלות הפרטית, משפחה של חטוף יכולה ללחוץ על
הממשלה לפדותאת השבוי במחיר גבוה. הלחץ על הממשלה יכול להיות
בצורה נרחבת, דרך תקשורת ואנשים פרטיים רבים. אבל ההסתכלות
הכללית צריכה לראות את הצרכים של המדינה. לא להסתכל על המקרה
כזה כמציאות בודדת אלא להבין את המציאות הכללית. מה התוצאות
הכלליות שיכולות להיווצר על ידי פדיון השבויים הזה. מנהיג ציבור כללי,
הוא אדם שמצליח לראות את הצרכים הכללים, לא להיות מושפע רק
מהצד הפרטי.
מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים-כאן הרב מתאר את האור
החוזר שהצדיק מקבל. עד כאן הרב תיאר את התהליך שהמנהיג עובר כדי
שיוכל להשפיע על הציבור. אבל בסופו של דבר ישנו גם תהליך הפוך, בזכות
החיבור של המנהיג אל הציבור, הוא מקבל חיות לעצמותו מן קדושת
הציבור.
51במדבר שור הרב מרחיב על שני סוגי מנהיגים, מנהיג העם ומנהיג הציבור. וכך כותב הרב.
מדבר שור עמ' רפב
-
רפג. -
והנה בכלל אפשר להצטייר שני דרכים של מנהיגי הכלל. כי נודע שעיקר כח הנהגת
ישראל הוא להביאם אל תכלית ההשלמה שהשי"ת דורש מהם, אך באיזה אופן
יכ
ונן השי"ת את דרך ההנהגה שהיחיד, המנהיג הכללי, יביא את הכלל אל שלמות
קדושתם והשלמתם.
יתכן דרך אחד שיהי' עיקרו מצד הכלל
...
לזה יהי' בכח המנהיג לקבץ את כל
כוחות הנפוצים, ומהם תבנה קדושת הכלל. מנהיג שהוא רק
עבד לעם
,
ושאינו כ"א הכח המאחד את כל השלמות שנמצאת בהעם הגוי כולו.
ודרך אחד שיהי'
עקרו מצד המנהיג
-
שירומם אותם בכח קדושתו הנפלאה אל רוממות מעלה
גבוהה, שלא היו מוכנים
אליה אפי' מצד כח קיבוץ כללותם, כ"א ע"י קדושת רוממות המנהיג ...

78
באורות ישראל הרב מתאר את המעלה של המתחבר אל כלל ישראל. וכך
כותב הרב.
אורות ישראל פרק ג' פסקה ו.
-
אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא
שיסכים
להי
ות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו בכל חושיו
וכחותיו הגשמיים והרוחניים
לפי פסקה זאת היכולת של האדם לקבל אור חיים אמיתי, נעשה רק על ידי
חיבור ושתילה של האדם עצמו בתוך כנסת ישראל. השתילה הזאת
מתבטאת בחיבור הפנימי של האדם אל הכלל.
כדי להבין את היתרוןוהקדושה הקיימת בציבור הישראלי, אפשר להביא
פסקה נוספת מדברי הרב באורות ישראל. וכך כותב הרב.
אורות ישראל פרק ג' פסקה ג.
-
הדבקות בצדיקים ... היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות
הנפשות. אבל צריך שמירה
גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק
בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג"
כ
בחסרונותיו ...
אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט,
לשאוב על
ידה אור ד' הטוב
.
לפי פסקה זאת מתבאר שאצל הכלל ישנו טוב מוחלט. לפי דברי הרב יש
יתרוןמסוייםבדבקותבכלל ישראל על פני האדם הדבק בצדיק. אצל הכלל
אין מציאות של חסרון, אלא תמיד ישנוטוב מוחלט.
ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים
,
ואור נשמתו
מתחילה להאיר
בקדושת אורו של משיח-כאן הרב כבר מכנה את אותו אדם כללי כצדיק
לרבים. בתחילה האדם הוא רק מנהיג של הרבים. לאחר זיכוך וחיבור אל
הכלל, החיבור הזה יוצר שהאדם נהפך להיות בעל מוסר של צדיק של
רבים.
ישנם צדיקים שהם משפיעים על כלל ישראל. ישנם צדיקים שהם נחשבים
כצדיקים העוסקים במוסר השייך לציבור. כמו שישנם הלכות הקשורות
אל הפרט בעם ישראל, לעומתם ישנם הלכות הקשורות לכלל ישראל. כך
בעניין המוסרי ישנם שאלות מוסריות הקשורות אל הפרט, לזה מספיק
מנהיג וצדיק קטן. אבל ישנם עניינים מוסריים הקשורים אל הכלל. אותם
עניינים מוסריים רק מי שמכיר את הציבור כחטיבה עצמאית יכול להסביר
ולפתח את הדרישות המוסריות הנדרשות מן הציבור. ברגע שהאדם מכיר
את העניינים המוסריים הציבוריים, הוא נהפך לצדיק לרבים. כיון שהוא
בעצמו מזכך את מוסרו ממוסר פרטי למוסר כללי.

79
הרב מבארשהצדיק לרבים הוא מכיר את קדושת אור משיח. בשמונה
קבצים הרב מבאר שנשמת המשיח היא כוללת את כלל נשמות ישראל52.
מעלתו הגדולה של המשיח שהוא יוצר גאולה בזה שהוא מחבר ומכיר את
כלל נשמות ישראל, לכן הוא יכול להביא תיקון לכל הנשמות הקיימות
בדור הגאולה.
וכפי מה שהחשק להיטיב מתגבר בו על עניני החיים
המוגבלים
ותוכניהם-אצל מנהיג כללי, יש שאיפות הגדולות יותר מאשר ההגבלות
הקיימות המציאות.הרצון להיטיב אצל הצדיק הזה, נמצא מעל ההגבלות
הקיימות במציאות.
החיים עצמם בצורתם הפרטית מלאים הגבלות. יתרונו של המנהיג הכללי
שמתוך ההשקפה הכללית שלו, הוא מסוגל להביא שאיפות עליונות שאינם
נובעות מן הפרטים, אלא שאיפות הנמצאות מעל ההגבלה של הפרטים.
כן יותר ויותר הולך רוחו ומתעלה,
ואופקים רחבים עליונים
רוחניים, שאין להם קץ ותכלית להשלמתם-ההשקפה הכללית
הקיימת אצל הצדיק והמנהיג הכללי יוצרת עילוי לרוחו של הצדיק. הוא
נדבק במקומות עליונים. בזכות העבודה הכללית של הצדיק הוא מקבל
שפע ממקומות עליונים שאין קץ למילואם.
הציבור מהלכיו הם מהלכים המשפיעים לטווח ארוך, לכן הציבור מגלם
את הכוחות האין סופיים. לפי זה ניתן להבין למה הצדיק הזה מגיע
למציאות ואופקים שאין קץ לתכלית ההשלמה.מעלה, של באוצרות מרומים, בגנזי עליונים, בעולמים
מתרחבים
לרוחו ומתגלים לפניו-הצדהופעות מקבל לרבים יק
ואידיאלים ממקור עליון. לאותו צדיק יש יכולת להגיע לאידיאל ששורשו
נמצא במקומות עליונים.
אפשר לראות שישנם צדיקים שהקישור וההשפעה שלהם היא נקודתית.
אבל ישנם צדיקים שמקבלים שפע רעיוני ממקורות עליונים. קבלת השפע
ממקורות עליונים גורמת שהתורהשל אותם צדיקים היא השפעה יותר
כללית ויותר עליונה.כמו כן מצאנו צדיקים שהייתה להם השפעה מקומית
52
שמונה קבצים קובץ ח' פסקה קנז.
-
משה רבינו כולל הוא כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד
עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל ...

80
רק לדור שלהם, וישנם צדיקים שהשפעתם נשארה לדורות. כל זה משתנה
ונקבע לפי חיבורו של הצדיק לכללות לרוחב הכללי ממנו יונק הצדיק.
ובהם הוא רודה, להשכיל ולהיטיב,
להרבות
אור אושר וקודש-
הגדרת מנהיג זה יכולתו להוביל. לכן צריך להיות בדרגה שהוא רודה, היינו
מוביל מהלכים בתוך הציבור. המנהיג הזה מסוגל לרדות בציבור בצורה
כזאת שהוא משפיע שפע של טוב אור וקדושה במציאות הציבורית.
והרי הוא עומד בקשר תדירי עם
ההמון הגדול של צבא מרום,
קדושי עליון, מעריצי קדוש יעקב,
מן העולם עד העולם-כיון
שהמנהיג הזה כוחו נובע מן הכלל, לכן בתור שליח ציבור הוא מצליח לפעול
עם דרגות רוחניות עליונות. כשישנו צדיק פרטי כוחו ודרגתו נקבעת רק לפי
מעשיו. אבל כשהאדם מצליח לעלות לדרגה של צדיק כללי, כיון שהוא נציג
הציבור לכן הוא מתעלה למקום שאדם באופן פרטי לא יכול להגיע.
אותם מלאכים ומשרתי עליון הם לא סתם מלאכים. הם מלאכים
הקשורים אל עם ישראל. אותם מלאכים מכונים מעריצי קדוש יעקב. היינו
הפעולה של אותו צבא עליון הוא מתקשר אל עם ישראל. הדיבור של הצדיק
הכללי הזה בשביל עם ישראל, לכן הוא פונה למלאכים הקשורים אל עם
ישראל.
כוחו של הצדיק מגיע מן העולם ועד העולם53, היינו ההרחבה ההכי גדולה
של המציאות. הוא מסוגל בשביל פעולתו עם הכלל לעבור מעולם אחד
לעולם אחר יותר רוחני.
53דברי מבוססים על הפסוק בתהילים.
תהלים פרק קו פסוק
מח -
בָּרִּּ֤וְך־יְקֹוֵָּּ֨ק אֱֹלהֵּ֢י יִּשְרָּא ֶ֡ל מִּן־הִָּּ֤עֹולֵָּּ֨ם׀ וְעַַ֬ד הָּעֹולָּ֗ם וְאָּמַָ֖ר כָּל־הָּעֵָּ֥ם אָּמ֗ן הֵַֽלְלּו־יֵָּּֽה:
המשנה במסכת ברכות דורשת כך-
משנה מסכת ברכות פרק ט
-
כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינין ואמרו אין
עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם
לפי משנה זאת מבואר שאמירת מן העולם ועד העולם מטרתה, להדגיש שיש ב' עולמות
העולם הזה וגם העולם הבא. אם כן הביטוי מן העולם ועד העולם, מבטא את ההרחבה והקישור לכלליות העולמות, העולם הזה והעולם הבא.

81

82
פסקה קיא.המחשבה היסודית54
(עמוד קנח'-קס')לפי הבירור החי שהמגמה מתבררת בחיים, הולכים
הם המעשים
ובגבורתם. ביפים בעצמם המסתעפות והמחשבות
הבירור
ה
עקריים היותר מהבירורים אחד הוא מחשבתי
להמגמה
התכליתית של החיים.
אבל אותו המושג, שאנו קוראים מחשבה, איננו כולל עדיין
את כל מניות החיים לכל עמקם. אותה המחשבה היסודית,
שהיא באמת
ראשית הכל, היא מחשבת החיים בעצמה, המחשבה
שהיא יסוד החיים וכל המפעל, וכל המגמה וה
נטיה
של החיים, המחשבה העליונה והמקורית שבנשמה ,
שממנה החיים נשאבים, ושעל פיה החיים מסתגננים.
זאת המחשבה לבירורה לשמירתה ונקיונה צריכה היא
לכל אותן העצות העליונות, שכל התורה כולה עסוקה בהן,
ושבשביל כך המצות נקראות לבעלי הרזין תרי"ג עטין דמלכא
קדישא. המחשבה
,
שהתורה, שרוח הקודש מדבר עליה, היא אותה
המחשבה היסודית, שאמנם כל מיני מחשבות ורעיונות הם
קויה וניצוציה, צלליה
והסתעפותיה, סופגים הם ממנה את לשד חייהם
כל אחד ואחד לפי
מדתו, ערכו וכחו.
לפי אותה המדה של טהרתה ונקיונה של זאת המחשבה
היסודית,
גבורת החיים מתגלה
, סוד אריכות החיים בה הוא גנוז,
יראת ד' תוסיף ימים. בה חבוי סוד היראה הטהורה, יראת ד'
טהורה עומדת לעד. כפי רוב הטוהר של נקודת שוהם זאת,
של אור אש שמים
זאת, טהרת החיים ועז החיים מתרומם, כל מה
שהוא מסתעף מבחוץ מכחה הוא בא. היא אינה צריכה סיוע
ואימוץ מהערות
ו
התעוררות, ממפעלים ותנועות,
כדי יאמץ את כחה, כי מקור
גבורה היא.
התנועות דרגותיהם, רוב לפי כולם, המפעלים אמנם
החיצוניות
כולן, התפקידים הבאים מפועל ורגש, מסידור הגיוני
54מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ה' פסקה קמב'.

83
ומכל מבוע
ומעין רוחני שהוא, הכל הוא להכין המון רב של כלים לשטף
מי שפעתה. מעינה של גבורת נש
מה זו לעולם מפכה
הוא,
מים חיים ונוזלים מן לבנון. ולפי רוב הכלים המוגשים יש אשר
תרד למרחקים, תלך מרובה, בתוספת ברכה תשטוף
במורד,
נטישותיה שלחו עברו ים.
כמשפט הנשמה ביחש להכרתה העצמית, כן הוא המשפט
ביחש
להכרת עמדתה אל הכלל, אל האומה, אל העולם, אל העולמים,
אל היש, אל ההויות, אל כל אשר ממעל וכל אשר מתחת.
לפי רוב עוצם הטוהר של הנקודה המחשבתית רבו הנטישות,
רבי המעש,
עצומי החיים.
אמנם לפי אותה המדה שאין העצמה המחשבותית בנקיונה,
צריכה היא בירור ואימוץ חיצוני, באים המעשים המסודרים,
המחשבות
העשויות והמסומנות, הציור
ים הדוגמתיים, הרננות והזמרים,
וכל
החיים, חשיפת את ופועלות המסייעות הפעולות
מעוררות
ונותנות אומץ, פותחות את צינורות הנביעות הפנימיות,
ואור החיים
וגודל הטוהר הולך ורב.
מובן הדבר, שבאופן זה השמירה נחוצה על כל שעל,
האורב יושב בחדר, והסימנים צריכים להיות תמיד
נגד העינים,
אל תט ימין
ושמאל, הסר רגלך מרע.
ד' תורת באור לעולמו, למושעות אל עשה עליון חסד
תמימה,
הנובעת ממקור קדומים, ממקור הנשמתי של המחשבה
העליונה,
ממקור הגבורה של בריאת כל עולמים, מצות ד' ברה
עינים. מאירת
להמחשבה אשר החיים עזוז של המניות העליונה
נזרקות
הן במזלפת המצות האלהיות בתוך הדם הרוחני של הנשמה
לעומק תמצית ראש פסגת מקור כחותיה, ומתנת חיים נכונים
המחשבה נקודת תתנשא ולעומתה באים, ממרום
הפנימית,
וממאסרה תצא, תקום לתחיה בעז חפש ודרור, והקודש העליון,
אשר במצוה, החיה חיי חי העולמים, יתן לה עצמת חיים.
והכ
לפי הכונה, טוהר ולפי המעשה, רוב לפי ל הדבקות
הרצונית שבנקודת המצוה ומחוללה.
אבל הברות המחשבה העליונה, התגלותה של
הנשמה בנקודת

84
גבהה, בשוהם פנימיותה, מקבלת היא אל תוכה
את הברכה לפי הכנתה באומה כולה, בחיים המסתעפים,
ההומים ופועמים לחיי ציבור וסדריו. האיתניות
המיוחדה תלויה
היא ביחוד, בנצחה
המחשבה סוד התבררות בערך והודה,
שבאומה, העליונה בהתיחדותה עם שרשה, שהיא מחשבת
רז עולם אשר בצל שדי, מגמת החיים ויפעתם, מהותם
ופרים, ציצם ופרחם.
בהתעלותה היא תלויה ולגאולה לתחיה היקיצה
הנקודה של
הנשמתית הכללית, המרוכ
ז
ת ביותר ב
שרידים
אשר ד' קורא.
נושא הפסקה-מתוך המחשבה היסודית העומדת בשורש המציאות
מתנהלים כל מהלכי העולם.
ביאור הפסקה-
לפי הבירור החי שהמגמה מתבררת בחיים-לאחר שהרב בפסקאות
האחרונות עסק בנשמה המרכזית, הכוללת את כלל המציאות. כעת הרב
פותח רצף פסקאות עד סוף הפרקהעוסקות בהכרת השורש הכללי המוביל
את העולם.
הרב מבאר שישנו בעולם בירור חי, היינו העולם מתנהל לפי כח פנימי
המברר את המציאות. הבירור הזה הוא בירור חי, שכל הזמן ממשיך
להתפתח. הביטוי חי מבטא לא רק משמעות שהבירור כל הזמן מתקדם,
אלא יש כאן בירור שהחיות שלו מורגשתבמציאות. הבירור הזה איננו
בירור שכלי חיצוני ויבש, אלא בירור חי שמשפיע בצורה ממשית על
המציאות.
מהות הבירור הוא לגלות את המגמה הנמצאת בשורש החיים. כשרוצים
להבין את הפרטים של המציאות צריך לברר מה המגמה הכללית.
כשנכסים למפעל ורוצים להבין מה מייצר המפעל אי אפשר להסתכל רק
על מכונה אחת. צריך להכיר את המטרה. לאחר שמבינים את הייעוד ואת
המטרה של המפעל, אפשרלהבין את כלל הפרטים.
בעולם ישנם הרבה פרטים, העולם לכאורה צועד ללא מגמה וללא תכלית.
בהתבוננות הראשונית בעולם נראה שיש מעין טבע עיור הפועל בתוך
המציאות. אבל בעומק ישנה תכלית לעולם, ישנה מגמה שהעולם מתברר
סביב אותה מגמה.
בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר בהסברו למהות עניינו של העולם
מסביר שכדי להכיר את עניינו של העולם צריך להכיר את המטרה הסופית,

85
את התכלית. ברגע שהאדם ידע את סיום התהליך הוא יוכל להבין את
השלבים המקדימים הקיימים כעת בתוך התהליך הנמצא בעולם. וכך
כותב בעל הסולם.
הקדמה לספר הזוהר אות ד'.
-
וכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא
להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין
שום דבר באמצע מלאכתו אלא מסופו.
הולכים
ביפים בעצמם המסתעפות והמחשבות המעשים הם
ובגבורתם-על ידי גילוי מגמת המציאות מתגלה הכח הקיים בתוך
ובתו המעשיםכ המחשבות. ךשמתגלה פתאום המגמה מה מכירים
שבמפעל הזה יש הצלחה. מתגלה כיצד המפעל הזה הוא מלא גבורה, ויופי.
היופי נוצר כשיש מציאות מסודרת. כשאדם לא מכיר את המגמה הכל
נראה לו מעורבב, כשמכירים את המגמה מגלים מה הסדר הקיים. כשיש
סדר מתגלה היופי של הדברים.
הבירו
ר המחשבתי הוא אחד מהבירורים היותר עקריים
להמגמה
התכליתית של החיי
ם-עיקר הבירור נעשה בצורה המחשבתית. הדרך
להכיר את הבירור שהעולם עובר נעשה דרך המחשבה. למצוא בצורה
מחשבתית על הקידום הרוחני שהעולם מתקדם.
ישנה אפשרות להכיר את המגמה המעשית, היינו שהאדם יכיר מההמטרה
החומרית של הדברים. אבל ישנו שורש יותר פנימי ההכרה המחשבתית,
היינו הרוחנית הקיימת במציאות. רק מתוך חיבור למגמה המחשבתית
אפשר להכיר את התכלית של החיים. ישנו לעולם מגמה המובילה את
העולם אל התכלית.
לדוגמא אפשר לשאול מה המגמה המעשית של המפעל. הכרה של המגמה
הזאת היא יכולה ללמד על תפקיד המפעל. אבל ישנה שאלה יותר פנימית,
מה הסיבה שהביאה את המפעל לעשות את התוצר המעשי הזה. אם מפעל
מייצר פיתוח טכנולוגי חדש, בתוך הרצון לפיתוח והקידום שהמפעל עושה,
ישנה מעין אידיאולוגיה פנימית נסתרת. לפעמים האדם לא מודע לאותה
אידיאלוגיה, אבל בעומק השורש של העשיה, הבירור האמיתי הוא להכיר
את המגמה הפנימית הנמצאת במפעל.
אפשר למצוא ביטוי נוסף לחשיבות של המגמה המחשבתית גם בצד
הפסיכולוגי של האנושות. ישנם התנהגויות שאנשים נוהגים במהלך החיים
שלהם. ישנה שיטה המנתחת את ההתנהגות בצורה חיצונית, המכירה
שהסיבה להתנהגות היא בגלל דברים חיצוניים. אבל ישנה שיטה הסוברת

86
שכדי להכיר את התוצאה החיצונית של ההתנהגות, צריך לברר בעומק מה
הסיבה לאותה התנהגות.
אם אדם כועס הוא יכול לתלות את זה בדבר חיצוני, אבל אם האדם יתבונן
באמת הוא יכול לגלות שהסיבה לכעס היא לא שהכעיסו אותו, כיון שיכול
להיות שביום אחר אם היו עושים לו אותו דבר הוא לא היה כועס. אם כן
הרבה פעמים מתגלה בתוך המציאות שהסיבה היא לא הגילוי החיצוני,
אלא השורש הפנימי. גילוי השורש הפנימי הוא הבירור המחשבתי הקיים
בתוך המציאות.
הרב מבאר שעלינו לגלות אתהמגמה התכליתית של החיים. הרב הנזיר
במבוא לאורות הקודש מסביר מה ההבדל בין מגמה לתכלית, וכך כותב
הרב הנזיר.
מבוא לאורות הקודש עמ'
35.
-
ההבדל בין מגמה ותכלית הוא, שהאחרונה היא חיצונית, והמגמה
היא פנימית, חיונית, נפשית. המגמה העליונה באיכותה, הוא רצון
העולם, המ
תגלה בתור נפש החיים שבהויה, בתור רצון פועל ושוטף,
שסעיפיו מתגלים בכל, בדצח"מ [דומם צומח חי מדבר] ...
לפי דברי הרב הנזיר מתבארים דברי הרב כאן. כל המעשים החיצוניים
מתבררים ומתקדמים לפי המגמה שהיא נמצאת בשורש התכלית של
העולם. ישנהתכלית מעשית לעולם, על ידי התכלית המעשית אפשר להבין
המון פרטים מעשיים של העולם. בתוך התכלית המעשית עומדת המגמה
הפנימית, המגמה הזאת היא עיקר המציאות. היא מסבירה את המציאות
בצורה יותר עמוקה.
אבל אותו המושג, שאנו קוראים מחשבה, איננו כולל עדיין
את כל
מניות החיים לכל עמקם-הרב מוסיף כאן חידוש גדול, אפילו העולם
המחשבתי העמוקביותר,איננו יכול לתת מענה וסיבה מוחלטת לכל חלקי
החיים הקיימים במציאות55. בעומק המציאות שום מחשבה לא יכולה
55במושג 'מניות החיים' משמעותו חלקי החיים. את המילה מניות מצאנו בספר בראשית
פרשת ויצא.
בראשית פרק לא
-
(ז) וַאֲבִּיכ ן ֙ ה ָ֣ת ל בִָּ֔י וְהחֱלִֵּ֥ף את־מַשְכֻּרְתִָּ֖י עֲש ָ֣רת מֹנִָּ֑ים וְלֵֹֽא־נְתָּנ ָֹ֣ו אֱֹלהִָּ֔ים לְהָּרַָ֖ע עִּמָּדִֵּֽי:
שם בתרגום יונתן פירש מניות לשון חלק.

87
לתת תשובה מלאה למציאות.
ישנה מחשבה שהיא נקראת שורש המחשבה, היינו המחשבה היסודית.
אותה מחשבה היא מעין כח נסתר שהאדם לא יכול לגלות אותו. אם אדם
יבוא לבטא את המחשבה היסודית בצורה מסודרת יתברר שהוא לא נמצא
בשורש של המחשבה.
היסודית, המחשבה אותה
הכל ראשית באמת שהיא-הסיבה
שמחשבה זאת היא שורשית כיון שהיא נמצאת בשורש ממנו התחיל העולם
להווצר. כיון שהיא מחשבה העומדת בשורש של הבריאה,הנברא הגשמי
אינו יכול לתפוס את המחשבה הזאת. כיון שהאדם הוא נברא ממילא אינו
יכול לתפוס את שורש המחשבה הזאת ממנו הוא נברא.
אפשר לכנות את המחשבה הזאת במה שחז"ל אמרו כלפי הקב"ה, 'לית
מחשבה תפיסא ביה כלל'56. הסיבה שאי אפשר לתפוס את המחשבה הזאת
כיון שאנחנו נבראים, בעצם זה שאנו נבראים איננו יכולים להכיר את
עצמות הבורא.
ההבנה שהמחשבה הזאת איננה נתנת לתפיסה מובאת גם בדברי הרב
בשמונה קבצים.
קובץ ו' פס
קה רפב. -
המחשבה הבלתי נודעת פועלת תמיד באדם על פי תכונתה
, ומה
שמתגלה ממנה אינו כי אם הוצאה אל הפועל מהגניזה של המחשבה
הבלתי נודעת באופן גלוי. והמחשבה הגנוזה הישראלית היא תמיד
אמונת ד' העליונה.
לפי דברי הרב מתבאר שאת המחשבה הזאת אי אפשר לתפוס. אפשר
להכיר ולתפוס רק את התוצאות החיצוניות שהמחשבה הזאת מולידה.
אבל את עצם השורש הפנימי אי אפשר לבטא ולגלות.
תרגום יונתן בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק ז
-
(ז) וַאֲבּוכֹון ׁשְקַר בִּי וְׁשַלְחִּיף יַת אַגְרִּי עֲשַר
חולְּקִין
וְלָּא יְהַב לי ּה יְי ָּ ר ְׁשּו לְאַבְאָּׁשָּא עִּמִּי:
56מקור משפט זה מקטע בזוהר שנאמר בפתח אליהו.
פתח אליהו
-ּו
פָּתַח א לִּיָּה
הַנָּבִּיא זָּכּור לְטוב וְאָּמַר רִּבון עָּלְמִּין דְאַנְת ְ הּוא חָּד וְלָּא בְחֻּׁשְבָּן. אַנְת ְ הּוא
עִּלָּאָּה עַל כָּל עִּלָּאִּין סְתִּימָּא עַל כָּל סְתִּימִּין לית מַחֲׁשָּבָּה תְפִּיסָּא ב ְָּך כְלָּל
.

88
הרב מסביר שהמחשבה הזאת היא עצם החיים. אפשר להסביר שהמחשבה
הזאת היא הביטוי של האלוקות הנמצאת בכל הבריאה. היינו בכל נברא
ישנו שורש רוחני המחיה אותו. אותו שורש הוא נקרא הנשמה של אותו
נברא. אותה נשמה היא נותנת זכות קיום לאותו נברא. אם כן אפשר
להגדיר את אותה מחשבה כעצמות החיים של אותו נברא.
כדי להבין מה היא אותה מחשבה, נראה להביא כמה מקורות נוספים
משמונה קבצים.
שמונה קבצים קובץ ז' פסקה קע.
-
הקישור המחשבתי באלהים הוא האושר היותר גדול, התוכן הנותן
את המציאות היותר מלאה, בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים,
ואומה אשר ד' מבטחה, היא קונה את העמדה הנצחית.
אבל מחשבה
זו אינה ככל המון המחשבות
שאדם מצייר אותן רגע וא
חר כך הוא
עוזבן,
כי אם היא שורש כל המחשבות
, בסיס כל הרצונות, ומעמד
כל האופי היותר עצמי של החושב, עד שכל ארחות חייו, כל
תשוקותיו, כל דיעותיו והגיונותיו, כל לבו ובשרו, כל כיסופיו היותר
פנימיים, רק אליה הם פונים, ובה הם מתקיימים, שבים ורצים.
לפי פסקה זאת מתבאר שהקשר אל הקב"ה הוא האושר הנותן את התכלית
של האדם. הרב מבאר שהקישור הז נחשב כמחשבה קבועה של האדם
באלוקות. המחשבה המתקשרת ודבקה בקב"ה היא נותנת את השורש
לחלקים השונים הקיימים במציאות. המחשבה הזאת היא גורמת נביעה
לכל הדעות והמגמות בחיים.
ישנה פסקה נוספת בשמונה קבצים.
קובץ ח' פסקה ריא.
-
כשם שאם היה אפשר העדר האלהות היה הכל נעדר בודאי, כן אם
היה אפשר העדר המחשבה על דבר האלהות היה כל תוכן של
מחשבה בטל לגמרי. כל המחשבות כולן, כל פרי הרוח, מתבסס הוא
ביסודו על התוכן של המחשבה האלהית, השוכנת עמוק בנשמת כל
אשר נשמה
באפו, וכל צביוני המחשבות על דבר כל הענינים
החמריים והרוחניים, הם תוצאותיה הרחוקים והקרובים של
המחשבה האלהית.
בפסקה זאת הרב מבאר עד כמה יסודית המחשבה על דבר האלוקות. כמו
שעצם האלוקות זה הדבר הבסיסי שעליו כל העולם נשען, כך המחשבות
על דבר ה' הוא נחשב כיסוד שורשי שאילולי זה העולם איננו יכול
להתקיים. הרב מבאר שהמחשבה היסודית הזאת היא מולידה את כל
התוצאות החומריות והרוחניות של העולם.

89
היא מחשבת החיים בעצמה, המחשבה
שהיא יסוד החיים וכל המפעל, וכל המגמה והנטיה
של החיים-הרב מוסיף לבאר על החיבור
הגדול הקיים בין שורשהחיים לבין המגמה והתכלית של החיים.
אילולי דברי הרבהיה מקום אולי להסביר ששורש החיים ומגמת החיים
אלו דברים שונים. אבל הרב מסביר שהדברים מאוחדים, היינו הסיבה
שלאדם יש זכות קיום, זה שלנבראים יש זכות לחיים נובעת מהיכולת
שלהם להוביל את העולם לתכליתו. אין אפשרות לחיים בלי קישור למגמה
הכללית של החיים. ההכרה הזאת יוצרת חיבור גדול בין חלקי העולם
השונים.
המחשבה העליונה והמקורית שבנשמה,
שממנה החיים נשאבים, ושעל פיה החיים מסתגננים-המחשבה הזאת היא פועלת פעולות
שונות. גילוי של המחשבה הזאת אפשר לראות בשורש החיים. אבל אפשר
לראות את השפעת המחשבה גם על צורת החיים. היינו הצורה בה החיים
מתגלים בפועל.
נשמתו של כל ייצור, לא רק נותנת לו את שורש חייו, אלא הנשמה הזאת
גם מובילה את ההנהגות וסגנון החיים המיוחד לאותה בריאה. אותה
נשמה כמו שהיא מופיעה באדם הפרטי ומשפיע על כל הלך חייו, כך היא
גם מופיע כנשמה כללית המובילה ומסגננת את מהלך העולם כולו.
זאת המחשבה לבירורה לשמירתה ונקיונה צריכה היא
לכל אותן
העצות העליונות-הכרת המחשבה הזאת היא חשובה בשביל שהעולם
יוכל להתברר. אדם שאינו מכיר את המגמה לאן העולם צועד, אדם כזה
נמצא חסר. כמו אדם פועל במפעל בדרך כלל ברגע שפועל יבין את המערכת
הכללית יהיה לו יותר קל לפעול בצורה הפרטית לאותו מקום עליו הוא
מופקד. לכן ישנה חשיבות גדולה שהאדם יכיר את המגמה והמהלך הכללי
שהמפעל והעולם צועדים.
אלא שכדי להביא את המגמה לידי גילוי צריך לעצות מיוחדות. בלי שימוש
בעצות מיוחדות הבירור לא יכול להיעשות. כדי לגלות את תכלית ושורש
החיים האדם צרי לשמור ולנקות את עצמו. כדי לעשות את התהליך של
הניקוי ושמירת מגמת החיים, צריך להשתמש בעצות שהקב"ה גזר ונתן
לנו.
ישנו צורך עקרוני לזכך את המחשבה, ישנו צורך לברר ולנקות את
המחשבה הזאת. הרב במאמרו יסורים ממרקים מבאר למה כל כך חשוב
לשמור על המחשבה הזאת בצורה נקיה וברורה. וכך כותב הרב.
זרעונים פרק ה. יסורים ממרקים

90
-
כ
ל סבוכי הדעות שבבני אדם וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד
סובל
בדעותיו באים רק מפני הערפלים המצויים במחשבה ע"ד
המושג האלהי, שהוא
ים שאין לו סוף וכל המחשבות כולן, בין
המעשיות ובין העיוניות, ממנו הן נובעות
ואליו הן שבות.
תמיד צריך לזכך את המחשבה, שתהיה ברורה בלא
סיגי
לפי דברי הרב מתבארשכשאין בירור וזיכוך של המחשבה האלוקית,
האדם והעולם סובלים יסורים. אם לא מכירים את האלוקות בצורה
המתוקנת נוצרים שיבושים ועיוותים.
שכל התורה כולה עסוקה בהן-התורה היא הבסיס ממנו נברא העולם.
דרך התורה מתגלית המחשבה האלוקית בעולם. לכןהתורה כולה היא
המקור ממנו אפשר לקבל את הזיכוך כדי להכיר את אותה מחשבה.
מטרת התורה זה הכרת האלוקות הנמצאת בעולם. הסיבה שהתורה מגלה
את המחשבה הזאת, כיון שהתורה היא הבניין ממנו העולם נברא, אם כן
התורה זה היכולת להתקשר לשורש המחשבתי העומד מאחורי כל המפעל
שלהעולם. כמו מהנדס שעל ידי הכרת התוכנית האדריכלית של הבניין
הוא יכול להבין מה המטרה ומה כל הפרטים שהפועלים עושים57.
ישנו מושג שאומרים לגבי אדם שלמד הרבה תורה, על ידי הזיכוך שהוא
למד הרבה תורה הוא יכול לקבל 'שכל של תורה'. משמעות הדבר שיש לו
צורה והכרת חשיבה בצורה אלוקית מופשטת שזה הוא קנה בזכות לימוד
התורה.עטין תרי"ג הרזין לבעלי נקראות המצות כך ושבשביל
דמלכא
קדישא-דברי הרב מבוססים על דברי הזוהר וכך כותב הזוהר.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף צז עמוד ב
-
עד כאן אוכיחת אורייתא דכל עיטין בה תליין ויהיבת עיטא טבא
לבני נשא
לפי דברי הזוהר מתבאר שבמצוה יש מימד שקיום המצוה הוא לא עצם
המטרה. אלא המצוות הם מעין עצה לקראת התכלית.התכלית זה היכולת
57בזוהר מובא שהתורה היא התכנית עליה העולם מבוסס וכך כתב הזוהר.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסא עמוד א
-
זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא, ובגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא
אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא ...

91
להתקשר למחשבה האלוקית. מה שיגרום את הזיכוך והבירור של אותה
מחשבה זה נעשה על ידי המצוות. לפי דברי הזוהר המצוות הם עצות בשביל
שהאדם יצליח להכיר את המחשבה האלוקית.
הרב בעין איה מסביר את מעלת המצוות וכך כותב הרב.
עין איה שבת פרק ב' פסקה טו'.
-
המצות אמנם הן עצות עליונות מכשירות את האדם
בכללו ובפרטיו לתכליתו הנעלה, להכשיר נשמתו, כחותיו
ומדותיו, אל הטוב הנשגב שהוא עתיד להשיגו באחרית
השלמתו.
המהר"ל בתפארת ישראל בדבריו על טעמי מצוות מסברי שהתכלית
הכללית של המצוות זה להכין את האדם בצורה סגולית לקראתהדבקות
האלוקית. וכך כותב המהר"ל.
ספר תפארת ישראל פרק ז
-
אבל
המצות בעצמם מצרפים נפש האדם
להשיב אותה אל ה'... מפני
שהאדם על ידי המצות יוצא אל הפעל השלמות, במה שהיא נפש
אצולה מלמעלה, כמו שיוצא האילן לפעל השלימות שלו, עד שקונה
האדם המעלה העליונה ולהיות דבק בו י
תברך. ולכן אין לך לשאול
למה על ידי מצוה הזאת האדם בשלימות בפעל. שודאי אין זה קשיא,
כמו שאין עליך לשאול למה אילן זה בפעל השלימות כאשר צורתו
ותוארו כך, ולא היה צורתו ותוארו בענין אחר. רק כי דבר זה
מתחייב לפי העצם הגרעין. כך מתחייב לפי נפשו אשר היא אלהית
מלמע
לה, שהוא בעל השלימות כאשר הוא עושה מצות אלו.
היא עליה, מדבר הקודש שרוח שהתורה, המחשבה,
אותה
המחשבה היסודית-כיון שהמחשבה הזאת היא כל כך יסודית
ושורשית, ממילא אי אפשר להכיר אותה בלי תורה ובלי רוח הקודש.
המקום ממנו אפשר לשאוב קצת הכרה לאותה מחשבה הוא נעשה רק על
ידי רוח הקודש הגלוי בתורה.
שאמנם כל מיני מחשבות ורעיונות הם
קויה וניצוציה, צלליה
והסתעפותיה-הרב נותןמקום לכל מיני מחשבות ובירורים שהעולם
עובר. אותם מחשבות יש להם מקום במציאות. אלא שאותם מחשבות
בסופו של דבר הם עצמם לא יכולים להיות עצם המחשבה האלוקית. הם
יכולים להיות רק הסתעפות מסוגים שונים של אותה מחשבה אלוקית.
הביטוי הסתעפות מלמדת שמדובר כאן על הקטנה והשתלשלות של אותה
מחשבה. אותה השתלשלות יכולה להופיע בצורה של ניצוץ רגעי או בצורה
יותר משמעותית של מעין קו, היינו מהלך יותר ברור. אותה מחשבה יכולה

92
להופיע בם בצורה של צללים, משמעות צללים שזה יותר רחוק משורש
המחשבה השורשית, בצללים יש הרבה יותר מקום לטעות ולא להבין את
הקשר לשורש הרוחני.
סופגים הם ממנה את לשד חייהם
כל אחד ואחד לפי מדתו, ערכו
וכחו-הרב מבאר שאומנם אותם מחשבות נראות שהם עומדות בפני
עצמם, אבל בעומק בשורש עומדת המחשבה השורשית. מתוך המחשבה
השורשית הכל נובע. מתוך הרצון להתקשר אל האלוקות, להחזיר ולגלות
אלוקות בעולם, מתוך הכרה פנימית זאת נובעים תהליכים ומחשבות
שונות הקיימות בעולם. כל המחשבות בשורש שורשם קיים להם קישור אל
אותה מחשבה יסודית זאת.
לפי אותה המדה של טהרתה ונקיונה של זאת המחשבה
היסודית-
ההבדל שבין המחשבות השונות, מתבטא לפי הקישור עד כמה המחשבה
הזאת קשורה אל המחשבה היסודית. ישנם אנשים המביאים אידיאלים
נמוכים שבגילוי החיצוני כמעט אין להם קשר למחשבה היסודית, אבל
ישנם אידיאלים יותר עליונים שהם מקבלים את מעלתם בזכות שהם
נושאים בתוכם יותר קישור אל המחשבה היסודית.
גבורת החיים מתגלה-הרב מבאר שככל שאותהמחשבה שורשית מתגלה
ממילא יש יותר חוסן ועוז של החיים58.
בשמונה קבצים הרב חוזר ומסביר כיצד הקישור אל אותה מחשבה נותן
חוסן ואושר לכוחות החיים הקיימים בעולם. וכך כותב הרב.
שמונה קבצים קובץ ז' פסקה כד.
-
רק ההבנה האלהית בטהרתה
, על ידי עצמה, ועל ידי הסתעפות
ההרגשות והנטיות הטבעיות וכל השאיפות הרצוניות הבאות על
ידה, היא היא המאירה את העולם,
מקיימת את אשרו
, ומביאתו לאחריתו המגמתית, הכללית והפרטית.
58כדי להבין את זה אפשר לראות בדברי הרב בעין איה.
עין איה ברכות פרק ה' פסקה
ע. -
אולם ח
י אני, א"ר אר"י א"ל הקב"ה למשה משה
החייתני בדבריך. כח החיים הוא
התאחדות כל פרטי האברים
והחלקים שבגוף למרכז אחד
לפי פסקה זאת מתאר שעל ידי אחדות המחשבה נוצרים כוחות חיים משמעותיים.

93
כדי להבין את זה בצורה יותר פשוטה, אפשר להביא משל לעניין. לגבי בעל
ואשה, ככל שהם יחיויותר את המחשבה הפנימית שיש להם קישור
נשמות, שהם נשמה שבשורשה מחוברת. ככל שהמחשבה הזאת תהייה
יותרגלויה ויותר מבוררת, ממילא יהיה להם יותר כוחות חיים בתוך
החיים הזוגיים שלהם. בירור המחשבה הזאת גורמת כוחות חיים לשניהם,
הם יוכלו להעניק שפע אחד לשני בצורה יותרמשמעותית.
סוד אריכות החיים בה הוא גנוז-משמעות אריכות חיים בא לידי ביטוי
לא מבחינה מעשית שהאדם יחיה יותר. אלא המשמעות שאדם כזה החיים
שלו הם מקושרים אל היסוד הנצחי.
אצל אברהם נאמר,
בראשית פרק כד
-ֵַ֥
(א) וְאַבְרָּהָָּ֣ם זָּקָ֔ן בָָּ֖א בַיָּמִָּ֑ים וֵַֽיקֹוָּ֛ק בר
ְך את־אַבְרָּהָָּ֖ם בַכֵֹֽל:
הצדיקים גם בעת זקונתם הימים שלהם מלאי משמעות. כמו שהגמ'
במסכת קידושין דורשת על הפסוק הזה.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א
-
אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו
אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר? וקוי ה' יחליפו כח,
בזקנותו מהו אומר? עוד ינובון בשיבה; וכן הוא אומר באברהם
אבינו: ואברהם זקן... וה' ברך את אברהם בכל.
סוד אריכות הימים משמעותו שהאדם ממלא את חייובקישור אל
המחשבה היסודית ממנה הועלם נברא. קישור למחשבה הזאת ממלא את
החיים בעוז מיוחד, אותו עוז מועיל אפילו לזמן זקנותו של האדם.יראת ד' תוסיף ימים. בה חבוי סוד היראה הטהורה, יראת
ד'
טהורה עומדת לעד-המחשבה היסודית הזאת היא ההכרה האלוקית
הגורמת לאדם יראה טהורה.
ישנם יראות שמים שאינם טהורות, יראות אלו יכולות להיות יראות
חיצוניות הקשורות להבנה שגויה של האלוקות. יכולה להיות הבנה שגויה
של יראת שמים כשהאדם חושב שהאלוקים הוא מעין שוטר רע. אבל אם
האדם מכיר את השורש הרוחני הקיים במציאות, ממילא הוא מכיר כיצד
האלוקות השמימיית מופיע בעולם לא בצורה חיצונית אלא בצורה פנימית.
הכרה כזאת גורמת לאדם ליראת שמים טהורה.
דברי הרב מבוססים על הפסוק בספר תהילים.

94
תהלים פרק יט פסוק י
-
יִּרְאִַּ֤ת יְקֹוֵָּּ֨ק׀ טְהֹורָּה ֘ עֹומֵּ֢דת לִָּ֫עֵַ֥ד מִֵּֽׁשְפְטי־יְקֹוֵָּ֥ק אֱמָ֑ת צֵָּֽדְק ֵּ֥ו יַחְדֵָּֽו:
כפי רוב הט
והר של נקודת שוהם זאת,
של אור אש שמים זאת, טהרת החיים ועז החיים מתרומם-אדם המכיר את האלוקות בצורה
נקיה, הוא מקבל כוחות חיים. הרב ממשיל את ההבנה הזאת לאבן שוהם,
אבן שוהם הוא סוג של יהלום. היהלום והשוהם אלו אבנים שצריכים
ליטוש. אילוי הליטוש היופי של השוהם לא מתגלה, רק הליטוש והזיכוך
מגלה את היופי הטהור והנקי של האבן.
ברגע כשהאדם יצליח לנקות את ההבנה הזאת ממילא הוא יקבל כוחות
חיים מיוחדים. אדם כזה יוכל לגלות את האלוקות הנמצאת בעולם ולכן
חייו יהיו מלאי עז ורוממות.
כל מה
שהוא מסתעף מבחוץ מכחה הוא בא-בהבנה טהורה כזאת
מגלים כיצד כל מה שמתרחש במציאות גם דברים שנראים חיצוניים בסופו
של דבר הם חלק מההבנה הזאת. בצורה כזאת כל הופעות החיים, גם
תופעות חיצוניות מתגלות בעלי משמעות מרוממת.
היא אינה צריכה סיוע
ואימוץ מהערות והתעוררות, ממפעלים ותנועות,
כדי יאמץ את כחה, כי
מקור גבורה היא-כיון שהמחשבה
הזאת היא השורש של המציאות ממילא היא לא תלויה במציאות. היינו
היא עצמה משפיע על המציאות, אבל איננה מוגבלת ואיננה צריכה את
המציאות החיצונית.
המחשבה היסודית הזאת היא מצידה מופיעה בצורה שלמה. כיון שאותה
מחשבה מגלה את עצם האלוקות ממילא לא שייך חסרון והשלמה באותה
מחשבה. כמו שלא שייך להגיד שהקב"ה חסר שצריך השלמה, כך נקודת
המחשבה היא איננה צריכה השלמה כיון שאין בה חסרון.
בפסקה קז' ראינו שהרב מתאר את הנשמה המרכזית שהיא עצמה משפיע
על הכלל, אבל היא עצמה איננה תלויה בכלל. לנשמה הכללית ישנוכח ועוז
אישי. נראה שההסבר לכוחה של אותה נשמה מרכזית אלו דברי הרב כאן.
לנשמה המרכזית יש כוחות מיוחדים כיון שהיא מחוברת אל אותה מחשבה
יסודית.התנועות דרגותיהם, רוב לפי כולם, המפעלים אמנם
החיצוניות
כולן, התפקידים הבאים מפועל ורגש-הרב מתאר את כל
כוחות החייםהמופיעים במציאות. כל הכוחות האלה הנשמה בעצמותה
לא נצרכת להם, אבל היאצריכה את כוחות החיים, כדי שהנשמה תוכל
להופיע במציאות.היינו המפעלים יוצרים כלים לגילויה של הנשמה,

95
למרות שהיא עצמה שלמה ואיננה צריכה כלי שיגלה אותה.
המפעלים כולם הם תנועות כדי ליצור כלילאותה מחשבה, גודל הכלי נקבע
לפי הדרגה של אותו מפעל, עד כמה אותו מפעל מתקשר אל המחשבה
היסודית.
מסידור הגיוני ומכל מבוע
ומעין רוחני שהוא-כדי ליצור כלי לאותה
מחשבה צריך סדר הגיוני. כל הופעה אלוקית צריכה להופיע בצורה
מסודרת היוצרת כלי.
ישנו בעולם מבוע היינו הנקודה המנביע את הכוחות, וישנו מקום שממנו
הדברים מתחילים לנבוע-הוא המעין.
הכל הוא להכין המון רב של כלים לשטף
מי שפעתה-הכנת הכלים
הם בשביל העולם הנברא. המחשבה בעצמותה איננה צריכה לכלי, משום
שלמותה.
הנשמה של האדם לפני שירדה לעולם היא נמצאת בשורש הנשמות, היינו
דבוקה באלוקות וממילא אינה חסרה כלום. לאחר ירידתה לעולם הגוף
הופך להיות הכלי דרכה הנשמה יכולה לפעול ולהתגלות. למרות שהנשמה
עצמה איננה זקוקה בעצמותה לאותו כלי היא פועלת בעולם הזה דרך
הכלי.
מעינה של גבורת נשמה זו לעולם מפכה הוא,
מ
ים חיים ונוזלים מן
לבנון-הרב מכנה את כוחות החיים של הנשמה בשם מעין. מהותו של
המעין שהוא ממשיך כוחות חיים מתוך נביעה פנימית. מעיין שונה מנחל.
נחל צריך את מי הגשמים ישירות ואילו מעין נראה כאילו יש לו נביעה
ומילוי מהפנימיות שלו. כדי להסביר את אותה נביעה, הרבמביא כאן פסוק
משיר השירים.
שיר השירים פרק ד פסוק טו
-
מַעְיַָָ֣֣ן גַנִָּ֔ים בְאָ֖ר מַָ֣יִּם חַיִָּ֑ים וְנֹזְלִָּ֖ים מִּן־לְבָּנֵֹֽון:
וכך מסביר האלשיך הקדוש את הפסוק הזה.
אלשיך על שיר השירים פרק ד פסוק טו
-
וזהו מעין גנים המושך דבר השוה
לכל הגנים, ישראל והאומות מ"ה.
וגם הוא באר בלתי מושך מעצמו מבלי דלי, בבחינת מים חיים, הם
מים של חיות ונצחיות. ולא מהבצר בו המים החיים, כי הלא ונוזלים
הם מן לבנון, הוא מקור העליון מאד שנשמות עליונות שם:

96
ישנם מים חיים הנובעים מעצמות מהמקור העליון, אותו מקורמביא שפע
וברכה לכל העולם.
ולפי רוב הכלים המוגשים יש אשר
תשטוף ברכה בתוספת מרובה, תלך למרחקים, תרד במורד,
נטישותיה שלחו עברו ים-הכלים הם
יוצרים את רוב השפע. מקור השפע עצמו איננו צריך לכלים, אבל המקבלים
הרוצים להנות מן השפע צריכים את הכלים. ככל שתהייה יותר הכנה של
כלים כך השפע של המעיין יגיע יותר רחוק.
ההבדל בין העולמות, הירידה של העולמות היא נובעת מריבוי הכלים.
הכלי הוא משמע מעין מסך הגורם לאורות להופיע בצורות שונות. על פי
האור העולם הזה מתגלה בצורות שונות59.
לפי הקבלה ההבדל בין העולמות מושפע מריבוי הכלים. ישנם ד' עולמות
שנבראו. עולם אצילות בריאה יצירה ועשייה. ההבדל בין העולמות שבעולם
העשיה ישנם הכי הרבה הסתרות, ישנם ריבוי של כלים. ריבוי הכלים גורם
הרחקה של האלוקות למקום המרוחק מן האלוקות. לכן עולם העשיה יש
בו העלם גדול, עד כדי כך שנראה כאילו הוא עולם טבעי בלי אלוקות.
ידי ריבוי הכלים. לכן הרב מסביר הריבוי וההרחקה הזאת נוצרו על
שהירידה הגדולה, ההליכה של הים למרחקים נוצר על ידי הכלים.
הרב משתמש כאן נטשיותיה שלחו עברו ים, המשוג נטישות משמעותו
ריבוי ענפים. כמו שמספיר מצודת ציון.
מצודת ציון ירמיהו פרק ה פסוק י
-
נטישותיה
-
הם הענפים הגדולים המתפשטים למרחוק כמו ואת
הנטישות הסיר התז (ישעיה יח):
כמשפט הנשמה ביחש להכרתה העצמית, כן הוא המשפט
ביחש
להכרת עמדתה אל הכלל-בין הנשמה לגוף, ישנו יחס גם של כלי ואור.
היינו הנשמה היא מעין אור הנמצא בתוך כלי שהוא הגוף.
הרב בעולת ראיה מסביר את הפלא של הנשמה הנמצאת בתוך הגוף. וכך
כותב הרב.
עולת ראיה ח"א עמ' סז
-
נשמה שנ
ת
ת בי טהורה היא ... והנה עומד הפרט היח
יד ואומר
בפה
מלא את האמת החודרת לפני רבון כל, שהנשמה שנתת בי, שהיא
59בפנימיות מבואר שישנו מעין יחס הפוך בין האור לכלי. היינו ככל שהאור יותר גדול, ממילא יש לו פוטנציאל ואפשרות לרדת למקום יותר נמוך ולתקן מקום יותר נמוך.

97
מתת
-
אלהים, נובעת מהצד העליון של העצמות האנושית, מאותו
הצד שהדבקות
האלהית העליונה היא מהותה ותכונתה, ואע"פ
שהיא נתונה באותו התכן שיש
עמו ג"כ חבור להצד הפרטי, המסמן את הפירוט היחידי של האדם
באשר הוא
מוגבל ומצומצם, לא ירדה הנשמה בשביל כך מטהרתה ...
לפי דברי הרב מתבאר שהנשמה היא בעצמותה טהורה, טהרתהקיימת לא
רק בעולמות עליונים, אלא כל הזמן היא קיימת. גם כשהנשמה יורדת לגוף
עדיין יש יכולת לגלות את טהרתה ומעלתה של הנשמה.
כמו שהנשמה היא שורש פנימי המחיה את הגוף ונותן לו משמעות רוחנית.
כך גם כלפי הכלל. גם לכלל העולם ישנם כוחות רוחניים המחיים אותו.
עיקר החידוש במשל הנשמה הוא, כמו שהנשמה למרות שהיא יורדת
לכלים היא בעצמה לא מוגבלת, כך גם כלפי האלוקות הנמצאת בעולם. כל
מה שהכלים מגבילים זה רק כלפי הדברים הנבראים. כלפי הבורא, כלפי
מחשבת הבריאה בעצמותה לא שייכת שום הגבלה.
אל האומה, אל העולם, אל העולמים,
אל היש,
אל ההויות-אותה
מחשבה יסודית, שהיא נמשלת לנשמה, היא מופיע כלפיאומה מסויימת
(אולי הכוונה דווקאלהאומה, היינו האומה הישראלית, דווקא היא מגלה
את אותה נשמה.) היא יכולה להופיע כלפי כלהעולם. היא יכולה להופיע
לא רק כלפי העולם אלא כלפי כל היש. משמעות המושג יש הוא עצם היות
דבר קיים. היינו לא רק הדברים הפיזיים הקיימים בעולם שלנו, אלא גם
בעולמות עליונים. גם במקומות עליונים, כל ביטוי של יש מושפע מן אותה
מחשבה יסודית.
המחשבה הזאת משפיע על ההויה כולה, משמעות ההויההוא כינוי כולל
לכלל המציאות. אלא שההבדל בין כל היש וכל העולמות לבין ההויה,
שההויה זה הביטוי השורשי הרוחני. היינו גם המהלכים הרוחניים של
המציאות כולה מושפעים מן המחשבה היסודית.
אל כל אשר ממעל וכל אשר מתחת.
לפי רוב עוצם הטוהר של הנקודה המחשבתית רבו הנטישות
,
רבי המעש, עצומי החיים-
ההבדל בין הופעות החיים השונות נקבע על פי כמות הטהרה הגלויה של
אותה נקודה. המקום המכונה כל אשרממעל הוא מקום בו ישנה טהרה
גדולה של אותה נקודה מחשבתית. ריבוי הדרגות הנטישות היינו הענפים,
הענפים הם כינוי לכללים, היינו ריבוי של כללים וריבוי של דרכים. בריבוי
הזה ישנו גם ריבוי של מעשים, היינו רבי המעש, מתגלים מעשים שונים.
כל הדברים האלו הם מעצימים את כוחות החיים.
אמנם לפי אותה המדה שאין העצמה המחשבותית בנקיונה,
צריכה

98
היא בירור ואימוץ חיצונ
י-כשהאדם לא מצליח לאחוז בהכרת המחשבה
בצורהנקיה, ממילא האדם צריך לחיזוקים חיצונים. כמו אדם שיש לו
רגלים אבל רגליו לא מספיק חזקות אז הוא צריך חיזוק חיצוני מעין
קביים. כך גם אדם שלא מצליח לראות את המחשבה היסודית בצורה נקיה
וברורה ממילא הוא צריך פרסים ולעשות את הדברים לא לשמה אלא
בשביל סיבות חיצוניותשאינם עיקר המציאות.
המסודרים, המעשים באים
והמסומנות, העשויות המחשבות
הציורים הדוגמתיים, הרננות והזמרים-כמו שביארנו לעיל, כשצריך
חיזוק חיצוני צריך לקבל כוחות מן הסביבה. כביכול הסביבה יכולה לעזור
לאדם להכיר את אותה מחשבה יסודית. כל המקרים המתרחשים
במציאות הם נחשבים מעין כלים חיצוניים היכולים להוביל את האדם
להכיר את אותה מחשבה יסודית.
מעשים מסודרים, היינו הסדר הנמצא במציאות מוכיח על מחשבה יסודית.
המחשבות העשויות והמסומנות, היינו הגילויים שהאדם מגלה בתוך עולם
המחשבה. בין אם זה מחשבות שהם מעין מחשבות של עשיה,כגון תכנון
לבנות בית וכדומה. ובין אם אלו מחשבות מופשטות שאי אפשר לתפוס
אותה בצורה ממשית אלא רק בצורה מסומנת. היינו אפשר לאחוז רק
בסימן שהמחשבה יוצרת.
הציורים הדוגמתיים, בספר אוצרות הראיה60מסביר שהמילה דוגמתי אין
משמעותה לשום דוגמא. אלא משמעותה כאן למילהעקרוני. היינו ישנם
ציורים עקרוניים של המציאות. אותם עקרונות הם צורה חיצונית
המקרבת את האדם להכרת המחשבה היסודית.
הרננות והזמרים, גם עולם הרגש השייך אל הרננה והזמר גורם לאדם
להכיר בצורה יותר פנימית את אותה הארה של המחשבה היסודית.
ופוע המסייעות הפעולות וכל
החיים, חשיפת את לות
מעוררות
אומץ ונותנות-של ההכרה משמעותה החיים חשיפת
המחשבה השורשית עליה כל החיים בנויים. כשאדם מכיר את שורש
והסיבה לבריאה הוא מקבל כוחות של חיים. אותם כוחות גורמות לאדם
איכות חיים יותר גדולה, כמו שהבאנו לעיל הכרה זאת גורמת מעין אריכות
חיים.
פותחות את צינורות הנביעות הפנימיות, ואור החיים
וגודל הטוהר
60אוצרות הראיה חלק ג' עמ'345, שם הוא מסביר שאין הכוונה למילה הארמית דוגמא,
אלא למילה הלטינית שמשמעותה עקרוניים.

99
הולך ורב-הרב מתאר את התוצאה של חשיפת החיים. החשיפה הזאת
גורמת נביעה פנימית. האדם מגלה שהוא מצליח לחיות חיים המקושרים
אל הפנימיות. הנביעה הזאת משפיע שההסתכלות שלו היא פנימית. גילוי
הפנים הזה גורם טהרה שממשיכה להתגדל אצל האדם.
מובן הדבר, שבאופן זה השמירה נחוצה על כל שעל,
האורב יושב
בחדר-כיון שכל הכוחות וכל הפעולות הם עוזרים לאדם לגלות את
המחשבה היסודית, ממילא צריך שמירה לא לאבד את אותם כוחות.
הכחות הגיעו בשביל שנקשר אותם אל הקב"ה. אם האדם לא יקשר את
הארועים ואת הפעולות אל הקדושה, ממילא מתברר שאותה פעולה
את המעלימים הכוחות השליליים, הכוחות בשביל כביכול נעשתה
המחשבה היסודית. לכן צריך שמירה כפולה בעניין.
השמירה הנצרכת מן האורב היושב בחדר משמעותה שבחדרי חדרים, בכל
מקום יש מלחמה. האורב נמצא בכל מקום.אין מקום בו האדם יכול
להרגיש בלי סכנה.
והסימנים צריכים להיות תמיד נגד העינים,
אל תט ימין ושמאל,
הסר רגלך מרע-האדם נצרך להמון זהירות כדי להכיר את הסימנים. כל
העולם מלא סימנים המגלים ומרמזים על אותה מחשבה פנימית. כדי
שהאדם לא יפסיד את אותם סימנים הוא צריךלחשוב על אותם סימנים
בצורה תמידית. שימת הדברים כנגד העיניים היא מבטאת מעין דבקות
קבועה של האדם בקב"ה. הצורה שהאדם יכול לדבוק בה' היא גורמת
שהוא מעולם לא יסטה ימין או שמאל. זה מה שאמר דוד המלך בספר
תהילים.
תהלים פרק טז פסוק ח
-
ׁשִּּוִַּ֬יתִּי יְקֹוָָּ֣ק
לְנגְדִָּ֣י תָּמִָּ֑יד כִֵּ֥י מִִֵּֽ֝ימִּינִּ֗י בַל־אמֵֹֽוט:
הרמ"א בסימן הראשון בשו"ע לוקח את הפסוק הזה ויוצר ממנו חיוב
תמידי על האדם וכך כותב הרמ"א.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן א
-
הגה:
שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמ
עלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם
ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו
והוא לפני מלך גדול
רק כשהאדם ירגיש כיצד כל חייו הם לפני הקב"ה, בצורה כזאת הוא לא
יזוז מן הדבקות כלל. הוא לא יזוז לא ימין ולא שמאל. התוצאה של אותה

100
דבקות תגרום שהוא לא יזיז את רגליו בשביל דברים שליליים. בצורה
כזאת האו יסיר את רגליו מן הרע.
הקישור בין ראיית העיניים לבין היכולת ללכת ישר, מובאת בספר משלי.
משלי פרק ד
-
(כה) עְ֭יני ָך לְנָֹ֣כַח
יַבִָּ֑יט ּו וְִ֝עַפְעַפ֗י ָך יַיְׁשִֵּ֥ר ּו נגְדֵָֽך: ... (כז) אֵַֽל־תט־יָּמִֵּ֥ין
ּושְמָֹ֑אול הָּסָ֖ר רַגְל ְָךָ֣ מרֵָּֽע:
ד' תורת באור לעולמו, למושעות אל עשה עליון חסד
תמימה,
הנובעת ממקור קדומים-חסד משמעותו השפעה, הקב"ה
השפיע טוב על העולם. השפעת הטוב נוצרה עלידי התורה. התורה היא
מסמלת את הנביעה הקדומה המקיימת את העולם.
תהלים פרק יט
-(ח) תֹּ֮ורִַּ֤ת יְקֹוָָּ֣ק תְְ֭מִּימָּה מְׁשִָּ֣יבַת נָָּ֑פ ׁש עדֵּ֥ות יְקֹוֵָּ֥ק נִ֝אֱמָּנָּ֗ה מַחְכִֵּ֥ימַת פֵֽתִּי:
בפסוק זה מבואר שהתורה היא תמימה, התמימות והשלמות של התורה
משיבה את הנפש. השבת הנפש משמעותה שהתורה נותנת חיים למציאות.
הסיבה שהתורה משיבת נפש, כיון שהיא נובעת ממקור קדומים.
ממקור הנשמתי של המחשבה העליונה,
ממקור הגבורה של בריאת
כל עולמים-התורה שורשה כל כךעליון, היא מגיע מהמקור ממנו
המחשבה מתחילה לנבוע.
חז"ל דורשים שהתורה היא קדמה לעולם. וכך מובא במדרש.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד א
-
שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן:
תורה,
ותשובה,
וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה
-
דכתיב ה' קנני ראשית דרכו...
משמעות קדימתה של התורה לעולם, היא לא קדימות טכנית בזמן. זאת
קדימות מהותית. הקדימות הזאת מבטאת שהתורה מעלתה כל כך עליונה
שהיא נמצאת בשורש המחשבה העליונה. היא מסוגלת להיות במקום ממנו
התחילה המחשבה לנבוע.
מצות ד' ברה מאירת עינים-כמו שהרב הסביר לעיל, שהאדם צריך
לשים את הסימנים כנגד עיניו. התורה והמצות הם גורמים זיכוך לעיניים.
הם גורמים שהאדם יוכל לראות את הסימנים הקיימים במציאות. כמו
שהרב הסביר בחלק הראשון של הפסקה התורה והמצוות הם עצות
הגורמות לאדם להכיר את אותה מחשבה יסודית.

101
תהלים פרק יט פסוק ט
-פִּקּּ֮ודִּ֤י יְקֹוָָּ֣ק יְְׁ֭שָּרִּים מְשַמְחי־לָ֑ב מִּצְוֵַ֥ת יְקֹוֵָּ֥ק בִָּ֝רָּ֗ה מְאִּירֵַ֥ת עינֵָָּֽ֣יִּם:
המניות של עזוז החיים אשר להמחשבה העליונה
נזרקות הן
במזלפת המצות האלהיות בתוך הדם הרוחני של הנשמה-הרב
מסביר שהמחשבה העליונה הזאת יוצרתתוצאות. הרב מכנה את אותם
תוצאות בשם 'מניות'.
התוצאה שהמחשבה העליונה יוצרת הם נוצרות על ידי המצוות. כמו
שביארנו לעיל המצוות הם עצות בשביל לגלות את המחשבה העליונה. לכן
המצוות בתוך תוכן מכילות כוחות של עיזוז חיים.
הרב מכנה את אותם כוחות כדם הנמצא בתוך העומקרוחניות הנשמה.
הדם מוליך את החיות מן הלב לכל הגוף, כך כוחות החיים הבאים מן
המצוות, אלו כוחות שמביאים חיות של נשמה מעומק תמצית הכוחות.
כחותיה מקור פסגת ראש תמצית לעומק
,
חיים ומתנת
נכונים
ממרום באים-פסגת ראש הנשמה הוא המקום שממנו המחשבה
נוצרת, המקום שממנו מקבלים את כוחות החיים. מתנת חיים זה הוא
מקור הכי גבוה במציאות, כיון שהוא גבוה ממילא הוא מספק את כלל
כוחות החיים הנמצאים במציאות.
ולעומתה תתנשא נקודת המחשבה הפנימית,
וממאסרה תצ
א-
ההתנשאות של הנקודה הפנימית גורמת שאותה נקודה יכולה להתגלות.
בתוך העולם המחשבה הזאת נמצאת במאסר. כמו הנשמה שהיא אסורה
בגוף ואיננה יכולה להתגלות בצורה מוחשית וממשית. כך אותה מחשבה
נמצאת גנוזה במעין מאסר בתוך העולם. על ידי המצוות אותה מחשבה
יכולה להתנשא וממילא אותה מחשבה מצליחה לצאת ממאסרה.
תקום לתחיה בעז חפש ודרור-לנקודת המחשבה הזאתישנו עז, אבל
העז הזה מגלה את נקודת הדרור. הסיבה שהמחשבה השורשים היא מלאת
חופש כיון שאין שום דבר המכריח אותה. כלפי הקב"ה אין שום הכרח
שהכריח אותו לברוא את העולם. במציאות העליונה הזאת אין שום סיבה
המכריחה תוצאות. במקום עליון זה אין שום הכרח שהעולם יברא כך, זה
הוא מקום חופשי ממנו אפשר לשאוב דרור מוחלט.
והקודש העליון,
אשר במצוה, החיה חיי חי העולמים, יתן לה עצמת חיים-הקודש העליון זה הקודש הנמצא בשורש המצווה ואיננו
מוגבל בתוך ההכרחים של העולם.
אותו קודש כיון שהוא שורשי ממילא הוא יכול לתת את עצמות החיים.

102
משמעות עצמות החיים, זה המקור שהחיים מתגלים בלי סיבה חיצונית.
עצם החיים בחופשם בלי שום הכרח.
והכל לפי רוב המעשה, ולפי טוהר הכונה, לפי הדבקות
הרצונית
שבנקודת המצוה ומחוללה-הרב מבאר שאותו עיזוז חיים מתגלה לפי
כמות הערכים האלה: המעשה, הכוונה, הדבקות.
נראה שהרב מתחיל מהבסיס, מלמטה למעלה. היינו שלב ראשון כדי לקבל
את אותו עיזוז,חייבים את עולם המעשה. היינו מעשה המצוות מבחינה
מעשית.
על גביו צריך את הכוונה, הכוונה באותה מצווה. הכוונה היא החיבור אל
מעשה המצווה. בתוך זה מעל אותה כוונה ישנו רובד יותר פנימי שהוא
הדבקות בקב"ה. אותה דבקות היא מגלה את השלב האחרון המקשר
אותנו אל המחשבה היסודית. אל אותה מחשבה הקשורה אל גילוי עצמות
ה' בתוך העולם.
אבל הברות המחשבה העליונה, התגלותה של
הנשמה בנקודת
גבהה, בשוהם פנימיותה-הרב מתאר את השלב הזך והנקי של קיום
המצוות. הברות המחשבה, היינו מחשבה ברה61וזכה. היא מסוגלת לגלות
את התגלות הנשמה בצורה גבוהה.
מקבלת היא אל תוכה
את הברכה לפי הכנתה באומה כולה-כאן
הרב עובר לקשר את מעשה המצווה הפרטי אל כלל ישראל.
כמו שאדם פרטי מתעלה על ידי המצוה והוא מקבל לתוכו את הברכה של
עיזוז החיים. כך גם כלפי האומה בכללותה, לפי הכנת האומה אפשר לקבל
בצורה יותר משמעותית את עיזוז החיים הישראלי.
בחיים המסתעפים,
ההומים ופועמים לחיי
ציבור וסדריו-הרב
מבאר שלאומה בכללותה יש סדרים וחייהם מיוחדים. לכן על ידי גילוי
נקודת המחשבה היסודית, מתגלים הסדרים כל כלל האומה הישראלית.
לחיי הציבור ישנם סדרים השונים מחייו של היחיד. ההתבוננות על כלל
הציבור היא שונה מההתבוננות והצרכים שכל יחיד צריך לקבל.
61כלשון הפסוק בתהילים.
תהלים פרק יט
-
(ט) פִּקּּ֮וד ִּ֤י
יְקֹוָָּ֣ק יְְׁ֭שָּרִּים מְשַמְחי־ל ָ֑ב מִּצְוֵַ֥ת יְקֹוֵָּ֥ק בִָּ֝רָּ֗ה מְאִּירֵַ֥ת עינֵָָּֽ֣יִּם:

103
תלויה המיוחדה האיתניות
בערך והודה, בנצחה ביחוד, היא התבררות סוד המחשבה
העליונה שבאומה-כדי לתת כח באומה על
האומה להכיר את עצמה.
ככל שהאומה הישראלית תכיר את המיוחדות שלה, ממילא תתגלה
הנשמה שלה. הרצון של האומה לגלות את המיוחדות גורמת לחיזוק
התכונות המיוחדות הקיימות באומה.
בהתיחדותה עם שרשה, שהיא מחשבת
רז עולם אשר בצל שדי-
האומה מסוגלת להתאחד עם המחשבה השורשית. האומה יכולה לדרוש
את הקישור אל הרז הפנימי הקיים בעולם. הקישור והאיחוד הזה הוא
נקרא מחשבת רז עולם. האיחוד הזה גורם לשם ה' להופיע בעולם. צל שדי
זה כינוי למציאות של גילוי ה' בעולם, העולם הזה הוא מעין צל של
העולמות העליונים. המושג צל שדי מופיע בספר תהילים.
תהלים פרק צא פסוק א
-
יְֹׁ֭ש ב בְסָ֣ת ר ע לְיָֹ֑ון בְצֵ֥ל ׁשִַ֝דַ֗י יִּתְלֹונֵָָּֽ֣ן:
וכך פירש הרב בעולת ראיה פסוק זה.
עולת ראיה חלק ב' עמ' עד.
-
ההופעה
האלהית באה אלינו מתוך המסתר העליון של אל מסתתר,
אלהי ישראל מושיע ... אחרי שפרש צל על האור האין סופי ואמר די
לעולמיו העליונים ...
ובצורה דומה פירש האלשיך הקדוש את המושג צל שדי.
אלשיך על תהלים פרק צא פסוק א
-
ועל כן בצל ש
-ד-
י הוא בעולם השפל שתחת צל השמים בעלי גבול
כי צל השמים נקרא צל ש
-ד-
י, שניתן להם גבול על ידי שם ש
-ד
-
י כמאמרם ז"ל (חגיגה יב א, בראשית רבה ה ח) שהיו נמתחים
והולכים עד אומרו ית' די, כי על כן שהוא יושב בסתר לא יפלא
שיתלונן בצל השמים בעו
לם הזה כאמור:
מגמת החיים ויפעתם, מהותם
ופרים, ציצם ופרחם-ההתייחדות עם
השורש משפיע על מגמת החיים. מתגלה לאומה מה המגמה הכללית של
החיים. ההתיחדות הזאת משפיע לא רק על המגמה, אלא גם על התוצאות
היוצאות מן החיים, על הפרי, על הציץ שזה השלב לפני הפרי ולפני הפריחה
ועל הפרח עצמו שהוא מגיע לפני הפרי. החיבור הזה משפיע על כלל מעגל
החיים של האומה.

104
בהתעלותה היא תלויה ולגאולה לתחיה היקיצה
הנקודה של
הנשמתית הכללית-המטרה הכללית של העולם, היא לגלות את הופעת
הנשמה. ברגע הנשמה מופיע בצורה גלויה בעולם, כל העולם צועד ופועל
לפיההרגשות האלוקיות שהנשמה יוצרת. לכן יש צורך להכיר את הנקודה
הפנימית, את הנשמה הכללית.
המרוכ
ז
ת ביותר בשרידים
אשר ד' קורא-הרב מכנה את הצדיקים
המובילים את העולם בשם שרידים אשר ה' קורא. דברי הרב מבוססים על
הנביא יואל.
יואל פרק ג פסוק ה
-
וְהָּיָּ֗ה כֹ֧ל אֲׁש ר־
יִּקְרָּ֛א בְׁש ֵ֥ם יְקֹוָָּ֖ק יִּמָּלָ֑ט כִִּּ֠י בְהַר־צִּיֵֹּ֨ון ּובִּירּוׁשָּלִַּ֜ם תִֵּֽהְיָ֣ה
פְליטָּ֗ה כֵַֽאֲׁש ר ֙ אָּמַָ֣ר יְקֹוָָּ֔ק ּובֵַּ֨שְרִּידִָּ֔ים אֲׁש ֵ֥ר יְקֹוָָּ֖ק קֹרֵֽא:
בשמונה קבצים הרב מסביר שאותם שרידים מצליחים לחדור לנקודה
הפנימית, בלי ערבוב של דמיון. היכולת לחדור לנקודה הפנימית היא נותנת
את הכוחות. וכך כותב הרב בשמונה קבצים.
קובץ א' פסקה תקא.
-
המחשבות הבאות מצד חיצוניות העולם, מטעות הן את האדם,
ואפילו היותר מעולות שבהן, איזה שכרון פנימי מסוך בהן. והעולם
ברובו נתון הוא בתוך יוקש שכרון זה.
רק השרידים
, חכמי לב,
קדושי עליון, אשר הם
חודרים בכח מחשבתם אל ההויה הפנימית
,
הם מפיגים את השכרון הזה בכחם הרוחני העליון. וכל מה שהם
מטביעים את חותמם ביותר על העולם, הרי הוא הולך ומאיר יותר
באורו הפנימי, ותחת שכרון הוא מופיע אור שמחת עדנים של קודש.

105
פסקה קיב.ההדרכה העולמית62
(עמוד קסא')הטוב והרע איננו מתחיל ומסתיים באדם ובערכיו
המוסריים
לבדם, מלא עולם הוא מתגלה, ומתיחס לערכי המוסר
המעשי
ההופעות של הרשמים כערך האדם, של והמחשבתי
הכלליות
שהוא מקבל אותם, כשבא לחוג כלי תפיסתו המוחשיים
והשכליים.
התורה, בצורתה המעשית ו
המוסרית, הנתפסת ברעיון,
הרי היא מורה את דרד החיים לסור מן הרע ולדבק בטוב,
לא מצד הערך
המצומצם המוסרי, שכבר נכנס בגבול המיוחד של
האדם, אלא מצד ערכיהם הכלליים המתרחבים בעולם.
מובן שכל ערכי המוסר המוגבל עומדים בצורה יותר
מחוטבה
ומדוייקת, על ידי מה שהם יונקים
ממקום כל כך רם ורענן.
שואבים שהם ההנאות, הפעולות, הרגשות, המחשבות,
את
מהותיותם מן הרע הכללי שבעולם, והם ממילא מבצרים
אותו במגעם הפרטי, הרי הם האסורים. וכל מה שהוא מוצל
מן הרע הכללי הרי הם מותרים. וכל מה שהוא נשאב
מהטוב ותגבורת מעינו הרי הם מצוויים ועומדים
לשמור ולעשות.
הדרכה עולמית אלהית זו נאותה לנפשות כאלה,
שהיחש שלהם עם העולם ומלואו, עם קיומו ופריחתו הכללית,
הוא יחש אקטיבי,
ופועל באורח ישרה ותכופה.
וזאת היא גדולתן של ישראל, אשר נתן לנו תורת אמת,
וחיי עולם
נטע בתוכנו.
נושא הפסקה-גילוי הטובשורשו יותר עמוק מאשר הגילוי המעשי פועל.
ביאור הפסקה-
הטוב והרע איננו מתחיל ומסתיים באדם ובערכיו
המוסריים
62מקור הפסקה שמונה קבצים קובץ ה' פסקה מג.

106
לבדם-בפסקה זאת הרב מעמיק את התפיסה המכירה בין טוב ורע63. רוב
העולם תופס שטוב ורע זה הבדל מוסרי טכני. היינו כדי שהעולם יוכל
להתקיים בצורה טובה עלינולהיות אנשים יותר טובים. לפי השקפה זאת
הטוב מתחיל מההנהגה המוסרית הראויה לאדם. ההנהגה הזאת נובעת מן
האדם ומתגלה בערכיו של האדם. אבל הרב בפסקה זאת מסביר שהעמקת
הטוב לעומת הרע, זה הבדל יותר יסודי. זה הבדל שאיננו מתחיל מהתפיסה
הגלויה שהאדם רואה.
הרב מסביר שהטוב והרע לא מתגלה רק בצורה המוסרית לבד, הצורה
המוסרית בלבד בדרך כלל מגלה את הפן המעשי של המוסר. הרב מסביר
שההבדל בין טוב ורע הוא הרבה יותר עמוק מן הפן המעשי. יכול להיות
מעשה שהוא נראה מוסרי אבל בעומק הוא מלא בתוכו רקבון של רע. הרב
בשמונה קבצים כותב בצורה דומה.
קובץ ו' פסקה רלז.
-
הטוב והרע ביסודו הוא הרבה יותר נשגב מהמתגלה ממנו בחיי
האדם
, היחידי והחברותי. אמנם התוכן המתגלה בחיים הוא
מסתעף מהעצמיות של הטוב והרע, אבל יסודו העליון, הטומאה
והטהרה, הוא המושקף בחזיון קודש, שההדרכות האלהיות פונות
אליו. ולפעמים יש שהרע התחתיתי הוא רק רע חיצוני, והוא ספוג
טוב עצמי, ולהיפך, שהטוב התחתיתי הוא רק טוב
שטחי וחיצוני, אבל ספוג הוא ברע עצמי עליון פנימי...
לפי פסקה זאת מתבאר שלפעמים ישנו טוב חיצוני שנראה כאילו יש כאן
מתנה וטוב אבל בעומק הוא מלא רוע פנימי.
כמשל ראשוני אפשר להביא דוג' מרופא מנתח שנראה שבניתוח הוא עושה
רע בזה שהוא חותך, אבל בעומק זה דבר מאד טוב למנותח.
אבל אפשר לראות כאן עומק נוסף, לפעמים אדם עושה מצוות בצורה
שאיננה לשמה, ממילא הצורה הזאת היא מגלה יישות ורוע. לדוגמא אדם
שלומד תורה שלא לשמה, ודאי שאם לומד בשביל לקנטר, או אפילו לומד
בשביל כבוד וכדומה, אומנם בגילוי החיצוני זה נראה כאילו טוב, אבלאותו
הטוב הזה הוא חיצוני. תוך כדי לימוד התורה הזאת שמיועדת לכבוד
63המושג טוב הוא דבר שצריך לבררו, לקמן בפסקה הבאה (פסקה קיג') הרב כותב כך.
'מגביר אדם את רוחו לצד הטוב, כלומר לצד התכונה שהיא מכוננת לשכלול ההויה ...'
לפי פסקה זאת מתבאר שמהות הטוב הוא שכלול ופיתוחה של ההויה בכללותה.

107
וכדומה, האדם מגביר בעצמו את היישות ואת הגאווה. בצורה כזאת
כביכול האדם מגביר בעצמו את נקודות הרע.
מלא עולם הוא מתגלה-הרב מבאר שהטוב והרע קשורים אל מלא עולם.
משמעות מלא עולם איננה מתחילה בתפיסה הפרטית של האדם, אלא זה
יסוד הקשור אל כלל העולם. בהמשך בפסקה הבאה הרב יעמיק ויסביר
שהטוב והרע משפיעים גם על עולמות יותר עליונים.
הטוב והרע משפיע על מכלול העולם, אפילו במקומות שמבחינה מוסרית
אין לאדם קשר לאותו מקום. עניין זה מובא גם בשמונה קבצים.
קובץ ב' פ
סקה רמח. -
הטוב והרע האידיאלי שייך הוא אל המציאות בכללה
. אם תערך
המציאות לטובה בכללותה, הרי הדעת נוחה, וגם הפרטים הסובלים
מתפייסים, בשביל שהם נמצאים על כל פנים בעולם שיסודו טוב.
ההשגה בטוב האלהי היא מוכרחת לביסום ההויה, ...
לפי פסקה זאת מתבאר שהכללות שהטובמופיע הוא משפיע על כלל
המציאות. הצורה בה הטוב מופיע מתגלה על ידי הקישור אל ההשגה
האלוקית. הקישור הזה מכיר שהטוב הוא לא רק סידור טכני מוסרי. אלא
הטוב נושא בתוכו קישור ודבקות בקב"ה.
המוסר לערכי ומתיחס
כערך האדם, של והמחשבתי המעשי
הרשמים של ההופעות הכלליות
שה
וא מקבל אותם, כשבא לחוג כלי תפיסתו המוחשיים והשכליים-כדי לתאר את הפער בין הצורה
המעשית לבין המקור ממנו נובעים הטוב והרע, הרב ממשיל את זה ליחס
בין רושם כללי המופיע בעולם, לבין הצורה בה אותו רושם מגיע בצורה
פרטית לשכלו של האדם. אצל כל אדם יכולים להופיע רשמים הנובעים
מתופעה כללית.
לדוג' ישנה הופעה כללית עולמית הגורמת לאנשים לחשוב חשיבה של
זכויות הפרט. אותה הופעה כללית משפיע על האדם הפרטי שהוא בעצמו
יחשוב בצורה כזאת. האדם מתחנך וחי בתקופה כזאת סביב זכויות הפרט.
אומנם ההופעה והחשיבה הזאת נוגעת אל האדם בצורה מעשית ומנומקת
מבחינה שכלית. אבל בסופו של דבר ההופעה הכללית היא הרבה יותר
כוללת, היא הרבה יותר גדולה מאשר הצורה בה היא מופיעה באדם
הפרטי.
אותו דבר בין היחס הכללי לפרטי, נעשה גם בטוב ורע. ישנם הופעות של
טוב המופיעות אצל האדם, האדם ינמק שהטעם לאותם הופעות הוא בגלל

108
סיבות טכנית שכליות, או מוסריות. אבל בסופו של דבר אותה הופעה של
טוב היא הרבה יותר עליונה מאשר מה שהאדם בעצמו יכול לקלוט בשכלו.
התורה, בצורתה המעשית והמוסרית, הנתפסת ברעיון,
הרי היא מורה את דרד החיים לסור מן הרע ולדבק בטוב-הרב מביא דרך איך
האדם יכול להכיר את התפיסה של הטוב בעצמו. מטרתה של התורה זה
להורות לאדם את הדרך שהוא צריך ללכת בה. בתוך הדרך שהתורה מורה
יש את הצד הגלוי הוא הצד המעשי, המורה בפועל מה לעשות. יש את הצד
המוסרי הרעיוני היינו הצד שאדם יכול להסביר בשכלו את הטעם של
המצוה, שהאדם יכול להבין את המוסר העומד מאחורי התורה.
הרב באורות התורה מסביר מה האור הפנימי הנמצא בתוך גילוי התורה
המעשי והמוסרי. וכך כותב הרב.
אורות התורה פרק ב' פסקה ב'
-
ובענינים המעשיים צריכים להבין
שהם כולם סעיפים ולבושים של אור היושר והצדק האלהי,
ובתוך כל הפרטים יחד נמצאת הנשמה האלהית של שכלול
העולם ...
ההבנה היסודית הזאת בהכרת התורה מובילה את האדם לבחור בטוב
ולסור מן הרע. אומנם בתוך התפיסה הזאת של התורה, יש את התפיסה
הצרה שהיא מלמדת בפועל את האדם מה לעשות. מעל התפיסה הצרה יש
שורש רוחני עליון שנמצא בתוך מעשה המצווה. אותה הכרה של טוב, היא
איננה נובעת ממה שהאדם מבין. היא נמצאת בתוך התורה והמצוה
מבחינה סגולית.לא מצד הערך המצומצם המוסרי, שכבר נכנס בגבול המיוחד
של
האדם-ישנו מוסר תורני, מעין טעמי מצוות שהאדם יכול להבין
ולנמק לעצמו. אותם טעמי מצוות שהאדם בעצמו מבין וקולט יש להם ערך,
אבל הם בעצמם לא מגיעים לעצמות הטוב. הסיבה שעניינים אלו לא
יכולים להיות עצמות הטוב, כיון שעצמות הטוב נובעת מהקב"ה, מהאין
סוף, ואילו האדם הוא נברא מוגבל. לכן גם תפיסת הטוב שלהאדם, היא
תפיסה מוסרית מוגבלת.
אלא מצד ערכיהם הכלליים המתרחבים בעולם-בתוך מעשה המצוות
והתורה ישנה הרחבה שאיננה מוגבלת בהבנה השכלית של האדם. ישנה
הרחבה המופיע בכללותו של העולם. ההרחבה הזאת יכולה להופיע כשפע
שיורד לעולם על ידי מעשה המצווה, ויכולה להופיע כרעיון מוסרי פנימי
שהאדם בעצמו לא מרגיש אבל על ידי מעשה המצווה האדם שכלל את
מהותו הרוחנית. הרב בשמונה קבצים מסביר שבתוך מעשה המצוות ישנם

109
שתי מטרות.
שמונה קבצים קובץ ו' פסקה עז.
-
במעשה המצוות ישנן שתי מטרות, המטרה האחת עצמית, והשניה
צדדית. העצמית היא עצמיותם של התיקונים שהמצוות עושות
בחיים ובעולם, והצדדית היא שהעסק במצוות בתור מצוות ד'
מרומם ומעלה את האדם לספירה רוחנ
ית גבוהה ...
64
מובן שכל ערכי המוסר המוגבל עומדים בצורה יותר
מחוטבה
ומדוייקת, על ידי מה שהם יונקים ממקום כל כך רם ורענן-הרב
מבאר שהתפיסה המוסרית ברגע שהיא מתחברת עם שורש עליון ממילא
התפיסה הזאת יותר מדוייקת. ישנו מוסר שהוא מתאים רק לתחום מאד
נקודתי. בצורהכזאת הטוב הוא עוזר רק לקבוצה ולתחום מאד קטן
במציאות. הבנה בזאת היא לא מדוייקת. אבל כשאדם מצליח למצוא את
הקישור של המוסר אל אותו מקום עליון כללי ממילא מתגלה כמה המוסר
הזה מדוייק.
היסוד שהמוסר הזה מדוייק, גורם שהמוסר הזה הופך להיות גם מחוטב,
היינו כוללת קבוצה יותר גודלה במציאות. הוא מחטב את כלל המציאות
בצורה מחוטבת, היינו בצורה של חטיבה אחדותית. היינו מתגלה שהמוסר
הזה לא רק יותרמדוייק, אלא מתגלה שהמוסר מתאים לקבוצה וחטיבה
יותר גדולה במציאות. המוסר הזה מצליח ליצור חטיבה וכלליות בתוך
המציאות.
המחשבות, הרגש
ות, הפעולות, ההנאות-הרב מתאר כאן את מכלול
הדברים שהאדם חווה ופוגש במהלך החיים שלו. האדם מתקשר ופועל על
ידי מחשבה הרגשה פעולה והנאה.
בכל פעולה של האדם אפשר לבחוןמה שורשה של הפעולה, ישנם מפגשים
שהאדם פוגש במציאות שהם קשורים אל הטוב ויש שקשורים אל הרע.
הרב מחלק כאן את כלל המפגשים לג' סוגים. מפגש ששורשו ברע, ממילא
הוא נקרא דבר אסור. מפגש ששורשו בטוב היינו דבר שהוא בעצמו מצווה.
ויש דבר שהוא מותר, היינו דברי רשות שאין בהם לא טוב מוחלט ולא רע
מוחלט.
שהם שואבים את
מהותיותם מן הרע הכללי שבעולם, והם ממילא מבצר
ים
אותו במגעם הפרטי, הרי הם האסורים-הרב מתאר כאן
64אומנם בפסקה זאת הרב מסביר קצת אחרת, בפסקה זאת הרב סובר שהסיבה של קבלת
האור היא צדדית ופחות מהותית במעשה המצווה עיי"ש.

110
עשיה ופגישה שהאדם פוגש במציאות ששורש היניקה של אותו מפגש הוא
מן הרע. במקרה כזה אותו מפגש נמצא בצד האסור. היינו אי אפשר לתקן
אותו.
הסיבה שאותם דברים אסורים אי אפשר לתקן אותם משום ששורשם הוא
נמצא בעמוק בתוךהרע. היניקה היא לא רק מהרע הפרטי, אלא בשורש
הרע הפרטי עומד רע כללי. כיון שבעומק עומד רע כללי ממילא מתברר
שהמעשה הפרטי או המחשבה הפרטית היא נושאת בתוכה כוחות שליליים
גדולים. כיון שהכוחות השליליים הם גדולים לכן יש כאן ביצור וחיזוק של
הרע, ממילא הדבר אסור.
וכל מה שהוא מוצל
מן הרע הכללי הרי הם מותרים-כאן הרב מדבר
על שלב האמצע, היינו הדברים שאין להם חיבור אל הרע. דברים סתמיים
שהאדם לא מגלה בהם חיבור אל הרע. דברים אלו הם נחשבים דברים
המותרים. הם דברי הרשות הנמצאים בעולם.
וכל מה שהוא נשאב
מהטוב ותגבורת מעינו ה
רי הם מצוויים
ועומדים לשמור ולעשות-ישנם דברים ששורשם הוא נמצא בטוב. מה
שהוא נמצא בתוך הטוב ומשם הוא יונק ממילא הוא נהפך להיות ציווי
ומצווה. הסיבה שהדבר נהפךלמצווה,כיון שבתוכו ישנו אור גדול כללי
המקושר אל הטוב. אם כן הסיבה למצוה איננה רק בגלל הטוב המצומצם
הנמצא במצוה, אלא סיבת המצווה משום הטוב הכללי הנמצא בתוך
המצווה.
חלוקת המציאות לג' חלקים מובאת באריכות בספר התניא.
בעל התניא מסביר מה נחשב דבר אסור, כל דבר ששורשו הוא מסיטרא
אחרא.
תניא ליקוטי אמרים פרק ו
-
והנה זה לעומת זה עשה אלהים
כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר
ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים כך הנפש
דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם
כלולה מעשר
כתרין דמסאבותא
... כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי
מחשבתו שבמוחו ודבורו שבפיו וכח המעשיי
שבידיו ושאר איבריו
נקראים לבושי מסאבו לעשר בחי' אלו הטמאות
לעומת זאת ישנם דברים השייכים אל דברי הרשות, וכך כותב בעל התניא.
תניא ליקוטי אמרים פרק ז

111
-
כל המעשה דבור ומחשבה בענייני עוה"ז
שאין בהם צד איסור לא שרש ולא ענף משס"ה מצות לא תעשה
וענפיהן דאורייתא ודר
בנן
רק שאינן לשם שמים אלא רצון הגוף וחפצו ותאותו ואפי' הוא צורך
הגוף וקיומו וחיותו ממש אלא שכוונתו אינה לשם שמים... והיא
בחי' ממוצעת בין שלש קליפות הטמאות לגמרי ובין בחי' ומדרגת
הקדושה ולכן פעמים שהיא נכללת בשלש קליפות הטמאות
וישנם דברים השייכים אל הקדושה,היינו הדברים שעליהם הקב"ה ציווה.
תניא ליקוטי אמרים פרק ד
-
ועוד יש לכל נפש אלהית שלשה לבושים שהם מחשבה דבור ומעשה
של
תרי"ג מצות התורה
...
הדרכה עולמית אלהית זו נאותה לנפשות כאלה-הרב מסביר בחלק
זהשל הפסקה לאיזה סוג אנשים הפסקה שייכת.
הפסקה הזאת שייכתלאנשים שיש להם שייכות פנימית לתובנה הזאת.
תובנה בה האדם מכיר שהטוב והרע יש להם קישור אל שורשי המציאות.
הטוב והרע לא מתבטאים רק בצורה הגלויה החיצונית, אלא הם
מתבטאים בשורש הרוחני של העולם.ופריחתו קיומו עם ומלואו, העולם עם שלהם שהיחש
הכללית,
הוא יחש אקטיבי,
ופועל באורח ישרה ותכופה-הרב מתאר
את מהותם של האנשים שהפסקה נאותה וראויה להם. האנשים האלה יש
להם קישור מיוחד אל כלל העולם. הקישור שלהם אל העולם, הוא קישור
אקטיבי-פירוש הדבר שהם רואים את עצמם משפיעים על המציאות.
ישנם אנשים שאינם מרגישים שהם משפיעים, הם מרגישים יותר שהעולם
משפיע עליהם. אבל האנשים הגדולים, יש להם יכולת במעשיהם ובהכרה
שלהם להשפיע על המציאות. כל הכוונה והעשיה שלהם, זאת עשיה
שמטרתה להשפיע על המציאות ולכוון אותה.
וזאת היא גדולתן של ישראל,-הרב מבאר שגדולת ישראל מתגלה, לא
בגילוי המעשי של מצוותהתורה. גדולת ישראל מתבטאת בצורה הפנימית
שעם ישראל משפיע על המציאות. עם ישראל מסוגל להשפיע טוב אמיתי
לעולם. לכן הרב מסיים את הפסקה בדברים שאנו אומרים בברכות
התורה65.
65
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יא עמוד ב
-
מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי
תורה. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו

112
אשר נתן לנו תורת אמת-יש בתורה כח של אמת שעומד מעל הגילוי
המעשי של המוסר.
וחיי עולם נטע
בתוכנ
ו-היינו הכח להשפיע על כלל העולם, הקישור
הפנימי בצורה אקטיבית על המציאות.
ו
בפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו
יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא
אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה.

113
פסקה קיג.ההבטה הכללית66
(עמוד קסב-קסד')העין הפקוחה רואה את החיים המתפשטים בכל ההויה,
בכללותה
ובפרטיותיה
וירידותיהם לעליותיהם ומקשיב מביט .
כל של הפרטים, מאחד בשכלו את נשמת האדם, מדעו ושאיפת
רצונו עם
כל ההויה, והכחות היותר נמוכים מצומצמים ונרדמים,
ומגביה
למעלה את ציורו, עד רם ונשא.
כל אשר יבא עמו במגע רחוק או קרוב הוא נתפס בפנימיות
חייו
שלו. מדי אכלו, שתותו,
וכל עסקי גשמיותו, מכיר הוא
גלי חיים שוטפים מן הכל אליו, מתבקשים להעלות
על ידו ועמו. אוהב הוא את הכל, מרחם הוא, מלא הוא הוד
ויפעת גבורה, רוצה בעליית
הכל.
תמיד, פנימית דבקות הוא מתדבק הוא ובעלייתו
בתשוקת הרוממות, שאין עמה הגה ורעיון, מפני שהיא
גדולה מכל מחש
בה,
אדירה מכל שם, עושה הוא
בסיס לתשוקת עולמים זאת כל מוסר וכל צדק וטוב.
מתרגש גופני, צורך כל עושה שותה, אוכל, כשאדם
באיזה
התרגשות נפשית שיש בה עונג נפשי, מתעוררים בו כחותיו,
לא
אותה כפי אם כי לבדם, והיושר הצדק השכל מדת לפי
המדה
מ המקולקל וגם הפשוט, שהטבע
מעשים ידי על כבר
בחיריים
בלמי הגונים שלו, ושל כללות האדם, מושכת אותם. מדה זו
נוהגת באדם ובעולם.
ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן
ההויה הכללית, כשם
שההבטה השטחית רואה בגופו וכחותיו כן.
ומצד רוחו גדול הוא האדם בעולם הרוח, ועל כן הוא תופס
מקום חשוב מאד, וע
ילוי
רוחו, והשפלתו, שכלו וקלקולו, הוא
הנושא היותר חשוב, לטובי
החושבים וההוגים המעמיקים, מגביר
אדם את רוחו לצד הטוב,
66פסקה זאת מורכבת משני פסקאות בשמונה קבצים. קובץ א' פסקה קעא', וקובץ א' פסקה קסו'.

114
כלומר לצד התכונה שהיא
מכוננת לשכלולה של ההויה, לכללותיה
ולפרטיותיה, לרוחה ולגויתה,
מגביר בזה בפנים ידועים וחשובים
למאד את הטוב בכל ההויה כול
ה.
החשבון מתמצה, בין מיד בין לאחר זמן, והתכונה מתהוה,
בין בהויה זמנית בין בהויה שצורתה
ביחש להזמן היא שונה הרבה
מתכונת הזמן שאנו רגילים בו.
הסקירה של הרוח הטהור, המתנשא מעל לתקרה
הנמוכה של החושים ונושאיהם, מדברת היא במדה של תכונת
האדם ברוחו
ונפשו, על דבר
ההויה כולה, מונה היא את הכחות
שבמציאות לפי
ערכם בעולם הקטן, שהוא באמת העולם הגדול עצמו,
מוצאת היא
את אופי החיים, בכל תעלומותיהם, ובכל מסיבותיהם,
ערוכים בסגנון כזה, שאפשר להציץ מהם על כל ההויה,
על העולמות כולם,
על עולמי עד.
וההבטה הזאת כשהיא קבועה, כשדרכי
החיים מתאימים לה,
היא פותחת שערים נפלאים, שערי שמים ממש במלא מובנם.
אשרי הדופק עליהם תמיד, יתנשא בהם ועל ידם
מכל שפלות החיים, יתרומם ויתעלה, על כל המעשים,
וכל העולם כולו כדאי הוא לו.
נושא הפסקה-אדם המרגיל עצמו להביט על המציאות בצורה כללית,
מרומם את כל המציאות.
ביאור הפסקה-
העין הפקוחה-בפסקה הקודמת הרב הסביר את החשיבות שהאדם יביט
על המציאות מתוך עומק. שהאדם ידע שהטוב והרע נובעים לא רק מהגילוי
החיצוני והמעשי, אלא מהגילוי הפנימי. בפסקה הזאת הרב מוסיף ומסביר
כיצד ההבטה הזאת באה לידי ביטוי מעשי בחייו של אדם המצליח להגיע
להכרה הזאת.
רואה א
ת החיים המתפשטים בכל ההויה,
בכללותה ובפרטיותיה-
הרב מסביר את המבט את מעלתו של האדם המצליח לראות את כלל
ההויה. ישנם אנשים שיש להם ראיה, אבל הם לא זכו לעין פקוחה. מהותה
של עין פקוחה שהיא מצליחה להתרומם מעל הדברים הגלויים, לראות את
הקישור בין הדברים הגלויים לבין כלל המציאות. האדם יכול לרכוש
לעצמו חוש ראיה המביט על המציאות בצורה כללית. אדם כזה מכיר כיצד
כל שורש פרטי מגלה יסוד כללי. אדם כזה מצליח לגלות את הזרמים
והתהליכים הכללים המתרחשים במציאות.

115
מביט ומקשיב לעליותיהם וירידותיהם
של כל הפרטים-כדי להכיר
את כלל המציאות, צריך להכיר את כל השלבים שקיימים במציאות.
המציאות כוללת בתוכה ירידה ועליה. אדם הרואה רק אחד מן הפרטים
הוא לא יוכל לקנות את המבט הכללי67.
מאחד בשכלו את נשמת האדם, מדעו ושאיפת
רצונו עם כל ההויה-
העין הפקוחה יכולה לאחד את כלל חייו של האדם.
הנשמה היא גילוי אלוקי הנמצא בתוך העולם. כמו שהאלוקות בעולם
מבטאת יסוד אחדותי כללי, כך גם הנשמה. לכן ההבטה הזאת כוללת את
החיבור של האדם הפרטי אל כלל ההויה. בצורה הזאת מתגלה כיצד
השאיפות של האדם, הגילויים שהמדעיים שהאדם עמל עליהם הם
מתקשרים אל כלל ההויה.
האחדות הזאת מבטאת את כלל התמונה, כדי שהאדם יכיר היטב את
נשמתו הוא צריך לעבור להבטה כללית. וכך כותב הרב בעין איה.
עין איה שבת פרק ב' פסקה רלב'
-
האדם מורכב מנטיות טבעיות ונטיות בחיריות
,
בשתיהן הוא מקושר עם כל כחות הטבע והמציאות.
כשמסתכלת
הנפש האנושית על
כללות
השלשלת הגדולה של כל המעשים
וכל הנטיות שבקרבו
פנימה, על יחוסם זה לזה ואל הכלל כולו,
אז ימצא שהכל יפה
וטהור
, הכל
נעלה ומרומם. אע"פ שבפרטם
של הנטיות והכחות ימצאו ג"כ כאלו שנפש היפה סולדת בהם,
ומוצא בעל הדעת הנקיה בהם איזה כיעור ושפלות, מ"מ גלוי
וידוע שאין ההשקפה הפרטית השקפה אמיתית כ"א לפי אותה
התמצית העולה מהשקפת האמת הכללית הסוקרת את הכל
בסקירה אחת. והכחות היותר נמ
וכים מצומצמים ונרדמים,
ומגביה למעלה את
ציורו, עד רם ונשא-ההבטה מסוגלת לרומם את אישיותו של האדם.
67באורות הקודש חלק ב' הרב מתאר את מעלתו של הקודש שהוא מסוגל לאחד את הכל.
אורות הקודש חלק ב' עמ' שכב' (פסקה כה')
-
ואור הקודש מתאדר על הכל, מתגדל על כל, ומקום ירידתו תעמקי התחתיות שם
הוא מוצא את כל מרום וקדוש, ומקום עליתו ל
מרומי שפרירי גבוהים שם הוא מוצא
שורש כל אשר ירד ונשפל ...
לפי פסקה זאת מתבאר שגילוי האלוקות מתגלה בין בעליה, ובין בירידה, גם בירידה יש
גילוי קודש. גם בירידה יש שייכות אל המגמה הכללית.

116
כשאדם מביט בצורה כללית הוא מכיר יותר טוב את נשמתו.
הרב מוסיף כאן יסוד נוסף, ההבטה הכללית לא רק גורמת שהאדם מכיר
יותר טוב, אלא בצורה כזאת האדם יכול לרומם בצורהיותר טובה. ברגע
שאדם מביט בצורה כללית, גם הכוחות הנראים שלילים מתגלה שהם
שייכים לכללות הנשמה. הרב בעין איה מסביר כיצד הבטה כללית מגלה
את כלל הכוחות בצורה יפה ומעולה.
אפשר להביא משל לעניין זה מציור של צייר. בציור ישנם הרבה צבעים,
אם אדם יתקרב יתר מידי לציור הציור יתגלה לו כאילו הוא טשטוש של
צבעים. בקירוב גדול נראה כאילו יש כאן צבעים שליליים, אבל דווקא
כשהאדם מתרחק מן הציור הוא יכול להכיר כיצד כל צבע הוא הופך להיות
ציור כללי.
אותו משל מופיע גם בנפשו של האדם. אדם מורכב מריבוי של כוחות. ישנם
כוחות שהאדם היהמעדיף לוותר עליהם, האדם חושב שהכוחות האלה
שליליים. אבל בעומק דווקא חיבור כל הכוחות הוא יוצר את התמונה
המיוחדת של האישיות של האדם. כל אדם יש לו נשמה מיוחדת ועצם
אותה נשמה מופיע בשלל גוונים, ודאי שישנם גוונים שהם מבטאים
בהתבוננות הראשונה חסרון אבל מתוך הכרתהתמונה בכללותה רואים
את היתרון68.
כל אשר יבא עמו במגע רחוק או קרוב הוא נתפס בפנימיות
חייו
שלו-כשאדם יש לו מבט כללי הוא מסוגל לרומם כל פרט לשורשו, לכן מי
שמתקרב לאדם כללי, הדבק בו מתרומם.
דברי הרב מזכירים את החשיבות של הדבקות בצדיק, כשהצדיק מתבונן
ורואה דברים במציאות הוא מרומם את כל מה שהוא נפגש איתו. וכך כותב
ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן.
ליקוטי מוהר"ן תורה יז
68כדי להבין כיצד אפשר לרומם דברי הקשורים אל החול לקדושה. אפשר להביא אתדברי חז"ל על המפגש בין יעקב ליוסף. וכך חז"ל דורשים.
רש"י בראשית פרק מו פסוק כט
-
ויבך על צואריו עוד
-
... אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו
שהיה קורא את שמע:
לכאורה צריך להבין מה הסיבה שיעקב קורא דווקא כעת קריאת שמע. אלא זה מלמד אותנו
יסוד גדול שהאדם על ידי מעשהו יכול לקחת דברי רשות, ולרומם אותם לשורש העליון.

117
-
כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השי"ת, כי יש בכל
דבר רצון השי"ת. הן בכלל הבריאה, דהיינו מה שהשי"ת רצה לברוא
את העולם בכלל. וכן בפרטי הבריאה, בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון
השי"ת....
נמצא שיראה ואהבה נמשכין ע"י הצדיק שמגלה
ההתפארות, שעי"ז מוצא כל הרצו
נות שהי' להש"י בכל הבריאה
וכו' כנ"ל ...
ההבטה הכללית גורמת שכל פרט אפילו הוא חיצוני מתגלה שורשו הפנימי.
זה מה שהרב מסביר שאדם המגיע להבטה כללית, כל מפגש שלו עם
המציאות איננו מפגש מקרי. זה הופך להיות מפגש הנוגע בשורש חייו של
אותו אדם. כיון שאותו פרט הופך להיות קשור לשורש חייו של הצדיק
המגיע להבטה כללית, לכן הצדיק מרומם את אותו פרט.
מדי אכלו, שתותו, וכל עסקי גשמיותו, מכיר הוא
גלי חיים שוטפים מן הכל אליו, מתבקשים להעלות
על ידו ועמ
ו-אצל אדם גדול כזה,
אפילו העניינים הגשמיים כאכילה ושתיה, הם מקבלים משמעות גדולה,
כללית.אצל אדם פשוט המפגש עם האכילה הוא מפגש הקשור רק לצד
החומרי, אבל אצל הצדיק גם האכילה היא קשורה אל הקדושה. זה מה
שמצאנו שאכילתו של הצדיק נחשבת כאכילה משולחנו של מזבח.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד עמוד א
-
ואמר רבי אבין הלוי: כל הנהנה מסעודה שתלמיד
חכם שרוי בתוכה
כאילו נהנה מזיו שכינה ...
לפי גמרא זאת מתבאר שמעלת הצדיק מתגלה לא רק בעשיה הרוחנית של
הצדיק, אלא אפילו עיסוק בעניינים גשמיים אצל הצדיק נחשב כזיו
השכינה.
הרב מסביר שהצדיק מכיר את יכולתו להעלות את המציאות. כמו כן
המציאות עצמה היא רוצה, המציאותמבקשת שהצדיק יעלה אותה.
היכולת של הצדיק להעלות כל מה שהוא פוגש מצאנו גם בדברי חז"ל לגבי
יעקב.
רש"י בראשית פרק כח פסוק יא
-
וישם מראשותיו
-
עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני
חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת
עלי יניח צדיק
את ראשו
, וזאת אומרת
עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן
אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

118
לכאורה מה זה משנה לאבן היכן יניח הצדיק ראשו. אלא כל מה שנדבק
ופוגש את הצדיק מיד מתעלה. לכן אפילו אבן שמסמלת את העולם
החומרי, הדומם. גם היא רוצה עילוי שהצדיק ירומם אותה.
אוהב הוא את הכל
,
מרחם הוא-הצדיק יוצר קשרים עם המציאות.
כיון שיש לו הבטה כללית, ממילא הוא מתמלא אהבה על הכל. הוא מבין
כיצד גם החסרונות יוצרים את היופי השלם. כמו כן הוא מתמלא רחמים,
רחמים הם שונים מאהבה. אהבה זה יכולת להתחבר בצורה יחסית גבוהה,
רחמיםזה שילוב בין מידת הדין למידת אהבה. היינו ישנם דברים שהצדיק
מסוגל לאהוב, אבל ישנם חסרונות, חטאים וכדומה שהצדיק לא יכול
לאהוב, הוא יכול רק לרחם. היינו להכיר את החסרון ובמקום לשנוא אותו,
לרחם עליו.
מלא הוא הוד
ויפעת גבורה, רוצה בעליית הכל-לאותו צדיק יש הרבה
כוחות חיים, הסיבה שיש לו ריבוי כוחות, משום שהוא רוצה שכלל
המציאות תעלה. הוא יונק כוחות מכל המציאות ומנסה להעלות אותה69.
מתדבק הוא ובעלייתו
תמיד, פנימית דבקות הוא
בתשוקת
הרוממות-הסיבה שצדיק מתעלה כיון שאצל הצדיק כל מה שמופיע
במציאות הוא מגלה ומרמז על הדבקות. הצדיק רואה את כל המציאות
הקיימת בעולם ביכולת להכיר את הבורא. צדיק מכיר כיצד כל בריה ובריה
נושאת בתוכהאור אלוקי. בעקבות כך הצדיק יכול בכל נקודה ונקודה
הקיימת במציאות ליצור יכולת לעלייה ודבקות.
וכך כותב הרב באורות הקודש חלק ב' על הכוחות שהצדיק מקבל בעלייתו.
אורות הקודש חלק ב' עמ' שע' (פסקה לב')
-
הרצון העולמי, המחולל את החפצים כולם ... הוא יסוד עולם, צדיק
עליון עמו אור זרוע ושמחת ישרי לב ..
. שאין עמה הגה ורעיון, מפני שהיא
גדולה מכל מחשבה, אדירה מכל
69כדי להבין כיצד הצדיק מקבל כוחות מהכלל אפשר להביא את הדוג' למה שחז"ל אמרו
במסכת תענית
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א
-
אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא
למחזיקים בה, לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול
-
אף תלמידי חכמים, קטנים
מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר
מרבותי,
ומתלמידי יותר מכולן
.

119
שם-הצדיק מסוגל להתרומם למקום שהוא נמצא מעל המקום ממנו
מתחילה הבריאה. המקום שבו יש קשר אל אור אין סוף. כיון שהצדיק יכול
להתקשר לאותו מקום ממילא כל המציאות חיה מהמקום הזה.
הרב מכנה את המקום הזה כמקום בו אין מחשבה, כיון שהמחשבה היא
לאחר התחלת הבריאה, היא כבר ביטוי. מקום זה הוא נמצא מעל היכולת
להביע הגה. המקום הזה הוא אדיר מביטויים של שמות. נראה שהרב מרמז
לשם הויה בעצמו שבהופעה שלו כיון אומרים שם אדנות כיון ששם הויה
עצמו אי אפשר להגות70.
עושה הוא
בסי
ס לתשוקת עולמים זאת כל מוסר וכל צדק וטוב-
כיון שהצדיק מתרומם למקום כזה נשגב ממילא הוא פועל שכלל המציאות
בעצמה גם משתוקקת לאותו מקום. הרצון של הצדיק יוצר כיסופים בכלל
הבריאה כולה.
מתרגש גופני, צורך כל עושה שותה, אוכל, כשאדם
באיזה
התרגשות נפשית שיש בה עונג נ
פשי, מתעוררים בו כחותיו-את
החלק הזה של הפסקה הרב מתחיל לא מתיאור של הצדיק. הרב מתחיל
מתיאור טכני שנוצר אצל כל אדם. כל מפגש של אדם עם המציאות, יש את
הצד הגלוי. אבל בתוך אותו מפגש יש שורש רוחני נסתר.
בתחום הכרת הנפש כיום מבינים שכל פעולה היא רושמת אצל האדם
רישומים נפשיים. ההתייחסות של האדם למקרה מסויים, איננה מושפעת
לפי אותו ארוע נקודתי, אלא היא מושפעת מרצף תת מודע שהאדם חווה
מול אותו דבר. על פי זה אפשר להבין את דברי הרב, המפגש הנקודתי
החיצוני, טומן בתוכו כוחות נוספים, הכוחות האלה הם לא רק תת מודע.
אותם כוחות הם מלאים הופעות רוחניות הקיימות באותו מפגש.
אפשר להביא ראיה מסויימת, כיצד דבר גשמי משפיע כוחות גשמיים.
לדוגמא כשאדם אוכל להנאתו באותו רגע האו גורם שהנשמה יכולה
להמשיך לחיות בגופו. אם כן למרות שיש כאן מעשה גופני המעשה הזה
70לפי זה נראה שדברי הרב דומים למה שהרב הסביר בקובץ ו' פסקה עג.
והננו מבטאים את השם הנכתב בביטוי מחשבתי, הכולל את חזון כל ההוייות במקורם
המתברך לאין קץ, ומתנשא ומתרומם על כל ברכה ותהילה, ואת השם הנהגה הננו ממללים
בקול ודיבור, שיר ושבח לאדון כל המעשים.
לפי פסקה זאת מתבארשישנו שם גלוי שהוא השם המבטא את מה שמתגלה בתוך עולם
המעשה. ויש שם שהוא מבטא את הרעיונות הרוחניים, את המקום בו אין יכולת להביע
מילים.

120
מתקשר אל האכילה הרוחנית71.לכן מצאנו בשבת שיש עונג רוחני ונשמה
יתרה, הביטוי המעשי של אותה נשמה שהאדם מצווה לאכול72.
לא לפי מדת השכל הצדק והיושר לבדם-המעשים שהאדם עושה
בצורה החיצונית נראה שהם נובעים לפי החשבון השכלי ועל פי הצדק.
ההתנהגות של האדם באכילתו נראה שזה נובע לפי השכל, היינו לפי חשבון
הגיוני. אבל זהגילוי חיצוני,בעומק ישנו דבר אחר המשפיע על האכילה
וההתנהגות של האדם.
כי אם כפי אותה המדה
שהטבע הפשוט, וגם המקולקל מכבר על ידי מעשים בחיריים
בלמי הגונים שלו-הרב מחדש מההתנהגות של
האדם נובעת מרצף דברים שהוא חווה ועשה במהלךחייו. אומנם הרב
מדגיש שההכרה הזאת איננה מונעת מן האדם את הבחירה החופשית,
היסודות האלה שהם נקראים מעין תת מודע, הם לא נוצרו באופן שאיננו
ניתן לשליטה73. הסיבה שהתת מודע השלילי נוצר זה בגלל שהאדם
בבחירות שעשה במהלך חייו בחר בצורה שאיננה ראויה. ברגע שהאדם
בבחירתו בחר לקלקל ממילא הקלקול יצר רושם בנפשו של האדם וכעת
אפילו כשהאדם לא שם לב הוא פועל על פי הרושם הזה74.
71עניין דומה מופיע בדברי הנצי"ב הוא מסביר את עניין הקרבן שנקרא קרבני לחמי, היינו
לשון הלחם. שהקרבן הוא מלחים ומקשר את הקב"הלעם ישראל. כמו כן הלחם מהותו לקשר את הנשמה לגוף.
72לכן רש"י מסביר שהגילוי של הנשמה יתרה בא לידי ביטוי באכילה, וכך כותב רש"י.
רש"י מסכת ביצה דף טז עמוד א
-
נשמה יתירה
-
רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואיןנפשו קצה עליו.
73יש כאן הדגשהחשובה, כיון שכיום ישנה שיטה פסיכולוגית, ההופכת כל תכונה שהיא תת
מודע למציאות שכבר האדם לא יכול לבחור. הם כביכול טוענים שהסיבה שהאדם עושה
עבירות כיון שכרב אין לו שליטה ובחירה על הדבר. לכן הרב מדגיש אומנם התת מודע של
האדם משפיע בצורה משמעותית על מעשיו של האדם. אבל גם זה נקבע על פי הבחירה של האדם.
74כעין מה שחז"ל דרשו על אדם החוזר על חטאו שנעשה לו כהיתר משמעות הדבר שלאחר
שהאדם חזר ושנה על חטאו הוא נקבע בנפשו וכעת האדם אפילו לא שם לה שהוא חוטא.
זה נהייה מעין היתר בתוך נפשו.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א

121
ושל כללות האדם, מושכת אותם-הסיבות שהאדם פועל ועושה הם
נובעות מדברים שהאדם הכניס לעצמו בהתנהגות שלו במהלך חייו. אבל
זה מושפע לא רק מהאדם הפרטי אלא גם מכללות האדם בעולם. היינו
ישנם תופעות בתקופות מסויימות שהאדם התנהג ועשה, אוהת התנהגות
משפיע בתת מודע של כל אדם בלי שהאדם עצמו יהיה מודע להשפעה של
אותה תופעה.
מדה זו
נוהגת באדם ובעולם-הרב מרחיב שהתופעה הזאת היא לא רק
קשורה לאדם הפרטי, אלא היא מובילה גםמהלכים יותר גדולים בתוך
כלל העולם. היינו יכול להיות תהליך כלל עולמי שמבחינה חיצונית אנחנו
ניתן לו הסבר הגיוני שכלי, אבל בשורשו הוא נובע מהתת מודע הקיים
בכלל המציאות.
ההבנה שפעולותיו של האדם תלויות בשורשו הרוחני, וכך כותב הרב בעין
איה.
עין איה ברכות פרק ט'
פסקה רי'. -
החזיון
שאנו רואים שאדם אחד יתהפך לפעמים אל נטיות שונות להרע,
אינו נפתה מפני הסבות החיצוניות לבדם, כ"א עיקר הדבר הוא
שיש כח רע טבוע בקרב נפשו פנימה
, כח קבוע שאינו
מתנודד,
ואינו צריך להביא עליו סבת חלאיו המוסריים מבחוץ, קבוע
הוא, כמין חטא הוא דומה.
ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן
ההויה הכללית, כשם
שההבטה השטחית רואה בגופו וכחותיו כן-הרב ממשיל את היחס
בין האדם לעולם. כמו שאצל האדם יש יחס בין הגוף לכוחותיו הרוחניים,
כך גם בעולם ישנם כוחות חיצוניים ויש רוח כללית פנימית.
בהבטה שטחית טבעית המדע מכירשיש קשר יסודי בין גוף האדם
לכוחותיו הרוחניים. באותו צורה יש קשר בין רוח האדם לכלל העולם. רוח
האדם זה החלק בו האדם נהפך להיות מנהיג ומוביל של העולם. לכן רוח
האדם מקושרת כחלק משמעותי מכלל ההויה.
ומצד רוחו גדול הוא האדם בעולם הרוח-המקום בו ניכר גדלות
האדםהוא בצד הרוחני. בצד הפיזי ישנםנבראים אחרים שהם במעלה
יותר גדולה מאשר האדם. דווקארוחו של האדם מגלה במה יתרונו על שאר
הנבראים. הכרת גדלות האדם מופיע כבר בתחילת בריאתו של האדם כמו
-
דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה
-
הותרה לו. הותרה לו סלקא
דעתך? אלא נעשית לו כהיתר.

122
שמופיע בפרשת בראשית.
בראשית פרק א
-
(כח) וַיְבָָּ֣ר ְך אֹתָּם ֘ אֱֹלהִּים ָ֒ וַיֵֹּ֨אמ
ר לָּה֜ם אֱֹלהִּ֗ים פְר ֵּ֥ו ּורְב ּ֛ו ּומִּלְא ֵּ֥ו את־
הָּאָָּ֖רץ
וְּכִבְּשָֻּּ֑ה ָׂ ורְּד֞ו
בִּדְגִַּ֤ת הַיָּם ֙ ּובְעָֹ֣וף הַשָּמַָ֔יִּם ּובְכָּל־חַיָָּ֖ה הָּרֹמֵ֥שת עַל־ הָּאֵָּֽר ץ:
בראשית פרק ב
-ָ֖
(ה) וְכָֹ֣ל׀ שִָּ֣יח ַ הַשָּד֗ה טֶ֚רם יִֵּֽהְיָ֣ה בָּאָָּ֔רץ וְכָּל־עֵ֥ש ב הַשָּדֹ֩
ה טָ֣רם יִּצְמָָּ֑ח כִּי לֵֹּ֨א הִּמְטִּ֜יר יְקֹוִָּּ֤ק אֱֹלהִּים ֙ עַל־הָּאָָּ֔ר ץ
וְּאָׂדֵָׂ֣ם אַָּ֔יִן לֶַּֽעֲבד את־הֶָֽׂאֲדָׂמֶָֽׂה
:
לפי פסוקים אלו אפשר להבין כיצד האדם אחראי כמשפיע ומוביל של
העולם. כל השפע שיורד לעולם ממתין לעבודתו של האדם.
הרב בשמונה קבצים מסביר את ההשפעה שאדם החוטא יוצר בעולם.
קובץ א' פסקה שלז.
-
הדבר המובן מענין
ירידת העולמות על ידי החטאים
, היינו חלק
החיים שהאדם תופס בכל המציאות, שנקרא בשפת הרזים פגם
העולמות ...
האחריות של האדם, היא אחריות רוחנית. כל מעשה של האדם משפיע על
כלל העולם. ההשפעה היא בעיקר השפעה רוחנית, לכן חטא אדם הראשון
השפיע על כלל העולמות, כל העולמות ירדו בחטא אדם הראשון. לכן חטא
זה נקרא פגם העולמות.
ועל כן הוא תופס
מקום חשוב מאד, ועילוי רוחו, והשפל
תו,
שכלו
לו75
וקלקולו, הוא
הנושא היותר חשוב, לטובי החושבים וההוגים המעמיקים-כיון שרוח האדם היא עיקר העולם. ממילא הדבר
החשוב הוא להוביל את האדם לשכלול. ההשפעה הכי משמעותית
במציאות היא הגדלת רוח האדם. כיון שהאדם משפיע ממילא כל ירידה
של האדם גורמת חסרון משמעותי לכלל הבריאה.
הרב מבאר כיון שעיקר העולם נעשה על ידי רוח האדם, ממילא עיקר
העיסוק של הוגי הדעות הוא להכיר את רוח האדם. יש כאן תפיסה
משמעותית שקידום העולם לא יעשה דווקא בפתוח חומרי אלא בפיתוח
רוחני. גם כיום ידוע שרוב האנשים העוסקים בפסיכולוגיה אנושית הם היו
75באורות הקודש הנוסח הוא 'שכלו', אבל נוסח זה קשה מההקשר בו נאמרו הדברים.
ובאמת הנוסח בשמונה קבצים שכלולו. וזה יותר מתאים שהרב מביא את העליה והירידה
של רוח האדם. שכלולה וקלקולה.

123
יהודים. הסיבה לדבר כנראה כיון שאנחנו מבינים שהשינויים בעולם
תלויים בגדלות האדם. בבניית נפש האדם בצורה משמעותית.
מגביר
אדם את רוחו לצד הטוב, כלומר לצד התכונה שהיא
מכוננת
לשכלולה של ההויה-הרב מחדש כאן הגדרה מה הוא טוב. כיון שהאדם
ממיל הבריאה, לקידום אחראיההויה. שכלול היא טוב הגדרת א
הפיתוחים שהאדם מפתח בעולם הם נחשבים גילוי של טוב, כיון שעל ידי
זה ההויה משתכללת.
לכללותיה ולפרטיותיה-השכלול שהטוב מגלה בעולם, יכול להיות בכלל
ויכול להופיע גם בפרט.
לרוחה ולגויתה-השכלול שהטוב מגלה בעולם יכול להופיע בצד הרוחני
המוסרי זה רוח העולם. ויש להופיע גם בצד הגשמי, מצד גויתו של העולם,
היינו פיתוחים גשמיים שהאדם משכלל.מגביר בזה בפנים ידועים וחשובים למאד את הטוב בכל ההויה
כולה-על ידי אותו שכלול, הטוב שבעולם מתגבר. שכלול העולם מגביר את
הכרת הטוב בעולם בפנים ידועים, היינו בצורה גלויה.
החשבון מתמצה, בין מיד בין לאחר זמן-גילוי הטוב לא תמיד מופיע
בצורה ישירה. לפעמים הטוב מתגלה בצורה גלויה, היינו האדם פועל
שכלול מסויים ומיד מתגלה התוצאה של השכלול. לדוגמא בצורה המעשית
אדם המציא מכשיר חדשכגון טלפון ישנו גילוי של טוב המתגלה מיד, כעת
אפשר לשוחח במרחקים. אבל לפעמיםבתוך כל ההמצאה יש תהליך ארוך
שמתגלה במהלך השינוי שנוצר על ידי ההמצאה של הטלפון. זה תהליך
סמוי שאינו מתגלה מיד. ההשפעה הסמויה לוקחת זמן מרובה.
בדרך כלל תהליכים כלליים רוחניים, הם תהליכים שלוקח להם יותר זמן.
לכן השכר הגלוי של שכלול העולםיתגלה רק בסוף של התהליך76.
והתכונה מתהוה,
בין בהויה זמנית בין בהויה שצורתה ביחש להזמן היא שונה הרבה
מתכונת הזמן שאנו רגילים ב
ו-כאן הרב מתעסק
בעיקר בשכלול הרוחני. השכלול הקשור אל התכונה, היינו התיקון המוסרי
הרוחני. במקרה כזה השכלול יכול להופיע בצורה זמנית, אפשר שכוונת
הרב שהשכלול הוא עצמו יהיה זמני. אבל נראה להסביר שהרב מתכוון
שישנו שכלול רוחני שעיקר ההשפעה שלו בצורה זמנית, היינו בעולם הזה
76יש להעיר שגם בצורה הגשמית ישנה אפשרות שהשכלול לא יתגלה מיד. ישנם מחקרים
שהם גילו דברים אבל אין להם תוצאה מעשית, רק לאחר הרבה שנים פתאום מתגלה מה
התוצאה המעשית שאותם מחקרים גילו.

124
הגלוי. אבל ישנו שכלול הנעשה במקומות ששם הזמנים אינם בדיוק זמנים
שאנחנו מכירים. בעולם הרוחני הזמן מתבטא בצורה שונה. שכלול
התכונה, ויצירת ההויה של התכונה היא יכולה להופיע בעולם העליון בו
גדרי הזמן הם שונים מהיחס שאנחנו רגילים ליחס לזמן.
הסקירה של הרוח הטהור, המתנשא מעל לתקרה
הנמוכה של
החושים ונושאיהם-כל מהלך הפסקה הרב מסביר כיצד הפעולות
המעשיות שורשם הוא במקום עמוק יותר. כאן הרבמוסיף להסביר כיצד
הסקירה של רוח האדם איננה תלויה במה שאנחנו חשים בצורה גלויה
מעשית, אלא כדי להכיר את רוח האדם צריך להתעלות למקום בו החושים
כמעט אינם יכולים להכיר ולהגיע.
מדברת היא במדה
של תכונת
האדם ברוחו ונפשו, על דבר ההויה
כולה-כדי להכיר את רוח האדם צריך להבין שרוח האדם היא קשורה
לכלל ההויה. לכן אי אפשר לסקור את רוח האדם רק על פי חושים גלויים
פרטיים.
מונה היא את הכחות
שבמציאות לפי ערכם בעולם הקטן, שהוא
באמת העולם הגדול עצמו-הרב מסביר כיצד לגשר על הפער, אם אי
אפשר להכיר את רוח האדם לפי החושים, אם כן כיצד נכיר את רוח האדם.
לכן הרב מסביר שהאדם יכול להכיר את רוחו, אם יבין שכוחותיו הפרטיים
וחושיו הפרטיים, הם מעין עולם קטן המשקף את העולם הגדול. דרך
העולם הקטן הפרטי של האדם אפשר להכיר את העולם הגדול. החושים
שבהם האדם חוקר את רוחו הם נועדו בשביל שדרכם האדם יכיר שמה
שהוא חווה בצד החושי הפרטי זה מעין מה שקורה בעולמות הגדולים
יותר77.ובכל תעלומותיהם, בכל החיים, אופי את היא מוצאת
מסיבותיהם,
ערוכים בסגנון כזה, שאפשר להציץ מהם על כל ההויה,
על העול
מות כולם, על עולמי עד-גילוי כוחותיו של האדם
77זה מה שמופיע בספרים, בעיקר בספרי המקובלים שהאדם נקרא עולם קטן. וכן מובא באבות דר' נתן.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לא
-
אבל הקדוש ברוך הוא יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בחכמתו
ובתבונתו ברא את כל העולם כולו וברא את השמים ואת הארץ עליונים ותחתונים
ויצר באדם כל מה שברא בעולמו...

125
משמשים הצצה מסויימת לכלל העולם. אדם המכיר את אופי החיים, את
התעלומות העומדים בשורש החיים, יוכל להציץ על כללות ההויה. על ידי
מחקר האופי האדם יבין את הסיבות הגורמות לאנשים להתנהג ולפעול
בצורה מסויימת.
ההכרה שלהאופי,היא הכרה החוקרת את המעשים בצורתם הפנימית.
הרב מסביר שההכרה הזאת איננה כוללת רק את ההויה הגלויה לנו, זה
כולל גם את העולמים העליונים, כלל כל העולמים עד עולמי עד.
בחסידות מבואר שכדי להכיר את הקב"ה, אפשר שהאדם יתבונן בכוחותיו
על פי הפסוק באיוב.
איוב פרק
יט -
(כו) וְאַחַָ֣ר עָֹ֖ורִֵּֽי נִּקְפּו־זָֹ֑את ּוִ֝מִּבְשָּרִּ֗י אֵֽחֱזֵ֥ה אֱלֵֹֽוּהַ:
לפי פסוק זה מתבאר שיש חשיבות שהאדם יכיר את בשרו ואת עצמו יותר
טוב. דרך ההכרה הזאת הוא יוכל להציץ אל השורשים הרוחניים, להכיר
את האלוקות הנמצאת בתוך העולם.
וההבטה הזאת כשהיא קבו
עה, כשדרכי החיים מתאימים לה,
היא
פותחת שערים נפלאים-ההבטה הזאת כשאדם מצליח להבין אותה
בצורה נכונה, יש לאדם הזה פתיחת שערים.
הסיבה שנפתחים לו שערים כיון שיש לו כוחות לפעול. האדם מרגיש את
האחריות שיש לו על כלל הבריאה. האדם הזה מכיר שכל מפגש שהוא פוגש
במציאות הפרט הזה טומן בתוכו קשר להכיר את העולמות העליונים.
ההבנה הזאת טומנת בתוכה רוממת של כלל המציאות. ההבנה הזאת
גורמת שהמציאות רוצה להתקשר לאדם כזה, ממילא אדם כזה מקבל את
הכוחות ששאר החפצים בעולם רוצים שהוא ירומם אותם.
ההבנה הזאת מזכירה את מעלתו של האדםשמבין שכל העולם תלוי
במעשיו. זה מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג
-
לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי
וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד
הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה,
עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות
וגרם לו ולהם תשועה וה
צלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק
הכריע את כל העולם לזכות והצילו ...
שערי שמים ממש במלא מובנם.
אשרי הדופק עליהם תמיד, יתנשא

126
בהם ועל ידם
מכל שפלות החיים-כשאדם שואף להגיע אל ההבטה
הכללית, הוא יכול להתרומם משפלות החיים. ההסתכלות הנמוכה הרואה
בחיים רק את הפןהמעשי היא מורידה את רוח האדם. אדם המכיר את
הקישור של העולם המעשי עם שורשו הרוחני, זאת הדרך להתנשא
מהשפלות הגלויה של המעדים. הרב מכנה את הההבטה הזאת כשערי
שמים, כיון שהבטה זאת קשורה אל השמים, אל האלוקות.
יתרומם ויתעלה, על כל המעשים,
וכל העולם כולו כדאי הוא
לו-
דברי הרב מבוססים על המשנה באבות המתארת את הצדיק הלומד תורה
לשמה, ומשפיע לכלל העולם.
משנה מסכת אבות פרק ו
משנה א
שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם: רבי מאיר אומר
כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה
ולא עוד אלא שכל העולם
כלו כדי הוא לו
...